Toras Menachem·Vol. 38 (5724·Part 1)·Shabbos Parshas Bereishis Mevarchim Chodesh Cheshvan 5724תורת מנחם·לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ בראשית·מבה"ח מרחשון·ה'תשכ"ד

א– התוועדות א –

בבלתי מוגה

גא. ישנו מכתב של כ"ק מו"ח אדמו"ר מאסרו חג הסוכות תש"ח⁶²⁰, ובו כותב, ש"אם לאיזה סיבה .. לא הספיקו לסדר התוועדות בימי המועד, אזי לסדר התוועדות באחד מימי התשלומין עד יום תענית קמא דבה"ב".

דובהקדמה – כיון שכל עניני החסידות מתחילים עם הבעש"ט – הנה בהתחלת המכתב כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר:

ה"עדת ישראל בכל מרחבי תבל יודעים את מדת אהבת ישראל שהדריך בה מורנו הבעש"ט את בנ"י, ופרסמה בסגנון הידוע ומפורסם לכל: מען⁶²¹ זאָל ליעב האָבן און מייקר זיין דעם גאָר פּשוט'ן אידן אַזוי ווי דעם גרעסטן גאון, ווייל ער איז אַ איד, ואב אחד לכולנו⁶²², כאמור, בנים אתם לה' אלקיכם⁶²³, ונאמר⁶²⁴ אהבתי אתכם אמר ה'".

ואבל, זוהי רק התחלת ופתיחת המכתב, ולאח"ז כותב אודות השלמת ענין ההתוועדות, כנ"ל.

זב. ויש להוסיף בזה:

חכיון ש"עשיר שהביא קרבן עני לא יצא"⁶²⁵, הרי מובן, שהוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לתשלומין להתוועדות, היא, לא רק אם לא הספיקו לסדר התוועדות, אלא אפילו אם סידרו התוועדות, אבל ההתוועדות לא היתה לפי האופן שנדרש ממנו, בבחינת "קרבן עשיר", הנה גם אז צריכים להשלים זאת באחד מימי התשלומין.

טוכמו"כ מובן, שהתוועדות שנערכת בימי התשלומין צריכה להיות בהוספה יתירה מאשר בימי המועד – מצד ב' טעמים:

י136
א) ככל עניני תשובה שצריכים להיות באופן ד"כפלים לתושי'"⁶²⁶, וכמובא באגרת התשובה⁶²⁷: "אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים, לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו'".

יאב) ימי המועד הם מצד עצמם ימי שמחה, וכפי שפוסק רבינו הזקן בשולחנו⁶²⁸: "כל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג .. חייב אדם להיות שמח כו'", משא"כ ימי התשלומין שמצד עצמם הם ימי חול. וכדי לבקוע ("דורכברעכן") ולהחדיר בהם שמחה, יש צורך בעבודה יתירה.

יבג. לאחרי שכ"ק מו"ח אדמו"ר כותב אודות ענין ההתוועדות – מביא במכתבו "אחת התורות הראשונות שפרסם הוד כ"ק רבינו הזקן, כשחזר ממעזריטש מעוטר בעטרת תפארת .. עמוד התורה של חב"ד", על הפסוק⁶²⁹ "בראשית ברא" (כדלקמן ס"ה) – "אחרי ההקדמה הלזו": "הערט⁶³⁰ די תורה וואָס מורנו הבעל שם טוב האָט מקבל געווען אין היכל המשיח און זייט זי מפרסם בשמם כו'".

יגוביאור השייכות של התורה על הפסוק "בראשית ברא", בתוספת ההקדמה שזוהי תורה שקיבל הבעש"ט בהיכל משיח, עם המדובר לפנ"ז אודות תשלומי ההתוועדות של חודש תשרי – יש לומר:

ידחודש תשרי הוא חודש כללי⁶³¹, שבו מאירים גילויים כלליים על כל השנה, וע"י ההתוועדות ממשיכים זאת בימים הפרטיים של כל השנה.

טווכיון שמדובר אודות ענינים כלליים – לכן הובאה התורה לאחרי ההקדמה שזהו מה שקיבל הבעש"ט בהיכל המשיח, כי, גילוי המשיח הוא תכלית שלימות כללות כל הגילויים.

טזוזהו גם דיוק הלשון "זייט זי מפרסם בשמם", דהיינו, בשם הבעש"ט ובשם המשיח, היינו, שתורה זו באה ממשיח עצמו; לא רק מהיכל משיח, אלא ממשיח עצמו.

יזוהענין בזה:

יח"היכל" – הוא כמו בית, וידוע שבית הוא בריחוק מן האדם. וכידוע בענין ההפרש שבין לבוש לבית⁶³², שגם לבוש הו"ע חיצוני, אבל

יט137
אעפ"כ, הוא בקירוב לאדם, ואילו בית הוא בריחוק ממנו; ואילו כשאומרים "בשמם" – הרי זה בא (לא רק מהיכל המשיח, שהוא בריחוק ממנו, אלא) ממשיח עצמו.

כועפ"ז, מה שנזכר "היכל המשיח", הרי זה למעליותא – שבא מעצמיות ענין המשיח, וכידוע⁶³³ שבבית נמצא עצם האדם, שזהו אפילו כשמדובר אודות "בית" סתם, ומכ"ש כשמדובר אודות "היכל", שאינו כמו בית שיכול להיות אפילו ד' אמות על ד' אמות בלבד⁶³⁴, אלא היכל מרווח, שמורה על ענין הבלי-גבול, ורק בגלל ההמשכה וההתגלות למטה בגדרי המקום בהכרח שתהי' לו איזה מדה, אבל המדידה אינה מעלימה על העצם. וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה"⁶³⁵, והיינו, שבאמת הרי זה בלי-גבול, ורק בגלל שנמשך למטה הרי זה בא במדידה ד"אמתיים וחצי גו'"⁶³⁶, אבל המדידה היא מדידה עצמית⁶³⁷, ולכן אינה מעלמת על העצם.

כאד. והנה, ביאת המשיח היא לא רק כללות ענין הגילויים, אלא גם כללות ותכלית שלימות העבודה, וכמבואר בהמשך וככה⁶³⁸ בפירוש מ"ש⁶³⁹ "ושם נעשה לפניך .. כמצות רצונך", שדוקא לעתיד לבוא תהי' שלימות העבודה, "כמצות רצונך".

כבוהרי מעלת העבודה דלעתיד לבוא היא בגלל שבאה לאחרי הגלות. ובדוגמת מעלת בית שני על בית ראשון, כפירוש הגמרא⁶⁴⁰ שהפסוק⁶⁴¹ "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" קאי על בית שני, וכמשנת"ל⁶⁴² שזהו לפי שבית שני בא לאחרי הגלות, ולכן "ותהי שמחה גדולה מאד"⁶⁴³. ומזה מובן במכ"ש בנוגע לבית שלישי – כפירוש הזהר⁶⁴⁴ ש"גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון" קאי על בית שלישי – שמעלתו היא בגלל שבא לאחרי וע"י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות (כמ"ש בתניא⁶⁴⁵).

כגוזהו גם הקשר של ענין המשיח עם התורה על הפסוק "בראשית

כד138
ברא" – כי, הענין ד"בראשית ברא" הו"ע העבודה בעניני העולם בדברים הגשמיים, וביחוד בזמן הגלות.

כהוכפי שמבאר רש"י בתחלת פירושו על התורה, "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם⁶⁴⁶ .. ומה טעם פתח בבראשית, משום כח⁶⁴⁷ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" – דלכאורה אינו מובן תירוצו של רש"י: מהי השייכות של "כח מעשיו כו'" לתורה? וכי ענינה של התורה הוא להבהיר ולענות על טענות הגויים?! – אך הענין הוא, שתורה מצד עצמה אמנם אינה קשורה עם גוים, אבל כיון שהכוונה היא בירור הניצוצות, יש צורך להתעסק עם גוי, לשמוע טענתו ולהשיב עלי'⁶⁴⁸.

כוועד"ז בנוגע ל"גוי" שבכל אחד מישראל, שזוהי נפש הבהמית. וכסיפור הידוע⁶⁴⁹ עם ר"ש מונקעס בתחילת קירובו לחסידות, שאמר לרבינו הזקן: "הגוי שלי חזק יותר מהגוי שלכם". וזהו ענין "לתת להם נחלת גוים" – בירור נפש הבהמית.

כזוזהו כללות הענין דזמן הגלות – כמשנ"ת אתמול במאמר⁶⁵⁰, שבזמן הגלות לא נוגע כ"כ אופן התורה והתפלה, ובלשון רבינו הזקן⁶⁵¹: "איך שתהי' התפלה", אלא העיקר הוא לשבור את עצמו ("ברעכן זיך") כו', וכמשל רקבון הגרעין, שעי"ז דוקא נעשה ריבוי הצמיחה כו'.

כחברור הדבר שהתפלה שבזמן הגלות אין לה ערך כלל לתפלת ר' ישמעאל כהן גדול בקדש הקדשים, שגדלה מעלתה ביותר הן מצד המקום – קדש הקדשים, הן מצד הזמן – יום הכיפורים, והן מצד נפש האדם – כהן גדול; אבל אעפ"כ, בזמן הגלות לא נוגע מעלת התפלה עצמה, אלא העיקר הוא ענין האתכפיא ובירור נפש הבהמית.

כטודוקא ע"י עבודתינו עתה בהעלם והסתר של הגלות, "נחלת גוים", באים להגילויים דלעתיד לבוא.

לה. וזהו תוכן תורת הבעש"ט שקיבל בהיכל משיח⁶⁵²:

לא"בראשית – התחלת העבודה בעבודת ה' היא – ברא, פירושו

לב139
גילוי, אלקים – לגלות את הכוונה הפנימית והעצמית דשם אלקים כו'", כי, הכוונה הפנימית של ההעלם היא – שעל ידו דוקא באים לגילוי העצמות שיתגלה ע"י משיח.

לגומסיים שם, שעי"ז "יתגלה הפנימית דאת השמים ואת הארץ, שהם הד' אותיות אל"ף ה"א וי"ו ה"א משם הוי' כו'"; וכבר נתבאר במק"א⁶⁵³ הענין דשם אהו"ה⁶⁵⁴.

לד* * *

להו. דובר כבר⁶⁵⁵ שבקביעות שנה זו, שמיד לאחרי ב' הימים דר"ה, וכן מיד לאחרי ב' הימים דשמע"צ ושמח"ת, בא יום השבת, אזי "בתלת זימני הוי חזקה"⁶⁵⁶.

לוולהעיר, שבנוגע להקביעות דר"ה יש דבר פלא⁶⁵⁷:

לזהסדר דקביעת השנה הוא באופן ש"לא אד"ו ראש"⁶⁵⁸. ובפרט לפי דעת הרס"ג⁶⁵⁹ שד' הדחיות – ובכללם גם הדחי' ד"לא אד"ו ראש" – הם מן התורה.

לחוהפלא שבדבר – שהקביעות דר"ה הראשון, יום ברוא אדה"ר, היתה ביום ששי!

לטאמנם, מצד הענין דספיקא דיומא, הנה כשחל ר"ה ביום חמישי, אזי יום ב' דר"ה (ששייך גם ליום ראשון, שהרי שני הימים דר"ה נחשבים "כיומא אריכתא", כהדין בנוגע לביצה שנולדה ביו"ט כו'⁶⁶⁰) חל ביום ששי. ומצד זה משתווה הקביעות דר"ה עתה עם הקביעות בפעם הראשונה.

מובענין זה יש חילוק בין ר"ה לשמח"ת – שר"ה ביום ששי שייך גם בארץ ישראל, משא"כ שמח"ת ביום ששי שייך רק בחוץ לארץ.

מאוגם בענין זה רואים את מעלת הגלות – שכדי שענינים של שמחה וגילוי יהיו כמו בפעם הראשונה, הרי זה ע"י ענין הגלות וחוץ לארץ דוקא.

מב140
ז. בשנת תש"ד אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁶⁶¹ שביום הש"ק בקביעות כזו יש ג' ענינים: שבת, שבת בראשית ואסרו חג.

מגומובן, שגם סדר הענינים הוא בדיוק – לפי הכלל שתדיר קודם⁶⁶²: שבת – שישנו בכל שבוע ושבוע, "מונה ששה ימים ומשמר יום אחד"⁶⁶³; שבת בראשית – פעם אחת בשנה; ואסרו חג – כאשר קביעות השנה היא באופן שר"ה חל ביום חמישי וביום ששי.

מדוכל ג' הענינים שביום הש"ק זה שייכים זל"ז, כי: שבת – הו"ע התענוג; שבת בראשית הו"ע ההמשכה על כל השנה, להיותו שבת כללי, וכידוע⁶⁶⁴ הפתגם⁶⁶⁵ "אַזוי⁶⁶⁶ ווי מ'שפּאַנט-אַיין אַזוי גייט עס כו'"; ואסרו חג הו"ע ההמשכה דשמע"צ ושמח"ת.

מה(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יתן השי"ת שהשמנונית והשמחה דשמע"צ ושמח"ת, והתענוג דשבת, יומשכו על כל השנה.

מו* * *

מזח. מאמר ד"ה להבין מ"ש בפע"ח בענין התפלה שהיא שפיכת נפש⁶⁶⁷ – מיוסד על מאמר ד"ה זה דשבת בראשית תקס"ב⁶⁶⁸.

מח* * *

מטט. בתפלת מנחה מתחילים לקרוא פרשת נח.

נוהנה, בענין מי נח – יש ב' פירושים: (א) "מים הזידונים"⁶⁶⁹, "מים רבים"⁶⁷⁰ דטרדות עוה"ז המבלבלים כו'⁶⁷¹, (ב) מי נח מלשון "נייחא דרוחא", ובזה גופא – "נח נח" ב"פ, כמ"ש בזהר⁶⁷², ומבואר בדא"ח⁶⁷³ שהו"ע נייחא לעלאין ונייחא לתתאין, נייחא ברוחניות ונייחא בגשמיות.

נא141
והקשר שבין ב' הפירושים הוא – שצריך להפך את המים הזידונים ולעשות מהם "נייחא דרוחא". וכמשנת"ל (ס"ד-ה) שהכוונה הפנימית של ההעלם דשם אלקים, ענין הגלות כו', היא – שדוקא עי"ז יבואו לעוצם הגילוי דלעתיד לבוא.

נבויה"ר שבקרוב ממש נצא מהגלות אל הגאולה השלימה, החל מאלו הנמצאים במדינה ההיא, דכיון ש"לפום צערא אגרא"⁶⁷⁴, הנה הם ילכו בראש, לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

נג[בסיום ההתוועדות נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכל הנאספים מ"כוס של ברכה" דיום שמח"ת].

נד______  ______