Toras Menachem·Vol. 42 (5725·Part 2)·Shabbos Parshas Pekudei·2 Adar II 5725תורת מנחם·מב - שנת תשכ"ה - חלק שני·בס"ד. ש"פ פקודי·ב' אדר-שני·ה'תשכ"ה

א(הנחה בלתי מוגה)

באלה

גפקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן⁵⁸⁵. ומבואר בלקו"ת⁵⁸⁶, שמשכן העדות הו"ע יחודא עילאה, יחוד או"א, שבפסוק⁵⁸⁷ שמע ישראל, ופקודי המשכן הו"ע יחודא תתאה, יחוד ו"ה, שבפסוק⁵⁸⁸ ואהבת, שהו"ע האהבה שנמשכת מהשכל והטעם. אך הנה קודם ק"ש תיקנו אנשי כנסת הגדולה פסוקי דזמרה, שזהו"ע עבודת הלוים בשירה וזמרה ברצוא ושוב כו', שזוהי ההכנה לרומם הנפש עד שתוכל לייחד היחוד דק"ש כו'. אמנם, תכלית הכוונה היא להמשיך רצו"ש הנ"ל בבחי' כלי, והיינו ע"י לימוד התורה בבחי' ביטול, וזהו ביד איתמר, מלשון אתמר הנזכר בגמרא תמיד, שפירושו שממילא איתמר ונדבר כו', היינו, שהדיבור של האדם הוא בתכלית הביטול עד שאינו בא מצד עצמו כלל, אלא נדבר בו דבר הוי' זו הלכה⁵⁸⁹ ממילא ומאליו. וזהו ענין ודברת בם⁵⁹⁰ שלאחרי ואהבת גו'. ועז"נ ביד איתמר בן אהרן הכהן, כידוע שענינו של אהרן הכהן הוא בחי' אהבה רבה, והוא הממשיך הכח הזה להיות כל סדר העבודה הזאת. ומסיים⁵⁹¹, שע"י בחי' אהרן, שהו"ע אהבה רבה, נמשך הכח לאתעדל"ת כו'.

דב) ויש

הלקשר ענין זה עם הדרוש שבהתחלת הלקו"ת על ספר שמות⁵⁹², ד"ה ראו⁵⁹³ כי הוי' נתן לכם השבת. דהנה ידוע בענין החילוק שבין ב' המדרגות באהבה, אהבת עולם ואהבה רבה⁵⁹⁴, שאהבת עולם, היא האהבה שנלקחת מהעולמות, היינו, מההתבוננות בהחיות האלקי שמחי' את העולמות כו', וכיון שהעולם הוא מוגבל, הרי גם האהבה שבאה מההתבוננות בהעולם היא אהבה מוגבלת, משא"כ אהבה רבה היא אהבה בלתי מוגבלת, כיון שאינה באה ע"י ההתבוננות בחיות האלקי שמחי' את

ו312
העולמות כו', אלא היא אהבה שלמעלה מטו"ד, מצד עצם הנפש כו'. וזהו גם החילוק שבין ימות החול ליום השבת⁵⁹⁵. דהנה, בימות החול העבודה היא בעניני העולם, בל"ט המלאכות דהזורע והחורש כו'⁵⁹⁶, שעיקרם ותכליתם בשביל עשיית המשכן, ומהם נשתלשלו מלאכות אלו בעובדין דחול, אך לאחר שנשתלשלו מהן⁵⁹⁷, הרי עתה אינם מלאכות המשכן, אלא עניני העולם, מלשון העלם והסתר⁵⁹⁸, ולכן צריך האדם לפעול בעצמו שהתעסקותו בעניני העולם תהי' באופן שכל מעשיך יהיו לשם שמים⁵⁹⁹ ובכל דרכיך דעהו⁶⁰⁰ (בהתאם לכך שעיקר ותכלית מלאכות אלו היא בשביל עשיית המשכן), ועד שע"י ההתבוננות בחיות האלקי שמחי' את העולם כו' יבוא לאהבת ה', שזהו בחי' אהבת עולם, כנ"ל. משא"כ ביום השבת שבו אסור להתעסק בעניני העולם (ועד שגם הענינים הגשמיים, אכילה ושתי' כו', הם לא רק לשם שמים, אלא הם עצמם נעשים ענין של מצוה, שמצוה לענגו בעונג אכילה ושתי'⁶⁰¹), הנה גם אהבת ה' היא באופן שלמעלה לגמרי ממציאות העולם, ולכן היא למעלה ממדידה והגבלה, שזהו בחי' אהבה רבה.

זועז"נ

חראו כי הוי' נתן לכם השבת, ראו דייקא, היינו שזהו ענין שנראה בגלוי, וכפי שהיו רואים במוחש בנוגע למן, כהמשך הכתוב9, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים, עומר כפול⁶⁰², וכן רואים במוחש שכל עניני השבת הם באופן של הוספה ועילוי כו', כמו באכילה ושתי', בשר שמן ויין מבושם⁶⁰³, ומזה מובן גם בנוגע לענין האה"ר שביום השבת. ועוד זאת, דכיון שהוי' נתן לכם השבת, היינו, שזהו ענין שניתן מלמעלה, אזי אי אפשר לטעון שאינו שייך לזה כו' (ער האַלט ניט דערביי), כי, בענין שניתן מלמעלה לא נוגע המעמד ומצב של התחתון, וכידוע⁶⁰⁴ המשל בנוגע לחיבור עליון ותחתון, שכאשר החיבור הוא באופן שהעליון יורד אל התחתון, אזי לא נוגע מעמדו ומצבו של התחתון, דכיון שהחיבור בא מצד העליון, הרי מי מעכב בידו, וכמ"ש⁶⁰⁵ מי יאמר לך מה תעשה גו'.

ט313
ג) והנה

יכשם שנתבאר בלקו"ת ס"פ פקודי בנוגע לאהבה רבה, שמזה נמשך הכח לאתעדל"ת כו', כן הוא גם בענין השבת, שאף שגדלה מעלתו ביותר, וכנ"ל שמדריגת האהבה דשבת היא אהבה רבה, הנה העיקר והתכלית הוא הנתינת כח לאתעדל"ת בעבודה דימות החול שלאחרי השבת. והענין בזה, דלכאורה, הנה בשלמא בימות החול צריכים לחשוב ולהתכונן ליום השבת, וכמארז"ל⁶⁰⁶ מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל כאשר מגיעים כבר להעילוי דיום השבת, הרי זה מעמד ומצב שלמעלה לגמרי משייכות לימות החול. ובפרט ע"פ מ"ש כי הוי' נתן לכם השבת, הוי' דייקא, שהוא למעלה משם אלקים ששייך לבריאת העולם, כפי שמצינו של"ב פעמים אלקים נאמר במעשה בראשית⁶⁰⁷, ואפילו בגמר מע"ב נאמר⁶⁰⁸ ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, ואילו כאן נאמר כי הוי' נתן לכם השבת, הוי' בלבד. ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב כי הוי' נתן לכם השבת, נתן דייקא, לשון מתנה, ע"פ המבואר במק"א⁶⁰⁹ שיש ג' מדריגות בענין השבת, מדריגה הא', שבאה ע"י עבודה ויגיעה, כמארז"ל22 מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ועז"נ⁶¹⁰ ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, מדריגה הב', הו"ע דשבת מקדשא וקיימא⁶¹¹, ומדריגה הג' הו"ע המתנה שבשבת, כמארז"ל⁶¹² מתנה אחת יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ובכללות הנה ג' מדריגות אלו הם ג' הזמנים דליל שבת, יום השבת, ורעוא דרעוין⁶¹³. ומצד גודל מעלת השבת, ובפרט קרוב לסיומו, בזמן רעוא דרעוין, וכמבואר בהמשך תרס"ו⁶¹⁴ גודל מעלת הזמן דרעוא דרעוין, שהוא מעין המדריגה היותר נעלית דלעתיד לבוא, שעלי' אמרו רז"ל⁶¹⁵ שהעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו', הרי מובן שזהו באין ערוך לגמרי לגבי ימות החול. ואעפ"כ, הנה העיקר והתכלית דיום השבת הוא הנתינת כח לאתעדל"ת בעבודת ימות החול שלאחרי השבת, שזהו מה שאומרים במוצאי שבת⁶¹⁶ (מיד לאחרי העילוי דרעוא דרעוין) אל תירא עבדי יעקב⁶¹⁷, כי⁶¹⁸ בשבת אנו בבחי' ישראל, שאין צריך לבחי'

יא314
עבודה ויגיעה לברר בירורים כו', ואנו אז בבחי' בנים למקום⁶¹⁹, ואח"כ במוצאי שבת, שצריך לחזור ולירד להיות בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורים בבי"ע כו', לכך אומר אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם, ובזה נותנים כח ועוז כו'.

יבד) ומזה

יגבאים לויקרא אל משה גו'⁶²⁰, ויקרא לשון חבה⁶²¹, ובאל"ף זעירא (ולא כמ"ש בד"ה⁶²² אדם באל"ף רבתי)⁶²³, וכידוע הסיפור⁶²⁴ שהצ"צ שאל אצל זקנו רבינו הזקן מדוע נאמר ויקרא באל"ף זעירא, והשיב לו רבינו הזקן שזהו בגלל ענוותנותו של משה כו'⁶²⁵.

יד______  ______