Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "ויהי מקץ", "כתרגומו מסוף318, וכל לשון קץ סוף הוא" – דכיון שהמאורע ("ויהי") ד"פרעה חולם" אינו המשך וסוף ("מקץ") למאורע שלפנ"ז319, שהרי "לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"320, הרי לכאורה מוטב לפרש ש"קץ" הוא לשון (סוף בגלל שהוא ה"קצה", ובמילא יכול להתפרש גם על הקצה הראשון) תחלה321, שחלום פרעה הי' בתחלת השנתיים ימים322, ולכן צריך רש"י להוכיח שגם כאן הפירוש ד"מקץ" הוא "מסוף"; והשייכות של ב' הפירושים ב"מקץ",
גסוף או תחילה, לב' הפירושים בפנימיות הענינים, פירוש הזהר323 דקאי על "קץ דשמאלא", ופירוש האריז"ל324 דקאי על "קץ הימין", ושייכותם זל"ז, שע"י בירור הניצוצות ב"קץ דשמאלא" באים ל"קץ הימין" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה ע' 196 ואילך.
דב. ויש להוסיף בנוגע לב' הפירושים בפנימיות הענינים – בפרטיות יותר:
האיתא בזהר325 שיש "קץ הימים" ו"קץ הימין": "קץ הימים" – מורה על היפך הקדושה, שלכן, בחטאו של קין נאמר326 "ויהי מקץ ימים", ואילו "קץ הימין" הו"ע נעלה בקדושה, שלכן נקרא זמן הגאולה העתידה בשם "קץ הימין"327. וכיון שבפרשתנו נאמר "ויהי מקץ גו' ימים", לכן מפרש הזהר שקאי על "קץ דשמאלא".
וועד"ז נתפרש הפסוק "ויהי מקץ שנתיים ימים" – בתורה אור328:
ז"ויהי מקץ שנתיים ימים, פי', שבחי' שנתיים ימים, שהם בחי' יום יום, בחי' השעשועים הנ"ל (בחי' התענוג שבתורה, שעז"נ329 ואהי' אצלו גו' שעשועים יום יום גו'), הם אצלו בקץ ותכלית, כלומר, שאין לו בחי' הנ"ל בעסק התורה".
חויש לומר, שמזה נעשה גם ענין של מדידה והגבלה (קץ ותכלית) בכללות העסק בתורה – שאף שעוסק ומתייגע בתורה, הנה מזמן לזמן ה"ה מפסיק מלימודו, כדי לנוח [באמרו: וכי מחוייב אני להתייגע במשך כל היום כולו?! – צריכים אמנם ללמוד תורה ולקיים מצוות, אבל מוכרחים גם לנוח קצת...], והמנוחה שלו היא באופן של הפסק, היינו, שחסרה אצלו הכוונה שהמנוחה היא כדי שעי"ז יתוסף כח וחיות בהלימוד שלאחרי המנוחה, ולכן הרי זה נעשה הפסק אמיתי, היינו, שבשעת המנוחה ה"ה שוכח על התורה כו'.
טוכיון שמפסיק ופונה לרגע מתורת הוי' – הרי זה כתורת הבעש"ט330 על הפסוק331 "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים", "כי כאשר האדם מפריד את עצמו מהשי"ת, מיד הוא עובד עבודה זרה, ולא יש דבר ממוצע".
יוכפי שמצינו גם בכללות הענין דמ"ת:
יאבמשך זמן קצר לאחרי מ"ת – נכשלו בנ"י בחטא העגל. ולכאורה אינו מובן: הרי מצינו שאפילו שירת המלאכים פעלה ביטול במחנה סנחריב332, ועאכו"כ במ"ת שאז הי' הגילוי של הקב"ה בעצמו (לא רק מלאכים), כמ"ש333 "וירד הוי' על הר סיני" – הרי בודאי נפעל ביטול בכל העולם כולו, וכמארז"ל334 שמכל ד' רוחות ומלמעלה ומלמטה היו שומעים את הדיבור יוצא אנכי הוי' אלקיך335, וכן בנוגע לכל פרטי הנבראים שבעולם אמרו רז"ל336 "עוף לא פרח שור לא געה וכו'". וא"כ, איך יתכן שמשך זמן קצר לאח"ז באו בנ"י לידי חטא, ועד לחטא של ע"ז, שהוא ההיפך ד"אנכי הוי' אלקיך"?!
יבאך הענין הוא – שלמרות גודל מעלת הגילוי דמ"ת ופעולת הביטול בכל העולם, הרי כיון שגילוי זה נפסק, כמ"ש337 "במשוך היובל גו'", שזהו סימן לסילוק שכינה338, הנה הפסק זה נותן מקום שמיד לאח"ז יוכל להיות חטא העגל.
יגואם לאחרי הגילוי העצום דמ"ת, פעל ההפסק נתינת מקום לירידה עד להיפך ממש – הרי מכ"ש בנוגע ללימוד התורה דכל אחד מישראל, גם בהיותו במדריגה נעלית ביותר, באופן של תענוג ("שעשועים יום יום"), הנה אם הוא באופן של הפסק (קץ ותכלית), יכול ההפסק להביא למעמד ומצב שהוא היפך התורה.
ידוזהו הקישור של פירוש התו"א עם פירוש הזהר – שכאשר לימוד התורה הוא באופן שחסר אצלו בחי' "שנתיים ימים" ד"ואהי' גו' שעשועים יום יום", הנה סוכ"ס יכול להשתלשל מזה גם הענין ד"קץ דשמאלא".
טוג. וביחד עם זה, ישנו גם פירוש האריז"ל ש"מקץ גו' ימים" קאי על "קץ הימין" דקדושה.
טזויובן ע"פ המשל הידוע339 מגלגל החוזר340, שאלו שנמצאים בצידי הגלגל, הנה העלי' או הירידה שלהם תלוי' באופן סיבוב הגלגל לצד זה או לצד זה, אבל כשנמצאים בנקודה היותר תחתונה של הגלגל, הרי לאיזה כיון שיסוב הגלגל, בהכרח שתהי' עלי'. וכן הוא ברוחניות,
יזשכאשר נמצאים בנקודה התחתונה ביותר שאין למטה ממנה, מוכרח להתחיל סדר של עליות.
יחוע"ד מ"ש אדמו"ר האמצעי341, שהעני יכול לבוא להרגש המרירות על ריחוקו מאלקות בנקל יותר מאשר העשיר. וההסברה בזה – דלכאורה אינו מובן: מהי השייכות של עניות כפשוטה (לא "עני בדעת"342, אלא עני בגשמיות), להרגש המרירות על הריחוק מאלקות – ע"פ הידוע שכל איש ישראל הוא בעצם טוב, ומה שנכשל בחטא הרי זה רק בגלל שיצרו הרע אנסו343, ולכן, כשבא למצב של עניות, היפך המעמד ומצב ד"וישמן גו'" שמזה בא לידי "ויבעט"344, אזי מתבטל האונס של היצה"ר, ומתגלה הטוב שבפנימיותו.
יטועד"ז בנוגע לעניות ברוחניות – שכאשר בא לנקודה היותר תחתונה במצבו הרוחני, עד כדי כך, שאינו יכול עוד להטעות את עצמו, ומרגיש שנעשה נפרד רח"ל מהקב"ה, אזי בהכרח שיבוא לידי עלי', והיינו לפי שמצבו הירוד נוגע לו ביותר ("עס דערנעמט אים"), עד ששב בתשובה כו'.
כוזהו גם הקישור של פירוש הזהר עם פירוש האריז"ל – כי, ע"י קץ דשמאלא באים לקץ הימין.
כאוע"ד מ"ש הצ"צ345 בפירוש "קץ הימין", דקאי על מלכות דאצילות, שנקראת "אחרית", סופא דכל דרגין – שמצד "אור חוזר" ה"ה נעשית בחי' כתר מלמטה למעלה.
כבוכמו שהוא בקדושה גופא, כן הוא גם למטה יותר – שמהמעמד ומצב ד"קץ דשמאלא" באים ל"קץ הימין".
כגוכידוע בענין "מאטו רגלין ברגלין"346, שמבחי' רגלין דלעו"ז, ועד לדרגא היותר תחתונה שברגל דלעו"ז גופא, שזהו העקב, עקבתא דמשיחא, מתעורר ונמשך גילוי בחי' רגלין דקדושה, שזהו גילוי המשיח, שמתחיל מבחי' הרגלים, והולך ומתעלה בעילוי אחר עילוי.
כד* * *
כהד. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק347 "חלילה לעבדיך", "חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה יש בגמ' חס ושלום", ולא כבפ' וירא348, "חלילה לך", "חולין הוא לך" – כי, בפ' וירא מדובר אודות הקב"ה, שאצלו לא שייך כלל ענין של חולין, משא"כ בפרשתנו שמדובר אודות בני אדם ששייכים לעניני חולין, צריך להוסיף "לשון גנאי". אבל פירוש זה אינו מספיק, דכיון שהוצרכו לשלול ענין של גניבה, הי' להם לומר זאת בלשון ברור של גנאי, ולכן מוסיף לפרש "חס ושלום", שזהו דבר מופרך. וההוראה – שאצל יהודי צ"ל נרגש בגלוי (גם בהיותו בגלות בין אוה"ע, שגם הם יכירו349) שהעסק בעניני חולין הו"ע של גנאי, כמו אצל הקב"ה, שגם האור האלקי שבערך העולמות אינו נתפס ח"ו בעולמות, וכמ"ש31 "חלילה לך השופט כל הארץ", שגם בדרגת האלקות שמעשה התחתונים תופס מקום לשפטם כו' ("בית דינו"350), אין מקום לענין של חולין351 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 359 ואילך.
כו* * *
כזה. נזכר בהתוועדות די"ט כסלו352, שלאחרונה הגיע "ביכל חסידות" שיצא לחירות מן השבי' בפּעטערבורג, מקום המאסר של רבינו הזקן.
כחגם אם לא היו שם מאמרים חדשים, הרי, עצם העובדה שהמאמרים נמצאים ב"ביכל" נוסף, היא בבחי' חידוש; ובפרט שיש שם גם מאמרים חדשים, שלעת-עתה לא מצאתים במקום אחר.
כטולכן, אחזור עתה מאמר של חנוכה מאדמו"ר מהר"ש353, "הנחה מוגה", שלעת-עתה לא מצאתי במקום אחר.
לכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר מאמר ד"ה כי עמך מקור חיים354.
לא* * *
לבו. כמדובר355 כמ"פ356, יש שייכות וצד השוה בין עניני חנוכה ועניני י"ט כסלו357. וגם בזמן – הרי התחלת ימי חנוכה358 היא בשבעת הימים של י"ט כסלו.
לגבי"ט כסלו התחיל הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"359. וגם נס חנוכה הי' בשמן – פנימיות התורה360, וזה הביא את הדלקת נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ361.
לדזאת ועוד:
להדובר בשבת שלפנ"ז (פ' וישב)362, שהגאולה של רבינו הזקן (שהיא ענין כללי) קשורה עם ג' הענינים הכלליים דעולם שנה נפש363, וכפי שכותב רבינו הזקן באגרת הקודש שלו (להרה"צ וכו' רלוי"צ מברדיטשוב) בבואו מפּעטערבורג364, שהגאולה היתה "יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו
לוכי טוב, יום הילולא רבא דרבינו הקדוש נ"ע", והרי "יום ג'" – למנין שבעת ימי הבנין – הוא בחי' עולם; "יום יט כסלו" – למנין ימות השנה, ו"יום הילולא רבא כו'" ענינו – עליית והסתלקות הנפש (כמדובר בארוכה בשבת שלפנ"ז).
לזוכן גם החידוש של נרות חנוכה (לגבי נרות המקדש365) הוא בכל ג' הענינים דעולם שנה נפש366: א) נרות המקדש היתה להם הגבלה בעולם – רק במקום המקדש, ונרות חנוכה הם בכל מקום, ואפילו בחוץ לארץ. ב) נרות המקדש היתה להם הגבלה בזמן (שנה) – רק בזמן הבית, ונרות חנוכה – "אין בטלין לעולם"367. ג) נרות המקדש היתה להם הגבלה בנפש – כהן דוקא, ובנרות חנוכה נצטוו כל בנ"י, אנשים ונשים, שהרי "אף הן היו באותו הנס"368.
לחז. השייכות של י"ט כסלו עם חנוכה היא גם בזה ששניהם קשורים עם צדקה369:
לטה"פדה בשלום נפשי"370 הוא ע"י הצדקה ש"היא שעמדה לנו לפדות כו'"371, ולכן כמה שנים היו נוהגים לערוך מגבית לצדקה בי"ט כסלו372. ובחנוכה – "נוהגין הנערים העניים לסבב על הפתחים כו'"373, ו"אנו374 מחוייבים בימי חנוכה .. גמ"ח בממון וגוף"375.
מוישנם "זריזין מקדימין"376 שכבר שלחו את נדבת לבם. ויה"ר שאלו שלא עשו זאת עדיין, יעשו זאת עתה עכ"פ, בימי חנוכה, ובפרט ב"זאת חנוכה"377 – יום שבו קורין בתורה378 יותר מבכל ימי החנוכה (והרי אצל בנ"י מתחיל כל ענין – מתורה. וע"ד ומטעם זה צריך חתן לעלות לתורה קודם החתונה – "שבת אופרופן"379).
מאוכדאי וטוב שימסרו את הדברים גם לאלו שאינם נמצאים כאן עתה, וכל המרבה – במסירת הדברים לאנשים רבים יותר, ובנתינות גדולות יותר380 – הרי זה משובח.
מבוגדולה מצות הצדקה שעלי' נאמר381 "וצדקתו עומדת לעד", וכדאיתא בקבלה382 בנוגע לרושם המצוה שמאיר במצח האדם עושה המצוה – כפי שרואים אלה שיש להם עינים פקוחות – שבכל המצוות הרי זה רק בזמן עשיית המצוה, אבל הרושם שנעשה ממצות הצדקה הוא "לעד".
מגוגדולה מצות הצדקה שהיא המצוה היחידה שעלי' אומר הקב"ה "ובחנוני נא בזאת"383, והקב"ה אומר ומבטיח "עשר בשביל שתתעשר"384.
מד* * *
מהח. בהמשך להמדובר אודות ענין הצדקה, דובר גם בנוגע לענין המעשר (שבדוגמת הצדקה), שנת"ל385 בדברי הרמב"ם386 ש"יצחק הפריש מעשר" (ואילו הראב"ד אומר שאברהם הפריש מעשר), ונתבאר שייכות ענין המעשר (ענין של חסד) לעבודתו של יצחק שענינו קו הגבורה387 – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה388 בלקו"ש ח"ה ע' 68 ואילך.
מו* * *
מזט. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו, "ומה נצטדק", "לשון צדק,
מחוכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י, והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל, נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה ניתנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה, אלא באמצע אותיות העיקר, כגון נצטדק מגזרת צדק .. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן, כשהיא מתפעלת, התי"ו מפרדת את אותיות העיקר, כגון .. מסתולל בעמי מגזרת דרך לא סלולה", ולא כמו שמפרש בפ' וארא389, "מסתולל", "מגזרת מסלה" (בפנימיות הענינים) – כי בפ' וארא, בהתחלת הגאולה, יש כבר "מסלה" לגאולה, משא"כ בפרשתנו, בהתחלת הגלות, הרי זה בבחי' "דרך לא סלולה", אבל זהו רק בחיצוניות, ואילו בפנימיות, הנה גם הדרך לא סלולה של הגלות היא "מסלה" לגאולה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 363 ואילך.
מט______ ______