Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בבלילה99
גההוא נדדה שנת המלך100, ונתבאר לעיל במאמר דפורים (מיוסד על מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר101) טעם המנהג102 שמבלילה ההוא צריך להגבי' קולו בקריאתו, לפי שזהו עיקר הנס, היינו, שתקפו של נס התבטא בכך שבלילה ההוא נדדה שנת המלך103, מלכו של עולם104, דאף שהי' אז מעמד ומצב של לילה, שהוא זמן שינה, שזהו כללות ענין הגלות, אני ישנה105 בגלותא106, ולא עוד אלא שהלילה גופא הי' באופן דלילה ההוא, שמורה על תכלית ההעלם, הסתר אסתיר107 (הסתר כפול), מ"מ, נדדה שנת מלכו של עולם.
דב) ויש
הלהוסיף ולבאר כללות ענין הלילה שהוא זמן השינה, כפי שהוא בנוגע לעבודת האדם, שעי"ז נעשה כן גם למעלה. והענין בזה, דהנה, גם בשעת השינה ישנם כל האברים בשלימות, אלא שיש שינוי שניכר בעיקר בעין, שהעין היא סגורה ואינה רואה, ועד"ז האוזן אינה שומעת כו'. וענינו בעבודת האדם, דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה108, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה109, ועד"ז בנוגע לכל פרטי הענינים דמה רבו מעשיך הוי'110 ומה גדלו מעשיך הוי'111, ופרטי הענינים דהשגחה פרטית כו'. וכן אמרו רז"ל112 איזהו חכם הרואה את הנולד, וכפירוש רבינו הזקן113, שרואה כל דבר איך הוא נולד ונתהווה מאין ליש כו', והיינו, שרואה שיש בעה"ב
ולבירה זו114, ובאופן שהבעלות היא לא רק פעם אחת, אלא בכל רגע ורגע, כיון שברגע זה ה"ה מהוה ומקיים ומחי' אותו מאין ליש (כמבואר בשער היחוד והאמונה115), ובמילא הבעלות היא באופן אחר לגמרי. ועי"ז נעשה אצלו ענין השמיעה וההבנה בנוגע לתכלית בריאתו בעולם, שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני116, והיינו לפי שעלה ברצונו שהעולם יהי' מכון ודירה לו ית'117, וענין זה יכול להיות ע"י ושכנתי בתוכם118, בתוך כל אחד ואחד מישראל119, שבשביל זה צריך להיות ענין החיים ע"פ התורה וקיום מצוותי', שזהו כללות ענין עבודת ה' בפרטי הענינים דסור מרע ועשה טוב ובקש שלום120, שעי"ז נעשה ושכנתי בתוכם, ובזה הוא משמש את קונו למלא ולהשלים את הרצון העליון שהעולם יהי' דירה לו ית'. וזוהי כל תכלית בריאת האדם, כמ"ש121 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, והיינו, שכל ענין עשיית הארץ הוא בשביל האדם122, וענין האדם הוא בשביל בראתי, בגימטריא תרי"ג (כמבואר בקבלה ובחסידות123). וענין זה מרומז גם במארז"ל124 בראשית125 בשביל ישראל כו', דמ"ש27 ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הרי זה כולל את כל הבריאה, מהעולמות הרוחניים העליונים עד למטה מטה בשמים וארץ כפשוטם, וכולל גם ענין הספירות, כמבואר בזהר126. ועז"נ בראשית, שכל זה הוא בשביל ישראל שנקראו ראשית, וישראל גופא, תכלית בריאתם היא בשביל התורה שנקראת ראשית26. וזהו כללות ענין הראי' ושמיעה, שעל ידם נעשים כל עניני העבודה כדבעי. ומזה מובן שענין השינה בעבודת האדם היינו כאשר חסר ענין הראי' ושמיעה הנ"ל.
זוזהו
חגם ענין הלילה (שאז הוא זמן השינה) בעבודה, כמובן מהחילוק שבין יום ולילה (שעז"נ127 ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ואיתא
טבזהר128 שכדי שיהי' יום אחד צריך להיות ערב ובוקר, יום ולילה), שביום יש אור בעולם, ואז רואים את כל הענינים כפי שהם על מקומם כו', והיינו, שהאור שנמשך מלמעלה, כמו אור השמש (ועד"ז בשאר עניני אור), אינו בורא את הדבר הנראה באור זה, אלא שע"י האור רואים את הדבר וכל הנעשה מסביבו כו'. משא"כ בלילה, הנה אף שלא נעשה שינוי בהדברים עצמם, מ"מ, האדם שנמצא במחיצתם אינו רואה אותם כמו שהם, וצריך שקלא וטריא וחיפוש מחיפוש129 כדי לברר מהותו של כל דבר, מקומו וענינו, וכיצד צריך להתנהג עמו כו'. ועד"ז בעבודת האדם, שיום מורה על מעמד ומצב שמאיר אצלו שמש הוי'130, שאז כל הענינים מוארים אצלו, ולכן רואה בבירור שדבר זה הוא חיים וטוב ודבר זה הוא הפכו, כמ"ש131 ראה נתתי לפניך גו' את החיים ואת הטוב וגו', ומובן במה יבחור, ובחרת בחיים132. משא"כ בלילה, כאשר השמש הוי' היא אצלו בהעלם והסתר (מצד איזה סיבות שתהיינה), אזי נעשה מעמד ומצב דהעם ההולכים בחושך133, ומצד זה הרי הם אומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר134.
יוזהו
יאכללות ענין השינה ולילה (זמן השינה), שמזה נעשה ענין הגלות (אני ישנה בגלותא) בעבודה, והיינו, שנשמתו, שהיא חלק אלקה ממעל ממש135, ותכלית בריאתו לשמש את קונו, נמצאים אצלו בגלות, בגופו ונפשו הבהמית, שאז אותותינו לא ראינו136, והיינו כחולמים137. ומזה נשתלשל גם גלות חיצוני, שזהו כללות הענין דמפני חטאינו גלינו מארצנו138, גלות כפשוטו, שבנ"י נמצאים בגלות בין אומות העולם.
יבוסיבת
יגהדבר היא לפי שענין השינה בעבודת האדם פועל ענין השינה למעלה כביכול. ויובן ענין השינה למעלה מענין השינה למטה, דהנה, בשעה שהאדם הוא ער, אזי הנהגתו היא ע"פ השכל, שתופס מקום אצלו בראש ובראשונה, משא"כ כשהוא ישן, הנה גם השכל שיש בו הוא שכל בלתי מסודר, ועוד זאת, שחסר גם השפעת השכל על הכחות זולתו, שלכן יכול להיות בחלום ענין של חיבור הפכים, וענינים שהם היפך
ידהשכל, אפילו כפי שהשכל הוא בשעת השינה. ומזה מובן גם ענין השינה למעלה כביכול, שהו"ע הסתלקות המוחין דלעילא (ועד למעמד ומצב שעזב הוי' את הארץ139 כביכול). ולכן, הנה אף שמצד היות בנ"י בנים אתם לה' אלקיכם140 מגיע להם כל טוב רוחני וכל טוב גשמי, הרי כשיש למעלה הסתלקות המוחין כביכול, היינו, שההנהגה אינה כפי שצ"ל ע"פ הבנה והשגה, הרי זה פועל אצל ישראל מעמד ומצב דגלינו מארצנו, וכאשר גלו לאדום, גלו לבבל וגלו לעילם, אזי שכינה עמהם141, שכינתא בגלותא142.
טוג) וזהו
טזתקפו של נס, שבלילה ההוא, תכלית ההעלם, נדדה שנת המלך, ונעשה תכלית הגילוי143. והיינו, שאין זה באופן שעי"ז שנדדה שנת המלך נתבטל הלילה וההעלם, אלא בלשון הכתוב בלילה ההוא, שבלילה ההוא גופא בהיותו בתכלית ההעלם, נפעל הענין דנדדה שנת המלך144. ולכן הובא על נס פורים המשל מצבי, שגם בשעה שישן (ועינו אחת קמוצה) עינו אחת פתוחה145, היינו, שביחד עם ההעלם דבלילה ההוא, ישנו גם הענין דנדדה שנת המלך, תכלית הגילוי146. והענין בזה, שנדדה
יזשנת המלך קאי על גילוי אור אלקי שנמשך גם בהעלם הלילה, ואפילו בהעלם הכפול דלילה ההוא, שענין זה גופא מורה על גודל העילוי שבו, ששרשו מבחי' החושך שלמעלה מאור, שזהו"ע לילה ההוא למעליותא (למעלה גם מיום ההוא דקאי על עצם האור), כמשנת"ל בארוכה.
יחוהענין
יטבזה, דהנה, אור שנקרא יום הוא אור מוגבל, ולכן אינו יכול להיות נמשך בהעלם הלילה (אפילו בלילה סתם), כי העלם הלילה מנגד אליו. אמנם, נדדה שנת המלך מורה על אור בלתי מוגבל, שכלפי אור זה הנה ההעלם אינו מנגד, ולכן נמשך גם בלילה ההוא147. ויש להוסיף, שהמעלה דנדדה שנת המלך לגבי יום, מובנת גם בפשטות. דהנה, זמן היום, בדרך כלל, אינו זמן שבו ישנים148. אבל, העדר השינה ביום שונה לגמרי מהעדר השינה כשנודדת בלילה, כי, העדר השינה ביום הוא מצד אור היום, שזהו דבר שמחוץ להאדם, משא"כ נדידת השינה בלילה היא בגלל המצב (הנפשי149) של האדם גופא. ועוד זאת, שביום, אין זה באופן שאור היום אינו מניח לישון150, אלא פועל רק שהאדם לא ירצה לישון, משא"כ כאשר השינה נודדת, שאז נמצא האדם במצב שאינו מאפשר ענין של שינה, ובמצב כזה אין חילוק בין יום ללילה, כי, המצב דנדדה שנת הוא התעוררות כזו שלגבי' אין מציאות של שינה (העלם), ולכן לא שייך שהעלם הלילה (ואפילו לילה ההוא) ינגד על זה.
כוזהו
כאגם הטעם שצריך להגבי' את הקול בקריאת בלילה ההוא נדדה שנת המלך. דהנה, הגבהת הקול בעת הדיבור קשורה עם ב' ענינים.
כבהא', שדיבור זה חודר באדם בפנימיות נפשו, כפי שרואים בחוש שכאשר מדבר אודות ענין שנוגע לו ביותר, אזי אינו יכול להיות במנוחה ולדבר בקול נמוך, אלא דבריו נאמרים בקול גבוה. והב', שדיבור זה נשמע למרחוק יותר, וככל שהקול גבוה יותר ישמע למרחוק יותר. וכן הוא גם בהמשכת האור דנדדה שנת מלכו של עולם, שהאור נמשך ממקום נעלה ועמוק ביותר שבו לא שייך גדר ההעלם (כנ"ל), ונמשך למרחוק ביותר, גם בהעלם היותר תחתון, ועד להעלם דלילה ההוא. וכדי שהקריאה דבלילה ההוא נדדה שנת המלך תמשיך ותפעל ענין זה (כידוע151 בפירוש נזכרים ונעשים152, שכאשר נזכרים אזי נעשים), צריכה להיות הקריאה בהגבהת הקול, שיש בה ב' מעלות הנ"ל, ועי"ז פועלים ב' ענינים אלו גם למעלה153.
כגד) ובעומק
כדיותר, הנה לא זו בלבד שלגבי הגילוי דנדדה שנת המלך אין ביכולת לילה ההוא להעלים, ולכן נמשך גם בלילה ההוא, אלא יתירה מזה, שההעלם דלילה ההוא גופא הוא הסיבה שמעוררת וממשכת הגילוי דנדדה שנת המלך. ויובן ממשל נדידת השינה אצל בו"ד, שענין זה שייך בלילה דוקא, ולא ביום שאינו זמן שינה כלל. ומזה מובן גם ברוחניות הענינים, שדוקא בגלל גודל ההעלם והסתר דלילה ההוא [שבו נמצאו בנ"י בזמן גזירת המן, שלכן נקראת אז154 כנס"י בשם אסתר, מלשון הסתר אסתיר] נפעל הגילוי דנדדה שנת מלכו של עולם. וכן הוא גם בענין הגבהת הקול, שכאשר האדם רוצה שדבריו יהיו נשמעים למרחוק, אזי מגבי' קולו, ונמצא, שהריחוק הוא הסיבה שמעוררת הגבהת הקול, וככל שהריחוק גדול יותר (בלילה ההוא) תהי' הגבהת הקול יותר (תקפו של נס).
כהוהענין
כובזה, דלפי הביאור שלילה ההוא אינו יכול להעלים על הגילוי דנדדה שנת המלך, ולכן נמשך גם בלילה ההוא (אבל לא שגילוי האור מתעורר בסיבת לילה ההוא גופא), הגילוי דנדדה שנת המלך אין לו שייכות פנימית עם לילה ההוא גופא, והיינו, שהלילה עצמו, בפנימיותו, נשאר ענין של העלם, ואין זה אלא שהאור, להיותו בלתי
כזמוגבל, נמשך גם בו155 [והרי זה מורה שהאור יש לו איזה גדר, שמוגדר בענין האור, ולכן אינו שייך לחושך גופא עד שיוכל להפוך החושך לאור, ואין זה אלא שבענין האור והגילוי גופא ה"ה בלתי מוגבל, עד שלגביו אין החושך מעלים]. משא"כ לפי הביאור שההעלם דלילה ההוא מהוה סיבה שמעוררת הענין דנדדה שנת המלך, מובן, שגם פעולת האור היא בההעלם עצמו, שלילה ההוא גופא נהפך לאור, והיינו, לפי שלילה ההוא מביא את האור, וא"כ ה"ה נעשה אור. וענין זה מורה שהמדריגה דנדדה שנת המלך אינה מוגדרת בהגדרים של העלם וגילוי, ולכן על ידה יכול להיות מחושך אור.
כחה) ויש
כטלהוסיף בהאמור לעיל (שלא זו בלבד שהגילוי דנדדה שנת המלך נמשך בלילה ההוא שאינו מעלים עליו, אלא עוד זאת, שלילה ההוא גופא מעורר את הגילוי דנדדה שנת המלך), בהקדם תוספת ביאור בענין ד' המדריגות דיום הזה יום ההוא לילה הזה ולילה ההוא, ושרשם156 בבחי' אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית157, שהשרש דיום הוא מהבחי' שאוא"ס הוא למטה עד אין תכלית, והשרש דלילה הוא מבחי' שאוא"ס הוא למעלה עד אין קץ. והרי הבחי' שאוא"ס הוא למעלה עד אין קץ היא בעומק ובעילוי יותר מהבחי' שאוא"ס הוא למטה עד אין תכלית, וכידוע ששרש ההסתר הוא למעלה משרש הגילוי.
לוהענין
לאבזה, דהנה ידוע158 שבכללות האורות הנמשכים מלמעלה יש אור ישר ואור חוזר. אור ישר הוא האור שמאיר מלמעלה למטה, כמו אור השמש כו', ונקרא בשם יום, והו"ע מה שאוא"ס הוא למטה מטה עד אין תכלית, כמשנת"ל159 (מהמשך ההילולא באתי לגני
לבדיו"ד שבט160) שהו"ע התפשטות האור האלקי עד למטה מטה161. ואור חוזר הוא מה שע"י עבודת האדם בעולם למטה באופן של העלם והסתר ומיצר, צרה ועקתא, נמשך מהבחי' דלמעלה מעלה עד אין קץ, שמצד כח הגבורה והצמצום וההעלם, שכללותו נקרא בשם לילה, היפך האור והגילוי. וכל זה הוא לפי שתכלית הבריאה הוא בבירור המטה דוקא, שהרי הנשמה לא ירדה למטה כדי לתקן את עצמה, אלא כדי לתקן את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם162, שעי"ז נעשה בירור הניצוצות שנפלו למטה בשבירת הכלים. ובשביל זה יש צורך בעבודה באופן של יגיעה (יגעת כו'163) דוקא, וכמו בב' אופני העבודה הנ"ל164 דעול דרך ארץ ועול תורה (שע"י שניהם נעשית תכלית שליחות הנשמה בעלמא דין, לברר את הגוף ונה"ב כו', ולכן יכולים להחליפם זב"ז), שהעבודה בעול דרך ארץ היא ע"י יגיעת הגוף כפשוטו, שמתייגע בפרנסה עד לאופן של פיזור הנפש כו', וכמו קושי השעבוד במצרים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה באופן של עבודת פרך165, ועד"ז בנוגע ליסורי הגלות, וכללות ההעלם וההסתר של העולם, כאשר המכוון בכל זה הוא כדי שעי"ז יהי' הענין דפקוד פקדתי166 ועד ליציאה מן הגלות. וכן העבודה בעול תורה היא באופן של יגיעה ועבודת פרך דוקא, כפירוש הזהר167 בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא (כמבואר בארוכה בתורה אור בדרושי פ' שמות168 פרטי הענינים שבזה), שזהו ענין הגלות בתורה, מצד אריכות הפלפול שבתלמוד בבלי בריבוי הקושיות כו', והיינו, שקודם שמוצא את התירוץ לקושיא הרי הוא במעמד ומצב שרע ומר לו, ומתמרמר על זה שנאבדה לו הסברא הקודמת, ועדיין לא הגיע אל הסברא הנכונה, מצד ההעלם וההסתר של הקושיות. אך דוקא ע"י היגיעה ומתוך החושך וההעלם וההסתר של הקושיות כו', ה"ה בא לידי ליבון הלכתא, ועד שבא להעילוי דיעשה למחכה לו169, למאן דדחקין במילי דחוכמתא170. וכללות הענין בזה, שהמשכת אור חוזר שנעשית ע"י העבודה והיגיעה מתוך ההעלם וההסתר והחושך, לילה (שצריך לפעול
לגבו המשכת האור והגילוי171, ועד שלילה כיום יאיר172), היא למעלה יותר מאור ישר שנמשך ע"י עבודת האדם במעמד ומצב שאין צורך ביגיעה, כמו בתלמוד ירושלמי (כמבואר בארוכה בכ"מ173, וגם בד"ה חייב איניש לבסומי לכ"ק מו"ח אדמו"ר משנת תרפ"א174).
לדובפרטיות
להיותר, הנה גם באור ישר גופא (שהוא האור שנמשך מלמעלה להאיר את העולם, וכן בעבודת האדם, להאיר את העולם קטן זה האדם175, שתהי' עבודתו באופן של אור וגילוי, אַ ליכטיקע עבודה), שנקרא בשם יום, יש ב' אופנים, יום הזה ויום ההוא. יום הזה, היינו, שהאור האלקי מתפשט למטה בגילוי באופן שגם למטה יודעים שזהו אור אלקי [ומזה נמשך בעבודה דתומ"צ מ"ש176 היום הזה הוי' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה וגו', שבכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם177]. ולמעלה מזה הוא הענין דיום ההוא (למעליותא), שזהו כפי שהאור הוא קודם שנמשך למטה מטה, אלא הוא עדיין למעלה, ועד כפי שהוא כלול ובטל בשרשו ומקורו, שאז אי אפשר להורות עליו ולומר זה, כיון שאינו באופן של גילוי. וכמו"כ יש ב' אופנים בהמשכת האור חוזר, שנקרא בשם לילה, לילה הזה ולילה ההוא. לילה הזה הוא הגילוי (זה) דאור חוזר (שבא מתוך ההעלם והחושך, לילה), ששרשו למעלה יותר גם מהשרש דאור ישר (יום ההוא). ויש בחי' נעלית יותר, לילה ההוא, היינו, שמגיעים לבחי' שלמעלה לגמרי מכל ענין וגדר הגילויים דיום (אור ישר) ולילה (אור חוזר), כיון שזהו בחי' המאור (שלמעלה מאור, כולל גם אור חוזר), ועד למעלה גם מבחי' מאור (כמשנת"ל בארוכה).
לוועז"נ
לזואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. דהנה, מבואר בתורה אור178 שביום ההוא קאי על לעתיד לבוא, כמ"ש179 ואמר ביום ההוא
לחהנה אלקינו זה, שאז יהי' הגילוי (זה) דבחי' ביום ההוא, היינו, בחי' האור (הן אור ישר שנקרא יום, והן אור חוזר שנקרא לילה) כפי שהוא בשרשו ומקורו (אור ישר – יום ההוא, ואור חוזר – לילה הזה). ונוסף לזה יהי' אז (לעת"ל, ביום ההוא) גם הגילוי דבחי' פני, שהיא באופן דהסתר אסתיר לגבי יום ההוא (היינו שבחי' ביום ההוא אינו מרגיש הבחי' דפני, וע"ד רישא דלא ידע ולא אתיידע מה דהוה ברישא180) – לילה ההוא (שהוא כמו הסתר אסתיר, שההסתר עצמו מוסתר, כנ"ל ס"א). וכל זה נעשה ע"י העבודה בזמן הגלות, לילה, ובלילה גופא דוקא בתוקף הלילה, בדרא דעקבתא דמשיחא, במעמד ומצב דהסתר אסתיר כפשוטו, לילה ההוא לגריעותא, שדוקא עי"ז באים ללילה ההוא למעליותא, בחי' שלמעלה מלילה ויום, כנ"ל.
לטו) והנה
מע"פ האמור לעיל במעלת אור חוזר על אור ישר, יש להוסיף בביאור העילוי דפורים גם לגבי הלכות, שעל שניהם אמרו רז"ל181 שאין עתידין ליבטל, גם כאשר כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח. והענין בזה, דהנה, בהטעם שמגילת אסתר והלכות אין עתידין ליבטל, מבואר בתורה אור182, שזהו לפי שהנס של פורים הי' מלובש בדרך הטבע, ומזה מובן שנס זה נמשך ממדריגה נעלית ביותר, שמצד גודל מעלתה יכולה לבוא למטה ביותר, ועד להתלבש בלבושי הטבע, כמשל חבית של יין שנתמלאה על כל גדותי' עד שנשפך לחוץ. וכן הוא גם בענין ההלכות, שבהם ישנה התלבשות בחי' חכמה עילאה בדברים גשמיים [וזהו שגם בנוגע להלכות מובא183 משל הצבי שמחזיר ראשו לאחוריו כו'184, בדוגמת משל הצבי שעינו אחת קמוצה ועינו אחת פתוחה שהובא בנוגע לפורים, כנ"ל ס"ג]. אבל יש חילוק גדול ועיקרי בין ההמשכה דהלכות לההמשכה דפורים, שההמשכה דהלכות היא באופן של אור ישר, מלמעלה למטה, והיינו, שזהו רק מה שהאור נמשך ויורד עד למטה מטה, בדברים הגשמיים שבהם נתלבשו ההלכות, משא"כ ההמשכה דפורים היא באופן של אור חוזר, מלמטה למעלה, וכנ"ל שהנס דפורים בא מצד ההסתר גופא. וזהו הטעם שענין ההלכות מתייחס למרדכי185, ואילו נס פורים מתייחס לאסתר, כי, ענינו של מרדכי
מאהוא המשכה מלמעלה למטה (אור ישר), שזהו שבחינתו היא בחי' יסוד אבא186, אלא כיון שיסוד אבא ארוך187, הרי זה נמשך גם למטה מטה, משא"כ ענינה של אסתר הוא הסתר אסתיר, בחי' אור חוזר188.
מבז) ויש
מגלהוסיף ולקשר כל הנ"ל עם ב' הענינים דפורים שנתבארו בלקו"ת189 פרשת צו190 (שזוהי הפרשה שקורין בכמה שנים בסמיכות לפורים191, שזה מורה על שייכותה לפורים192), ענין הא', בד"ה ביאור מעט ע"פ ואכלתם אכול (שבו נתבאר הפסוק193 זה קרבן אהרן ובניו), ששם194 כותב הצ"צ בהגהה "ועיין מ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות"195, וענין הב', בד"ה והי' אור הלבנה (הקשור עם ענין שבעת ימי המילואים196), שבו197 מציין הצ"צ "וכמ"ש סד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא, דלכך אין שום שם במגילת אסתר"198.
מדובהקדים
מהשב' ציונים הנ"ל מורים לכאורה על ב' ענינים שהם הפכיים זמ"ז. דהנה, בד"ה ביאור מעט ע"פ ואכלתם אכול, מבואר,
מושאצילות אינו התחדשות יש מאין כמו בריאה, אלא נמשך מההעלם אל הגילוי, ועל זה מציין הצ"צ לביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות, שבו נאמר199 שראשית הגילוי של הקו הוא בחכמה (דאצילות). ואילו בד"ה והי' אור הלבנה מבואר שבחי' קול חתן וכלה אינה בגילוי עתה, ועל זה מציין הצ"צ לסד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא, ששם נתבאר200 הטעם לכך שבמגילת אסתר לא נזכר שום שם משמות הקדושים, לפי שנס פורים הי' מלובש בטבע, וכמשל החתן שהולך ללון בבורסקי כו', והיינו, שאין זה גילוי אלא התלבשות כו'. אבל באמת, כיון שב' הציונים מופיעים באותה פרשה, ושניהם מדרושי פורים, צ"ל שיש צד השוה ונקודה משותפת שמקשרת ומחברת ב' הענינים שבציונים הנ"ל. ומרומז הדבר בדברי הצ"צ, שבב' הציונים (לאחרי שמביא הענינים שנוגעים (בגלוי) להמדובר בלקו"ת) מוסיף "עיין שם", די"ל, שב"עיין שם" שלאחרי הציון לביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות (שמשם מעתיק התיבות "והיא ראשית הגילוי בחכמה"), כוונתו לרמז למ"ש שם שהקו וחוט הי' "ע"פ201 צמצום ומקום פנוי .. שלא להיות בגלוי בחי' א"ס כו'", והיינו, שהגילוי שנמשך בחכמה בא ע"י צמצום. וב"עיין שם" שלאחרי הציון לסד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא (שמשם מעתיק "דלכך אין שום שם במגילת אסתר.. מלובשים בהעלם כו'") מרמז גם להמבואר שם ש"ענין קריאת המגילה202 הוא כמו קורא בתורה שקורא וממשיך גילוי האור", והיינו, שמההעלם "שאין שום שם במגילת אסתר", הנה ע"י קריאת המגילה נמשך גילוי אור, ואדרבה, הגילוי שבא מזה הוא גילוי מעצמות א"ס ב"ה ש"למעלה מבחי' שמות".
מזוהענין
מחבזה, דהנה, בד"ה יביאו לבוש מלכות84 מבואר שיתרון המעלה דפורים הוא בזה שהנס הי' מלובש בטבע, כנ"ל (ס"ו). ובהמשך לזה, הנה ב"תוספת ביאור לד"ה יביאו לבוש מלכות", נתבאר בענין הקו שבא "ע"פ צמצום ומקום פנוי", שכיון שאור הקו בקע את הצמצום, הרי זה מורה שיש בו תוקף גדול ביותר203, ובזה יש גם יתרון לגבי האור שהי' ממלא מקום החלל קודם הצמצום – בדוגמת האמור
מטלעיל (ס"ג) שנדדה שנת המלך מורה על גילוי אור ממדריגה נעלית ביותר, שלכן נמשך גם בההעלם דבלילה ההוא. אמנם, גילוי זה הוא בבחי' אור ישר, בחי' מרדכי. ועל זה מוסיף בד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא ענין נעלה יותר בפורים204, ששם נתבאר205 המעלה היתירה דהדור קבלוה בימי אחשורוש לגבי הקדמת נעשה לנשמע שהיתה בזמן מ"ת206, שהקדמת נעשה לנשמע היתה מצד הגילוי אור שמלמעלה, ואילו הדור קבלוה בימי אחשורוש108 הי' בדרך אתערותא דלתתא מצד עצמם. וכיון שהאתעדל"ת באה מצד זה שבנ"י היו אז במצב דהסתר אסתיר, וענין זה עורר אצלם את הענין דקבלוה באופן נעלה יותר ממ"ת, בדרך אור חוזר, הרי מובן שההסתר גופא נתהפך לאור – ע"ד האמור לעיל (ס"ד) שההסתר דלילה ההוא גופא עורר את (ובא לידי) גילוי האור דנדדה שנת המלך. ולכן, בסיום מאמר זה, מבאר, שהענין שמגילת אסתר לא תיבטל הוא מצד העילוי שישנו בההסתר שבמגילה, ומהסתר זה בא (ע"י קריאת המגילה) גילוי העצמות207 שלמעלה משמות.
נוזהו
נאגם מה שנקראת מגילת אסתר, כי, תכלית ההסתר הוא לעורר את שרשו ולגלות את פנימיותו, וזהו"ע מגילת אסתר, דהיינו, ההתגלות (הפנימיות) דאסתר, שההסתר גופא יאיר (לא רק שיאיר בו אור שמחוצה לו), ועד שלילה כיום יאיר74, שזהו ע"ד מ"ש208 והי' אור הלבנה כאור כחמה (שזהו הפסוק שבו מתחיל המאמר), שיהי' לה אור עצמי כמו אור החמה209, ובמילא הנה אור הלבנה הוא כמו אור החמה210, ויתירה מזה, שהלילה יאיר עוד יותר מאשר היום211.
נב______ ______