Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בואתחנן
גאל הוי' וגו'379, ואיתא בספרי380 שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות כו' במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם כו'. ומה אלו כו', מי שאינו כו' עאכו"כ שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם. ד"א ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה כו'. ועד"ז איתא במד"ר381, עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן כו', ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים כו', מכאן אתה למד שאין לברי' כלום אצל בוראו, שהרי משה כו' לא בא אלא בלשון תחנונים. (וממשיך שם) למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים כו', כך אמר הקב"ה למשה וחנותי382 את אשר אחון כו', מי שאין לו בידי, וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו וכו'.
דוהענין
הבזה383, שלפי' המד"ר, ואתחנן הוא א' מעשרה לשונות שנקראת תפלה, שכללותה (כפי שצ"ל מלכתחילה ע"פ תורת אמת) הוא באופן הקשור עם עבודת האדם וזכויותיו כו' [ולהעיר גם מהפי' דתפלה מלשון התופל ומחבר384, כי צ"ל חיבור ושייכות לזה שמתפלל אליו, עי"ז שהוא אומן שעשאהו385, ויש לו זכיות וכו'], שלכן ראוי הוא שתתמלא בקשתו, אלא, שאין לתבוע מהקב"ה ולתלות התפלה בזכות עצמו386, שהרי ידוע שאפילו מה שהקב"ה נותן בתורת שכר, אין זה באופן שהוא מחוייב ליתן, וכמ"ש387 ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שגם התשלום כמעשהו הוא חסד של הקב"ה388 [והיינו לפי שכללות הענין דאתעדל"ת אתעדל"ע הוא רק מפני שכן עלה ברצונו ית'389, ואף שלאחרי שעלה
וברצונו ית' שהעבודה תעורר (מפני רצונו ית') נעשה כן באמת390, מ"מ, זה גופא הוא רק מפני חסדו ית'], ולכן (שייך ו)צריך להתפלל להקב"ה, ועד לתפלה בלשון תחנונים, כמו שמבקשים מתנת חנם (אף שבאמת אין זו מתנת חנם, כיון שהאדם ראוי לכך מצד עבודתו וזכויותיו). ואילו לפי' הספרי, ואתחנן (שהיא הבקשה שהקב"ה יתן חנם) אינו בכלל עשרה לשונות שנקראת תפלה (שקשורה עם עבודה וזכיות כו'), להיותו במדריגה כזו שנרגש אצלו שאין לו זכיות שבגללם יהי' ראוי שהקב"ה ימלא בקשתו, ולכן אינו מבקש מן המקום שיתן לו אלא חנם, מתנת חנם ממש.
זויש
חלהוסיף בזה, דהנה, מבואר בדרושי חסידות391 שעשרה לשונות של תפלה הם י"ס שבמלכות, ובקשת מתנת חנם היא בחי' כתר שבמלכות, שמצד בחי' זו, כולא קמי' כלא חשיב. ואולי י"ל, שב' האופנים הנ"ל במתנת חנם הם כנגד ב' הבחי' שבכתר. מצד חיצוניות הכתר (אריך) שיש חשיבות לנבראים ועבודתם, הענין דמתנת חנם הוא רק בלשון המתפלל392, משא"כ מצד פנימיות הכתר (עתיק) דכולא קמי' לא חשיב ממש, אפשר לבקש רק בתורת מתנת חנם באמת.
טב) ויש
ילומר, שענין התפלה באופן דמתנת חנם הו"ע התפלה דשבת, שהרי ענין השבת הוא באופן של מתנה, כמארז"ל393 מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ובפרטיות יותר, הנה גם ענין התפלה שבימות החול הוא בחי' השבת, כידוע שזהו"ע הארת השבת כפי שנמשך בימות החול394. ועפ"ז י"ל, שב' אופנים-פירושים הנ"ל בענין ואתחנן, תפלה שרק נאמרת בלשון תחנונים כמו שמבקשים מתנת חנם (כפי' המד"ר), ותפלה שהיא בקשת מתנת חנם ממש (כפי' הספרי), הם ב' הענינים דתפלת ימות החול ותפלת השבת395, דתפלת ימות החול, עם היותה בחי' שבת, הרי זה בחי' השבת שבימות החול, ולכן התפלה היא באופן של עבודה ויגיעה, ויש בה גם הענין דאמירת תחנון כו', אבל ביום השבת התפלה אינה באופן של עבודה ויגיעה כו', ואין בה אמירת סלח לנו (כיון שכבר בערב שבת לאחרי חצות הנה כל דינין מתעברין מינה
יאוכו'396), אלא התפלה היא באופן של מתנה, הן בתפלת ליל שבת, ובאופן נעלה יותר ביום השבת, ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, רעוא דרעוין397, שאז הוא עיקר ענין המתנה דיום השבת398.
יבג) ויש
יגלקשר כל זה עם ביאור רבינו הזקן בלקו"ת399 בענין אין ואתחנן אלא מתנת חנם, שע"י כניסתו לארץ (אעברה נא ואראה גו'400) רצה משה לפעול אצל בנ"י מדריגה כזו שאי אפשר להגיע אלי' ע"י עבודת הנבראים, שזוהי בחי' אתערותא דלעילא שלמעלה לגמרי מאתעדל"ת. וזהו פירוש הלשון מתנת חנם, כמו חנם בלא מצוות401, היינו, מדריגה שהיא למעלה מעלה מבחי' המצוות. ועפ"ז יש לבאר סברת הספרי שואתחנן אינו מעשרה לשונות של תפלה, כי, תפלה היא עבודה בדרך אתערותא דלתתא402, ולכן, כדי לפעול אצל הקב"ה מילוי המבוקש דאעברה נא ואראה גו', שהי' פועל אצל בנ"י הגילוי בדרך אתערותא דלעילא, הוצרך להיות גם אופן הבקשה מעין זה403, והיינו, לבקש (לא בלשון של תפלה, שקשורה עם זכויות כו', אלא) מתנת חנם ממש, שאינה קשורה כלל עם זכויות כו'.
ידאך
טוסברת המד"ר היא שגם ואתחנן הוא מעשרה לשונות של תפלה. ויובן בהקדים המבואר בלקו"ת404 שבקשת משה הנ"ל (שתהי' בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת) הו"ע התורה, שהרי על ידה נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי, שהיא למעלה מעלה מאתעדל"ת, ובאה בדרך מתנה. אך עפ"ז אינו מובן מה שאומרים שבקשת משה לא נתקיימה עכשיו, הרי ישנו ענין התורה שעל ידה נמשך גם עתה מבחי' זו דאתעדל"ע בלי אתעדל"ת405.
טזומבאר הצ"צ406, שבקשת משה היתה שההמשכה שע"י תורה (שבאה בדרך מתנה ואתעדל"ע כנ"ל) תפעל למטה בעולם407, שזהו היתרון בהחידוש דתפלה לגבי תורה408, שפעולת התורה היא (בעיקר) למעלה (באצילות), בעולמות העליונים (שזהו"ע שהקב"ה קורא ושונה כנגדו409), ואילו ע"י התפלה פועלים לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם כו', והיינו לפי שהתפלה באה בדרך מלמטה למעלה, ולכן פועלת בהמטה שזהו המקום שבו היא התפלה. ומשה רצה לפעול שגם ההמשכה למטה תהי' בדרך אתעדל"ע (ע"י תורה). ולכן ס"ל להמד"ר שגם בקשת מתנת חנם של משה היתה לשון של תפלה, כיון שמשה רצה שיהי' חיבור ב' המעלות, שאע"פ שההמשכה באה בדרך מתנת חנם (אתעדל"ע), מ"מ תומשך עד למטה מטה (במקום התפלה), ולכן היו בתפלתו ב' הענינים, שהיתה לשון של תפלה, אבל באופן שענינה הוא בקשת מתנת חנם.
יזד) ואעפ"כ
יחלא פעל משה רבינו ענין זה בתפלתו, כיון שתכלית הכוונה היא שכל הענינים יהיו ע"י עבודה דוקא. ולכן הנה אע"פ410 שבגלל שמשה לא נכנס לארץ היתה הכניסה לארץ ע"י יהושע, פני לבנה411, שיש בה שינויים, ובמילא הי' יכול להיות אח"כ ענין הגלות [משא"כ אם הכניסה לארץ היתה ע"י משה, שאז היתה באופן של גאולה נצחית (כיון שלא היתה תלוי' בעבודת המטה)], מ"מ, דוקא עי"ז ישנה מעלת העבודה, למעשה ידיך תכסוף412, שממשכת אור נעלה יותר413 (למעלה גם מהאור שנמשך ע"י מתנת חנם), שיתגלה למטה בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, שקשור גם עם משה רבינו, שהרי גואל ראשון הוא גואל אחרון414, יבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש, ובב'
יטהאופנים שבזה, באופן דבעתה415, עי"ז שהקב"ה קץ שם לחושך416, או באופן דאחישנה37, עי"ז שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין417, ובאופן שיהיו ב' הענינים עם כל המעלות שבכל אחד מהם418. וכל זה נפעל ביום השבת, שיש בה בחי' שלמעלה גם ממתנת חנם*, ועי"ז יכולים לבטל כל הגזירות כו', ובכללם גם ג' השבועות419 כו' שלא ידחקו את הקץ420. וכן תהי' לנו, בעגלא דידן.
כ*) עשר לשונות שבתפלה – ע"ס421 (לכל היותר כבשרשן בא"א).
כאמתנת חנם – כתר41 (לכל היותר ע"ק השייך (מתלבש) בא"א. עביד נייחא422, ג"כ מעין (עכ"פ) דאתדל"ת. שבועה מתלבשת ומַשביעה את עשר הכחות "לקיים – שהם המקיימים – את המצוה").
כבלמעלה מהנ"ל – מנותן מתנה לאחר – כשנותן לזה שהוא "עצמו" (בדוגמת (ועוד יותר) עדיפות מתנה לזה שראוי ליורשו) – יבחר לנו (ע"ק שלמע' מהתלבשות בא"א, ג"ר דע"ק ולמעלה מזה וכו').
כגבנגלה י"ל: הפרת השבועה (ראה ב"ב עד, א). תשובה מועלת אפילו על עון שבועה. הציווי בנגלה אל תתייאש מן הפורעניות (עיי"ש בפרש"י אבות פ"א) – הוא בלא הגבלה.
כדואולי יל"פ עפ"ז השינוי בשבת (י, ב): הנותן מתנה לחברו כו' מתנה טובה ושבת שמה.
כהשני ענינים בשבת: 1) מתנה 2) מתנה טובה (נתבאר ב423...).
כו______ ______