Toras Menachem·Vol. 45 (5726·Part 1)·Sicha for Shabbos Parshas Bereishis 5726תורת מנחם·מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ בראשית·מבה"ח מרחשון·ה'תשכ"ו

אבלתי מוגה

בבשיחות א-ב נתבאר פירוש רש"י בהתחלת התורה: "אמר רבי יצחק⁶⁸⁵, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה⁶⁸⁶ שנצטוו בה ישראל⁶⁸⁷, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח

ג158

דמעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים⁶⁸⁸, שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", – שטענת אוה"ע היא (לא על עצם הכיבוש, שהרי כיבוש מלחמה אינו גזל⁶⁸⁹, אלא) על שינוי עצם מהות הארץ שנעשית "ארץ ישראל", שיש בה קדושה.

הוהמענה על זה – שמלכתחילה בראה⁶⁹⁰ הקב"ה ונתנה לאשר ישר בעיניו (בנ"י), אלא שרצונו של הקב"ה שהענין ד"נתנה לנו" בפועל יהי' לאחרי ש"נתנה להם" ואח"כ "נטלה מהם", ואז נשארת של בנ"י לעולם, כיון שאין זה רק מצד הכיבוש (שזהו רק דבר חיצוני), אלא להיותה ארץ הקודש כפי שנבראה בעצם מהותה⁶⁹¹.

ווזוהי גם הוראה בנוגע לסדר עבודת בנ"י עצמם⁶⁹² בלימוד התורה – שתחילה "מלמדין אותו כל התורה כולה", ואח"כ בא מלאך ו"משכחו כל התורה כולה"⁶⁹³, כדי שהלימוד בפועל יהי' ע"י יגיעתו, אבל באופן שעי"ז יוכל להגיע למדריגת התורה כפי שהיא למעלה מגדר

זהבריאה (שזהו מה ש"נתנה לנו"⁶⁹⁴ דוקא). ועד"ז בנוגע לסדר השתלשלות התורה גופא, שמצד עצמה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ונסעה וירדה בעולמות בי"ע, דרוש ורמז ופשט, אך דוקא ע"י לימוד הפשט בעולם העשי' מתגלה עצם התורה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה בתחלתו.

ח* * *

טב. מאמר ד"ה בראשית ברא גו'.

י[לאחרי המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכל אלו שסיימו (או שיסיימו עד הבדלה) לימוד הלקו"ת והתו"א השבועי, יאמרו "לחיים"⁶⁹⁵.

יאוכן עורר שבהמשך ללימוד הלקו"ת יחליטו ע"ד קביעות עתים ללימוד החסידות בכלל (בהוספה על השיעורים הקבועים), באופן שיומשך על כל השנה כולה, ומתוך שמחה.

יבאח"כ הורה שימכרו את המצוות⁶⁹⁶, כנהוג בשבת בראשית, וכרגיל בכל שנה – בחבישת "שטריימל"⁶⁹⁷].

יג* * *

ידג. נתבאר פירוש רש"י בסיום הפרשה⁶⁹⁸: "כי נחמתי כי עשיתים", "חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים" (ולא חרטה על בריאתם)

טו160
– דאף ש"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו", "נהפכה מחשבתו .. למדת הדין"⁶⁹⁹, הרי זה רק במחשבה, ואילו בדיבור – "ויאמר ה' אמחה גו'"14, לא מחיית היקום לגמרי, אלא רק "אביא עליו מים כו'", כך שישארו כל אלו שבתיבה, וטעם הדבר – "כי נחמתי כי עשיתים", "חשבתי מה לעשות להם", למצוא דרך שישארו בקיומם, כיון שהם מעשי ידי ("כי עשיתים")⁷⁰⁰. וההוראה מזה, עד כמה צריכה להיות הזהירות מדיבור בלתי-רצוי על הזולת⁷⁰¹, שיכול לגרום לקטרוג כו'⁷⁰², וגם כשרואים אצל הזולת ענין בלתי-רצוי, צריך לדון אותו לכף זכות – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 27 ואילך.

טזד. בהמשך להוראה הנ"ל, נתבאר גם מ"ש גבי שם ויפת "וערות אביהם לא ראו"⁷⁰³, ע"פ תורת הבעש"ט⁷⁰⁴ שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו רע נמצא בו⁷⁰⁵, וצריך לתקנו (ולולי שהי' רואה זאת אצל הזולת, לא הי' יודע שיש בו רע, כי, "על כל פשעים תכסה אהבה"⁷⁰⁶), כי, מלמעלה מראים לו רק שיש בחבירו ענין הזקוק

יז161
לתיקון, ומה שרואה ענין רע, הרי זה בגלל שיש בו רע וצריך לתקן את עצמו; וזהו החילוק בין חם שראה את הרע עצמו, לשם ויפת שהתעסקו רק בתיקון הדבר, ולא ראו את הרע עצמו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 24 ואילך.

יחה. במהלך השיחה בביאור פרש"י ד"ה כי נחמתי כי עשיתים, נתבאר גם פרש"י ד"ה וינחם ה' כי עשה15:

יטרש"י מפרש: "נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאילו הי' מן העליונים, הי' ממרידן". ואח"כ מוסיף: "ד"א וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין וכו'".

כוהביאור בזה:

כארש"י מקדים הפירוש "נחמה היתה לפניו כו'", כי, עפ"ז מובן מ"ש "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" – שהנחמה היא "שבראו בתחתונים"; משא"כ להפי' ש"נהפכה מחשבתו .. למדת הדין", אין מקום להדגיש את בריאת האדם "בארץ", שהרי אדרבה: זהו טעם למעט חומר החטא, כמובן שחטא בשמים הוא גרוע וחמור יותר מחטא בארץ (וע"ד שבארץ גופא גרוע וחמור יותר חטא דור הפלגה שאמרו "נעלה לרקיע כו'"⁷⁰⁷).

כבאלא, שלפי' הא' יש קושי בהמשך הכתוב "ויתעצב אל לבו" – שאין לפרשו כפשוטו (כבפי' הב', "נתאבל על אבדן מעשה ידיו"), דא"כ, הי' צריך הכתוב להקדים "ויתעצב אל לבו", שזהו עיקר תוכן הכתובים כאן ("וירא ה' כי רבה רעת האדם גו' אמחה את האדם גו'"), ורק אח"כ להוסיף עוד פרט לאידך גיסא, שלמרות כל זה, הנה "נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים"; ולכן מוכרח רש"י לפרש "ויתעצב האדם אל לבו של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו" – מלשון שבירה, כפירוש תרגום אונקלוס (כמ"ש רש"י: "זהו תרגום אונקלוס"), והרי אין זה הפירוש הפשוט ד"ויתעצב" בכל המקרא.

כגולכן לא מסתפק רש"י בפי' הא', ומוסיף: "ד"א וינחם, נהפכה מחשבתו כו', ויתעצב אל לבו, נתאבל על אבדן מעשה ידיו".

כד*

כה162
ו. בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כובהמשך להמנהג להכריז במוצאי שמח"ת "ויעקב הלך לדרכו"⁷⁰⁸ – הרי עיקר ההליכה לדרכו היא בעניני הרשות, שההתעסקות בהם היא לאחרי יום השבת – בימות החול.

כזובהתאם לכך, הנה בעמדנו קודם היציאה לסדר העבודה דימות החול במשך כל השנה – ינגנו עתה הניגון "האָפּ קאָזאַק"⁷⁰⁹, כדי לצאת ("אַריינהאָפּן") לעבודה דכל השנה כולה מתוך מסירת-נפש, כמו "קאָזאַק" – ובנדו"ד, שמדובר אודות ניגון של ה"סבא משפּאָלי", הרי בודאי שהכוונה היא ל"קאָזאַק" בקדושה – שהולך מתוך מסירת-נפש (כמ"ש⁷¹⁰ "בידך אפקיד רוחי", "ער גיט זיך אַוועק אינגאַנצן") באופן שלמעלה מדרך הטבע, על מנת להמשיך את הענין ד"מלוך על העולם כולו בכבודך" שבר"ה – על כל השנה כולה.

כח[והתחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "האָפּ קאָזאַק"].

כט______  ______