Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
ברני
גושמחי בת ציון906. ומדייק רבינו הזקן (בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו) בתו"א ד"ה זה, מהו ענין רני ושמחי907, דלכאורה הרי זה כפל לשון. וגם, למה נקראת כנס"י בשם בת דוקא908. ומביא על זה מ"ש במדרש909 משל למלך כו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו', לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כו' לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ומסיים910, שלע"ל כתיב רני ושמחי בת כו', שבחי' בת תעלה ביתר שאת, להיות בבחי' אשת חיל עטרת בעלה911. והיינו, שתכלית החביבות היא בשם בת דוקא, שזהו"ע בת ציון.
דב) ויש
הלקשר זה עם מ"ש912 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, שבפסוק זה נרמזו ג' הקוין תורה עבודה (תפלה) וגמ"ח, כפי שדרשו על זה בגמרא913 אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, כי, ג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח הם ג' הענינים דאמי אחותי ובתי914. וכשם שבג' הענינים דאמי אחותי ובתי הנה תכלית החביבות היא בבחי' בת, כמו"כ בג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח הנה העיקר הוא הענין דגמ"ח, שהרי ידוע שכללות המצוות נקראים בשם צדקה, וכמרומז גם בזה שישראל נקראים צדיקים, כמ"ש915 ועמך כולם צדיקים, שזהו מצד קיום המצוות שישנו בכל ישראל, כמארז"ל916 אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, הנה אף שצדקה היא מצוה אחת, ומלבדה ישנם עוד ריבוי מצוות, מ"מ, השם שבו נקראים כל ישראל בגלל קיום המצוות הוא צדיקים דוקא, מלשון צדקה (כמו שהקב"ה נקרא בשם צדיק, לפי שצדקות
ו377
אהב917), כיון שכל המצוות נקראים בשם צדקה918. ונמצא, שאף שישנם ג' קוין, תורה שהיא קו האמצעי, עבודה (תפלה) קו השמאל, וגמ"ח קו הימין, מ"מ, העיקר הוא הקו דגמ"ח, שכולל גם ב' הקוין דתורה ועבודה, כיון שצדקה היא כללות כל המצוות.
אהב917), כיון שכל המצוות נקראים בשם צדקה918. ונמצא, שאף שישנם ג' קוין, תורה שהיא קו האמצעי, עבודה (תפלה) קו השמאל, וגמ"ח קו הימין, מ"מ, העיקר הוא הקו דגמ"ח, שכולל גם ב' הקוין דתורה ועבודה, כיון שצדקה היא כללות כל המצוות.
זג) ויובן
חבהקדם ביאור מעלת הצדקה, דהנה, איתא בגמרא919 שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה, אמר להן, צאו וראו מה פירש דוד אבא, פזר920 נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. והענין בזה, שמעלת הצדקה היא בענין ההמשכה למטה דוקא, וככל שתהי' ההמשכה למטה יותר תגדל יותר מעלת הצדקה, שזהו גם הדיוק שכחה של צדקה מודגש בפסוק פזר נתן לאביונים, אביונים דייקא, שהרי בעניות יש כמה דרגות, עני דל וכו'921, והדרגא היותר תחתונה היא אביון, שתאב לכל דבר922, היינו, שכיון שאין לו מאומה, לכן הוא תאב לכל דבר (כי, כאשר יש לו דבר מה, הרי אינו תאב לדבר זה, וא"כ, אי אפשר לומר שהוא תאב לכל דבר), ולכן עיקר מעלת הצדקה היא נתן לאביונים, כיון שעי"ז ההמשכה היא למטה ביותר. וזהו גם מ"ש923 מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון (כפי שאומרים בהלל), היינו, שגבי דל נאמר רק מקימי מעפר, ולא מאשפות, כפי שנאמר באביון, דאף שגם עפר הוא מדריגה תחתונה, הרי אשפות היא מדריגה תחתונה עוד יותר. ובענין זה היא עיקר מעלת הצדקה, שתהי' ההמשכה לאביון שהוא למטה מטה ביותר, כדי לפעול מאשפות ירים אביון. וענינו בספירות, שדל הוא בחי' היסוד (כמבואר בהדרושים924 עה"פ925 העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט), ואביון הוא בחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום926. והכוונה היא שתהי' ההמשכה עד למטה מטה ביותר, בבחי' המלכות, שתתעלה בתכלית העילוי.
טד) וביאור
יהענין, דהנה, על הפסוק פזר נתן לאביונים איתא בזהר927 מאי פזר כד"א928 יש מפזר ונוסף עוד. וכמ"ש הצמח צדק
יא378
בהגהותיו929 לד"ה וישב יעקב שבתו"א930 [בביאור הענין דארץ כנען בקדושה, שכנען פירושו סוחר, כמ"ש931 כנען בידו מאזני מרמה, עד"מ כמו הסוחר שמפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד, וכן הוא ענין המסחר שבירידת הנשמה למטה, להיות מפזר ונוסף עוד ע"י בירור המטה (כמשנת"ל932)] ועיין מענין יש מפזר ונוסף עוד בזהר (הנ"ל), ונתבאר בד"ה פזר נתן לאביונים933.
בהגהותיו929 לד"ה וישב יעקב שבתו"א930 [בביאור הענין דארץ כנען בקדושה, שכנען פירושו סוחר, כמ"ש931 כנען בידו מאזני מרמה, עד"מ כמו הסוחר שמפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד, וכן הוא ענין המסחר שבירידת הנשמה למטה, להיות מפזר ונוסף עוד ע"י בירור המטה (כמשנת"ל932)] ועיין מענין יש מפזר ונוסף עוד בזהר (הנ"ל), ונתבאר בד"ה פזר נתן לאביונים933.
יבוהענין
יגבזה, דהנה, בזהר שם הקשה: האי קרא (יש מפזר ונוסף עוד) הכי מבעי לי' יש מפזר ויוסף עוד (בלשון עתיד, ע"ד מארז"ל934 עשר בשביל שתתעשר), מאי ונוסף, אלא ההוא אתר דשרי בי' מיתה הוא גרים לי' דיתוסף בחיים דלעילא כו', כל מאן דיהיב למסכני אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא כו', והיינו935, שעי"ז מתברר מבחי' עה"ד טו"ר ונכלל בעה"ח. וזהו ונוסף עוד, הנו"ן מורה מה שנתעלה מבחי' נפילה כו' [והיינו, כדאיתא בברכות936 מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב937 נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ומסיים שם, אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש, שנאמר938 סומך הוי' לכל הנופלים]. וזהו פזר נתן לאביונים, היינו, שהכוונה היא שתהי' ההמשכה למטה מטה ביותר, לאביונים דוקא, כדי להיות מפזר ונוסף (בנו"ן) עוד, היינו, שתהי' העלי' מבחי' הנפילה, שגם המטה מטה יתהפך לקדושה, ועי"ז יהי' תוספת חיות, היינו, שתהי' החיות לא רק מבחי' עץ החיים, שעז"נ939 ואכל וחי לעולם, אלא שיתוסף חיות גם ע"י הפיכת אילנא דמותא, וכמו הענין דזדונות נעשו לו כזכיות940, שגם הזדונות שהם היפך הקדושה (אילנא דמותא), יתהפכו לזכיות, קדושה (אילנא דחיי). וע"ד מ"ש פדה בשלום גו' כי ברבים היו עמדי,
יד379
שפועלים על הרבים שיהיו עמדי941, שזהו ע"ד מ"ש942 גם אויביו ישלים אתו, דאויביו קאי על הנחש943, דא יצה"ר944, שעל ידו נעשה בעולם ענין החטאים והמיתה, ומ"מ, ישלים אתו, מלשון שלום ומלשון שלימות, היינו, שמהפכים אותו לקדושה, וע"ד מ"ש945 בכל לבבך בשני יצריך, שגם היצה"ר נתהפך לטוב [וכדאיתא בירושלמי946 שזוהי המעלה דאברהם שנאמר בו947 ומצאת את לבבו נאמן לפניך, לבבו דייקא, בשני בית"ן, לגבי דוד שנאמר בו948 ולבי חלל בקרבי, לפי שהרגו בתענית], ועד שגם הוא מסייע להשלים את העבודה לעשות לו ית' דירה בתחתונים949.
שפועלים על הרבים שיהיו עמדי941, שזהו ע"ד מ"ש942 גם אויביו ישלים אתו, דאויביו קאי על הנחש943, דא יצה"ר944, שעל ידו נעשה בעולם ענין החטאים והמיתה, ומ"מ, ישלים אתו, מלשון שלום ומלשון שלימות, היינו, שמהפכים אותו לקדושה, וע"ד מ"ש945 בכל לבבך בשני יצריך, שגם היצה"ר נתהפך לטוב [וכדאיתא בירושלמי946 שזוהי המעלה דאברהם שנאמר בו947 ומצאת את לבבו נאמן לפניך, לבבו דייקא, בשני בית"ן, לגבי דוד שנאמר בו948 ולבי חלל בקרבי, לפי שהרגו בתענית], ועד שגם הוא מסייע להשלים את העבודה לעשות לו ית' דירה בתחתונים949.
טוה) והנה
טזע"י העבודה דפזר נתן לאביונים נעשה העילוי דצדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. והענין בזה, דהנה, הפירוש הפשוט בתיבת לעד הו"ע הנצחיות, כמו לעד ולעולמי עולמים. ונוסף לזה, הנה מבואר בלקו"ת פ' פקודי950 שבתיבת עד [ומזה מובן גם בנוגע לתיבת לעד] יש ג' פירושים. פירוש הא', עד מלשון נצחיות, כנ"ל. פירוש הב', כמו עד פה תבוא951 [ובזה גופא יש ב' אופנים, עד ועד בכלל, או עד ולא עד בכלל, כמבואר במק"א952]. ופירוש הג', מלשון עדי וקישוט. ומבואר שם, שכל ג' הפירושים ישנם בבחי' הכתר. פי' הא', עד מלשון נצחיות (למעלה מהגבלת הזמן, ובמילא גם למעלה מהגבלת המקום, שהרי מקום וזמן שייכים זל"ז953), כי, בחי' כתר היא למעלה מכל סדר ההשתלשלות, ולמעלה מכל ההגבלות, בחי' א"ס, שכשמו כן הוא, למעלה עד אין קץ. פי' הב', עד מלשון עד פה תבוא ותו לא, כי, בבחי' הכתר אין שום השגה כלל, והיינו, שכשם שהכחות הפנימיים שבאדם למטה הם מוגבלים, כמו"כ גם למעלה (שהרי כל הענינים דלמטה נשתלשלו מהן954, מהענינים דלמעלה), שהע"ס הם מוגבלים, ואין להם השגה בבחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות, ואפילו החכמה שהיא ראשית
יז380
הספירות, אין לה השגה בבחי' הכתר, וזהו שאמרו955 סייג לחכמה שתיקה, סייג היינו המקיף לחכמה שהוא כתר, והוא בחי' שתיקה וביטול956, כיון שלא שייך בזה הבנה והשגה. ופי' הג', עד מלשון עדי וקישוט, כי, הכתר הוא תכשיט שע"ג הראש.
הספירות, אין לה השגה בבחי' הכתר, וזהו שאמרו955 סייג לחכמה שתיקה, סייג היינו המקיף לחכמה שהוא כתר, והוא בחי' שתיקה וביטול956, כיון שלא שייך בזה הבנה והשגה. ופי' הג', עד מלשון עדי וקישוט, כי, הכתר הוא תכשיט שע"ג הראש.
יחוזהו
יטפזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, היינו, שע"י הצדקה שהו"ע ההמשכה למטה ביותר, בבחי' אביונים, נעשה העילוי דבחי' עד (לעד), ככל ג' הפירושים שבזה, ענין הנצחיות, הענין דעד פה תבוא, והענין דעדי וקישוט, כפי שהם בבחי' הכתר, ובכתר גופא לא רק חיצוניות הכתר, אלא גם פנימיות הכתר957. וזהו גם מ"ש בסיום הכתוב קרנו תרום בכבוד. והענין בזה, כמבואר בביאורי הזהר פ' במדבר958 שהקרן הוא כמו נקודה שאינה בגדר שטח כלל, וכמו שאומרים קרן דרומית מזרחית, שהרי איזה שטח שיהי' שייך הוא לא' הדפנות, הדרומית או המזרחית, ואילו הקרן זוית אין לה שום שטח מקום כלל, וכמו נקודה שהיא בציור המחשבה, אבל בגשמיות אינה תופסת מקום כלל. וענינו בספירות הוא ספירת המלכות דלית לה מגרמה כלום. וזהו קרנו תרום בכבוד, שע"י ההמשכה לבחי' המלכות (קרן), נעשה העלי' (תרום) לבחי' הכתר ועד לפנימיות הכתר, שזהו"ע הכבוד959, ובזה גופא מדייק בכבוד, ב' כבוד, דקאי על ב' הבחינות דכבוד, כבוד נברא וכבוד נאצל960. וכללות הענין בזה, שדוקא ע"י ההמשכה למטה ביותר (פזר נתן לאביונים), באים לתכלית העילוי דבחי' הכתר (צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד). וזהו גם כללות הענין שצ"ל יפוצו מעינותיך חוצה (ענינו של י"ט כסלו961), חוצה דייקא, דהיינו עד לדרגות הכי תחתונות, ודוקא עי"ז לוקחים את האבן היקרה שבכתר המלך (כידוע המשל של רבינו הזקן משחיקת האבן היקרה שבכתר המלך בשביל רפואת בן המלך, וכידוע הסיפור שע"י משל זה בטלה הקפידא שנתעוררה על המגיד962), שהו"ע פנימיות הכתר.
כו) וזהו
כאגם מ"ש רני ושמחי בת ציון. דהנה, רני ושמחי הוא כדאיתא בזהר963 שמחה בצפרא ורננא ברמשא, שהם ב' הקוין דימין
כב381
ושמאל. ובת (ציון) קאי על ספירת המלכות, שהיא בקו האמצעי, שעולה עד הכתר964, ועד לפנימיות הכתר965, שמצד זה נעשית החביבות דבחי' בת עוד יותר מבחי' אחותי ואמי, שלע"ל תתעלה להיות בבחי' אשת חיל עטרת בעלה, ויתירה מזה, כמ"ש966 נקבה תסובב גבר, היינו, שתהי' לא רק בבחי' עטרה שעם היותה מקיף על הראש הרי היא בסמוך אל הראש, בחי' מקיף הקרוב, אלא גם תסובב גבר, בבחי' ריחוק, שהו"ע מקיף הרחוק967. וכן הוא גם בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח (שהם ג' הענינים דאמי אחותי ובתי), שעיקר העילוי הוא ע"י גמ"ח דוקא, שהו"ע ההמשכה למטה ביותר, עד לבחי' המלכות, שעי"ז דוקא מגיעים לבחי' הכתר, כמשנת"ל בפירוש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד.
ושמאל. ובת (ציון) קאי על ספירת המלכות, שהיא בקו האמצעי, שעולה עד הכתר964, ועד לפנימיות הכתר965, שמצד זה נעשית החביבות דבחי' בת עוד יותר מבחי' אחותי ואמי, שלע"ל תתעלה להיות בבחי' אשת חיל עטרת בעלה, ויתירה מזה, כמ"ש966 נקבה תסובב גבר, היינו, שתהי' לא רק בבחי' עטרה שעם היותה מקיף על הראש הרי היא בסמוך אל הראש, בחי' מקיף הקרוב, אלא גם תסובב גבר, בבחי' ריחוק, שהו"ע מקיף הרחוק967. וכן הוא גם בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח (שהם ג' הענינים דאמי אחותי ובתי), שעיקר העילוי הוא ע"י גמ"ח דוקא, שהו"ע ההמשכה למטה ביותר, עד לבחי' המלכות, שעי"ז דוקא מגיעים לבחי' הכתר, כמשנת"ל בפירוש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד.
כגז) ויש
כדלהוסיף בביאור מעלת הצדקה, שעל ידה נעשית עליית המלכות. דהנה, אף שעיקר הענין דעליית המלכות יהי' לעתיד לבוא, הרי ענין זה נעשה ונפעל ע"י מעשינו ועבודתינו עתה דוקא. ובענין זה יש מעלה מיוחדת במצות הצדקה שהיא מהמצוות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב968, וכמ"ש הרמב"ם969 שכשיעשה האדם המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה (שכולם נכללות בגמ"ח), תחשב לו לצדקה בעוה"ב לפי שעשה המצוות (ציווי הקב"ה), וימצא טובה בעוה"ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, והיינו, לפי שבמצוות אלו ישנו טוב כפול, טוב לשמים וטוב לבריות970. וכיון שבמצות הצדקה ישנו הן פירותיהם בעוה"ז והן הקרן קיימת לעוה"ב, לכן אתי שפיר שעל ידה נעשה ונפעל עתה הענין דעליית המלכות שעיקרו יהי' לע"ל. ויש לומר, שכן הוא גם בנוגע לגילוי החסידות בי"ט כסלו, שזהו מ"ש רבינו הזקן971 שגאולתו היתה ביום ג' שהוכפל בו כי טוב, שענין הכפל דכי טוב הוא טוב לשמים וטוב לבריות, ולכן, אף שעיקר הגילוי דפנימיות התורה יהי' לעתיד לבוא, מ"מ, הנה גם עתה ישנו הגילוי דפנימיות התורה בתורת החסידות972.
כהח) ויש
כולקשר כהנ"ל עם ימי חנוכה, שגם בהם מודגשת מעלת ההמשכה למטה ביותר, שעי"ז דוקא באים לתכלית העילוי.
כז382
דהנה, כללות הענין דנרות חנוכה הוא להאיר את החושך, שלכן, זמן הדלקתם הוא משתשקע החמה, עד שתכלה רגל מן השוק, ועד כמה, עד דכליא רגלא דתרמודאי973, תרמוד אותיות מורדת974, ובזה גופא מורה רגלא דתרמודאי על המדריגה הכי תחתונה, אך ע"י נרות חנוכה פועלים שיהי' כליא רגלא דתרמודאי, היינו, שגם המדריגה הכי תחתונה תתהפך לקדושה975. והענין בזה, דעם היות שנרות חנוכה תקנום חכמים בגלל נרות המקדש, היינו, ששרשם ומקורם הו"ע נרות המקדש (וע"ד ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא976), מ"מ, יש בהם מעלה יתירה לגבי נרות המקדש (ע"ד מארז"ל977 ערבים וחביבים ד"ס יותר מיינה של תורה), שנרות המקדש היו מאירים רק בזמן הבית, ואילו נרות חנוכה מאירים גם בזמן הגלות, היינו, שיש בהם הכח להאיר את חשכת הגלות, שענין זה נמשך מבחי' והוי' יגי' חשכי978, הוי' בתוספת וא"ו979. וזהו גם הטעם שנרות המקדש הם במספר שבע, משא"כ נרות חנוכה הם במספר שמונה, וע"ד החילוק בין כינור ביהמ"ק של שבעה נימין לכינור של ימות המשיח של שמונה נימין980, וכמבואר בתשובת הרשב"א981 גודל מעלת מספר שמונה שמורה על בחי' שלמעלה מהשתלשלות. ובזה נכלל גם המעלה דמספר עשר, שהרי בינה (ספירה השמינית) כוללת ג' רישין982. וכן הוא בעבודת כאו"א מישראל, שדוקא ע"י עבודתו בהמשכה למטה, שהו"ע הצדקה, נעשה תכלית העילוי, החל מהגאולה הפרטית שלו, ועי"ז גם הגאולה הכללית, פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד הקיצו ורננו שוכני עפר983.
דהנה, כללות הענין דנרות חנוכה הוא להאיר את החושך, שלכן, זמן הדלקתם הוא משתשקע החמה, עד שתכלה רגל מן השוק, ועד כמה, עד דכליא רגלא דתרמודאי973, תרמוד אותיות מורדת974, ובזה גופא מורה רגלא דתרמודאי על המדריגה הכי תחתונה, אך ע"י נרות חנוכה פועלים שיהי' כליא רגלא דתרמודאי, היינו, שגם המדריגה הכי תחתונה תתהפך לקדושה975. והענין בזה, דעם היות שנרות חנוכה תקנום חכמים בגלל נרות המקדש, היינו, ששרשם ומקורם הו"ע נרות המקדש (וע"ד ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא976), מ"מ, יש בהם מעלה יתירה לגבי נרות המקדש (ע"ד מארז"ל977 ערבים וחביבים ד"ס יותר מיינה של תורה), שנרות המקדש היו מאירים רק בזמן הבית, ואילו נרות חנוכה מאירים גם בזמן הגלות, היינו, שיש בהם הכח להאיר את חשכת הגלות, שענין זה נמשך מבחי' והוי' יגי' חשכי978, הוי' בתוספת וא"ו979. וזהו גם הטעם שנרות המקדש הם במספר שבע, משא"כ נרות חנוכה הם במספר שמונה, וע"ד החילוק בין כינור ביהמ"ק של שבעה נימין לכינור של ימות המשיח של שמונה נימין980, וכמבואר בתשובת הרשב"א981 גודל מעלת מספר שמונה שמורה על בחי' שלמעלה מהשתלשלות. ובזה נכלל גם המעלה דמספר עשר, שהרי בינה (ספירה השמינית) כוללת ג' רישין982. וכן הוא בעבודת כאו"א מישראל, שדוקא ע"י עבודתו בהמשכה למטה, שהו"ע הצדקה, נעשה תכלית העילוי, החל מהגאולה הפרטית שלו, ועי"ז גם הגאולה הכללית, פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד הקיצו ורננו שוכני עפר983.
כח______ ______