Toras Menachem·Vol. 48 (5727·Part 1)·Sicha from Shabbos Parshas Bereishit·Shabbos Mevarchim Cheshvan·5727תורת מנחם·מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ בראשית·מבה"ח מרחשון·ה'תשכ"ז

א– התוועדות א –

בבלתי מוגה

גא. בשבת בראשית שנת תש"ה⁶⁵⁸ אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשך להתוועדות דשמח"ת⁶⁵⁹):

דשבת בראשית היו חסידים נוהגים "שטאַרק פאַרברענגען".

הואמר גם⁶⁶⁰ שהארה משבת בראשית מאיר בכל שבתות השנה, וכידוע הפתגם⁶⁶¹ שמשבת בראשית "לוקחים" על כל השנה כולה, והיינו, שלפי אופן העמידה ("ווי מ'שטעלט זיך") בשבת בראשית כך נמשך על כל שבתות השנה, וכיון שיום השבת "מיני' מתברכין כולהו יומין"⁶⁶², כל ימי השבוע, נמצא, ששבת בראשית פועל על כל ימי השנה.

ווהוסיף לספר, שהחסיד ר' פינחס רייזעס (בנו של הראב"ד דשקלאָוו) – שהי' ראש החסידים וראש החוזרים, ועל ה"הנחות" שלו אמר הצ"צ, שאם זה כת"י הר"פ ז"ל הרי זה בדיוק⁶⁶³ – סיפר להצ"צ, שפעם בשבת בראשית כשרבינו הזקן קרא בתורה⁶⁶⁴ את הפסוק הראשון, "בראשית ברא אלקים", כשראשו הי' מכוסה בהטלית7, הרכין את ראשו על הס"ת, ונכנס לדביקות ("ער האָט זיך פאַר'דביקות'ט") למשך זמן, עד שהתעורר מדביקותו והמשיך לקרוא התיבות "את השמים ואת הארץ".

זואמר הצ"צ, שמן הסתם היתה דביקותו של רבינו הזקן בההתבוננות בפירוש הבעש"ט בפסוק זה (כידוע שרבינו הזקן שמע אצל המגיד ריבוי תורות של הבעש"ט, וביניהם גם תורה זו)⁶⁶⁵:

ח"בראשית" – התחלת העבודה היא – "ברא אלקים", לגלות את

ט166
שם אלקים. "את השמים ואת הארץ" – שהתכלית היא להמשיך הגילוי דשם אלקים בשמים ובארץ.

יוהוסיף הצ"צ, שהמשכת גילוי שם אלקים בשמים ובארץ היא ע"י "בראשית", "ברא שית", ששה מדות עליונות (כמבואר בזהר⁶⁶⁶), כי, לולי ענין המדות, לא היתה לנבראים ידיעה באלקות, וגם נשמות, אף שמצד עצמם הרי הם במדריגת המוחין, ואינם זקוקים לכאורה לענין המדות, מ"מ, כדי שגם בירידתן למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית [וכהלשון שם: "בהגויים", וכפי שפירש ש"גוים" הם הגוף ונה"ב, כמבואר בלקו"ת⁶⁶⁷] תהי' להן ידיעה באלקות – יש צורך בענין המדות.

יאב. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

יב"דברי צדיקים קיימים לעד"⁶⁶⁸.

יגולכן, ישנה גם עתה ההוראה (ולא רק הוראה בלבד, אלא גם נתינת כח) בנוגע לענין ההתוועדות: "שטאַרק פאַרברענגען",

יד"פאַרברענגען" – שתהי' זו התוועדות חסידותית כדבעי (ללא נטי' לימין, ועאכו"כ לשמאל), כידוע⁶⁶⁹ הפתגם ע"ד הפתקא אשר משמי שמיא נחיתא, שבכחה של התוועדות חסידותית לפעול יותר מפעולתו של מלאך מיכאל,

טוו"שטאַרק פאַרברענגען" – באופן של חוזק, שקשור עם המשכת בחי' "איתן" (מלשון חוזק) שבנפש⁶⁷⁰.

טזוכן ההוראה בנוגע להענין ד"בראשית ברא אלקים גו'" – לגלות את שם אלקים, ולהמשיך זאת בשמים ובארץ.

יזוכאמור לעיל שכפי שנעמדים בשבת בראשית נמשך על כל השנה כולה – שמגלים את שם אלקים, וממשיכים זאת בשמים ובארץ⁶⁷¹, ועי"ז זוכים ל"ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ"⁶⁷², וכפירוש רש"י: "יתן ויחזור ויתן".

יח* * *

יטג. בנוגע לפירוש הבעש"ט הנ"ל – יש להוסיף בביאור הדברים:

כ167
הפירוש הפשוט ד"בראשית ברא אלקים" הוא – שהתהוות העולם היתה ע"י שם אלקים דוקא, וכפי שמצינו של"ב פעמים אלקים נאמרו במעשה בראשית⁶⁷³.

כאוהענין בזה – כמ"ש⁶⁷⁴ "כי שמש ומגן הוי' אלקים", היינו, ששם אלקים הוא ה"מגן" שמעלים ומסתיר על האור דשם הוי', ודוקא ע"י העלם והסתר זה היתה יכולה להיות בריאת הטבע – "אלקים" בגימטריא "הטבע"⁶⁷⁵, ובאופן של התחלקות – אלקים לשון רבים⁶⁷⁶, שמורה על ענין ההתחלקות, הן במקום והן בזמן (דלא כמו שם הוי' – הי' הוה ויהי' כאחד⁶⁷⁷, ללא התחלקות).

כבוזהו גם הדיוק "בראשית ברא אלקים" – כידוע מ"ש הרמב"ן⁶⁷⁸ שהלשון "ברא" מורה על "הוצאת היש מאין" (ובלשון הרס"ג⁶⁷⁹: "לא מדבר"), והיינו, שדבר הוי' שמהוה את העולם נקרא בשם "אין", בגלל ההעלם וההסתר שאין רואים אותו בגלוי⁶⁸⁰.

כגאמנם, בקאַפּיטל השני לאחרי פרשת בריאת העולם נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ גו' ביום עשות הוי' אלקים גו'"⁶⁸¹, ועד להגילוי דשם הוי' במ"ת – "אנכי הוי' אלקיך"⁶⁸², והיינו, שע"י עבודתם של ישראל מתגלה בעולם גם שם הוי' ועד להגילוי ד"אנכי" שקאי על עצמותו ומהותו ית'.

כדד. אך עדיין צריך להבין: כיצד יכול יהודי לפעול גילוי שם הוי' בעולם – הרי כל מציאות הבריאה היא ע"י ההעלם וההסתר דשם אלקים, ואיך יוכל יהודי לשנות סדרי בראשית?

כהולהעיר:

כולכאורה יכולים לשאול שאלה זו גם בנוגע ליצה"ר – כיצד יכול

כז168
יהודי לבטל את היצה"ר (ואז יהי' לו עסק רק עם היצ"ט), בה בשעה שהיצה"ר קודם ליצ"ט, "אקדמי'⁶⁸³ טעניתא"?

כחוהמענה לזה – שהקדימה של היצה"ר היא רק בפועל, אבל בשרש הענינים קודם היצ"ט, ששרשו למעלה ובעומק יותר⁶⁸⁴. וע"ד המובא בפירוש רש"י⁶⁸⁵ בנוגע ליעקב ועשו, שלאמיתו של דבר יעקב הוא הבכור: "יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השני', צא ולמד משפופרת שפי' קצרה, תן בה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה .. נמצא .. יעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון". ומצד הקדימה של היצ"ט בשרשו, ביכלתו לבטל את היצה"ר.

כטאמנם, בנוגע לענין הבריאה – הרי שם הוי' נזכר לאחרי שם אלקים, וכל ענין הבריאה נקבע באופן של העלם, שלא רואים אלקות כו', וא"כ, אינו מובן: איך אפשר שיומשך גילוי שם הוי' בעולם?

לה. ובכן: קושיא זו מכריחה את פירוש הבעש"ט הנ"ל, "בראשית" – התחלת העבודה היא – "ברא אלקים", לגלות את שם אלקים:

לאלגלות את שם אלקים פירושו – לגלות את הכוונה הפנימית של ההעלם דשם אלקים, שכל ענינו הוא כדי שעי"ז יוכל להיות בעולם הגילוי דשם הוי'. וכיון שכוונת ההעלם דשם אלקים היא בשביל גילוי שם הוי', לכן יכולים בנ"י לפעול ע"י עבודתם גילוי שם הוי'.

לבוזהו הטעם שתורת הבעש"ט נאמרה על הפסוק הראשון של הבריאה – כי, צריך להבהיר מיד בהתחלה (מבלי להמתין אפילו לפסוק השני), שכל ענין ההעלם אינו תכלית בפ"ע, כי אם בשביל הגילוי (משא"כ אם בהתחלה הי' נתינת מקום לענין ההעלם מצד עצמו, לא בשביל הגילוי, אזי לא הי' יכול להיות ענין הגילוי).

לגו. ועפ"ז יש לבאר גם פירוש רש"י בהתחלת פרשת בראשית – "בראשית .. בשביל התורה שנקראת ראשית .. ובשביל ישראל שנקראו ראשית":

לדענינו של פירוש רש"י הוא פשוטו של מקרא, וכדברי רש"י⁶⁸⁶: "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא". ולכאורה, מה שייך הענין ד"בשביל התורה .. ובשביל ישראל" לפשוטו של מקרא?!

לה169
והביאור בזה:

לוכאשר הבן חמש למקרא מתחיל ללמוד ב"חדר", מתעוררות אצלו שאלה: כיצד ניתן לשנות את העולם כו', בה בשעה שרואה רק העלם, ולא אלקות?!

לזולכן מבהיר רש"י מיד בהתחלת הלימוד (וכנ"ל שאי אפשר להמתין אפילו לפסוק השני), שכל מציאות העולם אינה אלא "בשביל התורה .. ובשביל ישראל", ולכן יש בכחם של ישראל – ע"י התורה – לשנות את העולם, ולבטל את ההעלם וההסתר דשם אלקים – שזהו פירוש שם "ישראל" בפשוטו של מקרא: "כי שרית עם אלקים גו' ותוכל"⁶⁸⁷, ולפעול הגילוי דשם הוי'.

לחז. וכמו"כ בנוגע להמשך תורת הבעש"ט הנ"ל – "את השמים ואת הארץ", שהתכלית היא להמשיך הגילוי דשם הוי' בשמים ובארץ:

לטהמשכת גילוי שם הוי' בשמים ובארץ – כולל גם כל צבאם, כדרשת חז"ל⁶⁸⁸ "את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי'".

מולהעיר גם מתורת הבעש"ט⁶⁸⁹ על הפסוק⁶⁹⁰ "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו", ש"כל עשיותיו של הקב"ה הם נפלאות, וגדולתן של הנפלאות ידוע רק לו ית', וזהו גדולות לבדו. וא' מגדולתם של הנפלאות הוא זה מה שע"י "כי", שהם ל' כלים דזו"ן דאצילות (שנעשים נר"ן לבי"ע), יהי' גילוי חסדו ית', שהוא רב חסד דעתיקא קדישא, בעולם" – שזהו תוכן התורה הנ"ל ד"בראשית ברא אלקים גו'", להמשיך גילוי שם הוי' ("חסדו") בשמים וארץ וכל צבאם ("כל עשיותיו").

מאומתאים גם עם פירוש רש"י33: "בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו, השמים והארץ השמש והירח" (שהרי בריאת המלאכים היתה ביום שני או יום חמישי⁶⁹¹) – כי, ע"פ תורת הבעש"ט (בהתחלת שער היחוד והאמונה) על הפסוק⁶⁹² "לעולם הוי' דברך נצב בשמים", שחידוש הבריאה באופן של התהוות חדשה הוא (לא רק בכל יום, אלא גם) בכל רגע ורגע, נמצא, ש"כל עשיותיו" של הקב"ה הם באופן ד"לבדו", כמו בהתחלת הבריאה כשעדיין "לא נברא מלאך כו'"⁶⁹³.

מב170
ח. וענין זה (גילוי הכוונה דשם אלקים, שעל ידו יומשך הגילוי דשם הוי' בעולם) נפעל בשבת בראשית:

מגבמשך חודש תשרי נמצא ענין זה בהעלם, כיון שלא עוסקים בעניני העולם; ורק לאחרי שמח"ת, כשמתחילים לעסוק בעניני העולם, קורין "בראשית ברא אלקים גו'", ופועלים ההמשכה והגילוי בשמים ובארץ.

מדומשבת בראשית ממשיכים זאת על כל שבתות השנה, ומהשבתות ממשיכים זאת על כל ימי השנה, כך, שבמשך כל השנה כולה יהי' גילוי שם הוי' בעולם.

מהוענין זה קשור גם עם ההתוועדות בשבת בראשית – "שטאַרק פאַרברענגען":

מולכאורה אינו מובן: כיון שבשבת בראשית מודגשת העבודה בעולם, הרי זה לכאורה ירידה לגבי הזמן שלפני שבת בראשית, שבו עסקו רק בענינים רוחניים, וא"כ, מהו גודל המעלה של שבת בראשית שלכן צריכים "שטאַרק פאַרברענגען"?!

מזאך הענין הוא – שזוהי תכלית כוונת הבריאה להמשיך את כל הגילויים כו' בשמים ובארץ;

מחוענין זה נפעל ע"י התוועדות – כאמור לעיל (ס"ב) שפעולתה של התוועדות חסידית גדולה יותר מפעולתו של מלאך מיכאל, וא"כ, הרי זה ע"ד הענין "בראשית ברא אלקים גו'", שאז הי' הענין ד"לעושה נפלאות גדולות לבדו", כיון ש"בראשונה לא נברא מלאך כו'" (כנ"ל מפירוש רש"י).

מטולהעיר, שעבודה זו (לגלות שם אלקים כו'), להיותה "התחלת העבודה", הרי זה שייך לכל אחד מישראל, שכן, בנוגע לעבודה ד"יחודא עילאה", יש חילוקי מדריגות, ואין זה שייך לכל אחד, אבל ענין שהוא "התחלת העבודה", הרי זה בשוה אצל כל בנ"י שהם "עבדי ה'"⁶⁹⁴, כך, שאפילו אלו שאינם במדריגת צדיק, אפילו לא "צדיק ורע לו"⁶⁹⁵, שייכים גם הם לעבודה זו⁶⁹⁶.

נ* * *

נאט. מאמר ד"ה בראשית ברא גו'.

נב* * *

נג171
י. האמור לעיל שתכלית הכוונה היא לגלות את שם אלקים, ולהמשיכו בשמים ובארץ – הרי זה תוכן הענין ד"(בכל לבבך ובכל נפשך ו)בכל מאדך"⁶⁹⁷, "בכל ממונך"⁶⁹⁸, היינו, שגם את הממון – עניני העולם – יש לנצל לאלקות, בידעו שכל ענין הממון הוא רק בשביל קיום המצוות.

נדוענין זה קשור עם המנהג שבכל שנה בשבת בראשית מוכרים "מצוות", כפי שיעשו גם עכשיו, ומסתמא יחבוש הגבאי "שטריימל"⁶⁹⁹, ויאמר "לחיים" וכו'.

נה* * *

נויא. ע"פ האמור לעיל (ס"א) שלפי אופן העמידה בשבת בראשית נמשך בכל שבתות השנה, הנה כיון שלאחרונה נהוג ללמוד פירוש רש"י בפרשת השבוע, יעשו כן גם ביום הש"ק זה.

נזהביאור בפירוש רש"י על הפסוק⁷⁰⁰ "התנינם", "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, שאם יפרו וירבו, לא יתקיים העולם בפניהם (התנינם כתיב)",

נח– שהטעם לפירוט "התנינים" (ולא נכללו ב"כל נפש חי' גו'"43) הוא להיותם "דגים גדולים שבים"⁷⁰¹, ובפרט לפי האגדה ש"הוא לויתן", שגדלותו באין ערוך לשאר הדגים. וכיון שנאמר "תנינים" לשון רבים – קאי גם על "בן זוגו, שבראם זכר ונקבה", אלא ש"הרג את הנקבה", ולכן "התנינם (חסר) כתיב", "שאם יפרו וירבו, לא יתקיים העולם בפניהם". וכיון שנאמר⁷⁰² "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", מוסיף לבאר טעם בריאת הנקבה מלכתחילה (לא רק בגלל סיבה צדדית, "שלא יאמרו שתי רשויות הן כו'", כפי שמפרש רש"י בפסוק⁷⁰³ "לא טוב היות וגו'") – לפי ש"מלחה לצדיקים לעתיד לבוא".

נטוה"יינה של תורה", שגם מי שעבודתו במדריגת "לויתן", באיחוד

ס172
והתחברות עם הקב"ה, זקוק לבן זוג שיסייע לו בעבודתו – לא בשביל עצמו, אלא בשביל העולם ("שלא יאמרו כו'"), שיש להתחשב בו, כיון שכוונת בריאת העולם שתהי' דירה בתחתונים. ואעפ"כ יש צורך בעבודה דיחו"ע, אלא רק באופן של נקודה, שזהו ענינו של הזכר, אבל לא באופן של התפשטות, שזהו ענינה של הנקבה, ש"מלחה (עמידה וקיום) לצדיקים לעתיד לבוא" –

סאהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה ע' 16 ואילך.

סב[לאחר אמירת ברכה אחרונה – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "בני היכלא"].

סג______  ______