Toras Menachem·Vol. 49 (5727·Part 2)·Shabbos Parshas Pekudei·Parshas Shekalim·Shabbos Mevarchim and Rosh Chodesh Adar Sheini 5727תורת מנחם·מט- שנת תשכ"ז - חלק שני·בס"ד. ש"פ פקודי·פרשת שקלים·מבה"ח וער"ח אדר-שני·ה'תשכ"ז

א(הנחה בלתי מוגה)

בכי

גתשא את ראש בני ישראל גו'²⁸⁴, הנה בתיבת תשא יש ב' פירושים, הא', מלשון מנין²⁸⁵, והב', מלשון הרמה²⁸⁶, כמובן גם ממארז"ל²⁸⁷ אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. ולכאורה, ב' פירושים אלו הם הפכיים²⁸⁸, כי, ענין המנין שייך רק כאשר הדבר נשאר במציאותו, במדידה והגבלה, כמו שהי' קודם המנין, ובלאה"כ לא שייך ענין המנין. ואילו ענין ההרמה הוא שיוצא ממקומו, וכיון שמקום הו"ע של מדידה והגבלה, הרי ענין ההרמה הוא שנעשה למעלה ממדידה והגבלה, ואז לא שייך בו ענין המספר שכל ענינו הוא מדידה והגבלה.

דב) ולהבין

הזה צריך להקדים תחילה ביאור ענין המספר²⁸⁹, דלכאורה אינו מובן, כפי שהקשה השל"ה²⁹⁰ ממה שאמרו רז"ל²⁹¹ אין הברכה מצוי' לא כו' בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, וא"כ, מהי המעלה בענין המספר, שעז"נ כי תשא וגו', ועד לסיום הענין, שעי"ז נעשה הענין דלכפר על נפשותיכם²⁹². אך הענין הוא, כמבואר בשל"ה7, שיש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב, כי מאחר שנספר כל פרט לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו', ומבאר²⁹³, שזהו שאמרו רז"ל פ"ק דביצה²⁹⁴ כל שדרכו לימנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ז) או את שדרכו למנות שנינו (שזהו המספר דעוה"ב), דאת שדרכו למנות הו"ע נעלה יותר מכל שדרכו למנות, שהרי גבי כל שדרכו למנות יש פלוגתא אם הוי דבר חשוב שלא בטיל, משא"כ גבי את שדרכו למנות, הרי לכו"ע לא בטיל.

ו145
אך

זצריך להבין, דלכאורה, הרי מצינו שיש מעלה בבחי' כל, כמ"ש²⁹⁵ כי כל בשמים ובארץ, ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא, דכל הוא ספירת היסוד²⁹⁶ שמקשר ומחבר כו', וא"כ, הרי בחי' כל היא למעלה מבחי' את דקאי על ספירת המלכות²⁹⁷. ויובן הענין ע"פ מ"ש²⁹⁸ יוצר אור גו' ובורא רע, ואיתא בגמרא²⁹⁹ כתיב רע וקרינן (בברכת יוצר: ובורא את) הכל, לישנא מעליא, ונמצא, שכינו את הרע בשם כל, שזהו לישנא מעליא רק ביחס לרע, והיינו שבחי' כל כולל את כל הענינים, גם קליפת נוגה, ואפילו למטה מזה כו'. ועז"נ³⁰⁰ יראו מהוי' כל הארץ, שגם אלו שהם בבחי' כל (כל הארץ) יראו מהוי', אלא שזו היא מדריגה תחתונה ביראה. ויש מדריגה נעלית יותר, שזהו מש"נ³⁰¹ יראו את הוי', היינו, להיות בבחי' את הטפל³⁰² לשם הוי', שלא יהי' לו שום רצון בפ"ע כלל. ועפ"ז מובן החילוק בין את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות, שאת שדרכו למנות, עם היותו בבחי' מספר, הרי הוא בבחי' ביטול לגמרי, את הטפל ממש, ולכן ממספר זה אין שום יניקה לחיצונים, ואדרבה, שגם בבחי' המספר נמשכת ברכה עצומה כמו בבחי' אשר לא יספר³⁰³. משא"כ כל שדרכו למנות, כיון שאינו בטל לגמרי אלא הוא בבחי' מציאות, הרי מזה יכול להשתלשל גם ענין הפכי כו', שזהו גם מה שאמרו אין הברכה שורה בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, כי בדבר המנוי יש יניקה לבחי' רע עין כו'³⁰⁴.

חג) אמנם

טמצינו לפעמים שגם בדבר המנוי, שאינו סמוי מן העין, שמצד עצמו שייך שתהי' בו יניקה לבחי' רע עין, מ"מ, לא תשלוט בו עינא בישא (בחי' רע עין), כמארז"ל³⁰⁵ שזרעא דיוסף לא שלטא בי' עינא בישא, כמ"ש³⁰⁶ וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. והענין בזה, דהנה ידוע³⁰⁷ במעלת יוסף על השבטים והאבות, שכאשר יוסף עשה כלי ולבוש בדרך הטבע (שביקש משר המשקים שיזכירהו לפני פרעה), הי' זה ענין של חסרון, ועד שנענש על זה³⁰⁸, משא"כ ביעקב, הרי מצינו

י146
שעשה כלי ולבוש בדרך הטבע, כמו בענין המקלות³⁰⁹ וכיו"ב, ואעפ"כ לא נחשב זה לחסרון אצלו, והיינו, לפי שמדריגת יוסף היתה למעלה ממדריגת יעקב, למעלה מעולם האצילות, ולגבי מדריגה נעלית זו הנה גם ענין של עשיית כלי ולבוש בדרך הטבע נחשב לחסרון כו'. ומצד גודל מעלת יוסף, לא שלטא בי' עינא בישא גם כשנמשך במקום כזה שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו גם ענין המספר, ובאופן שתומשך בו הברכה כמו בבחי' בלי מספר.

יאומזה

יבמובן גם בענין בחי' כל (כל שדרכו למנות), בחי' היסוד (מדריגתו של יוסף³¹⁰), שעם היות שמצד עצמו שייך בו עינא בישא, ולכן אי אפשר להיות בו ענין המספר, מ"מ, כאשר נמשך בו מבחי' יחידו של עולם, שזהו"ע דאחיד בשמיא ובארעא (שנעשה ע"י המשכה ממדריגה נעלית ביותר), אזי לא שייך בו עינא בישא, ולכן יכול להיות בו ענין המספר כמו שהוא בבחי' את (את שדרכו למנות), שהוא מספר בבחי' בלי מספר (כנ"ל).

יגוזהו

ידגם מש"נ בזרעא דיוסף וידגו לרוב בקרב הארץ, שהם כמו דגים שבים שאין עין הרע שולטת בהם, דהנה, ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא, שהנבראים שבו הם בבחי' ביטול במקורם, בחי' את הטפל (יראו את הוי'), והחידוש הוא שגם כאשר נמצאים בקרב הארץ, בחי' עלמא דאתגליא (שמצד עצמו יש שם רק הביטול דיראו מהוי' כל הארץ), יומשך ענין הביטול כמו דגים שבים, שאז גם המספר הוא בבחי' בלי מספר, כחול הים אשר לא יספר.

טוד) וזהו

טזכי תשא גו', שיש בזה ב' פירושים, מלשון מנין, ומלשון הרמה, כי, כדי שיוכל להיות המנין באופן הרצוי, כהמשך הכתוב שלא יהי' בהם נגף בפקוד אותם (שהמנין שולט בו עין הרע כו'³¹¹), ועד למנין באופן שהמספר הוא בבחי' בלי מספר, הרי זה ע"י ענין ההרמה, ובאופן דתשא את ראש בני ישראל, את דייקא, שיהיו בבחי' את, את הטפל, יראו את הוי'. וזהו גם מ"ש³¹² כל העובר על הפקודים, כדאיתא בירושלמי³¹³ כל דעבר בימא, שהו"ע קריעת ים סוף, חיבור ים ויבשה³¹⁴,

יז147
שגם בעלמא דאתגליא נמשך הביטול דבחי' את שבעלמא דאתכסיא. וענינו בעבודת כל אחד מישראל הוא שגם בנשמה המלובשת בגוף (עלמא דאתגליא) נמשך ומתגלה עצם הנשמה (עלמא דאתכסיא), שזהו גם הענין דתשא את ראש, להעלותם למעלה גם מבחי' הראש. והעלאה זו נעשית ע"י ענין הצדקה, כמארז"ל הנ"ל אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, את באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה³¹⁵, והיינו, לפי שצדקה תרומם גוי³¹⁶. וענין זה נעשה גם ע"י צדקה רוחנית, שזהו כללות הענין דהפצת המעיינות חוצה, שעי"ז זוכים לגילוי המשיח³¹⁷, שאז יקויים היעוד ולא יכנף עוד מוריך³¹⁸, בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו.

יח______  ______