Toras Menachem·Vol. 51 (5728·Part 1)·Shabbos Parshas Mikeitz·Shabbos Chanukah·Shabbos Mevarchim Teves 5728תורת מנחם·נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון·ש"פ מקץ·שבת חנוכה·מבה"ח טבת·ה'תשכ"ח

א434
בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ח
(הנחה בלתי מוגה)

בועל

גהנסים כו' רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם כו', הנה הפירוש בזה הוא ע"ד מ"ש בקנאו את קנאתי, ופירש רש"י בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהי' לי לקצוף, וכן הוא הפירוש במ"ש רבת את ריבם, היינו, שהקב"ה רב את הריב שהי' לישראל לריב (דלא כהפירוש הפשוט שהקב"ה עושה ריב בשביל ישראל), היינו, שישנו ריב שצריכים בנ"י לריב אותו (ריבם), וריב זה עושה הקב"ה בעצמו.

דב) והענין

הבזה, דהנה, הריב של בנ"י (ריבם) הוא כללות הריב עם הלעו"ז כדי שיוכלו לעשות דירה לו ית'. וכמשל עשיית הדירה בשביל אדם נכבד, ועאכו"כ בשביל מלך, ועאכו"כ בשביל מלך גדול ונורא, שצריכים תחילה לנקות את הדירה מכל הענינים הבלתי רצויים, ורק אח"כ יכולים להכניס בה כלים נאים כו' עד שתהא ראוי' לדירת המלך. וענינו בעבודה, שכדי שתוכל להיות העבודה דעשה טוב, צריך להיות תחילה העבודה דסור מרע, ובזה גופא, הנה כיון שצריכים לעשות דירה למלך גדול ונורא, אזי לא מספיק נקיון סתם, אלא צריך להיות הנקיון ביותר, והיינו, שצריך להיות סור מרע בתכלית, שלא זו בלבד שדוחה את הרע בפועל, אלא שאין אצלו אפשריות לענין של רע, שזהו ע"י המיאוס ברע, וכפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בד"ה רבת את ריבם תרכ"ח (שנאמר לפני מאה שנה), שהפרש גדול יש ביניהם, שכאשר ימאס ברע הנה ירגז על הרע ויהי' לו שונא בתכלית, אבל סור מרע אינו אלא שמדחה אותו מלבו מפני ביטול רצונו לרצון ה', אבל אינו שונא לרע בעצם, ואז עדיין יש מקום ליניקת הרע ממנו מצד איזה אהבה וקירוב שיש לו עדיין עם הרע בעצם, אע"פ שמדחהו לגמרי מלהיות בפועל ממש, ורק כשירגז ויכעוס על הרע וישנאנו בתכלית, אז אין מקום ליניקת הרע ממנו, דמאחר שהוא שונאו בתכלית השנאה, איך יקבל שפע ממנו, וכידוע שכל ענין

ו435
של השפעה הוא ממדת החסד, שהו"ע האהבה וההתקרבות, אבל בשמאל הדוחה ומרחק בתכלית הריחוק אי אפשר להמצא ממנו שפע וחיות.

זובפרטיות

חיותר, הנה החילוק בין סור מרע למואס ברע הוא ע"ד החילוק שבין אצילות לבי"ע, ובעבודה הוא ע"ד החילוק שבין עבודת הבינונים לעבודת הצדיקים, כידוע שהחילוק שבין צדיקים להמדריגות שלמטה מהם הוא ע"ד החילוק שבין אצילות לבי"ע. והענין בזה, דהנה, אצילות הוא עולם האחדות, ועז"נ לא יגורך רע, והיינו, שלא זו בלבד שאין שם רע בפועל, אלא עוד זאת, שאין אפילו אפשריות למציאות הרע. משא"כ עולמות בי"ע, הרי אפילו עולם הבריאה יש בו מציאות של רע, אלא שרובו טוב ומיעוטו רע, היינו, שהרע בטל אל הטוב (ולכן מצינו לפעמים שעולם הבריאה נקרא בשם עלמין סתימין), ומ"מ, כיון שיש בו מציאות רע, לכן אפשר להיות מזה יניקה לחיצונים כו'. ועד"ז הוא החילוק בין מדריגת הבינונים למדריגת הצדיקים, דהנה, אע"פ שמדריגת הבינוני היא באופן שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם, מ"מ, יש אצלו אפשריות למציאות הרע, שהרי נופלים לו מחשבות זרות כו', אלא שדוחה אותם מיד כו', וכמבואר בתניא שמהותו ועצמותו של הרע הוא בתקפו ובגבורתו כו', ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי' ושאר עניני עוה"ז. אמנם, מדריגת הצדיקים, ובפרט צדיק גמור שמואס ברע ושונאו בתכלית השנאה, הרי זה באופן שאין אפשריות כלל למציאות הרע, ועד שלא שייך אצלם אפילו עבירה בשוגג, שבאה מצד התגברות נפש הבהמית שמנוגה (כמבואר באגה"ק), כמ"ש לא יאונה לצדיק כל און. וזהו כללות ענין הריב של בנ"י (ריבם), שצריכים לריב עם הלעו"ז ולפעול שלא תהי' אפשריות למציאות הרע, ובמילא לא תהי' יניקה ללעו"ז. וכאשר העבודה הרוחנית של בנ"י היא כדבעי, אזי נמשכים להם גם כל ההשפעות בגשמיות, כמ"ש אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'.

ט436
ג) אמנם

יכאשר חסר ענין הריב בעבודתם של ישראל, אזי נעשה מעמד ומצב של גלות, וכמו שהי' בימי חנוכה, דאף שבנ"י ישבו על אדמתם בארץ הקודש וביהמ"ק עמד על מכונו, ולא במעמד ומצב שמפני חטאינו גלינו מארצנו, הרי מ"מ עמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל כו', ועד שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, היפך ענין האמונה, שזהו"ע של עבודה זרה רח"ל ששקולה כנגד כל התורה כולה. והיינו, לפי שהי' חסר בעבודתם הענין דבירור הרע לגמרי, ולכן היתה יכולה להיות יניקה ללעו"ז כו'. אך עז"נ ואתה כו' עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם, היינו, שכאשר בנ"י היו בעת צרה, שהיו בשפל המדריגה, ולכן הי' חסר בעבודתם הריב עם הלעו"ז, אזי רבת את ריבם, שהקב"ה רב את הריב שהי' לישראל לריב, והיינו, שהריב עם הלעו"ז נעשה ע"י הקב"ה בדרך של אתערותא דלעילא, מלמעלה למטה, ועי"ז הי' הנצחון במלחמה. ואף שידוע שהנצחון במלחמה הי' ע"י מסירת נפשם של החשמונאים, הרי נוסף לכך שענין המס"נ הי' רק אצל המיעוט, ולא אצל רובם ככולם, שהיו בשפל המדריגה [דלא כמו בפורים (אף שבכמה ענינים משתווים חנוכה ופורים זל"ז), שענין המס"נ הי' לא רק אצל מרדכי ואסתר, אלא אצל כל בנ"י], הנה גם ענין המס"נ שהי' אצל המיעוט לא הי' כדי לפעול את הנס, כי הנס הי' באופן של אתערותא דלעילא בלבד, וענין המס"נ הוצרך להיות בכדי שיהי' כלי לקבל את הגילוי שנמשך מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא, והיינו, דכיון שהגילוי שנמשך מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא הוא למעלה מהשתלשלות, הנה בכדי לעשות כלי שיוכל לקבל גילוי זה לא מספיקה העבודה באופן של הבנה והשגה שהיא במדידה והגבלה, אלא הכלי לזה הוא דוקא ענין המס"נ שלמעלה ממדידה והגבלה.

יאוזהו

יבגם דיוק הלשון עמדת להם כו' רבת את ריבם, עמדת דייקא, ענין של עמידה דוקא. דהנה, ידוע החילוק שבין עמידה לישיבה, שישיבה הו"ע של השפלה וצמצום, שהראש נשפל למטה כו', משא"כ בעמידה אזי הראש הוא בגובה, ובאופן כזה (כפי שהראש הוא מצד עצמו) נמשך הוא גם למטה ברגל. והו"ע המשכת מוחין דגדלות (כפי שהמוחין

יג437
הם מצד עצמם). וזהו עמדת להם כו' רבת את ריבם, שבכדי לריב ריבם, שהו"ע הריב עם הלעו"ז, יש צורך בהמשכה נעלית יותר, עמדת להם, באופן של עמידה דוקא.

ידד) ויש

טולקשר כל זה עם המבואר בתו"א בדרושי חנוכה, שענין נרות חנוכה הוא ע"ד מ"ש והוי' יגי' חשכי, והיינו, שכדי להאיר את החושך, יש צורך בגילוי אור נעלה יותר, שזהו מ"ש והוי' (יגי' חשכי) בתוספת וא"ו, שהו"ע שם הוי' הב', שלמעלה מהשתלשלות, שמצד גודל מעלתו ביכלתו להאיר את החושך. והענין בזה, דהנה, הלשון חשכי (חושך שלי) מורה על מעמדם ומצבם של בנ"י מצד עצמם, וכנ"ל שבימי חנוכה היו בנ"י בשפל המדריגה, שהי' חסר אצלם ענין הריב עם הלעו"ז, ולכן הוצרך להיות רבת את ריבם, ע"י הקב"ה, שזהו"ע והוי' יגי' חשכי, והיינו, שכללות הענין דנר חנוכה הוא להאיר את החושך, שזהו"ע רבת את ריבם, שהוא הריב עם הלעו"ז. וכדי להאיר את החושך צ"ל המשכת האור שלמעלה מהשתלשלות, שעז"נ והוי' (בתוספת וא"ו) יגי' חשכי, וזהו גם הענין דעמדת להם כו', עמידה דוקא, כנ"ל.

טזה) וביאור

יזהענין, דהנה, איתא בגמרא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין, והיינו לפי שענינו של נר חנוכה הוא הבירור דקו השמאל. והענין בזה, דהנה, מזוזה קאי על כל המצוות, שהרי מזוזה שקולה כנגד כל המצוות, לפי שהיא כוללת את כל המצוות, וכללות המצוות הם בקו הימין, כפי שמצינו שכל המצוות נקראים ע"ש מצות הצדקה, כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, וצדקה נקראת בשם מצוה סתם, והרי צדקה היא בקו הימין והחסד. והיינו, לפי שקיום המצוות הוא רק בדברים המותרים, כמארז"ל לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך, ועי"ז נעשה הבירור דקליפת נוגה, שממנה נמשך החיות לכל הדברים המותרים. משא"כ בנוגע לג' קליפות הטמאות, לא יכול להיות הבירור בדרך קירוב, כי אם בדרך

יח438
ריחוק ודחי', דהיינו ע"י קיום מצוות לא תעשה דוקא. אך ע"י התורה נעשה גם הבירור דג' קליפות הטמאות בדרך קירוב (כמו הבירור דקליפת נוגה ע"י קיום המצוות בדברים המותרים), שהרי התורה מתלבשת ויורדת לדון גם בנוגע לדברים אסורים ודברים טמאים, לברר את ההלכה שדבר זה כשר ומותר ודבר זה טרף ואסור (שאסור וקשור בידי החיצונים), כמו אלו טרפות ואלו כשרות, והיינו, שלימוד התורה הוא באופן של התעסקות ויגיעה ופלפול גם באלו טרפות באותו אופן כמו באלו כשרות כו'. וכל זה הוא רק בלימוד התורה, שעי"ז נעשה הבירור גם בדברים האסורים שהם מגקה"ט, משא"כ בנוגע למעשה בפועל, נעשה הבירור רק בדברים המותרים שהם מק"נ. והנה, ענין נר חנוכה הוא כמו התורה, כידוע שנר חנוכה שייך לתורה אור, והיינו, שע"י נר חנוכה נעשה הבירור גם בגקה"ט שהם בקו השמאל, שזהו"ע נר חנוכה משמאל. וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה מאי מברך (שנדפס זה עתה) במעלת מצוות דרבנן, שביניהם גם מצות נר חנוכה, שיש בהם מעלת מצוות עשה ומעלת מצוות לא תעשה, היינו, שעל ידם פועלים הבירור בגקה"ט כמו ע"י מצוות לא תעשה, אבל לא בדרך של ריחוק ודחי', כי אם בדרך של קירוב, כמו במצוות עשה. וע"ד הבירור דימות המשיח, כדאיתא בגמרא עכו"ם מאי בעו התם (לעתיד לבוא, כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ), דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והיינו, שתהי' גם מציאותם של אוה"ע, אלא שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד.

יטאמנם

ככדי לברר גם את קו השמאל, צריך להיות המשכת האור מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, שזהו"ע והוי' יגי' חשכי, הוי' דלעילא, כנ"ל. וכמבואר בד"ה מאי מברך הנ"ל, שע"י מצוות עשה נמשך חיצוניות האור שמתלבש בכלים, וע"י מצוות לא תעשה נמשך פנימיות האור (הן הפנימיות של החיצוניות והן הפנימיות בעצם), שהוא למעלה מהתלבשות בכלים ונמשך בבחי' מקיף, אמנם ע"י מצוות דרבנן, שבכללם גם מצות נר חנוכה, נמשך גם פנימיות האור באופן של התלבשות בכלים,

כא439
והיינו לפי ששורש ההמשכה הוא מעצמות אוא"ס שלמעלה גם מפנימיות האור. וזהו גם מה שנרות חנוכה הם במספר שמונה, דלא כנרות המקדש שהם במספר שבע, והיינו שהעילוי דנרות חנוכה הוא ע"ד כינור דלעתיד שיהיו בו שמונה נימין (ובו נכלל גם כינור של עשר נימין40, עלי עשור), כמבואר במק"א שהו"ע ח"פ הוי' שלמעלה מז"פ הוי', שזהו כללות האור שלמעלה מהשתלשלות שיתגלה לעתיד. וענינו בעבודה הו"ע המסירת נפש, שזהו הכלי להמשכת האור שלמעלה מהשתלשלות, שדוקא על ידו יכול להיות ענין הבירור גם בגקה"ט [וע"ד ביאור הצ"צ שע"י הנסיונות נעשה הבירור גם בגקה"ט], משא"כ ע"י עבודה שע"פ הבנה והשגה, שעל ידה יכול להיות רק הבירור דק"נ ע"י קיום המצוות בדברים המותרים, ואילו בנוגע לגקה"ט נעשה רק ענין של דחי', ע"י מצוות לא תעשה.

כבו) וזהו

כגמ"ש בנוסח ועל הנסים, עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו', שזוהי הנתינת כח לכאו"א מישראל, שבכל מעמד ומצב שנמצא, גם בהיותו בשפל המצב, ישנה ההמשכה מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא לריב את הריב עם הלעו"ז, ועד לאופן שגם המנגד יתהפך לטוב, וע"ד מ"ש כי ברבים היו עמדי, שגם מציאות הרבים נעשית עמדי, ולא עוד אלא שענין זה נעשה ללא מלחמה (כמו בימי חנוכה שהי' צורך בענין של מלחמה), אלא באופן דפדה בשלום, גם בזמני העבודה דתפלה וצדקה. ועד"ז בנוגע לכללות ישראל, כפי שמסיימים בנוסח דעל הנסים: ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך – בביהמ"ק השלישי שיבנה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.