Toras Menachem·Vol. 57 (5729·Part 4)·26 Elul·Third Day of Selichos 5729תורת מנחם·נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי·כ"ו אלול·ג' דסליחות·ה'תשכ"ט

א350
בס"ד. כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)

גלדודי ודודי לי, ר"ת אלול (כדאיתא בקבלה ובחסידות). והענין בזה, שבאלול הוא התחלת העבודה דעריכת חשבון צדק על שנה שעברה, וההכנה על כללות העבודה על שנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה. והסדר בכללות העבודה, שענינה הוא מלמטה למעלה, שתחילה הוא הענין דאני לדודי, ואז ישנה ההבטחה והברכה וההצלחה, שלאחרי כן יהי' ודודי לי, דהיינו בראש השנה ויום הכיפורים, שגם הם נרמזים באלול, כידוע שס"ת אני לדודי ודודי לי הם ד' יודי"ן, שכוללים את שלושים הימים דחודש אלול וגם העשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, שבהם נעשה עיקר הענין דדודי לי. ולהעיר, שבפרטיות הנה בכל יום ויום שישנה העבודה דאני לדודי, שכללותה הו"ע התשובה, אזי נעשה מיד דודי לי, שהרי כאשר ישראל עושין תשובה מיד הן נגאלין, וכן הוא גם בענינים הרוחניים, שע"י התשובה (אני לדודי) נעשה מיד דודי לי, ובפרט בחודש אלול, שבו נעשה לא רק הענין המרומז בר"ת א"ל, אני לדודי, אלא גם הענין המרומז בר"ת ו"ל, ודודי לי. אמנם, בכללות יותר, בערך כל השנה, הנה בחודש אלול עיקר העבודה הו"ע אני לדודי, ובעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ הוא עיקר הענין דדודי לי. וזהו שאמרו רז"ל אודות עשרה ימים אלו, שעליהם נאמר דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שאז הענין דדודי לי הוא אפילו ביחיד, היינו, שלא זקוקים לזכות הרבים, ומספיק זכותו של כל אחד ואחד מישראל, ואין צריך כלל לזכות מיוחד, כי אם מצד היותו איש ישראל, הנה הקב"ה מצוי וקרוב לו (דודי לי) בעשרה ימים אלו.

התוכן כללות העבודה דחודש אלול מבואר במזמור לדוד הוי' אורי וישעי (שעל זה איתא במדרש אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ, ולכן מתחילים לומר לדוד הוי' אורי גו' מר"ח אלול), שזהו מ"ש לך אמר לבי בקשו פני (ועי"ז) את פניך הוי' אבקש. והיינו, שהעבודה דאני לדודי היא באופן דבקשו פני, היינו, שמעמיק עצמו (ער דערגרונטעוועט זיך) ומגיע לפנימיות הלב שלו, שתהי' בגילוי, וענין זה פועל את פניך הוי' אבקש, שמבקש – וממלאים את בקשתו – שבחי' פניך הוי', הפנימיות דהוי', תתגלה בתוך כאו"א מישראל באופן גלוי, שזהו"ע ודודי לי. והיינו, דאע"פ שפנימיות הלב היא בשלימות בכאו"א מישראל, באיזה מעמד ומצב שיהי', וכיון שפנים בפנים דיבר הוי' עמכם, הרי מובן שכאשר פנימיות הלב שלו היא בשלימות, אזי יש אצלו בשלימות גם בחי' פניך הוי', מ"מ, את פניך הוי' אבקש, כי הבקשה היא שענין זה יהי' באופן של גילוי. וע"ד כללות הבקשה גלה כבוד מלכותך עלינו, דאף שבכל השנה כולה ישנו ענין המלכות (מלכותך), ויתירה מזה, אפילו כבוד מלכותך, דקאי על כתר מלכות, ועד לבחי' המלכות כמו שהיא בשרשה הכי ראשון, ולמעלה מכללות הענין דשרש ומקור, דהיינו בחי' המלכות כמו שהיא בבחי' רדל"א, ולמעלה יותר, כמו שהיא מושרשת בעצמותו ית', מ"מ, מבקשים גלה כבוד מלכותך עלינו, שבחי' כבוד מלכותך תהי' בגילוי בכאו"א מישראל, ועד שזה פועל ונמשך גם בחלקו בעולם ועי"ז בכל העולם כולו.

זהטעם לכך שהעבודה דחודש אלול היא באופן דבקשו פני את פניך הוי' אבקש, הוא, לפי שכללות ענין העבודה דחודש אלול הוא כללות ענין עבודת הבעלי תשובה, שעז"נ ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. והענין בזה, דהנה כתיב מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ, שהם שני

ח352
עניני עבודה, שכללותם הו"ע עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, אמנם, כיון שעמך כולם צדיקים, ישנם ב' עבודות אלו גם בכל אחד מישראל, כפי שעבודתו היא בניסן וכפי שעבודתו היא באלול ותשרי, שבניסן העבודה בגלוי הו"ע עבודת הצדיקים, ובאלול ותשרי העבודה בגלוי הו"ע עבודת בעלי התשובה, שעז"נ ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

יהענין, דהנה, מ"ש בקשו פני את פניך הוי' אבקש, הנה בקשה זו היא כמ"ש ובקשתם משם גו', משם דייקא. והענין בזה, כמבואר במק"א בארוכה, שלשון "זה" שייך לומר על אלקות, ובמילא גם על כל הענינים הקשורים עם אלקות [וע"ד מארז"ל באדר"נ עשרה נקראין חיים, הקב"ה, שנאמר וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים, וכן ישראל נקראו חיים, שנאמר ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום, כמו שהקב"ה נקרא אלקים חיים], שזהו מ"ש הנה אלקינו זה, היינו, שלשון "זה" נאמר לא רק על שם הוי', אלא גם על אלקינו, כחנו וחיותנו. וכמו"כ בנוגע לכל הענינים דתומ"צ, ואפילו חולין שנעשו על טהרת הקודש, כיון שעשייתם היא באופן דבכל דרכיך דעהו, ואפילו באופן דכל מעשיך לשם שמים, שייך לומר עליהם לשון "זה", להיותם קשורים עם שם שמים ועם דעהו, ובפרט בתומ"צ עצמם, שהרי הוא וחכמתו ורצונו אחד. אמנם, שאר הענינים שאינם נכללים בהנ"ל, נקראים "שם". ועז"נ ובקשתם משם, כיון שצריך להפוך את הענינים שנמצאו בבחי' "שם".

יבג"כ מ"ש ובקשתם משם וגו', דכיון שצריכים לפעול בבחי' "שם", צ"ל העבודה באופן דובקשתם. והענין בזה, שבעבודת הצדיקים,

יג353
כפי שהאלקים עשה את האדם ישר, שלא חטא ולא פגם ולא עבר את הדרך, אפילו לא בדקות דדקות, אין צריך ליגיעה, ועאכו"כ שאין צריך ליגיעה עצומה, אלא מספיק אפילו שאלה בלבד, ומיד כששואל ממלאים את בקשתו. אבל כשצריך גם להפוך את הענינים דבחי' "שם", אזי צריך להיות (לא רק שאלה בלבד, אלא גם) יגיעה והשתדלות באופן של בקשה (ובקשתם), ודוקא עי"ז יהי' ומצאת, וכפי שמוסיף בכתוב שהטעם על זה הוא כי תדרשנו (דו וועסט אים מאָנען און דו וועסט אים זוכן), היינו, לא רק שאלה ובקשה, אלא גם ענין הדרישה, שזהו ע"ד מ"ש ודרשת וחקרת, כהדין המובא בגמרא ופוסקים שהשופט שואל ודורש וחוקר גם דברים מן הצד שלכאורה אין להם שייכות לענין זה, ועי"ז בא לבירור המעמד ומצב והענין (לא רק כמו שהוא באמת, אלא) כמו שהוא באמת לאמיתתו, שאז יוצא זכאי בדין, ומתבטלים לגמרי כל הענינים של העלמות והסתרים, ונעשה אצלו בחי' פני ובחי' פניך הוי' בגילוי. ומסיים בכתוב (כי תדרשנו) בכל לבבך ובכל נפשך, היינו, שענין הדרישה יכול להיות כאשר עובד עבודתו בכל לבבך ובכל נפשך. ועי"ז נשלמת תכלית הכוונה דובקשתם משם את הוי' אלקיך, ובאופן שנעשה ומצאת, דלכאורה אינו מובן דיוק הלשון ומצאת, שהרי איתא בגמרא שמציאה באה בהיסח הדעת, וכיון שענין זה בא לאחרי העבודה דובקשתם משם, דהיינו לא רק שאלה בעלמא אלא ענין של בקשה דוקא, הרי זה היפך הענין דהיסח הדעת. אך הענין הוא, שההמשכה היא שלא לפי ערך הבקשה, שלכן נקראת בשם מציאה.

טואע"פ שצריך להיות ובקשתם גו' כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, מ"מ, אין צריך על זה ריבוי זמן וריבוי ההתבוננות, כי, כיון שמדובר אודות איש ישראל, שיש בו הענין דפנים בפנים דיבר הוי' עמכם (כנ"ל), וכתיב אנכי הוי' אלקיך, כחך וחיותך, הנה דיבורו של הקב"ה חשיב כמעשה, שנעשה כן בפועל בכאו"א מישראל, וכל העבודה בזה אינה אלא שיומשך מן ההעלם אל הגילוי, שענין זה יהי' מושל ושולט בכל עניניו ואפילו בחלקו בעולם. וכידוע הפס"ד שכאו"א

טז354
מישראל, באיזה מעמד ומצב שהוא, הנה בפנימיותו רוצה להיות שייך להקב"ה, ולקיים רצונו בפועל למטה מעשרה טפחים, בלימוד התורה וקיום המצוות, ובכל פרטי הענינים בהנהגתו היום יומית.

יחכללות העבודה דחודש אלול שהו"ע ובקשתם משם גו' כי תדרשנו גו', קשור עם הענין דגורעין ומוסיפין ודורשין. דהנה, בכללות העבודה דאלול, אני לדודי, שעי"ז נעשה אח"כ דודי לי, צריך להיות החיבור דאני לדודי עם דודי לי ע"י ענין הנסירה. והענין בזה, כמבואר בארוכה באור תורה להרב המגיד היכן מרומז ענין הנסירה בתורה, ע"פ מה שאמרו בגמרא אחת מהמדות שדורשין בהן את התורה הוא גורעין ומוסיפין ודורשין. והיינו, שבכדי לבוא להענין דדורשין, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הרי זה ע"י העבודה דגורעין ומוסיפין, וכפי שמבאר שהענין דגורעין היינו לגרוע בהענינים הבלתי רצויים, ובכללות היינו דיוק יותר בסור מרע, והענין דמוסיפין היינו להוסיף בענינים הרצויים, להוסיף בעשה טוב. ועי"ז נעשה הענין דדורשין, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך (שעי"ז נעשה ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת, כנ"ל).

כעדיין צריך להבין, שהרי ישנו פסק דין ברור לכל הפוסקים אשר מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם הנה ע"י הרהור תשובה נעשה צדיק גמור, והרי לכאו"א מישראל יש הרהורי תשובה כמה פעמים בכל יום ויום, ועאכו"כ בחודש אלול, ועאכו"כ בימי הסליחות, שלהיותם הסיום והחותם של חודש אלול, והכל הולך אחרי החיתום, הרי בודאי שאז עיקר עבודתו בתשובה, וא"כ הרי הוא כבר צדיק גמור, ואדרבה, כיון שגם הזדונות נעשו לו כזכיות, הרי יש לו זכיות שלא בערך לגבי צדיק גמור, וא"כ, מהו הצורך בכללות הענין דובקשתם משם גו' כי תדרשנו גו', שבשביל זה צ"ל הקדמת העבודה דגורעין ומוסיפין.

כבהענין הוא, דהנה, היצה"ר, הנקרא "דער קלוגינקער", שמתחכם לכאו"א לפי ענינו, בא ומסביר לו: הן אמת שהנך צדיק גמור [והאמת הוא כן, כנ"ל שע"י הרהור תשובה נעשה צדיק גמור, שזהו פס"ד למטה בנוגע לקידושין, שקשור גם עם זולתו, ועד שזה נוגע לבנים ובני בנים עוסקים בתומ"צ עד סוף כל העולם], ויתירה מזה, שהנך גם בעל תשובה, מ"מ, מצד הענינים שהיו בעבר, עליך להתבונן: מי אני ומה אני שאוכל לגשת לעבוד את הוי', והלא השמים ושמי השמים [ועד"ז ברוחניות, אלו שכל ימיהם היתה עבודתם באופן דשמים ושמי השמים, ומ"מ] לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה, ואיך אפשר שלאחרי שבעבר היו אצלו ענינים בלתי רצויים, יקויים בו ושכנתי בתוכם, בתוך כאו"א מישראל, ועד באופן שהוא נעשה דירה לו ית', שענין הדירה הוא שבה נמצא הדר בדירה עם כל עניניו ועד שגם מהותו ועצמותו הוא בגלוי בהדירה. והמענה לזה הוא בכתוב ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, היינו, שלמרות כל הענינים שהיו אצלו בהיותו "שם", הנה משם גופא יבקש וידרוש וימצא אלקות, שהרי גם בהיותו "שם" הי' בו חלק אלקה ממעל ממש, אשר גם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית', ולא עוד אלא שענין זה פעל שיבוא לידי הרהור תשובה שעי"ז נעשה צדיק גמור. וע"י התבוננות זו (ובקשתם משם גו'), יבוא לעבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב דוקא, כמבואר בתניא המשל משמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו כו', היינו, שלמרות מעמדו ומצבו בעבר, זכה להיות אושפזיכן לגבורה, שהו"ע קרבת ודירת מלך מלכי המלכים הקב"ה בעצמו, והרי באור פני מלך חיים, שכל עניני המלך הם מתוך שמחה

כג356
דוקא, כי, מלך פורץ גדר, ושמחה פורץ גדר, ומצד זה צריכה להיות עבודת התשובה מתוך שמחה דוקא, ועד לשמחה גדולה יותר מהשמחה של כל שאר המצוות.

כהענין במ"ש ובקשתם משם גו', שלמדים ק"ו מאלו הנמצאים "שם", כמארז"ל אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. והענין בזה, שמתבונן בהנעשה בעולם מסביבו, ורואה שישנם שונאי ישראל כו', וישראל הם כבשה אחת בין שבעים זאבים, ויודע את האמת – אמת הוי' לעולם, כפי שהוא גם בעוה"ז הגשמי והחומרי – שאין להם מציאות כלל מצד עצמם, ועאכו"כ שאין להם כח מצ"ע, ואין זה אלא נסיון לרגע קטן, שמנסה הוי' אלקיכם אתכם, מנסה גם מלשון נס על ההרים, היינו, בכדי להגבי' את ישראל לדרגא ומעלה עליונה יותר מכמו שהיו לפנ"ז, דאף שגם לפנ"ז היו בדרגא נעלית, מ"מ, מגביהים אותם למעלה יותר, שזהו נס על ההרים, למעלה גם מבחי' הרים הגבוהים. אמנם, אע"פ שמציאותם אינה אלא בשביל ענין הנסיון, הרי לעת עתה, לרגע קטן, יש להם מציאות וכח כו', ובהכרח לומר שאין זה מצד סדר ההשתלשלות, שהרי בסדר השתלשלות ההשפעה היא ע"פ דין וחשבון, ומשם אי אפשר שיומשך להם השפעת החיות, ועכצ"ל שנמשך להם מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, וכדיוק הלשון עוברי רצונו, שזהו"ע של העברה על סדר ההשתלשלות שע"פ הרצון, שנמשך ונשתלשל מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות דרך נפילה כו', כמבואר במק"א בארוכה. אלא, שענין זה הוא רק כמאן דשדי בתר כתפוי, וגם זה גופא אינו אלא כדי להגבי' את ישראל למעלה עליונה יותר, כנ"ל. ולכן, מיד ברגע קטן, כשמתעוררים (מ'כאַפּט זיך) ופונים אל הוי' אלקינו, אזי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך. וכמו"כ הוא בעבודה הרוחנית, שגם כאשר אין נתינת מקום לטענה (ס'איז ניטאָ וואָס צו צוטשעפּען זיך) על בנ"י בחודש אלול, ובפרט בימי הסליחות, מלבד ההסברה דמי אני ומה אני כו', מצד הענינים שהיו אצלו

כו357
בעבר (כנ"ל), הנה אדרבה, ובקשתם משם גו', שמזה גופא יודע הוא אשר אם לעוברי רצונו ההמשכה היא מלמעלה מסדר השתלשלות, הנה לעושי רצונו, אלו שפועלים את הרצון, עושין רצונו של מקום, להמשיך את הרצון משרשו ומקורו, כיון שנמצאים בכל עניניהם למעלה מסדר השתלשלות – על אחת כמה וכמה שנשפע להם בכל עניניהם בטבע ולמעלה מהטבע, בהשתלשלות ולמעלה מהשתלשלות, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בגשמיות וברוחניות גם יחד, הן בעניני הפרט והיחיד והן בעניני הציבור והכלל.

כחבמשנת"ל (ס"ד) שכדי שיהי' הענין דדורשין (ובקשתם משם גו' כי תדרשנו גו') צריך להיות תחילה סדר העבודה דגורעין ומוסיפין, מבאר בהמאמר, דצריך להבין למה הסדר הוא דוקא באופן דגורעין ומוסיפין, שצ"ל תחילה גורעין ואח"כ מוסיפין, הרי גורעין ומוסיפין הוא ממדות התורה (כנ"ל מדברי הה"מ), וע"פ התורה הלא האלקים עשה את האדם ישר, וא"כ צריך להיות סדר העבודה מלמעלה למטה, שתחילה תהי' העבודה דמוסיפין, הוספה בתורה, ועי"ז יהי' גם הענין דגורעין באופן שיפטרו לגמרי מהענינים הבלתי רצויים. ונקודת הביאור בזה, שכדי שהעבודה דמוסיפין תפעל בפנימיות ובכל עניניו, צריך להיות סדר העבודה באופן דגורעין תחילה ואח"כ מוסיפין. אמנם, אח"כ מוסיף בזה: אם לא בענין התשובה, שזהו התגלות יתרה מהנפש האלקית, ה"ז פועל גם כשהנה"ב הוא בתוקף כו'. והיינו, שהסדר דגורעין ומוסיפין הוא כאשר העבודה היא ע"פ סדר התורה, מלמעלה למטה, כפי שהאלקים עשה את האדם ישר, אבל כאשר העבודה היא באופן דבעלי תשובה, שזהו כללות העבודה בעקבתא דמשיחא, ועאכו"כ בחודש אלול ועאכו"כ בימי הסליחות, אזי אין נפק"מ כיצד יתחיל עבודתו, ואדרבה, שבשעתא חדא וברגעא חדא יכול להתחיל בענין דמוסיפין, בריבוי טוב, ואז, הרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חושך, ועאכו"כ הרבה אור. אך מ"מ, כיון שחודש אלול הוא גם הכנה על כל השנה הבאה עלינו לטובה (כנ"ל), שאז צ"ל עבודה מסודרת, לכן צריך להתכונן לעיקר

כט358
העבודה באופן מסודר, שהסדר בזה הוא שגורעין תחילה ואח"כ מוסיפין, ולאח"ז נעשה הענין דדורשין, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

לאשלימות העבודה היא שלא זו בלבד שמכאן ולהבא יהי' צדיק גמור, ויתירה מזה שזדונות נעשים לו לזכיות, אלא עוד זאת, שיהי' מרוצה וחביב לפניו ית' יותר מכמו שהי' לפנ"ז. ועל זה צריך לענין הסליחה, דכאשר גם בקשת הסליחה היא בכל לבבך ובכל נפשך, אזי נעשה מרוצה וחביב כו', ועד שצועק ונענה מיד, שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה, כפסק הרמב"ם שענין זה נעשה ע"י העבודה דבעל תשובה. ועל זה אומרים בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ (וההכנה לזה היא בימי הסליחות) שיר המעלות ממעמקים גו', כי עמך הסליחה למען תורא (ומ"מ, אין צורך להמתין עד לעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, אלא יכולים לפעול זאת עוד בימי הסליחות).

לגבזה, כידוע המשל שאמר רבינו הזקן, מאדם שהוא חייב סך גדול ועצום, ואין ידו משגת לשלם רק מחצית החוב, ומחצית זה ג"כ אינו באפשרי לו לשלם בפעם אחת, כי אם קימעא קימעא בריבוי שנים, הנה כאשר האיש שחייב לו מסכים שישלם לו באופן כזה, אזי האדם החייב ישתדל בזה, ועד שישלם גם כל חובו. וזהו שפי' אבן יחייא פסוק זה: אתה חייב לסלוח, ועמך ראוי להיות מדת הסליחה כו', וכמ"ש במדרש הסליחה מופקדת אצלך, אצלך דייקא, שענין זה מבטל כל מיני מניעות ועיכובים על הסליחה, והיינו, לפי שאין זה דומה למלך בשר ודם, שגם כאשר המלך חפץ לסלוח, יש כמה עניני מניעות מצד נימוסי וסדרי המדינה כו', משא"כ הקב"ה, הנה כיון שהסליחה מופקדת אצלך, עמך בלבד, הרי אין לך שום מונע לסלוח. והענין בזה, דאע"פ שנת"ל (ס"ה) שכל אחד מישראל הוא צדיק גמור, וגם בעל תשובה, במשך כל השנה, ועאכו"כ בחודש אלול ועאכו"כ בימי הסליחות, מ"מ, כשישנה ההגבלה דנימוסי וחוקי ודיני המדינה שקבע המלך, כפי שהם בעבודה הרוחנית, הנה אף שישנו ענין הסליחה, אין זו מעלת הסליחה שבה רוצה

לד359
איש ישראל ומקבל אותה, שזהו"ע כי עמך הסליחה, שזוהי הסליחה שמופקדת אצלך דוקא.

לובכתוב למען תורא. ולכאורה דרוש ביאור בזה, שהרי עיקר העבודה היא מצד אהבה, כמאמר לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, ולכאורה אין עבודה נעלית יותר מהעבודה שמצד אהבה, ומהו אומרו למען תורא, היינו, שתכלית השלימות, שבאים לזה ע"י העבודה ממעמקים, הרי זה בשביל (למען) ענין היראה (תורא) דוקא. אך הענין הוא, דממ"ש למען תורא, מובן, שהכוונה היא להאופן היותר נעלה ביראה, שיש בזה מעלה לגבי אהבה, אפילו לגבי דרגא העליונה שבאהבה. והביאור בזה, שהאהבה באה מהאוהב אל הנאהב, ולפי ערך קירוב האוהב (שמצד הקירוב מעריך הוא ומתבונן במעלת הנאהב) כן תהי' גודל האהבה, אבל היראה היא מן הנורא בעצמו, והו"ע יראת הרוממות, שהיא מצד דרגתו של הנורא, שלא כפי ערך הירא. ועז"נ למען תורא, שזהו תכלית השלימות, למעלה אפילו מהענינים היותר נעלים שבאהבה. ולכן גם בשם הוי' הרי זה היו"ד דשם הוי', ורק לאח"ז באה אות ה', שהו"ע אהבה רבה. ועל יראה זו נאמר האלקים עשה שיראו מלפניו, שבזה הוא הרצון דעצמותו ומהותו ית'.

לחאני לדודי ודודי לי, ר"ת אלול, וס"ת ד' יודי"ן, שהם הארבעים יום שמר"ח אלול עד יוהכ"פ, והיינו, שבחודש אלול גופא, ובפרט בימי הסליחות שהם הסיום והחותם דחודש אלול והכל הולך אחר החיתום, ישנו כבר הענין שנעשה בפרטיות יותר בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. וכללות הענין בזה, שע"י העבודה דבקשו פני, ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, אזי את פניך הוי' אבקש, היינו, שרצונו שבחי' פניך הוי' תהי' אצלו באופן של גילוי, וכיון שהוא בבחי' בעל תשובה, הרי ע"פ הפס"ד שטרם יקראו ואני אענה (כנ"ל ס"ז), ממלא הקב"ה בקשתו עוד טרם שקורא, שבחי' פניך הוי' הוא בגילוי אצלו (שזהו"ע דודי לי). ואח"כ נמשך ענין זה גם בחלקו בעולם ובכל העולם כולו, כמו שאומרים בהתפלות דימים נוראים, גלה כבוד מלכותך עלינו, מלוך על העולם כולו בכבודך, דקאי על בחי'

לט360
המלכות כמו שהיא בדרגא הכי נעלית (כנ"ל), ובחינה זו נמשכת למטה ובאופן של גילוי. וכל זה נעשה באופן של שמחה, ובאור פני מלך חיים, כיון שעבודתו היא באופן דאת פניך הוי' אבקש, וממלאים בקשתו, ועי"ז נעשה אצלו (במשך כל חודש אלול, ועאכו"כ בימי הסליחות, ועאכו"כ בתחילת השנה הבאה עלינו לטובה) מעמד ומצב דשבתי בבית הוי' גו' לחזות בנועם הוי' ולבקר בהיכלו, בכל יום ויום, ועאכו"כ בשעת עבודת התפלה, לימוד התורה וקיום המצוות. וכיון שבאור פני מלך חיים, הנה מלך פורץ גדר, ונמשכים כל הענינים מתוך שמחה, ששמחה פורץ גדר, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, והקב"ה ממלא בקשת כל אחד ואחת מישראל, בתוככי כלל ישראל, ליתן כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, ומקיים גם תפלת כל אחד ואחת מישראל לקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ, ומביא את כולם, בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה, עם בניהם ובנותיהם, וכספם וזהבם אתם, עד שלא תשאר פרסה, באופן טוב ובאופן של הצלחה, בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו, אבל באופן שהקב"ה עצמו עושה זאת, כמ"ש רש"י בפירושו על התורה (לבן חמש למקרא שמתחיל ללמוד תורה בפירושה, תושבע"פ בתושב"כ גופא), שהוא (הקב"ה) עצמו צריך להיות אוחז בידיו איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלוקטו לאחד אחד, ומוציאו מן הגלות, ומביא אותו מן המיצר אל המרחב, עד למרחב העצמי, וכפי שמרחב העצמי הוא כאן למטה מעשרה טפחים, בגאולה כפשוטה, גאולה אמיתית וחירות אמיתית, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

מ______ l ______