Toras Menachem·Vol. 58 (5730·Part 1)·Shabbos Parshas Vayera·20 Cheshvan 5730תורת מנחם·נח - שנת תש"ל - חלק ראשון·ש"פ וירא·כ"ף מרחשון·ה'תש"ל

א253
בס"ד. ש"פ וירא, כ"ף מרחשון, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

גלעד לעולם עשוים באמת וישר. ומביא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו ד"ה זה שאמרו בכ"ף מרחשון שנת פר"ת (לפני חמישים שנה), שנת הששים להולדתו [שלכן התחיל המאמר בפסוק שמתחיל באות ס', בקאַפּיטל שהוא ע"פ סדר הא"ב], דאיתא בזהר, סמך דא עזר, והיינו, שהפירוש דסמך בפסוק זה (סמוכים גו') אינו כמו סומך נופלים, שזהו רק מה שסומך את הנופל שלא יפול יותר, אלא הוא מלשון עזר, שענינו הוא שנעשה בו התחדשות ע"י העזר והסיוע, וכמ"ש אעשה לו עזר כנגדו, וכמו אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (וע"י העזר יכול לו), והיינו, שע"י העזר מגיע למדריגה כזו שמצד עצמו לא הי' יכול להגיע לשם. ומבאר, שהסמך הוא בחי' סמיכה ועזר לכל הנופלים גם בזמן הגלות, שאז כנס"י היא בבחי' נפילה, שזהו"ע סוכת דוד הנופלת, דקאי על בחי' המלכות (כנס"י) שנפלה למטה, לכן צריך לבוא לה עזר ממקום גבוה מאד נעלה כו'. וממשיך לבאר, ע"פ מ"ש בזהר בענין אפרסמון, שיש בו מ"ם וסמ"ך, שאות מ"ם היא בחי' תבונה, ואות סמ"ך היא בחי' בינה כמו שכלולה בחכמה, והן בחי' או"א עילאין, שזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א שההמשכה היא מבחי' פנימיות הכתר. ומבאר, שהחילוק שבין מ"ם לסמ"ך הוא כמו החילוק שבין מקיף הקרוב למקיף הרחוק, והיינו, דסמ"ך הוא המקיף שאין לו אחיזה בפנימיות כלל כו' [וכפי שמרומז בציור האותיות בגשמיות, שאות מ' יש בו התפשטות, שעי"ז יכול לבוא להתיישבות, שזה רומז על בחי' מקיף הבא בהתיישבות, משא"כ אות ס', שכולו עגול, ואין לו שום מקום שבו

ד254
יוכל להתיישב, ה"ז רומז על בחי' מקיף שאינו בא בהתיישבות]. ומשם נמשך העזר וסמיכה גם בזמן הגלות כו'. ומסיים, שזהו סמוכים לעד גו', שזהו הגילוי שיהי' לעתיד, וכמובן גם מזה שלעד הוא לשון עדי וקישוט, שהוא התענוג שיתגלה לעת"ל, שמשם הוא העזר עכשיו (בזמן הגלות) בבחי' כח נעלם, ולעתיד יהי' בגילוי.

ולקשר זה עם מ"ש בקאַפּיטל ק"י (ששייך לשנה זו, שנת הק"י להולדתו), אתה כהן לעולם וגו'. דהנה, ברשימות הצ"צ על תהלים מביא מאמר הזהר על הפסוק יהודה אתה, איהו ברוך ואיהי (מלכות) אתה כו', כיון דאמרי אתה, שולטנו ורברבנו אית לה כו', דהא אתה כהן לעולם, הכא אתקשר כו' בימינא כו', ובג"כ אתה כהן לעולם כו', וע"ד אמר יהודה אתה כו'. ומבאר, שפסוק זה קאי על דוד ואברהם [וכפי שמביא לפנ"ז לשון רש"י (בסגנון שאינו רגיל): רבותינו דרשוהו באברהם אבינו, ואני אפרשנו כדבריהם וכו', ומפרש כל הקאַפּיטל בנוגע לאברהם (שזוהי גם השייכות לפרשת השבוע). ואח"כ מוסיף רש"י: ענין אחר, יש לפרש המזמור הזה בדוד וכו', ומפרש כל הקאַפּיטל בנוגע לדוד], כי, יהודה ודוד זהו בחי' מלכות, וכדי שיהי' יהודה ודוד בבחי' אתה, המורה על שולטנו כו', זהו ע"י דאתקשרת בחסד דאברהם. ומבאר, ע"פ מ"ש במ"א על הפסוק אתה הוא הוי' לבדך, ואח"כ את עשית את השמים, חסר ה' בתיבת את, המורה שההמשכה בהתהוות שמים כו' נמשך רק מבחי' אחרונה, בחי' מלכות דא"ס, משא"כ אתה הראשון בה"א, ולכן העבודה היא להמשיך שיהי' גילוי בחי' אתה, ע"ד אתה הוא הוי' לבדך כו'.

חבזה, שבחי' אתה מורה על גילוי נעלה ביותר בבחי' המלכות, כמובן מהחילוק שבין את (חסר ה') לאתה, שזהו ריחוק שבאין ערוך, שהרי אתה קאי על אוא"ס שלפני הצמצום, שהי' ממלא את

ט255
כל המציאות, ולא הי' מקום לעמידת העולמות, היינו, לא רק לעולמות שנקראים בשם ארץ, אלא גם לעולמות שנקראים בשם שמים, והי' רק אתה הוא הוי' לבדך, ואילו את (חסר ה') קאי על האור שלאחר הצמצום, שיש לו ערך ושייכות לעולמות (עשית את השמים גו' הארץ גו'). ועוד זאת, כמבואר במ"א בענין את חסר ה', שזהו חסרון ה' הפרצופים דכתר (עתיק ואריך), חו"ב וזו"נ. והיינו, דעם היות שגם בבחי' את חסר ישנם כל האותיות מאל"ף ועד תי"ו (כמו באתה, כמ"ש בשער היחוד והאמונה שאתה הן בחי' האותיות מאל"ף ועד תי"ו), שמורה על השלימות כו', מ"מ, הרי חסר ה' הפרצופים. אמנם, תכלית הכוונה היא להמשיך (ע"י קיום התומ"צ) ה' הפרצופים גם בבחי' את, והיינו שגם בספירת המלכות, בחי' נוקבא, ששם ישנו ענין החסרון, שהו"ע תשש כחו כנקבה, יומשך גילוי ה' הפרצופים, ויהי' אתה מלא, כמו אתה הוא הוי' לבדך. והיינו, דאף שמצד אתה הוא הוי' לבדך כפי שהי' קודם הצמצום לא הי' מקום לעמידת העולמות (כנ"ל), ורק ע"י הצמצום, את חסר, נעשה אפשרות לעולמות, מ"מ, לאחר שכבר נתהוו העולמות, יכול להיות שיומשך גם האור שקודם הצמצום, גילוי הה' פרצופים, ומ"מ ישארו העולמות במציאות, אלא שיהיו במציאות נעלית יותר.

יאעדיין צריך להבין, איך יש בכח הנבראים, שמציאותם היא לאחרי שהמלכות היא בבחי' את חסר, להמשיך ע"י עבודתם שיהי' גילוי הה'. ועל זה מבאר, ש"זהו ע"י דאתקשרת בחסד דאברהם" (וכנ"ל שמ"ש אתה כהן לעולם קאי גם על אברהם), והיינו, שההמשכה שגם במלכות יהי' גילוי הה' היא ע"י בחי' חסד, שזהו אפילו ע"י בחי' החסד שבסדר השתלשלות, שזוהי ההמשכה שע"י יחוד זו"ן (המשכת ז"א במלכות), ועאכו"כ כאשר ההמשכה היא מבחי' החסד שלמעלה מהשתלשלות, שזהו החסד דאברהם, שעליו נאמר האדם הגדול בענקים, שהחסד שלו הוא בלי גבול, הרי בודאי שעי"ז נמשך למטה בבחי' המלכות, שיהי' בה הגילוי דאתה מלא. וזהו גם מה שאתה מורה על שולטנו כו', כי, את הוא לשון נקבה, ואתה הוא לשון זכר, והרי דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש, והיינו, שהענין דכיבוש העולם (אייננעמען די וועלט) הוא

יב256
מצד הזכר, שענינו הו"ע החסד דוקא, ועי"ז נעשית ההמשכה גם במלכות, בחי' נוקבא, שמצד עצמה אין הגילוי מאיר למטה.

ידיובן גם קישור ב' הפירושים בפסוק, שבתחילה מפרש שקאי על אברהם, ואח"כ מוסיף שקאי על דוד, כי, עי"ז שישנו תחלה ענינו של אברהם, בחי' החסד שלמעלה מסדר השתלשלות, אזי נמשך בחי' אתה גם במדריגת דוד, בחי' המלכות (שמצד עצמה היא באופן דאת חסר), שגם בה יהי' הענין דאתה מלא ה'.

טזבפסוק: על דברתי מלכי צדק, שפירושו, על דברת (פקודת) מלכי צדק, והיו"ד יתירה, ומבאר הצ"צ, שזהו ע"ד היו"ד דהיושבי בשמים (ועד"ז היו"ד דהמגביהי לשבת) שהיא ג"כ נוספת, וכדאיתא בזהר, היושב מבעי לי', מאי היושבי, ותירץ, דהיו"ד מורה על יסוד אבא. והרמ"ז שם פירש, כי או"א עילאין נרמזו שניהם באות יו"ד במילואו כו', ולכן פי' היושבי בשמים ביו"ד יתירה הוא, שיומשכו בז"א המשכת מוחין דגדלות מאו"א עלאין כו' שבהם מאיר ע"ק. ועד"ז יתפרש פי' על דברתי, ביו"ד יתירה, שיאיר בהדיבור (בחי' המלכות) בחי' חו"ב עילאין כו'.

יחגם כללות הענין דסמוכים לעד גו', כמשנת"ל שהו"ע הסמיכה והעזר לבחי' המלכות, שבזמן הגלות היא בבחי' נפילה, עי"ז שממשיכים בה ממקום גבוה מאד נעלה כו', עד לבחי' הסמ"ך, שהוא בחי' המקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות כו'. ובכללות הרי זה הגילוי דלעתיד לבוא, וכמשנת"ל שלעד שהוא לשון עדי וקישוט הו"ע התענוג שיתגלה לעת"ל (שזהו גם ענינו של יום השבת, ובפרט ברעוא דרעוין). וזהו גם מ"ש נאום הוי' לאדני שב לימיני גו', שנוסף על הפירושים הנ"ל שקאי על אברהם ודוד, ישנו גם הפירוש שקאי על משיח.

כזה תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ובפרט ע"י לימוד פנימיות התורה, ועד לרזין דרזין דאורייתא, שזהו"ע דאות

כא257
ס', בחי' מקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות, כפי שהוא בתורה (ככל הענינים שישנם בתורה), ובאופן שגם בחי' רזין דרזין נמשכת ובאה בלימוד באופן של הבנה והשגה ממש, ועי"ז נמשך הגילוי שלמעלה מסדר השתלשלות ובא למטה בעולם, ונשלמת הכוונה כללית שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בגאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות, שלכן יאמרו אז שיר חדש, לשון זכר41 (ולא בלשון נקבה, שנקבה יולדת וחוזרת ומתעברת, שזהו ענין הגלות, ואילו לעת"ל יהי' ענין הלידה בלבד), ע"י משיח צדקנו (שב לימיני, כנ"ל ס"ה), יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

כב______ l ______