Toras Menachem·Vol. 62 (5731·Part 1)·Shabbos Parshas Bereishis·Shabbos Mevarchim Cheshvan 5731תורת מנחם·סב - שנת תשל"א - חלק ראשון·ש"פ בראשית·מבה"ח מרחשון·ה'תשל"א

א169
בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א
– התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמחת-תורה –

ב(הנחה בלתי מוגה)

דתולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים. ונת"ל בנוגע לפלוגתא אם שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ, או שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, שמפסוק זה (ביום עשות גו' ארץ ושמים, שמקדים ארץ לשמים) מביאים ב"ה ראי' שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, והיינו, שבפסוק זה מודגשת מעלת הארץ לגבי השמים. וצריך להבין מה שענין קדימת ארץ לשמים בא בהמשך למ"ש אלה תולדות גו' בהבראם, כפי' חז"ל שהם חזקים כיום הבראם, דלכאורה, הרי הענין דחזקים כיום הבראם הוא בצבא השמים דוקא, שהרי בצבא הארץ יש שינוי וחלישות כו', ועד שאפילו ענין הקיום שיש בצבא הארץ הוא רק במין ולא באיש, ורק צבא השמים קיימים גם באיש, ובאופן שהם חזקים כיום הבראם, ללא שינוי וחלישות כלל [ומה שרואים שיש שינויים בצבא השמים, וכמו מאותות השמים גו', אין זה נוגע לענין דחזקים כיום הבראם], שמזה מובן, שהקיום שלהם הוא קיום נצחי. ומה שאמרו רז"ל שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, אין זה ענין של הפסידות, שהוא באופן שנפסד תמיד, כמאמר הבחיי שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, אבל בצבא השמים, כיון שכל זמן קיומם הם חזקים כיום הבראם, הנה מה שנפסדים אח"כ אין זה ענין של הפסידות, אלא לפי שכך הוא רצון הבורא שלאחרי שית אלפי שנין יהיו נפסדים, דכשם שהקיום שלהם כל זמן קיומם הוא רק ברצון הבורא (שהרי מצד עצמם הם הווים ונפסדים, לפי שקדמם ההעדר), כמו"כ

ה170
הפסידם הוא ברצון הבורא, אבל מצד הכח האלקי שבהם התהוותם היא באופן שמצד עצמם יכולים להיות נצחיים. וכיון שהענין דבהבראם, חזקים כיום הבראם, הוא בצבא השמים דוקא, אינו מובן, מדוע נאמר בהמשך לזה ביום עשות גו' ארץ ושמים, שבזה מודגש העילוי דארץ לגבי שמים.

זמכמו שהוא בתומ"צ (שמזה נשתלשל גם בעולם, כמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא), שניתנו למטה בארץ דוקא, שהרי בנוגע לענין התורה שעל ידה אותי אתם לוקחים, אמרו רז"ל שהתורה לא בשמים היא, אלא למטה בארץ דוקא, ועאכו"כ מצוות שקיומם בדברים גשמיים דוקא [כי לימוד התורה כפי שהוא ברוחניות הענינים ישנו גם (ובאופן נעלה יותר) בשמים, במתיבתא דרקיע ודקוב"ה, בג"ע התחתון וג"ע העליון, כפי שמצינו בגמרא ובזהר, משא"כ קיום המצוות לא שייך אפילו בג"ע התחתון, שזהו הרוחניות של עולם העשי'. ומ"ש באדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה מל"ת, הנה עכשיו16 הרי זה רק ע"י קיום המצוות למטה בעוה"ז הגשמי בדברים גשמיים], כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי (ואפילו המצוות דחובת המוח והלב צ"ל באופן הנרגש במוח ולב הגשמי כו'). ועד שעל קיום המצוות למטה בגשמיות נאמר ועשיתם אותם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני כו'.

טבזה, כמבואר בד"ה יביאו לבוש מלכות ובארוכה בד"ה זה להצ"צ, שהארת והמשכת אוא"ס במעשה המצוות גשמיות הוא שלא בהדרגה והשתלשלות בדרך עילה ועלול, שאז לא היתה יכולה להיות התהוות הגשמיות מאין ליש, אלא התהוות הגשמי הוא מהארת בחי' א"ס הסוכ"ע כו', ולכן, דוקא במדרגה התחתונה שבעשי' גשמית,

י171
שבה נתלבש מעשה המצוות, יש בה גילוי יותר מהארת אוא"ס הסוכ"ע שמזה נעשה היש כו'. ומזה נשתלשל גם בעולם, שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא, שיסוד העפר מצמיח תמיד עשבים ואילנות מאין ליש, משא"כ צבא השמים שאין בכחם ויכלתם להוציא יש מאין כו'. ומזה מובן, שאע"פ שהענין דחזקים כיום הבראם הוא בצבא השמים דוקא, מ"מ, יש עילוי בהתגלות כח העצמות בארץ דוקא, ולכן הארץ נבראה תחילה ואח"כ שמים.

יבזה מודגש גם בנוגע לעניני העבודה דחודש תשרי (שהוא חודש כללי, וכל עניני העבודה שבו הם ענינים כלליים על כל השנה כולה), שאע"פ שתוכנם הוא רוחני ונעלה ביותר, ה"ה קשורים עם ענינים גשמיים דוקא. וכמו בר"ה, שמצות היום בשופר, הרי אע"פ שהעיקר בזה לכאורה הוא העבודה הרוחנית כו', מ"מ, צריך להיות קול היוצא משופר גשמי דוקא. וכן בעשי"ת, שעליהם נאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואימתי הוא קרוב בעשי"ת, שאז הוא קירוב המאור אל הניצוץ, ומ"מ צ"ל מעשה האדם בדיבור של תפלה

יג172
כו' (דעקימת שפתיו הוי מעשה), והיינו שלא מספיק העילוי הרוחני דקירוב המאור אל הניצוץ, אלא צ"ל גם מעשה האדם התחתון בעוה"ז הגשמי. וכן הוא בסוכות, דלכאורה הרי עיקר הסוכה הוא הצל לזכר ענני הכבוד, ואעפ"כ צריך שיהיו לסוכה דפנות גשמיים כו'. וכן הוא גם בשמח"ת, שאע"פ שעיקר השמחה היא על התורה, מ"מ צ"ל השמחה בריקודים ברגליים גשמיים דוקא (כמשנת"ל3). וזהו גם מה שבשמע"צ מתחילים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, והרי ענין הגשם (נוסף על מטר כפשוטו) כולל גם כל הענינים הגשמיים. וכל זה הוא מצד הדגשת מעלת הגשמי שבו היא התגלות העצמות, כנ"ל.

טונעשה ע"י עבודת בנ"י באופן שאתם נצבים גו', קיימים ועומדים, לפי שאתם הדבקים בה' אלקיכם (ולכן) חיים כולכם היום, ובפרט ע"י ענין הצדקה, שזוהי עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא, כד מטו רגלין ברגלין, ועי"ז זוכים לבוא לזמן שבו יהי' מעשה גדול, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שנוסף על מעלתו בלימוד התורה, שלכן ילמד תורה את העם כולו, ילחם מלחמות ה' וינצח ויבנה מקדש במקומו – ביהמ"ק השלישי, שהוא בנין נצחי עדי עד, שיבנה בקרוב ממש.

טז______ l ______