Toras Menachem·Vol. 64 (5731·Part 3)·Shabbos Parshas Behar-Bechukosai·Shabbos Mevarchim Sivan 5731תורת מנחם·סד - שנת תשל"א - חלק שלישי·ש"פ בהר-בחוקותי·מבה"ח סיון·ה'תשל"א

א186
בס"ד. ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"א
(הנחה בלתי מוגה)

גבחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם וגו', ופרש"י (מספרא) אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. ומ"ש אם גו', אין הכוונה שאין זה חובה ח"ו, אלא כדאיתא בגמרא, אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי גו' כמעט אויביהם אכניע, ואומר לו הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך גו' ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך גו'. וצריך להבין, דלכאורה, בשלמא בנוגע לענין העמל בתורה שייך לומר לשון תחנונים, שזוהי בקשה, אבל מ"ש לאח"ז ואת מצוותי תשמרו, איך אפ"ל שזוהי בקשה, הרי מצוה היא ציווי, וציווי ובקשה הם שני הפכים (כי בציווי אין ברירה להמצוּוה, ואילו בבקשה יש לו ברירה), וא"כ איך אפשר לומר על קיום ושמירת המצוות ענין של בקשה ותחנונים. גם צריך להבין קשר הענינים דעמל בתורה וקיום המצוות, שזהו אומרו בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו, בו' המחבר, שמזה משמע שאינם ענינים נפרדים, אלא הם תלויים זב"ז, שבתחלה צ"ל העמל בתורה ועי"ז בא אח"כ לקיום המצוות, דלכאורה, הרי הלימוד שהוא בשביל קיום המצוות, לדעת את המעשה אשר יעשון (כמבואר בהלכות ת"ת), אינו מוכרח להיות באופן של עמל ויגיעה. ורק בשביל לברר ולהורות הלכה יש צורך בענין היגיעה, וכמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו שכדי לברר הלכה לאמיתתה יש צורך ביגיעה עצומה כו', וגם צ"ל ענין הביטול וקבלת עול כו', וכמ"ש והוי' עמו, שהלכה כמותו, שצריך סייעתא דשמיא כדי שלא יטה את השכל וכו', אבל בזמן הזה, הרי כבר סללו לנו את הדרך מורי ההוראה ופוסקי הדורות, ואין

ד187
צורך ביגיעה בשביל לידע את המעשה אשר יעשון, וא"כ, מהו טעם סדר הכתובים באופן שתחילה נאמר ענין העמל בתורה, בחוקותי תלכו, ואח"כ נאמר ואת מצוותי תשמרו. וגם צריך להבין מ"ש לאח"ז ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, כידוע השאלה בספרי חוקרי ישראל, מהו ענין שכר גשמי על זה שבחוקותי תלכו וגו'.

ובהקדם ביאור ענין העמל בתורה, דלכאורה, עמל ותורה הם ב' דברים הפכיים, שהרי התורה ניתנה מלמעלה, כמ"ש מן השמים דברתי עמכם, וענינה המשכה מלמעלה למטה, וכנודע שהתורה נקראת לחם מן השמים, משא"כ העמל ענינו עבודת המטה, וא"כ מהו ענין עמלים בתורה. ובפרט ע"פ המבואר בלקו"ת בלק במ"ש ולא ראה עמל בישראל, שבבחי' ישראל, אותיות לי ראש, שזהו ענין התורה, לא שייך ענין של עמל. וביאור הענין יובן ע"פ מה שמבאר הצ"צ ברשימותיו, שיש לפרש ענין עמלים בתורה ע"ד מ"ש אדם לעמל יולד, ואמרו רז"ל דהיינו עמל תורה. ומובן מהמבואר שם, שבלימוד התורה יש ב' אופנים. אופן הלימוד למיגרס, שזהו כפי שהתורה היא בדרך מלמעלה למטה. אך יש שם אופן הלימוד לעיונא22, שזהו"ע העמל והיגיעה בתורה, דכשם שע"י עמל ויגיעה כפשוטו מוציאים את הכח הפנימי מן ההעלם אל הגילוי, כך ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מלמעלה בחי' גילוי פנימיות החכמה, ועי"ז פועלים גם למעלה המשכה אלקית מבחי' ומדריגה עליונה יותר, להיות תוספת אור בספירות העליונות. וכידוע שע"י קיום המצוות נעשה גופא דמלכא כביכול, כמארז"ל עה"פ ועשיתם אותם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, ומזה

ז188
מובן גם לענין לימוד התורה, כידוע שהתורה היא כמו דם הממשיך חיות לכל האברים, שע"י לימוד התורה ביגיעה ועמל ממשיכים למעלה המשכה חדשה מבחי' פנימיות החכמה שתומשך בכל הספירות העליונות.

טידוע מ"ש בזהר עה"פ עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שעשרה מאמרות שבהם נברא העולם קשורים ותלויים בעשרת הדברות. וכביאור הרב המגיד במ"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דוידבר לאמר היינו שהקב"ה חיבר וקישר את עשרת הדברות אל בחי' לאמר היינו עשרה מאמרות שנאמרו בששת ימי בראשית. ונרמז גם במ"ש בגמרא עה"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, שיום הששי הוא ששי בסיון שבו ניתנה תורה, כי קיום העולם הי' תלוי במתן התורה. ומכל זה מובן, שכללות ההשפעה שבעולם ששרשה מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הרי היא נמשכת מעשרת הדברות, דהיינו מהתורה. וכיון שבלימוד התורה יש ב' אופנים (כנ"ל בארוכה), צריך לומר שגם בהשפעות גשמיות ישנם ב' אופנים שנמשכים ע"י ב' האופנים הנ"ל בלימוד התורה.

יאבזה, דהנה בדרך כלל אופן קבלת השפע דהנהגת הטבע מהתורה הוא בדרך יחוד חיצוני, כמבואר בקבלה, שחוקות שמים וארץ, כמו יום ולילה לא ישבותו, שרשם מיחוד חיצוני דחו"ב שנמשך ביחוד חיצוני דזו"נ. אמנם מלבד זאת יש בחי' יחוד פנימי דחו"ב ויחוד פנימי דזו"נ, שענינו בעבודת האדם הוא העבודה דמס"נ, כמבואר במ"א (באמרי בינה ובסהמ"צ להצ"צ מצות קידוש השם) דשמע ישראל הוי' אלקינו היינו יחוד או"א, וה' אחד39 היינו יחוד זו"נ. וכאשר ישנו ענין של זיווג פנימי, אזי נמשך תוספת חיות גם ביחוד

יב189
החיצוני, כי היחוד הפנימי לגבי היחוד החיצוני הוא כמו נשמה לגבי הגוף, ובדוגמת החילוק באדם בשעה שישן, שלא נשאר בו אלא קיסטא דחיותא, לגבי היותו ער, שאז חוזרים ומתגלים כל הכחות. וע"ד המבואר בדרושי ראש השנה שאופן הבריאה יכול להיות בבחי' רפיון ידים כו', ואח"כ יש חיזוק ותוקף מיוחד שמוסיפים בזה. וכן הוא גם בנוגע לענין העמל בתורה, דכיון שעל ידו נמשך מפנימיות החכמה שלמעלה (כנ"ל ס"ב), שזהו"ע יחוד פנימי, הנה עי"ז פועלים תוספת אורות גם ביחוד החיצוני, בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

ידאם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, אזי ונתתי גשמיכם בעתם גו' ועץ השדה יתן פריו, שזוהי הוספה מיוחדת בהשפעת הגשמיות שנעשית ע"י יחוד פנימי, שזהו מ"ש ונתתי גשמיכם, ונתתי דייקא, ולא ע"י שליח, והגשמים הם בעתם דוקא, ועץ השדה יתן פריו, הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות, שזהו"ע נסי כו'.

טזיובן גם מ"ש אם בחוקותי, אין אם אלא לשון תחנונים, כי, הנתינת כח לענין נעלה כזה שיהי' בכחם של ישראל להמשיך יחוד פנימי למעלה, הרי זה ע"י בקשה ותחנונים מלמעלה, תחנונים לשון מתנת חנם. וזהו גם מ"ש בחוקותי דוקא, כידוע שקאי על בחי' אותיות החקיקה שבנפש, ששרשם בספירת הכתר, שמזה בא הכח לעבודה זו.

יחיובן גם מ"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו, דכיון שעל ידי העמל בתורה (בחוקותי תלכו) ממשיכים יחוד פנימי, שזהו אור נעלה ביותר שלמעלה מסדר ההשתלשלות, לכן צריכים שמירה מיוחדת שלא תהי' מזה יניקה לחיצונים כו', וזהו ענין השמירה שנעשה ע"י המצוות.

כאם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, שצ"ל העמל בתורה להמשיך בחי' יחוד פנימי למעלה, והשמירה שלא תהי' מזה יניקת החיצונים, היא ע"י ואת מצוותי תשמרו. ועי"ז ועשיתם

כא190
אותם, אתם כתיב, שעושים גופא דמלכא כביכול. ועי"ז ניתוסף גם בהשפעת הגשמיות למטה, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, עם כל היעודים שבהמשך הפרשה, עד ליעודי הגאולה העתידה, כמ"ש ואולך אתכם קוממיות, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

כב______ l ______