Toras Menachem·Vol. 69 (5732·Part 4)·Sicha of Tuesday·26 Elul 5732תורת מנחם·סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי·שיחת יום ג'·כ"ו אלול·ה'תשל"ב

א283
בס"ד. שיחת יום ג', כ"ו אלול, ה'תשל"ב
– לעסקניות של ישיבת "תומכי-תמימים" ו"בית רבקה" תחיינה –

בבלתי מוגה

גא. עומדים אנו בימים האחרונים של חודש אלול, ימים ספורים לפני ר"ה, אשר, בכל שנה יש קביעות מיוחדת בנוגע לב' ימי ר"ה, שבה תלוי' גם הקביעות של ימי הסליחות בסיומו של חודש אלול.

דוכמדובר כמ"פ שאין דבר שהוא במקרה, אלא כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ובהתאם לכך ישנו גם פתגם והוראת הבעש"ט בנוגע לכל דבר שיהודי שומע או רואה (שאינו במקרה כו'), שבודאי יכול ללמוד מזה דבר-מה בנוגע לחייו וחיי משפחתו, ועד לחיי היום יום, בקשר לאופן שבו צריך ויכול ורוצה לעבוד את הקב"ה.

הב. ובהקדמה:

וכללות ענינם של ימי ר"ה הוא – לא רק התחלת השנה, אלא כפי שנקראים בשם "ראש השנה", והיינו, שכשם שה"ראש" מנהיג את כל הגוף, כך צריך יהודי לקבל החלטות טובות בר"ה בנוגע להנהגתו בכל ימות השנה הבאה. ולכן חשוב ויקר ביותר לנצל את ימי ר"ה כדי להתכונן כיצד לחיות ולפעול במשך כל השנה הבאה.

זומזה מובן שגם ההכנה לר"ה, בחודש אלול בכללותו ובפרט בימים האחרונים שבו, צריכה להיות בהתאם לכך, ויש לייקר ביותר כל חלק – כל שעה – מימים אלו, כיון שבהם תלוי כיצד יהי' אופן ההנהגה בימי ר"ה, שתהי' לה השפעה על אורח החיים של כל השנה.

חוכשם שהדברים אמורים בנוגע להנהגתו של יהודי, הרי זה חשוב גם בנוגע לברכות שיתן הקב"ה במשך כל השנה – שהרי בנ"י מבקשים ופועלים בר"ה כתיבה וחתימה טובה על כל השנה, וככל שהבקשה תהי' עמוקה ולבבית יותר, יתוסף יותר בברכותיו של הקב"ה, כך, שגם ההכנות לר"ה וההנהגה בר"ה עצמו פועלים וממשיכים במדה גדולה ומלאה בברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך במשך כל השנה.

ט284
ג. ובזה גופא יש ללמוד מהענין המיוחד של שנה זו לגבי כל שאר השנים בנוגע לקביעות דר"ה – שהיום הראשון של ר"ה חל בשבת.

יועוד זאת, שהשנה כולה היא שנת השמיטה:

יאבזמן שביהמ"ק הי' קיים היתה מצוה מן התורה שכל שבע שנים תהי' שנה אחת שבה לא צריך – ואסור – לעסוק בעבודת האדמה, וכמבואר בספרים טעם הדבר, כדי שאחת לשבע שנים תהי' שנה שבה יהי' יותר זמן להתמסר יותר ללימוד התורה, ולמלא את עצמו בעניני יהדות, טוב וקדושה, וזו תהי' נתינת כח שבמשך כל ששת השנים שלאח"ז יוכלו להתעלות בעילוי אחר עילוי בכל הענינים הטובים.

יבוגם לאחרי שחרב ביהמ"ק, שאז אי אפשר לקיים את המצוה כיון שחיובה מן התורה הוא רק בזמן שביהמ"ק קיים – הרי זה רק בנוגע לקיום המצוה בגשמיות, אבל לימוד התוכן הרוחני של מצוה זו הקשור עם חיי הנשמה, צ"ל אפילו עכשיו, אפילו בגלות ומחוץ לא"י.

יגד. הלימוד המודגש בקביעות שר"ה חל בשבת:

ידכשם שהשינוי ב"ראש" פועל שינוי בכל הגוף, כך גם כשיש שינוי בראש השנה, שחל בשבת, צריך גם כל הגוף – כל ימי השנה – להיות במעמד ומצב של שבת.

טוהחילוק בין ימות החול ליום השבת הוא, שבימות החול מרגיש את עצמו יהודי – איש או אשה, נער או זקן – במעמד ומצב של חולין;

טזאבל בבוא יום השבת – מכניסות אותו הנשים בכל בית בהוספה באור ע"י הדלקת נרות בברכה, היינו, שמתחילים את יום השבת בקיום מצותו של הקב"ה שפועלת אור הנראה בעיני בשר, ואור זה מאיר את היום כולו, שיראו מהי מהותו של האדם, וכיצד צריך לחיות חיים נכונים וטובים, ולהשפיע על כל סביבתו, ובמיוחד על משפחתו, לילך בדרך הנכונה, ולחיות כפי שאדם – ובפרט יהודי – צריך לחיות, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לכל הסביבה.

יזובהקדמה – שציווי זה ישנו בכל הימים ובכל השנים, לאו דוקא בר"ה, ללא נפק"מ באיזה יום חל ר"ה, אלא גם ביום חול של כל השנה; אבל יש חילוק מה אצלו העיקר בגלוי, ומה אצלו העיקר בהעלם.

יחוהחילוק הוא: ביום חול – כשמסתכלים בחיצוניות, רואים

יט285
שעסוקים וטרודים בעניני חולין. אבל ביום השבת – גם כשמסתכלים על חיצוניותו של יהודי, רואים שהוא במעמד ומצב של שבת; הוא לא מתעסק בעניני חולין, ולא עסוק ב"הוּ-האַ" (ה"שאון") של העולם, ויש לו יותר זמן לעיין בספר, להתמסר למשפחה, ובנוגע לאם ואב – לבחון את הילדים על לימודיהם ואופן הנהגתם,

כובמיוחד בנוגע לנשים – כאמור לעיל שיש להם מצוה מיוחדת להתחיל את יום השבת בכך שמאירים אור ע"י מצוה של הקב"ה.

כאועוד ענין בשבת – שאסור שיהי' ענין של היפך השמחה, ואסור שיהי' ענין של דאגות.

כבוענין זה מחזק את הבטחון של יהודי בהקב"ה, גם כשיש לפעמים קשיים בהנהגה של שמירת שבת ויו"ט, וחינוך הילדים בדרך היהדות, שילמדו בישיבות, ב"בית רבקה" או "בית יעקב" או שאר מוסדות כיו"ב, שבהם מחנכים את הבנות שיגדלו להיות בנות ישראל כשרות, ובפרט כשנמצאים בגלות, ובעיר גדולה, שבה מוקפים יהודים בריבוי אינם-יהודים, ונדמה שה"הוּ-האַ" של העולם עלול לבלוע רח"ל את היהדות, וקשה לשמור על זה כו' – דכיון שהקב"ה צוה שבשבת צריך יהודי להיות בשמחה, וללא דאגות, בודאי יברך הקב"ה כל אחד מישראל, כל אחד מאתנו וכל יהודי במקום שבו נמצא, שלא יצטרכו להתייגע כדי להיפטר מדאגות, כיון שמלכתחילה לא יהיו סיבות לדאגות, וכך יוכלו לחיות חיים רגועים כו'.

כגה. וכל זה מודגש במיוחד בשנה שיום הראשון של ר"ה חל ביום השבת:

כדקביעות כזו מורה שזוהי שנה שיש בה עבודה ושליחות מיוחדת, להבטיח שהשנה כולה תהי' מוארת ושבתית,

כה– מבלי לטבוע ומבלי להתיירא מה"רעש" שברחוב, ומה"הוּ-האַ" של עניני החולין, אלא להדגיש ולבטא באופן גלוי לעין כל, שכאן הולכת אשה ובת ישראל, איש ובן ישראל, שניכר עליהם אפילו בחיצוניותם שאינם מוטרדים מעניני העולם והחולין, בידעם שהקב"ה הוא בעה"ב בכל מקום, וחיי היום-יום ע"פ רצונו של הקב"ה מביאים

כו286
ברכה והצלחה, ומאירים גם את החיים בעוה"ז, אפילו בגלות ובעיר גדולה כו' –

כזושיומשכו ברכותיו של הקב"ה שיוכלו לחיות חיים יהודיים, רגועים ומאושרים, בימים האחרונים של שנה זו, והחל מר"ה – בכל הימים שבשנה הבאה.

כחובאופן שנזכה לקיים בה מצות השמיטה (שביתת הארץ), בכל הפרטים ובכל התוקף ("שטורעם") כפי שהיא מן התורה – עי"ז שבקרוב ממש נזכה לגאולה ע"י משיח צדקנו, שיבנה ביהמ"ק.

כטו. זהו בקיצור הלימוד וההוראה מהקביעות של ר"ה בשנה זו שמתחילה ביום השבת.

לוההכנה לזה מתחילה כבר בחודש אלול, ובמיוחד בימים האחרונים שבו, ובפרט בזמן הסליחות – להתכונן לשנה שכל הימים שבה צריכים להיות מוארים, באופן שיהי' ניכר בעולם ענין השבת, שבו אין עניני חולין, ועושים מכל דבר – קדושה ורוחניות.

לאוכך מסיימים את השנה מתוך חיזוק הבטחון בהקב"ה, שהוא מכין עבור כל אחד מישראל כתיבה וחתימה טובה על כל השנה,

לבומתוך החלטה תקיפה להתכונן לשליחות המיוחדת של נשי ישראל להדליק בר"ה נר שבת בהוספה על נר יו"ט, וזו תהי' התחלה טובה שתהי' שנה מוארת ברוחניות ושנה מוארת בגשמיות, שנה מוארת בנוגע לכל עניני הגוף, ושנה מוארת בנוגע לכל עניני הנשמה,

לגוהנקודה הפנימית – שיהי' נחת יהודי תורני ומואר מכל ילד ומכל הילדים, ולקבל זאת מתוך בריאות נכונה, ללא דאגות, ובמצב רוח טוב,

לדולילך בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה, ובעגלא דידן.

להכתיבה וחתימה טובה לכל אחת מכן בתוככי כלל ישראל, ולסיים את השנה באופן יהודי, שמח ובריא, ולזכות לשנה מאירה שמחה ובריאה בכל הפרטים, אמן כן יהי' רצון.

לו______ l ______