Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א159
בס"ד. יום ב' כ"ח ניסן, ה'תשל"ג
– להשלוחים לאוסטרליא, בחדרו הק', אחרי תפלת מנחה –
בס"ד. יום ב' כ"ח ניסן, ה'תשל"ג
– להשלוחים לאוסטרליא, בחדרו הק', אחרי תפלת מנחה –
ב(הנחה בלתי מוגה)
גאל
דיפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה כו'. ומבואר הטעם בזה, דהנה, גבי תורה כתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, ובפרט בנ"י הרי נצטוו ואהבת לרעך כמוך, וכמ"ש אדה"ז בתניא (פרק לב) שכל ישראל צריכים להיות כולנו כאחד (גם למטה), ולכן כאשר מאיזה סיבה שתהי' נפרדים אדם מחבירו, אמרו שאל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו1, עד אשר יחזרו ויתראו, שהזכרון מחברם. וצ"ל הפרידה מתוך דבר הלכה, כי התורה, להיותה למעלה מזמן ומקום ושולטת על הזמן והמקום, ה"ה ממשיכה גם בזמן ומקום מלמעלה מזמן ומקום (שמצד זה מתבטל הפסק המקום והזמן). וצריך להבין, למה דבר הלכה דוקא, ולא שאר ד"ת. ולקמן בגמרא, מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לומר לך, כל ארץ שגזר עלי' אדם הראשון לישוב נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עלי' אדה"ר לישוב לא נתישבה. וידוע הדיוק בזה5, מדוע קשור ענין זה עם אדה"ר דוקא, דהנה, אף שבפשטות הרי זה לפי שאדה"ר הי' אז שולט בכל העולם כולו, מ"מ עדיין צריך להבין, הרי אדה"ר ירד למטה באופן שכבר הי' הכל מוכן לסעודה (כדברי הגמרא בסנהדרין), כך שכבר נקבעו כל הענינים שמסביבו, כולל גם החילוק שמקום זה ראוי לישוב, ומקום זה אינו ראוי לישוב, ומה ניתוסף בזה שהוצרכו דוקא לגזירת אדה"ר.
הב) ונקודת
והביאור בזה (מסקנת הדברים ע"פ המבואר בדרושי חסידות), דהנה, התורה שהיא למעלה מזמן ומקום, הרי היא למעלה מכל עניני זמן ומקום באיזה אופן ודרגא כו', לפי שהתורה
ז160
מושרשת בעצמות ומהות, ועד שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וכך גם נש"י מושרשים בעצמות ומהות9. ועז"נ בזהר תלת דרגין אינון ישראל אורייתא וקוב"ה, ומוסיף ומדגיש שזהו בגליא וגם בסתים, והיינו, שמבחי' סתים דקוב"ה, שמגיע עד עצמות ומהות, נמשך עד לגליא שבישראל, שזהו כפי שהנשמה באה למטה בגוף, וכן בתורה כפי שנשתלשלה וירדה כמה מדריגות עד לצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר (כמבואר בתניא), שזהו בתושב"כ. ואח"כ נמשך למטה יותר, כפי שמתלבשת בגלוי בכל עניני העולם, שזהו בתושבע"פ, שנקראת עץ הדעת, ועד שיש שם מחלוקת וכו', כמ"ש ברע"מ ומבואר באגה"ק לרבינו הזקן. ובתושבע"פ גופא (שישנו כפי שהענין הוא בגלוי, וכפי שהוא בהעלם יותר) הרי זה בגלוי דוקא בהלכה פסוקה, כמבואר באגה"ק בפי' מארז"ל כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, הלכות דוקא, הלכות ברורות ופסוקות הלכה למעשה, שבהם בא לידי גילוי רצון העליון כפי שהוא [ולא באופן שיכולים להיות נטיות לכאן ולכאן, שזהו ענין של התחלקות, כפי שהתורה באה כבר בהבנה והסברה, שאז יש מ"ט פנים טהור וגם מ"ט פנים להיפך, ובאופן נעלה יותר הו"ע אלו ואלו דברי אלקים חיים, אע"פ שאלו מטהרין ומכשירין ואלו להיפך], רצון שלמעלה מעלה ממעלת החכמה [ואפילו היכן שיש טעמים והסברות בשכל וכו', הרי זה רק אפס קצהו כו', ע"ד המבואר באגה"ק בנוגע לטעמי מצוות שהם למעלה מהבנה והשגה, שגם באיזהו מקומן שנתגלה ונתפרש איזה טעם המובן לנו לכאורה, אין זה הטעם המובן לנו תכלית הטעם וגבולו, אלא בתוכו מלובש פנימיות ותעלומות חכמה שלמעלה מהשכל והבנה וכו']. ולכן, כשיש צורך להמשיך ע"י התורה מעצמות ומהות בכדי לפעול ענין בגלוי, הרי זה דוקא ע"י דבר הלכה, שבו הרצון הוא בגלוי, שזהו הכלי להמשכת האלקות כו'.
מושרשת בעצמות ומהות, ועד שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וכך גם נש"י מושרשים בעצמות ומהות9. ועז"נ בזהר תלת דרגין אינון ישראל אורייתא וקוב"ה, ומוסיף ומדגיש שזהו בגליא וגם בסתים, והיינו, שמבחי' סתים דקוב"ה, שמגיע עד עצמות ומהות, נמשך עד לגליא שבישראל, שזהו כפי שהנשמה באה למטה בגוף, וכן בתורה כפי שנשתלשלה וירדה כמה מדריגות עד לצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר (כמבואר בתניא), שזהו בתושב"כ. ואח"כ נמשך למטה יותר, כפי שמתלבשת בגלוי בכל עניני העולם, שזהו בתושבע"פ, שנקראת עץ הדעת, ועד שיש שם מחלוקת וכו', כמ"ש ברע"מ ומבואר באגה"ק לרבינו הזקן. ובתושבע"פ גופא (שישנו כפי שהענין הוא בגלוי, וכפי שהוא בהעלם יותר) הרי זה בגלוי דוקא בהלכה פסוקה, כמבואר באגה"ק בפי' מארז"ל כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, הלכות דוקא, הלכות ברורות ופסוקות הלכה למעשה, שבהם בא לידי גילוי רצון העליון כפי שהוא [ולא באופן שיכולים להיות נטיות לכאן ולכאן, שזהו ענין של התחלקות, כפי שהתורה באה כבר בהבנה והסברה, שאז יש מ"ט פנים טהור וגם מ"ט פנים להיפך, ובאופן נעלה יותר הו"ע אלו ואלו דברי אלקים חיים, אע"פ שאלו מטהרין ומכשירין ואלו להיפך], רצון שלמעלה מעלה ממעלת החכמה [ואפילו היכן שיש טעמים והסברות בשכל וכו', הרי זה רק אפס קצהו כו', ע"ד המבואר באגה"ק בנוגע לטעמי מצוות שהם למעלה מהבנה והשגה, שגם באיזהו מקומן שנתגלה ונתפרש איזה טעם המובן לנו לכאורה, אין זה הטעם המובן לנו תכלית הטעם וגבולו, אלא בתוכו מלובש פנימיות ותעלומות חכמה שלמעלה מהשכל והבנה וכו']. ולכן, כשיש צורך להמשיך ע"י התורה מעצמות ומהות בכדי לפעול ענין בגלוי, הרי זה דוקא ע"י דבר הלכה, שבו הרצון הוא בגלוי, שזהו הכלי להמשכת האלקות כו'.
ח161
ג) ועפ"ז
ג) ועפ"ז
טיובן מה שאמרו אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה. והענין בזה, דהנה איתא בכתבי האריז"ל שאדם וחבירו קאי על אריך אנפין וז"א. ועד"ז ישנו הענין דיפטר אדם מחבירו בנוגע לכללות ענין ירידת הנשמה למטה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, עד למעמד ומצב שלמצרים ירדתם ויצה"ר יש ביניכם. ולכן מקדים הקב"ה הענין דבראתי לו תורה תבלין, שזהו דבר ההלכה, שעל ידו נעשית התאחדות גמורה, כולא חד, אפילו לאחרי שיפטר אדם מחבירו בירידת הנשמה למטה. ועד"ז ישנו הענין דאל יפטר אדם מחבירו בנוגע לכל אחד מישראל ביחס לחבירו כו'.
יולכן
יאמקשרים מיד ענין זה עם הענין דארץ אשר גו' ישב אדם שם, כפי שגזר אדם הראשון. והענין בזה, דהנה, אצל אדה"ר הי' בגלוי הענין דיציר כפיו של הקב"ה, שזהו מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. ועד"ז בכל אחד מישראל, כדאיתא בגמרא (סנהדרין) לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך וכו', כדי שכל אחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן, ידע שבשבילו נברא העולם, והוא בעה"ב על כל העולם, כמו אדה"ר. ובזה ישנם ב' הענינים דארץ שגזר עלי' לישוב וארץ שלא גזר עלי' לישוב, שבכללות, הנה ארץ שגזר עלי' לישוב הו"ע העבודה דעשה טוב, מצוות עשה, וארץ שלא גזר עלי' לישוב הו"ע דסור מרע, מצוות לא תעשה, אבל כללות הכוונה בעבודה דמל"ת היא בכדי לעשות מקום מוכשר שבו תהי' המשכת הטוב ע"י מ"ע, ובפרט לאח"ז כשעולה למעלה עד שנתגלה המקור ושורש דמל"ת, כדאיתא בלקו"ת פ' פקודי (מתקוני זהר) שהשורש של מל"ת הוא בי"ה של שם הוי', ועל ידם נמשך למטה לא רק מבחי' והנגלות, ו"ה נגלות, אלא גם מבחי' י"ה, שהם הנסתרות להוי'
יב162
אלקינו33, שיהיו למטה בגילוי. ועד שנעשה אופן נעלה יותר בעבודה (למעלה ממ"ע ומל"ת), שלאחרי ההקדמה דאתכפיא באה העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא, שמהפכים את הרע ועושים ממנו טוב, ועד שלילה כיום יאיר.
אלקינו33, שיהיו למטה בגילוי. ועד שנעשה אופן נעלה יותר בעבודה (למעלה ממ"ע ומל"ת), שלאחרי ההקדמה דאתכפיא באה העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא, שמהפכים את הרע ועושים ממנו טוב, ועד שלילה כיום יאיר.
יגוזוהי
ידהכנה קרובה למ"ש בתהלים וימלא כבודו את כל הארץ, שהדיוק בזה הוא כל הארץ, היינו, הן הארץ אשר גזר עלי' לישוב, והן הארץ אשר לא גזר עלי' לישוב, שלא שייך לומר עלי' תפארת אדם לשבת בית, דירה לו ית', הנה תכלית העבודה היא שימלא כבודו את כל הארץ, גם הארץ שלא גזר עלי' לישוב, ואדרבה, שם ממשיכים ממקום נעלה יותר, כיון שההמשכה היא ע"י העבודה דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא, ועד שלילה כיום יאיר, כנ"ל.
טוד) ויה"ר
טזשכל זה יקויים אצל כל אחד, בתוככי כלל ישראל, ובפרט אלו שנוסעים בשליחות לדבר מצוה או תורה, אשר מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, להמשיך שם חפץ הוי', שזהו פנימיות הרצון (ועאכו"כ שזהו הפנימיות של כל סדר ההשתלשלות לאחרי הרצון העליון) – שיומשך בדרכו של כאו"א במשך חיים חיותו בעלמא דין, ועד לתכלית שבזה, שיהי' בבחי' מהלך, ויעשה את כל העולם למהלך. וכמו"כ בעבודה הפרטית, בנוגע לשליחות איזה שתהי', ובפרט שליחות שקשורה עם הפצת התורה והפצת המעיינות במיוחד, ובאופן של לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור – שגם בזה יהי' הענין דדרכו יחפץ בגלוי, לאחרי ההתחלה בזה באופן דיפטר מתוך דבר הלכה. ואז יפעלו שיתוסף בכל הענינים שבהם צ"ל ישוב – דירה לו ית', שיהי' זה בדרכי נועם ובדרכי שלום, ובאופן דמיד. ועד"ז בנוגע לארץ אשר לא גזר עלי' לישוב, יתחילו מהתחלת העבודה באופן של אתכפיא וסור מרע, עד שיפעלו הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו
יז163
למתקא, שלילה כיום יאיר, שאז ימלא כבודו את כל הארץ, גם בחלק הארץ הנ"ל. והפעולה בכל ענינים אלו תהי' באופן של יחפץ – תענוג, שבמילא מרחיב את כל הכחות, החל מהרצון, שהוא בבחי' מקיף, וכל הכחות פנימיים שלמטה מהרצון. ובעמדנו בימי ספירת העומר, יקויימו כל הפירושים שבענין הספירה, ובפרט – עד לפירוש שהוא מלשון אבן ספיר, שהו"ע האור (מאַכן ליכטיק). וכך תמלאו את השליחות הפרטית והשליחות הכללית לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ובקרוב ממש נלך לקבל התורה בשמחה ובפנימיות בכלל, ובמיוחד לקבל פני משיח צדקנו, שאז יהי' ענין פנימיות התורה – תורתו של משיח – בגלוי, ומתוך שמחה וטוב לבב.
למתקא, שלילה כיום יאיר, שאז ימלא כבודו את כל הארץ, גם בחלק הארץ הנ"ל. והפעולה בכל ענינים אלו תהי' באופן של יחפץ – תענוג, שבמילא מרחיב את כל הכחות, החל מהרצון, שהוא בבחי' מקיף, וכל הכחות פנימיים שלמטה מהרצון. ובעמדנו בימי ספירת העומר, יקויימו כל הפירושים שבענין הספירה, ובפרט – עד לפירוש שהוא מלשון אבן ספיר, שהו"ע האור (מאַכן ליכטיק). וכך תמלאו את השליחות הפרטית והשליחות הכללית לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ובקרוב ממש נלך לקבל התורה בשמחה ובפנימיות בכלל, ובמיוחד לקבל פני משיח צדקנו, שאז יהי' ענין פנימיות התורה – תורתו של משיח – בגלוי, ומתוך שמחה וטוב לבב.
יח______ l ______