Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אוביום הביכורים
יום א' דחה"ש אחר התפלה תר"ם לפ"ק
יום א' דחה"ש אחר התפלה
וביום הביכורים1 בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו2, הנה מנחה חדשה הוא שתי הלחם שהי' בשבועות, ועליהם נא' סלת תהיינה חמץ תאפינה3 וארז"ל כל המנחות באות מצה4 חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, וצ"ל למה כל המנחות אסור להקריב חמץ וכמ"ש כי כל שאור5 וכל דבש כו' הגם שהי' נאכל לכהנים6 אך באמת אין זה לגריעותא שתי הלחם צריכים להיות דוקא חמץ. והנה צ"ל תחילה ההפרש בין שבת ליו"ט7, שבת הוא קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת8 כי קדש היא ויו"ט נק' מקראי קדש וכמ"ש אלה מועדי ה'9 מקראי קדש, דהנה קדש הוא קדש מילי' בגרמי'10 וכמ"ש והחכ' מאין תמצא11 שהחכ' ג"כ אין דזהו תמצא ל' מציאה12, ועז"נ אלפים שנה קדמה תורה לעולם13 שקדמה למעלת ומדרי' העולם, דאלפים אין ר"ל בזמן אלא אלפך חכ' ואלפך בינה14 והוא בחי' קדש כו' ונק' אין, ומקרא קדש הוא הארת החכ' בבינה ואי' בע"ח שהארה זו הוא בדרך חלון15, דהנה בכל ספי' יש פרצוף והיינו הע"ס הכלולים בה, והיסוד של כל ספי' הוא נק' חלון ופעמים נק' יו"ד שהוא נקודה חדא, ומ"ש חלון הוא כוונה א', להורות על הצמצום, כמו עד"מ כשאין דופן לבית הרי השמש זורח בכל הבית והדופן מעלים ומסתיר וע"י החלון מאיר הארה מצומצמת וכמו"כ למעלה הארת יסו"א שמאיר בבינה הוא הארה מצומצמת, וגם זאת משתנה בבינה שה"ה קדוש בוא"ו ומה שנתוסף אינו מעלה שהרי אינו קדש16 וגם ציור הוא"ו הוא י' ברישא17 וכשנמשך ממנו קו ה"ז ו' הרי נתוסף בו וגם זה אינו מעלה שהרי נשתנה, וגם היו"ד כולל מספר היותר גדול מו', דיו"ד כולל עשרה ווא"ו כולל ששה, נמצא שהארת החכ' המאיר בבינה הוא רק הארה מצומצמת וג"ז נשתנה בבינה.
יום א' דחה"ש אחר התפלה תר"ם לפ"ק
יום א' דחה"ש אחר התפלה
וביום הביכורים1 בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו2, הנה מנחה חדשה הוא שתי הלחם שהי' בשבועות, ועליהם נא' סלת תהיינה חמץ תאפינה3 וארז"ל כל המנחות באות מצה4 חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, וצ"ל למה כל המנחות אסור להקריב חמץ וכמ"ש כי כל שאור5 וכל דבש כו' הגם שהי' נאכל לכהנים6 אך באמת אין זה לגריעותא שתי הלחם צריכים להיות דוקא חמץ. והנה צ"ל תחילה ההפרש בין שבת ליו"ט7, שבת הוא קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת8 כי קדש היא ויו"ט נק' מקראי קדש וכמ"ש אלה מועדי ה'9 מקראי קדש, דהנה קדש הוא קדש מילי' בגרמי'10 וכמ"ש והחכ' מאין תמצא11 שהחכ' ג"כ אין דזהו תמצא ל' מציאה12, ועז"נ אלפים שנה קדמה תורה לעולם13 שקדמה למעלת ומדרי' העולם, דאלפים אין ר"ל בזמן אלא אלפך חכ' ואלפך בינה14 והוא בחי' קדש כו' ונק' אין, ומקרא קדש הוא הארת החכ' בבינה ואי' בע"ח שהארה זו הוא בדרך חלון15, דהנה בכל ספי' יש פרצוף והיינו הע"ס הכלולים בה, והיסוד של כל ספי' הוא נק' חלון ופעמים נק' יו"ד שהוא נקודה חדא, ומ"ש חלון הוא כוונה א', להורות על הצמצום, כמו עד"מ כשאין דופן לבית הרי השמש זורח בכל הבית והדופן מעלים ומסתיר וע"י החלון מאיר הארה מצומצמת וכמו"כ למעלה הארת יסו"א שמאיר בבינה הוא הארה מצומצמת, וגם זאת משתנה בבינה שה"ה קדוש בוא"ו ומה שנתוסף אינו מעלה שהרי אינו קדש16 וגם ציור הוא"ו הוא י' ברישא17 וכשנמשך ממנו קו ה"ז ו' הרי נתוסף בו וגם זה אינו מעלה שהרי נשתנה, וגם היו"ד כולל מספר היותר גדול מו', דיו"ד כולל עשרה ווא"ו כולל ששה, נמצא שהארת החכ' המאיר בבינה הוא רק הארה מצומצמת וג"ז נשתנה בבינה.
בשפא
והנה כמשנ"ת כאן ההפרש בין חכ' לבינה הוא לפי הדעה דהנה יש אבי"ע ובאצי' גופא יש אבי"ע הרי חכ' הוא אצי' שבאצי' בינה בריאה18 שבאצי' ז"א יצי' שבאצי' ומל' עשי' שבאצי', וההפרש בין חו"ב הוא כמו בין אצי' לעשי'19 דחכ' הוא קדש כו' והו"ע והחכ' מאין תמצא ובינה הוא קדוש בוא"ו וה"ז כמו ההפרש בין אצי' לברי' דנברא לגבי אלקות אינו בערך, דאצי' הוא בחי' קדש ובינה הוא בחי' קדוש בוא"ו וכ"ה בלקו"ת בשם פע"ח דהמסך בין אצי' לבריאה כדי שיתהווה עולם הבריאה הוא מבינה20 שמלבשת אוא"ס וחכ' הלבשה גמורה ומזה נעשה המסך כו', ומאחר שהוא מקור לבריאה מובן כמו שהוא באצי' הוא ג"כ בריאה שבאצי', ולפ"ז כתר דאצי' שהוא א"א הוא למעלה מהשתל' אפי' מאצי' שבאצי' וכמו ד' יסודות שהם ארמ"ע ויש כח היולי הכוללם ומקור עליהם ואינו אחד מכולם שאינו אש ולא רוח כו' ומ"מ הוא מקור עליהם וכמו"כ בחי' א"א הוא למעלה גם מאצי' שבאצי'.
והנה כמשנ"ת כאן ההפרש בין חכ' לבינה הוא לפי הדעה דהנה יש אבי"ע ובאצי' גופא יש אבי"ע הרי חכ' הוא אצי' שבאצי' בינה בריאה18 שבאצי' ז"א יצי' שבאצי' ומל' עשי' שבאצי', וההפרש בין חו"ב הוא כמו בין אצי' לעשי'19 דחכ' הוא קדש כו' והו"ע והחכ' מאין תמצא ובינה הוא קדוש בוא"ו וה"ז כמו ההפרש בין אצי' לברי' דנברא לגבי אלקות אינו בערך, דאצי' הוא בחי' קדש ובינה הוא בחי' קדוש בוא"ו וכ"ה בלקו"ת בשם פע"ח דהמסך בין אצי' לבריאה כדי שיתהווה עולם הבריאה הוא מבינה20 שמלבשת אוא"ס וחכ' הלבשה גמורה ומזה נעשה המסך כו', ומאחר שהוא מקור לבריאה מובן כמו שהוא באצי' הוא ג"כ בריאה שבאצי', ולפ"ז כתר דאצי' שהוא א"א הוא למעלה מהשתל' אפי' מאצי' שבאצי' וכמו ד' יסודות שהם ארמ"ע ויש כח היולי הכוללם ומקור עליהם ואינו אחד מכולם שאינו אש ולא רוח כו' ומ"מ הוא מקור עליהם וכמו"כ בחי' א"א הוא למעלה גם מאצי' שבאצי'.
גאך יש דעה דא"א הוא אצי' שבאצי'21 וחכ' בריאה שבאצי', וכ"ה בלקו"ת (בד"ה את שבתותי תשמרו22 ) ע"פ בורא קדושים שאפי' קדושים שהוא חכ' וכמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה23 (ע' שם בד"ה הנ"ל) הם רק בדרך בריאה יש מאין הארה בעלמא, וכן פי' הרמ"ז24 ורוב מפרשי הזהר, אכן כפי מה שנת' כאן צ"ל דהחכ' הוא אצי' שבאצי' כו' וכ"ה בס' אשל אברהם25 פי' על הזהר, ולפ"ז דהחכ' הוא אצי' שבאצי' ובינה בריאה שבאצי' ההמשכה מחכ' לבינה הוא עד"מ רב המשפיע איזה שכל לתלמיד בדיבור אין עצם החכ' מתלבש בדיבור רק הארה מהחכ' וכמשנת"ל ובמספר הוא חלק עשירי26 דבמספר שוה חכ' עם דיבור וכמו אם נניח זהב כסף ונחושת הזהב א' כמו הנחשת, ונחשת לגבי זהב אין לו דמיון כלל וכמו"כ הדיבור אין לו דמיון וערך כלל לחכ', א"כ א"ז רק הארה מהחכ', והארה זו התלמיד אינו מקבלה כמו שהיא והראי' דאח"כ מבין שכך כוונתו הרי מתחלה לא הבין כוונתו וגם ה"ה משנה האותיות, הרי לבד מה דלא קאים איש אדעתי' דרבי'27 עד מ' שנין זהו אדעתי', אפי' ההארה המלובשת בדיבור אינו מובן כמו שהיא, וכמו"כ יובן
דשפב
למעלה שהארת החכ' שמאיר בבינה הוא רק הארה מצומצמת וכמו נקודה לבד וג"ז נשתנה בבינה.
למעלה שהארת החכ' שמאיר בבינה הוא רק הארה מצומצמת וכמו נקודה לבד וג"ז נשתנה בבינה.
הוהנה אי' בזהר28 ע"פ אודך ה' כי עשית פלא29 שיש ב' נקודות בחכ' א' נקודת החכ' שמאיר בבינה והב' נקודת החכ' עצמה כמו שהיא מקבלת מכתר ונקודה זו נק' נקודא עילאה סתימאה, ונקודה הא' נק' נקודה סתם, וכמו שביו"ד יש ב' קוצים30 קוץ העליון וקוץ התחתון, קוץ התחתון היינו שמשם מאיר בבינה (והיינו החלון שנת"ל), ונקודה הב' הוא כמו שעצם היו"ד מקבל מכתר, וכן י"ל בח"ס שיש ג"כ ב' נקודת*31 א' שמשפיע בחכ' דאצי' ב' כמו שמקבל מכתר שבכתר. והנה עצם החכ' הוא אין והו"ע קדש מילי' בגרמי', ואפי' הארות החכ' שמאיר בבינה נק' ג"כ אין שהרי נשתנה בבינה מעצם החכ' (ר"ל עצם ההארה) הוא אין [דעצם הברק המבריק31 לעולם אינו בא לידי השגה והבנה] ועמ"ש בד"ה אימתי זיווגא דכנס"י במ"ק (של אאזמו"ר32 זצללה"ה) שמן ההארה שנמשך בבינה נמשך הארה לבד ובא לידי השגה והבנה וכמו המשל דלעיל שהתלמיד אינו מבין כל הנקודה בשלימות אך אפשר שיבין אותה בהמשך זמן אבל עצם כמו שמבין הרב לא יבין לעולם הרי אותה הארה שבה33 לידי גילוי אינו בא לידי השגה רק הארה ממנה, וזהו"ע אור מים רקיע עי"ש)34, וזהו וא"ו שנשתנה מיו"ד רק ברישא יו"ד שיש בו יו"ד, דבינה הוא יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש35 והחכ' אין וה"ז כמו האין המהווה היש שעומד תמיד בהיש36 להחיותו ולהוותו מאין ליש ואם יסתלק כרגע נעשה אין ואפס, ומ"מ כמו שעומד בהיש ה"ה אין וכמו"כ אפי' הארת החכ' שמאיר בבינה נק' אין ומה שבא לידי השגה והבנה הוא יש וזהו קדוש בוא"ו.
ווז"ש בזהר (ח"ג ד"ק37 ) אימתי זיווגא דכנס"י במלכא קדישא בזמנין דנטלא מבי"א38 וכדין קדש קרינן לה דהא מבי אבא נטלא שמה דא39, דהנה שבת נק' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, דהנה שבת הוא ל' שביתה כמו עד"מ אדם
זשפג
שעוסק במלאכה כמו בכתיבה עד"מ הרי מוחי' וכל כחות נפשו מלובשים בהעשי' היינו בההשכלה או במלאכתו, ואחר שגומר מלאכתו אז החזרות המוחין למקורן ונפשט מההלבשה, וכמו"כ יובן למעלה דכתי' ששת ימים עשה40 היינו הבל העליון שמלובש בע"מ ויש בו גם בחי' חכ' וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה41 את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' ושבת הוא שביתה הוא החזרות המוחין למקורן היינו לבחי' קדש מילי' בגרמי', ולכן אז זמן הולדת נשמות חדשות42, דהנה כתי' אין כל חדש תחת השמש43 רק חידוש הישנות וכמ"ש המחדש בטובו44 בכ"י ובכ"ע ובכל רגע מאין ליש, אך זהו חידוש הישנות לא התחדשות גמורה, אבל לעילא משימשה יש התחדשות.
שעוסק במלאכה כמו בכתיבה עד"מ הרי מוחי' וכל כחות נפשו מלובשים בהעשי' היינו בההשכלה או במלאכתו, ואחר שגומר מלאכתו אז החזרות המוחין למקורן ונפשט מההלבשה, וכמו"כ יובן למעלה דכתי' ששת ימים עשה40 היינו הבל העליון שמלובש בע"מ ויש בו גם בחי' חכ' וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה41 את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' ושבת הוא שביתה הוא החזרות המוחין למקורן היינו לבחי' קדש מילי' בגרמי', ולכן אז זמן הולדת נשמות חדשות42, דהנה כתי' אין כל חדש תחת השמש43 רק חידוש הישנות וכמ"ש המחדש בטובו44 בכ"י ובכ"ע ובכל רגע מאין ליש, אך זהו חידוש הישנות לא התחדשות גמורה, אבל לעילא משימשה יש התחדשות.
חוביאור מה שמחלקים תחת השמש ולעילא משימשא, דהנה אי' בהרמ"ז דאור הגנוז45 הוא פנימיות יסו"א ועז"נ ופני לא יראו46, והארת יסודו מאיר בת"ת דז"א (וכמו"כ בבינה וכמו עד"מ רב המשפיע שכל לב' בנ"א א' בעל שכל גדול והב' קטן ממנו, הבעל שכל גדול מקבל את השכל טוב יותר מהשני וכמו"כ יובן בבינה ות"ת שבשניהם מאיר הארת החכ' אך ה"ז כמו הב' מקבלים)47 וזהו הנק' שמש ועז"נ כולם בחכ' עשית48 שאפי' בעשי' יש ג"כ חכ', וכ' שבכ"מ שנז' בזהר ובמקובלים הקדמונים דשמש הוא ת"ת דז"א ר"ל הארות יסו"א שמאיר בת"ת דז"א, ולפ"ז יש ג' מדרי' הארות יסו"א שמאיר בבינה וזה נק' תחת השמש והוא רק חדוש הישנות, ב' עצם יסו"א שנק' אין דאפי' הארת החכ' שמאיר בבינה ששניהם מוחין מ"מ עצם החכ' (אפי' כמו שהיא בבינה) הוא אין (כנ"ל) מכ"ש כמו שהוא בחכ' ה"ז אין והוא לעילא משמשא, ג' פנימיות יסו"א שחשוב כפנימיות ע"י שאינו מתגלה עכשיו רק לע"ל.
טוהנה הגם שנת"ל דחכ' יש בכל המדרי' וכמ"ש כולם בחכ' כו' מ"מ הנה כתי' ה' בחכ' יסוד49 כונן שמים בתבונה, הרי השמים שרשו מתבונה היינו החכ' כמו שנתלבשה בבינה אבל ארץ שרשה מחכ' בעצם, והנה צ"ל תחילה והלא שמים גבהה מעלתו על ארץ מפני מה שמים הוא מתבונה וארץ מחכ'. והענין דהנה
ישפד
שמים הם אש ומים50 מדות העליונות חו"ג52 אך התגברות החסדים ולכן תיבת מים בפי' בשמים ומתי' אש אינו רק ש'51, דרק ש מים בקמץ והקמץ מוציא אלף וה"ז כמו ז"א רובו חסדים53, והנה אהבה הרי יש מי שאוהב54 שה"ה מציאות היש ויש לו אהבה לאלקות אבל ביראה א"א לומר כן שה"ה בטל וא"כ אינו בחי' יש, אף ששניהם מדות מ"מ א"ד כלל, ולכן כונן שמים בתבונה דוקא דאהבה הוא מצד השגה וכמו עד"מ כשרואה בא' איזה הנהגה טובה ה"ה אוהב אותו וכרוך אליו ויראה הוא מצד העדר השגה מפני שאינו משיג אותו לכן הוא ירא מפניו, וזהו כונן שמים בתבונה דאינו שייך שיאהב האדם מה שאינו מובן55 בשכלו רק כשמתבונן בו וטוב לו הדבר ה"ה אוהב אותו וא"ל ה"ה שונא אותו, אבל ארץ שרשו מעצם החכ', דהנה ארץ הוא בחי' מל'56 ותמיד הוא בטל ולכן הכל דורסין עליו וכל הבנינים עומדים על הארץ וצמיחה ג"כ על הארץ דוקא וה"ז כמו ביטל העבד לאדונו שמשתחווה אליו שהראש והרגל שוים ור"ל כמו שהרגל אינו שייך שיאמר דעה בהנהגה כמו"כ הראש ג"כ אינו אומר שום דעה כלל, וה"ז כמו הביטל דחכ' לכן שרשה מחכ' דוקא.
שמים הם אש ומים50 מדות העליונות חו"ג52 אך התגברות החסדים ולכן תיבת מים בפי' בשמים ומתי' אש אינו רק ש'51, דרק ש מים בקמץ והקמץ מוציא אלף וה"ז כמו ז"א רובו חסדים53, והנה אהבה הרי יש מי שאוהב54 שה"ה מציאות היש ויש לו אהבה לאלקות אבל ביראה א"א לומר כן שה"ה בטל וא"כ אינו בחי' יש, אף ששניהם מדות מ"מ א"ד כלל, ולכן כונן שמים בתבונה דוקא דאהבה הוא מצד השגה וכמו עד"מ כשרואה בא' איזה הנהגה טובה ה"ה אוהב אותו וכרוך אליו ויראה הוא מצד העדר השגה מפני שאינו משיג אותו לכן הוא ירא מפניו, וזהו כונן שמים בתבונה דאינו שייך שיאהב האדם מה שאינו מובן55 בשכלו רק כשמתבונן בו וטוב לו הדבר ה"ה אוהב אותו וא"ל ה"ה שונא אותו, אבל ארץ שרשו מעצם החכ', דהנה ארץ הוא בחי' מל'56 ותמיד הוא בטל ולכן הכל דורסין עליו וכל הבנינים עומדים על הארץ וצמיחה ג"כ על הארץ דוקא וה"ז כמו ביטל העבד לאדונו שמשתחווה אליו שהראש והרגל שוים ור"ל כמו שהרגל אינו שייך שיאמר דעה בהנהגה כמו"כ הראש ג"כ אינו אומר שום דעה כלל, וה"ז כמו הביטל דחכ' לכן שרשה מחכ' דוקא.
יאוזהו שכ' בזהר באורייתא ברי עלמא57, כד ברי קוב"ה עלמא58 אחזייא דלא אתקיים וברי אורייתא, פי' קוב"ה א"ס המאציל, עלמא אצי', עד דברי אורייתא היינו חכ' דאצי' שהוא חכ' התורה וזהו ה' בחכ' דוקא יסד ארץ, הגם דביטל דחכ' הוא ביטל אמיתי משא"כ ביטל דמל' הוא ביטל היש לאין מ"מ בעבודה יש מעלה בביטל היש, דביטל אמיתי ה"ה אינו מהות כלל וא"כ לא יש עבודה אבל ביטל היש ה"ה מציאות היש דאל"כ ה"ז ביטל אמיתי רק שהיש בטל להאין וכמו העבד שהוא מציאות בפ"ע רק שמבטל דעתו ורצונו לגמרי הרי יש עבודה וכמו המעלה שיש באתכפיי' על אתהפכא, מ"מ ביטל אמיתי הוא ביטל העליון יותר, אך ביטל היש הוא בערך ביטל אמיתי ולכן הם שוים בשמותם וכמו משה עבדי59 ודוד עבדי60, משה עבדי הוא ביטל אמיתי ודוד עבדי הוא ביטל היש ומ"מ נק' שניהם עבד, וזהו שא' דוד ע"ע ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם61 שהי' בטל לגמרי, וכן חכ' עילאה וחכ' תתאה יראה עילאה ויר"ת יו"ד בראש ויו"ד בסוף62, והוא מפני ששניהם ביטל.
יבשפה
ועפ"ז יובן ההפרש בין שבת ליומין דחול, יומין דחול הוא כמו מלך שיצא לעבדיו והם משתחוים לפניו כמו שצריכים להיות בטל לפני המלך מ"מ א"ז כמו מי שנכנס בחדרי המלך לפני ולפנים שהוא בטל במציאות לגמרי, דכשהמלך עובר במדינה והעבדים משתחווים לפניו הרי העבד הוא על עמדו ועל מקומו רק שבטל, אבל כשנכנס להמלך ה"ה נתבטל במציאות לגמרי, וכמו"כ יובן הביטל דשבת דמל' נתעלה בחכ' הרי אז בחי' ביטל במציאות וזהו כדין קדש קרינן לה, דהביטל הוא ע"י שמאיר הארה מחכ' ונתעלה לקדש ובטל שם במציאות א"כ ה"ה ג"כ בחי' קדש וזהו כדין קדש כו' דמבי אבא כו', הגם דבחול בשמ"ע נמשך ג"כ בחי' חכ'63 והו"ע הביטל דשמ"ע, מ"מ א"ז רק לחדש הישנות (ר"ל לגבי נשמות חדשות דבשבת נק' זה חדוש הישנות ע' בד"ה הנ"ל64 ) אבל בשבת נמשך להוליד נשמות, אך צ"ל אתעדל"ת הגם דשבת נעשה ממילא מ"מ כתי' לעשות השבת65, והיינו מה שנמשך הארה מבחי' חכ' (בשבת ע' בד"ה הנ"ל) וזהו שבת בחי' קדש מילי' בגרמי', ויו"ט הוא מקרא קדש והו"ע קדוש וא"ו, מ"מ הוא ג"כ קדוש ומובדל.
ועפ"ז יובן ההפרש בין שבת ליומין דחול, יומין דחול הוא כמו מלך שיצא לעבדיו והם משתחוים לפניו כמו שצריכים להיות בטל לפני המלך מ"מ א"ז כמו מי שנכנס בחדרי המלך לפני ולפנים שהוא בטל במציאות לגמרי, דכשהמלך עובר במדינה והעבדים משתחווים לפניו הרי העבד הוא על עמדו ועל מקומו רק שבטל, אבל כשנכנס להמלך ה"ה נתבטל במציאות לגמרי, וכמו"כ יובן הביטל דשבת דמל' נתעלה בחכ' הרי אז בחי' ביטל במציאות וזהו כדין קדש קרינן לה, דהביטל הוא ע"י שמאיר הארה מחכ' ונתעלה לקדש ובטל שם במציאות א"כ ה"ה ג"כ בחי' קדש וזהו כדין קדש כו' דמבי אבא כו', הגם דבחול בשמ"ע נמשך ג"כ בחי' חכ'63 והו"ע הביטל דשמ"ע, מ"מ א"ז רק לחדש הישנות (ר"ל לגבי נשמות חדשות דבשבת נק' זה חדוש הישנות ע' בד"ה הנ"ל64 ) אבל בשבת נמשך להוליד נשמות, אך צ"ל אתעדל"ת הגם דשבת נעשה ממילא מ"מ כתי' לעשות השבת65, והיינו מה שנמשך הארה מבחי' חכ' (בשבת ע' בד"ה הנ"ל) וזהו שבת בחי' קדש מילי' בגרמי', ויו"ט הוא מקרא קדש והו"ע קדוש וא"ו, מ"מ הוא ג"כ קדוש ומובדל.
יגוזהו וביום הביכורים כו' דהנה שבועות היו"ט הוא שהוא יום החמשים66, נוסף על שבו הי' מ"ת67 והוא בחי' חכ' וכמ"ש אורייתא מחכ' נפקת68 ור"ל שמתלבש בכמה לבושים מ"מ יש בו נקודות החכ' וכשנתנה תורה למטה ממילא האיר בחי' חכ' ג"כ, לכן אז חמץ תאפינה, דכל המנחות באות מצה, דחמץ הוא הגבה והתנשאות69, וזהו בינה מינה דינין מתערין בסופא70 וכמו אברהם יצא ממנו ישמעאל71 יצחק כו' עשו וכמו הידים שגדולים בהם צפרנים ויש צואה שתחת הצפורן, אבל בחכ' לא יש יניקת החיצונים לכן בשבועות דוקא חמץ כו' להורות על הגילוי דשבועות שמאיר בחי' חכ', הגם שהי' אכילת כהנים72, הנה באמת הוא מדרי' גבוה וכמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל73 בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת כהנים וא' אכילת מזבח, אכילת
ידשפו
מזבח הוא ארי' דאכיל קורבנין74 והיינו ד' חיות המרכבה75 אך הנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה76 הוא מראה דמות כבוד ה'77, ואכילת כהנים מעורר אכילת אדם למעלה, וזהו חמץ תאפינה מפני שהאיר בחי' חכ'. אך צ"ל דהנה שבת הוא מוחין דאבא מפני מה חמץ אסור, וי"ל דבשבת הוא בדרך העלאה מלמטלמ"ע, והגם דמל' מתעלה מ"מ אינו יכול להעלות את החמץ ג"כ, אבל בשבועות נמשך בחי' חכ' למטה וממילא נתברר גם החמץ לכן אפשר להתעלות, וזהו סולת תהיינה היינו נקיי' מבוררת, וזהו הכל מודים דמ"ת הי' בשבת78 והיינו שנמשך בחי' חכ' למטה. וזהו וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה שהוא דבר חדש, והשתי לחם הי' מחטה הם ך"ב אתוון דאורייתא79 והיינו שהאיר בחי' חכ' ולכן אז דוקא סולת תהיינה חמץ תאפינה.
מזבח הוא ארי' דאכיל קורבנין74 והיינו ד' חיות המרכבה75 אך הנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה76 הוא מראה דמות כבוד ה'77, ואכילת כהנים מעורר אכילת אדם למעלה, וזהו חמץ תאפינה מפני שהאיר בחי' חכ'. אך צ"ל דהנה שבת הוא מוחין דאבא מפני מה חמץ אסור, וי"ל דבשבת הוא בדרך העלאה מלמטלמ"ע, והגם דמל' מתעלה מ"מ אינו יכול להעלות את החמץ ג"כ, אבל בשבועות נמשך בחי' חכ' למטה וממילא נתברר גם החמץ לכן אפשר להתעלות, וזהו סולת תהיינה היינו נקיי' מבוררת, וזהו הכל מודים דמ"ת הי' בשבת78 והיינו שנמשך בחי' חכ' למטה. וזהו וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה שהוא דבר חדש, והשתי לחם הי' מחטה הם ך"ב אתוון דאורייתא79 והיינו שהאיר בחי' חכ' ולכן אז דוקא סולת תהיינה חמץ תאפינה.