Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Notes of the Rebbe Rashab·For Lo·He Who Forms the Mountainsתורת שמואל·תר"ם ח"א·הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב·כי הנה יוצר הרים

אכי הנה יוצר הרים
בס"ד י' א' על חתונת נ"א רד"ב
י' א' על חתונת נ"א רד"ב
כי הנה יוצר הרים¹ ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו², ועל סמך פסוק זה נתקן ברכת יוצר האדם³ וצ"ל והלא אדם בגימ' מ"ה⁴ ומה שייך יצירה ע"ז⁵, וכן צ"ל

בשה
מ"ש לפני לא נוצר אל⁶, איך יעלה על הדעת שנוצר כו' שצ"ל שלא נוצר. והענין דהנה כתי' חייב אדם לברך⁷ מאה ברכות בכ"י שנא' ועתה ישראל⁸ מה ה' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה⁹, וצ"ל אומרו א"ת¹⁰ מה והרי כתי' מה, ולהבין זה צ"ל תחילה ההפרש בין ברכה לתפלה¹¹, ברכה הוא שממשיכים מה שיש בשרש ומקור ולא דבר חדש אלא מה שכבר ישנו בשרש ומקור לא יתעכב שם ויומשך למטה וזהו מ"ש איש אשר כברכתו¹² ברך אותו¹³, פי' כברכתו איך שהוא בשרש ומקור, וזהו מ"ש ואולם אחיו הקטן¹⁴ יגדל ממנו ולמה לא היפך זאת אלא דענין הברכה הוא להמשיך מה שיש בשרש ומקור ולא דבר חדש, ותפלה הוא להמשיך דבר חדש יהי רצון שיומשך רצון חדש.

גוביאור ענין הברכה הנה כתי' ברוך ה' אלקי ישראל¹⁵ מן העולם ועד העולם, פי' מעלדאת"כ לעלדאת"ג¹⁶ הגם יש¹⁷ כמה וכמה עולמות¹⁸ אך בד"כ הם ב' עולמות עלמדאת"כ ועלדאת"ג, ויובן ב' עולמות אלו בנפש האדם שיש בלבושים מח'¹⁹ ודיבור²⁰, דיבור הוא כשמשכיל איזה השכלה ורוצה לגלות ההשכלה לזולתו מגלה לו בדיבור שהו"ע גילוי העלם העצמי לגבי זולתו, ומח' הוא מגלה גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, דכשנופל לו איזה ברק המבריק²¹ הרי גם בעצמו אינו יודע ההשכלה רק שיודע שיש שם איזה השכלה אבל מהו ההשכלה אינו יודע עדיין

דשו
ואח"כ כשחושב באותיות המח' אז יודע ההשכלה א"כ ה"ז גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, וה"ז כמו אותיות הדיבור לגבי זולתו, דלזולתו אינו ידוע ההשכלה שחושב רק זה הוא יודע שחושב איזה השכלה וכמו"כ אותיות המח' בתחילה כשנופל לו הברק המבריק אינו יודע כלל מהו ההשכלה וע"י בא²² לו ההשכלה לידי גילוי, א"כ הם שוים אלא שאותיות המח' הם מגלים לעצמו ואותיות הדיבור מגלים לזולתו, והנה האותיות מאחר שהם מגלים את השכל מוכרח לומר שהם למעלה מהשכל, וזהו מה דאי' דשרש האותיות מקדמות השכל²³, דברק המבריק בכלל שכל יחשב וקדמות השכל הוא למעלה מהברק המבריק, ואותיות הדיבור מאחר שמגלים העלם העצמי לגבי זולתו שרשם למעלה מאותיות המח'²⁴, נמצא אותיות המח' ואותיות הדיבור שניהם שרשם למעלה מהשכל ובזה או' המח' הם גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו ואו' הדיבור הם גילוי העלם העצמי לגבי זולתו, ובזה מאחר דאו' הדיבור מגלים לזולתו שרשם למעלה מאותיות המח', וכמו"כ למעלה עלמדאת"כ ועלדאת"ג, עלמדאת"כ הוא שמכוסה מזולתו, אבל שם הוא בגילוי²⁵ דאל"כ אינו שייך שיקרא בשם עלמי"ן, אך דוקא להמהווה העולם הוא בגילוי, אבל לגבי זולתו הוא מכוסה ונעלם וזהו עלמא סתימין דלא אתגלין, ועלדאת"ג הוא גילוי לגבי זולתו.

הוהנה ברה"ע הי' בב', ואי' דך"ו דורות²⁶ הי' האלף קורא תגיר²⁷ על שלא הי' ברה"ע באלף עד מ"ת שהי' באלף, ואי' בזוהר הטעם שלא הי' ברה"ע באלף, דאלף ר"ת ארור²⁸, ולפ"ז צ"ל למה הי' מ"ת באלף, וצ"ל דהנה אלף הוא בחי' פלא²⁹ עליון אשר שם כחשיכא כאורה³⁰ לא די שהחושך שוה לאור אלא גם האור שוה

ושז
לחשך, כל נהוראין מתחשכאן קמי'³¹, וע"ד כ"ע אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קדם עה"ע³², ומשם אפשר שיומשך גם למקום שאינו ראוי, ולא יהי' כמ"ש יאר ה' פניו אליך ינהר ה' שכינתא לוותך³³, אלא יומשך גם למקום שאינו ראוי, לכן הי' ברה"ע בב' [דכתי' בחכ' יבנה בית³⁴ יבנה בי"ת³⁵ ] שהוא בחי' חכ'³⁶, ומצד החכ' יומשך למקום הראוי דוקא, וזהו שכ' בחייט דבחכ' יש קצת דין³⁷ דזה שיומשך למקום הראוי דוקא הוא קצת דין, ואח"כ הי' מ"ת באלף, דאחר שהי' ברה"ע בב' גם מאלף יומשך למקום הראוי דוקא, וזהו א"ת מ"ה אלא מאה דמה שיבא לבחי' מ"ה יומשך הא' ג"כ למקום הראוי דוקא. דהנה חכ' הוא כח מ"ה³⁸ ואי' בפרד"ס⁴⁰ מ"ה הוא התייחסו אל הכתר³⁹, וכתר הוא שמשפיע בבחי' בינה, וכשיהי' בחי' מ"ה אזי גם הא' יומשך למקום הראוי, דזהו לפני לא נוצר אל, אל הוא גילוי כמ"ש חסד אל כל היום⁴¹, אל ה' ויאר לנו⁴², לפני לא נוצר אל, לפני בחי' [מ"ה] לא הי' גילוים, וזהו יוצר האדם, אדם בגימ' מ"ה, יוצר האדם דהגילוי הוא בבחי' מ"ה. וזהו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, שיחו הוא דיבור⁴³, מה שיחה שגם בשיחה

זשח
יהי' בחי' מ"ה צ"ל תחילה יוצר הרים, הרים הם בחי' טורי חשוכא⁴⁴ מדות שלמעלה מהחכ', שיומשך בחי' א' בבחי' מ"ה ואזי יומשך בבחי' הדיבור ג"כ וכמ"ש שיחו בכל נפלאותיו⁴⁵, שבבחי' שיחו יומשך בחי' נפלאותיו, פלא עליון, וזהו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, תחילה צריך להמשיך לבחי' מ"ה כדי שיומשך למקום הראוי וכמו שביקש משה ונפלינו אני ועמך⁴⁶ שאפי' מבחי' פלא עליון יהי' רק אני ועמך שיומשך למקום הראוי דוקא עד שיומשך גם בבחי' שיחו הוא בחי' הדיבור.