Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Hanochos·May My Prayer Be Establishedתורת שמואל·תר"ם ח"א·הנחות·תכון תפלתי

אתכון תפלתי
בס"ד פ' וארא שנת תר"מ הנחה
וארא
תכון תפלתי קטרת לפניך¹ משאת כפי מנחת ערב², ופי' המפרשים³ שדוד המלך ע"ה ביקש שנשיאת כפיים יקובל כמנחת ערב שהוא התמיד של בין הערבים, ותפילתו יקובל כקטורת, וצ"ל מהו הבקשה שיקובל כתמיד של בין הערבים דוקא⁴ מהו מעלתו הלא בתורה הם כתובים בשוה כמ"ש את הכבש א'⁵ תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ורז"ל אמרו שפעולתם ג"כ שוה כי תמיד של שחר⁶ מכפר על עבירות של לילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות של יום. אך הנה רז"ל אמרו לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה⁷ שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. אך ג"ז צ"ל הלא אדרבא בתפילת השחר יש הרבה אריכות והתבוננות ובמנחה אין שם כ"א תפלה בלבד ולמה גדלה מעלת המנחה דוקא. וגם צ"ל הבקשה שיקובל תפילתו כקטורת איזה שייכות יש תפילה לקטורת⁸ הלא בגמ' אי' פלוגתא לחד מ"ד תפלת אבות תקנום וא"כ אינו שייך תפילה אפי' לקרבנות ומכש"כ לקטורת ולחד מ"ד הוא כנגד תמידים⁹ מ"מ ה"ה רק נגד קרבנות ולא כנגד קטורת. וגם צ"ל דהלא ידוע דמעלות הקטורת גבהה מאד ואיך ביקש שיקובל תפילתו כקטורת, דבשלמא מה שביקש שיקובל כמו קרבנות ה"ה דבר שהוא בערך אבל קטרת ה"ה דבר שאינו בערך כלל. ובכדי להבין כ"ז צ"ל דהנה נת"ל שיש בקרבנות ב' בחי' הא' מה שע"י הקרבת הקרבן נכללת הבהמה באש שלמטה ובאש שלמעלה¹⁰, ועי"ז החיות נושאות את הכסא¹¹ עם אדם העליון לבחי' כי לא אדם¹², ובחי' הב' מה שעי"ז נעשה ריח ניחוח להוי'¹³ וכ"ז הוא עדיין המשכה פנימי' וכמו"כ בעבודה שהוא תפלה שכנגד תמידין הוא ג"כ המשכה פנימי'.

בוהענין דהנה כתי' אכלתי יערי עם דבשי¹⁴ ונת' בכ"מ דיערי הוא יוצר אור ודבשי הוא המתיקות דק"ש. וצ"ל המשל. והענין דכמו שביער יש עצי

גתלא
היער והדבש שבו ויש ב' מיני דבש דבש תמרים ודבש דבורים, דבש תמרים בודאי שייך ליער ואפי' דבש דבורים שייך ג"כ ליער שעושים כמו יער ומעמידים שמה הדבורים, ובנמשל היער הוא יוצר אור שהו"ע ההתבוננות משרפים וחיות ואופנים שעומדים בביטול עצום לאלקות, ושרפים אומרים קדוש¹⁵ וחיות ואופנים לעומתם אומרים ברוך¹⁶, ועי"ז הוא בא למתיקות דק"ש מהתבוננות דק"ש בפסוק ראשון דיחו"ע¹⁷ דכולא קמי' כל"ח¹⁸ שהו"ע יחו"ע ואח"כ ההתבוננות דיחו"ת בפ' בשכמל"ו¹⁹ האיך שכללות השתל' עולמות לא נתהוה כ"א רק מזיו והארה בלבד. ונת' במ"א דפי' שם כבוד מל' הוא כנגד ג' עולמות בי"ע²⁰ ששרש התהותם הוא רק מהארה דהארה דהארה שזהו פי' שם כבוד מל'. ועי"ז בא למתיקות עריבות ידידות נעימות²¹ דק"ש, ואי לזאת הבכן מזה הוא ואהבת²² כו' אהבה הוא משרש אבה²³ שהוא לשון רצון שיהי' לו רצון בכל לבבך בשני יצריך²⁴ ביצ"ט וביצהר"ע שגם היצה"ר יהי' לו אהבה להוי', אך איך יבוא היצה"ר לאהבת הוי' כי הנה היצה"ר בעצם אינו רע²⁵ כ"א שהוא לבוש בלבושים רעים, ולכן בנקל שיבוא ג"כ לאהבה, ועוד כי נת' במ"א שהנה"ב הוא רק כח המתאוה פשוט ואינו מכריח שיתלבש באהבה הבלי עולם וגשמי' העולם כ"א יכולים להפכו²⁶ לאהבת הוי'. ובזה יובן מה שנק' ק"ש בש' דבש דהנה אנו רואים בכמה דוכתא בשו"ע שפעולת הדבש הוא להפך²⁷ הדבר שמניחים בו, והוא מפני שעצם הדבש התהותו הוא מדבר שנשתנה ולכן פעולתו ג"כ לשנות הדבר, וכמו"כ יובן בק"ש שמתהפך מן הקצה אל הקצה.

דתלב
וכמארז"ל טוב מאד זה יצה"ר²⁸ היינו לאחר הבירור²⁹ לכן נק' ק"ש בשם דבש. אך לכאורה הוא לפי הפי' שהיצה"ר הוא בעצם רע, אבל לפי הפי' שהיצה"ר הוא בעצם טוב מהו ענין ההתהפכות שלו. אך באמת יתכן גם לפי פי' זה להקרות בש' דבש דהגם שהוא בעצמו טוב מ"מ הלבושים שלו הם רעים, וצריך להפוך הלבושים שלו ולכן נק' בש' דבש. והנה כללות אה' דק"ש הוא המשכה פנימי' כי בכל לבבך הוא בנה"א ובנה"ב שהם מלובשים בפנימי', ובכל נפשך הוא בכל כוחות הנפש ה"ה ג"כ פנימי', ואפי' האהבה דבכל מאדך שהוא אור מקיף אצל האדם שה"ה בל"ג מ"מ ה"ה ג"כ רק פנימי' שהרי הבל"ג הוא ג"כ לפ"ע הגבול כי בתחילה מודדים הגבול ויותר מכפי המדה הוא בל"ג, וא"כ הבל"ג הוא ג"כ על המדה שהוא כלי שהרי אם ימדדו המדה יותר גדולה לא יהי' בל"ג, ובאמת הרי כתי' בכל מאדך שהוא מאד האדם³⁰ ולגבי א"ס הבל"ג ה"ה גבול, אלא שמחסד הבורא עלינו נמשך עי"ז בל"ג אמיתי אבל באמת ה"ה למעלה מהגבלת האדם וה"ה שייך להגבלת הכלי של האדם וא"כ גם בבל"ג שלו נגע הכלי וה"ה ג"כ או"פ, ונמצא שק"ש רובו ככולו הוא או"פ, ועוד שהרי ק"ש הוא הכנה לתפילה ותפילה הוא כנגד תמידים שהם או"פ, והגם שבקרבנות כתי' ג"כ ריח ניחוח וריח הוא מקיף מ"מ ה"ה רק המקיף השייך לפנימי.

הוהנה בבהמ"ק הי' עוד עבודה שהיא הקטורת שהו"ע הריח ועל ריח ארז"ל דבר שהנשמה נהנה³¹ ולא הגוף כי הנה המאכל אשר יאכל הוא נכנס בקיבה ואצטומכא וה"ה פנימי' אבל הריח נכנס באף שנכנס בגידי ההרגש שהם נמשכים מהרצון שהרצון אין לו כלי מיוחד בנפש וה"ה או"מ, וזהו שאמרו שהנשמה נהנה ולא הגוף כי גם מהמאכל הנשמה נהנה, דהנה אנו רואים שכאשר האדם אוכל מאכל ערב וטעם טעם מתיקות יותר ומי הוא הטועם ה"ה הנשמה כי הגוף בעצמו בלתי החיות ה"ה דומם וע"כ שהטועם הוא החיות, אלא שהמאכל נהנה ממנו רק החיות המתלבש בפנימי' וה"ז כאלו הגוף טועם אבל מהריח נהנה החיות שאינו מלובש בפנימי' כ"א המקיף ולזה אמרו ולא הגוף שאינו שייך להגוף והטעם לזה מפני שהריח נכנס לגידי ההרגש ששרשם מרצון שהוא או"מ³², ולכן כאשר לא ירצה האדם להנות מהריח לא יהנה, וכן אנו רואים שכאשר יתעלף האדם, אינם מקיצים אותו במאכל כ"א בריח³³ שע"י הריח נעשה התפעלות ומעורר המקיף ועי"ז יומשך

ותלג
בפנימי' ג"כ, וזהו"ע הקטורת שהוא אור מקיף. והנה הקרבנות הי' קריבים במזבח החיצון³⁴ והקטורת במזבח הפנימי³⁵ לבד בחנוכת המזבח שהי' הוראת שעה שהקריבו קטורת ג"כ במזבח החיצון³⁶, והענין דהנה ענין החינוך הוא דהנה אנו רואים כאשר מוליכין תינוק לבית הסופר בפעם ראשון נותנים לו מתנות הרבה שלא ע"ד ההרגל בשארי פעמים והולכים עמו גדולים למלמד דרדקי ושומעים הגדולים שיודעים ללמוד בטוב האיך שמרגילים התינוק³⁷, והיינו דבכדי שיוכל התינוק לקבל בפנימי' את הלימוד צריך להמשיך עליו תחילה או"מ, וע"י המתנות מרובות וההילוך דגדולים עי"ז ממשיכים עליו אור מקיף. ועד"ז יובן בענין חנוכת המזבח שבכדי שיומשך ע"י הקרבת הקרבנות או"פ הי' נצרך להמשיך תחילה או"מ בכדי שיומשך אח"כ בפנימי', ולכן הקריבו הקטורת לפי שעה במזבח החיצון כי ע"י הקטורת נמשך או"מ.

זובזה יובן מ"ש הבו לה' כבוד ועוז³⁸ דלכאורה אינו מובן למה נצרך הקב"ה לכבודנו הלא כתי' ה' צבאות הוא מלך הכבוד³⁹. וע"י מה נותנים הכבוד. אך הענין דהנה אנו רואים שכבוד הוא בחי' מקיף כמו למשל אדם שמכבד א"ע הוא מפני שמתחשב⁴⁰ א"ע ליש ודבר ומרומם בעיניו כאלו הוא מובדל מכל עד שאין שום אדם יכול לקרב אליו, וה"ז בחי' מקיף וכמו"כ כאשר נותנים לאדם כבוד הרי הכבוד הוא בחי' חיצוניות, והוא מפני שהכבוד הוא בחי' מקיף ומהמקיף א"א לימשך כ"א חיצוני', ומה שנותנים לאדם מכובד כבוד והכבוד נוגע לפנימיותו הוא המקיף שנמשך בבחי' פנימי. ועד"ז יובן למעלה דהנה כתי' כי על כל כבוד חופה⁴¹ שיש ב' בחי' כבוד, כבוד נברא וכבוד נאצל⁴², כבוד נאצל הוא ל"ב נ"ח⁴³ כי כבוד בגימט' ל"ב⁴⁴, אך הנה כתי' כולם בחכ' עשית⁴⁵ שהחכ' נחשב כעשי' גשמי'⁴⁶ לפניו שאינו תופס מקום כלל ובכדי שיומשך בפנימי' שהם הז' קולות⁴⁷ שהם המשכה בפנימי',

חתלד
צ"ל^*48 להמשיך תחילה בחי' המקיף דהיינו שיהי' בחי' מקיף דכבוד ועי"ז נמשך אח"כ בהמשכה פנימי' דז' קולות, וע"ד שמצינו בשמחת חתן וכלה נותנים מתנות⁴⁸ מרובות שבתחילה נותן אב ואם ואח"כ נותנים אחרים. והענין דהנה חתן הוא מל' נחות דרגא⁴⁹, דהנה כתי' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו⁵⁰, אב ואם הוא חו"ב⁵¹, ומדכתי' יעזוב משמע שתחילה הי' קשורים ודבוקים לחו"ב דאל"כ אינו שייך לומר לשון עזיבה, והענין דהנה חתן הוא ז"א ונק' בש' חתן כי בז"א הוא הביטול דיחו"ע כמ"ש לך הוי' הגדולה⁵² שהם בטלים בתכלית לגבי א"ס ב"ה. ועיקר הכוונה הוא שיהי' השפעה במל' שזהו מ"ש ודבק באשתו⁵³ וכמו שהוא בטל לגבי א"ס א"א להיות ממנו השפעה כי איידי דטריד למבלע⁵⁴ לא פליט. והכוונה הוא כדי שיומשך במל' בכדי להוליד נשמות חדשות, ופי' חדש הוא התחדשות לגמרי מה שלא הי' עדיין, וההולדה צ"ל בדומה לו ממש, ומהתחדשות לגמרי שיהי' דומה לו ה"ז גופא התחדשות גדול, ואפי' נשמות שהי' כבר בעולם ה"ה נתעלו כבר ובכדי שירדו ויומשכו עוד למטה ה"ז ג"כ התחדשות, ובכדי שיהי' הולדה הוא ע"י שירד החתן ממדריגתו ויעזוב את התקשרותו לחו"ב, וכלה הוא ג"כ מל' כלתה נפשי⁵⁵ וצ"ל תחילה שכחי עמך⁵⁶ ובית אביך, ולזאת נצרך להמשיך כח מלמעלה מעלה שיהי' הירידה בשניהם ויהי' ההולדה, והגם שהחתן הוא בדרך ירידה והכלה הוא בדרך עלי' מ"מ הרי הם שניהם שלא במקומם, ולזאת נותנים מתנות מרובות שזה מורה על המשכת המקיף בכדי שיוכל להיות אח"כ יחוד פנימי, ועד"ז הו"ע חנוכת המזבח ולכן הקריבו אז קערות כסף וכפות זהב משא"כ שארי מנחת נדבה הי' מביאים בכלי נצרים⁵⁷, והו"ע מתנות מרובות להורות על המשכת המקיף.

טולפ"ז יובן ג"כ מפני מה בחנוכת המזבח כתי' ביום המשח⁵⁸ ואח"כ כתי' אחרי המשח⁵⁹, והענין דהנה שמן הוא פנימי' ובהשמן הי' בשמים ראש ומר דרור⁶⁰ שהוא בחי' ריח שהו"ע מקיף, ומפני שיש בהשמן משני הבחי' מאו"פ ואו"מ לכן בו וע"י נמשך המקיף בפנימי'. והגם שמחמת המקיף בעצמו יוכל לימשך בכ"מ כי לגבי מקיף אינו תופס מקום, מ"מ הרי צריך לעשות הכנה שיהי' חומר מוכן

יתלה
לקבל, והשמן עושה במקבל שיהי' חומר מוכן לקבל. ולכן בעת חנוכת המזבח שהו"ע המשכת המקיף כתי' ביום המשח אותו שאז הי' נצרך השמן לעשות המקבל שיהי' ראוי לקבל, אבל אח"כ בקרבנות דכתי' כל הבקר לעולה⁶¹ שאז כבר נמשך בפנימי' ואינו נצרך לשמן לכן כתי' אחרי המשח.

יאובזה יובן ענין קריאת שם חנוכה⁶² דהלא עיקר הנס הי' שגברו מלכות חשמונאי ולזה הי' נצרך לקבוע השם, ואם מפני שנעשה נס בשמן הי' נצרך לקרות שמן טהור, אך ענין חנוכה הו"ע א' עם חנוכת המזבח⁶³. והענין דהנה ארז"ל טמאו כל השמנים שבהיכל⁶⁴, דהנה שמן הוא חכ'⁶⁵ וכמו שיש חכ' בקדושה כמו"כ יש חכ' בלעו"ז⁶⁶ ויש חכ' בק"נ וחכ' דג' קה"ט, והנה החכ' דלעו"ז מלבשת ומקפת את חכ' דקדושה כי שם טומאה אינו על הרגש פנימי כ"א על מקיף, ולכן הרחיקו כל ספרי מוסר לימוד חכ' חיצוני'⁶⁷ לגמרי, וכמארז"ל אימתי מותר ללמוד חכמת יוונית והשיבו בזמן שאינו לא יום ולא לילה⁶⁸, וא"כ הפי' שאסור ללמוד כלל. ואפ"ל שהמכוון הוא שביום או בלילה יוכל להדבק ליום או ללילה, וזהו שאינו לא יום ולילה דהיינו להפריד זאת מיום ולילה. ולכן אי' בבינונים שהפגם מלימוד חכ' חיצוני' מטמא את הנפש יותר מכל הפגמים כי מטמא את חב"ד שבנפשו⁶⁹, לבד ע"ד מה שלמדו הרמב"ם ורמב"ן כמ"ש שם בבינונים, ולכן ארז"ל על מינות כל באיה לא ישובון⁷⁰, ולכן אנו רואים שמי שעוסק בחכמות אלו אינו יכול להיות לו כלל איזה שמץ פתיחת הלב והמוח לאיזה דבר אלקות לא בתורה ולא בתפלה ולא לכל דבר הנוגע לעניני אלקות, כי המוח שלו מלא מחכ' זאת, דהיינו שהמשיך ע"ע או"מ דטומאה עד שהלביש את המוח והלב מכל צדדיו כאלו אין מקום מאין שיכנוס בו דבר אלקות, והיוונים כאשר נכנסו הסיטו את השמן וע"י מגעם המשיכו או"מ דטומאה על כל השמנים גם על שמן המשחה⁷¹ ולא הי' מקום מהיכן שיהי' השראת הקדושה בישראל, ומצאו פך א' של שמן חתום בחותמו⁷² של כה"ג דהנה שמן הוא פנימי' וחותם הוא בכדי שלא יוכל לגשת זר אליו כידוע ענין החותם שעושים

יבתלו
באגרת בכדי שלא יכול לקרות הזולת כ"א מי שנשלח לו, והאיך הי' חתום הפך ע"כ שהי' מוקף צמיד פתיל וה"ז בחי' מקיף, וא"כ הרי הי' בהיפך⁷³ משני הבחי' מאו"מ ואו"פ, והחותם הי' ממדריגה גבוה שהו"ע חותמו של כה"ג ולכן בו וע"י הי' יכול להיות השראת הקדושה בישראל, ולא הי' בו אלא כדי להדליק יום א' כדרך שנמשך תמיד מאו"מ על יום א' בבחי' פנימי', ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים שהו"ע המשכת הבינה שהוא שומר המקיף, כי בינה הוא מקור כל המקיפים⁷⁴ וממנו נמשך לכל ז' הימים שהם ז' ימי ההיקף שהם ז"מ. ובזה יובן קריאת שם חנוכה דעיקר השם הזה לא נתקן על ההצלה הגשמי' כי ע"ז קבעוהו ג"כ בגשמי' שמחת מריעים⁷⁵, אלא עיקר שם זה נתקן על רוחני' הדבר, שאילו הי' הצלה בלבד שגברו מלכי חשמונאי מ"מ לא הי' מקום מהיכן להיות השראת הקדושה בישראל, וע"ש שמצאו פך של שמן שהפך הזה רומז לב' בחי' דאו"מ ואו"פ שזהו ג"כ ענין חנוכת המזבח ולכן קראו ג"כ שמו חנוכה להורות שהוא ענין א' עם חנוכת המזבח, ולכן קורין בחנוכה פ' הנשיאים⁷⁶, ונמצא מובן ענין חנוכת המזבח שע"י שהקריבו הקטורת עי"ז נמשך או"מ ועי"ז הי' נמשך אח"כ או"פ בהקרבת הקרבנות דפרים ואילים וכבשים.

יגאך⁷⁷ בכדי שיהי' ההמשכה הי' צ"ל תחילה ההעלאה ע"י אהרן כמ"ש מחוץ לפרכת⁷⁸ יערוך אותו אהרן, והענין דהנה אהרן הי' מז' רועים⁷⁹ שרועים ומפרנסים את נש"י. דהנה כמו שהרועה רועה את צאנו במרעה טוב ומחפש מקום הראוי למרעה וכמ"ש ומשה הי' רועה⁸⁰ צאן יתרו אחר המדבר בכדי שיהי' בריאים וחזקים ויוכלו לילך ולרוץ כמקדם, כמו"כ יובן בעבודה בנש"י דכדי שיוכלו נשמות דבי"ע לעלות לאצי' הוא ע"י אהרן כי אהרן הוא המעלה לנש"י כמ"ש בהעלותך את הנרות⁸¹ ובהעלות אהרן את הנרות⁸², נרות הם נש"י⁸³ כמ"ש נר הוי' נשמת אדם⁸⁴, ולכן נק' אהרן שושדמ"ט⁸⁵ שהוא המוליך ומעלה לנשמות דבי"ע שיתעלו לאצי', כי נשמות דאצי' אינם צריכים לשושבינת דאהרן כי באצי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד⁸⁶ ולכן אינם צריכים לסיוע מהמזלות⁸⁷ וכמארז"ל דלכל נשמות כשמתעלים

ידתלז
מלאכים קא סלקין ונחתין עמה לבר מגהורקא דר"ח⁸⁸ דמנפשי' קא סליק, כי ר"ח הי' גם למטה נשמה דאצי'⁸⁹ ולכן לא הי' צריך לסיוע ממלאכים, ולכן כאשר רצה א' להסתכל בעליית ר"ח אתיין תרין שלהובין דנורא ובטשין לי' לעיני', כי לנשמות דבי"ע גם הראי' בעלי' דנשמות דאצי' מזקת, וזהו מ"ש מחוץ לפרכת שהוא בי"ע יערוך כו'. והענין דהנה פרוכת ת"א פרסא⁹⁰, והנה יש כמה פרסות וכמ"ש והבדילה הפרוכת⁹¹ לכם בין הקודש ובין קודה"ק, והפרסא האמורה כאן הוא הפרסא המפסקת בין בי"ע לאצי'⁹² שהיא מעלמת לגמרי, דהנה כתי' שמש ומגן⁹³ הוי' אלקים דכמו שהמגן ונרתק מעלים ומסתיר על אור הוי' וקדושתו שהוא הי' הוה ויהי'⁹⁴, דאם הי' מתגלה אור הוי' כמו שהוא לא הי' יכול להיות התהות עולמות ליש ודבר, והכוונה הי' שיהי' עולמות נבראים, ולכן שם אלקי' הוא בגימט' הטבע⁹⁵ שנראה עולם כמנהגו נוהג, והגם כי טבע הוא ג"כ נסים תכופים⁹⁶ וכמארז"ל ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו אין בעל הנס⁹⁷ מכיר בניסו מ"מ הרי הוא מלובש בלבושי הטבע, ובכדי שיוכלו הנבראים שמחוץ לפרסא שהם נשמות דבי"ע להתעלות ויהי' בהם ביטול היש הוא ע"י אהרן דוקא, וזהו מחוץ לפרכת שהוא חוץ לפרסא יערוך אותם אהרן להכניס אותם בפנים היינו לאצי' ולכן נק' אהרן בש' שושבין.

טואך צ"ל הלא ענין השושבין הוא בעת החתונה דוקא אבל אח"כ ה"ה איש ואשה ולמה הי' נצרך לשושבינות דאהרן בכל יום. אך הענין דז"ע הטבת הנרות

טזתלח
שהי' בין הערבים⁹⁸, והענין דהנה כתיב ויהי ערב ויהי בוקר⁹⁹ שתחילה הוא ערב ואח"כ בוקר, והגם שבאכילת קדשים הלילה הולך אחר היום¹⁰⁰, זהו דוקא באכילת קדשים אבל בכל הענינים הוא כברייתו של עולם ברישא חשוכא¹⁰¹ והדר נהורא. והנה ביום הוא בירורי ניצוצות של יום ובלילה הוא בירורי הניצוצות של לילה, וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף¹⁰², טרף הוא רפ"ח עם הכולל¹⁰³, שהרפ"ח ניצוצים¹⁰⁴ נפלו בשבירה וצריך לברר ולהעלות אותם, ובין הערבים הוא בירור הניצוצות דיום ולילה, ובכדי שיוכלו הנשמות דבי"ע לברר על חלקו¹⁰⁵ לזאת נצרך עזר ושושבינת דאהרן, ולכן נצרכים לההעלאה שע"י אהרן בכל יום כי בכל יום הוא בירור הניצוצות ולזאת ירדה הנשמה, כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' טהורה¹⁰⁶ שהיא נקי¹⁰⁷ מכל דבר שאינו דבר נוסף על עצמותו כי ה"ה רק חלק אלקה עצמיות אלקות¹⁰⁸ ולמה ירדה למטה להתלבש בגוף ונה"ב, אלא שלא ירדה כ"א בשביל הבירורים, ובכדי שיוכלו הנשמות דבי"ע לברר בכ"י לזה נצרך לאהרן כה"ר בכל יום.

יזובזה יובן פי' הפסוק תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' שדוד המלך ע"ה ביקש שבירור הניצוצות שבירור על חלקו¹⁰⁹ יקובל ככללות הבירורים של בין הערבים וזהו משאת כפי מנחת ערב, והכח לזה הוא מ"ש תפלתי קטורת דכמו שיהי' המשכת פנימי' הוא ע"י הכח דאו"מ דקטורת כמו"כ הכח דקטורת יהי' שיקובל בירור הניצוצות שלו כבירור הכללי דבין הערביים. ובעבודה הו"ע תפילת המנחה, והענין דהנה תפילת שחרית¹¹⁰ כאשר מתפלל האדם אינו חידוש כ"כ כי זהו תיכף בקומו משינתו שאז ה"ה ברי' חדשה¹¹¹, ואף שזהו רק חידוש הישינות שאינו התחדשות גמור

יחתלט
מ"מ הרי הוא התחדשות, כי המו"מ של אתמול כבר עבר וכלא הי' ולא ראה עדיין עולם ולא הי' עדיין משוקע בתאות ורצונות ובאמת הרי תפילה הוא ראשית כל העבודה האלקות¹¹² וכמ"ש ראשית עריסותיכם¹¹³ תתנו לכהן¹¹⁴, כהן הוא הקב"ה כמארז"ל אלקיכם כהן הוא¹¹⁵ וכמארז"ל על תפילתו שיהא סמוכה למטתו¹¹⁶ ואין זה חידוש, אבל מנחה כאשר האדם טרוד ומוטרד כל היום ויש לו יצה"ר המסית ומדיח וראה עולם עם תאוותיו והוא נפנה מכל ומתפלל מנחה ה"ז כמו התחדשות, והגם שבתפילה של שחרית הוא אריכות ההתבוננות ובמנחה אינו כ"א רק תפלה, מ"מ הרי מחמת זה עצמו התפלה של שחר אינו התחדשות מפני שאז הוא ברי' חדשה ואריכות ההתבוננות, ולכן אלי' לא נענה כ"א בתפלת המנחה. והענין דהנה אליהו אמר אם הוי' הוא האלקי'¹¹⁷ לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו וצ"ל האיך דומה^*118 אותם אליהו, אך הענין הוא דכמו שיש סטרא דקדושה כמו"כ יש סטרא דלעו"ז והם מתגברים להיות שוה עם הקדושה, ועיקר העבודה הוא דכמו שהוא שוה, ישבור אותה לגמרי ויוכלל בקדושה. וע"ד השני שעירים להוי' ולעזאזל שמצותם שיהי' שוים במראה בקומה ובדמים¹¹⁸ ומ"מ יהי' גורל של שם עולה בימין¹¹⁹. וזהו שאמר אליהו אם הוי' הוא האלקי' לכו אחריו ואם כו' שהחזיר אותם בתשובה לגמרי. ולכן אמרו ב"פ הוי' הוא האלקים¹²⁰ כי ע"י התשובה שלהם נמשך ב"פ אנכי שהם הב' חצאים שבכתר¹²¹. ולפ"ז צ"ל שפירש הפסוק לא כמו שפירשו המפרשים שתכון תפילתי כו' ומשאת כפי כו' הם שני דברים, כ"א שהוא ענין אחד, קטורת עם מנחה, דהנה עיקר מעלת הקטורת הוא מפני שהוא הבירור מלעו"ז כי בקטורת הי' י"א סממנים¹²² שהוא כנגד י"א¹²⁶ כתרין¹²³ דמסאבותא¹²⁵ שהם י"א¹²⁷ ארורים¹²⁴, וע"י בירור הקטורת עולה ריח

יטתמ
ניחוח עד א"ס עצמותו ומהותו, והנה מנחה הוא גם כן בירור הלעו"ז דיצה"ר כי כאשר טרוד ומוטרד כל היום והיצה"ר מסית ומדיח בכל מיני הפתיות, ואחר כך הוא נפנה להתפלל תפילת מנחה, והרי זה ענין תשובה שהוא החזרת הנפש, ועל ידי זה נעשה טוב מאד ומתגלה על ידי זה גילוי א"ס כמו על ידי קטורת, וזהו שביקש דוד המלך ע"ה שיקובל תפלתו כקטורת שהוא תפילת המנחה, ולא דוקא התפילה כ"א ג"כ השירות ותשבחות שלו יקובל גם כן כתפילת מנחה שהוא במקום קטורת.