Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Maamarim·A Locked Garden a Sealed Fountainתורת שמואל·תר"ם ח"א·מאמרים·גל נעול מעין חתום

אגל נעול מעין חתום
פ' אחו"ק
(יז) גל נעול⁵¹⁹ מעיין חתום⁵²⁰, פרש"י יש לפרשו לשון מעיין כמו גולת עילית⁵²¹ ביהושע סי'⁵²² ויש לפרשו לשון שער והוא ל' ארמי בתלמוד טרוקי⁵²³ גלי

בקנא
בפ"ד דברכות דך"ח ע"א, ובתרגום פי' לשון מעיין, וז"ל כמבועי דמיין חיין דנפיק מתחות אילנא ומתפרש לארבעת רישי נהרין עכ"ל. ונראה שהוא ענין ונהר יוצא מעדן כו' ופי' שיוצא מתחת עה"ח להשקות כו' ואח"כ ומשם יפרד והי' לד' ראשים שהם ד' מחנות שכינה⁵²⁴ כו', אך הנה המעיין צ"ל חתום, והיינו כמו שא' ברישא דקרא גן נעול, וכאן קורא אותו גל נעול ומפרש שפעולת הגל הוא בכדי שיהי' מעיין חתום, וצ"ל מהו"ע שקורא אותו גל, אך הענין הוא שבחי' הגל הוא הפסק ומחיצה וכמו שנת"ל⁵²⁵ בענין עד הגל הזה שעשו יעקב <23>

גּ ולבן גל להפסק שלא יעברו זל"ז לרעה, וכמ"כ יובן כאן ג"כ שענין הגל הוא ענין ההפסק שלא יקרבו להגן, וזהו נעילת הגן שע"י מה יהי' נעול שלא יכנס זר להגן זהו ע"י הגל שהוא המפסיק כו', וקאי על ז' מצות⁵²⁷ דרבנן⁵²⁶ שהם הם מה שהוסיפו חכמים בכדי לגדור ולנעול את הגן עד שיהי' המעיין חתום כו', ויובן זה בהקדם מ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע⁵²⁸, ודרשו רז"ל ויבן לשון בינה וארז"ל בגמ' פ"ה דנדה⁵²⁹ ובמד"ר בראשית ר"פ י"ח בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו', וצ"ל מהו הבינה היתירה ולמה באשה דוקא כו', הנה ידוע דבחי' דבור נק' אשה, והקול נק'⁵³⁰ איש⁵³¹ לפי שהדיבור הוא בחי' מקבל מקול הבל הלב הפשוט כו', וגם יראה נק' אשה⁵³² כמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל⁵³³ כו'⁵³⁴, וגם תושבע"פ נק' אשה כי מאיש לוקחה זאת⁵³⁶ כו' דהיינו מתושב"כ שנק' איש⁵³⁵ כידוע בספרי הקבלה.

דוהנה כשאמרו בינה יתירה ניתנה באשה כו' הכוונה על ג' דברים הנ"ל שנמשל לאשה דבור ויראה ותושבע"פ כו', וביאור הדברים הנה בדבור ויראה אנו רואים שיש בינה יתירה כו' בהיות נראה בחוש שע"י הדיבור⁵³⁷ בלמדו איזה הלכה

הקנב
משכיל בה שכל עמוק מה שלא יוכל להשיגו כלל במחשבת עיון בלבד, וכמארז"ל ומתלמידי יותר מכולם⁵³⁸, הרי נולד ונמשך שכל חדש ממקור השכל ע"י הדבור, ונמצא הדבור שמוליד שכל שיש בינה יתירה בכח הדבור שלמעלה מן השכל, והיינו לפי שהדבור שרשו מקדמות השכל כמ"ש באגה"ק בד"ה ויעש דוד שם⁵³⁹ וכנ"ל⁵⁴⁰, ולכן עיקר עסק התורה להוציא הדברים בדבור בפה⁵⁴¹, וכן אנו רואים בקול הדבור שהוא מעורר כוונת הלב⁵⁴² בהתפעלות גדולה יותר מכפי ערך ההתפעלות המדות עצמן כמו שנולדו מן השכל ע"י מחשבה וההתבוננות שהרי אנו רואים כשיחשוב האדם ויתבונן בתפלה ויוליד אהוי"ר כו' אינו מתפעל כ"כ כמו שמתפעל כאשר הקול שבדבור מעורר הכוונה שבלב כו' ומזה מוכח ומוכרח לומר שבינה יתירה יש בדבור שמעורר מה שבנקודת הלב שלמעלה מהשכל המוליד את המדות כו' וע"ד ז"א בעתיקא אחיד ותלי'⁵⁴³ למעלה מאו"א.

וקיצור. גל נעול ל' מעיין או שער, והוא מעיין מקור הנהר היוצא מעדן וזהו ע"י הגל מחיצה שעי"ז הוא מעיין חתום, ויובן בהקדם מארז"ל ע"פ ויבן בינה יתירה ניתנה באשה היא דבור ויראה ותושבע"פ, כי מתלמידי יותר מכולם, שהדבור שרשו מקדמות השכל ומעורר הכוונה כו'.

ז(יח) וביאור⁵⁴⁴ ענין בחי' נקודת הלב, הנה ברתא דמלכא⁵⁴⁵ הוא בחי' נקודת ציון וכנס"י שכונסת ואוספת לתוכה⁵⁴⁶ הארת ישראל דלעילא⁵⁴⁷, והוא בחי' נקודת הלב ופנימיותו המתגלה בכללות נש"י בבחי' רעו"ד, וכמ"ש בכל לבבך שיש ב' לבבות⁵⁴⁸ חיצוני' הלב ופנימיות הלב, חיצוניות הלב הוא למטה מן הדעת שממנה לוקחה והיא בחי' התגברות הנפש בכח <24>

חּ השגתה והשכלתה שמשכלת

טקנג
ומתבוננת שאין לך עשב⁵⁴⁹ מלמטה שאין לו מזל כו', וגבוה מעל גבוה שומר⁵⁵⁰ עד רום המעלות מקור וראשית כל ההשתלשלות והתהוות החיות הוא וברוח פיו כל צבאם⁵⁵¹ ואתה מחיה את כולם⁵⁵², וכתי' ראה נתתי לפניך⁵⁵³ את החיים ואת הטוב כו'⁵⁵⁴ שבכל דבר נברא יש בו⁵⁵⁵ בחי' מות וחיים, שהמות הוא גשמיות הדבר וחומריותו, והחיים היינו הרוחניות שבו שלכן ובחרת בחיים⁵⁵⁶ לאהבה את ה' כי הוא חייך כו'⁵⁵⁷, שהוא חיי החיים ומקורא וראשיתה דכולא, והכל נגדו בחי' מות, וזהו רוממות אל בגרונם⁵⁵⁸ וחרב פפיות בידם לעשות⁵⁵⁹ כו', ור"ל המעשים והדבורים ומחשבות אשר לא לה' המה והם נמשכים מבחי' עמלק דכתי' בי' אשר קרך בדרך שפועל הקרירות⁵⁶⁰ בד'⁵⁶¹ ה'⁵⁶² הם בחי' תומ"צ כמ"ש ושמרו דרך ה'⁵⁶³ לעשות צדקה ומשפט, וע"י הקרירות בדרכי ה' עושה מעשים אשר לא לה' המה ומחשב ומדבר במח' ודברים אשר לא לה' המה, והנקמה שהיא ביטולם ושבירתם הוא ע"י וחרב פפיות שמבחי' רוממות אל דהיינו כשמתבונן האדם שהוא ית' מקור וראשית ההשתלשלות וחיי החיים ב"ה, וז"ש בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובעותא⁵⁶⁴ שע"י התפלה שבה נז' רוממותו ושבחו של מקום וכמארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו ש"מ⁵⁶⁵ ואח"כ יתפלל עי"ז נעשה בחי' חרב וקשת לבטל הרע שבנפשו כו', והנה התבוננות זו היא מבחי' מלכותו ית' הממלא כל עלמין כי מלכותך מל' כ"ע⁵⁶⁶ כתי' ושם עלו השגת הנשמות ומלאכים וכמ"ש יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים כו' ומקדישים⁵⁶⁷ וממליכים את שם כו' דהיינו בחי' ומדת מלכותו שאינו אלא בחי' שם לבד כי הוא ית' מרום וקדוש שמרומם ומובדל כו', וכן⁵⁶⁸ שם הוא

יקנד
דביקת הנפש המשכלת ומתבוננת בשרשה באלקים חיים ומלך עולם⁵⁶⁹ בחי' מלכותו ית' וכמאמר ברוך שם⁵⁷⁰ כבוד מל' לע"ו⁵⁷¹ ועי"ז ואהבת כו'.

יאאך בחי' פנימיות הלב היא רעותא דלבא ותעלומות לב⁵⁷² אשר למעלה מעלה מן הטעם ודעת המושג ומושכל בכח השגת הנפש והשכלתה, והוא⁵⁷³ בחי' אלקות שבנפש המתגלה בבחי' יחידה שבה להשתפך אל חיק אבי' ממש בבחי' ביטול כו', והארה זו היא מבחי' סוכ"ע, כי הנה ממכ"ע היינו חיות ואוא"ס⁵⁷⁴ ב"ה שיורד ומשתלשל בהשתלשלות המדרגות מעילה לעילה הארה והארה דהארה כו', ובחי' סוכ"ע היינו שהוא לבדו ית' כמו קודם שנברא כו' שאינו בגדר עלמין כלל ולא שייך לפניו ית' בחי' השתלשלות כלל, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא⁵⁷⁵ ששמים וארץ שניהם שוין כנגדו ית', וכמאמר והקדוש בשמים ובארץ⁵⁷⁶ שהוא קדוש ומובדל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שגם הרוחניות כמו בחי' הגשמיות יחשב לפניו ית', ולכן המלאכים אומרים אי' מקום כבודו⁵⁷⁷, ואומרים מלא כל הארץ כבודו⁵⁷⁸, והנה ארז"ל אין מזל לישראל⁵⁷⁹, וכדכתי' ואתם תהיו לי⁵⁸⁰ כו' שאתם מקבלים מבחי' קדוש ומובדל שאינו בגדר השתלשלות בחי' סוכ"ע, ושם הוא שרש נקודת פנימיות הלב להיות האהבה לה' למעלה מבחי' טעם ודעת בבחי' רעו"ד, וכמ"ש מי לי בשמים⁵⁸¹ ועמך לא חפצתי, כלה שארי ולבבי⁵⁸² צור לבבי וחלקי אלקי' לעולם.

יבקיצור. נקודת ציון וכנס"י היא בחי' פנימיות הלב, שיש ב' בחי' פנימיות הלב הנלקחה מהתבוננות <25> ּ בחי' ממכ"ע, ופנימיות הלב היא מבחי' סוכ"ע שקדוש ומובדל, רק שבנש"י כתי' ואתם תהיו לי וכמארז"ל אין מזל לישראל לכן יש בכאו"א בחי' נקודת פנימיות הלב בבחי' יחידה שבנפש כו'.

יג(יט) אך⁵⁸³ הנה אהבה זו בנפש היא מוסתרת ומכוסה בלבוש שק בבחי' גלות בתוך הגוף ונפש הבהמית וכענין מארז"ל שכינה עמהם⁵⁸⁴, דשכינה היא ניצוץ

ידקנה
אלקי שבנפש⁵⁸⁵ שהוא בבחי' גלות ושעבוד דאגת הפרנסה שמקפת ומלבשת את בחי' פנימיות הלב והנפש, כי בנפשו יביא לחמו⁵⁸⁶, ולבו טרוד ברבות מחשבות⁵⁸⁷ כו', וע"ז אמרו בזהר מאן דקטיל לחויא⁵⁸⁸ בבחי' התגברות הנפש במלחמה המסורה לידה בכח שכלה והשגתה, יהבין לי' מלעילא בחי' ברתא דמלכא הוא בחי' גילוי פנימיות הלב בנפש, והוא מלחמה להוי' בעמלק⁵⁸⁹ להוציאה מהעלם אל הגילוי, ועז"נ כי תצא למלחמה⁵⁹⁰ דהיינו מלחמת הנפש בזה לעומת זה להגביר כנ"ל אזי תהי' על אויביך הוא בחי' גילוי נקודת הלב שהוא מבחי' סוכ"ע למעלה מאויביך שאין לאויב שליטה ואחיזה שם, וכמ"ש בע"ח בשם הזהר⁵⁹¹ הובא בסש"ב ס"פ ט', והיינו בהגלות נגלות אור ה' הסוכ"ע בבחי' פנימיות נקודת הלב שהוא למעלה מאויביך דוקא.

טווהנה גילוי זה שע"י ניצוח המלחמה בכח הנפש שלמטה הוא גילוי הארת נקודת הלב בנפש⁵⁹² להפוך לבושי מחדומ"ע שבזלע"ז ולקבץ כחות הנפש האלקי' המפוזרים בפיזור הנפש בלבושי' ההם שכחותי' והארותי' בלבד הם שמתפשטי' בלבושים הללו, ועז"נ אם יהי' נדחך⁵⁹³ בקצה השמים משם יקבצך כו' שהנדחים הם הארת כחות הנפש המתפשטים מן הנשמה להתפשט ולהתלבש בגוף ונפש הבהמי' ברבות מחשבות הטורדות ומבלבלות ומפילות את האדם להמשך אחריהם, וכנודע מענין החלומות וכף הקלע שהם מהלבושי' המלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה עד שהיא אסורה וקשורה בהם והקיבוץ הוא ע"י הארת גילוי נקודת הלב שמבחי' סוכ"ע שיהבין לי' מלעילא ע"י דקטיל לחויא כנ"ל.

טזאך כדי להפוך עצמיות המדות מרע לטוב צ"ל בחי' גילוי עצמיות נקודת הלב ממש, שכדי להוציא בחי' עצמיות שכל ומדות ממאסר וגלות הגוף ונה"ב, שתהיינה⁵⁹⁴ לה' לבדו ולבער הרע מקרבו מכל וכל, והיינו בהתהפכות המדות של הרע לטוב ממש ולהכלל בקדושה וכמ"ש בסש"ב פ' יו"ד, צריך להמשיך גילוי אלקות מבחי' מזל הוא הנשמה שלמעלה מהגוף⁵⁹⁵, שלא כל הנשמה מלובש בגוף כמ"ש במ"א שהרי המלאך בשליש העולם עומד⁵⁹⁶ וכ"ש הנשמה ששרשה

יזקנו
מפנימיות הכלים⁵⁹⁷, אלא שעיקר הנשמה הוא למעלה, וע"ז אמרו אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי⁵⁹⁸, רק הארתה מלובשת בגוף, ואיך ממשיך מבחי' המזל שאין מזל פי' בחי' אין הוא המזל⁵⁹⁹ כו' ע"ז אמר דהע"ה לךכו' בקשו פני⁶⁰⁰, פי' פנימיות שלי היינו עצמיות פנימיות נקודת הלב ברעו"ד שהוא בבחי' הסתר והעלם וצריך לבקש ולחפש אחרי' ולהוציאה מהעלם אל הגילוי.

יחוהנה להבין קצת מהו שרש ענין גילוי עצמיות נקודת הלב, דלכאו' אינו מובן כ"כ ההפרש <26>

יטּ מאחר שגם הארת נקודת הלב היא מבחי' סוכ"ע כנ"ל, וא"כ מנלן לעשות מדרגות כ"כ בנקודת הלב שבאדם בין עצמיות ובין הארה כו', אך הענין כמ"ש הרמ"ז ר"פ משפטים דצ"ד ע"ב⁶⁰¹ בשם ספר הגלגולים שיש ג' בחי' בנשמות א' היא נר"נ מבחי' בי"ע, ב' נר"נ מבחי' אצי' שבפנימיות בי"ע, ג' מסוד אצי' בעצמו. והנה חיצוני' הלב שהוא נלקח ונמשך מן הדעת וההתבוננות זהו בחי' הא' דהיינו נר"נ דבי"ע עצמן כי בינה מקננא בכורסי'⁶⁰² שהוא עולם הבריאה כו', ועצמיות נקודת הלב אשר למעלה מעלה מטעם ודעת המושג זהו בחי' הג' שהוא אצי' עצמו כי אצי' בכלל הוא בחי' חכ'⁶⁰³ ומוחין דאבא הוא למעלה מהבינה והדעת, וז"ע רובע ישראל שנת' במ"א שהבחי' הרביעית היא בחי' אצי'⁶⁰⁴. ומעתה מובן היסוד לעשות מדרגות בנקודת הלב שבאדם בין עצמיות נקודת הלב ממש שזהו בחי' גילוי והמשכה ממל' דאצי' העליון עצמה, ובין הארת נקודת הלב שהיא ג"כ מבחי' אצי' אלא שזהו מהארת אצי' שבבי"ע וכנ"ל בחי' אצי' שבפנימיות העשי' או שבפנימיות יצי' ובריאה, שהוא הארה מאצי' העליון ולכן נק' הארת נקודת הלב, וע"כ פעולת גילוי הארה זו הוא להפך לבושי מחדומ"ע שהן הן מבחי' בי"ע⁶⁰⁵ עצמן כנודע וע"י הארת האצי' שבשרשן דהיינו בבי"ע מהפכם, אבל להפך עצם השכל ומדות צ"ל מפנימיות נקודת הלב עצמה שמבחי' אצי' העליון כו'. ומעתה מובן ג"כ איך שנקודה זו דנקודת הלב ישנו בכאו"א מישראל שהרי גם בנפש שמבחי' עשייה

כקנז
מלובש בפנימיותו אצי' ממש כנ"ל וכמ"ש בסש"ב⁶⁰⁶, וכמ"ש במ"א שיסוד אבא ארוך⁶⁰⁷ שהארת אבא נמשך ומתפשט בכ"א מישראל⁶⁰⁸ גם במי שאין לו בינה ודעת כלל כו', והיינו אפי' בנפש דעשיי' שאין בו הארת הבינה ודעת.

כאועוי"ל דעצמיות נקודת הלב ממש נמשך מבחי' כנס"י ממש שהוא פרצוף הפנימי דמל' דאצי' והארת נקודת הלב נמשך מבחי' פרצוף החיצון כו', וזה קרוב ג"כ לדרך הא'.

כבועפ"ז יובן מה שקול מעורר הכוונה, דעם היות שע"י שמחשב בהתבוננות יכול לבוא לבחי' אהוי"ר אמנם זהו רק מבחי' חיצוני' הלב לבד אך קול הדבור מעורר הכוונה היינו בחי' הארת נקודת הלב, ואפשר גם בחי' פנימיות נקודת הלב, והיינו להיות כי שרשו מקדמות השכל, וזהו ג"כ ענין ומתלמידי יותר מכולם כו'.

כגקיצור. שהאהבה בחי' הארת נקודת הלב היא מוסתרת וצריך להוציאה מהעלם אל הגילוי ועי"ז מהפך מחדו"מ, ובכדי להפך שכל ומדות זהו ע"י בחי' עצמיות נקודת הלב דוקא, כי להלבושים שהם מבי"ע די מבחי' הארת האצי' שבבי"ע, אבל להפוך מוחין ומדות זהו ע"י בחי' פנימיות נקודת הלב שהיא מאצי' העליון וזהו קול מעורר הכוונה כו'.