Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אזאת חנוכת המזבח
בס"ד פ' מקץ
<1>
בס"ד פ' מקץ
<1>
בּ (א) זאת חנוכת המזבח1 ביום המשח אותו2, וכתי' זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו3. וצ"ל שרש ענין החנוכה מהו וענינה אשר עי"ז נבין ענין קריאת שם חנוכה שכינו חז"ל על מציאת פך של שמן חתום בחותמו של כה"ג כידוע ממארז"ל מאי חנוכה4 כו' בך"ה בכסליו כו' וטמאו כל השמנים כו' ומצאו פך א' חתום בחותמו של כה"ג כו' נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ולפ"ז עיקר הנס
גלא
הי' מה שהדליק שמונה ימים פך שלא הי' בו אלא כדי להדליק יום אחד לבד, וא"כ למה כינו לקרותם ימי חנוכה. ובאמת ענין החינוך5 הוא עד"מ שמחנכין הקטן להרגילו לילך לביה"ס שזהו בעת התחלתו דוקא, אבל כשמתרגל א"צ כלל לחינוך, ובהמ"ק6 היו מדליקין ומקריבין קודם שטמאו, א"כ אח"כ כשנצחו כו' רק שלא הי' להם שמן טהור, נעשה נס כו' ומהו קריאת שם חנוכה7, שלכאורה אינו שייך כלל וכלל לענין מה שנעשה נס והדליקו שמונה ימים כו', גם מה שקורין פ' הנשיאים בחנוכה8 מובן שיש להם שייכות9 זל"ז אשר לפי הנ"ל אינו מובן שייכותם זל"ז, גם צ"ל מ"ש ביום המשח, ואח"כ אמר אחרי המשח אותו כו', ואם זהו ביום אינו אחר המשח, ואם אחר המשח דוקא אינו מוכרח שיהי' ביום המשח אותו, ואיך יתקיימו ב' מקראות אלו כו'. ויובן בהקדם שרש ענין הקרבנות שהיו מקריבים פרים אילים וכבשים ע"ג המזבח, והעיקר הי' הקרבת חלב ודם, ואש שלמעלה הי' יורד על המזבח בדמות ארי'10 וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין11, וצ"ל שרש ענין זה. ויובן זה ע"פ משארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו12 שעיקר ענין התפלה הוא כדי לדבקה בו ית' בתכלית היחוד, ולא די במה שמדבק נפשו האלקי' שהלא היא חלק אלק' ממעל13 וגם קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו14 ומסתמא היתה עמידתה באהוי"ר, במכ"ש ממלאכים דכתי' בהם ויעמידם
הי' מה שהדליק שמונה ימים פך שלא הי' בו אלא כדי להדליק יום אחד לבד, וא"כ למה כינו לקרותם ימי חנוכה. ובאמת ענין החינוך5 הוא עד"מ שמחנכין הקטן להרגילו לילך לביה"ס שזהו בעת התחלתו דוקא, אבל כשמתרגל א"צ כלל לחינוך, ובהמ"ק6 היו מדליקין ומקריבין קודם שטמאו, א"כ אח"כ כשנצחו כו' רק שלא הי' להם שמן טהור, נעשה נס כו' ומהו קריאת שם חנוכה7, שלכאורה אינו שייך כלל וכלל לענין מה שנעשה נס והדליקו שמונה ימים כו', גם מה שקורין פ' הנשיאים בחנוכה8 מובן שיש להם שייכות9 זל"ז אשר לפי הנ"ל אינו מובן שייכותם זל"ז, גם צ"ל מ"ש ביום המשח, ואח"כ אמר אחרי המשח אותו כו', ואם זהו ביום אינו אחר המשח, ואם אחר המשח דוקא אינו מוכרח שיהי' ביום המשח אותו, ואיך יתקיימו ב' מקראות אלו כו'. ויובן בהקדם שרש ענין הקרבנות שהיו מקריבים פרים אילים וכבשים ע"ג המזבח, והעיקר הי' הקרבת חלב ודם, ואש שלמעלה הי' יורד על המזבח בדמות ארי'10 וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין11, וצ"ל שרש ענין זה. ויובן זה ע"פ משארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו12 שעיקר ענין התפלה הוא כדי לדבקה בו ית' בתכלית היחוד, ולא די במה שמדבק נפשו האלקי' שהלא היא חלק אלק' ממעל13 וגם קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו14 ומסתמא היתה עמידתה באהוי"ר, במכ"ש ממלאכים דכתי' בהם ויעמידם
דלב
לעד לעולם15 שענין עמידתם זה הוא באהוי"ר ואם המלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם באהוי"ר כ"ש עמידת הנשמות שהם מפנימיות הכלים16 כנודע, וגם ענין שם עמידה למעלה ז"ע הביטול17 שהרי לא שייך ענין עמידה גשמי' אלא ע"ש שעומדים בבחי' הביטול עש"ז עצמו נק' בשם עמידה כמו העומד לפני המלך שעומד בביטול עצום מפני אימת ופחד המלך כו', א"כ ענין דביקת נה"א הלואי שיהי' ביטולה בהיותה מלובשת בגוף עד שיהי' בערך לאופן ביטולה קודם שנתלבשה בגוף אלא שכל ענין ירידתה בגוף הוא בכדי שגם נה"ב יהי' לה ג"כ ביטול לאלקות, וזהו דכתי' ואהבת בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך18 שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו ע"י הקדמת פסוק שמע19 ובשכמל"ו20, שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בבחי' ביטול אמיתי דאחד בחי' יחו"ע וביטול היש דועד בחי' יחו"ת21 עי"ז גם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ולדבקה בו ית', וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף כו'.
לעד לעולם15 שענין עמידתם זה הוא באהוי"ר ואם המלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם באהוי"ר כ"ש עמידת הנשמות שהם מפנימיות הכלים16 כנודע, וגם ענין שם עמידה למעלה ז"ע הביטול17 שהרי לא שייך ענין עמידה גשמי' אלא ע"ש שעומדים בבחי' הביטול עש"ז עצמו נק' בשם עמידה כמו העומד לפני המלך שעומד בביטול עצום מפני אימת ופחד המלך כו', א"כ ענין דביקת נה"א הלואי שיהי' ביטולה בהיותה מלובשת בגוף עד שיהי' בערך לאופן ביטולה קודם שנתלבשה בגוף אלא שכל ענין ירידתה בגוף הוא בכדי שגם נה"ב יהי' לה ג"כ ביטול לאלקות, וזהו דכתי' ואהבת בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך18 שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו ע"י הקדמת פסוק שמע19 ובשכמל"ו20, שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בבחי' ביטול אמיתי דאחד בחי' יחו"ע וביטול היש דועד בחי' יחו"ת21 עי"ז גם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ולדבקה בו ית', וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף כו'.
הקיצור. ענין חנוכה, ולמה כינו לקרות חנוכה שהנס הי' בשמן, יובן בהקדם הקרבנות ע"פ משארז"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, שענין התפלה לדבקה בו ית' שגם הנה"ב יבא לדבקה בו כו'.
ו(ב) והנה יתרון אור מתוך החשך22, שענין בחי' בירור נה"ב שגם הוא יבא לדבקה בו ית' <2>
זּ ה"ז יותר מעולה ומשובח מדביקות נה"א שדבוקה בו ית' בטבע תולדתו כו', ויובן זה ממ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד23, וארז"ל טוב זה מלאך חיים מאד זה מה"מ24, ולכאורה למה נק' בשם טוב מאד, אך הענין כנודע שהוא היצה"ר הוא המסית והוא המקטרג והוא הפועל הגומר כו' שהוא המה"מ25, אמנם אין היצה"ר נק' טוב מאד בהיותו עדיין יצה"ר בתוקף עוז כמו שהוא
חלג
מסית ומדיח ח"ו, אלא לאחר הבירור26, שכשמבררין אותו, והיינו כשמסית ומדיח ואין נשמעין לו אז כד אתכפי' סט"א27 אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין שמצד הנח"ר שנמשך מצד כפיית הרע עי"ז נמשך ענג העליון עד שמאיר הארת הענג בכל העולמות. ויש לפרש זה בב' דרכים, הא' שהיצה"ר בעצם רע הוא וע"י שמבררים אותו ע"י שכופים אותו ע"י העדר מילוי רצונו עד שגם הוא מתרכך להיות ג"כ כפוף ובטל עד שגם הוא בטל לאלקות כו' ה"ז יותר טוב מכמו שהי' טוב מצד עצמו, וה"ז כמו שעושים מרקחת מצנון שהוא בעצם מר הוא וחריף מאד וממתיקים אותו ע"י הביטול והטיגון בדבש28 שמטגנים אותו ואז נעשה דבר חשוב יותר הרבה מכמו שהי' קודם שטיגנו אותו עד שעולה על שולחן מלכים לכבד בו אותו כו', ועד"ז יובן ענין היצה"ר אם הי' מתחלה טוב לא הי' לו מעליותא כ"כ שהרי על הטוב נא' רק טוב לבד כמארז"ל טוב זה מלאך טוב*29, שהרי הרבה טוב נברא כו', כ"א יצה"ר לאחר הבירור ה"ה טוב מאד שהוא עד"מ הצנון כשמטגנים אותו אז משתנה למעליותא כו'.
מסית ומדיח ח"ו, אלא לאחר הבירור26, שכשמבררין אותו, והיינו כשמסית ומדיח ואין נשמעין לו אז כד אתכפי' סט"א27 אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין שמצד הנח"ר שנמשך מצד כפיית הרע עי"ז נמשך ענג העליון עד שמאיר הארת הענג בכל העולמות. ויש לפרש זה בב' דרכים, הא' שהיצה"ר בעצם רע הוא וע"י שמבררים אותו ע"י שכופים אותו ע"י העדר מילוי רצונו עד שגם הוא מתרכך להיות ג"כ כפוף ובטל עד שגם הוא בטל לאלקות כו' ה"ז יותר טוב מכמו שהי' טוב מצד עצמו, וה"ז כמו שעושים מרקחת מצנון שהוא בעצם מר הוא וחריף מאד וממתיקים אותו ע"י הביטול והטיגון בדבש28 שמטגנים אותו ואז נעשה דבר חשוב יותר הרבה מכמו שהי' קודם שטיגנו אותו עד שעולה על שולחן מלכים לכבד בו אותו כו', ועד"ז יובן ענין היצה"ר אם הי' מתחלה טוב לא הי' לו מעליותא כ"כ שהרי על הטוב נא' רק טוב לבד כמארז"ל טוב זה מלאך טוב*29, שהרי הרבה טוב נברא כו', כ"א יצה"ר לאחר הבירור ה"ה טוב מאד שהוא עד"מ הצנון כשמטגנים אותו אז משתנה למעליותא כו'.
טוהדרך הב' שגם היצה"ר בעצם טוב הוא, כי כל עיקר ענין ההסתה שמסית ומדיח אין כוונתו שיצייתו כ"א שלא יצייתו לו29, וזה כל עיקר כוונתו כו', וא"כ ה"ה טוב יותר מכמו טוב בעצם שהוא היצ"ט, שהרי היצ"ט אין לו מעלה כ"כ במה שמסית אותו לטוב שאינו מראה לו טוב אחר, משא"כ היצה"ר שמראה לו טיב העוה"ז ותענוג שנפל בשה"כ בדברים האסורים, שלחיך הם מתוקים, או שארי תאוות שהם עריבים על האדם וא"א לכחד זאת שהרי בעצם הם מפסולת התענוג שנפל בשה"כ, וזה שמראה אין רצונו שימלא כפי הסתתו אותו למלאות תאוותו, כ"א שלא יציית לו כלל אחרי אשר הראה לו טוב טעם תענוג שנפל בשה"כ עכ"ז יסגף א"ע ויגדור עצמו לבלי יומשך אחר תענוגי עוה"ז השפל והגשמי כ"א לזבוח את יצרו30 ולקרר רתיחות דמו מה שנרתח ע"י הסתת היצה"ר ולהיות מעובדי ה' הזובחים את יצרו לפניו, א"כ טוב זה הוא יותר נעלה מכמו טוב שלא הראה לו טוב אחר כלל, וא"כ היצה"ר בעצם גם כמו שהוא קודם הבירור ה"ה טוב מאד, פי' שבטוב זה יש יתרון על טוב עצמו כו' והיתרון הוא גדול כ"כ עד שנק' בשם מאד כו', ובזהר איתא משל ע"ז מהזונה עם בן המלך31, שהמלך צוה לזונה להסית את בנו שידע אם בנו
ילד
נאמן הוא וחזק בדעתו שלא יעבור על הציווי אשר ציונו ואסר לנו ב"א32, והנה רצון המלך באין ספק שחזק הוא שרצונו שבנו יסגף א"ע ויכפה את יצרו ויחזק את לבבו לבלתי סור מן הדרך אשר ציוהו אביו, והזונה הנה היא גם היא למלאות רצון המלך באתה להסית את בנו ולא מתאוות וזדון לבה אשר השיאה לעשות כדבר הזה שהרי <3>
נאמן הוא וחזק בדעתו שלא יעבור על הציווי אשר ציונו ואסר לנו ב"א32, והנה רצון המלך באין ספק שחזק הוא שרצונו שבנו יסגף א"ע ויכפה את יצרו ויחזק את לבבו לבלתי סור מן הדרך אשר ציוהו אביו, והזונה הנה היא גם היא למלאות רצון המלך באתה להסית את בנו ולא מתאוות וזדון לבה אשר השיאה לעשות כדבר הזה שהרי <3>
יאּ בלתי הציווי לא עשתה כן, רק ע"פ ציווי וגזירת המלך היא מוכנת לעשות רצון המלך, וא"כ אם33 היות שמתאמצת בכל אמצי כחה שיציית לה בן המלך ויסיר מדרכי אביו וגזירות אשר ציוהו, עכ"ז מאחר שלמלאות רצון המלך באתה הנה עצם רצונה האמיתי היא שלא יציית לה, ומה שמסתת אותו בריבוי כ"כ, הנה בלתי זה הוא אינו עושה באמונה כ"א ברמי' שיש לבע"ד לומר אולי היתה מסתת אותו בטוב הי' נשמע לה, ולכן מוכרחת להסית אותו בטוב טעם ודעת להבעיר לבבו עד שיעלה בלבו טינא, ועכ"ז עצם רצונה האמיתי הוא שלא ישמע לה, ואז כאשר ע"י יתמלא רצון המלך אשר לא יהי' שום מקום לבע"ד לחלוק כלל אז תהי' מעלתה שלימה שע"י ניסו את בן המלך ונמצא שלם ונתעלה בתור המעלה, אשר זהו שבח לה יותר הרבה מן הטוב שהי' מגיע לה לפי שעה אם היתה מסרת לבבו שיסור מדרכי החיים אשר ציוהו אביו, ועד"ז יובן בענין היצה"ר שגם הוא טוב הוא בעצם ולא טוב הנגלה כ"א טוב המכוסה בכיסויים הנראים היפך לעין הרואה, ושכל האדם שהוא מרומה נראה שהיצה"ר רצונו לדחותו שיודחה ממחיצתו של הקב"ה, אמנם באמת לא כן הוא שגם היצה"ר רצונו האמיתי שלא ישמעו לו, ועכ"ז מוכרח הוא לעשות כל הכיסוים בטצדקאות שונות להסיתו ולפתותו ולדבר על לבו ולהראות את עוצם טיב התענוג שנפל בשבה"כ איך שמתוק לחיך וכל הרגשי גופו מתהנים מזה הרגש חי והתפעלות עצומה, בכדי שלא יהי' מקום לבע"ד לחלוק ולאמר שעשה ברמיה, ולכן אינו ניכר כלל עצם חפצו האמיתי מה שהוא באמת לאמיתו והיינו מה שלא ישמע לו כ"א היפוכו לגמרי מכל וכל, ואז כשיתחזק יוצא מכח אל הפועל בחי' הטוב של היצה"ר שהוא טוב מאד, היינו טוב הבלתי מוגבל, והמופת לזה במה שלא סר לבבו, הנה עבר בחי' ההגבלה שהרי הרע הוא לעומת הטוב, והגבלת הטוב מן הרע ה"ז הגבלה היותר מוגבלת, וזה שכבש את יצרו והעביר ההגבלה, וכפה את יצרו הרע שגם הוא יעשה הטוב בעיני אלקים ואדם*34 לבלתי סור מן הדרך אשר ציונו ה' אלקינו הרי עבר את ההגבלה א"כ הוא בלתי מוגבל לכן נק' בשם טוב מאד כו', ולכן בחי' הענג הנמשך מבחי' אתכפי' זו היא ג"כ בלתי מוגבלת, ואשר לזאת סליק בחי' יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין בלתי הגבלה שבעולם זה ובעולם שלמטה הימנה לא הגיע בחי' הענג הזה, כ"א בכולהו עלמין סליק יקרי' דקוב"ה כו', ע"י דאתכפי' סט"א, והרי מובן שיתרון האור שיאיר בלתי הגבלה זהו מתוך החשך דוקא כו'.
יבקיצור. שיתרון אור מתוך החשך, טוב מאד זהו מה"מ שהוא היצה"ר, ונת' בב' דרכים הא' שהוא בעצם רע וכשמהפכין אותו ה"ז עד"מ טיגון הצנון
יגלה
בדבש, הב' שגם הוא עצמו טוב מאד הוא, וע"י האתכפי' יוצא מכאה"פ להיות נראה טובו, ולעבור ההגבלה וה"ה מאד בלתי מוגבל כו', ועי"ז סליק יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין בלתי הגבלה שרק עד פה תבוא כו'.
בדבש, הב' שגם הוא עצמו טוב מאד הוא, וע"י האתכפי' יוצא מכאה"פ להיות נראה טובו, ולעבור ההגבלה וה"ה מאד בלתי מוגבל כו', ועי"ז סליק יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין בלתי הגבלה שרק עד פה תבוא כו'.
יד<4>
טוּ