Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Maamarim·This Matzahתורת שמואל·תר"ם ח"א·מאמרים·מצה זו

אמצה זו
בס"ד. חגה"פ. מ"ם
<1>

בּ מצה זו¹ שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק כו' עד שנגלה עליהם² ממה"מ הקב"ה וגאלם, וצ"ל איזהו קשר וחיבור יש למצה זו³ דעכשיו למה שנגלה עליהם ממה"מ, מלבד מה שגם אכילת מצה שבמצרים שנצטוו בערב תאכלו מצות⁴ זה הי' קודם חצות, ומה שנגלה עליהם ממה"מ זה הי' לאחר חצות, הנה הציווי שלדורות חיוב אכילת מצה לילה הראשונה זהו מצוה מתרי"ג מצות⁵ ומהו הקישור וחיבור למה שנגלה עליהם ממה"מ דמשמע גם אם לא הי' הציווי דאכילת כזית מצה⁶ בלילי פסח הנה מחמת שנגלה עליהם ממה"מ ע"ש זה אנו אוכלים מצה, ובאמת הטעם דאכילת מצה בלילי פסח זהו מטעם ציווי דמצוה זו, אלא שצ"ל שעם

גקיג
היות שאכילת מצה הוא מפני הציווי שנצטוינו לדורות, עכ"ז יש קישור וחיבור לאכילת מצה עם מה שנגלה עליהם ממה"מ כו' וצ"ל מהו. ויובן בהקדם ענין גן נעול אחותי כלה גל נעול⁷ מעין חתום, וארז"ל ברבות⁸ בא פט"ו דקל"א ע"ב⁹ ע"פ ויאמר ה' אל משה¹⁰ ואל אהרן באמ"צ לאמר, מה הקב"ה עושה במצרים בשביל ישראל א"ר יצחק נפחא משל למטרונה שהיתה מקטרגת¹¹ למלך נתנה בפילקי (בבית הסוהר¹² ) והלך לו, הי' המלך עמה¹³ בפילקי, אמרו לו מה איכפת לך אמר להם כל ימים¹⁴ שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה¹⁵ הקב"ה¹⁶ עמהם שנא' אנכי ארד עמך מצרימה¹⁷ ואנכי אעלך כו'¹⁸, וכן

דקיד
בבבל שנא' למענכם שולחתי²⁰ בבלה¹⁹ כו' א"ל להקב"ה כל כך למה אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע, במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה שנא' גן נעול אחותי כלה עכ"ל. והיינו שע"י השראת קדושתו ית' עליהם הי' להם לשומר ולהגין שלא יבואו לידי עבירה, וזהו הנה לא ינום²¹ ולא יישן שומר ישראל, והגם כי הכל בידי שמים²² חוץ מיראת שמים עכ"ז הרי מקרא מלא כתי' גבי אבימלך ואחשוך גם אנכי²³ אותך מחטו לי, ועמ"ש ע"פ מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי²⁴ כו', היינו מי יתן שבחי' זו נמשך מבחי' מי, וזשארז"ל הי' להם לומר תן אתה²⁵, והיינו בחי' מי הנז'²⁶, ועד"ז ארז"ל פ"ג דסוטה מצוה מגינא ומצלא שלא יבא לידי עבירה כו', וכ"ש תורה²⁷ כו', א"כ לפ"ז י"ל הפירוש שזה שהי' גן נעול, נמשך מלמעלה, והיינו ג"כ ע"י גן היינו ג"ן סדרים דאורייתא²⁸ שהיו ראוים לקבל כו', לכן אורות ג"ן סדרים הגינו עליהם שיהי' גן נעול.

הקיצור. ע"י שאני עמהם כו' במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה שנא' גן נעול, שהוא ית' שומר ישראל, והגם כי הכל כו' חוץ כו' אך מי יתן ועד"ז מצוה מגינא וכ"ש תורה, א"כ ע"י אורות ג"ן סדרים, נעשה גן נעול.

ו(ב) והנה²⁹ בת"ז תיקון י"ט פי' שהשכינה נק' גן³⁰ ע"ש שכלולה מג"ן סדרים דאורייתא וזהו ענין <2>

זּ גן נעול כו', ויש לפרש זה על תושבע"פ שנק' כלה ע"ש שמקבלת הכל מתושב"כ כן פי' רבינו בד"ה ומשוש חתן על כלה ויצא תקס"ח³¹, והיינו שתושבע"פ אין בה כ"א פי' על תושב"כ לכן תושב"כ נק' חתן ותושבע"פ נק' כלה³², וזהו שנקראת גן שהיא מקבלת מג"ן סדרים דאורייתא שבתושב"כ.

חקטו
גם יש לפרש זה על השכינה מקור נש"י, כי הנה ס"ר נשמות כלליים³³ שרשן³⁵ מס"ר אותיות התורה³⁶, וכמ"ש מזה³⁷ בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו פ"א³⁴, והנה האותיות מקבלים מבחי' חו"ב, וזהו ונהר יוצא מעדן³⁸ להשקות³⁹ את הגן הוא בחי' ג"ן⁴⁰ סדרים דאורייתא שהם אותיות התורה אשר נהר הוא הבינה⁴¹ שהוא יוצא מעדן חכ' עילאה⁴² להשקות את האותיות⁴³, ואמנם הנה זהו רק להשקות את האותיות⁴⁴, היינו לאחר שהם נעשים מציאות אותיות⁴⁵, אז להשקותם זהו נמשך מבחי' הנהר דבינה שהוא בחי' ההשגה והבנה, שבחי' השגה והבנה זו יוצא מעדן בחי' ח"ע, אבל עצם מציאות האותיות הנה שרשם הם מבחי' ח"ע עצמה שנק' קדמות השכל כמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה⁴⁶ ויעש דוד שם, דהנה יש ב' בחי' באותיות התורה, הא' הוא עצם בחי' האותיות, והב' הוא בחי' אור ההשכלה המלובש בהאותיות, ועד"מ התהוות⁴⁷ אותיות הדבור היוצאות⁴⁸ מה' מוצאות הפה אינם דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו⁴⁹ להוציא מבטא האותיות ע"י הבל וקול⁵⁰ המכה⁵¹ בהן ע"פ דרך הטבע ולא ע"פ השכל⁵² כגון השפתים עד"מ שאותיות בומ"ף יוצאות מהן אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת⁵³ ארבע חלקי שינוי ביטוי אותיות אלו ע"פ שינוי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל א' וקול א' הפוגע בהן בשוה⁵⁴, ובמ"א נת' שאל"כ הי' צריך להיות שהיות זמן⁵⁵ עד שיצאו האותיות, וכמו המכה

טקטז
בחוטי הכנור שצריך זמן עד שיכה בידיו על החוטי' להוציא הקול, ואדרבה⁵⁶ שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או וא"ו או מ"ם או פ', ולא להיפך שיהי' רצון הנפש וכוונתה לעשות שינוי תנועות השפתים, כמו שהם מתנוענעות⁵⁷ בביטוי ד' אותיות אלו כו', ויותר נראה כן בביטוי הנקודות שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא יקמצו⁵⁸ השפתים, ובפתח נפתחו⁵⁹ השפתים, ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל, ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל שמבטא אותיות הנקודות⁶⁰ הוא למעלה משכל⁶¹ המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת, ולכן אין התינוק יכול לדבר הגם שמבין הכל⁶² שלא בהבנת השכל תלוי ענין הדבור <3>

יּ כו' וכמובן, וזהו עצם בחי' האותיות, וז"ע אבא יסד ברתא⁶³, והנה בחי' קדמות השכל הוא קודם לכל גילוי השגה והבנה רק עדיין הוא בבחי' הסתר והעלם רק שמעט מזעיר שופע ונמשך משם לבחי' בינה להבין ולהשיג בחי' שכל הנעלם, וז"ע בחי' הנהר שיוצא מעדן שמעט מזעיר נמשך מבחי' עדן להיות בחי' התפשטות הנהר שהוא השגה והבנה כו', וגם זהו להשקות את הגן שיומשך בחי' אור ההשכלה לבחי' האותיות הנ"ל שעצם מקורם והתהוותן הוא בחי' הח"ע עצמה כנ"ל, ונמצא כי יש ב' בחי' באותיות התורה עצם בחי' האותיות שמקורן ושרשן מהחכ' שז"ע אבא יסד ברתא, וגם אח"כ האותיות מקבלים מהשכל שנמשך משם לאותיות המחשבה ומשם לאותיות הדבור, והגם שבשכל אינו נראה ונרגש בחי' אותיות כלל עכ"ז נמשך ומתהוה משם למטה⁶⁴ בחי' אותיות, והיינו מבחי' הרצון שבקדמות השכל.

יא(ג) והנה עדן הוא בחי'⁶⁶ חכמה עילאה חכים ולא בחכ' ידיעא⁶⁷, וזהו בעדן מקדם⁶⁸ הוא בחי' תענוג העליון ומשם נמשך הנהר להשקות⁶⁵, וכנ"ל שבחי' הארה נמשך מקדמות השכל להיות התפשטות הנהר כו' רק שהוא הארה בעלמא, וזהו ביו"ד נברא העוה"ב⁶⁹ שכל בחי' ההשגה שמושג בעוה"ב הוא מהארה המלובשת באות יו"ד לבד, שהוא הארה מצומצמת מאד וגם מעצם היו"ד דהיינו

יבקיז
מאות יו"ד ג"כ, וכנ"ל שעצם האותיות והברתם אינם לא מוטבע בטבע ולא בשכל, כ"א מבחי' קדמות השכל שברצון הנפש שלמעלה משכל הגלוי כו', ולפ"ז י"ל שבחי' אור ההשכלה שבעוה"ב זהו מבחי' אור ההשכלה שבאות יו"ד כו', אך בחי' הענג שבעוה"ב זהו מבחי' עצם האות יו"ד ששרשו מבחי' ח"ע עצמה שבבחי' קדמות השכל שלמעלה מידי גילוי הארתה בבחי' השכלה מורגשת באור השכל כ"א בבחי' ענג כו', אך הנה כ"ז הוא בבחי' צמצום עצום וכמשל אות יו"ד שהיא נקודה חדא⁷⁰ כו', אמנם הנה ע"י העסק בתורה לשמה לשם התורה⁷², והיינו ע"י העיון בתורה למצוא אור החכמה המלובש באותיות התורה איש לפי ערכו הרי עי"ז ממשיך תוס' אור בבחי' נהר יוצא שז"ע המשכת יסו"א בהאותיות, ועי"ז ממשיכים ג"כ תוס' אור בג"ע⁷¹ כו'^73*, כי הנה פי' לשמה הוא להמשיך הארה היוצא מיסוד אבא להמתיק דיני לאה כמ"ש בפע"ח שער י"ז ריש שער הנהגת הלימוד⁷⁶, והיינו ע"י הלימוד בעיון ובהעמקה, כי לאה הוא⁷⁷ בחי' אותיות המחשבה⁷⁸ מל' דתבונה⁷⁹ תחתית המדריגה דתבונה והתגלותה בחי' אותיות המגלים כל דבר, ולכן נק' דינים וגבורות מחמת שהם מגבילים השכל לבלי יתפשט בלי גבול, וגם הם לבדם אין בהם שום שכל, והראי' שיוכל לחשוב אותיות מבלי שידע השכל שבהם, והנה ידוע <4>

יגּ שמוחין שבעולם התחתון הם בחי' אותיות לגבי עולם העליון וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא גבי כאשר דברת לאמר⁸⁰, וכשלומד תורה אף שהוא מבין אך שהוא

ידקיח
שלא בעיון הוא נק' בחי' אותיות ואין בו התגלות כ"כ, וכדי להמתיק דיני לאה להביא מוחין בתוך האותיות צריך להמשיך הארה מיסו"א. והענין ידוע שמוח העיון ומוח הזכרון הוא בחי'⁸¹ חכ'⁸² שלמעלה מהבינה ונק' משכיל שמשם בא השכל, וצריך ללמוד בעיון עד שיומשך שכל מבחי' חכ' שבו מה שהי' תחלה צפון ונעלם ונעשו מוחין להאותיות ונמתקו דיני לאה ונעשה כן בכל העולמות מוחין להאותיות, ולכן עיקר ההמשכה צ"ל מבחי' חכ' יסו"א כי בחכ' שורה⁸³ אוא"ס⁷⁵, ובחי' החכ' אינה מסתרת על בחי' חכ' דא"ק המלובשת בה כו'⁸⁴, ונמצא מובן איך ע"י לימוד התורה בעיון לשמה נמשך תוס' אור בג"ע, כי מצד⁸⁵ עצם הג"ע הרי ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שהוא המשכת הארה לבד כנ"ל, שהוא הארה כל שהוא כמו היו"ד שהיא נקודה אחת, וע"י עיון הלימוד לשמה ממשיכים בבחי' ונהר יוצא שיומשך גם בג"ע מכל האותיות, היינו אור כל האותיות שנמתקי' דיני לאה כנ"ל ע"י ההמשכה מיסו"א, וגם עצם האותיות ממקור האותיות ומקור נש"י ששרשן מבחי' ח"ע אבא יסד ברתא ולפי הנ"ל נמשך תוס' עצום הן בהשגת עוה"ב והן בבחי' הענג כו'.

טוובזה יובן מה שכנס"י נק' כלה⁸⁶ לשון כלתה נפשי⁸⁷, כי מחמת שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כל א' מישראל ליכלל באחד וחפצו ורצונו להיות ואהבת את ה' אלקיך⁸⁸ כו', וז"ע לסוסתי ברכבי פרעה⁸⁹ כי סוסים היינו אותיות⁹⁰ כמ"ש כי תרכב על סוסיך⁹¹, ולפי שנש"י שרשן מאותיות התורה ע"כ נמשלו לסוסתי, וכמ"ש בת"א פ' בשלח⁹² בד"ה לסוסתי בענין סוסי' נוקבין וסוסים דוכרין.

טזקיט
והנה בחי' ונהר יוצא מעדן זהו בחי' חתן כי נהר היינו יסוד ז"א⁹³ ויסוד אבא⁹⁴, וכמ"ש כנהר שלום⁹⁵ והיא התורה שנא' וכל נתיבותי' שלום⁹⁶ ותורה נק' חתן⁹⁷, ועמ"ש ע"פ במלך שלמה שהשלום שלו⁹⁸ בד"ה שה"ש אשר לשלמה⁹⁹, ועמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י¹⁰⁰ בענין והאתנים מוסדי ארץ¹⁰¹, אתנים אותיות תנאים¹⁰² שע"י שהם מתחלה אתנים ע"ד משכיל לאיתן¹⁰³ הם מוסדי ארץ תושבע"פ¹⁰⁴ שנק' ג"כ כלה שמקבלת מתושב"כ, והממשיכים המשכה זו הם נש"י ועמ"ש מזה בד"ה תורה צוה לנו משה בלק"ת פ' הברכה¹⁰⁵.

יזקיצור אות ב"ג. שכינה ג"ן סדרים דאורייתא, כי ס"ר נשמות הם ס"ר אותיות התו', ולכן כלה כלתה נפשי לשרשן לבחי' עדן, וחתן הוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן, גם תושבע"פ נק' כלה.

יח<5>

יטּ ועפ"ז יובן ענין מצה זו כו' שנגלה עליהם ממה"מ, פי' ממה"מ¹⁰⁶ מלכים הם בחי' כי הנה המלכים נועדו¹⁰⁷ שקאי על יהודה ויוסף זו"נ דאצי' מלכי חו"ב מלך מלכי הוא בחי' הכתר, וכשנתגלה בחי' זו אזי לא הי' מקום לחמץ כלל¹⁰⁸ כמ"ש מזה במ"א, ועכשיו יש בחי' זו בעבודה זהו המשכת אור אבא שנת"ל, ובמצות יש בחי' זו והוא ענין הציווי דאכילת מצה שהיא בחי' קטנות אבא¹⁰⁹, וכמשנ"ת בד"ה

כקכ
וככה באריכות¹¹⁰ שבחי' קטנות אבא זהו מהות בחי' אור אבא אלא שהוא בבחי' הקטנות וגם הנה היא מצוה ששרשה מרצה"ע שזהו כמו בחי' עדן מקדם, וע"י בחי' חפץ ורצון העליון נתלבשה להיות אכילה גשמי' שעלי' יחי' האדם והיא אכילה שהיא בעצם בחי' ביטול ושפלות, וכנודע שחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה ז"ע גה"ר וכעס¹¹², ומצה ביטול ושפלות¹¹¹ ולכן ע"י שהאדם ניזון מאכילה שיש בה ביטול הרי בנקל יותר לבוא בעבודה ג"כ לבחי' הביטול, וזהו מצה כו' ע"ש מה, היינו ע"ש לפעול בחי' הביטול דמ"ה דחכ' בעבודה בנפש האדם, וכמו במצרים שנגלה עליהם ממה"מ, וא"כ גם אכילת מצה דעכשיו היא כמו בעת שנגלה עליהם ממה"מ, ולכן מצה זו דמצוה שנצטוינו היא ע"ש בחי' המ"ה ע"ש שנגלה עליהם ממה"מ כו' כן פועל ברוחני' גם בחי' מצה זו דעכשיו.