Toras Shmuel·5640 Part 2·Notes From the Rebbe Rashab·And in the Seventh Month Part Two Written in 5642תורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב·ובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)

אובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
ר"ה התרמ"א (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
ר"ה
ובחודש השביעי¹ באחד לחודש מקרא קודש יהי' לכם יום תרועה², וצ"ל הלא כאן נק' יום תרועה ולמה בנוסח התפלה נק' יום זכרון, ולכאו' י"ל שהוא מפני שכ' זכרון תרועה³, אך א"א לומר כן דהרי מה שאינו תוקעין בשבת הוא משום גזירה דרבה⁴ שמא יוליכנו ברה"ר אבל לולי זאת הי' תוקעין בשבת ג"כ, ועוד דאי' במדר'⁵ כתוב א' אומר יום תרועה וכ' א' או' זכרון תרועה כאן בשבת וכאן בחול א"כ בחול נק' יום תרועה ולמה או' גם בנוסח התפילה דחול יום הזכרון, והענין שהוא ע"ש זכרונות דאי' במד' אמרו לפני מלכיות⁶ כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה וע"ש⁷ זה נק' יום הזכרון, אך צ"ל לבד מה שצ"ל מה שייך זכרון למעלה והלא אין שכחה לפני כסא כבודך⁸ אך זה מבואר במ"א⁹ ומתורץ שם, אך צ"ל שהיו צריכים לומר תחילה זכרונות ואח"כ מלכיות וגם במדר' הי' צ"ל תחילה אמרו לפני זכרונות ואח"כ מלכיות, וגם צ"ל מה שייך זכרונות לאחר מלכיות שזה שייך קודם מלכיות לזכור שיהי' מלך אבל לאחר שנעשה מלך ה"ה מלך על עם ומה שייך לזכור אח"כ, והקבלה דר"ה הוא בנין המל'¹⁰ דמל' נאצל נקודה¹¹ חדא וצריכים להמשיך ט"ס במל' [והוא ע"י ט' פסוקי מלכיות¹² ] ותחילה צ"ל נסירה¹³ ואח"כ בנין המל', וא"כ צריכים לקרותו יום תרועה או יום מלוכה, ולמה נק' יום הזכרון.

בתשסט
ולהבין זה הנה כתי' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב¹⁴ ואי' במדר'¹⁵ גפן ממצרים תסיע¹⁶ מה הגפן הזה חי ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים הוי זכור לעבדיך כו', דגפן חלוק משארי אילנות שהוא נמוך וענפיו דקים וגידול הענבים הם על הענפים וצריכים לסמוך הענפים שלא ישברו ולא יצמחו הענבים, והגפן עצמו חי שמקבל חיות מכח הצומח שבארץ וכשכורתין העץ נפסק ממנה החיות, וזהו שהוא עצמו חי ונשענת על עצים מתים, והגם שכל האילנות צריכים סמיכה, א' שאינו מצוי ועוד שאינו מוכרח כ"כ, אבל הגפן מוכרח להסמיכה וא"ל יבטל הצמיחה, כך בצאת ישראל ממצרים וכשצריך משה לעורר עליהם רחמים הזכיר את האבות אף שכבר מתו והם חיים, אך זהו כמשל הגפן כו', ולהבין זה צ"ל מה שנת"ל¹⁷ יפה שעה א'¹⁸ בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ונת"ל תשובה הוא השבת הנפש והרוח תשוב אל אלקים¹⁹, עין לא ראתה²⁰ אלקי' זולתך, וזהו הוראה שהמעשים הם מעשים טובים דאל"כ לא הי' אפ"ל התשובה.

גוביאור הענין צ"ל מהו"ע מע"ט, הנה יש אבנים טובים והוא כשהכוכבים מאירים על אותו מקום נעשים אבנים טובים ומאירים²¹, ומ"מ לא יצא מכלל דומם והוא נמוך מהפחות שבצומח שאינו יוצא מכלל צומח, והאבן טוב אף שהוא מאיר ומבהיק מ"מ לא יצא מכלל דומם ומה שהוא יקר כ"כ הוא מפני שאינו מצוי וגם צריכים ריבוי יגיעה להשיגם, והוא קרוב למס"נ וגם שזה דבר חידוש אשר דומם יאיר ויבהיק כ"כ, וכמו"כ יובן במעהמ"צ דמעשה הוא כח היותר אחרון בנפש, דיש עשר כחות בנפש²² ג' שכלי' וז' מדות וג' לבושים מחדו"מ²³ הרי מעשה הוא הכח היותר אחרון בנפש, ומ"מ יש מעלה במעשה דעשי' לעילא²⁴ דמעשה הוא ל' כפי'²⁵ והכרח כמו גט מעושה²⁶, מעשין על הצדקה²⁷, ויש מעשים טובים ומעשים שאינם טובים, וצ"ל תחילה מה נק' מעשים שאינם טובים, הנה כשעושה מצות בקרירות דרך מצות אנשים מלומדה²⁸ כמו מצות תפילין הוא עושה בקרירות ע"צ ההרגל וכן

דתשע
כשמניח טו"ת ומתפלל הוא ע"צ ההרגל לבד שמורגל בכך, ולכן כשמפסיק ה"ה שוכח וֲו ער ה„לט והוא מפני שאינו חושב מה שהוא אומר נ ר עס ז גט זיך „ליין מצד ההרגל ולכן הוא שוכח כשמפסיק והגם שאינו מפני רוע לבב ואינו פורק עול ולא מפני שאינו מאמין ח"ו אבל מ"מ אינו מעשים טובים, ואפי' מצות צדקה שהוא בהרגש מ"מ אפשר שיהי' בזה רוע לבב ג"כ דכתי' אל ירע לבבך בתתך לו²⁹ מכלל דשייך רוע לבב, וגם כשנותן צדקה מפני שחביריו נמנים לדבר מצוה³⁰ והוא אינו נמנה עמהם עס ‘„סט אים „זוי והגם שהוא עשי' וא"א להכחיש שאינו מצוה כלל אבל מ"מ אינם מעשים טובים, וזהו מ"ש כי פנה אלי עורף³¹ ולא פנים שאפי' כשפנה אלי הוא רק עורף ולא פנים, לא מבעי כשעוסק במו"מ הרי אינו מקושר, ובאמת א"ז כמו שהעולם סוברים שא"א להיות מקושר לאלקות בעסקו במו"מ דבאמת ה"ז ג"כ עבודה, דהנה אמרז"ל כל הפורק ממנו עול תורה³² נותנין עליו עול ד"א ולכאו' צ"ל והלא אמרז"ל יפה ת"ת עם ד"א³³ שיגיעת שניהם משכחת עון, א"כ הרי צריכים ד"א ג"כ, והענין דכאן אמר ד"א וכאן א' עו"ל ד"א שהוא טרוד ומוטרד ומבולבל תמיד ואינו מרויח כלום בל"א ער מ„כט ג רניסט, ובאמת יש עבודה במו"מ ג"כ כשעוסק במו"מ להרויח כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל ולפרנס בו"ב³⁴ שעז"נ עושה צדקות בכ"ע³⁵ ואמרז"ל זה הזן ומפרנס בו"ב³⁶, וזהו דכתי' ואכלת את כל העמים³⁷ ולכאו' והלא אינם בני אכילה וגם אסורים באכילה³⁸, אלא הפי' הוא שמברר בירורים בעסקו במו"מ אף שהוא בירור היותר נמוך אבל שכרו למעלה יותר, אך ע"ז אמרו ראיתי בני עלי' והמה מועטים³⁹, אבל אפי' כשבא לבהכנ"ס להתפלל הוא ממהר ונחפז בל"א ער האיילט און ח„פט ואינו ממתין להתפלל עם מנין ואפי' כשמתפלל במנין ה"ה ממהר את אחרים ג"כ, וכ"ז מפני שצריך לרוץ למסחרו ער ד„רף פ„ר ח„פון און פ„ר לייפון, ובאמת ה"ז שקר ותהו והבל מיא פ„ר ח„פט ג רניסט און מי פ„ר לייפט ג רניסט, הגם שא"ז מצד רוע לבב ומצד פר"ע ח"ו וכמארז"ל במדר' תילים

התשעא
אמרה כנס"י להקב"ה רצוננו לעשות רצונך אבל טרדת הפרנסה מעכב⁴⁰, וגם כאו"א צריך הכרחיות שלו ומצד חלישותו צריך יותר מה שלזולתו נראה שהוא מותרות הכרח הוא לו, אבל מ"מ הי' די מיעוט זמן ע"ז וכמ"ש וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה⁴¹ כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל⁴², וזהו נק' מעשים לא טובים שא"א להכחיש שאין זה מעשה כלל אבל הם מעשים לא טובים.

וומעשים טובים הוא כשעושה המצוה בכוונה הא' מ"ש בשו"ע לכוון לשעבד הלב והמוח⁴³, והב' כמ"ש בכהאריז"ל שע"י תפילין ד' בתים ממשיכים ד' מוחין⁴⁴, ועוד יש קבע"ו שבמעשה המצוה וכמו ההפרש בין השר שעושה ציווי המלך ה"ה עושה ע"פ טו"ד כמו שמחייב שכלו ועבד כשעושה ציוי המלך ה"ה בלי שום טו"ד רק מפני ציוי המלך וכמו"כ במעהמ"צ צ"ל קבע"ו ובאמת קבע"ו הוא יותר טוב מכוונות המצוה, דכוונת המצות הוא בח"ס דא"א וקבע"ו הוא בגולגלתא דא"א⁴⁵, וצ"ל שניהם תחילה צ"ל קבע"ו כמו כשמניח תפילין תחילה צ"ל בדרך קבע"ו מפני שכך צוה הקב"ה ואח"כ צריך לכוון שע"י ד' בתים ממשיכים ד' מוחין, וכן בנתינת צדקה צ"ל בקבע"ו דכתיב פתוח תפתח ידך⁴⁶ כו' ואח"כ צריך לכוון שע"י נתינת הצדקה נעשה היד מרכבה⁴⁷ לחסד שלמעלה שבלי גבול, ואז נק' מעשים טובים ומאירים⁴⁸ כמו האבנים טובים הוא מפני שהכוכבים שהם ברקיע תמינאה⁴⁹ מאירים על מקום ידועה ועושים האבנים טובים ומאירים כמו"כ כשעושה המצות ע"ד הנ"ל אז הם מעשים טובים שהם טובים כ"כ עד שא"א להיות טובים יותר מזה, ופי' טובים בל"א אז ער בריינגט דרינען „ריין דעם העכסטן פ„ל וו ס עס קען נ ר זיין זהו מעשים טובים, וזהו יפה שעה א' בתשובה ומע"ט פי' שעה א' א ין קער⁵⁰ וזהו"ע התשובה להשיב הנפש אל שרשו וכמ"ש והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו⁵¹, עין לא

זתשעב
ראתה אלקים זולתך ונותן בעין יפה נותן⁵² והוא בחי' עינא פקיחא דלא נאים⁵³, ותשובה זו אפ"ל דוקא כשהמעשים הם מעשים טובים ומאירים, וזהו מי יעלה בהר ה'⁵⁴ נקי כפים ובר לבב⁵⁵ וחשיב כאן הרבה וא"ז עצם המצות רק מה שפעלו בו המצות ועי"ז עולה הנשמה לשרשה ומקורה.

חולהבין ענין התשובה, הנה כתי' ויפח באפיו נשמת חיים⁵⁶ ואמרז"ל בעוה"ז בנפיחה ולכן מת, ובעוה"ב בנתינה⁵⁷ ולכן וחי לעולם⁵⁸ וכמ"ש ונתתי רוחי בהם וחייתם⁵⁹, וצ"ל הלא עכשיו ג"כ בנתינה וכמ"ש אלקי נשמה שנתת בי⁶⁰, והענין דהעולם על מילואו נברא⁶¹ ואח"כ בחטא עה"ד נחסרו ה' דברים⁶², ועוד דלא כל הנשמה מתלבשת בגוף⁶³ כ"א הארה ומקצת מהנשמה ועיקר הנשמה נשאר למעלה דמה מלאך בשליש עולם עומד⁶⁴ כ"ש נשמה שלמעלה ממלאך הגוף קטן מהכיל אותה, ובאמת א"ז טענה כלל דגשמיות לגבי רוחניות כמו שהקטן אינו כלי כמו"כ גדול ג"כ אינו כלי לזה, אך האמת כן הוא וכמ"ש ונוזלים מלבנון⁶⁵ שמשרש הנשמה נוזל בהנשמה שבגוף, וכמ"ש גבי לך לך⁶⁶ פי' שיבא לשרש הנשמה, וכתי' לכי לך⁶⁷ שיבא לשרש הנשמה, ומה שמתלבשת בגוף הוא רק הארה מהנשמה, לכן יש קצבה לשנות האדם ימי שנותינו בהם⁶⁸ שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה לפום גמלא שיחנא⁶⁹, והוא לפ"ע הבירורים שצריך לברר וזהו ויפח כמו האדם כשנופח מאיזה

טתשעג
דבר אינו נופח רק הארה ולא העצם⁷⁰, והגם שגם עכשיו יש בחי' נתינה ה"ה בהעלם ולכן ג' שמתו בעטיו של נחש⁷¹ הוא מפני שהוא הארה בעלמא ובחי' נתינה הוא בהעלם, אבל לע"ל לאחר שית אלפי שנין⁷² שאז יהי' גמר הבירורים יהי' בנתינה וכמ"ש ונתתי רוחי בהם וחייתם חיים וקיימים לעולם ואז יהי' עיקר קיום המצות וכמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך⁷³, וזהו והרוח תשוב אל אלקי' אשר נתנה פי' לשרש ומקור הנשמה שהוא בבחי' נתינה ולע"ל יאיר זה בגוף.

יוהנה להבין זמן תשובה הנ"ל צ"ל תחילה ענין ג' ק"ש, ק"ש שחרית וערבית שהם דאורייתא⁷⁴, וק"ש שעהמ"ט שהיא מדרבנן⁷⁵ וצ"ל מהו"ע ק"ש שעהמ"ט. והענין דק"ש שחרית וערבית הם מס"נ בכח וק"ש שעהמ"ט היא מס"נ קרוב לפועל, דבעת השינה מסתלק הנשמה מהגוף ונשאר רק קיסטא דחיותא⁷⁶ וזהו מס"נ קרוב לפועל, והנה צ"ל תחילה ענין ק"ש שחרית וערבית, שמע ישראל כו' ה' אחד⁷⁷ והוא ביטל היחידה שמקבל מקבל⁷⁹ מיחיד⁷⁸, דאחד הוא ג"כ יחיד וכמ"ש יש אחד ואין שני לו⁸⁰, ואדרבה אחד מורה על אחדות יותר מיחיד⁸¹ דאפי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם⁸² בטלים לאל"ף א"ס⁸³ אלופו ש"ע⁸⁴, וכדי שיבא לביטל זה צלה"ק תחילה פסוד"ז, כמו עד"מ אדם שנכנס לכרם ה"ה חותך את העצים היבשים כמו"כ הו"ע פסוד"ז לזמר עריצים⁸⁵ וביטל המלאכים ואח"כ בברכת ק"ש איך ששרפים אומרים קדוש ואופנים אומרים ברוך⁸⁶, ואי לזאת גם הנה"ב יבא לאהבה ותשוקה

יאתשעד
לאלקות, ולכאורה איך יהי' להנה"ב אהבה לאלקות, אך באמת תלוי ברצון וכשירצה יבא גם הנה"ב לאהבה לה' בל"א „ז מיא ויל קען מען.

יבוזהוואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך⁸⁷, דהנה כתי' לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך⁸⁸ כמו האדם שאוהב חיי נפשו, ולכאו' צ"ל את מי הוא אוהב אם נא' שאוהב את הגוף הרי הגוף הוא אבן דומם דבצאת הנפש מהגוף נשאר כאבן דומם וג"ז אינו שייך לומר דבעת שהנפש מאיר בגוף הוא אוהב את הגוף, איך שייך שהחי יאהב את הבלתי בע"ח, ואם נא' שאוהב את עצם הנפש, הרי עצם הנפש הוא למעלה ואינו מתלבש בגוף כ"א הארה, ולומר שהוא אוהב את ההארה שמתלבשת בגוף ג"כ אינו שייך, שהרי מהות ההארה לא ראה מעולם ואינו משיג מה היא דגילוי הנשמה הוא למעלה מרוה"ק וגילוי אליהו⁸⁹ ואנו רואין דמה שהאדם רואה הוא הדבר אשר יאהב ולא מה שלא ראה מעולם, אלא צ"ל שהוא אוהב את התפשטות החיות בהגוף (כפי' שמבואר אח"כ בהנמשל נ"ל שצ"ל כך שהוא אוהב את הנפש המתפשט בהגוף⁹⁰ ) וכמו שאוהב את התפוח ה"ה אוהב את מתיקות ולא עצם התפוח, וכן מה שאוהב את הנגינה אוהב את מתיקות הניגון, וכמו"כ יובן למעלה כשיתבונן כי הוא חייך שא"ס הוא המחי' את העולם וכמאמר בע"מ נברא העולם⁹¹ ואתה מחי' את כולם⁹² א"ת מחי' אלא מהווה⁹³ שהוא מחי' ומהווה את כל העולמות מאין ליש, ולמה יאהב את אשר נברא, יותר טוב שיאהב את האלקות המחי' את העולם, וזהו לאהבה את אלקיך כי הוא חייך שע"י התבוננות זו יבא גם הנה"ב לאהוב את ה'. ובאמת כשיעמיק דעת יותר בהתבוננות יהי' לו אהבה וכליון לא"ס עצומ"ה, והוא כשיתבונן דכלליות השתל' העולמות הוא רק מהארה בעלמא ולכן אני ה' לא שניתי⁹⁴ שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנבה"ע⁹⁵ ואתה הוא לאחר שנבה"ע בשוה, ולכאורה איך אפ"ל שהוא בשוה והלא מתחילה לא הי' העולם ואח"כ נבה"ע אלא מפני שכלליות השתל' העולמות הם משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות כלל, וזהו בהבראם בה' בראם⁹⁶ אתא קלילא⁹⁷ דלית בי' מששא, ואי

יגתשעה
לזאת למה יאהב את ההארה יותר טוב שיאהב את העצם, וכמו כשנותנין לו תפוח מתוק יותר, או כששומע ניגון מתוק יותר וקול ערוב יותר וכן כשמקבל תענוג מהשכל ואומרים לו כשיש⁹⁸ שכל עמוק יותר, וכמו"כ כשיתבונן בהתבוננות הנ"ל לא ירצה גם בבחי' כי הוא חייך כ"א שיהי' לו אהבה ותשוקה לא"ס עצומ"ה לדבקה בו, והנה כמו עד"מ אדם שנטה מהדרך ותועה במדבר וא"י למצוא הדרך ואח"כ בא א' והביא אותו על הדרך ה"ה מתמלא תענוג ומחזיק טובה מאד להאדם ההוא, כמו"כ כשהוא טרוד ומוטרד ברבות המח' הטורדות אותו ה"ה כמדבר שממון, וכאשר מתבונן בהתבוננות הנ"ל ה"ה בא על הדרך צריך שיתמלא תענוג גדול מזה, אך הנה כתי' לכתך אחרי במדבר⁹⁹ כמו במשל הנ"ל כשהביא אותו על הדרך הישר לא זאת הכוונה שיחזיק לו טובה כ"א שילך אח"כ בדרך הישר, כמו"כ כאן אחר ההתבוננות הנ"ל צריך שיהי' אח"כ ההילוך הליכות עולם לו¹⁰⁰ וזהו ההילוך דתומ"צ, וזהו ק"ש דשחרית וערבית, אבל ק"ש שעהמ"ט הוא מס"נ קרוב לפועל דבעת השינה הנפש מסתלק מן הגוף ועולה למעלה כמ"ש בידך אפקיד רוחי¹⁰¹ ולכן בק"ש שעהמ"ט צריך לעשות חשבון צדק בנפשו¹⁰² בכל הדיבורים ומח' אשר לא לה' המה [וצ"ל תחילה התשובה חרטה על העבר באמת ואח"כ אפשר התשובה דוהרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו ], וזהו התשובה והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו שהנפש עולה לשרשה ומקורה, ולכן אי' בכהאריז"ל שבק"ש שעהמ"ט בכוונה¹⁰³ מתקנים כמה פגמים.

ידוביאור הענין הנה כתי' עולת שבת בשבתו על עולת התמיד¹⁰⁴, דהנה התפלה הו"ע אהוי"ר והם כנפים¹⁰⁵ כנפי יונה וכמארז"ל מה היונה כנפי' מגינות עלי' כך ישראל מצות מגינים עליהם¹⁰⁶, ואהבה מקור רמ"ח מ"ע ויראה מקור שס"ה ל"ת¹⁰⁷, וזהו כנפי יונה שהם כלים להרצון¹⁰⁸ והם נק' גדפין לאורייתא דאורייתא בלא דחילא ורחימא לא פרחא לעילא¹⁰⁹, וזהו שבת¹¹⁰ שזהו הארת שבת שבששת יומין

טותשעו
דחול וזהו התפלה¹¹¹ דששת יומין דחול שאז זמן העלי', ועולת שבת בשבתו¹¹² הוא שהתפלה דימי החול מתעלה בתפלה דשבת, וכן השינה בשבת דשינה בשבת תענוג¹¹³ שהוא למעלה מהשינה דחול, דבשינה דחול הנשמה עולה ושואבת לה חיים¹¹⁴ מלמעלה שהוא התרחבות הנפש בהגוף אבל בשבת שינה בשבת תענוג שהוא למעלה מהתרחבות הנפש ולכן השינה דחול מתעלה בשינה דשבת, וכן התפילה דחול מתעלה בתפילה דשבת וזהו"ע התשובה החזרת הנפש והרוח תשוב אלקי'¹¹⁵ אשר נתנו, עין לא ראתה אלקים זולתך, דכתי' זבחי אלקים רוח נשברה¹¹⁶ דכל הקרבנות הם קרבן לה' אבל לשם אלקי' אינו שייך קרבן¹¹⁷, אבל רוח נשברה הוא קרבן לאלקים שעי"ז יומשך הענג למטה דאם לעוברי רצונו כך¹¹⁸ נמשך ענג כ"כ כ"ש לעושי רצונו נמשך עונג העליון, וזהו יפה שעה בתשובה ומע"ט שהתשו' הוא אעפ"י שלא חטא והו"ע השבת הנפש לבחי' אשר נתנו, וזהו עכשיו בנפיחה רק הארה אבל לע"ל לאחר גמר הבירורים יהי' בנתינה וכמ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם חיים וקיימים לעולם.