Toras Shmuel·5640 Part 2·Hanochos·One Hour Is Fine Part 1תורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות·יפה שעה א' הא'

איפה שעה א' הא'
הנחה בס"ד פ' ראה תר"מ ליובאוויץ
פ' ראה
יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב². וצ"ל הלא עוה"ב הוא תשלום שכר על עשיות המצות ואיך שייך לומר שעשיות המצוה היא יפה מהתשלום שכר, ובפרט כיון שאמרו מכל חיי עוה"ב הרי כולל גם עולם התחי' כי מהגמ' משמע שעוה"ב הוא ג"ע כמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב³ ומביא ראי' מהפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ⁴ וארץ הוא געה"ת, וידוע המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן⁵ בפי' עוה"ב אם הוא נשמות בלא גופים או התלבשות נשמות בגופים שהוא עוה"ת, אך המחלוקת זהו בעוה"ב סתם אבל כאן שאמר מכל חיי עוה"ב משמע מכל מיני חיות עוה"ב הן נשמות בלא גופים והן נשמות שמתלבשות בגופים שגם גוף הגשמי'⁶ יהי' ניזון מזיו השכינה כי על עוה"ב ארז"ל עולם שאין בו לא אכילה⁷ ולא שתי' אלא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, ולכאורה איך אפשר להיות שהגוף הגשמי' יהי' ניזון מזיו השכינה, אך משום ששם מאיר אוא"ס הסוכ"ע שהוא כל יכול לכן אפשר להיות שגם גוף הגשמי' יהי' ניזון ממנו⁸ והוא ע"ד מה שאנו רואים גם עכשיו שהגשמי' הוא מקבל חיות מהרוחניות שלכאורה איך מקבל מהרוחניות דבר הגשמי', אך משום שחיותו הוא מאוא"ס הכל יכול מחי' דבר הגשמי' ג"כ. כמו"כ הגוף הגם שהוא גשמי' מ"מ ניזון מזיו השכינה, וצ"ל איך יפה שעה כו' מכל חיי עוה"ב שיפה עשיות המצוה מהתשלום שכר, הלא ארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר⁹ כל ברי' ואיך הוא יפה.

באך להבין זה צ"ל תחילה מה שאי' במד"ר ע"פ ראה¹¹ אנכי נותן לפניכם היום ברכה אי' שם שקאי על מה שסיים בפ' עקב אם שמור תשמרון¹² ואי' שם במד"ר ד"א נרי בידך ונרך בידי¹⁰ אם אתה משמר את נרי הרי אני משמר את נרכם, נרי בידך קאי על מצות שמצות נק' בש' נר כמ"ש נר מצוה ותורה אור¹³ ונרך בידי

גתתנח
קאי על נשמות שהנשמה נק' ג"כ בש' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם¹⁴ והכי פי' אם אתה משמר את נרי תומ"צ הרי אני משמר את נרכם היינו הנשמה, וצ"ל למה תלו השמירה דנשמה בתומ"צ הלא בל"ה אי' ואתה משמרה בקרבי¹⁵. ולהבין כ"ז צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאורה היא ירידה גדולה ועצומה כי קודם שירדה הנשמה בגוף כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו¹⁶, וענין עמידה למעלה הו"ע ביטול באהוי"ר ע"ד מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם¹⁷ שרפים עומדים ממעל לו¹⁸ שעמידתם הוא באהוי"ר, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהוי"ר וכש"כ נשמות שהם מפנימי' הכלים¹⁹ בודאי עמידתה הוא באהוי"ר, ואיך הי' עמידתה לפניו שהוא מדריגה גדולה, ועכשיו שירדה להתלבש בגוף ונה"ב ה"ה מעלים ומסתיר על אהוי"ר שהי' לה ואין ביכולתה לעורר אהוי"ר ואפי' שתתעורר אהוי"ר אין ערוך לאהוי"ר שהיתה לה מקודם והלואי שתהי' שבה למעליותה כמקדם ויכול להיות שלא תתעורר כלל אהוי"ר, וכל דרכיה בחזקת סכנה. וצ"ל למה ירדה כ"כ ירידה גדולה ומוכרחים לומר שכדאי הירידה בשביל העלי' שיהי' אח"כ שהו"ע ירידה צורך עלי'²⁰ והוא ע"ד כמו שאי' בספרים שיש מיני אבנים יקרים שאינם נמצאים ביבשה כ"א בים²¹ דוקא ואנו רואים שיורדים בים במקום סכנה כדי להוציא האבן והוא יקר מאד כך מוכרח להיות שמה שירדה הנשמה במקום סכנה שהוא ירידה גדולה והוא בשביל העלי' שאח"כ, צ"ל מהו"ע העלי'.

דוהענין הוא כי הנה ידוע שעיקר קיום העולם הוא בשביל תומ"צ כמ"ש בראשית ברא אלקים ולכאו' מהו בראשית דוקא, ותירצו בשביל ישראל שנק' בראשית ובשביל התורה²² שנק' ראשית נמצא שעיקר קיום העולם הוא בשביל התומ"צ, וכמו שאי' עשרה עשרה הכף בשקל הקדש²³ שעשה"ד מכוון כנגד עש"מ²⁴,

התתנט
שקיום עש"מ הוא ע"י עשה"ד, וכמ"ש אם לא בריתי²⁵ יומם ולילה חוקת ארץ ושמים לא שמתי ואי' במד"ר תנאי התנה הקב"ה²⁶ עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל תורתי מוטב ואם לאו יחזיר את העולם לתוהו, וכן אי' במד"ר ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם²⁷ ואלה בזכות מי הם עומדים ובזכות מי הם קיימים בזכות ואלה שמות בנ"י²⁸ ואלה בזכות מי הם עומדים וקיימים בזכות ואלה העדות והחוקים²⁹, נמצא שעיקר קיום העולם הוא בשביל התורה דוקא, וכן מצינו בפירוש מקרא מלא הכתוב מדבר שנא' אנכי עשיתי ארץ³⁰ ואדם עלי' בראתי ולכאורה מהו הסיפור, אך הענין הוא כי כדי שיוכל להיות מאנכי מי שאנכי³¹ ארץ הגשמי' הוא בשביל אדם עלי' משום שאדם הוא מובחר הנבראים³² כמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה³³ פי' לצוות שיהי' הצוותא וחיבור³⁴ לזה, והנה ענין זה הוא כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם³⁵, שעיקר המכוון הוא זה, ומהו זהו בראתי שבראתי גימט' תרי"ג³⁶ שעליהם קיום העולם.

ווצ"ל ענין המצות לכאורה מה יהי' באם שיעשה המצות, אך הנה בכלל מצות הם למעלה מטו"ד ואפי' המצות שהם עפ"י טו"ד הם ג"כ למעלה מטו"ד, לא מיבעי חוקים הם למעלה מטו"ד לגמרי אלא אפי' המצות שהם עפ"י טו"ד הטעם הוא רק עשיות המצוה אבל עצם המצוה למעלה מטו"ד, דהיינו מצות סוכה שנא' בסוכת תשבו ז' ימים³⁷ הטעם הוא כי בסוכות הושבתי³⁸ את בנ"י, או עד"מ מצות מצה שמצה זו על שום מה על שום שלא הספיק³⁹, כי בחיפזון יצאת⁴⁰ מארץ מצרים, נמצא שהטעם הוא על עשיות המצות ועל עצם המצוה אין לה טעם ודעת, ואין לומר שהמצות הו"ע זכירה זה אין שייך לומר, ואפי' כשתאמר שהם ענין זכירה צ"ל למה עלה ברצונו שתהי' באופן כזה לכתחילה, וזה א"א לומר שהמצות הם צורך גבוה⁴¹,

זתתס
הלא אצלו ית' אי' אנת הוא שלימותא דכולהו⁴². ובאמת אי' במד"ר מאי איכפת להקב"ה אם שוחט מן העורף או מן הצואר, ופי' מאי איכפת שאינו נוגע ואינו תופס מקום כלל, כי כללות כל המצות הם ענין צדקה כמ"ש כל מצותיך צדק⁴⁴ שהו"ע צדקה, אלא לא ניתנו המצות לישראל אלא לצרף את הבריות⁴³, ועל מה שייך לומר בריות על נה"א א"א לומר בריות כי הוא חלק אלקה ממעל⁴⁵ כמ"ש חלק הוי' עמו⁴⁶, ואפי' על נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בתני'⁴⁷ שמלובש בו חכ' דעשי' חכ'⁴⁸ דיצי' חכ' דברי' חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס ובאצי' אין שייך לומר בריאה אלא בריות קאי על גוף ונה"ב⁴⁹, שע"י תומ"צ נתברר נה"ב ויתעלה למעלה, כי נה"ב שרשו מעולם התוהו⁵⁰ שקדמה לתיקון⁵¹ רק שנפלה בשבה"כ וע"י שיקיים תומ"צ מעלה אותו למקורו ושרשו ויורש אורות דתוהו, ובזה יהי' ניחא מה שירדה הנשמה בגוף ונה"ב שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנה⁵² מ"מ כדאי הירידה כי ע"י בירור דנה"ב גדלה ורב כוחה שיתעלה נה"א ג"כ, והגם שכתי' ורוח האדם היא העולה למעלה⁵³ משמע שבל"ה עולה, אך פי' עולה אינו פי' שעולה אלא שיש בכחו לעלות, כי ההפרש הוא בין דבר שיש בכחו לעלות ולדבר שאין בכחו לעלות, כי דבר שאין בכחו לעלות עד"מ אבן שטבעו לנפול למטה וע"י שזורק האדם את האבן עולה למעלה, ואינו עולה רק כמה שיש בכוח מקיף היד לעלות ולא יותר, אבל דבר שיש בכוחו לעלות יכול לעלות עד רום המעלות, כך נה"א יש בכוחו לעלות וע"י בירור דנה"ב עולה עד רום המעלות, וצ"ל אנה עליתה.

חצ"ל תחילה מה שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת יצרת נפחת ולכאו' איך שייך טהורה קודם בראת⁵⁴ הלא טהורה הוא ש' ומציאות ובראת הוא בריאה יש מאין שהוא דבר מלא דבר⁵⁵ ומאחר שלא דבר הוא איך שייך שם דבר

טתתסא
אך הנה כל הנוסחות הם מאנשי כנה"ג⁵⁶ ולא הם בעצמם התקינו מחדש אלא הם קבלו איש מפי איש וגם משה רבינו⁵⁷ אמר זה הנוסח, ואפי' בני עלי'⁵⁸ שהיו ושעתידין להיות ג"כ אומרים זה הנוסח, וצ"ל איך אומרים טהורה קודם בראת. אך הענין הוא כי הנה ידוע שיש ב' מיני נשמות כמו שאי' וזרעתיה בישראל⁶⁰ זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם קאי על נשמות דאצי' וזרע בהמה⁵⁹ קאי על נשמות דבי"ע. והנה כאשר נשמות דאצי' צריכין להתלבש בגוף ונה"ב צריכין לימשך דוקא דרך בי"ע ולכן אומרים זה הנוסח שהם יורדים דרך בראת כו', וגם נשמות דבי"ע אומרים ג"כ זה הנוסח כי שרשם הוא בטה"ע⁶¹ כמו שאי' בתניא שאפי' נשמה דמל' דמל' דעשי' מלובש בה חכ' דאצי'. והגם שאי' לבושין תקינת לון⁶² דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא משמע שהם אינן אלא לבושין, אך זהו רק פרחין אבל עצם הנשמה שרשה הוא בטהו"ע⁶³. ולפי זה קשה מאחר ששרש הנשמות הוא בטהורה עילאה שהיא מד' גבוה וצ"ל איך היא עליתה. אך הענין הוא כי הנה פי' טהורה שנקי מכל דבר לכלוך ומדבר חציצה⁶⁴ ואינו מעלים ומסתיר, ובאמת יש כמה פירושים בתי' טהורה שעל שמות לשון⁶⁶ הוא טהורה עילאה⁶⁵ ועוד י"ל שקאי על אותיו' הרשימה⁶⁷ שבאותיו' הרשימה לא נגע בה הצמצום כי הצמצום לא הי' רק באורות שהוא פעולת האותיו' ולא בהאותיו' כי אותיו' הם ממד' גבוה כמו שאנו רואים שדבר שכל נמשך דוקא ע"י אותיו' שהם פועלים השכל וזהו ידוע שפועל הוא מד' גבוה מהפעולה⁶⁸ ולפי זה הוא יותר קשה למה ירדה הנשמה בגוף בשביל העלי' ובכ"מ נת' שעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי⁶⁹ וכאן ביארנו שבגרמוהי לא נגע בה הצמצום אלא בהאורות שהו"ע חיוהי נמצא לא די שאינו עלי' אלא ה"ה פחיתות.

יתתסב
אך הענין הוא שאי' בזהר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד⁷⁰ ומוכרח לומר שחיוהי וגרמוהי הם שני דברים שאל"כ הי' לו לומר איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי חד, לל"ל תרי זימנא חד אלא הם שני דברים. והענין הוא פי' דגרמוהי יש בו שני פירושים, באגרת הקודש ובע"ח אי' שגרמוהי הו"ע כלים ובזהר ומפרשי הזהר אי' שגרמוהי הו"ע מדות⁷¹, והנה איך שנפרש ענין גרמוהי הן שהו"ע כלים והן שגרמוהי הו"ע מדות הרי האיהו מתייחד עם גרמוהי כדי לברוא בו וע"י בריאה יש מאין כי בריאה הוא מחיק הבורא ולא מחיק הנבראים, מאחר שהוא נברא אינו יכול לברוא אלא הוא מחיק הבורא, ואפי' מגרמוהי ג"כ אין יכול להיות בריאה מאחר שצריך להיחוד דאיהו אלא העיקר בריאה הוא מאיהו⁷² רק בכדי שיהי' התחלקות ליש ודבר בפ"ע צריך להיות שנמשך דרך גרמוהי אבל עיקר הבריאה הוא מאיהו, והוא עד"מ צבת שצבת בצבת עשוי'⁷³ או המכה בקורנס על גבי הסדין ומי המכה הלא האדם רק שהוא ע"י הקורנס כמ"כ כאן עיקר הבריאה הוא מאיהו רק בכדי שיוכל להיות התחלקות ויש דבר בפ"ע הוא ע"י מה שאיהו מתייחד עם גרמוהי. וענין חיוהי יש בו ג"כ ב' פי' האהה"ק⁷⁴ ובע"ח אי' שחיוהי הוא אורות ובזהר ומפרשי הזהר אי' שחיוהי הוא מוחין. וכשם שנת' שחיוהי וגרמוהי הם שני דברים כמו"כ מוכרחים לומר מה שאיהו מתייחד עם חיוהי הוא ג"כ מחולק מהאיהו שמתייחד עם גרמוהי שאל"כ הי' לו למימר איהו וחיוהי וגרמוהי חד לל"ל איהו אצל גרמוהי ג"כ, וזה אין לומר שכתב כן כדי להורות שלא יטעו לומר שגרמוהי הוא מחולק מאיהו, אך זהו אין לומר כי הרי הם שני חילוקי שמות גרמוהי וחיוהי בודאי הם שני דברים, אלא תלוי במי שאיהו מתייחד אם איהו מתייחד עם גרמוהי הוא באופן כזו ואם האיהו מתייחד עם חיוהי ה"ה באופן אחר, אלא מוכרח לומר שהם מחולקים, והגם דא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואיך שייך לומר שיש בו התחלקות שאיהו דחיוהי הוא מחולק מאיהו וגרמוהי, אך היא הנותנת כיון שהוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא כל יכול לכן י"ל שאינן שוי'.

יאולהבין זה צ"ל תחילה ענין גרמוהי. הנה איהו מתייחד עם גרמוהי לברוא בו וע"י בריאה יש מאין שיהי' יש ודבר בפני עצמו, והגם שכתי' אין דבר חוץ ממנו, אין עוד מלבדו⁷⁵, וכשם שקודם הצמצום הי' ממלא את כל⁷⁶ החלל⁷⁷ כך אחר

יבתתסג
הצמצום ה"ה ממלא את כל החלל כמקדם וכמ"ש את השמים והארץ אני מלא⁷⁸ פי' אני א"ס עצומ"ה כאדם האומר על עצמו אני הוא על מי ששאלת עליו, כונתו אני עצמותו, כמו"כ מ"ש אני מלא א"ס עצומ"ה. אך מה שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע זהו דוקא לגבינו אבל גבי' ית' אין לך דבר חוץ ממנו. ומה שאי' מה שנראה העולם הוא שקר גמור⁷⁹, זה אין שייך לומר שא"כ מהו"ע בריאת העולמות ובאמת כתי' בראשית ברא אלקים⁸⁰ כי אל דיעות הוי'⁸¹ שהב' דיעות הם אמת, אך מה שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע זהו שקר גמור אבל לגבי' ית' אינו דבר בפ"ע רק ההפרש הוא בין העלם וגילוי אבל באמת שניהם אלקות, כי העלם וגילוי הוא אלקות, כשם שגילוי הוא אלקות כך העלם הוא ג"כ אלקות⁸², וזהו פי' איהו וגרמוהי שע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי ע"י זה נעשה יש ודבר בפ"ע והאיהו הוא בהעלם בגרמוהי. ונוכל להבין זאת מנפש האדם הנה זהו ברי לכל אדם שיש בו נשמה המחי' אותו מ"מ א"א לראות מהות הנשמה כי גילוי הנשמה היא גבוה⁸³ מגילוי אליהו ורוח הקודש, ודוקא האריז"ל זכה לזה ע"י שמחה של מצוה⁸⁴. והגם שלא ראינו מהות הנשמה מ"מ אין חל ע"ז אפי' ספק יש⁸⁵ נשמה המחי' את הגוף או לא, אלא ברי לנו שבודאי יש נשמה המחי' את הגוף כי בהפרד הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם, ובעת שהנשמה ישנה בגוף יכול להתעלות עד רום המעלות, ומוכרח לומר שיש הרכבה שמחבר הנשמה והגוף כי הגוף אין לו ערך לגבי הנשמה כערך הדומם לגבי חי ומאין הוא ההרכבה שמחבר הנשמה עם הגוף שזהו מא"ס שהוא כל יכול שאפי' חכ' כעשי' גשמי' נחשבת⁸⁶ כמ"ש כולם בחכ' עשית^*87, והוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי.

יגועוד י"ל זאת ממה שאנו רואים שמוכרח לומר שבעצם הגוף לבד הנשמה יש בו ג"כ חיות⁸⁷ מלבד הקיסטא דחיותא⁸⁸ שהוא כח ההרגש כמ"ש ונפשו עליו

ידתתסד
תאבל⁸⁹, קשה רימה למת⁹⁰, או כמארז"ל מתים יודעים או לא יודעים⁹¹, שמלבד זה מוכרח לומר שבעצם הגוף יש לו חיות המחיהו כמו שמצינו באדה"ר שקודם ויפח באפיו נשמת חיים הי' לו ג"כ ציור ודמות הגוף כמ"ש ויצר הוי' את האדם⁹² עפר מן האדמה, שהי' לו ציור ודמות הגוף, ומאחר שכן הוא מוכרח לומר שיש לו חיות והוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי. ועוד י"ל זאת ממה שאנו רואים אילן בעת גידולו יש לו פירות ועלין וענפים דקים וכשתולשין אותו אז זורק מעליו העלין והפירות וענפים דקים והוא מפני שנחסר אצלו חיות וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא⁹³, אבל הנה האילן עצמו ה"ה נשאר כציורו וכדמותו מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו. או אילן סתם שנתייבש שנפסק לו החיות כוח הצומח שבארץ ומ"מ ה"ה בציורו וכדמותו כמו קודם מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו, אך אח"כ כשנרקב אז נפרד ההרכבה מד"י ארמ"ע⁹⁴ אזי אין לו חיות אבל קודם לכן מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו וחיותו הוא האיהו. ועוד נוכל להבין זאת ממה שאנו רואים עצים כששורפין אותם נתעלו הג' יסודות אר"מ ע"י העשן ויסוד העפר⁹⁵ נשאר למטה שהוא אפר, כי עפר ואפר דבר א' הוא⁹⁶ כי אפר כשר לענין שחיטה כמו עפר⁹⁷ וגם אנו רואים שהוא מצמיח כמו עפר מפני שעפר ואפר דבר א' הוא, מ"מ מוכרח לומר שהם שני דברים כי מצינו באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר⁹⁸, משמע שהם שני דברים שאל"כ לל"ל כפל לשון מובן מזה שהם שני דברים, וההפרש הוא ביניהם שבעפר יש בו ההרכבה מד' יסודות אבל באפר אין בו אלא יסוד העפר, מ"מ מוכרח לומר שיש בו הד' יסודות רק שהם בהעלם כי יסוד א' אינו יכול להיות מציאות דבר ומאחר שהוא מציאות מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו והוא ע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי.

טווענין איהו וחיוהי איך שנפרש הן שחיוהי הו"ע מוחין אמרו רז"ל איהו וחכ' ובינתו ודעתו א'⁹⁹, ה"ה א' ממש, והגם שאנו קורין בש' חכמה ובינה ודעת מ"מ א' הוא, והוא ע"ד שאנו רואים בנפש האדם הלא כל הכחות יש בהנפש מ"מ אינם יכולים להתחלק בהנפש ולומר שזהו כח זה וזה כח זה מ"מ מוכרח לומר שיש

טזתתסה
בהנפש כל הכוחות והו"ע ע"ד שנת' שיש עקודים שע"ס עקוד בכלי אחד¹⁰⁰ ה"ה ע"ס ומ"מ הם בכלי א' כך ענין מה שאיהו וחכמתו ובו"ד אחד ה"ה א' ממש. והן שנפרש שחיוהי הו"ע אורות ג"כ אין בו שום שינוי כי לכן נק' בש' אור ע"ש שאין בו שום שינוי וע"ד שזיו השמש אינו פועל שום שינוי בהשמש¹⁰¹ איך שמאיר כך ענין אור, ועש"ז נק' בש' אוא"ס כי בא"ס עצמותו ומהותו א"א לדבר כלל רק באוא"ס¹⁰², וגם במקום שנזכר א"ס הכוונה הוא על אוא"ס כי אין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כי אפי' לאחר שסילק את אורו הגדול אל הצד¹⁰³ ג"כ אין שינוי כי אני הוי' לא שניתי¹⁰⁴ אתה הוא קודם שנברא¹⁰⁵ העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, כי חיוהי אינו אפי' מקור לעולמות. ופי' איהו קאי א"ס¹⁰⁶ עצמו"ה וזהו איהו וחיוהי חד שאיהו מתייחד חיוהי¹⁰⁷.

יזועוד נוכל להבין ענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי ממה שמצינו בנפש האדם שיש בו ב' לבושין מח' ודיבור והנה דיבור הוא דבר לזולתו דהיינו אדם שיש לו דבר שכל ובכדי שימסור השכל לאחר הוא דוקא ע"י דיבור כי כשיחשוב אפי' כל היום הן בעמידה ובישיבה או בהליכה לא ידע הזולת מה שחושב רק שידע שחשב אבל מה שחשב לא ידע כ"א דוקא ע"י דיבור מפני שדוקא דיבור הוא לזולתו, כי עשי' שלא יעשה הדבר יהי' נחסר אפי' לעצמו אבל דיבור לא יהי' נחסר לו כלל שהוא לזולתו. או יש בענין דיבור דהיינו שיאמר לאחר שישמש לו, הוא ג"כ לזולתו, רק ההפרש הוא שהתם הוא גילוי לזולתו לפעולת זולתו וכאן הוא לפעולת עצמו נמצא שדיבור הוא דוקא לזולתו אבל ענין מחשבה הוא גילוי העלם עצמי'¹⁰⁸ לגבי עצמו כי הנה אנו רואים בעת שאדם עוסק בדבר הלכה והבריק לו ברק המבריק¹⁰⁹ אפשר שעל זה האופן יהי' ניחא, ואם יעבור איזה זמן רב ולא יהרהר בזה, או אם יבוא איש ויבלבל אותו, ממילא ישכח הברק שהבריק לו ולכאורה איך שייך שם שכחה הלא שכחה הוא מאחוריים¹¹⁰, אך מאחר שיש שם שכחה מוכרח לומר שגם במוחין יש אחוריים, וכשם שיש לו ברק המבריק רק שלא מלביש אותו באותיו' המח'

יחתתסו
אינה פעולה כמו"כ באם שיש לו אותיו' המח' ואין לו ברק המבריק אין פעולה מזה כי זה וזה גורם. כן יובן בנמשל שענין איהו וגרמוהי הוא כמו משל דדיבור שדיבור הוא דבר לזולתו כמו"כ ענין גרמוהי כדי שלהיות דבר יש בפ"ע לפעולת הזולת שהאיהו שמתייחד עם גרמוהי הוא כח הגבול שבא"ס כי כשם שכחו בבל"ג כך כחו בגבול¹¹¹ שאל"כ הרי אנת הוא¹¹² מחסר שלימותו ואי' אנת הוא שלימותא דכולהו, אבל חיוהי הו"ע שהוא לעצמו, והוא וחכ' ורצונו א'¹¹³ ה"ז עצמי', והגם שאין המשל דומה לנמשל, אך הנה לגבי' אז אין המשל דומה להנמשל אבל לגבי הזולת ה"ה עצמי', והגם שאי' בתני' שגם חכ' אינה עצמי' הנפש¹¹⁴ אלא הו"ע לבוש אך י"ל שבאמת הוא לבוש אך יש הפרש בלבוש שיש ב' מיני לבושין כמו שאי' וכמה לבושין תקינת להון¹¹⁵ וכמה גופין תקינת להון¹¹⁶, וההפרש הוא שלבוש יכול לפשוט וללבוש שפושט זה הלבוש ולובש לבוש זה אבל גוף¹¹⁷ הגם שהוא ג"כ לבוש מ"מ אין ביכולתו מגוף¹¹⁸ הזה וללבוש בגוף אחר, וגם מהגוף שהוא שם אינו יכול לפשוט, רק זאת יש ביכולתו להזדכך¹¹⁹ אותו אבל לא לפשוט כי בע"כ אתה חי¹²⁰. ועוד י"ל שהוא לבוש ע"ד מארז"ל כהדין קמצא¹²¹ דלבושי' מיני' ובי' ה"ה מיני' ובי' שהוא עצמי' כמו"כ ענין חיוהי הו"ע עצמי'. וענין חיוהי למעלה הו"ע ידיעת¹²² עצמותו יודע את התורה, כי הוא וחכ' ובינתו ודעתו אחד, וזהו כמ"ש לא ידע אנוש ערכה¹²³ אלקי' הבין דרכה¹²⁴ שאצל אלקי' כתי' הבין ע"פ טו"ד שזהו"ע גרמוהי אבל התם כתי' ידע שהוא למעלה מטו"ד והוא ע"ד ידיעת השלילה¹²⁵ וי"ל שהוא ע"ד ואדם ידע את חוה¹²⁶ שיכול להיות להוליד בדומה לו שהוא עצמי'. וזהו"ע איהו וחיוהי.

יטומעתה יובן ענין ירידת הנשמה בגוף אעפ"י שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנה מ"מ כדאי הוא מפני שהיא ירידה צורך עלי'

כתתסז
והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי, והגם שנת' למעלה שגרמוהי הוא מד' גבוה אשר לא נגע בה הצמצום ושם הוא שורש הנשמה אשר נתת בי טהורה היא שהיא טהורה עילאה ועוד אפי'¹²⁷ שקאי על אותיו' הרשימה ואפשר לומר עוד מד' גבוה אותיו' החקיקה ועוד גבוה על גליף גליפי' בטהירו עילאה¹²⁸ שהו"ע שהקלף נושא וסובל האותיות אך מ"מ ה"ז ענין גרמוהי שהו"ע כלים שהיא בריאה יש מאין, ולכאו' איך שייך שם בריאה יש מאין אך הנה נת' שאפי' בא"ק יש ג"כ ענין בריאה¹²⁹ יש מאין ובע"ח איתא שהו"ע קיפל מלבושי'¹³⁰, והעלי' הוא באיהו וחיוהי שהוא וחכ' ובינתו ודעתו אחד שהו"ע עצמי' שהוא למעלה מטו"ד. ולכן ניחא ירידת הנשמה בגוף אעפ"י שהיא ירידה גדולה ועצומה ואפי' כשתתעורר אהוי"ר אין ערוך להאהוי"ר שהיתה לה מקודם אך מ"מ זהו רק לפי ראות עינים אבל כשהעלי' הוא באיהו וחיוהי ששם הוא למעלה מטו"ד אזי יכולה לבוא לאשתאבה בגופא דמלכא¹³¹. ומעתה יובן מה שאי' במד"ר נרי בידך ונרך בידי אם אתם משמר¹³² את נרי הרי אני משמר אתכם¹³³ ולכאו' הלא בל"ה אי' אתה משמרה בקרבי אך התם כתי' אתה שהו"ע גילוים ששייך לעולמות אבל ע"י קיום תומ"צ הרי אני משמר אתכם פי' אני הוא א"ס עצומ"ה כי נפ"א הוא חלק אלקה ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו שי"ה הענין¹³⁴ חיוהי ו"ה הו"ע גרמוהי והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי.

כאובזה יובן מ"ש יפה שעה א' בתשומע"ט כו' דהנה ארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צו"צ ש"י עולמות¹³⁵, הנה ש"י הוא מחצה מתר"ך¹³⁶ שתר"ך הו"ע כתר¹³⁷ שבכתר יש ב' חצאין¹³⁸ חצי' העליון הוא מד' התחתונה שבמאציל וחצי' התחתון הוא ראש ומקור לנאצלים וש"י הוא מחצה התחתון ולכן נק' עולמות שהו"ע העלם¹³⁹ אבל יפה שעה א' בעוה"ז בתשומע"ט כי ע"י תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך¹⁴⁰ עמודי אור¹⁴¹ באים לבחי' כתר לב' החצאין שיש בכל חציו ע"ס, והגם

כבתתסח
שיפה עשיות המצוה מהתשלום שכר מ"מ אינו מקפח שכר כל ברי' כי ארז"ל עתיד הקב"ה לעשות ראש מחול לצדיקים לע"ל¹⁴² פי' מחול הוא בחי' עיגול שז"ע כלליות הכתר והיינו שכר מצוה מצוה¹⁴³ פי' המצוה בעצמה יהי' השכר ונמצא כי הגם שיפה שעה א' כו' עכ"ז לא יקפח השכר שהרי לע"ל יתגלה עצם המצוה כמו שהיא ברוחני' שהוא רצה"ע.