Toras Shmuel·5640 Part 2·Hanochos·Return O Israel Draft 2תורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות·שובה ישראל הנחה ב'

אשובה ישראל הנחה ב'
הנחה מא' השומעים
שובה ישראל¹ עד הוי' אלקיך², וצ"ל למה נזכר כאן הלא דרך כלל עפ"י רוב השני שמות אלו הם שם מלא³ ולמה נצרך לתשובה דוקא אלו השני שמות. אך הענין דהנה אי' במד"ר פ' ע'⁴ ע"פ ושבתי בשלום אל בית אבי⁵ ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, אמר הקב"ה⁶ אתה אמרת והי' הוי'⁷ לי לאלקים חייך כל טובות ונחמות⁸ שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנא' והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים⁹ חציים אל הים הקדמוני¹⁰, והי' ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו¹¹, והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס¹², והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול¹³, וצ"ל מהו המעלה מל' והי' שא' המד"ר בו בל' אני¹⁴ פורע לך דמשמע שזהו מעלה יתירה. וגם צ"ל מהו המעלה שלע"ל יתקע בשופר גדול דוקא והלא לכאו' קטן הוא יותר מעלה וכמ"ש במד"ר שה"ש פ"ח ע"פ אחות לנו קטנה¹⁵ ר' עזרי' בשם ר' יהודה בר' סימון לע"ל עתידין כל שרי או"ה באין ומקטרגי' את ישראל לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אלו עבדו ע"ז ואלו עבדו כו' מפני מה אנו¹⁶ יורדי' לגיהנם ואלו אינן יורדין אמר להם הקב"ה אחות לנו קטנה מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין¹⁷ על ידו למה שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכי' כל ימות השנה בעוונותיהן בא יוהכ"פ ומכפר עליהם שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם¹⁸ כו', וא"כ עי"ז עיקר הכפרה הוא בשביל שהם בבחי' קטנים, וגם צדיקים הגדולים מצינו שנק' בשם קטנים כמו דוד הקטן¹⁹ שמואל הקטן²⁰ ואפי' ביעקב כתי' מי יקום יעקב כי קטן הוא²¹, ואפי' בבחי' הגילוים שמלמעלה ארז"ל

בתתקיט
צמצם שכינתו בין ב' בדי ארון²², וע"י הצמצום הזה הי' כל הגילוים עליונים בבהמ"ק וכמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך²³ כו', ומהו ההפרש בשופר בין קטן לגדול, וגם צ"ל מארז"ל הרואה שופר בחלום יצפה לישועה²⁴ שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וצ"ל מאי ראי' משופר גדול לסתם שופר דהרי שופר גדול דוקא מורה על ישועה ולא סתם שופר, וא"ת שאין הפרש ביניהם הלא מהפ' אינו משמע כן, וגם צ"ל מארז"ל ע"פ מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו²⁵ וארז"ל למי שמשים א"ע כשיריים²⁶, וצ"ל הלא נושא עון הם יגמה"ר ושם אין דקדוקים כלל כי אינו תופס מקום שמה, ולמה דוקא תלוי במי שמשים א"ע כשיריים.

גאך הענין דהנה אי' בילקוט²⁷ בשם פדר"א פל"א באילו של אאע"ה ר' חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו דבר לבטלה, אפרו של איל הוא יסוד שע"ג מזבח הפנימי²⁸, גידיו של איל הם עשרה כנגד עשרה נבלים של כנור שהי' דוד מנגן²⁹ בהם, עורו של איל הוא אזור מתניו של אלי' שהי' חגור אזור של עור³⁰, שתי קרניו של איל שופרות בשל שמאל תקע בו הקב"ה על הר סיני שנא' ויהי קול השופר³² כו' והאלקים יעננו בקול³³ וגם כתי' וכל העם כו' ואת קול השופר³⁴, וקרן של ימין³¹ הוא גדול מן השמאל ועתיד לתקוע בו לע"ל בקיבוץ של גליות, וצ"ל האיך שייך התחלקות ימין ושמאל בשופר הלא ידוע דענין השופר הוא מורה על צעקה^*35 פנימית מעומקא דלבא כדי שעי"ז יומשך יגמה"ר^**35 ששם הוא הסליחה

דתתקכ
ושם אין התחלקות כלל וכמאמרם לית שמאלא בהאי עתיקא³⁵ וכתי' ימינך ה' נאדרי כו' תרעץ אויב³⁶ שהוא כולו ימין, וגם צ"ל מ"ש קודם בפדר"א³⁷ ר' זכרי' אומר אותו האיל שנברא בין השמשות, וזה אי' גם במשנה וי"א אף אילו של א"א³⁸ ע"ה נברא בין השמשות, הי' רץ ובא להתקרב תחת יצחק והי' סמאל³⁹ עומד ומשטה אותו כדי לבטל קרבנו של א"א ונאחז בשתי קרנותיו בין האילנות שנא' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל⁴⁰, מה עשה האיל פשט את ידו בטליתו של א"א הביט אברהם וראה את האיל ולקח אותו והתירו והקריבו תחת יצחק, וזה לכאו' אינו מובן כלל מהו הפי' שפשט את ידו ומהו זה שא' ואחז בטליתו האם בטלית הי' אברהם לבוש אז⁴¹.

האך הענין דהנה מה שיעקב נק' קטן⁴² הוא מפני שהוא מבריח מהקאה"ק⁴³, ושם קצה מורה על היות בו שם הגבלה דמה שקטן הוא למעליותא הוא דוקא בעבודה שכל מה שהאדם מקטין א"ע ה"ה שפל בעיניו ועי"ז נמחל לו עוונותיו כמו למשל באדם כאשר מחזיק א"ע לגדול או שהוא גדול מדקדקין על כל מעשיו, אבל מי שמחזיק א"ע לקטן או שהוא קטן הרי הוא אינו במשמע כלום וכל עניניו אינם במשמע ואין מדקדקים עליו, אבל מה שיעקב הוא קטן הוא לפי שמבריח מן קצה השמים דלעילא עד קצה"ש דלתתא, לומר⁴⁴ שם קצה ה"ז הגבלה לגבי א"ס העצמי דלגבי כללות⁴⁵ ההשתל' אין תופסים מקום מפני שכולם לא נתהוו כ"א מהארה בעלמא, ואפי' עולמות עליונים ששם ריבוי גילוי אלקות מ"מ הרי נק' בשם עולם ולא נתהוה כ"א מזיו והארה בעלמא ואין תופסים מקום כלל וכלל לגבי א"ס וכמ"ש אני ה' לא שניתי⁴⁶ אתה הוא קודם שנבה"ע⁴⁷ ולאחר שנבה"ע שאין שום שינוי והתפעלות לפניו מבריאותו את העולמות, ולכן נק' יעקב קטן לא מפני שהוא בעצם קטן אלא מפני הברחתו כללות ההשתל', וכללות ההשתל' נק' לגבי א"ס בשם קטן.

ותתקכא
ובזה נבוא על ביאור ההפרש שבין שופר גדול לקטן, דהנה מעלת השופר הוא דכתי' בי' מן המיצר קראתי⁴⁸ כו' ענני במרחב י"ה שע"י השופר נעשה מרחב בי"ה כי הנה היו"ד היא נקודה חדא וע"י השופר נעשה בו מרחב, והנה העיקר בתקיעת שופר כתב הרמב"ן שהוא התקיעה⁴⁹ שהוא קול פשוט⁵⁰ כי שברים תרועה מורה על גנוחי גניח ילולי יליל⁵¹ כדרך החולים וה"ז חסר וא"כ אין זה ממצות התקיעה בעצם אלא שעיקר המצוה היא התקיעה, והענין הוא דהנה תקיעה הוא צעקה בקול פשוט, והנה הגם שנת' בכ"מ שהצעקה דשופר מורה על תשובה ממש צ"ל דלאו דוקא על תשובה בלבד רומז כ"א ג"כ על מדריגת צדיקים, דאם נאמר שדוקא הוא על תשובה הרי נותנים מקום לחטוא וכמו שנת' דמצות⁵⁴ התשובה⁵² הוא לאו דוקא על חטא ועון⁵³ כ"א על החזרת הנפש⁵⁵ למקורו ושרשו וכמ"ש והרוח תשוב⁵⁶ כו', וכמו"כ מצות שופר רומז ג"כ על תשובה דחטא ועון ועל תשו' דהחזרת הנפש כי שופר הוא ג"כ החזרת הנפש.

זוהנה יש החזרת הנפש שבכל לילה וההחזרה כללית דכללות השנה והוא השופר, וכמו שבכל לילה צ"ל חשבון צדק⁵⁷ בינו לבין קונו מכל המודו"מ דכל היום שאותן המדו"מ שלא לה' א"א להחזירם בבחי' העלאה לשרשו שהרי הם נגד רצונו ית' וצריך לעשות תשובה עליהם דהיינו חרטה ועקירת הרצון, כי הנה הנשמה הוא בחי' שליח מהמשלח שמשלחה להחיות את הגוף, ועיקר החיות הוא הקיום דתומ"צ וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ⁵⁸ ואדם עליה בראתי, בראתי בגימ' תרי"ג⁵⁹, כמו"כ החיות דר"ה הוא ג"כ בחי' שליח שנשלח חיות ממנו ית' להחיות כללות השנה ועיקר הכוונה הוא החיות רוחני וע"ז הוא הדין ומשפט דר"ה⁶⁰, והגם שהדין דר"ה הוא על החיים הגשמי'⁶¹ היינו החיות דהגשמיות שהוא הקיום דתומ"צ, ולכן צ"ל חשבון בכל ר"ה מכל המדו"מ דשנה העברה, דהנה האדם הוא עולם קטן⁶² וכל מה שיש בעולם

חתתקכב
יש באדם וע"י החזרת החיות שבאדם עי"ז נעשה החזרה בחיות כללי של העולם⁶³, וע"ז רומז הצעקה דשופר ולא מיבעי' אם חטא ופגם שבודאי צ"ל תשובה וצעקה פנימיות שהרי פגם הוא ל' חסרון כמו סכין פגום שנאחז בצפורן והרי חסר במקום ההוא, וכמו"כ חטא הוא ג"כ מל' חסרון⁶⁴ וכמ"ש קולע אל השערה ולא יחטא⁶⁵ וכמ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים⁶⁶, ופרש"י כלומר חסרים⁶⁷, והרי ע"י חטא ופגם נעשה חסרון למעלה ובודאי צ"ל צעקה פנימית אלא אפי' בהחזרת הנפש צ"ל צעקה פנימית, ובאמת כאשר יתבונן האדם יבין האיך שע"י חטא ופגם נעשה רחוק מאד ממנו ית', דהנה כתי' סור מרע ועש"ט⁶⁸, והנה העיקר הוא ועשה טוב שעי"ז נעשה המשכת אלקות, אך בתחלה צ"ל סו"מ, אך כאשר הסו"מ אינו כדבעי למהוי מכ"ש שהמע"ט אינו כדבעי למהוי, ולא די שלא נשלם הכוונה שיומשך ע"י האורות ועי"ז יתעלה נפשו למעלה אלא שמורידו לבאר שחת וא"כ צריך לצעוק ע"ז מפנימיות לבו, ובאמת כאשר יפשפש האדם בנפשו הדק היטב ימצא האיך שהוא רחוק ממנו ית'. והנה אפי' צדיקים גמורים שנקיים מכל חטא ופגם ואפי' מהרהורי עבירה שקשים מעבירה⁷⁰ מפני שמלפפתו⁷¹ ומטמא מחשבתו מ"מ ימצא בנפשו דקות הרע שבדו"מ וצ"ל חשבון בנפשו⁶⁹ והמדו"מ^*172 שימצא בהם שהם לא לה' לגמרי צ"ל תשובה עליהם דהיינו חרטה ועקירת הרצון, שהרי לכן גם הצדיק צ"ל כל הוידוים דר"ה⁷³ ויוהכ"פ⁷², אפי' הצדיק שהוא נקי גם מדקות הרע מ"מ הרי צריך מצות שופר שהוא הצעקה פנימית על החזרת הנפש.

טתתקכג
אך גם מי שחטא ופגם נגדו ית' מ"מ בל יאמר נואש כי תשובה מועלת על הכל⁷⁴, והגם דאיתא בזהר שיש דברים שאין מועיל עליהם תשו'⁷⁵, היינו תשו' תתאה אבל תשו"ע מועלת⁷⁶, ותשו"ע היינו התקשרות נפשו בתו' ולכן אי' בכהאריז"ל שהנודד שינה מעיניו בלילה א' בשבוע⁷⁸ עי"ז מבטל איזה כרת מנפשו⁷⁷ והוא ע"י הכח דתו' וכמ"ש בתד"א הי' רגיל ללמוד⁷⁹ פרק א' דף א' ילמוד שני פרקים שני דפים, והגם כי תפלה הוא ג"כ תשובה⁸⁰, כי תפלה הוא התדבקות הנפש⁸¹ וכמארז"ל התופל כלי חרס⁸² והוא שפיכת הנפש⁸³ שלפני ה' וכמ"ש ואשפוך את נפשי⁸⁴ לפני ה' מ"מ ה"ה רק תשו"ת, אך אם פגם הנפש אינו גדול כ"כ אז די לו בתשו"ת דתפלה, ואם הפגם יותר גדול אז נצרך לתשו"ע דתו', אבל תשו"ע מועלת על הכל.

יוהנה הגם שנת' שגם על החזרת הנפש צ"ל צעקה פנימית מ"מ אינו דומה להצעקה שעל החטא ועון, כי מי שחטא ה"ה צועק על מה שחסר בנפשו וה"ז כמו החולה שצועק מריבוי מכאוביו, והצעקה שעל ההחזרה הוא כמו געגוע הבן אל האב. והענין הנה הנפש קודם ירידתה למטה עמדה באהוי"ר⁸⁵ גדולה לפניו ית' ואח"כ ירדה למטה להתלבש בגוף ונה"ב, שלאחר כל העליות אין ערוך האהוי"ר שלמטה לגבי האהוי"ר שהי' לה מקודם וה"ז ירידה עצומה, אך ע"ז כתי' יש מפזר ונוסף עוד⁸⁶ דכמו שהסוחר מפזר הון רב⁸⁷ והוא בשביל הריוח שיתוסף אח"כ כמו"כ

יאתתקכד
הגם שנעשה גרעון באהוי"ר שהי' לה מקודם מ"מ ע"י הירידה נעשה עלי' גדולה מאד והוא לאשתאבא בגופא דמלכא⁸⁸ ועש"ז נק' הנשמה בשם כנען⁸⁹.

יבוהנה הצדיק שלא חטא ופגם הרי הצעקה שלו הוא רק על החזרת הנפש והוא כמו למשל בגשמיות שכאשר ישמע האדם שיש דבר טוב מאד ה"ה רוצה להשיגו, ועד"ז מעין זה יובן שהצעקה דצדיקי' הוא בשביל לאשתאבא בגופא דמלכא, אבל מי שחטא ופגם הרי עי"ז נעשה ריבוי מכאובים כמ"ש מכף רגלו ועד ראשו⁹⁰ אין בו מתום פצע וחבורה כו', הרי צעקה זו בהתגברות יתירה שהוא צועק מאליו וממילא וכמו החולה שכואב לו מאד ה"ה צועק בקולות מרים, ומה מועיל הצעקה, אלא מפני המכאובים שנוגעים עד תוך תוכו ה"ה צועק מאליו מקירות לבו. אך מ"מ בל יאמר נואש ח"ו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה⁹¹ וזהו דרך כלל הצעקה דשופר.

יגוהנה השופר הוא מקרן בהמה⁹² והוא כמארז"ל בנ"א שהם ערומים בדעת⁹³ כאדם ונמשכים אחריך כבהמה, ופרש"י כאדם כאדה"ר⁹⁴, וצ"ל הלא ידוע שאדם סתם רמז לחכ' וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים⁹⁵ והוא כמ"ש והחכ' תחיה⁹⁶, ואדה"ר הוא ח"ס כי יש כמה בחי' ראש וראשית וראשון⁹⁷ ואדה"ר הוא ח"ס והבהמה אין לה דעת כלל והאיך נמשכים כבהמה. אך הנה ארז"ל לעולם יהא אדם ערום ביראה⁹⁸ ומשמע דגם אם יגיע ליראה עדיין אינו מספיק כ"א נצרך שיהי' ערום ביראה, וצ"ל מהו ערמומיות דיראה, דהנה יש שהוא⁹⁹ הגבה למעלה מהחכ' וכמ"ש אני חכ' שכנתי ערמה¹⁰⁰ ואי' בזהר שערמה זו הוא בחי' גבוה מאד עד שהחכ' נחשבת רק כהשכן נגדה דהרי יש ריחוק הערך משכן לבעה"ב שהשכן הגם שהוא דר בהבית מ"מ אין הבית שלו כ"א של בעה"ב, ועד"ז יובן שהערמה גבוה למעלה מעלה מהחכ'. והענין דהנה ההפרש בין חכ' לערמה, דהנה ארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד¹⁰¹ שרואה הדבר שעדיין לא בא והוא רואה בעין שכלו שיבוא אחר כמה שנים ומגלה הדבר ההוא לזולתו ומזה הדבור נעשו מוחי' לזולתו, ואין הפי' שזה הדבור

ידתתקכה
נעשה מוחין ממש אלא שזה הדבור גורם שמתגלה אצל הזולת המוחין שלו להשיג בהדבור ההוא. ואפ"ל כי נעשו לו מוחין ממש וכמארז"ל לא קאים אינש אדעתי' דרבי'¹⁰² עד לאחר מ' שנין שלאחר מ' שנים אז יזכר שכך אמר הרב וכך הי' כוונתו הרי שנעשה מוחין ממש. אבל הערום אינו מדבר כלל מהענין שרוצה אלא מסבב בתחבולות והמצאות עד שלבסוף נתקיים מחשבתו המסבבת הדבר ההוא, והנה ערמה זו אסור עפ"י דין כי שרש ערמה זו נמשך מחטא עה"ד וכמ"ש והנחש הי' ערום¹⁰³ שהלכה בערמומית ותחבולות ששאלה מה אסר להם הקב"ה אם זה אסר לכם ושאלה על הדבר המותר שידעה^*104 שזה לא אסרו שהרי הי' ערום ומכ"ש חכם אלא שע"י דבר המותר הסיתה אותה לדבר האסור.

טואך הנה בקדושה יש ג"כ ערמה וכמ"ש בא אחיך במרמה¹⁰⁴ שכדי לתקן ולברר החטא דעה"ד שהי' ע"י מרמה א"א ג"כ כ"א רק ע"י מרמה ולכן רימה יעקב אבינו ע"ה את עשו וכמ"ש ויעקבני¹⁰⁵ כו', ועד"ז יובן בערמה דיראה, דהנה הגם שבדרך כלל לא נזכר שני¹⁰⁶ מדרגות יראה, יר"ת ויר"ע¹⁰⁷, מ"מ דרך פרט יש הרבה מדרגות ביראה. דכמו שבביטול יש כמה ביטולים דהיינו ביטול היש שהוא בטל ויודע שהוא מציאות בלתי מתקיים לבדו ומ"מ ה"ה מציאות יש, והאיך ה"ה שני הפכים, אלא שבאמת ה"ה בטל דאם הי' נפרד לגמרי לא הי' מתקיים כלל שהרי חיותו מאתו ית' אלא מפני שהכח אלקי שמחי' אותו הוא ע"י ההסתר ולכן הוא מציאות יש, והגם שכח ההסתר הוא אלקות כמו כח הנגלה וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר¹⁰⁸ מ"מ ה"ה הסתר ולכן יכול להיות יש ולפי ערך ביטולו לפ"ע זה הוא היש שלו, ויש ביטול אמיתי שהוא ביטול בתכלית לגמרי ביטול במציאות, ויש עוד ביטול שהוא ראו מ"ה¹⁰⁹ שרוצה שיתראה המ"ה שלו לבריות, והאיך הוא זה דאם הוא בטל האיך רוצה שיתראה לזולתו ואם מראה לזולתו למה נק' בשם מה. אך הנה זה הביטול ממדרגות השפילות לגמרי שהוא מקור לקלי' שהם נגד רצונו ית' אלא מפני שה"ה מחי' אותם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם¹¹⁰ ומפני החיות שבהם ע"כ שיש בהם קצת ביטול. ועד"ז יובן ביראה שיש יר"ת ויש יר"ע שהוא יראת הרוממות יראה בושת וכמו שמתבושש מאדם גדול אך כאשר מתבושש באמת בלתי שירמה א"ע לזולתו, ויש עוד יראה השפילה כמ"ש ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה¹¹¹ והוא כנגד הביטול דראו מ"ה. והנה

טזתתקכו
ביראה הגבוה מכולם עדיין צ"ל ערום באותו היראה, דהנה כתיב מה ה' אלקיך שואל מעמך¹¹² כו' והצנע לכת עם אלקיך¹¹³ דהיינו כאשר יבא לכל המדרגות הגבוהות בעבודה יהי' בבחי' הצנע לכת שלא יהיו בולטות האהוי"ר שלו שאז יכול לגרום ליפול באיזה פניה ח"ו, אבל כאשר אינו בולט אז הוא בבחי' מ"ה כמו ועי"ז יהי' הליכות עולם לו¹¹⁴ המשכת אלקותו ית' בעולם וזהו"ע ערום ביראה.

יזוהנה מדריגת ערום ביראה במי תמצא במי שהוא עניו דהנה אי' בירושלמי מה שעשתה החכ'¹¹⁵ עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליסה (ל' נעל¹¹⁶ ) דכתי' ראשית חכ' יראת הוי'¹¹⁷ וכתי' עקב ענוה יראת ה'¹¹⁸ ופירשו מפרשי הקבלה עפ"י פשוט כי יראה הוא יר"ת מל' ובנין המל' הוא מהגבו'¹¹⁹ וזהו העטרה, וענוה הוא ת"ת¹²⁰ שהוא הגבה למעלה מגבו', אך באמת מדקדוק הל' עטרה לראשה משמע שענוה גדולה גם מעטרה שע"ג ראשה והיינו כי העטרה הוא ח"ס ואי' בהרמ"ז שח"ס דא"א נחשב מכלל עולם האצי'¹²¹ ולכן הוא בבחי' עקב לגבי ענוה כי ענוה הוא ת"ת דעתיק ולכן מי שהוא עניו לא איכפת לי' כלום ואינו חש למה שמדברים עליו ולכן מצינו כמה צדיקים גדולים שהיו חושבים א"ע לאין, וכמו דהע"ה שאמר ואנכי תולעת¹²² ולא כו' שעשה חשבון בנפשו דהנה כל מעלתו שהוא עוסק בשירות ותשבחות ותו' ותפלה בפיו הלא התולעת ג"כ כחו בפיו¹²³ ולכן אמר כי עני ואביון אני¹²⁴, אך דוד לא הי' רק מרכבה למדת המל'¹²⁵, אבל במרע"ה כתי' והאיש משה עניו¹²⁶ שהוא בחי' הענוה הגדולה מכולם וזהו שנמשכין כבהמה שהוא ביטול שלמעלה מהטו"ד שהכל כבהמות לפניו. וזהו מ"ש במד"ר ע"פ פתי יאמין לכל דבר¹²⁸ זה

יחתתקכז
משה¹²⁷, ולכאו' אינו מובן הלא משה רבן של כל הנביאים¹²⁹ ונתנבא בזה¹³⁰ אספה"מ¹³¹ ומשה עלה בהר ולא אכל מ' יום¹³² והאיך אמרו עליו פתי יאמין כו', אך זהו מ"ש בבינונים שלגבי א"ס עצומ"ה הכל כפתיים לפניו¹³³, וזהו בנ"א שהם ערומים בדעת כאדה"ר שהוא מדרגת ערום ביראה אז הוא בא למדריגת ענוה כזה שיהי' נמשך כבהמה, ועל ביטול זה קרן השופר שהוא קרן בהמה.

יטוהסימן במי שבא לזה ע"ז אמר יעקב אבינו ע"ה והי' ה' לי לאלקים, דהנה בכאו"א מישראל יש בנפשו בחי' ה'¹³⁴, ה' ראשונה הוא התבוננו' בגדולת הבורא לאורך ורוחב והיו"ד וקוש"י הוא ביטול הרצון שלמעלה מטו"ד וכמ"ש כי עם קשה עורף¹³⁵ משכיל לאיתן¹³⁶ כו' ו"ה הוא תו' ומצות או תפלה מדות ודבור. וזהו והי' הוי' לי לאלקים דכמו ששם אלקים מאיר בפנימי' כח הפועל בנפעל¹³⁷ כמו"כ יאיר שם ה' בפנימי' דהיינו שגם המקיף דחי' יאיר בפנימי' ויהי' לו בחי' יחידה, והגם שלכאו"א מישראל יש יחידה¹³⁸ אך כאשר הד' בחי' נרנ"ח מאירים בפנימית אז ירגיש יחידה שבנפשו, וזכה לזה יעקב אבינו ע"ה ע"י שהי' אצל לבן והציל ממנו כל הניצוצות עקודים נקודים וברודים¹³⁹ שהוא תיקון ותהו ולמעלה מהתהו, וזהו מ"ש עם לבן גרתי וארז"ל תומ"צ שמרתי¹⁴¹, כי גרתי בגימ' תרי"ג¹⁴², ועי"ז בא לגילוי בחי' לובן העליון¹⁴⁰, ועי"ז נמשך שם ה' בפנימית וממילא מאיר שם ה' שלמעלה מבחי' שם ה' זה, וזהו מ"ש לשארית נחלתו¹⁴³ וארז"ל למי שמשים א"ע כשיריים¹⁴⁴ היינו שהמקיף מאיר בפנימי דכמו למשל בגשמיות¹⁴⁵