Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אכנשר יעיר קנו
בס"ד פ' האזינו תרמ"א ליובאוויץ
האזינו
כנשר יעיר קנו1 על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו2, ופי' המפרשים3 למה דוקא נשר כי מפני שנשר הוא מחולק משארי עופות כי שארי עופות שאינם פורחים גבוה מאוד ע"כ נושאים את בניהם למטה מהם בין רגליהם מפני שיראים מפני העופות שפורחים למעלה מהם, אבל נשר שדרך הנשר בשמים4 ושמים הוא לרום5 שאינו מתיירא ממה שלמעלה הימנו אלא ממה שלמטה היינו מפני חיצים שבבני אדם לכן נושא את בניו על אברתו פי' על אברתו על גופו, וזהו במשל, וכן יובן בנמשל כי הנה כתי' ועל דמות הכסא6 דמות כמראה אדם, אף שאין לו גוף ולא דמות הגוף7 אך מ"מ יש ציור דמות הגוף בתו' כמ"ש וזאת התורה אדם8, והן רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת9 שרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא10, ולכן נק' בש' אבר כמו אבר הוא כלי להשראת אור הנפש כמו"כ מצות הם כלים להמשכות גילוי אלקות למטה, וע"י ענין נשר מגיע אל בחי' על אברתו למעלה מענין בחי' המצות. וצ"ל הלא מצות אף שהם רמ"ח פקודין מצות פרטים, אך מ"מ שרשן הוא בא"ס בעל הרצון כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני11, שפי' לפני קאי על א"ס בעל הרצון12, ואיך שייך לומר שע"י ענין נשר מגיע לבחי' שהוא על אברתו למעלה מרצון העליון.
בס"ד פ' האזינו תרמ"א ליובאוויץ
האזינו
כנשר יעיר קנו1 על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו2, ופי' המפרשים3 למה דוקא נשר כי מפני שנשר הוא מחולק משארי עופות כי שארי עופות שאינם פורחים גבוה מאוד ע"כ נושאים את בניהם למטה מהם בין רגליהם מפני שיראים מפני העופות שפורחים למעלה מהם, אבל נשר שדרך הנשר בשמים4 ושמים הוא לרום5 שאינו מתיירא ממה שלמעלה הימנו אלא ממה שלמטה היינו מפני חיצים שבבני אדם לכן נושא את בניו על אברתו פי' על אברתו על גופו, וזהו במשל, וכן יובן בנמשל כי הנה כתי' ועל דמות הכסא6 דמות כמראה אדם, אף שאין לו גוף ולא דמות הגוף7 אך מ"מ יש ציור דמות הגוף בתו' כמ"ש וזאת התורה אדם8, והן רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת9 שרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא10, ולכן נק' בש' אבר כמו אבר הוא כלי להשראת אור הנפש כמו"כ מצות הם כלים להמשכות גילוי אלקות למטה, וע"י ענין נשר מגיע אל בחי' על אברתו למעלה מענין בחי' המצות. וצ"ל הלא מצות אף שהם רמ"ח פקודין מצות פרטים, אך מ"מ שרשן הוא בא"ס בעל הרצון כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני11, שפי' לפני קאי על א"ס בעל הרצון12, ואיך שייך לומר שע"י ענין נשר מגיע לבחי' שהוא על אברתו למעלה מרצון העליון.
בוהענין הוא כי מהו ענין נשר, נשר הו"ע רחמים13 וזהו"ע מ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה14 ונת' שאפי' כשאכשור15 דרא16 ג"כ צריכין לזכות אבות, והעיקר זכות אבות הוא יעקב כי יעקב הוא המבריח מן הקצה אל הקצה17 שהי'
גתתקכט
מבריח מן קצה העליון עד קצה התחתון ולכן נק' יעקב נחלה בלי מצרים18, וכמו שהי' מבריח מן הקצה אל הקצה כמו"כ הי' מחבר חסד וגבורה כמ"ש לולא אלקה אברהם אבי19 ופחד יצחק הי' לי, שהוא כולל שניהם והוא מדת הת"ת20 שהוא21 מדת הרחמים22. והענין מדת הרחמים לכאורה אינו שייך כ"א על חסרון היינו שחסר לו פרט זה או פרט אחר או שחסר לו כלל, אבל על שלימות היינו שאינו חסר לו כלום אינו שייך רחמים עליו, אבל באמת שייך רחמים גם על שאינו חסר כי על כללות סדר השתל' העולמות23 שייך ג"כ מדת רחמים, כי הנה כתי' מלכותך מל' כל עולמים24 ופי' ע"פ פשוט שכללות כל העולמות הם רק מבחי' מל' לחוד, כי מלך שמו נק' עליהם25. ובאמת לכאורה מהו פי' כל שהי' לו לומר מל' מל' עולמים, אלא כל הוא בגימט' נו"ן27 שקאי על נו"ן אלפים יובלות26 כי עכשיו הוא שית אלפי שנין29 דהוי עלמא וחד חרוב הוא שבעה, ולפי החשבון הזה יש שנה שמיטה ויובל30 ונו"ן28 אלפים יובלות, וכתי' כל עולמים שאפי' העולמות שעתידין להיות בנו"ן אלפים יובלות ג"כ לא הי' רק ממדת המל', כי העולמות שעתידים להיות אין פי' שיתחדשו לגמרי כי באמת נאצלו מתחילה רק שהם בהעלם והוא ע"ד עוה"ז שמיד שעלה ברצונו לברוא את העולם מיד נברא31 רק שהי' בהעלם ואח"כ נמשכו מהעלם אל הגילוי. וזהו בהי', כמו"כ בעתיד בעולמות העתידים להיות בנ' אלפים יובלות נאצלו מתחילה רק שהם בהעלם ואח"כ בזמן הנא"י יומשכו מהעלם אל הגילוי.
מבריח מן קצה העליון עד קצה התחתון ולכן נק' יעקב נחלה בלי מצרים18, וכמו שהי' מבריח מן הקצה אל הקצה כמו"כ הי' מחבר חסד וגבורה כמ"ש לולא אלקה אברהם אבי19 ופחד יצחק הי' לי, שהוא כולל שניהם והוא מדת הת"ת20 שהוא21 מדת הרחמים22. והענין מדת הרחמים לכאורה אינו שייך כ"א על חסרון היינו שחסר לו פרט זה או פרט אחר או שחסר לו כלל, אבל על שלימות היינו שאינו חסר לו כלום אינו שייך רחמים עליו, אבל באמת שייך רחמים גם על שאינו חסר כי על כללות סדר השתל' העולמות23 שייך ג"כ מדת רחמים, כי הנה כתי' מלכותך מל' כל עולמים24 ופי' ע"פ פשוט שכללות כל העולמות הם רק מבחי' מל' לחוד, כי מלך שמו נק' עליהם25. ובאמת לכאורה מהו פי' כל שהי' לו לומר מל' מל' עולמים, אלא כל הוא בגימט' נו"ן27 שקאי על נו"ן אלפים יובלות26 כי עכשיו הוא שית אלפי שנין29 דהוי עלמא וחד חרוב הוא שבעה, ולפי החשבון הזה יש שנה שמיטה ויובל30 ונו"ן28 אלפים יובלות, וכתי' כל עולמים שאפי' העולמות שעתידין להיות בנו"ן אלפים יובלות ג"כ לא הי' רק ממדת המל', כי העולמות שעתידים להיות אין פי' שיתחדשו לגמרי כי באמת נאצלו מתחילה רק שהם בהעלם והוא ע"ד עוה"ז שמיד שעלה ברצונו לברוא את העולם מיד נברא31 רק שהי' בהעלם ואח"כ נמשכו מהעלם אל הגילוי. וזהו בהי', כמו"כ בעתיד בעולמות העתידים להיות בנ' אלפים יובלות נאצלו מתחילה רק שהם בהעלם ואח"כ בזמן הנא"י יומשכו מהעלם אל הגילוי.
דתתקל
וע"ז כתי' מל' מל' כ"ע שהם לא נמשכו רק ממדת המל' שהיא ש' והארה בעלמא שאינו פועל שינוי בעצם וזהו דכתי' אני הוי' לא שניתי32 אתה הוא קודם שנברא33 העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה. ולכאורה הלא קודם הבריאה לא הי' עולמות ואחר הבריאה נתהוה העולמות, אך מפני שלא נתהוה רק משם והארה בעלמא ע"כ לא פועל שום שינוי בעצם. וע"ז מתמא הנביא אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם34, הלא ע"י ההתבוננות שאני הוי' לא שניתי שכללות השתל' העולמות לא פועל שום שינוי בעצם מחמת שנתהוה מש' והארה בעלמא הי' לכם לבוא לכלות הנפש, ואתם בני יעקב לא כליתם, אך התירוץ הוא מני' ובי' מחמת שאתם בני יעקב, פי' עקוב הלב ואנוש הוא35, פי' חלישות וכמ"ש עון עקבי יסובני36, עבירות שאדם דש בעקבו37, וכמ"ש כי פנו אלי עורף38 פי' אף שפנו אלי שעושה מצות אך הם בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', ע"ד מצות אנשים מלומדה39, וכל המצות עושים בקרירות ע"כ מונע ומעכב מלבוא ע"י ההתבוננות לכלות הנפש וממילא שייך ע"ז ענין רחמים. וכן אפי' על עולמות עליונים עולמות הא"ס שייך ג"כ ענין רחמים, כי מאחר שהם עולמות שפי' הו"ע העלם40 ה"ה מעלים ומסתיר על א"ס שבתוכו, ומאחר שנק' עולם ה"ה יש. וזהו ידוע שכל יש מוכרח להיות שיש לו בחי' אין המחי' ומהוה אותו, והאין צריך להיות בהעלם מן היש, כי אם יהי' מושג האין להיש יהי' היש אין ואפס הי' כלא הי', ומאחר שהוא העלם שייך ע"ז ענין רחמים. וכמו"כ על אצי' אף שאצי' הוא אלקות41 ועל ע"ס דאצי' כתי' שהוא אינון ואינון הוא42, אך עכ"ז מאחר שמוכרח לומר שהוא אינון ואינון הוא משמע שאפשר לומר באופן אחר, אך שבאמת הוא אינון ואינון הוא, שעל א"ס עצמו"ה אינו שייך לומר כן, ה"ה העלם. ומה שאנו רואים שנק' ספי' לשון בהירה43 שהו"ע גילוי ולא העלם, אך זה אינו אלא לגבינו
וע"ז כתי' מל' מל' כ"ע שהם לא נמשכו רק ממדת המל' שהיא ש' והארה בעלמא שאינו פועל שינוי בעצם וזהו דכתי' אני הוי' לא שניתי32 אתה הוא קודם שנברא33 העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה. ולכאורה הלא קודם הבריאה לא הי' עולמות ואחר הבריאה נתהוה העולמות, אך מפני שלא נתהוה רק משם והארה בעלמא ע"כ לא פועל שום שינוי בעצם. וע"ז מתמא הנביא אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם34, הלא ע"י ההתבוננות שאני הוי' לא שניתי שכללות השתל' העולמות לא פועל שום שינוי בעצם מחמת שנתהוה מש' והארה בעלמא הי' לכם לבוא לכלות הנפש, ואתם בני יעקב לא כליתם, אך התירוץ הוא מני' ובי' מחמת שאתם בני יעקב, פי' עקוב הלב ואנוש הוא35, פי' חלישות וכמ"ש עון עקבי יסובני36, עבירות שאדם דש בעקבו37, וכמ"ש כי פנו אלי עורף38 פי' אף שפנו אלי שעושה מצות אך הם בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', ע"ד מצות אנשים מלומדה39, וכל המצות עושים בקרירות ע"כ מונע ומעכב מלבוא ע"י ההתבוננות לכלות הנפש וממילא שייך ע"ז ענין רחמים. וכן אפי' על עולמות עליונים עולמות הא"ס שייך ג"כ ענין רחמים, כי מאחר שהם עולמות שפי' הו"ע העלם40 ה"ה מעלים ומסתיר על א"ס שבתוכו, ומאחר שנק' עולם ה"ה יש. וזהו ידוע שכל יש מוכרח להיות שיש לו בחי' אין המחי' ומהוה אותו, והאין צריך להיות בהעלם מן היש, כי אם יהי' מושג האין להיש יהי' היש אין ואפס הי' כלא הי', ומאחר שהוא העלם שייך ע"ז ענין רחמים. וכמו"כ על אצי' אף שאצי' הוא אלקות41 ועל ע"ס דאצי' כתי' שהוא אינון ואינון הוא42, אך עכ"ז מאחר שמוכרח לומר שהוא אינון ואינון הוא משמע שאפשר לומר באופן אחר, אך שבאמת הוא אינון ואינון הוא, שעל א"ס עצמו"ה אינו שייך לומר כן, ה"ה העלם. ומה שאנו רואים שנק' ספי' לשון בהירה43 שהו"ע גילוי ולא העלם, אך זה אינו אלא לגבינו
התתקלא
אבל לגבי' ית' ה"ז ענין העלם. וכן בברי' שעל ברי' כתי' מה גדלו מעשיך הוי' שקאי על מלאכים הגדולים44 שמלאך בשליש עולם הוא עומד45 ויש מלאכים שעומדים תמיד בביטול ואומרים ג"פ קדוש ובכל קדוש עומדים שני אלפים שנה בביטול, אומרים פעם אחד קדוש ועומדים שני אלפים שנה בביטול, וכן בפעם שני', ועכשיו הם עומדים בביטול בפעם שלישי46 של קדוש, עכ"ז יש להם גוף שמעלים ומסתיר על הנפש כמו באדם שהגוף הוא מעלים ומסתיר על עשר כוחות הנפש47 שלא יאירו בפנימי' כמו שהם בנפש, כמו"כ אצל מלאכים הגוף שלהם מעלים ומסתיר. רק שבאדם הגוף שלו הוא מורכב מד' יסודות48 ואצל מלאכים הגוף שלהם הוא רק מב' יסודות49, ומאיזה מהם מהדקות שבהם מאש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות50 משרתיו אש לוהט, אך עכ"ז ה"ה גוף. רק מ"מ אינו שייך לקרות אצלם גוף ונפש אלא בש' אור וכלי אך עכ"ז הכלי הוא מעלים ומסתיר ולכן ארז"ל אפקוה למט"ט51, שמט"ט הוא ממלאכים גדולים עכ"ז שייך אצלו ענין דין ועונש והוא מצד הכלי שהוא מעלים ומסתיר, ומאחר שהו"ע העלם שייך רחמים. וכש"כ בעוה"ז השפל והגשמי' ולא נדבר באלו שפגמו ח"ו אלא אפי' צדיק שנקי מכל דבר חטא וליכלוך מ"מ ה"ה מלובש בגוף גשמי' והגוף הוא מעלים ומסתיר על אור הנפש שלא יאיר כמו שהוא. כי הנה מפני מה הי' ירידת הנשמה הוא בשביל לקיים תומ"צ ואילו יצוייר שהנפש עצמה יכול לקיים מצות כמו שהיא בלא גוף הי' המעשים באופן היותר נעלה אך שמוכרח להיות שתתלבש בגוף, אך מ"מ הרי הגוף הוא מעלים ומסתיר וממילא שייך ע"ז רחמים.
אבל לגבי' ית' ה"ז ענין העלם. וכן בברי' שעל ברי' כתי' מה גדלו מעשיך הוי' שקאי על מלאכים הגדולים44 שמלאך בשליש עולם הוא עומד45 ויש מלאכים שעומדים תמיד בביטול ואומרים ג"פ קדוש ובכל קדוש עומדים שני אלפים שנה בביטול, אומרים פעם אחד קדוש ועומדים שני אלפים שנה בביטול, וכן בפעם שני', ועכשיו הם עומדים בביטול בפעם שלישי46 של קדוש, עכ"ז יש להם גוף שמעלים ומסתיר על הנפש כמו באדם שהגוף הוא מעלים ומסתיר על עשר כוחות הנפש47 שלא יאירו בפנימי' כמו שהם בנפש, כמו"כ אצל מלאכים הגוף שלהם מעלים ומסתיר. רק שבאדם הגוף שלו הוא מורכב מד' יסודות48 ואצל מלאכים הגוף שלהם הוא רק מב' יסודות49, ומאיזה מהם מהדקות שבהם מאש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות50 משרתיו אש לוהט, אך עכ"ז ה"ה גוף. רק מ"מ אינו שייך לקרות אצלם גוף ונפש אלא בש' אור וכלי אך עכ"ז הכלי הוא מעלים ומסתיר ולכן ארז"ל אפקוה למט"ט51, שמט"ט הוא ממלאכים גדולים עכ"ז שייך אצלו ענין דין ועונש והוא מצד הכלי שהוא מעלים ומסתיר, ומאחר שהו"ע העלם שייך רחמים. וכש"כ בעוה"ז השפל והגשמי' ולא נדבר באלו שפגמו ח"ו אלא אפי' צדיק שנקי מכל דבר חטא וליכלוך מ"מ ה"ה מלובש בגוף גשמי' והגוף הוא מעלים ומסתיר על אור הנפש שלא יאיר כמו שהוא. כי הנה מפני מה הי' ירידת הנשמה הוא בשביל לקיים תומ"צ ואילו יצוייר שהנפש עצמה יכול לקיים מצות כמו שהיא בלא גוף הי' המעשים באופן היותר נעלה אך שמוכרח להיות שתתלבש בגוף, אך מ"מ הרי הגוף הוא מעלים ומסתיר וממילא שייך ע"ז רחמים.
ותתקלב
והנה למעלה כתי' יערוף כמטר52 לקחי תיזל כטל אמרתי, והנה ענין טל ומטר שענין מטר אנו רואים מהיכא נעשה מטר כתי' ואד יעלה מן הארץ53 שע"י קיטורים ולחלוחית הארץ העולה למעלה נעשה מזה עננים והם שואבים מים מלמעלה ואח"כ ירד מטר, וכמו"כ יובן באדם שלהיות אצלו בחי' מטר יורד צריך להיות תחילה ואיד יעלה מן הארץ פי' איד הוא לשון שבירה54, מן הארץ הוא גוף האדם שנברא מן הארץ כמ"ש וייצר הוי' את האדם עפר מן האדמה55 שעפר הו"ע ארץ צריך לשבור את גוף האדם, ואח"כ יכול להיות בחי' מטר, וע"ד שאמרו שברו הבריות את ערפם56 ומיד מטר ירדו57, ופי' שברו הבריות את ערפם הוא כמ"ש כי פנו אלי עורף שעושה המצוה בבחי' אחור מצד ההרגל מצות אנשים מלומדה ובקרירות והוא מפני שהגוף הוא חומר עב וגס לכן הוא מעלים ומסתיר על אור הנפש ופועל שכל מה שעושה יהי' בלא „ריינלייג, ואף שהנפש הוא שורה בתוך הגוף ובאמת הוא אור יקר אך מצד שהגוף הוא חומר עב וגס לכן אינו מאיר הנפש, וכמשל אבן טוב שמונח בתיבה של עץ אינו ניכר כלל בהירותו מצד שחומר העץ הוא מעלים ומסתיר שלא יהי' מאיר ומבהיק, כי אילו הי' מונח בכלי זכוכית הי' מאיר רק שהוא בתיבה של עץ שהוא חומר גס אינו מאיר, כמו"כ הנפש אף שהוא אור יקר אך מפני שהוא מלובש בגוף חומר עב וגס מעלים ומסתיר עליו, ולזה צריך שבירת העורף. וכמו בארץ שלהיות הכנה למטר צריך קודם חרישה שחרישה היא מרפה לארעא58, וענין החרישה הוא שמפררים ומחלקין רגבי האדמה שלא יהיו גוש אחד שאם יורד המטר על גוש עפר שאינו נחרש לא יהי' צומח, אף שצומח מ"מ ה"ז דוקא דשאים ועשבים, אבל כדי שיהי' ראוי למאכל אדם צריך לחרישה כמו"כ באדם צריך להיות תחילה ענין חרישה שמפרר חומר הגוף, וזהו"ע שברו הבריות את ערפם ואח"כ מטר יורד. ובתקיעת שופר הו"ע שברים כי תקיעה הוא קול פשוט אבל שברים הוא קולות קצרים שמפרידים את הקול לחלקים, ואחר השבירה יכול להיות מטר.
והנה למעלה כתי' יערוף כמטר52 לקחי תיזל כטל אמרתי, והנה ענין טל ומטר שענין מטר אנו רואים מהיכא נעשה מטר כתי' ואד יעלה מן הארץ53 שע"י קיטורים ולחלוחית הארץ העולה למעלה נעשה מזה עננים והם שואבים מים מלמעלה ואח"כ ירד מטר, וכמו"כ יובן באדם שלהיות אצלו בחי' מטר יורד צריך להיות תחילה ואיד יעלה מן הארץ פי' איד הוא לשון שבירה54, מן הארץ הוא גוף האדם שנברא מן הארץ כמ"ש וייצר הוי' את האדם עפר מן האדמה55 שעפר הו"ע ארץ צריך לשבור את גוף האדם, ואח"כ יכול להיות בחי' מטר, וע"ד שאמרו שברו הבריות את ערפם56 ומיד מטר ירדו57, ופי' שברו הבריות את ערפם הוא כמ"ש כי פנו אלי עורף שעושה המצוה בבחי' אחור מצד ההרגל מצות אנשים מלומדה ובקרירות והוא מפני שהגוף הוא חומר עב וגס לכן הוא מעלים ומסתיר על אור הנפש ופועל שכל מה שעושה יהי' בלא „ריינלייג, ואף שהנפש הוא שורה בתוך הגוף ובאמת הוא אור יקר אך מצד שהגוף הוא חומר עב וגס לכן אינו מאיר הנפש, וכמשל אבן טוב שמונח בתיבה של עץ אינו ניכר כלל בהירותו מצד שחומר העץ הוא מעלים ומסתיר שלא יהי' מאיר ומבהיק, כי אילו הי' מונח בכלי זכוכית הי' מאיר רק שהוא בתיבה של עץ שהוא חומר גס אינו מאיר, כמו"כ הנפש אף שהוא אור יקר אך מפני שהוא מלובש בגוף חומר עב וגס מעלים ומסתיר עליו, ולזה צריך שבירת העורף. וכמו בארץ שלהיות הכנה למטר צריך קודם חרישה שחרישה היא מרפה לארעא58, וענין החרישה הוא שמפררים ומחלקין רגבי האדמה שלא יהיו גוש אחד שאם יורד המטר על גוש עפר שאינו נחרש לא יהי' צומח, אף שצומח מ"מ ה"ז דוקא דשאים ועשבים, אבל כדי שיהי' ראוי למאכל אדם צריך לחרישה כמו"כ באדם צריך להיות תחילה ענין חרישה שמפרר חומר הגוף, וזהו"ע שברו הבריות את ערפם ואח"כ מטר יורד. ובתקיעת שופר הו"ע שברים כי תקיעה הוא קול פשוט אבל שברים הוא קולות קצרים שמפרידים את הקול לחלקים, ואחר השבירה יכול להיות מטר.
זוהנה ענין מטר אין הפי' מטר גשמי' אלא הו"ע תורה כמ"ש כמטר לקחי. ובאמת הם ענין אחד כי ע"י תורה ממשיכים מטר כמו שמצינו אצל הרשב"י שבשעה שהעולם הי' צריכין למטר דרש על פסוק מה טוב ומה נעים59 שבת אחים גם יחד
חתתקלג
שעי"ז פעל יחודים למעלה ועי"ז ירד מטר למטה כי באמת תורה וגשם הו"ע אחד כי תו' הו"ע אור כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור60, וגשם הוא ג"כ ענין אור כמארז"ל כל האור62 האמור באלי'61 בירידת גשמים הכתוב מדבר, כי מה שלמעלה הוא אור למטה הו"ע גשמים, והראי' הוא ממ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה63 ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים ופי' רש"י64 שאור יום אחד יהי' זפ"ז שהוא מ"ט, וז' פעמים שבעת הימים הרי ז' פעמים מ"ט הוא שמ"ג אותי' גשם. ולכן ארז"ל כל המשתמש באור תורה65 אור תורה מחייהו, ועש"ז נק' תורה בש' גשם כמו שגשם הוא מביא חיים לעולם כמו"כ תורה היא מביאה חיים לעולם, וזהו"ע מטר שנמשך מז' תחתוני' דעתיקא66, אבל טל הוא מדריגה גבוה כי טל הוא כמאמר טל דנטיף מעתיקא67 שהוא מד' גבוה יותר ממקור ושרש נשמות ישראל, שמקור נש"י היא רק מבחי' שיורא טלא68 דבדולחא69, וענין שיורא הוא לא כמו שנת' למעלה70 שמה שלא נמשך בפנימי' נשאר בבחי' מקיף שהוא מד' גבוה, אלא פי' שיורא כפשוטו ואף שאי' ברמ"ז שמחכ' סתימאה דאריך הוא שורש ומקור לנאצלים71 ושרש נש"י הוא מגלגלתא דחפי' על מוחא*72 אך זהו רק מב' מזלות נוצר ונקה72 שהו"ע צמצומים דשערות, ובחי' טל הוא מד' גבוה יותר כי הוא טלא דנטיף מעתיקא והו"ע טל תחי'73 כמו שאי' באגרת74 אשר משיורא טלא75 הוא רק לטהר טמא מת פי' שמדחה הטומאה אבל לא להחיות את המת אבל טל הוא מד' שעתיד להחיות בו את המתים והוא מג' ראשונות דעתיקא76. ובתורה הו"ע מארז"ל שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה77 שזהו ענין
שעי"ז פעל יחודים למעלה ועי"ז ירד מטר למטה כי באמת תורה וגשם הו"ע אחד כי תו' הו"ע אור כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור60, וגשם הוא ג"כ ענין אור כמארז"ל כל האור62 האמור באלי'61 בירידת גשמים הכתוב מדבר, כי מה שלמעלה הוא אור למטה הו"ע גשמים, והראי' הוא ממ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה63 ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים ופי' רש"י64 שאור יום אחד יהי' זפ"ז שהוא מ"ט, וז' פעמים שבעת הימים הרי ז' פעמים מ"ט הוא שמ"ג אותי' גשם. ולכן ארז"ל כל המשתמש באור תורה65 אור תורה מחייהו, ועש"ז נק' תורה בש' גשם כמו שגשם הוא מביא חיים לעולם כמו"כ תורה היא מביאה חיים לעולם, וזהו"ע מטר שנמשך מז' תחתוני' דעתיקא66, אבל טל הוא מדריגה גבוה כי טל הוא כמאמר טל דנטיף מעתיקא67 שהוא מד' גבוה יותר ממקור ושרש נשמות ישראל, שמקור נש"י היא רק מבחי' שיורא טלא68 דבדולחא69, וענין שיורא הוא לא כמו שנת' למעלה70 שמה שלא נמשך בפנימי' נשאר בבחי' מקיף שהוא מד' גבוה, אלא פי' שיורא כפשוטו ואף שאי' ברמ"ז שמחכ' סתימאה דאריך הוא שורש ומקור לנאצלים71 ושרש נש"י הוא מגלגלתא דחפי' על מוחא*72 אך זהו רק מב' מזלות נוצר ונקה72 שהו"ע צמצומים דשערות, ובחי' טל הוא מד' גבוה יותר כי הוא טלא דנטיף מעתיקא והו"ע טל תחי'73 כמו שאי' באגרת74 אשר משיורא טלא75 הוא רק לטהר טמא מת פי' שמדחה הטומאה אבל לא להחיות את המת אבל טל הוא מד' שעתיד להחיות בו את המתים והוא מג' ראשונות דעתיקא76. ובתורה הו"ע מארז"ל שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה77 שזהו ענין
טתתקלד
אתעדל"ע בלא אתעדל"ת78, כי אי' בגמ' כל היושב ועוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו79 שזהו אתעדל"ת ואח"כ אתעדל"ע80 אבל כאן הוא שהקב"ה יושב ועוסק בתורה הו"ע אתעדל"ע בלא אתעדל"ת שהו"ע מתנה. אך עכ"ז הנה אנו רואים שאין נותנים מתנה אלא למי שראוי81, וכאן אם הקדים בחי' אם יערוף כמטר לקחי מקודם אז נותנין לו במתנה הטל שבתורה יש ג"כ בחי' הטל. אך הנה הגוף החומרי הנה הוא מעלים ומסתיר כי לא יוכל להזדכך כראוי שיעלה במד' הטל כי אחר כל ההזדככות והביטושים שיקבל עכ"ז נשאר בחומרי' הגוף שלכן מצינו במשה רבינו ע"ה כשעלה למרום נשאר גופו ביצי'82 רק דוקא אלי' לבד עלה בסערה השמימה עם גופו83 והוא מפני שהוא הי' זיכוך חיצוני' דש' ב"ן84 והוא ע"י שהי' י"ב חודש בעיבור85 ולכן כדי שיתעלה גם הגוף לבחי' טל צ"ל בחי' כנשר שהו"ע התעוררות רחמים ועי"ז יכול גם הגוף לעלות לבחי' טל. והוא ע"ד שמצינו במ"ת שכתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים86 שלכאורה אינו מובן מה היו צריכים אז למדת הרחמים הלא הי' קודם מ"ת שאינו שייך חטא ועון87 ולמה הי' צריכים אז לבחי' רחמים, אך מפני שבנ"י הי' במצרים שקועים במ"ט שערי היפך88 ולאחר נ' יום הי' צריכים לקבל את התורה89, ולהיות כי ברח העם90 שהרע הי' בתקפו רק שהם ברחו מהרע וכדי שלהיות ויחן ישראל נגד ההר91 כפה עליהם הר כגיגית92 שהוא בחי' אה"ר לכן הי' צריכים לבחי' רחמים.
אתעדל"ע בלא אתעדל"ת78, כי אי' בגמ' כל היושב ועוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו79 שזהו אתעדל"ת ואח"כ אתעדל"ע80 אבל כאן הוא שהקב"ה יושב ועוסק בתורה הו"ע אתעדל"ע בלא אתעדל"ת שהו"ע מתנה. אך עכ"ז הנה אנו רואים שאין נותנים מתנה אלא למי שראוי81, וכאן אם הקדים בחי' אם יערוף כמטר לקחי מקודם אז נותנין לו במתנה הטל שבתורה יש ג"כ בחי' הטל. אך הנה הגוף החומרי הנה הוא מעלים ומסתיר כי לא יוכל להזדכך כראוי שיעלה במד' הטל כי אחר כל ההזדככות והביטושים שיקבל עכ"ז נשאר בחומרי' הגוף שלכן מצינו במשה רבינו ע"ה כשעלה למרום נשאר גופו ביצי'82 רק דוקא אלי' לבד עלה בסערה השמימה עם גופו83 והוא מפני שהוא הי' זיכוך חיצוני' דש' ב"ן84 והוא ע"י שהי' י"ב חודש בעיבור85 ולכן כדי שיתעלה גם הגוף לבחי' טל צ"ל בחי' כנשר שהו"ע התעוררות רחמים ועי"ז יכול גם הגוף לעלות לבחי' טל. והוא ע"ד שמצינו במ"ת שכתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים86 שלכאורה אינו מובן מה היו צריכים אז למדת הרחמים הלא הי' קודם מ"ת שאינו שייך חטא ועון87 ולמה הי' צריכים אז לבחי' רחמים, אך מפני שבנ"י הי' במצרים שקועים במ"ט שערי היפך88 ולאחר נ' יום הי' צריכים לקבל את התורה89, ולהיות כי ברח העם90 שהרע הי' בתקפו רק שהם ברחו מהרע וכדי שלהיות ויחן ישראל נגד ההר91 כפה עליהם הר כגיגית92 שהוא בחי' אה"ר לכן הי' צריכים לבחי' רחמים.
יוהנה עכשיו עיקר גילוי בחי' נשר שהו"ע רחמים הוא מתגלה ע"י בכי' בעשי"ת ולכן אי' בכהאריז"ל כל מי שאינו בוכה93 בר"ה וביוה"כ אין נשמתו שלימה
יאתתקלה
ולכאורה צ"ל מהו"ע הבכי' ומהו אין נשמתו שלימה. הענין הוא כי הנשמה הו"ע שליח מהמשלח וידוע שהשלימות השליחות נגמר כאשר השליח עושה שליחותו וחוזר למשלחו ואומר עשיתי כל אשר צויתני, וזהו גמר השליחות, כמו"כ הנשמה היא שליח שנשלח מהמשלח להחיות האדם ובקיום תומ"צ והיא צריכה לחזור ולעלות למעלה לומר שעשתה כל שליחותה ובד"פ ההחזרה היא בלילה בעת השינה שאז הנשמה עולה למעלה ונשאר רק קושטא94 דחיותא95 והעלי' הוא ע"י ק"ש בידך אפקיד רוחי96 שהעלי' הו"ע פקדון וכמו שבהפקדון97 צריך להיות שיהי' נקי כמו"כ צריך לעשות חשבון הנפש בינו לבין קונו מכל המחשבות ודיבורים ומעשים וימצא מהם אשר לא לה' המה וע"ז צריך תשובה וחרטה גמורה כי למה יעלה98 זאת עס איז ד ך נישט, וע"ז הוא הבכי' ואז הוא99 עולה ושואבת לה חיים100 ממקור החיים, וכמו שהוא בפרט כך הוא צריך להיות בכלל שער"ה עם חשוכא101 הוא הסתלקות החיות שנשלח מהמשלח להחיות האדם בקיום תומ"צ שעיקר קיום העולמות הוא על102 תומ"צ כמ"ש אם לא בריתי103 יומם ולילה חוקות ארץ ושמים לא שמתי וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ104 ואדם עלי' בראתי שבראתי הוא בגימט' תרי"ג105 שעיקר קיום העולמות הוא בשביל תומ"צ, ע"כ אז צריך ג"כ לעשות חשבון הנפש מכל הדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה שעשה במשך השנה הזו שע"ז צריך תשובה וחרטה גמורה שהו"ע עקירת הרצון, ואפי' צדיק גמור שנקי מכל חטא שייך ג"כ לענין חשבון הנפש106 כי בודאי ימצא אצלו חטא ולכלוך כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא107 ובפרט ענין ביטול ד"ת108 שאפשר לעסוק בד"ת ולא עסק109, ואפי' כשהוא מנוקה מכל ואפי' מביטול תורה מ"מ צריך לעשות חשבון הנפש מפני שצריך לחזור
ולכאורה צ"ל מהו"ע הבכי' ומהו אין נשמתו שלימה. הענין הוא כי הנשמה הו"ע שליח מהמשלח וידוע שהשלימות השליחות נגמר כאשר השליח עושה שליחותו וחוזר למשלחו ואומר עשיתי כל אשר צויתני, וזהו גמר השליחות, כמו"כ הנשמה היא שליח שנשלח מהמשלח להחיות האדם ובקיום תומ"צ והיא צריכה לחזור ולעלות למעלה לומר שעשתה כל שליחותה ובד"פ ההחזרה היא בלילה בעת השינה שאז הנשמה עולה למעלה ונשאר רק קושטא94 דחיותא95 והעלי' הוא ע"י ק"ש בידך אפקיד רוחי96 שהעלי' הו"ע פקדון וכמו שבהפקדון97 צריך להיות שיהי' נקי כמו"כ צריך לעשות חשבון הנפש בינו לבין קונו מכל המחשבות ודיבורים ומעשים וימצא מהם אשר לא לה' המה וע"ז צריך תשובה וחרטה גמורה כי למה יעלה98 זאת עס איז ד ך נישט, וע"ז הוא הבכי' ואז הוא99 עולה ושואבת לה חיים100 ממקור החיים, וכמו שהוא בפרט כך הוא צריך להיות בכלל שער"ה עם חשוכא101 הוא הסתלקות החיות שנשלח מהמשלח להחיות האדם בקיום תומ"צ שעיקר קיום העולמות הוא על102 תומ"צ כמ"ש אם לא בריתי103 יומם ולילה חוקות ארץ ושמים לא שמתי וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ104 ואדם עלי' בראתי שבראתי הוא בגימט' תרי"ג105 שעיקר קיום העולמות הוא בשביל תומ"צ, ע"כ אז צריך ג"כ לעשות חשבון הנפש מכל הדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה שעשה במשך השנה הזו שע"ז צריך תשובה וחרטה גמורה שהו"ע עקירת הרצון, ואפי' צדיק גמור שנקי מכל חטא שייך ג"כ לענין חשבון הנפש106 כי בודאי ימצא אצלו חטא ולכלוך כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא107 ובפרט ענין ביטול ד"ת108 שאפשר לעסוק בד"ת ולא עסק109, ואפי' כשהוא מנוקה מכל ואפי' מביטול תורה מ"מ צריך לעשות חשבון הנפש מפני שצריך לחזור
יבתתקלו
ולומר שעשה כל אשר ציוהו המשלחו, וממילא שייך אצלו דין וחשבון. וזהו כל מי שאינו בוכה בר"ה וביוהכ"פ אינו נשמתו שלימה, פי' כי מאחר שאינו בוכה110 אין החזרה כדבעי וממילא אינו עולה למעלה ושואבת לה חיים וזהו אין נשמתו שלימה. וענין הבכי' אצל צדיקים גמורים הוא ע"ד שאמרו מים תחתונים בוכים111 אנן בעינן למהוי קדם מלכא.
ולומר שעשה כל אשר ציוהו המשלחו, וממילא שייך אצלו דין וחשבון. וזהו כל מי שאינו בוכה בר"ה וביוהכ"פ אינו נשמתו שלימה, פי' כי מאחר שאינו בוכה110 אין החזרה כדבעי וממילא אינו עולה למעלה ושואבת לה חיים וזהו אין נשמתו שלימה. וענין הבכי' אצל צדיקים גמורים הוא ע"ד שאמרו מים תחתונים בוכים111 אנן בעינן למהוי קדם מלכא.
יגולהבין זה הלא לכאורה לא נשפלו ברע גמור ח"ו. אך הענין הוא כי עד שלא נברא העולם הי' מים במים112, שמים תחתונים הי' כלול במים עליונים, פי' שמים עליונים לא הי' בתכלית העילוי ומים תחתונים לא הי' בתכלית השפלות. ומשנברא העולם כתי' יהי רקיע113 בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים שמים העליונים נתעלו בתכלית העילוי כמארז"ל כשתגיע לאבני שיש אל תאמרו מים מים114, ומים תחתונים נשפלו בתכלית השפלות שמהם נמשך כל מיני תענוג הבלי עולם. אך אם הי' האכילה כראוי היינו שכשישראל אוכל או שותה ומברך עלי' ה"ה מעלה אותה אך אם אוכל ע"ד מבטן רשעים תחסר115 אז הוא מורידה אשר ע"ז הירידה הם בוכים למה ירדו להחיות דבר כזו אשר יהי' אפשר בהם היפך הכוונה. נמצא שהבכי' הוא לא על ההשפלה אלא על הירידה. כמו"כ ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ג"כ ענין ירידה גדולה ועצומה שיתבונן שנשמה היא חלק אלקה ממעל116 כי חלק הוי' עמו117, חלקי הוי' אמרה נפשי118, ועכשיו שהיא ירידה בגוף גשמי חומר עב וגס שהי' ירידה צורך עלי', אלא שאפשר להיות שלא די שלא מעלה אותה אלא מורידה שחוטא ופוגם, שעל הירידה הזו שייך הבכי' למה נתלבשה להחיות גוף כזו וע"ז שייך הבכי', וזהו כשלא פגם וכש"כ כשפגם בפועל ממש צריך לתשובה וחרטה גמורה. והנה תשובה וחרטה הוא כמו שאמר רבינו נ"ע משל ע"ז כמו ההולך לרחוץ בנהר וטובע בהנהר בודאי הוא מתחרט119 למה הלך לרחוץ שזהו חרטה גמורה. ובאמת המשל הוא דומה לנמשל כי הנה ארז"ל120 מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, מים רבים הם ריבוי טרדות הפרנסה121 והם לא יכלו לכבות את
ידתתקלז
האהבה כי מדת אהבה היא מסותרת בלב כאו"א מישראל שאפי' קל שבקלים122 יש לו מס"נ123 על קדה"ש. והנה ענין מים רבים שהוא ריבוי טרדת הפרנסה שטרוד ומוטרד שהולך ועוסק וחושב אז ער וועט פאר חאפין פאר לויפן פאר טאן, ובאמת פאר לויפט מען ניט און מען פאר חאפט ניט אדרבא תחבולות שאט גאר124, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, שצריך לידע שהוי' אלקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל125 והנה הוא טרוד ומוטרד בטרדת הפרנסה שעי"ז עפ"י רוב שגם המצוה שעושה אינו כדבעי שאין לו פנאי וגם אפשר שיעבור על מ"ע לגמרי ועוד קשה יותר, נמצא שאדם כזו שרואים שהולך כל היום משומם נוכל לומר עליו שהמים רבים שלטו עליו וע"ז הוא צריך תשובה וחרטה גמורה וזהו"ע בכי'. וזהו כשעשה תשובה שייך שם ענין בכי' אך הנה אפי' כשלא עשה תשובה שייך ג"כ ענין בכי' שע"ז כתי' עוברי בעמק הבכה126 מעין ישיתוהו ויש בו ב' פי' הא' הוא על המיוסרים ביסורי הנפש בגיהנום127 שבוכים עד אשר נעשים מעינות מדמעותיהם, ועוד פי' בו שהוא קאי על עולי רגלים128 שעשו בשבילם מעיינות, ולחבר ב' הפי' הנה ממה שמיסרים אותם יסורי הנפש ובזה פועלים הזדככות בנפש עד אשר מהמעיינות נעשים ממעיני הישועה וכמ"ש ושאבתם מים בששון129 שמשם הי' שואבים רוח הקודש130 תמיד כמעין הנובע תמיד. וזהו אם לא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה מועלת לו ששב ורפא לו131, כי מה שאי' בספרים שתשובה אינו מועלת132 לאיזה חטאים היינו תשובה תתאה אבל תשובה עילאה בודאי מועיל. וענין התשובה עילאה הוא בנקל לכל בר ישראל להגיע אליה כי הו"ע התקשרות בתורה כמ"ש בתדב"א הי'
האהבה כי מדת אהבה היא מסותרת בלב כאו"א מישראל שאפי' קל שבקלים122 יש לו מס"נ123 על קדה"ש. והנה ענין מים רבים שהוא ריבוי טרדת הפרנסה שטרוד ומוטרד שהולך ועוסק וחושב אז ער וועט פאר חאפין פאר לויפן פאר טאן, ובאמת פאר לויפט מען ניט און מען פאר חאפט ניט אדרבא תחבולות שאט גאר124, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, שצריך לידע שהוי' אלקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל125 והנה הוא טרוד ומוטרד בטרדת הפרנסה שעי"ז עפ"י רוב שגם המצוה שעושה אינו כדבעי שאין לו פנאי וגם אפשר שיעבור על מ"ע לגמרי ועוד קשה יותר, נמצא שאדם כזו שרואים שהולך כל היום משומם נוכל לומר עליו שהמים רבים שלטו עליו וע"ז הוא צריך תשובה וחרטה גמורה וזהו"ע בכי'. וזהו כשעשה תשובה שייך שם ענין בכי' אך הנה אפי' כשלא עשה תשובה שייך ג"כ ענין בכי' שע"ז כתי' עוברי בעמק הבכה126 מעין ישיתוהו ויש בו ב' פי' הא' הוא על המיוסרים ביסורי הנפש בגיהנום127 שבוכים עד אשר נעשים מעינות מדמעותיהם, ועוד פי' בו שהוא קאי על עולי רגלים128 שעשו בשבילם מעיינות, ולחבר ב' הפי' הנה ממה שמיסרים אותם יסורי הנפש ובזה פועלים הזדככות בנפש עד אשר מהמעיינות נעשים ממעיני הישועה וכמ"ש ושאבתם מים בששון129 שמשם הי' שואבים רוח הקודש130 תמיד כמעין הנובע תמיד. וזהו אם לא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה מועלת לו ששב ורפא לו131, כי מה שאי' בספרים שתשובה אינו מועלת132 לאיזה חטאים היינו תשובה תתאה אבל תשובה עילאה בודאי מועיל. וענין התשובה עילאה הוא בנקל לכל בר ישראל להגיע אליה כי הו"ע התקשרות בתורה כמ"ש בתדב"א הי'
טותתקלח
רגיל ללמוד133 דף א' ילמוד שני דפין פרק א' ילמוד שני פרקים, ומי שאינו יכול לכפול לימודו יחזור לימודו יותר מרגילותו, ובזה יש עוד מד' אחרת גבוה יותר כי הו"ע עבודה ג"כ וכמאמר ושבתי וראיתי134 בין צדיק עובד אלקים לאשר לא עבדו אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד, נמצא שמלבד שהו"ע תשובה אלא שכולל ג"כ ענין עבודה נמצא שתשובה מועלת לו.
רגיל ללמוד133 דף א' ילמוד שני דפין פרק א' ילמוד שני פרקים, ומי שאינו יכול לכפול לימודו יחזור לימודו יותר מרגילותו, ובזה יש עוד מד' אחרת גבוה יותר כי הו"ע עבודה ג"כ וכמאמר ושבתי וראיתי134 בין צדיק עובד אלקים לאשר לא עבדו אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד, נמצא שמלבד שהו"ע תשובה אלא שכולל ג"כ ענין עבודה נמצא שתשובה מועלת לו.
טזאך לכאורה צ"ל אף שאם עשה תשובה וזכאי חולקהון דמארי תיובתא135 דמשכין לי' לקוב"ה בחילא יתיר136 בשעתא חדא וברגעא חדא137 אך עכ"ז מאין לו לבושים, ה"ה ערטלאי שאף לבושי המצות אשר עשה הנה הם לבושים צואים138. אך הנה ע"ז כתי' יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו שהמצות נק' בש' כנפים מה יונה139 כנפיה מגינות עלי' אוף140 כנס"י מצות מגינות עליהן, כי כשם שהכנפים בעוף הם כלים להרצון141 כי בתנועה אחת היא מעופפת למעלה כמו למטה ואין שינוי בהכנפים רק בהרצון לכל מקום שרצונה לעוף שמה נושאים אותה הכנפים, כמו"כ המצות הם ג"כ כלים שהם כלים לא"ס בעל הרצון142. אך זהו כשלא פגם וקיים תומ"צ ה"ה ממשיך משם לבושים אבל אם פגם הנה ע"ז כתי' ישאהו על אברתו שצריך להמשיך ממקום גבוה יותר ממצות ומשם נלקח לבושים. והענין הוא כי הנה בתורתו של ר' מאיר הי' כתוב כתנות אור באלף143 ולכאורה מהו פי' של אור בא',
יזתתקלט
אך הנה ענין עור בע' הוא מלשון עורות מעובדים144, שהעור קודם שנעבד הי' קשה וע"י עיבודו בדריכה ובעיטה פועלים בו ריכוך שיהי' ראוי לדבר הצריך. וכן הענין כי באדם כתי' לעבוד את האדמה145 כי ניתנה לו התומ"צ שעי"ז ירכך את חומריות וגסות הגוף ונה"ב וזהו כתנות עור בע', אך הבע"ת לוקח לו לבושים מכתנות אור בא'. וענין אור בא' הענין הוא כי הנה ידוע שמצות נק' בש' כלים, וכלים ולבושים הו"ע א', וידוע אשר שרש הלבושים קדם לשרש האורות146. ויובן זה ממה שמצינו שאותיות נק' ג"כ לבושים147 ומ"מ הרי בהם וע"י מתגלה השכל ששרשם הוא בקדמות השכל148, כמו"כ שורש הלבושים הוא בהרשימה149, וענין הרשימה הנה אם נפרשו לגריעותא פי' אשר לא נשאר כ"א רשימה שסילק את אורו הגדול אל הצד151 שכל האור נתעלם, ובאמת אם נדקדק150 היטב הלא מאין נשארו152 הרשימה הלא נשארו מאוא"ס שקודם הצמצום שהי' האוא"ס ממלא כל החלל153 שהוא ע"ד אור מעין המאור ומהאור הזה נשאר הרשימה, שע"ז כתי' הנה מקום אתי154 שהוא מקומו של עולם155 ואין העולם מקומו כי מעמד156 כללי לכללות עולמות אבי"ע, וע"י התשובה שהו"ע ורוח תשוב לאלקי'157 אשר נתנה יבוא לבחי' נשמה שנתת בי טהורה158 ענין טהירו עילאה159 והוא ע"ד שהקלף שנושא וסובל את האותי'. אך איך יכול לבוא לבחי' ומדריגה זו, הוא מאשר כי מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר160, פי' בכל מקום שנאמר דבר שאפי' מה שעלה ברצונו לצמצם, בזה ג"כ קדמה
אך הנה ענין עור בע' הוא מלשון עורות מעובדים144, שהעור קודם שנעבד הי' קשה וע"י עיבודו בדריכה ובעיטה פועלים בו ריכוך שיהי' ראוי לדבר הצריך. וכן הענין כי באדם כתי' לעבוד את האדמה145 כי ניתנה לו התומ"צ שעי"ז ירכך את חומריות וגסות הגוף ונה"ב וזהו כתנות עור בע', אך הבע"ת לוקח לו לבושים מכתנות אור בא'. וענין אור בא' הענין הוא כי הנה ידוע שמצות נק' בש' כלים, וכלים ולבושים הו"ע א', וידוע אשר שרש הלבושים קדם לשרש האורות146. ויובן זה ממה שמצינו שאותיות נק' ג"כ לבושים147 ומ"מ הרי בהם וע"י מתגלה השכל ששרשם הוא בקדמות השכל148, כמו"כ שורש הלבושים הוא בהרשימה149, וענין הרשימה הנה אם נפרשו לגריעותא פי' אשר לא נשאר כ"א רשימה שסילק את אורו הגדול אל הצד151 שכל האור נתעלם, ובאמת אם נדקדק150 היטב הלא מאין נשארו152 הרשימה הלא נשארו מאוא"ס שקודם הצמצום שהי' האוא"ס ממלא כל החלל153 שהוא ע"ד אור מעין המאור ומהאור הזה נשאר הרשימה, שע"ז כתי' הנה מקום אתי154 שהוא מקומו של עולם155 ואין העולם מקומו כי מעמד156 כללי לכללות עולמות אבי"ע, וע"י התשובה שהו"ע ורוח תשוב לאלקי'157 אשר נתנה יבוא לבחי' נשמה שנתת בי טהורה158 ענין טהירו עילאה159 והוא ע"ד שהקלף שנושא וסובל את האותי'. אך איך יכול לבוא לבחי' ומדריגה זו, הוא מאשר כי מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר160, פי' בכל מקום שנאמר דבר שאפי' מה שעלה ברצונו לצמצם, בזה ג"כ קדמה
יחתתקמ
מחשבתן של ישראל שהי' הם המכריחים לזה. אך צ"ל מאחר שכן איך הוא הירידה צורך עלי' שאמרנו שצריך להיות העלי' מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי161 שכ"ז הוא לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום איך שייך שם העלי', אך באמת הענין הוא כי היכן שייך ירידה צורך עלי' לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום לא שייך ירידה צורך עלי' אלא כי מקודם היתה בעצם כן ועתה הוא ע"י עבודה יכול להיות לבוא לבחי' לדבקה בו162 ית'. ובאמת י"ל אשר גם שם יש בחי' ירידה צורך עלי' אבל א"א שם לחלקם בשמות מחולקים, כי השמות שייכים לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום לא שייך ענין שמות. אך כ"ז הוא עכשיו שאינו כ"א והרוח תשוב שנושאים את ההארה אל השורש אבל השורש אינו מאיר למטה לכך אינו בבחי' קיום שאפי' אדה"ר חי אלף שנה163 עכ"ז מת, אבל לע"ל שיתגלה בחי' ונתתי רוחי164 שהנותן בעין יפה הוא נותן165, ואינו כתי' מי הוא הנותן שקאי על א"ס עצמותו ומהותו, ואז יהי' וחייתם166 שיהי' חיים וקיימים. וזהו כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, שלצדיקים הו"ע יפרוש כנפיו, וענין על אברתו הו"ע הבע"ת שמגיע לבחי' שלמעלה משרש המצות.
מחשבתן של ישראל שהי' הם המכריחים לזה. אך צ"ל מאחר שכן איך הוא הירידה צורך עלי' שאמרנו שצריך להיות העלי' מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי161 שכ"ז הוא לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום איך שייך שם העלי', אך באמת הענין הוא כי היכן שייך ירידה צורך עלי' לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום לא שייך ירידה צורך עלי' אלא כי מקודם היתה בעצם כן ועתה הוא ע"י עבודה יכול להיות לבוא לבחי' לדבקה בו162 ית'. ובאמת י"ל אשר גם שם יש בחי' ירידה צורך עלי' אבל א"א שם לחלקם בשמות מחולקים, כי השמות שייכים לאחר הצמצום אבל קודם הצמצום לא שייך ענין שמות. אך כ"ז הוא עכשיו שאינו כ"א והרוח תשוב שנושאים את ההארה אל השורש אבל השורש אינו מאיר למטה לכך אינו בבחי' קיום שאפי' אדה"ר חי אלף שנה163 עכ"ז מת, אבל לע"ל שיתגלה בחי' ונתתי רוחי164 שהנותן בעין יפה הוא נותן165, ואינו כתי' מי הוא הנותן שקאי על א"ס עצמותו ומהותו, ואז יהי' וחייתם166 שיהי' חיים וקיימים. וזהו כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, שלצדיקים הו"ע יפרוש כנפיו, וענין על אברתו הו"ע הבע"ת שמגיע לבחי' שלמעלה משרש המצות.