Toras Shmuel·5640 Part 2·Maamarim·And You Shall Love Hashem and Understanding This Verseתורת שמואל·תר"ם ח"ב·מאמרים·[ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו'

א[ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו'
בס"ד פ' וירא
עשר ולא י"א כו' ענן סוכה כו' מזה"פ, החיצון כו' קטרת, ריח, צדקה - ב' קיצורים

בוירא
ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי¹ שכל העבודה בקרבנות זהו רק יסוד לבחי' מזבח זו הפנימי, מהו מעלת מזבח זו שכל העבודה של מזבח החיצון הוא רק יסוד למזבח זו, הענין הוא שעל מזבח הפנימי היו מקטירין קטרת², וצ"ל שרש ענין בחי' הקטרת שהם י"א סממני הקטרת³, שצ"ל מהו ענין מספר זה די"א שבקדושה הוא רק עשר לבד, ודוקא עשר כמ"ש בס"י עשר ולא תשע עשר ולא אחד

גתרכ
עשר⁴, ומדוע בקטרת מספר סממני הקטרת הם י"א דוקא. והענין הוא דבסט"א הוא י"א דוקא שז"ע שבסט"א הם י"א כתרין⁶ דמסאבותא⁵, שלכאו' מאין ניתוסף אצלם להיות י"א כתרין מה שבקדושה הוא רק עשר כתרין⁷, אך באמת כל המוסיף גורע⁸, והענין הוא שבקדושה הנה החיות שמחי' הע"ס הוא בתכלית היחוד עם הספירות⁹, וכמ"ש בת"ז במא' פתח אליהו וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא¹⁰ שבחי' נביעו זו¹¹ לא נחשב בפ"ע כמו שבנפש האדם שהנשמה מחי' את הגוף, שעם היות שבעצם הנה הנשמה והגוף שני דברים <55>

דּ הם שהם מרוחקי' זמ"ז בתכלית הריחוק עכ"ז כל עת וזמן שהנשמה מלובשת בגוף א"א לחשוב את הנשמה לדבר בפ"ע והגוף לדבר בפ"ע כ"א ששניהם נק' אדם¹², משא"כ הגוף בפ"ע נק' גוף האדם כו', וכן הנשמה בפ"ע נק' נשמת האדם להורות שכל א' בפ"ע אינו דבר שלם ובהתכללותם יחד נק' אדם כו', ועד"ז יובן בבחי' אדם דאצי' שבחי' חסד דרועא ימינא זהו מבחי' גוף האדם וכן גבורה דרועא שמאלא ועד"ז נו"ה תרין שוקין¹³, והגם כי באמת אין לו דמות הגוף¹⁴ ולא גוף, אך באמת זהו שנא' ועל דמות הכסא¹⁵ דמות כמראה אדם, שענין כמראה אדם מובן פירושו שהוא כמראה אדם ולא אדם בפו"מ, וכן ענין אומרו דמות זהו ג"כ שאינו עצם כו', ובכלל קאי זה על בחי' רמ"ח פקודין שהן הן רמ"ח אברים דמלכא¹⁶, כמו שהאבר הוא כלי לגילוי חיות הנפש כן רמ"ח מ"ע הם פרטי כלים להשראת אוא"ס ב"ה כו', וזהו עד"מ בחי' גוף דאדם העליון, אבל החיות זהו ההוא נביעו שאיהו כנשמתא ענין אומרו כנשמתא הוא כדי לשלול שאינה כמו נשמתא ממש אלא שזהו כמו שהנשמה מחי' הגוף כן בחי' זו זהו מה שנמשך מבחי' והחכ' תחי'¹⁷ להחיות הע"ס דז"א שנק' בשם אדם¹⁸ כו', ועם היות שזהו אור וזהו כלי עכ"ז אין לחלק ביניהם כלל, והוא מפני שהכלי ג"כ בטל לאלקות וכמשנ"ת

התרכא
בד"ה להבין ענין מקיפים דבינה¹⁹ בענין איהו וגרמוהי²⁰ שזהו בחי' הגבול שבא"ס, לכן האור והחיות הנמשך מאתו ית' מתאחד עמהם ביחוד גמור עד שהם ד"א ממש, והגם כי באמת איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד נא' ב"פ חד²¹ להורות שהיחוד שבחי' איהו אשר מתייחד עם בחי' חיוהי הוא חד בא"א ממש מכמו בחי' האיהו שמתייחד עם גרמוהי, וגם בחי' האיהו אינו בחי' ומדריגה זו עצמו דבחי' האיהו שמתייחד עם גרמוהי²² כו' כמ"ש מזה במ"א, עכ"ז חיוהי וגרמוהי שניהם קרוים שם אחד כמראה אדם כו', שזהו לפי שכלי המדות בטלים בתכלית לאוא"ס שלכן המשכת אוא"ס שנמשך בהם מתאחד עמהם בתכלית היחוד כו', ועוי"ל שענין יחוד חיות הקדושה בע"ס זהו עד"מ כמו יחוד הנפש עם עשר בחינותי' שכל ומדות, ולכן עשר ולא אחד עשר, ומשל זה הוא עיקר יותר, ועכ"ז לענין שלפנינו מובן יותר ממשל הגוף עם הנפש, ובאמת ענינם אחד הוא שהרי בענין ההפרש בין שכל ומדות, וג' לבושי' מחדו"מ נת' המשל ע"ז מההפרש בין גופין ללבושי' בד"ה אוא"ס למעלה עד אין קץ²³, שעם היות שהגוף הוא ג"כ לבוש כו', עכ"ז בע"כ אתה חי²⁴, וא"י לפושטו, ולכן אינו דומה ללבושי' הנ"ל שהם משל על בי"ע, משא"כ וכמה גופין תקינת לון²⁵ זהו באצי' שההיא נביעא איהי כנשמתא לגופא כו', ואמנם בסט"א שנק' סט"א ע"ש בחי' הגסות והגסות^*26 שבהם שהם יש ודבר נפרד לגמרי, וכמו פרעה שא' לי יאורי ואני עשיתני²⁶ שזהו תכלית ההסתר שעי"ז הוא הגסות שבהם עד שאמר מי הוי', לא ידעתי את הוי'²⁷, והנה גם בחי' זו בהכרח שיומשך להם חיות מאוא"ס <56>

וּ שאל"כ לא היו שום מציאות כלל, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם²⁸ אפי' סט"א וקלי' מגקה"ט לגמרי, רק שאם חיותם הי' נמשך להם בקירוב הי' נבלע בהם²⁹ כמ"ש נבלע ישראל³⁰ כו', ולכן בכדי שלא יובלע בהם חיות הקדושה עומד החיות המחי' אותם בבחי' מקיף מלמעלה ע"ג, וזהו מספר י"א כתרין שהוא בחי' יו"ד כתרין והי"א הוא בחי' מקיף דלבונה זכה שנק' בשם לבונה זכה ע"ש שהיא עדיין זכה לגמרי³¹ אלא שממנה נמשך חיות להיו"ד כתרין ולכן הם י"א, וזהו ג"כ ענין י"א ארורי'³² וי"א יריעות³³, ושרש

זתרכב
ענין הקטרת הוא בכדי להעלות ולברר י"א כתרין דמסאבותא כו', והנה עבודת הקטרת הי' שהי' הכהן נוטל גחלים מע"ג המזבח³⁴ ונתן את הקטרת ע"ג הגחלים³⁵ עד שהי' מתמלא כל הבית כולו עשן³⁶, והענין הוא כי הנה כל דבר מורכב מד"י³⁷ ארמ"ע³⁸, וע"י ששורף הדבר המעורב מד"י הנה ג"י אמ"ר יוצאין בעשן³⁹ ויסוד העפר זהו האפר הנשאר כו' ונמצא מובן שהאפר מאילו ש"י שנעשה יסוד מזה"פ זהו מה שנשאר אחר כל בחי' הבירור דקרבנות שאחר שנשרף והג"י יצאו בעשן נשאר האפר וממנו הוא יסוד מזה"פ שעליו הקטירו קטרת שצ"ל שענין העשן מהקטרת זהו בירור היותר נעלה, ובעבודה ענין הקטרת⁴¹ הוא בחי' ההתקשרות כמ"ש בזהר על רשב"י בחד קטירא אתקטרנא⁴² כו' שהוא התקשרות גדולה וחזקה מאד כו', והתקשרות זו הוא בלתי הרגש כלל כ"א מעוצם הביטול⁴⁰ הוא מקושר ודבוק בה' אחד כו', וע"י התקשרות כזו יוכל להעלות גם מבחי' י"א כתרין דמסאבותא ע"ד ומעין שיהי' לע"ל דכתי' ומעיין מבית ה' יוצא⁴³ והשקה את נחל השטים כמשנ"ת מזה במ"א, ע' בלק"ת בד"ה ששים המה מלכות⁴⁴, רק שזהו מלמטלמ"ע וזהו מלמעלמ"ט, ומבחי' ענן הקטרת⁴⁵ זו נעשה מקיפי' דסוכה⁴⁶ זכר לענני כבוד⁴⁷ וכמ"ש פרש ענן למסך⁴⁸, ופרוש עלינו סוכת שלומך⁴⁹, וזהו אני לדודי ועלי תשוקתו פי' כשאני לדודי בבחי' התקשרות בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא⁵¹ כו' אז מאיר ומתגלה מלמעלה להיות עלי תשוקתו, פי' עלי הוא בבחי' מקיף⁵⁰ והיינו מקיפי' דסוכה שנמשך מענן הקטרת הוא בחי' התשובה דיוכ"פ, וזהו שארז"ל במד"ר בד' תשוקות⁵², תשוקת הקב"ה על

חתרכג
ישראל, דהנה בענן הקטרת נא' כי בענן אראה⁵³, ולא אמר מי הוא אשר נראה בענן אלא אראה שקאי על בחי' אוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו, ומבחי' זו נשתוקק על ישראל להגלות על ישראל בחה"ס בבחי' מקיף מלמעלה, ולכן מצות סוכה צ"ל צלתה מרובה מחמתה⁵⁴, שחמתה מרובה מצלתה פסולה⁵⁵, כי חמה זהו מורה על בחי' תוקף החום מבחי' שלהובא דרחימותא⁵⁷ שבחי' זו שייך בבחי' העבודה דקרבנות⁵⁶, אבל סוכה זהו מה שמתברר מעשן הקטרת שבבחי'⁵⁸ זו אינו שייך ההרגש דחמימות כ"א התקשרות ודביקות באוא"ס ב"ה לדבקה בו בלי שום הרגש כלל וכלל כ"א בבחי' ביטול לבד כו', ומבחי' מקיף זה שבסוכות מאיר בשמע"צ בבחי' פנימיות כו'.

טקיצור. בקטרת י"א סממנין נגד י"א כתרין, שבקדושה יו"ד שהחיות מחי' אותם בפנימיות, <57> ּ משא"כ בסט"א בפנימיות הי' נבלע, ולכן מחי' בבחי' מקיף, וזהו מקיף דלבונה שהיא זכה עדיין כו', ומהענן של הקטרת נעשה המקיף דסוכה שהוא זכר לענני כבוד, ומה שבענן אראה מאיר בסוכות בבחי' מקיף, ולכן צ"ל צלתה מרובה בחי' ישת חשך סתרו⁵⁹, ובשמע"צ מאיר בבחי' פנימיות כו'.

יוהנה בכדי להבין שרש ההפרש בין מזבח הפנימי למזבח החיצון, צ"ל שרש ההפרש בין קרבנות לעבודת הקטרת הקטורת, דהנה בזח"ב ס"פ⁶⁰ ויקהל דרי"ט סע"א איתא וז"ל ת"ח מה בין צלותא לעובדא דקטרת צלותא אתקינו לה באתר דקורבנין⁶¹ דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קורבין⁶² דהוו עבדין ישראל לאו אינון חשיבין כקטרת⁶³, ותו כו'⁶⁴ קטרת עביד יתיר מתקן⁶⁵ וקשיר קשרין כו' דאעבר זוהמא ואדכי⁶⁶ משכנא כו' ד' אתעביד ה'⁶⁷ כו' סליק⁶⁸ רעותא לאין סוף כו' עכ"ל. ובזהר"ק שם האריך בזה, ותוכן⁶⁹ הענין כי המל' דעשיי' הוא⁷⁰ בעמקי הקלי' כו' ומחי' אותם כו', ואין הבחי' זו יכולה לצאת מבין הקלי' עד שיבא זמן הכתוב בלע המות לנצח⁷¹ כו', והנה כ"ז שאין בחי' זו עולה למעלה, נראה ח"ו כמו בחי'

יאתרכד
פירוד ח"ו בקדושה⁷², וע"י הקטרת עולה כו', משא"כ בתפילה לעשות להעביר הזוהמא מבחי' זאת כו', ולכן אחר מעשה הקטרת אנו אומרים הודו כו' הודיעו בעמים כו' ע"ש. ובפי'⁷³ קשיר קשרין שא' בזהר י"ל⁷⁴ כי קשר הוא יסוד⁷⁵ וה"ע היחוד עליון וההתחברות עד א"ס כמו מיסוד א"ק נמשך במל' דא"ק שהוא מל' דא"ס⁷⁶ להיות מתחברת באצי' שנעשית עתיק לאצי'⁷⁷, ועד"ז הוא בזו"נ דאצי' שבחי' המל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה⁷⁸, וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר וישב דקפ"א סע"א⁸⁰ בגין לקשרא קשרין לאנהרא⁸¹ נהורין⁷⁹ כו', וע' בפרד"ס⁸² ערך קשר⁸³, נמצא מובן איך ע"י הכנעת החיצוני' ואכפייא⁸⁴ סט"א עי"ז דוקא אסתלק יקרא דקוב"ה, ועפ"ז יובן ג"כ ענין הנז' בזח"א פ' חיי שרה דקך"ב סע"א ד"א מלך דא אשה יראת ה'⁸⁵ כו' עד דאתדכי ואתחבר לעילא כו', וז"ע קטרת שהוא לשון קשר⁸⁶ כי כל קשר שבפסוק מתורגם בלשון קטר⁸⁷ כו' וקשרתם אותם לאות⁸⁸, מתרגמינן⁸⁹ ותקטרון יתהון לאת⁹⁰, ותקשור על ידו⁹¹, וקטירת⁹² על ידיה כו', ועם היות שבלשון תורה פי' קטרת היינו עשן כמ"ש עלה קיטור הארץ⁹³ כקיטור הכבשן, ותרגומו תננא דארעא כתננא דכבשנא⁹⁴ כו' עכ"ז י"ל דהא בהא תלי' כי עשן הקטרת ז"ע קשר והתחברות שעולה אתעדל"ת והוא העשן להתחבר ולהמשיך אתעדל"ע⁹⁵,

יבתרכה
וכמו העשן העולה מהנר שכבה⁹⁶ כשיקריב אותו סמוך לנר הדולק יגרום ירידת האש מהנר הדולק להדליק הנר שכבה כו', וע' בזח"א נח ד"ע ע"א גבי דהא לית תננא בלא אשא כמד"א⁹⁷ וה"ס עשן כולו⁹⁸ מפני אשר ירד עליו ה' באש, וזהו שנק' ג"כ קטרת לשון קשר כו'⁹⁹. והיוצא מזה שבקטרת יש העלא' והמשכה שע"י העלאת העשן מלמטלמ"ע, עי"ז נמשך <58>

יגּ מלמעלמ"ט המשכת אוא"ס מלמעלה מהאצי' שיומשך באצי' וז"ע קשיר קשרין כו', ולשון קשרין שהוא ל' רבים י"ל שזהו ההתקשרות בי"ע באצי' ואצילות בלמעלה מאצי', ועכשיו בעבודה ענין בחי' הקטרת בכלל זהו בחי' ובכל¹⁰⁰ מאדך¹⁰¹ שפי' רז"ל במשנה ספב"ת דברכות בכל ממונך¹⁰², והוא בחי' הצדקה שהפליגו רז"ל במאד מאד במעלת הצדקה ואמרו ששקולה כנגד כל המצות¹⁰⁴ ובכל תלמוד ירושלמי¹⁰⁶ ה"ה¹⁰⁸ נק' בשם מצוה¹⁰⁷ סתם¹⁰⁵ כי כך הי' הרגל הלשון לקרוא צדקה בשם מצוה סתם מפני שהיא עיקר המצות מעשיות ועולה על כולנה¹⁰³, וכמ"ש וצדקה תהי' לנו¹⁰⁹ כי נשמור לעשות את כל המצוה, שנמשלו כל המצות במצות צדקה, וכלליות כל המצות ה"ה נתלבשו בעשיי' הגשמיות שהן הן כמו בחי' הקטרת שנעשית מסממנים שאין בהם טעם, ואינם ממין מאכל, ומהם נעשה בחי' ריח העולה למעלה לחזק את המוח ולהשיב את הנפש שראשית גילוי כלליות הנפש הוא במוחין שבראש ופעולת הריח היא שלא תהי' הנפש בבחי' הסתלקות מן המוחין, רק שתשוב ותתגלה מהעלם אל הגילוי, וכך הו"ע המצות שע"י נמשך בחי' ריח, כמ"ש וירח את ריח בגדיו

ידתרכו
ויברכהו¹¹⁰, בגדיו הוא בחי'¹¹¹ מעהמ"צ¹¹² שנק' בגדיו ע"ש שמהמצות נעשי' לבושי' להנשמה¹¹³, וכן א' בזהר חמינא בריחא דלבושייכו¹¹⁴ דלא קריתון ק"ש, שהכיר הינוקא בבחי' הריח של הלבושי' דר"י ורי"ו¹¹⁵ שלא קראו ק"ש וכמשנ"ת מזה בד"ה וכל שיח השדה¹¹⁶ טרם יצמח, ושרש ענין מה שע"י מעהמ"צ נעשי' לבושי' להנשמה זהו מפני כי המצות בשרשן הם בחי' מקיפי' שהם בחי' רצה"ע שלמעלה מהחכ' וההשגה כו', כ"א בחי' ריח, וזהו דכתי' וריח שלמותיך כריח הלבנון¹¹⁷ פי' שריח הלבושי' דמעהמ"צ חשובים כ"כ כמו בחי' ריח הלבנון שהוא ריח דמס"נ שבאחד¹¹⁸, כמ"ש בהג"ה לד"ה בך"ה בכסליו שבת"א¹¹⁹, וכמ"ש בלק"ת ס"פ שלח בד"ה וישלח יהושע פ"ב בענין יריחו שנק' בחי' זו אריך אנפין כו', וזהו ג"כ ענין הקרבנות שנא' בהם לריח ניחוח¹²⁰ כו'.

טוקיצור. שבזהר ס"פ ויקהל ובזהר"ק שם פי' שע"י התפלה הוא רק להעביר הזוהמא, וע"י הקטרת עולה מל' דעשיי' מהקלי', ופי' קשיר קשרין שז"ע חיבור בי"ע עם האצי' ואצי' עם בחי' שלמעלה מהאצי' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, ע"י העשן, ועכשיו בעבודה זהו בכל מאדך בכל ממונך צדקה ששקולה כו', והמצות הם בעשי' כמו הקטרת שהם מסממנים שאין בהם טעם, שהם מבחי' מקיפי' שלמעלה מהשגה, ונק' ריח שלמותיך כו'.

טזוהנה פעולת הריח הגשמי הוא שלא תהי' הנפש בבחי' הסתלקות מן המוחין, רק שתשוב ותתגלה מהעלם אל הגילוי, וכן נת' במ"א בד"ה עולת תמיד¹²¹ שז"ע

יזתרכז
ריח דקרבנות שלכן ביטל יוחנן כה"ג את המעוררי'¹²², שהיו אומרים עורה למה תישן¹²³, דפי' וענין השינה הוא ע"ד מ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק¹²⁴ מנייהו¹²⁵ אשתארון¹²⁶ כגופא בלא נשמתא, וע"י <59>

יחּ ריח והעלאה דקרבנות הי' נמשך הגילוי, והיינו גילוי המוחין בז"א, ולכן ביטל המעוררי', וכן בנפש האלקי' ענין בחי' השינה הוא, אשר מחמת הקיטורי' העולים מנה"ב אין אור הנה"א מתגלה במוח, וז"ע טמטום המוח¹²⁷ כו' שאין האלקות נתפס בו וכמ"ש בסש"ב¹²⁸, וע"י ריח והעלאה מהתפלה שהיא במקום הקרבנות¹²⁹ נמשך גילוי המוחין וכן בנפש כו', (ולפ"ז צ"ל שא"כ קרבנות וקטרת שוין, אמנם באמת אינו כן שיש יתרון גדול לקטרת על בחי' הקרבנות כמשית"ל¹³⁰ ), ועד"ז בענין המצות שנק' ריח בגדיו, ממשיכי' גילוי אוא"ס ב"ה בחכ', וכן בנפש ע"י המעשה שמתקן מעשיו נעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה כמ"ש בת"א ר"פ בראשית בד"ה השמים כסאי בפי' והארץ הדום רגלי שז"ע מ"ש וצדקה תרומם גוי¹³² ע"ש ובהגהות לשם¹³¹ באריכות, שענין הזכות זהו כמו שהריח משיב את הנפש שיאיר במוח ולב בבחי' גילוי הארת האור כו', ולכן על הצדקה שהיא כוללת כל המצות ונק' מצוה סתם כנ"ל נא' וצדקה תרומם גוי שמתרוממת ועולה למעלה מעלה, וז"ע בכל מאדך בכל ממונך, והרי באמת פי' בכל מאדך הוא ג"כ בחי' האהבה שבלי גבול, אלא שצ"ל דהא בהא תלי' כו'¹³³.

יטוביאור הענין יובן מגודל מעלת הצדקה גם בפרט מלבד מה שהיא כוללת כלליות כל המצות, דהנה נת"ל¹³⁴ שענין בחי' ירידת הנשמה בגוף שהירידה היא צורך עלי'¹³⁵, שהוא בכדי להיות והרוח תשוב לבחי' האלקי' אשר נתנה¹³⁶, וכמו לע"ל שיהי' בנתינה דכתי' ונתתי רוחי בכם וחייתם¹³⁷ שיהיו חיים

כתרכח
לעולם, וז"ע כ"י בתשובה¹³⁸ כו', וענין עלי' זו בד"כ ז"ע בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא¹³⁹ שע"י התשובה תהי' בחי' השבת הנפש למעלה מבחי' מה שנש"י עלו במח'¹⁴⁰, שהרי המח' היא רק מלבושי הנפש¹⁴¹, והעלי' לאשתאבא¹⁴² בגופא דמלכא גופא דוקא כו', ושעת הכושר בכל יום לבחי' עלי' זו הוא בק"ש באמרו אחד ואהבת, וכמבואר בספרים שצריך למס"נ באחד שאין הכוונה על בחי' ציור¹⁴⁴ קדה"ש¹⁴³ בפו"מ לבד, אלא הכוונה גם ברוחניות והוא ביטול להתכלל באור ה' אחד והוא בחי' ומדריגת יחידה שבנפש, וע"ז אמר דהע"ה וביקש מכפירים יחידתי¹⁴⁵, כי הנה נודע ממארז"ל ה' שמות נקראו לה נרנח"י¹⁴⁶, שה' שמות אלו הם היו¹⁴⁷ מדריגות חלוקות בעבודת ה', שקריאת שם חיה הוא בחי' חכ'¹⁴⁸ שבנפש וכמ"ש והחכ' תחי'¹⁴⁹ ונשמה הוא בחי' בינה¹⁵⁰ שהוא בחי' השגה כו', אבל בחי' יחידה שבנפש הוא בחי' הרצון פשוט שלמעלה מן החכ'¹⁵¹, ונק' יחידה ל' נקבה שמקבלת מיחיד¹⁵² כי הוא רק רצון פשוט לבחי' אוא"ס יחידו ש"ע, וכמ"ש מי לי בשמים¹⁵³ ועמך לא חפצתי, וכמשנ"ת כמ"פ ששמים וארץ הם ג"ע העליון והתחתון¹⁵⁴ ובכולם לא חפצתי כ"א ליכלל

כאתרכט
בעצמותו ית', ע"י בחי' ההתבוננות שיתבונן שכולם הם רק עמך בטל וטפל כו', ובחי' זו ישנה בכאו"א מישראל אפי' בפחותי הערך, כי כאו"א יש בו בטבעו בחי' מס"נ ורצון זה שלמעלה מהשכל וכמבואר בספרים שגם מי שאין לו אלא נפש, או נפש דנפש מ"מ גם בחי' יחידה כלולה בה, וע' בשעה"ק להרח"ו ז"ל ח"ג שע"ב¹⁵⁵, <60>

כבּ וע' בסש"ב פ"ך¹⁵⁶, אמנם הנה זלעו"ז עשה האלקי'¹⁵⁷ שגם בסט"א יש בחי' יחידה¹⁵⁸ זו שהוא בחי' רצון שלמעלה מהשכל והטעם, וע"כ יכול להיות באדם רצון חזק גם במילי דעלמא כענין בחי' רצון הנ"ל שבקדושה שהיא ג"כ למעלה מטו"ד אם ממשיך עליו עול ד"א יותר מדי כו', וע"ד שנת' בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי¹⁵⁹ וכשנעשה התקשרות לזה העולם כ"כ בחוזק עד שהוא בלי שכל כלל כו', ומקור בחי' זו נק' כפירים כי כחם רב ועצום ויש בהם תגבורת החיות כו', וע"ז התפלל דהמע"ה וביקש מכפירים יחידתי, והיינו להיות בחי' היחידה רק בקדושה לבד לבחי' יחידו של עולם, והוא בחי' ומדריגת אהבת בכל מאדך כי בכל נפשך כולל ד' בחי' נרנ"ח, ובחי' בכל מאדך הוא בחי' יחידה שבנפש כי מאד הוא בלי גבול כו', וזהו בחי' בכל מאדך שארז"ל בכל ממונך שלכאו' הוא פלא מהו ענין הממון לבחי' מאד שהוא בחי' ומדריגה היותר גבוה שבנפש בחי' יחידה כנ"ל, אלא הענין הוא כמ"ש צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד ל"ד) פי' חטאתם הוא הגורם, כי אין צדיק בארץ¹⁶⁰ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועי"ז נמשך חסד שהוא השפעה לסט"א, כי ע"י כל חטא וחטא נעשה פגם בנפש ובמקור שורשה, לפי שמתלבשת בנה"ב, והיא שמורידה וממשיכה בעמקי הקליפות והבליות¹⁶¹ בחי' החיצוני' כו', אך הנה

כגתרל
הצדקה תרומם גוי, להיות בחי' גוי אחד בארץ, והיינו שגם נה"ב תתעלה ע"י הצדקה שאדם עושה שעי"ז היא נפרדת ונבדלת מן הרע הגמור, ומתרוממת גם היא להיות כל מדותי' ולבושיה לה' לבדו, והגם¹⁶² כי כל המצות הם בשביל בירור הנה"ב כמ"ש במ"א בענין לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות¹⁶³ שקאי על נה"ב¹⁶⁴, מ"מ אין¹⁶⁵ לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כ"כ כמו מצות¹⁶⁶ הצדקה, שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח אחד מנפש החיונית בשעת מעשה המצוה לבד, אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו הרי כל כח נפשו החיוני' מלובשת¹⁶⁷ בעשיית מלאכתו או עסק אחר שמשתכר¹⁶⁸ בו מעות אלו, וכשנותנין¹⁶⁹ לצדקה הרי כל נפשו החיונית עולה לה', וגם מי שאינו נהנה מיגיעו מ"מ הואיל שבמעות¹⁷⁰ אלו הי' יכול¹⁷¹ לקנות חיי נפשו החיונית ה"ה¹⁷² נותן חיי נפשו לה', ולכן ארז"ל שמקרבת את הגאולה¹⁷³ לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית מה שלא הי' יכול להעלות ממנה כ"כ כחות בכמה¹⁷⁴ מצות אחרות¹⁷⁵, ועל בחי' השבת הנפש זו הפליגו רז"ל ואמרו במקום שבע"ת עומדי'¹⁷⁶ צ"ג א"י לעמוד¹⁷⁷ כי כל המדות דנה"ב בעצם מציאותן הן תקיפין וחזקים יותר מהמדות הקדושות דנה"א, וכמו בגשמיות הבהמות והחיות הם בעלי כח וגבורה יותר מהאדם¹⁷⁸, שהטעם הוא לפי שבשרשם הן מבחי' היותר גבוה מאד נעלה בחי' יד החזקה¹⁷⁹, רק שירדו ונפלו למטה מטה, ואמנם כד אתכפי' ואתהפכא מחשוכא לנהורא¹⁸⁰ הרי נכלל בחי' תוקף זה בקדושה, וזו היא מעלת בע"ת שהוא בחילא יתיר¹⁸¹ כמ"ש במ"א, וזהו שביקש דהע"ה שינצל מכפירים יחידתי, שלהיות כי יש בחי' יחידה שהוא בחי' תוקף והתגברות <61>

כדּ הרצון שלמעלה מהטעם גם בסט"א, ונק' כפירים כמ"ש הכפירים

כהתרלא
שואגים לטרף¹⁸² שהוא התגברות החיות גבור כארי¹⁸³ כו', ולזה ביקש דוד ואמר מכפירים יחידתי שתהי' יחידתי מקושר בקשר אמיץ וחזק להשי"ת לבדו, ולא תפול ח"ו בידי החיצוני' שנק' כפירים שהוא הארי' כמו שהוא בשה"כ, וזהו וצדקה תרומם גוי שיתהפכו המדות שבנה"ב לדבקה בו ית', והוא ע"י הצדקה כי במדה שאדם מודד¹⁸⁴ בה מודדין לו שכמו שהוא מרחם על העני ונותן צדקה להחיות רוח שפלים¹⁸⁵ ממתי רעב, כך למעלה מתגלגלים עליו רחמים רבים ממקור הרחמים האמיתים על נפשו לרוממה משפלותה וטומאתה וכמ"ש מחי' מתים¹⁸⁶ ברחמים רבים¹⁸⁷, שמאן דנפיל מדרגי' אקרי מית¹⁸⁸ (וכמו העני שאין עני אלא בדעת¹⁸⁹ חשוב כמת¹⁹⁰ מחמת הנפילה) וע"י בחי' רחמים רבים נמשך בחי' תחה"מ כו'¹⁹¹.