Toras Shmuel·5640 Part 2·Maamarim·On Shmini Atzeret and the Meaning of the Ashes of Isaac in Pirkei DeRebbi Eliezerתורת שמואל·תר"ם ח"ב·מאמרים·ביום[/cup] השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'

אביום השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
- ריח ניחוח כו' רבוי האור דתהו כו'

בג' טעמים שנק' ריח - ב' קיצורים

גשמע"צ
ביום השמיני עצרת¹ תהי' לכם² כו' פר אחד איל אחד³, וארז"ל במד"ר במקומו⁴ משל למלך שעשה סעודה ז' ימים וזימן לכל בני המדינה כו' כיון שעבר ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו לכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או דג או ירק, כך אמר הקב"ה לישראל בהשע"צ תהי' לכם גלגלו במה שאתם מוצאי' פר אחד איל אחד, והיינו בחה"ס ביום ראשון הקריבו י"ג פרים⁵ עד שבז' ימי החג הקריבו ע' פרים על עא"ו⁶, ובשמע"צ שהוא לכם הוא רק פר אחד איל אחד כו'. ולהבין זה צ"ל שרש ענין הקרבנות.

דתקצד
וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר של אילו דיצחק⁷ זהו יסוד של מזבח הפנימי, שלכאו' אינו מובן מה שייך אפר דאיל שיהי' יסוד מזה"פ, ויובן בהקדם ענין בחי' הקרבנות שמקריבים פרים ואילים וכבשי'⁸ ע"ג המזבח, ומהם נעשה ריח ניחוח לה'⁹, שלכאו' מה"ע שע"י הקרבת הבהמה^*10 ע"ג המזבח יהי' נמשך ריח ניחוח כו' ומה גם לבחי' ש' הוי' שאם¹⁰ היות ש' הוי' לשון מהוה¹¹ מ"מ הוא בדרך ממילא ומאליו ולא <46>

הּ בבחי' כה"פ בנפעל, שזהו מבחי' ש' אלקי'¹³ כמ"ש בראשית ברא אלקי'¹⁴, ול"ב פעמים אלקי' נא' במע"ב¹⁵, וש' הוי' הוא רק מהוה מאליו וממילא כמ"ש יהללו כו' הוי' כי הוא צוה ונבראו, ולא ברא¹⁶ כ"א נבראו מאליו כו' כמ"ש בלק"ת שה"ש ד"ה קול דודי¹² ע"ש, ומ"מ הקרבנות שהם נבראי' מש' אלקי' יהי' מהם ריח ניחוח להוי' ולש' אלקי' אינו מועיל הקרבן¹⁷ כמ"ש בזהר כו', וגם צ"ל ענין שם קרבן איתא בספרים שהוא לשון קירוב¹⁸, והיינו קירוב הכחות והשמות¹⁹, שלכאו' יפלא איך ע"י הקרבת הבהמה גשמיות יתקרבו הכחות והשמות שלמעלה, שלכאורה א"ז בערך כלל, אך הענין יובן ע"פ מה שארז"ל במד"ר מלמד שהי' הקב"ה בורא

ותקצה
עולמות ומחריבן, דין אהני' לי'²⁰ ודין לא אהני' לי'²¹, וכמ"ש דבר צוה לאלף דור²² שקאי על המילה או על התו' שלדיעה הא' תתק"פ דורות נקמטו, ולהב' תתקע"ד דורות נקמטו²³ שזהו דורות מעולם התהו שדין לא אהני' לי' כו', וכנודע מענין שבה"כ שהי' בעה"ת²⁴ שנפלו ונשברו והאורות נסתלקו²⁵, וממה שנפל בשבה"כ נתהוו בתיקון כל דברים²⁶ הגשמי' דומם ודצומח וחי ומדבר כו', בכדי שע"י העבודה יתבררו כו', וזהו שרש יסוד ענין הקרבנות שהאדם מביא בהמה ומקריבה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בחי' ארי' דאכיל קרבנין²⁸, שכמו שלמטה הי' כהן המקריב קרבנות שלהיות הכהן הוא מבחי' החסד²⁹ לכן הוא מקריב הקרבן שע"י בחי' החסד שלו הוא מקרב אותו שיתעלה לריח ניחוח להוי', וכ"ה למעלה בשרשו שנמשך מבחי' חסד לקרב הניצוץ שיש בבהמה הנקרבת שז"ע שהי' האש בדמות ארי'³⁰ ע"ש פני ארי' אל הימין³¹ שהוא מבחי' ימין מקרבת³² המקרב את ניצוץ דתהו שנפל בשבירה ונפרד מאחדותו מאז הי' עולם התהו ועי"ז נעשה שמחה גדולה²⁷ מאד למעלה, כמו עד"מ ב' אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן מרובה כשמתראים יחד שניהם הם בשמחה רבה ועצומה אשר לא יבא זר ביניהם כלל להפריע שמחתם, וזהו שרש ענין שמחת נשואין שמה' אשה לאיש ומ"מ מאז נולדו ה"ה רחוקי' זמ"ז שזה מתגדל אצל או"א, וזאת מתגדלת אצל או"א שע"פ רוב הם רחוקי' זמ"ז במרחק רב עד שאינם נודעים כלל וכלל זל"ז כו', עד שמגיע זמן קישור הנשואין אז בא אחד או כותב לו במכתב איך שבעיר פ' אשר גם היא אינה נודעת לו ואין לו מכירים בשם יש אחד שרוצה להשתדך עמו, והאיש הבינים משתדל בכל כחו לקרב המרוחקי' שהיו קרובים תחלה וכמ"ש לזאת יקרא אשה³⁴ כי מאיש לוקחה זאת, וכשם שחוה

זתקצו
היתה מצלעותיו של אדה"ר³⁵, שזה הי' בתחילת הבריאה שגם גופה היתה אחת מצלעותיו דאדה"ר מפני שעדיין לא הי' גוף זולת גוף אדה"ר, אבל אח"כ עם היות <47>

חּ שנתרבו הגופות מ"מ שרש שרשן הם מאחד דהיינו מאדה"ר שהוא וחוה מגוף אחד, וא"כ לפ"ז עם איזה אשה אשר יזדווג האדם הנה הוא מגוף אחד³³, וכן בענין הנשמות הנה כל נשמה ונשמה היתה כלולה באדה"ר שהי' נשמה כלליות³⁶, וא"כ מ"ע הזיווגי' שהקב"ה יושב ומזווג זווגים³⁷ מאז גמר מע"ב כמארז"ל, אלא בכדי לזווג שתהי' עזר כנגדו³⁸ צ"ל שיהי' שניהם משרש אחד שהגם שכולם היו כלולים באדה"ר מ"מ באדה"ר עצמו הי' בו פרטים רבים, וכמ"ש בכתהאריז"ל שיש שהיו מחוטמו³⁹ ויש מפאותיו⁴⁰ ע"ש, וזהו שרש ענין הזיווגים, אמנם כאשר ע"פ אמת כולם היו כלולים באדה"ר שהיו בתכלית הקירוב שקירוב זה אין לך קירוב יותר גדול מזה, ומ"מ נפרדו משך זמן מאז הוולדם עד שמזווגים אותם שארז"ל בן שמונה עשרה לחופה⁴¹, שח"י שנה היו נפרדי' זמ"ז בתכלית, ולכן כשמתקרבים להוליד הולדה בדומה להם וכנודע שאיש ואשה שם י"ה ביניהם וכשמולידים בן ובת נשלם ש' הוי' שבן ובת הם ו"ה⁴², וזה יהי' בדומה להם שהרי לע"ל יהי' ו"ה במדריגת י"ה, וזהו ביום ההוא יהיה פי' שש' הוי' יהי' ב"פ י"ה⁴³ כו', וזהו בדומה לו, שממילא נעשה השמחה גדולה מאד ששני אוהבים נאמנים שהיו בתכלית הקירוב מאד כנ"ל ונתרחקו בריחוק מקום עד שלא ידעו זמ"ז כלל, כשמתקרבי' נעשה השמחה גדולה למאד מאד, ועד"ז יובן בענין הקרבת הקרבן שמקריבין הניצוץ שהי' מרוחק משרשו ומקורו מאז הי' שבה"כ שנעשה שמחה גדולה מאד נעלה, ונודע כי שמחה ממתיק דינים⁴⁴, ולכן ע"י בחי' שמחה זו מתבסמי' הגבורות דש' אלקי' שעם היות שלגבי בחי' הגבו' דש' אלקי' אינו מועיל הקרבן מ"מ ע"י בחי' השמחה הנפלאה נמתקים הגבורות דש' אלקי' וממילא אין מדה"ד מקטרג כו'.

טתקצז
קיצור. בכדי להבין ענין האפר מאיל שנעשה מזבה"פ צ"ל ענין הקרבנות שמתקרב הניצוץ דתהו שנפרד מאז הי' שבה"כ, ועי"ז נעשה שמחה גדולה כשמחת נשואין ויותר ועי"ז⁴⁵ מתבסמין הגבו' דש' אלקי' שיומתקו כו'.

יואמנם בחי' ריח ניחוח להוי' שנעשה ע"י העלאת הקרבן צ"ל שזהו לבד בחי' השמחה הנפלאה שהשמחה הוא מצד הגילוי וגם שמחה גורמת גילוי⁴⁶ כמ"ש במ"א, שהרי לגבי בחי' ש' הוי' מועיל קרבן ואינו כמו ש' אלקי' שהוא מתבסם כנ"ל⁴⁷, וגם ש' הוי' הוא רחמים⁴⁸ שא"צ להתבסם כלל כו'. אך הענין הוא עפמשנת"ל⁴⁹ ששרש דצח"ם הוא מעולם התהו שקדם לבחי' התיקון⁵⁰ שענין קדימה זו הוא קדימה במעלה⁵¹ כמשנ"ת מזה במ"א באריכות, ושרש הענין הוא שבתהו הי' ריבוי האורות ומיעוט הכלים ובתיקון הוא להיפך שהכלים מרובים והאורות מועטים⁵², ולזאת כאשר הכלים לא הי' באפשרם לסבול האור נשברו, שזהו כמשל תיבת ברוך פירושו גיבענצט⁵⁴, אבל כשמתפרדי' האותיות⁵³ ב' בפ"ע רי"ש בפ"ע, <48>

יאּ וכן ו' ך' בפ"ע לא נמצא בהם פי' כלל, שעד"ז יובן שנסתלקו האורות והכלים נפלו ששבירתם זהו נפילתן שאינם נושאי' בתוכם פירוש התיבה, ועי"ז שנשברו נפלו למטה עד שמבחי' האותיות נעשו כל בחי' דצח"ם שלמטה כו', ולכן יש בהם כח יותר הרבה שהרי הבהמה והסוס מוליכים את האדם למקום שהוא בעצמו א"י להגיע לשם שזהו מפני כי הצומח והחי הוא למטה מהאדם לכן זהו ממה שנפל למטה בשבה"כ שזהו ממה⁵⁵ שהי' במעלה יותר בהיותו בבחי' התהו כו', וכמשל החומה⁵⁶ שנופל שהאבנים שבראש החומה נופלים למרחוק הרבה יותר מכמו האבנים שבאמצע או בתחתיות החומה כו', ולכן כאשר מתעלים לשרשם הקדום מתעורר

יבתקצח
להאיר בהם בחי' אורות דתהו שהי' מאיר בהם תחלה הוא בחי' ריבוי האור דתהו כו'.

יגוענין בחי' ריבוי האור⁵⁷ הנה לא כמו שמובן לכאו' שבחי' ריבוי האור הוא שבחי' האור הוא בריבוי מאד יותר מכמו בתיקון אבל בחי' האור הוא שוה במעלה לבחי' האור דתיקון רק שהוא בריבוי הרבה מאד, אמנם באמת לא כן הוא שהרי כשם שפי' וענין ריבוי הוא להוסיף שהוא הרבה יותר מכמו מיעוט האור כו' כן בחי' הריבוי מורה גם על עצם מעלת האור ג"כ שהוא בתוס' מרובה לאין שיעור כלל, וכמו השמש שהוא ריבוי האור נגד אור הלבנה שמלבד הריבוי ה"ה אור יותר נפלא לאין שיעור כלל, או אור השמש נגד אור היום בעצם שהוא ג"כ אור שמלבד הריבוי הנה הוא אור נוסף שלא בערך כלל⁵⁸ נגד בחי' אור היום. ויובן זה ממה שמצינו בדרז"ל על אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו⁵⁹, שנת' מזה במ"א פי' וביאור לשון מסוף העולם ועד סופו שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו, אלא שבכלל נחלק כלליות כל העולמות שארז"ל ע"פ ועלמות אין מספר⁶⁰ ועולמות אין מספר על שני בחי' עלמא דאתכסי' ועדאת"ג⁶¹, והכוונה בפי' מסוף העולם דעלמא דאתגלי' מלמעלמ"ט עד סופו דעלמא דאתכסי' מלמטלמ"ע, שנמצא הי' האדם מביט באור זה בב' עולמות כללי' אלו שכוללים כלליות השתלשלות העולמות כולם, וכאשר מיעטו הרי יכולת האדם לראות רק ערך פרסא לבד או מיל⁶², שנמצא ריבוי זה ומיעוט אינו בערך כלל, וכ"ז הוא בתיקון עצמו שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון שכלליות בחי' התיקון הוא בחי' מיעוט האור כו', וא"כ דעת לנבון נקל⁶³ ענין בחי' ריבוי האור שהי' בבחי' התהו שמלבד בחי' הריבוי הי' אור נבדל בערך לגמרי מבחי' אור דתיקון עד שהי' הכלים דתהו מוכרחי' להשבר ולהתבטל כו', ועם היות שהי' מיעוט הכלים בתהו הרי מצינו

ידתקצט
שהראש הוא מעט הכמות נגד הרגלים עד"מ מ"מ הרי בהראש מאירים כל החושים היקרים והיותר חשובים כמו בחי' ג' מוחין דחב"ד וראי' ושמיעה וריח וטעם ודבור ומחשבה שהם החושי' היותר נעלים שבאדם, ועכ"ז הוא קטן מהידים והרגלים שהם בעוצם גדלם אין בהם רק כח אחד כח המעשה בידים וכח ההילוך ברגלים, נמצא בחי' קטן⁶⁴ <49>

טוּ הכלי אינו מונע להיות נמשך בו ריבוי האור כו', וכמ"כ נבין שגם בתהו עם היות שהי' מיעוט הכלים מ"מ לא מטעם זה הי' ענין בחי' השבירה כ"א מצד עצם בחי' ריבוי האור שהי' בריבוי מאד וגם הי' אור נבדל שלא בערך כלל לגבי בחי' התיקון כו', ונמצא כאשר מאיר בחי' אור הזה בתיקון ה"ז תוס' מרובה על בחי' העיקר שהרי עיקר בחי' התיקון הנה הוא מיעוט האור ותוס' זה שנעשה ע"י הקרבת הבהמה ע"ג המזבח מתקרב ניצוץ דתהו שהוא מבחי' ריבוי אור דתהו שמלבד ריבוי האור הנה הוא אור נבדל בערך לגמרי מאורות דתהו⁶⁵ אשר עי"ז נמשך תוס' אור בש' הוי' שז"ע נחוח להוי' ע"י בחי' ריח שהוא בחי' ההעלאה⁶⁶ שמתעלה הניצוץ שמזה נעשה בחי' ריח, ויובן זה למה נמשל לריח הוא מב' טעמים הא' כמו הריח הוא מקיף את האדם שנתעלף ונסתלק כרגע חיותו שהאיר להחיות גופו שב ופרח מאפיו ע"י שנחלש או סיבה אחרת, הנה כשנותנים לו להריח ריח חזק חוזר הנפש להתפשט⁶⁷ בגוף האדם להחיותו כמקדם קדמיתא, ולכאו' מי הוא אשר עוררו לשוב לבוא ולהתפשט בגוף האדם אלא שזהו מפני שהריח מעורר בשרש שרשו אשר משם לא נסתלק שהרי להמת לגמרי לא יוחזר נשמתו להחיותו ע"י הריח שזה מפני שנסתלקה לגמרי, משא"כ המתעלף עם היות שנפשו פסקה להחיותו בהתפשטות חיותה להיות העין רואה והאזן שומע ושארי איבריו פועלים פעולתם כמו בכל בנ"א הבריאי', מ"מ הנה היא בגידי ההרגש והלב חי רק שנתבטל פעולתה ברצו"ש אמנם הי' חי עדיין חיות שלם כו', ולכן הריח שמגיע לעצם בחי' חיבור הגוף והנפש מעורר את הנפש ומחזק ההרגשה שישוב וירגיש חיותו כמו שהוא מקדם שנמצא מובן שהעלאת הריח הוא בעצם חיבור נפשו איך שהיא מקושרת בגוף בכלליותה שלמעלה מבחי'⁶⁸ התפשטות בפרטי הכחות כו', והב' ממה שאמרו ריח הוא דבר שהנשמה נהנית⁶⁹ ממנה ולא הגוף, שענין זה מורה על רוממות בחי' הריח שמתייחס להחיות בחי' רוחניות כמו נפש האדם, וא"כ מובן שכאשר מבהמה גשמיות מתעלה להיות כלי לבחי' אורות מרובים דתהו א"א לקרוא זה כ"א בשם ריח לבד לרמז על שזהו מחי' הנפש שהוא בחי' רוחניות ועולה מעלה מעלה, וגם י"ל שכמו הריח הוא מעורר הנפש לבוא להתפשט באברי הגוף, כן בחי' העלאה זו מעוררת אורות דתהו

טזתר
שנסתלקו שזהו עד"מ כמו בשעת העילוף אשר מתעלף האדם שכחותיו משתנים להיות בבחי' עלי' ולא בבחי' ירידה, וכשם שפועל להשיב הנפש באדם שנתעלף כן פועלת להחזיר בחי' אור התהו שהי' בבחי' העלאה שישוב ויתפשט להתלבש להיות בבחי' אור וכלי, וכל העשייה הזאת הוא בתיקון שממילא מובן שכאשר נמשך המשכה רבה ועצומה כזו בבחי' התיקון ה"ז תוס' אור שמרובה על העיקר, כי האור הוא בעצם מבחי' היותר גבוה, ולכן נק' נחוח לשון נחות דרגא⁷⁰ שהרי הוא הגבה מאד נעלה מבחי' התיקון עד שהמשכתו בתיקון הוא ירידה והשפלה כו', ועפ"ז יובן שרש ענין איך ע"י הקרבת הבהמה <50>

יזּ מתכפר נפש אדם החוטא, בהיות ידוע כי שרש ענין המחילה והסליחה נמשך מבחי' יגמה"ר שארז"ל ברית כרותה ליגמה"ר⁷¹ שאינם חוזרות⁷² ריקם כו' שע"י בחי' יגמה"ר נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע⁷³ כו', ונודע כי יגמה"ר הם ג"כ מבחי' התיקון כו' שבכלל בתיקון הוא מיעוט האור, ועכ"ז מחמת בחי' יגמה"ר שם אם חטאת⁷⁴ כו' ואם צדקת⁷⁵ כו' ולכן נמשך סליחת עוונות, וכ"ש כאשר נמשך ריבוי האור דתהו יומשך הסליחה כששב בכל לבו⁷⁶ כו', ועכ"ז אינו מועיל קרבן כ"א על השוגג⁷⁷ לבד, משא"כ למזיד אינו מועיל קרבן כלל⁷⁸ כ"א דמב"ד מועיל על המזיד⁷⁹ ג"כ כמשי"ת לקמן ענינם⁸⁰ כו', אבל עכ"פ מובן איך על השוגג מועיל קרבן כו'.

יחקיצור. ריח ניחוח להוי' זהו מלבד בחי' השמחה הנפלאה הנ"ל אלא שעי"ז נעשה נחוח לשון נחות דרגא שנמשך מבחי' אורות דתהו שהם בריבוי, וגם אור נבדל בערך מבחי' אורות דתהו⁸¹, וזהו ע"י ההעלאה שלכן נק' ריח ונת' ג' טעמים ע"ז, גם מה שמועיל קרבן זה מובן במכש"כ מיגמה"ר.

יטתרא
המשך ציוני העמודים להמשך הנדפס, נמצא להלן ע' תריב]