Toras Shmuel·Year 5641·Hanochos·Shalosh Regalim Tachog Liתורת שמואל·תרמ"א·הנחות·שלש רגלים תחג לי

אשלש רגלים תחג לי
בס"ד חגה"פ ש' אמר"ת הנחה
שלש רגלים תחג לי¹ בשנה² את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים³ כו' וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה⁴ כו'. הנה צ"ל הלא תיבת לי קאי על א"ס⁵ עצמותו ומועדי' הם מועדי ה'⁶ ואיך נקראים ע"ש התבואה חדש האביב וחג הקציר, שלכך אם אין הזמן מגיע לאביב צריך לעבר השנה כדי שיהי' פסח דוקא בחדש האביב⁷, פי' האביב שהתבואה נגמרת ועומדת מחובר עדיין כמו שארז"ל קישות שהתליע באבי'⁸ פי' שהתליע במחובר וע"כ נק' חדש האביב שהתבואה נגמרת אבל מחובר עדיין⁹, ולכאורה אינו מובן מהו שייכות רגלי' לתבואה, ועוד דלפי זה הי' צריך רגלים¹⁰ נוהגים בארץ דוקא ובאמת הרגלים הם נוהגים בארץ ובחו"ל¹¹ אף שאין ביכורי התבואה, גם אין לנו תבואות. אך הענין הוא דהנה י"ל מה שנק' המועדים בשם רגלים היינו מפני ששם רגלי' הוא לשון רגל מהלכת¹² כמארז"ל במשנה (חגיגה) שקטן¹³ שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית פטור מראי' שנא' שלש רגלים, שמזה משמע שהמועדי' שייכים לרגל, וי"ל מהו השייכות המועדים לרגלים. וגם מהו ג' רגלי' הרי רגלים הם ב'.

בלהבין זאת צ"ל תחלה הנה כתי' כה אמר ה'¹⁴ אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה¹⁵, הנה מלאכי' נק' עומדים כמ"ש כולם

גתקל
עומדים ברום עולם¹⁶, שרפי' עומדים ממעל לו¹⁷, והנה בעמידה יש מעלה וחסרון, שמעלה יש להם שאין להם ירידה ועומדי' תמיד במדרגה אחת וחסרון יש להם שאין להם עליי' גדולה, אך אעפי"כ ע"י עמידה שלהם שעומדי' במדריגה אחת באוי"ר וע"י אמירת קדוש¹⁸ עי"ז הם ממשיכים גילוי אוא"ס ב"ה כמ"ש ורגליהם רגל ישרה¹⁹ וארז"ל ישרה גימט' תקט"ו²⁰, וכן ואתחנן גימט' תקט"ו, היינו תקט"ו תפלות²¹ שהתפלל משה כמנין ואתחנן. ולהבין מהו החשבון של תקט"ו, הנה אנו מצינו גם למעלה חשבון ת"ק שנה כמו שארז"ל מן הארץ לרקיע ת"ק שנה²², בין רקיע לרקיע ת"ק שנה כו' עץ החיים מהלך ת"ק שנה²³. ולהבין זה מהו מספר ת"ק הנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד²⁴ וארז"ל גדולה זו יצי"מ²⁶, והגבורה זו קרי"ס²⁷, והת"ת זו מ"ת, והנצח זו בנין ירושלים²⁹ וההוד זו²⁸ בהמ"ק²⁵.

דוהנה חמשה מדות האלו הם העיקרים שעיקר המדות הם חמשה³⁰ שהם מקור להשתלשלות העולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה³¹, זכור ה' רחמיך וחסדיך כי מעולם המה³², כי כדי שיהי' התהוות העולמות היינו ע"י רחמיך וחסדיך, כמארז"ל בתחלה עלה במחשבה³³ לברוא העולם במדה"ד מדת יצחק³⁴, ראה שאין

התקלא
העולם מתקיים שיתף מדת החסד דאברהם³⁵ כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם³⁶, פי' הבראם אותיות אברהם³⁷, ששיתף מדת החסד דאברהם, ראה שאין העולם מתקיים עי"ז שיתף מדה"ר, כמבואר בזוהר ששמים הוא אש ומים³⁸ שנטל אש ומים ופתכן³⁹ וערבן זב"ז ולא הוה אגלידא בתר קיימא ברוחא עילאה⁴⁰ שהוא בחי' ת"ת⁴¹, וזהו זכור ה' רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, כדי שיהי' התהוות העולמות הוא ע"י רחמיך וחסדיך היינו מדת החסד דאברהם ורחמים דיעקב⁴² וזהו מדות חג"ת שהם עיקרי המדות, ונה"י נצח הוא ענף החסד⁴³ והוד הוא ענף הגבורה⁴⁴ כמו שאנו רואים שגידול הפירות הוא על הענפים ולא על האילן שעל האילן אינו צומחים פירות, וזהו חמשה מדות שהם עיקרים, שע"י חמשה מדות אלו נתהווה כללות השתלשלות העולמות, הגם שיש עוד כי כל בשמים ובארץ⁴⁵ הוא בחי' יסוד מדה ששית, אך הנה יסוד הוא רק מחבר שמו"א⁴⁶ שממשיך משמים בארץ אבל זה אינו דבר חדש וזהו בחי' לבר מגופא, ואפי' הולדה בדומה לו עצם השפעה הוא לבר מגופא, ע"כ עיקר המדות הוא חמשה, וזהו מספר ת"ק היינו חמשה מדות וכל א' כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד והוא מספר ת"ק שמאיר בשמים, אבל ע"י עבודת המלאכים שאומרים קדוש באוי"ר עי"ז ממשיכים מבחי' ט"ו שבתיבת ישר"ה הוא בחי' י"ה לבחי' ת"ק הוא בחי' מדות, כי המדות שייכים לעולמות⁴⁷ כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, כדי שיהי' העולם צריך לבנות מדות החסד⁴⁸, עד שלא נבה"ע אינו שייך בחי' חסד כלל כי על מי יתחסד וכן רחמים שייך על זולתו, משא"כ בחי' י"ה אינו שייך לעולמות, כמו שא"א לומר שאם לא נמצא זולת נתבטל השכלה הלא אפשר להשכיל השכלת בפ"ע, ומה שאמרו מתלמידי יותר מכולם⁴⁹ זהו רק מהעלם לגילוי אבל בעצם אפשר להשכיל השכלת בפ"ע, כמארז"ל אלפיים שנה קדמה תורה לעולם⁵⁰,

ותקלב
אלפך חכמה אלפך בינה⁵¹, א"כ המלאכים ע"י עבודתם ממשיכים מבחי' י"ה בו"ה, כי פעם כתי' כי יד על כס י"ה⁵² בזה"ג אין השם שלם⁵³ כו' אבל ע"י עבודתם ממשיכים מבחי' י"ה בו"ה, וזהו"ע תיבת ישרה המשכת י"ה בבחי' ת"ק שהיא מדות בחי' ו"ה כו'.

זוהנה נשמות נק' ג"כ עומדים⁵⁴, הנשמה שקודם בואה לגוף בודאי נק' עומד רק בבחי' גבוה יותר⁵⁵, ואפי' הנשמה שנתלבש בגוף נק' ג"כ עומד, שיש להם המעלה שבעומדים כמ"ש רגלי עמדה במישור⁵⁶ פי' מישור היינו ישרה ועמדה היינו עמידה בבחי' זו וכמ"ש אשר יש להם כח לעמוד⁵⁷ בהיכל המלך, שהוא מעלה ומדרגה גבוה שעומדים תמיד במדרגתם שלא יפלו ח"ו, ובעבודה היינו שימנע א"ע מרצונות זרות שבהבלי עוה"ז, כי כמו שיש הילוך בקדושה כן יש הילוך בלעו"ז כמ"ש ויבוא הולך איש העשיר⁵⁸, שהיצה"ר תחלה נק' רק הולך שהולך דרך מעבר ואח"כ כאשר עושה כרצון היצה"ר אפי' מעט נעשה אצלו אורח פי' שנעשה אצלו מקורב, ואח"כ נעשה איש⁵⁹ פי' שולט ומושל עליו, שכך דרכו של היצה"ר שהיום אומר לו⁶⁰ ומחר⁶¹ אומר לו כך, וע"כ צריך להיות עמידה שיעמוד מהילוך זה, וזהו עמדה במישור כמבואר בזוהר כדכורא דקאים בדחילי'⁶², וכמו שארז"ל באשה קראו מושב⁶³, וע"י עמידה של נשמות עי"ז ממשיכים מבחי' י"ה לבחי' ו"ה. וזהו שאנו אומרים הללויה⁶⁴, היינו שאנו ממשיכים למטה בחי' י"ה. וזהו שאנו אומרים ט"ו שבחים בישתבח⁶⁶ כנגד ט"ו תיבות שבפסוק את ה' האמרת היום⁶⁷,

חתקלג
וכן ט"ו ווין⁶⁵ שבאמת ויציב⁶⁸, שהוא הכל המשכת י"ה בו"ה ע"י שהם עומדים. וזהו שארז"ל למעלה שרפים עומדים⁶⁹ למטה עצי שיטים עומדים⁷⁰, פי' שיטים היינו אין אדם עובר עבירה⁷² אא"כ נכנס בו רוח שטות⁷¹, שרוח שטות מכסה ומסתיר וצריך להיות עמידה מבחי' שיטים, וזהו עצי שיטים כו'. וזהו עץ החיים מהלך ת"ק⁷³ פי' ת"ק הוא בחי' ו"ה מדות ועץ החיים מהלך היינו המשכת י"ה בחי' חכמה ובינה⁷⁴, מה שמו דהנהר יובל שמו⁷⁶, חיים⁷⁵ שמו⁷⁷ כו'.

טאבל הנה בנשמות יש עוד מעלה שנק' מהלכים, הנה עמידה זהו רק בכל לבבך ובכל נפשך⁷⁸ שזהו ב' הרגלי', והיינו ע"י התבוננות לאהבת⁷⁹ ה' כי הוא חייך⁸⁰ כמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן צריך לאהוב אוא"ס עצמותו שהוא חיי החיים⁸¹ כי הוא חייך, אבל נשמות נק' מהלכים היינו בחי' בכל מאדך⁸² בחי' רגל השלישי והיינו ע"י התבוננות מאוא"ס ב"ה איך שהוא למעלה עד אין קץ⁸³ ולמטה עד אין תכלית כי קמי'⁸⁴ כו' ולגדולתו אין חקר⁸⁵ זהו בחי' תשובה בחילא יתיר⁸⁶ וזהו"ע רגל הג' שהוא בריח התיכון⁸⁷, כי במלאכים אין להם רק ב' רגלים וע"כ הם עומדים תמיד במדרגה א' אבל בנש"י יש להם ג' רגלים עי"ז נעשה מהלכים בעילוי א"ע עד אין שיעור.

יתקלד
והנה ע"י הילוך מלמטה למעלה כמ"ש אם בחקותי תלכו⁸⁸ וכן באבות כתי' התהלך לפני⁸⁹, עי"ז נמשך הילוך מלמעלה למטה וכמ"ש והתהלכתי בתוככם⁹⁰ היינו שנמשך גילוי תוס' אורות למעלה מהשתלשלות ועי"ז נמשך גילוי למטה, כי הנה גילוי חו"ב זהו רק השתלשלות אבל בחי' בכל מאדך הוא למעלה מהשתלשלות. אך להבין ענין ההפרש בין השתל' ללמעלה מהשתלשלות, הנה עפ"י השתלשלות כאשר נתצמצם נעשה למטה בחי' העלם והסתר, משא"כ ע"י הילוך שהוא המשכה שלמעלה מהשתלשלות שם שוה מעלה ומטה ע"כ עי"ז נמשך גילוי למטה, כי הנה השתלשלות עו"ע⁹¹ שעלול מלביש בחי' התחתונה שבעילה, וכן לגבי העלול שלמטה הימנה שהעלול שלמטה מלביש העלול שלגבי⁹³ הוא בחי' עילה רק מחצה התחתון⁹², כמו שכל ומדות שמדות מלבישים רק מחצה התחתון שבשכל ולא עצם השכל, וכן מחו"ד שדיבור מלביש מחצה התחתון שבמחשבה, שכ"ז הו"ע השתלשלות, אבל לגבי למעלה מהשתלשלות שם מעלה ומטה בשווה, ע"כ עי"ז נמשך גילוי למטה, וזהו"ע יצי"מ כמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג⁹⁴ על ההרים שהדילוג הוא שלא בא בהדרגה והיינו שהוא שלמעלה מהשתלשלות כמ"ש מצה זו שאנו אוכלים על שום מה ע"ש שנגלה עליהם מלך מה"מ⁹⁵, הנה מלכים הוא בחי' ז"א ומל' כי הנה המלכים נועדו⁹⁷ היינו יהודא ויוסף ז"א⁹⁹ ומל'⁹⁸, ומלכי הוא בחי' חו"ב, ומלך היינו אור הכתר⁹⁶, שזהו"ע גילוי שלמעלה מסדר השתלשל' כו'. וזהו מ"ש בנהר יעברו ברגל¹⁰⁰, נהר הוא בחי' נהר יוצא מעדן¹⁰¹ להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים¹⁰² אבל בנהר יעברו ברגל והיינו שע"י הרגל הג' יעברו למעלה מנהר כמ"ש עד יעבור עמך ה'¹⁰³ למעלה משם ה', והיינו שנמשך המשכה מבחי' שם ה' דלעילא כמ"ש ויקרא ה' ה'¹⁰⁴ שיש שם ה' שבסדר השתלשל' ושם הוי' שלמעלה מסדר השתלשל', ויעברו ברגל היינו המשכה משם הוי' שלמעלה מסדר השתלשל', ועי"ז נמשך המשכה זו למטה ג"כ שיהי' למטה כמו למעלה כמ"ש וכל

יאתקלה
קומה לפניך תשתחווה¹⁰⁵ כמו למעלה נא' וכל צבא השמים¹⁰⁶ לך משתחוים ע"י התבוננות דאתה מחי' את כולם¹⁰⁷ עי"ז וצבא השמים לך משתחוים כן יהי' למטה ג"כ וכל קומה, כי מצד למעלה מסדר השתלשל' שם למעלה ולמטה בשוה, וזהו שם נשמחה בו¹⁰⁸ פי' בו היינו עצמותו ומהותו. וזהו שלש רגלים תחוג לי, שע"י ג' רגלים נמשך מבחי' עצמותו ומהותו ממש. אך מתחילה צ"ל שיהי' בחי' עומדים בכל לבבך ובכל נפשך עי"ז אח"כ נעשו בבחי' מהלכים בכל מאדך כו', וזהו בחי' צדיק שלמעלה מישר¹⁰⁹.

יבוהנה להבין בתוס' ביאור ההפרש בין מלאכי' לנשמות¹¹⁰ הנה מלאכי' הם רק מחיצוני' חו"ב הגם שהם ממשיכים בחי' י"ה בו"ה אך זהו רק חיצוני' כמ"ש חק נתן ולא יעבור¹¹¹ שזהו שייך עדיין לבחי' חק רק חיצוני' חו"ב, אבל נש"י נמשכים מפנימי' חו"ב שמתגלה ביסוד ז"א יוסף¹¹² צדיק ח"י עלמין¹¹³ כי יסוד אבא ארוך¹¹⁴ ושרשם בא"א ועת"י¹¹⁵. אך הנה כדי שיבואו לגילוי זה היינו ע"י הגוף ונה"ב, וכמו שאנו רואים שעיקר כח הצומח בארץ¹¹⁶ דוקא ולא בשמים, הגם ששמים לרום¹¹⁷ שגבוה יותר מהארץ עכ"ז עיקר כח הצומח בארץ דוקא והיינו לפי שנתב"ס¹¹⁸, וכן אנו רואים שהמאכל שהוא צומח מחי' את האדם¹¹⁹ הגם שהאדם הוא מדבר והמאכל הוא צומח ומפסיק עוד בחי' חי א"כ האדם גבוה יותר מהמאכל עכ"ז מפני שהמאכל הוא למטה מאד ע"כ אפשר להתלבש שם ניצוץ גבוה יותר¹²⁰, ששרש המאכל הוא בתהו וכאשר האדם מברר את המאכל מגיע לשרש המאכל ע"כ האדם מקבל חיות מהמאכל, וע"כ אין האדם רואה הלבן¹²² שבעין אלא מתוך השחור¹²¹

יגתקלו
שבעין דוקא כיתרון האור מתוך החשך¹²³, לכן אנו רואים שהמים כשבוקעים עפר הארץ אז נעשו מים חיים¹²⁴, כך עי"ז שירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב שהוא בחי' חשך והסתר עי"ז נעשה יתרון האור. וזהו מ"ש נר ה' נשמת אדם¹²⁵, כמו שהנר מאיר במקום החשך דוקא כך הנשמה ירדה למטה ועי"ז נעשה יתרון האור מתוך החשך. וע"כ מלאכים שביקשו את התורה¹²⁶ לא נתנו להם, שביקשו תנה הודך¹²⁷ והושיב להם כלום יש יצה"ר¹²⁸ כו', הגם שביקשו את התורה מסתמא כמו שהוא ברוחני'¹²⁹ אעפ"כ הושיבו להם כלום יש יצה"ר ביניכם, והיינו לפי שיתרון האור מתוך החשך דוקא. וזהו שלש רגלים תחג לי, פי' לי היינו עצמותו ומהותו, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל אך הארה מאיר במועדים, וזהו שלש רגלים תחוג לי כו'.

ידבס"ד שבת חוהמ"פ ש' אמר"ת

טואת חג המצות תשמור¹ שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים², וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה³. והנה נת"ל הקושי'⁴ מה שייך מועדים לתבואה, אך הענין הוא הנה כתי' קדש ישראל ה' ראשית תבואתה⁵, הנה הכתיב תבואתה בה' והקרי בחולם כמו שהי' נא' תבואתו, שיש ב' בחי' בתבואה תבואת ה' ותבואת וא"ו, וב' בחי' אלו היינו פסח ושבועות, פסח על התבואה⁶ היינו תבואת ה' כי בפסח הוא זמן בישול שעורים⁷ שעורה שיעור ה'⁸, אלה תולדות

טזתקלז
השמים והארץ בהבראם⁹ בה' בראם¹⁰, ועצרת על האילן¹¹ הוא תבואת וא"ו הוא בחי' כי אדם עץ השדה¹². והת"י פי'¹³ קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה היינו ראשית קציר לפני העומר.

יזולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתה דכתי' וזרעתי' לי בארץ¹⁴, הנה ירידת הנשמה בגוף נק' בשם זריעה, וכן גלות בבל נק' זריעה¹⁵, והיינו כמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב ונפסד וע"י שנרקב ונפסד עי"ז נעשה צמיחה¹⁶ בתוס' וריבוי, כן ירידת הנשמה בגוף הלא הנשמה עמדה למעלה בביטול ואהוי"ר¹⁷, חי ה' אשר עמדתי לפניו¹⁸, הלא מלאכים שהם רק מחיצוני' הכלים מ"מ נק' עומדים מכ"ש נשמות שהם מפנימי' הכלים¹⁹ בודאי עומדים בביטול ואהוי"ר, וירדה בגוף ונה"ב זהו נק' בשם רקבון כמו שהגרעין נרקב, וכן גלות בבל נק' זריעה, וזהו שם זרובבל²⁰, שבגלות בבל הוא ביטול עצמותו, וכמו שע"י זריעה נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי, כלום אדם זורע קב²¹ לא להוציא ממנו כמה קבין²², כך ע"י ירידת הנשמה בגוף עי"ז נעשה גילוי יותר כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם²³ פי' בזוהר מעדאת"כ בעדאת"ג²⁴ ופי' הפשוט הוא מעוה"ז לעוה"ב²⁵, ושרש של שני עולמות הוא מב' שמות הוי' שקודם יגמה"ר²⁶ כמ"ש ויקרא ה' ה'²⁷ שהוא המשכה שלא ע"פ סדר השתלשל', שזהו בחי' צמיחה.

יחתקלח
והנה עיקר הצמיחה יהי' לע"ל וכפי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב שלע"ל יהי' הצמיחה, אך ברגלים נעשו²⁸ ג"כ מעין צמיחה כמו שנת"ל²⁹ בנהר יעברו ברגל³⁰ פי' יעברו כמ"ש עד יעבור עמך ה'³¹, והנה סדר הרגלי' נקבעי' על זמן גמר התבואה. והנה סדר הרגלים הוא כך חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כי בחדש האביב יצאת ממצרים, ולהבין למה נצטווה דוקא במצה, והענין דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא³² עד שיטעום טעם דגן, אע"פ שהוא הכרה שלא ע"פ השכל שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד, שאינו יודע מפני מה הוא אביו מפני שמוליד אותו, מ"מ יש לו תוקף הגעגועי' והתקשרות לאביו וזהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אביהם שבשמים כמ"ש כי אתה אבינו³³ זהו ע"י מצה. אך התקשרות בן לאו"א מפני שהאב ואם הם גשמי' ע"כ זהו ע"י דגן, אבל התקשרות נש"י עם אביהם שבשמים זהו דוקא ע"י מצה שהוא ביטול ושפלות כמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכה ושפל רוח³⁴, כאשר הוא דכה ושפל רוח אז מרום וקדוש אשכון. כי הנה חמץ הוא הגבהה³⁵ והתנשאות, ובעבודה הוא בחי' כעס וגאוה, ע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אביהם שבשמים, לפי שאין אני והוא יכולים לדור³⁶, רק ע"י מצה דוקא שהוא ביטול ושפלות³⁷ עי"ז נעשה התקשרות נש"י עם אביהם שבשמים כו'.

יטלמועד חדש אביב³⁸, הנה פסח הוא חדש אביב, פי' אביב הוא ל' אב י"ב³⁹, אב הוא בחי' אתה אבינו וי"ב הוא י"ב שבטי'⁴⁰ ונתחבר ונעשה אחד כי אביב הוא ג"כ ל' התחברות כמארז"ל קושי'⁴¹ שהתליעו באביה⁴² פי' במחובר, והיינו שאז נעשו התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש אביב. וזהו מ"ש החדש הזה לכם ראשון הוא לכם⁴³, והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון⁴⁴ והי'

כתקלט
לכם לזכרון⁴⁵ שנתחבר עמכם. וזהו שפסח נק' חדש אביב דהיינו נש"י נק' ראשית תבואתה אז הם אביב שנתחברו אז עם אלקים. בפסח אז הוא זמן גמירת שעורים וכמ"ש כי השעורה אביב⁴⁶ והיינו שהשעורה הוא שיעור ה' בהבראם בה' בראם, שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהווה את העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה משם ה'⁴⁷, ושיעור ה' היינו כחו"ח לפשע"ד⁴⁸, לפ"ע שמתבונן באלקות לפי ערך זה הוא נתחבר. ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי'⁴⁹ שעורה היינו לפי שבפסח יצאו ממצרים⁵⁰ מצרים הוא ערוות הארץ⁵¹ שהי' משוקעים במ"ט שע"ט⁵² ובפסח יצאו ממצרים, וכדי שיתחברו עם אלקות זהו ע"י שעורה דוקא ששעורה הוא בחי' מל'⁵³ כי זה השער לה'⁵⁴ דא הוא תרעא לעלאה⁵⁵, בזאת יבוא אהרן⁵⁶ שהוא בחי' קעמ"ש, וכמ"ש בזהר ובא לו לקרן בקדמיתא⁵⁷ שמתחלה צריך להיות בחי' ביטול קבעמ"ש לבד.

כאוזהו שמניחים טלית ואח"כ התפילין⁵⁸ אף שהתפילין גבוה יותר מטלית כי תפילין הוא תשמישי קדושה⁵⁹ וציצית הוא תשמישי מצוה⁶⁰ אעפי"כ מניחים הטלית קודם לפי שטלית הוא בחי' פריסא דמלכא⁶¹ קבעומ"ש, וכן בתפילין גופא ש"י מניחים קודם לש"ר⁶² הגם שש"ר גבוה יותר מש"י⁶³ מ"מ מניחים תחלה ש"י ואח"כ ש"ר, וע"כ בפסח אז רק שעורה אביב שאז נתחברו נש"י עם אלקות ע"כ שעורה

כבתקמ
שיעור ה', אבל בשבועות נק' קציר חיטים כמ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך, ולכאורה אינו מובן הרי בשבועות אסור לקצור⁶⁴ וגם מה שייך חיטים לשבועות.

כגאך הענין הוא הנה כתי' עיניך בשדה אשר יקצורון⁶⁵, ופי' בזהר עיניך קאי על סנהדרין שנק' עיני העדה⁶⁶ היינו כמו שאנו רואים באדם שכל רמ"ח אברי'⁶⁷ דאם⁶⁸ נמשכים אחר העינים כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם⁶⁹ ואחרי עיניכם וכדאיתא בזהר עיני וליבא תרין סרסורא דחטאי⁷⁰, ובאמת העיקר הוא עינים⁷¹ שעיקר חמדה שבלב היינו מראיי' עינים, שע"י ראי' עינים נעשה תוקף החמדה בלב, כך כללות ישראל נמשכים אחר סנהדרין ולכך נק' עיני העדה, ועוד י"ל לכך נק' סנהדרין עיני העדה לפי שעבודתם הוא בבחי' עינים, עיני האדם לא תשבענה⁷², כמ"ש לבבתני באחד מעיניך⁷³ באחד כתי' ובאחת קרי, והיינו שעיניך הוא כמ"ש עיניך יונים⁷⁴ היינו כמו שהיונים עיקר התענוג שלהם הוא בעינים שמסתכלים זב"ז⁷⁵ וכך הסנהדרין כל העבודה הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא⁷⁶, ויש בזה ב' בחי' באחת מעיניך ובאחד מעיניך, באחד מעיניך היינו כשהם במדרגת יחו"ע ביטול במציאות כמו שהי' במשה ואנחנו מה⁷⁸, באחת מעיניך היינו ביטול היש⁷⁷ לאין. ופי' הפסוק עיניך בשדה יקצורון היינו שע"י עיניך שהוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא עי"ז הם מקבלים השפעה מלמעלה, ופי' ברבות שדה זו ציון⁷⁹ כמ"ש ראה ריח בני כריח שדה⁸⁰ ופי' ברבות שדה הוא ציון⁸¹ כמ"ש ציון שדה תחרש⁸² וכן כתי' וירא והנה באר בשדה⁸³ באר זה ציון⁸⁴, והיינו שמקבלים את השפעה מלמעלה ע"י ציון, כי כל

כדתקמא
השפעה נמשך מציון, כי מציון תצא תורה⁸⁵, וכן כל הברכות והישועות⁸⁶ והנחמות נמשך מציון, ברכות כמ"ש כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם⁸⁷, ישועות מציון כמ"ש מי יתן מציון ישועות ישראל⁸⁸, וזהו אשר יקצורון היינו כי קצירה הוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה כמו שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לכם⁹⁰ חסד⁸⁹ שהקצירה הוא תשלום שכר ע"י הזריעה של הצדקה כך בשדה אשר יקצורון היינו תשלום שכר שנמשך מלמעלה, ועיניך בשדה אשר יקצורון שלפי ערך שמלמטה למעלה בחי' עיניך לאסתכלא כו' כך נמשך מלמעלה אשר יקצורון כמו שאמרו כדרך שבא לראות⁹¹ כך בא כו' מה ראו⁹² ב' עינים כך נמצא מלמעלה ובשתי עינים כמ"ש עיני⁹⁴ ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו⁹⁵ בזמן שישראל⁹³ עושין רש"מ אז עיני ה' אל צדיקים ובזמן שאין ערש"מ אז עין ה' אל יריאיו בעין א', והיינו כי עין הוא בחי' השגחה ויש ב' השגחות היינו שם ה' ואלקים וכשישראל עושין רש"מ אז נמשך השגחה משם הוי' ושם אלקים היינו שנעשה יחוד ה' ואלקים, וכדי שיהי' יחוד ה' ואלקים צ"ל שנמשך מלמעלה משם ה' כידוע שהתכללות נמשך ממקום גבוה⁹⁶ מאד, וכשאין ערש"מ אז אין נמשך רק משם אלקים, וזהו עיניך בשדה יקצורון שלפי ערך אתעדל"ת בבחי' עיניך כן לפי ערך זה נמשך מלמעלה יקצורון.

כהובזה יובן שחג השבועות נק' חג הקציר והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת⁹⁷ ותורה נמשך מציון, כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חיטים, קציר הוא מפני שהוא חג הקציר, וחטה הוא גימט' כ"ב⁹⁸ היינו כ"ב אתוון דאורייתא⁹⁹, כי שעורה הוא שעור ה' הוא אותיות שנבראו בהם שמו"א בהבראם בה' בראם, שהה' שבהבראם הוא ה' זעירא¹⁰⁰ אתוון זעירין אך עכ"ז יש בהם מעלה שהוא פתח הראשון ובא לקרן

כותקמב
בקדמיתא קב"ע אך זהו אתוון זעירין, אבל אותיות התורה הם אתוון בינונין ויש אתוון רברבין ובזהר נק' אתוון אחרנין¹⁰¹ וזהו קצ"ח¹⁰². וזהו מ"ש חג הקציר בכורי מעשיך פי' בכורי מעשיך אז הוא זמן הבאת הביכורים¹⁰³ בחי' שדה האילן, כי יש שדה לבן ושדה האילן¹⁰⁴ שדה לבן הוא בחי' פסח שעורה שעור ה' בהבראם בה' בראם הוא בחי' שדה לבן ושבועות הוא שדה האילן כי האדם עץ השדה אדם אדמה לעליון¹⁰⁵ שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע. וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה בתחלה, כי מעשה המצות נק' בשם זריעה¹⁰⁶ כמ"ש זרעו לכם לצדקה, שצדקה הוא כללות כל המצות¹⁰⁷ והם נק' בשם זריעה אך הזריעה אינו יצמח¹⁰⁸ כ"א על מים ומים הוא תורה¹⁰⁹ הוי כל צמא לכו למים¹¹⁰, כמ"ש אשריכם זרעו על כל מים¹¹¹ ורז"ל דרשו על פסוק זה כל העוסק בתורה ובג"ח¹¹² זוכה לנחלת שני שבטים שנא' אשריכם זרעו על כל מים משלחי רגל השור וחמור¹¹³ שור הוא יוסף וחמור הוא יששכר, וזהו אשר תזרע בשדה שע"י הזריעה של תו"מ עי"ז נמשך הקצירה שהוא מ"ת, ובד"כ הקצירה הו"ע השגה ויש השגה דממכ"ע והשגה דסוכ"ע, פסח הוא השגה דממכ"ע שעורה שיעור ה' ושבועות הוא השגה דסוכ"ע. והנה כמו שהזריעה בארץ כך למעלה הנה הזריעה היא בארץ העליונה והצמיחה הוא בעדן שעין לא ראתה¹¹⁴ אלקים זולתך ומעין זה נמשך בגעה"ע כמבואר בתניא שזיו תורתן ועבודתן¹¹⁵ נמשך בג"ע, אך מגה"ע נמשך בג"ע התחתון שהוא ביצירה אך זהו תחלת עשיי' שלמעלה מבריאה שבבריאה¹¹⁶. והנה גם עכשיו יש בתורה כמארז"ל זרעו¹¹⁷ הקב"ה תומ"צ¹¹⁸ לישראל כדי שינחילם לעוה"ב, א"כ יש גם עכשיו בתורה. והנה תחלת העבודה הוא בפסח ע"י אכילת מצה ואח"כ בשבועות נעשה ממצה בחי' מצוה¹¹⁹ כו'. וכן בכל יום יש ג"כ בחי' זו כמו שאנו

כזתקמג
מברכי' בכל יום נותן התורה¹²⁰ שנמשך בכ"י המשכת התורה שהוא המשכה עליונה יותר.

כחוחג האסיף בצאת השנה באספך מן השדה והוא בחי' חגה"ס שחגה"ס הוא למעלה יותר. דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני¹²¹, או"א תושב"כ ותושבע"פ כמה שכתוב שמע בני מוסר אביך¹²² הוא תושב"כ ואל תיטוש תורת אמך הוא תושבע"פ והיינו כשפגם בתומ"צ או"א עזבוני עכ"ז ה' יאספני היינו ענין תשובה וכמ"ש בילקוט שאמר לחכמה¹²³ נפש החוטאת במה תתכפר והשיבו תמות¹²⁴, וא' לתורה והשיב תביא קרבן¹²⁵, אך זהו על השוגג¹²⁶, והקב"ה יעשו תשובה ויכפר¹²⁷ שנא' טוב וישר ה'¹²⁸ ע"כ יורה חטאים בדרך וזהו והוי' יאספני וזהו"ע חג הסוכות שאז הוא זמן אסיפה והיינו לפי שמקדים ר"ה ויוכ"פ שנא' בהתאסף ראשי עם¹²⁹ יחד שבטי ישראל שמתקבץ כל הבחי' יחד והיינו שמתקבצים כל הניצוצות שנתפזרו בכל השנה ובר"ה ויוכ"פ ע"י התשובה מתאספים יחד וזהו שנק' חג הסוכות חג האסיף. וזהו מ"ש ואספת דגנך ותירושך ויצהריך שהוא בחי' אסיפה של כהנים ולווים וישראלים¹³⁰, דגנך הוא ישראל כמ"ש מה יפה ומה נעים דגן בחורי ישראל¹³¹, ותירושך הוא לווים שאין אומרים שירה אלא על היין¹³², ויצהרך הם כהנים שנמשחו בשמן המשחה¹³³, וכשמתאספים יחד נעשו המשכה עליונה יותר כמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה¹³⁴ כשיש אגודה שהוא בחי' התכללות מג'¹³⁵ בחי' יחד עי"ז נעשה המשכה עליונה יותר, הבונה בשמים מעליותיו בשמים ומעל שמים¹³⁶,

כטתקמד
וזהו בשלשה אומרים נברך¹³⁷ משא"כ יחיד, וע"כ בחגה"ס עושים אגודה מד' מינים שבלולב¹³⁸ באגודה א' שג' מינים אוגדים ביחד¹³⁹ ואפי' האתרוג בשעת הברכה צריך לאחוז ביחד האתרוג עם הג' מינים¹⁴⁰ כו', וגם הד' מינים מורים על אחדות¹⁴¹ שהלולב הוא כפות¹⁴² והעלין שלו גדילים ביחד¹⁴³ וכן הדס תלתא בחד קינא¹⁴⁴ וערבה הדר באחווה¹⁴⁵ וע"כ עי"ז נמשך המשכה גבוה יותר שלמעלה מבחי' תורה שהוא או"א וע"כ אף או"א עזבוני עכ"ז וה' יאספני, וזהו כבוד ה' יאספך¹⁴⁶, והיתה נפש אדוני צרורה¹⁴⁷ בצרור החיים את ה' אלקיך אין צרור פחות משלשה¹⁴⁸ כו'. א"כ לפ"ז יובן מה ששייך תבואה למועדי', שלא ששייך תבואה למועדים ממש אלא שזהו הוראה על גילוים עליונים. אך סדר הגילוים את חגהמ"צ תשמור למועד חדש האביב שאז זמן התקשרות נש"י עם אלקות, חג הקציר בכורי מעשיך שאז זמן קציר חיטים והבאת הביכורים, וחג האסיף בצאת השנה וה' יאספני שע"י תשובה מקבצים כל הניצוצות ע"כ נק' חג האסיף.

לתקמה
בס"ד פ' בחוקתי תרמ"א הנחה

לאבעשרה¹ מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם³ שנברא בעש"מ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעש"מ², וצ"ל מפני מה מגיע להם עונש מר כזה ודין קשה על שמאבדין עולם שנברא בעש"מ והלא הי' יכול להבראות במאמר אחד⁴, ואי' במד"ש למשל⁵ אם קנה אדם חפץ אשר יכולים לקנות אותו בזהוב א' והוא ישלם בעדו עשרה זהובים ונאבד החפץ ונתפס הגנב האם יתכן שיענש הגנב לשלם עשרה זהובים כפי מה ששילם הלא שורת הדין הוא שלא ישלם אלא כפי מה ששוה, ועד"ז למה יענשו הרשעים על איבוד עולם של עש"מ במה שיוכל להבראות במאמר א', ועד"ז צ"ל למה מגיע שכר טוב לצדיקים בעד קיום עולם של עש"מ, והנה נת"ל התירוץ ע"ז⁶ דבאמת הי' יכול להבראות במאמר א' אלא שאם הי' נברא העולם ע"י מאמר א' הי' ביטול הנבראים לגמרי ע"ד ברואים שבעלמא דאתכסי'⁷ כי לא הי' בחירה חפשית ולא הי' שכר ועונש ולא הי' שם רשע וצדיק שרשע מאבד את העולם וצדיק שמקיים את העולם, ולא הי' נשלם הכוונה שהבריאה שיהי' עבודה.

לבולהבין למה ממאמר אחד הי' ביטול הנבראים, הנה ארז"ל והלא ט' מאמרות הן⁸ אלא בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו⁹, ופי' הפשוט הוא דבפסוק בדבר כו' כתי' שמים ובפ' בראשית כתי' נמי שמים¹⁰ ובריאת שמים הוא ע"י הדבור לכן דרשו רז"ל שבראשית נמי מאמר הוא, נמצא לפי פי' הגמ' המאמר דבראשית שהוא המאמר א'¹¹ הוא דיבור, וא"כ הוא עוד פי' במאמר דבראשית נוסף על שארי הפי' שיש בבראשית דהנה הת"י פי' בראשית בחוכמתא¹² כי חכמה נק' ראשית¹³

לגתקמו
וההתהוות הוא ע"י החכמה כדכתיב כולם בחכמה עשית¹⁴ ודהע"ה אחר שסיפר בשבחי הבורא ית' בבריאת פרטי הנבראים אמר ע"ז מה רבו מעשיך¹⁵ כו' שברא ריבוי התהוות הנבראים ושרשם הוא מהחכמה, כולם בחכמה ואיתא בזהר עשית בבינה¹⁶ שהעשי' הוא ע"י הבינה אבל שרש ההתהוות הוא מהחכמה וכתיב רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך¹⁷ כו', רבות הו"ע ריבוי התהוות הנבראים וע"י מה נבראו לזה אמר נפלאותיך הוא ל"ב נתיבות פליאות חכמה¹⁸, ומחשבותיך הוא הארת החכמה המאיר בבינה כי חו"ב הם תרדל"מ¹⁹ ולכן פי' הת"י בראשית בחוכמתא, והת"א פי' בקדמין ברא והוא כמ"ש כל אשר חפץ²⁰ כו' ששרש ההתהוות הוא מרצה"ע ב"ה ועוד יותר נעלה דהיינו מחפץ עליון שהחפץ הוא פנימי' הרצון²¹, וא"כ פי' הת"א הוא הגבה למעלה מפי' הת"י שמפרש בחכמה והת"א מפרש על מקור המהוה החכמה וכמ"ש והחכמה מאין תמצא²² שהוא האין דכ"ע הממציא את החכמה ולכן פי' בקדמין כי פי' קדם מתפרש על כ"ע²³ שכ"ע כולל שני הבחי' דרצון וחפץ, ונמצא לפ"ז שיש ג' פירושים, פי' הת"א על כ"ע, ופי' הת"י על החכמה ופי' הגמרא על דיבור עליון.

לדובכדי להבין זה צריך להקדים להבין שני ענינים הא' הוא דהאיך אפ"ל לפי פי' הגמרא שמאמר א' הוא דיבור הלא ידוע דהמאמר א' הוא יותר נעלה²⁴ מט' מאמרות ואם יתפרש על הדיבור הלא הוא בחי' אחרונה ומה הוא מעלתו, אך לפי פי' השני שנת"ל²⁵ שט' מאמרות הם יותר נעלה ממאמר א' שהוא דיבור לפי זה יתכן פי' הגמרא אבל לפי פי' הא' שנת"ל שמאמר אחד הוא יתרון מעלה שהוא הגבה מט' מאמרות האיך יתפרש על הדיבור והאיך יתתווך פי' הגמ' עם פי' הת"י והת"א על חכמה וכתר, וגם לפי מה שנת"ל שהמשל דמאמר א' וט"מ הוא מחו"ד²⁶ ומאמר א' הוא מחשבה והט' מאמרות הוא דיבור וא"כ הוא היפוך פי' הגמרא שהמאמר אחד הוא דיבור, וגם צ"ל בכללות הענין למה נחלקו כל הפי' הלא מקרא מלא הוא שהבריאה הוא ע"י מדות עליונות, דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ויש בזה ב' פי'²⁷ א' הוא

להתקמז
שבנין העולם הוא ע"י מדה"ח וכמ"ש מכלכל חיים בחסד²⁸ דהנה באדם למטה החסד הוא הגורם ההשפעה ולא שהחסד הוא עצמו ההשפעה אבל למעלה החסד הוא עצמו ההשפעה והחיים, ופי' הב' הוא דכדי שיהי' מקור לעולמות צריך לבנות מתחלה את מדה"ח דהנה אוא"ס הוא לאו מכאמ"כ²⁹ וא"א להיות מקור לעולמות וצריך לבנות תחלה מדה"ח שיהי' מקור לעולמות, ועכ"פ לשני הפי' עיקר בנין העולם הוא ע"י מדות עליונות ומנין לנו לומר שמקור התהוותם הוא ע"י החכמה וכתר, והגם דכתיב ה' בחכמה³⁰ הי' אפ"ל דקאי על ח"ת לא כפי פי' הב' שנת"ל דקאי על חכ"ע.

לואך להבין זה צ"ל תחלה מעלת המאמר א' דהנה נת' דמאמר א' הוא מחשבה עילאה שנת"ל שעז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכם³¹, והנה במחשבה יש כמה מדרגות דהנה סתם מחשבה הוא מחשבה תתאה, חיצוניות המחשבה, אותיות המחשבה, לבוש המחשבה, והנה יש עוד בחי' מחשבה שהוא מחשבה עילאה שהוא ה' ראשונה³² דשם הוי' שהו"ע בינה לבא³³ הלב חושב³⁴ דהיינו כשחושב השכל ולא האותיות וכמ"ש בלק"ת בביאור דבחוקתי³⁵, דהנה אנו רואים כאשר יפול לאדם איזה בריקת וסקירת השכל הרי אינו מושג עדיין השכל אפי' לעצמו שהרי אין לו עדיין אותיות מורגשים שיתגלה ע"י שהגם שיש שם אותיות אבל הם בלתי מורגשים וא"א להיות ע"י עדיין גילוי השכל אלא דכאשר יבוא הברק המבריק³⁶ בהשגה והבנה שם יובן ויושג הבריקה שהרי שם יש אותיות המגלים ולכן פעולתם שמגלים גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו וזהו המחשבה שהו"ע ה' ראשונה, ובזהר פירש מחשבה על חכמה דאי' שם מח' ויובלא לא אתפריש לעלמין³⁷ יובלא הוא שער הנו"ן דבינה³⁸ ומח' הוא נתיב הל"ב דחכמה³⁹, ופי' הת"י שהוא מפרש מאמר א' דבראשית על חכמה הוא לפי פי' הזהר שמפרש מח' חכ' ומאמר א' הרי נת' שהוא מח'. והנה בע"ח איתא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל⁴⁰ והו"ע הרצון דאנא אמלוך⁴¹ ונת'

לזתקמח
בתו"א בביאור דיביאו לבוש מל'⁴² ובלק"ת בביאור הא' דיונתי⁴³ שהוא ענין מחה"ק שהוא סוקר בסקירה א'⁴⁴ שהוא מח' דא"ק ונת' בלק"ת בתקעו הב'⁴⁵ שהוא מה דאי' בזהר שבמח' א' נבראו כל העולמות⁴⁶, ופי' עלה ברצונו הו"ע פנימי' הרצון שהו"ע כל אשר חפץ שנת' שם בתו"א שהו"ע מה שעלה ברצונו ופי' הת"א שפי' בקדמין הוא לפי פי' הע"ח כי קדם ה"ה כולל ב' הבחי' רצון וחפץ, אך באמת כל הפי' שבמח' הרי הם נק' מאמר א' כי כל הבחי' שבמח' ה"ה כח הגילוי שהי' כלול תחלה בהמח' הקדומה שעלה ברצונו וכמו למשל חכם גדול כאשר עלה ברצונו לעשות איזה ענין ולהשכיל בזה הענין ה"ה מצייר תחלה בשכל הכללי הציור כללי ואח"כ בהשגה והבנה הוא מצייר כל הציורים הפרטי' והנה גם הציורים הפרטי' ה"ה ע"פ הרצון שעלה ברצונו הנקודה הפרטי' שיתהווה מזה אח"כ שזהו עיקר רצונו ועד"ז יובן דכאשר עלה ברצונו להאציל הרי הי' בהרצון דוקא המקור דבחי' אחרונה.

לחאך בכדי להבין האיך הם מרומזים במאמר אחד צ"ל תחלה למה נק' בשם מאמר א' דוקא הלא לפי פי' הגמרא שהמאמר א' הוא המאמר דבראשית הי' צ"ל מאמר ראשון שהרי המאמר דבראשית הוא הראשון לכל המאמרות, דלפי פי' הזהר לא קשה זה כלל, דלפי פי' הזהר לא טוב היות האדם⁴⁷ כו' הוא המאמר אחד, אבל לפי פי' הגמ' אינו מובן לכאורה. אך צ"ל תחלה פי' אחד דהנה בק"ש אנו אומרים ה' אחד, ומצות לייחדו יוצא מפ' זה⁴⁸, וצ"ל הלא ק"ש הו"ע יחוד אלקות והי' צ"ל יחיד שענין יחיד מורה על אחדותו הפשוטה אבל אחד⁴⁹ יש אחד המנוי⁵⁰ כמו בששת ימי בראשית שהגם שהם ששת ימים מ"מ כתיב יום אחד⁵¹, ובי"ב שבטי ישראל שהגם שהם מספר י"ב מ"מ א' מהם נק' אחד כמ"ש שלחו מכם אחד⁵², ויפתח האחד את שקו⁵³, וגם תיבת לייחדו הוא ג"כ מל' יחיד וא"כ למה נאמר אחד ולא יחיד. אך הנה באמת דבכדי להבין יחוד אלקות הוא ע"י אחד דוקא, דהנה מתיבת יחיד לא היינו יודעים עיקר היחוד דהנה יחיד מורה על א"ס היותו יחיד ומיוחד אבל הי' אפ"ל דהן אמת שברא אותם אבל אח"כ ה"ה נפרדים לגמרי שהן מציאות בפ"ע וכמו שיש דיעות הכוזבות אשר אומרים עזב⁵⁴ כו' אבל אחד מורה על ביטול הנבראים דהנה

לטתקמט
ארז"ל כד אמליכתי'⁵⁵ למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם שוב לא צריכת דהנה החי"ת מורה על ז"ר וארץ, והד' על ד' רוחות העולם⁵⁶ שהז"ר וארץ וד"ר הם בטלים בתכלית לגבי א"ס אלופו ש"ע⁵⁷ המרומז באל"ף כי גם שרש ומקור התהוותם הוא בטל בתכלית לגבי א"ס ב"ה דכמו שיש ו"ק גשמי' מעלה ומטה וד"ר העולם כמו"כ ו"ק רוחניים⁵⁸ והם בטלים בתכלית וכמ"ש לך כו' הגדולה והגבורה כו' לך כו' הממלכה⁵⁹ כו' וע"כ גם דבר המתהוה מהם הוא בטל לגבי א"ס דהאיך אפ"ל שהמקור המהוה הוא אין והמתהוה יהי' יש הרי די לבא מן הדין⁶⁰ להיות כנדון ולכן נאמר אחד דוקא ומשם דוקא למדו מצות היחוד כי בתיבת אחד מרומז היחוד אלקות דוקא, וע"ז האחד נאמר יש אחד ואין שני לו⁶¹ שאחד זה ה"ה כמו יחיד אלא שיש בו עיקר היחוד, אך צ"ל העמקת הדעת בהתבוננות ואז יובן הדק היטב הדבר.

מועד"ז הו"ע מאמר אחד דהגם שהוא מקור לההתהוות ריבוי פרטים מ"מ בשרשו הקדום ה"ה אחד, וע"ד פי' עולם עקודים שהוא עקוד בכלי אחד⁶², עקוד הם האורות שהגם שהם עשר כחות מ"מ ה"ה בכלי אחד דהגם שאח"כ מתהוה מהם בעולם הנקודים עשר כלים ובעולם הברודים⁶³ שם יש נקודה ספירה פרצוף⁶⁴ שהו"ע ההתכללות יו"ד מיו"ד וכמ"ש בלק"ת בביאור דוהניף הכבשים⁶⁵, מ"מ בשרשם בעקודים הרי הכלי א' הגם שעל האור אי' בל' עקודים שהוא לשון רבים שהם עשר כחות מ"מ הכלי א' וה"ה באמת אחד שהוא בטל בתכלית. ועד"ז יובן במאמר אחד דהגם שאח"כ נתהוה עוד ט' מאמרות ומהם נתהוה ריבוי פרטים מ"מ בשרשו ה"ה אחד וגם המקורים הפרטים הם בטלים בתכלית לגבי'. והנה א"ס אלופו ש"ע מרומז באות אלף, דהנה תמונת האל"ף הוא יו"ד בראש ויו"ד בסוף ויו"ד באמצע כי הוא"ו הוא ג"כ בראשו יו"ד⁶⁶ אלא שנמשך אח"כ קו מהיו"ד והו"ע ג' יודי"ן דאל"ף, והנה ביו"ד עצמו אי' בפרד"ס שיש ג' קוצין⁶⁷ קוץ התחתון וקוץ העליון וקוץ באמצע, והנה קוץ התחתון הוא גילוי החכמה בבינה וע"פ⁶⁸ נעשה נפרד ואפי' נשמות דעלמא

מאתקנ
אתכסי' כאשר מתלבשת בגוף היא נעשה קצת נפרד שה"ה נעשה נברא ומכ"ש נשמות דעלמא דאתגלי'⁶⁹ כאשר מתלבשים בגוף נעשים נפרדים לגמרי, וזה נעשה דוקא ע"י ט' מאמרות שהכוונה הי' שיהי' שכר ועונש שיהי' עבודה ואם הי' מתהוה מהמאמר א' לא הי' בחירה כלל והי' ע"ד שהמלאכים אינם בעלי בחירה, ובאמת נברא מהמאמר אחד אלא שנברא דרך כלל כי המאמר א' הוא כלל ולכן את השמים ואת הארץ⁷⁰ כולל כל צבא השמים וצבא הארץ ונק' בשם מח' שמיוחד עם עצם הנפש אלא שע"י ט' מאמרות שהם בחי' דיבור שנראה כמו שנפרד עי"ז נעשה מציאות היש, והגם כי שרש הט' מאמרות נת"ל שהוא מה שעלה ברצונו מ"מ הרי עלה ברצונו אנא אמלוך שענין המלוכה הוא אין מלך בלא עם⁷¹ מלשון עוממות⁷² ונפרדים ולכן יוכל להתהוות מהט' מאמרות בחי' נפרדים, אך הכוונה שיהי' ביטול היש לאין דוקא וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם⁷³ של בנ"א שלפ"ע הזיכוך שמזכך בנפשו כמו"כ מזכך בעולם, והגם שנתהוה ע"י הדבור מ"מ הרי שרש הדבור הוא ממדבר שהם קדמות השכל⁷⁴ ששם אין עדיין אותיות ולכן יוכל לבוא לביטול היש. ובאמת נותנים כח ע"ז וכמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים והטוב⁷⁵ כו' ובחרת בחיים⁷⁶, ומ"ש ובחרת כו' הוא כח מלמעלה. וזהו מ"ש כדי להפרע מן כו' שנברא בעש"מ ואם הי' נברא ממאמר אחד לא הי' שם פרעון שהוא שכר ועונש, וגם באמת מגיע להפרע מהם עונש בעד עולם שנברא בעש"מ שהרי נותנים כח לבוא לביטול היש, וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים כי צדיקים ע"י עבודתם שיהי' גילוי מאמר אחד בט' מאמרות וכמ"ש ומי כעמך כישראל גוי⁷⁷ אחד בארץ שגם בארץ שהם טורי דפרודא⁷⁸ אשר נמשך מהדיבור ממשיכים גילוי אחד⁷⁹, כי הגם שנת' ששרש הדבור הוא ממדבר מ"מ ה"ה רק שרש הדבור אבל עצם הדבור הרי נראה כמו שנפרד וצדיקים ממשיכים גילוי אחד וע"י נשלם הכוונה מהבריאה, כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים⁸⁰, ובכדי שיהי' תחתונים הוא ע"י שנברא בעש"מ דאם הי' נברא ממאמר אחד לא הי' מציאות תחתונים כלל וע"י עבודתם ממשיכים שיהי' גילוי אלקות ועי"ז נעשה דירה בתחתונים ומגיע להם שכר טוב.

מבתקנא
וחג הקציר בכורי מעשיך¹ אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה², ויש להבין למה כל המועדים נקראו ע"ש התבואה והם בזמן שנגמרה התבואה, כי חג הפסח הוא בחודש האביב וכמ"ש למועד חדש האביב³ שהוא זמן קציר שעורים⁴ וכאשר אינו נגמר בישולם לזמן המועד צריך לעבר את השנה⁵ כדי שיהי' מועד בזמן שנגמרה התבואה, וחג השבועות הוא בזמן בכורי קציר חיטים⁶ וחג הסוכות נק' חג האסיף כו', לכאורה הלא עכשיו אצלינו לא נמצא כלל תבואה ואפי' אותו מעט תבואה שנמצא אצלינו לא יגדל לזמן המועד א"כ למה נקראו המועדים ע"ש התבואה כו'. אך להבין כ"ז צ"ל תחילה מ"ש והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו⁷ ומפרש בגמרא⁹ אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמה⁸ זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפ"ה אי איכא¹⁰ יראת ה' אין אי לא לא¹¹. ובמדרש מביא משל ע"ז¹² משל לאחד שהי' לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת ואמר לו אחד אם יש לך אוצר איך¹³ להניחם שם מוטב ואם לאו אין לך כלום, כך אי איכא יראת ה' אין אי לא לא.

מגוהנה להבין כ"ז יש להבין מתחלה מה שאמר שאמונת זה סדר זרעים והנה התוס' מביא בשם הירושלמי¹⁴ דלכך נק' אמונת זה סדר זרעים ע"ש שמאמין בחיי עולם וזורע. ולכאורה אינו מובן¹⁵ מה שייך ע"ז אמונה שמאמין בחיי עולם וזורע הלא טבעיות העולם כך הוא כשזורעין הוא מצמיח ולמה צריכין לזה אמונה. הגם שטבע הוא ג"כ אלקות¹⁶, אך באמת יש אלקות בכל העוסקי'¹⁷ כמ"ש וברכך ה'

מדתקנב
אלקיך בכל אשר תעשה¹⁸, שצריך לזכור שכל אשר תעשה יש בזה ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל¹⁹ וכדכתי' השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך²⁰ כו' א"כ יש בכל העוסקי' שאדם עושה יש אלקות שזה רק שהוא הנותן לך כח כו' א"כ למה בזריעה דוקא שייך אמונה. הגם שענין הזריעה שזורעין גרעין ונרקב תחלה ואח"כ יצמח ואח"כ קוצרים, זהו טבעה כן, הגם שטבע הוא ג"כ אלקות א"כ כן הוא בכל העסקים שצריך להאמין שיצליח לו השי"ת והוא הנותן לך כח ולמה בזריעה דוקא שייך אמונה. אך הענין הוא לא שהכוונה על הזריעה גשמיות אלא שהכוונה על זריעה רוחני' כמ"ש אור זרוע לצדיק²¹ וארז"ל זרע הקדב"ה תומ"צ²² לישראל כדי שינחילם לעוה"ב, לא הניח דבר שלא עשה בה מצוה, אדם חורש שדה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו²³, אדם בונה בית צריך לעשות מעקה לגגיך²⁴ וכן מזוזה ציצית ותפילין, דהנה מצות נק' בשם זריעה²⁵ כדכתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערי'²⁶ וכמ"ש זרעו לכם לצדקה²⁷ שצדקה נק' זריעה זורע צדקות מצמיח ישועות²⁸, אשריכם זורעי על כל מים²⁹, ועיקר הזריעה הוא בג"ע, וזהו אור זרוע לצדיק שע"י המצות נזרע האור והיכן נזרע בג"ע. וענין אור זרוע היינו אור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר צופה ומביט מסוף העולם עד סופו³⁰, פי' מסוף עולם ועד סופו היינו מסוף עדאתכ"ס עד סוף עדאת"ג³¹, כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם³² היינו מעדאתכ"ס בעדאת"ג, הגם שיש עולמות אין מספר כמ"ש ועלמות אין מספר³³ א"ת עלמות אלא ועולמות אין מספר אך בד"כ נחלק לשני עולמות כמו שמצינו בבחי' ג"ע³⁴ שיש געה"ע וגעה"ת הגם שמצינו ריבוי

מהתקנג
מדרגות בג"ע כמו ת"ח אין להם מנוחה³⁵ שילכו מחיל אל חיל³⁶ אך בד"כ נחלק בספרים לשני בחי' ג"ע געה"ע וגעה"ת³⁷, כך עולמות הגם שעלמות אין מספר מ"מ בד"כ יש רק שני עולמות עדאתכ"ס ועדאת"ג ואדה"ר הי' מביט מסוף עדאתכ"ס עד סוף עדלאת"ג.

מואך לכאורה צ"ל מפני מה נא' מסוף העולם ולא נאמר מתחילת העולם עד סופו היינו מתחילת עדאתכ"ס עד סוף עדאת"ג, אלא שפי' מסוף העולם ועד סופו מסוף עדאת"ג מלמעלה למטה שהוא תחלת עדאת"ג מלמטה למעלה, עד סופו היינו עד סוף עדאתכ"ס מלמטה למעלה שהוא מלמעלה למטה תחלת עדאתכ"ס, ואדה"ר הבטה שלו הי' בכללות השתלשלות שהי' צופה ומביט בכללות העולמות. ופי' ביום הראשון כי שבעת ימי בראשית היינו ז"ת דעתיקא³⁸, ויום ראשון היינו חסד דעתיקא, וע"כ ארז"ל במד"ר שאור שנברא ביום ראשון מכהה גלגל חמה³⁹, פי' חמה היינו שמש ה' כמ"ש שמש ומגן ה' אלקים⁴⁰, בדבר ה' שמים נעשו⁴¹, ואור שנברא ביום ראשון שראשון הוא חסד דעתיקא ע"כ מכהה גלגל חמה. אך לכאורה מהו"ע נברא מה שייך שם בריאה. אך ענין נברא היינו לשון גילוי כמו ברא אותם בחרבותם⁴², חוששין שמא הברי'⁴³ פרש"י שמא יצא לחוץ⁴⁴, שענין נברא היינו לשון גילוי, א"כ אור שנברא היינו שנתגלה ביום ראשון, וזהו"ע אור זרוע, ובתחלת הבריאה הי' מאיר אור זה מצד כי חפץ חסד הוא⁴⁵, שחסד כמו שעומד בחפץ, כי יש חפץ ורצון⁴⁶, וזהו חסד שעומד בחפץ ששם אם צדקת מה תתן לו⁴⁷ כחשוכה כאורה⁴⁸ שנא' בשני כפי"ן שלבד שחשך שוה לאור אלא שגם אור שוה לחשך כל נהוראין מתחשכאן קמי'⁴⁹ כו'.

מזתקנד
ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו⁵⁰, והיכן גנזו ופי' בעש"ט זצ"ל שגנזו בתורה⁵¹, וע"פ תורה נמשך למקום הראוי דוקא, כי מצד כי חפץ חסד הוא אפשר לימשך אפי' למקום שאינו ראוי כחשוכה כאורה אבל ע"פ התורה שהוא ע"פ חכמה נמשך דוקא למקום הראוי. אך עיקר הגילוי יהי' לע"ל כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר⁵², ולא יכנף עוד מוריך⁵³ והי' עיניך כו', ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו⁵⁴, וכן במשה מצינו דכתי' ושמתיך בנקרת הצור⁵⁵, כי הנה משה ביקש הראיני נא את כבודיך⁵⁶, וראית את אחורי ופני לא יראו, ומפני שראה אחוריי' דאבא⁵⁷ עי"ז ושמתיך בנקרת הצור כמו לע"ל ובאו במערות צורים, וכן מצינו במ"ת וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, שיראה היא מקרוב⁵⁹ ומפני עוצם הקירוב עי"ז עמדו לפוש⁵⁸.

מחלהבין ענין היראה, הנה א"ל⁶⁰ מחברי דניאל דכתי' והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה⁶¹ אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, לכאורה כיון שלא ראו מהו"ע חרדה. אך הענין הוא הנה ידוע שלא כל הנשמה נתלבשת בגוף⁶² אלא מקצת הארת הנשמה נתלבש בגוף ועיקר הנשמה נשארת למעלה בבחי' מקיף, ומבחי' מקיף מאיר בהנשמה שבגוף, וכמארז"ל אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי⁶³, וכמ"ש ונוזלי' מן לבנון⁶⁴, שנוזל משרש הנשמה בהנשמה שבגוף, ע"כ אע"ג שהאנשי' לא ראו את המראה אבל חרדה, שהחרדה הוא מצד הרגש המקיף, שע"י הרגש המקיף עי"ז נפל להם חרדה. כך במ"ת מפני שהי' גילוי אלקות ע"כ וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.

מטתקנה
וכך יובן לע"ל, מפני שלע"ל יהי' גילוי אלקות ע"כ מצד זה יראה ופחד ובאו במערות צורים.

נועיקר הגילוי יהי' לע"ל אך כדי לבוא לגילוי דלע"ל היינו ע"י תומ"צ דעכשיו. ולכך נק' המצות בשם זריעה דהיינו כמו למשל זריעה שזורעין גרעין שאין בו טעם וריח ונרקב מקודם בארץ ועי"ז הוא נצמח⁶⁵ ונעשה אילן עם פירות שטוב למאכל ונחמד למראה, וגם נעשה תוס' וריבוי, כך ע"י המצות אף שנתלבשו בגשמיות מאד שציצית נתלבש בצמר הגשמי ותפילין בקלף, אעפ"כ עי"ז נעשה צמיחה והמשכה מלמעלה תוס' אורות עליונים כמו ע"י ד' בתים ממשיכים ד' מוחין⁶⁶ קדש והי' כי יביאך היינו חו"ב שמע והא"ש היינו דעת שנחלק לחו"ג⁶⁷, וכן ע"י ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות החכמה⁶⁸. וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה⁶⁹, לעבדה היינו מ"ע ולשמרה היינו מל"ת. וזהו שסדר זרעים שהוא קאי על מצות שנק' בחי' זריעה, וזהו שמפרש התוס' שמאמין בחיי עולם וזורע⁷⁰, לפי שע"ז שייך אמונה שמאמין שע"י המצות שיעשה למטה עי"ז ממשיך מלמעלה תוס' אורות, כי ע"י ל"ב חוטין עי"ז יהי' נמשך ל"ב נ"ח, שלזה צריך אמונה שע"פ שכל אינו מושג כלל למה יהי' זה שע"י שילבוש ציצית ל"ב חוטין עי"ז יהי' נמשך ל"ב נ"ח אלא לזה צריך אמונה. וזהו שסדר זרעים כנגד מדת החסד⁷¹, כי כל סדר זרעים הוא רק בחי' חסדים, שענין סדר זרעים הו"ע מצות תרומות ומעשרות לקט שכחה ופאה⁷² שהוא בחי' חסדים.

נאוזהו והי' אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד, שסדר זרעים הוא מעשה המצות הוא רק זריעה אך מהזריעה נעשה צמיחה והו"ע סדר מועד, שהמועדים הו"ע התגלות הצמיחה. ועיקר הצמיחה יהי' לע"ל שאז יהי' התגלות

נבתקנו
אלקות למטה ממש כמ"ש ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו⁷⁴, שמח לא נא' אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח⁷³, שענין הצמיחה הוא בחי' שמחה, וכמ"ש ברינה⁷⁵, שהוא קאי על לע"ל, כי שמחה הוא מצד הגילוי, ועיקר השמחה הוא לע"ל, כי עיקר הגילוי יהי' לע"ל, אך במועדי' מאיר ג"כ התגלות מעט בחי' צמיחה שנעשה ע"י זריעה וכמ"ש מועדי' לשמחה⁷⁶, שבכל מועד נמשך התגלות בחי' שמחה עליונה שהו"ע הצמיחה. אך הנה גילוי המשכה א"א להיות כ"א ע"י העלאה, ע"כ נא' בסדר מועד אלה מועדי ה'⁷⁷ מקראי קדש אשר תקראו אותם, וקודם לזה נא' שבת, כי שבת הוא עליי' העולמות⁷⁸, ששת ימים עשה ה'⁷⁹ את השמים, כמו עד"מ אומן שעושה מלאכה שמשפיל מוחין ומדות בעשייתו ואח"כ כאשר גומר עשייתו אז עולה מוחין ומדות שלו למקורו ושרשו, כך ששת ימים עשה ה' את השמים הו"ע השפלת המדות, ובאמת נשפל גם מוחין כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ⁸⁰ שגם מוחין נשפל, ואח"כ בשבת וביום השביעי שבת⁸¹ שעולה המוחין למקורן ושרשן שהו"ע עליי' העולמות, ושמרתם את השבת⁸² כי קדש היא, ששבת עליי' בבחי' קדש ומועדי' הוא בחי' המשכה, מקדש ישראל והזמנים⁸³, שהו"ע המשכה מבחי' קדש בזמנים. הגם שמועד הוא בחי' גבורה⁸⁴, אך זהו גבורה שבחסד⁸⁵, כמו מיכאל וגבריאל שניהם בשם אל בחי' החסד רק שמיכאל הוא בחי' חסד שבחסד⁸⁶ וגבריאל הוא בחי' גבורה שבחסד⁸⁷, כך סדר זרעים הוא בחי' חסד וסדר מועד הוא בחי' גבורה שבחסד, ע"כ יש בו בחי' העלאה והמשכה, שסדר מועד מתחיל במס' שבת שהו"ע העלאה ואח"כ מועדי' שהם המשכה, כי במועד יש העלאה והמשכה. א"כ זהו אמונת זה סדר זרעים שהוא בחי' הזריעה ומועד זה גבורה שהו"ע הצמיחה, שעיקר הצמיחה יהי' לע"ל אך הארה מאיר ומתגלה במועדי' שהו"ע הצמיחה.

נגתקנז
ובזה יובן מה שהמועדים נקראים ע"ש התבואה, פסח הוא קציר שעורים. והענין הוא דשעורה הוא שיעור ה'⁸⁸, ה' הוא בחי' בהבראם, בה' בראם⁸⁹, ושיעור ה' היינו שנמשך בכל חד וחד לפום שעו"ד⁹⁰, דהיינו להתבונן איך שבי"ה ה' צור עולמים⁹¹ ביו"ד נברא עוה"ב⁹² ובה' נברא עוה"ז, וכמו שאנו רואים שאינו תופס מקום שני אותיות⁹³ אצל אדם לגבי כללית הדיבור ומכ"ש לגבי עצם הנפש כן עאכו"כ שאינו תופס מקום לגבי א"ס שני אותיות, וכאשר יתבונן ברוממות אלקות איך שכללות העוה"ז הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא⁹⁴ שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, עי"ז נופל עלי' ופחד⁹⁵ מאלקו', לפי שע"י התבוננות מהרוממות עי"ז נמשך בחי' היראה, ובעבודה זהו"ע קעומ"ש. והנה פסח הו"ע התגלות היראה וכמ"ש בפסח ובמורא גדול⁹⁶, שאז ביצי"מ קבלו עליהם עומ"ש וע"כ נק' הפסח ע"ש הקציר שעורי' לפי שאז נמשך בהתגלות בכאו"א בחי' שעורה שעור ה'. ושבועות נק' ע"ש קציר חיטים לפי שאז הי' מ"ת⁹⁷ שהו"ע חיטים, כי חטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא⁹⁸, וזהו"ע שתי הלחם שהי' מביאים בשבועות⁹⁹ שהו"ע תושב"כ ותושבע"פ¹⁰⁰, והיינו שבשבועות הו"ע השגת אלקות בבחי' פנימי' רזין דאורייתא. וחג הסוכות באספך את תבואתך מן השדה¹⁰¹ הוא בחי' אסיפה מן השדה לבית, כי פסח ושבועות אף שהוא זמן קצירה שהוא בחי' גילוי אך כ"ז הוא בחי' שדה אבל בסוכות הוא זמן אסיפה לבית דהיינו שיומשך בכאו"א בפנימי'. ועפ"ז יובן מה שהמועדים נקראים ע"ש התבואה, לא שהם שייך לתבואה, אלא מפני שאז הזמן ששייך גילוים עליונים, שפסח נק' קציר שעורים לפי שאז גילוי בחי' יראה, ובעבודה היינו קבעומ"ש, ושבועות נק' קציר חיטים לפי שאז גילוי סתרי תורה, אך כ"ז הוא בחי' שדה, אשר תזרע בשדה, דהיינו המשכה למעלה, אבל חג הסוכות זמן אסיפה בבית שאז נמשך בפנימי'. א"כ מה שהם נקראים ע"ש התבואה היינו מפני שאז גילוים עליונים, ע"כ נק' פסח קציר שעורים, כי השעורה אביב¹⁰², ושבועות נק' קציר חיטים, וסוכות חג האסיף כו'.