Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·These Are Aharon and Mosheתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·הוא אהרן ומשה

אהוא אהרן ומשה
פ' בא
הוא אהרן ומשה¹ אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מאמ"צ² כו' הם המדברים אל פרעה מלך מצרים כו' הוא משה ואהרן³. וי"ל למה נא' הוא אהרן ומשה בל' יחיד שהרי הי' צריך לכתוב הם אהרן ומשה, וקושי' זו מבואר בזהר⁴, וגם י"ל למה נא' תחלה הוא אהרן ומשה שהרי משה הי' העיקר, והנה רבינו ז"ל תירץ כך שלהוציא את בנ"י ממצרים הי' אהרן העיקר לכך נא' הוא אהרן ומשה, ולדבר לפרעה מלך מצרים הי' משה עיקר⁵ לכך בפ' זה נא' הוא משה ואהרן. ולהבין זה י"ל מקודם מ"ש אלה ראשי בית אבותם ולא קחשיב רק ג' שבטים ראובן שמעון ולוי, ורש"י⁶ מפרש בשם הפסיקתא גדולה⁷ לפי שקינטרם⁸ יעקב⁹ לג' שבטים הללו בשעת מותו חזר¹⁰ ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם, ובספר פנים יפות תירץ דלכך לא מייחס רק לג' שבטים אלו לפי שכוונת הכתוב רק להודיע שמשה הוא דור שביעי מאברהם¹¹, ולכך הי' משה חביב לפני הקב"ה לפי שכל השביעי חביב¹² וכמו שאנו רואים שבימים

בלח
השביעי שהוא שבת הוא חביב ויברך אלקים את יום השביעי¹³, ובחדשים ובחדש השביעי באחד לחדש¹⁴ שבו ר"ה ויוכ"פ וסוכות, וכן בשנים שנת השביעי הוא חביב ובשנה השביעית שבת שבתון¹⁵ כו', וכך משה לפי שהי' דור שביעי לאברהם ע"כ הי' חביב וזכה לגדולה זו ולכך נא' בו ומשה עלה אל האלקי'¹⁶, נמצא מובן מזה שכמו ששבת הוא למעלה מימי החול כמ"כ משה הוא למעלה מאברהם שנק' בחי' שבת¹⁷ לגבי', ולכאו' אינו מובן פי' זה, שהרי איתא ברבות פ' וירא¹⁸ ובפ' שמות¹⁹ שאברהם השיב להקב"ה הנני²⁰, הנני לכהונה הנני למלכות, וכן משה השיב הנני²¹ שביקש להדמות לאברהם השיב לו הקב"ה אל תקרב הלום²² אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד²³, משמע מזה שאברהם הוא למעלה ממשה עד שאמר לו במקום גדולים אל תעמוד כו'. אך הענין הוא דהנה כתי' וארא אל אברהם אל יצחק כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם²⁴, ולכאו' אינו מובן שהרי נא' באברהם ג"כ ש' הוי' וכמ"ש ויקרא ה' אל אברם²⁵ וכן כתי' אלה תולדות השמים וארץ בהבראם²⁶ ופי' רז"ל במד"ר במקומו²⁷ ובזח"ג שמיני דל"ח ע"א²⁸ בהבראם באברהם²⁹ וכתי' שם ביום עשות הוי' אלקים³⁰ ארץ ושמים הרי נא' באברהם ג"כ שם הוי' כו', אך הענין הוא³¹ דהנה אלקים הוא ל' רבים³² כמ"ש כי אלקים קדושים הוא³³, והוי' אחד כו'.

גלט
והענין הוא, דהנה כתיב גדול הוי' ומהולל מאד³⁴ ולגדולתו אין חקר ואימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו³⁵, כי גדול הוי' ומהולל מאד היינו שיש בחי' השגה איך שהוא מחיה ומהוה עולמות עד אין קץ ובאמת בשם הוי' למתב"כ³⁶ ואין שייך בו שום השגה כלל ע"כ לא שייך לאמר עליו לשון גדולה כלל, וזהו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, עיר נק' מה שמקובץ מכמה בתים ובתים הוא צירופי אותיות וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי³⁸ בתים³⁷ שכמו שהאבן הוא דומם כמו"כ האותיות הם בחי' דומם³⁹ כו' ועיר אלקינו הוא בחי' כלליות עולם הדבור דהיינו כשנמשך ש' הוי' בבחי' דיבור שהוא בחי' מל'⁴⁰ עיר אלקינו אז נק' גדול הוי' ומהולל מאד מחמת ריבוי התחלקות החיות עד אין קץ, אבל לגדולתו אין חקר כו', והנה כתי'⁴¹ מה רבו מעשיך⁴² וכתי' מה גדלו מעשיך⁴³, מה רבו מעשיך קאי על עולמות התחתונים⁴⁴ וכל הברואים שבעוה"ז המתחלקים למיניהם בכמה מיני התחלקות רבוא רבבות מדרגות בדצ"ח שכמה מיני דומם וכמה מיני צומח⁴⁵ כו' וכל מין ומין יש לו טעם בפ"ע כמו אגוזים⁴⁶ ושקדים וכיוצא בהם בצומח שכל א' יש לו טעם בפ"ע שאין הא' דומה לחבירו, וכן בכל מיני עשבים כל עשב יש לו טעם בפ"ע, והטעם הוא רוחני ממזל השופע עליו שאין לך כל עשב⁴⁷ מלמטה שאין לו מזל מלמעלה⁴⁸ כו', וכ"ז הוא מפסולת עולמות עליונים וכמ"ש וכל קרבי את שם קדשו⁴⁹ שיש בחי' קרביים העליונים המבררים את הפסולת להשפיע לעוה"ז הגשמי, וזהו ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מליאה תענוגים שחק וא' אם לעוברי רצונו⁵¹ כך לעושי רצונו עאכ"ו, והיינו אם לעוברי רצונו כך שהוא רק בחי' פסולת וחיצוני'⁵⁰ וכמ"ש נטה ימינו וברא שמים⁵² נטה שמאלו וברא ארץ שהארץ מקבל מבחי' שמאל

דמ
ועכ"ז יש תענוגי' הרבה עד אין שיעור, לעושי רצונו שהם מקבלים מבחי' פנימי' הרצון ממש דהיינו מבחי' מה גדלו מעשיך כו' וכמשי"ת עאכו"כ⁵³, וע"ז נא' מה רבו מעשיך, אך מה גדלו מעשיך קאי על עולמות העליונים⁵⁴ מלאכים ונשמות שמתענגי' על ה' ואין תענוג אחד דומה לחבירו כמארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות⁵⁵ שנא' להנחיל אוהבי יש⁵⁶ כו', ולכאו' אינו מובן למה צריך כל צדיק כ"כ עולמות וכי לנכסים הוא צריך. אך הענין הוא דהנה⁵⁷ ש"י הוא ב"פ קנה, קנה חכ' קנה בינה⁵⁹ גימ' יש⁵⁸, והיינו כי הש"י עולמות נמשכים מבחי' חו"ב, דהנה תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור⁶⁰ שהוא בחי' כתר, והנה מה שיוכל להיות נמשך בגילוי תענוג זהו רק מבחי' חצי התחתון דכתר שהוא בחי' ש"י אורות, וכדי שיהי' יכול לקבל מבחי' ש"י אורות דכתר זהו ע"י ש"י עולמות שנמשכים מבחי' חו"ב שהם כלים לבחי' ש"י אורות דכתר כו', ולכן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צו"צ* היינו כל חד לפושע"ד⁶² ולפ"ע תורתו ועבודתו בעוה"ז כן הוא ממשיך כו' לכן⁶¹ כאו"א הוא מדור בפ"ע^*61 בבחי' זיו והשגה פרטיות מיוחדת אשר משיג ונהנה ומתענג על ה' תענוג פרטי מיוחד ונבדל מתענוג והשגת צדיק חבירו כי כל חד לפושע"ד, וזיו השכינה כולל רבוא רבבות מדרגו' ומיני תענוג לנשמות עד אין קץ ותכלית ממש שהרי נמשך מאוא"ס ב"ה, והנה התחלקות החיות מאוא"ס לכל העולמות בריבוי התחלקות המדרגות בהרבה מיני תענוג לכ"ח לפושע"ד הוא הנק' בשם אלקים ל' רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות מלמעלה, הוא הוא התפשטות גדולתו ית' בבחי' גילוי שיכירו וידעו גדולתו ותפארתו שע"כ הם מתענגים לחזות בנועם ה'⁶³. וזהו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כשנמשך התפשטות גדולתו ומתחלק בכמה בחי' התחלקות וריבוי תענוגים בכל עולמות לכ"ח לפושע"ד ואז נק' אלקים ל' רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות בבחי' גילוי לעולמות⁶⁴ ונבראים, משא"כ הוי' נק' אחד שהוי' הוא בחי' מקור כל הויות משרשא⁶⁵ דכולא קודם שבא לידי המשכה בבחי' גילוי בעיר אלקינו.

המא
והנה מבחי' אלקים נמשך למטה בחי' היראה וכמ"ש והאלקים עשה שייראו מלפניו⁶⁶ וכתיב את האלקים ירא⁶⁷ וכתיב את ה' אלקיך תירא⁶⁸, כי בבחי' הוי' למתב"כ רק בבחי' אלקים הוא התפשטות גדולתו ית' תפול על האדם אימה ויראה בושת⁶⁹, וכן האהבה נמשכת ע"י בחי' אלקים דוקא וכמ"ש הללוהו בגבורותיו⁷⁰ הללוהו כרוב גודלו, וכתיב ואהבת את ה' אלקיך⁷¹ כו' להיות האהבה להוי' בבחי' ביטול במציאות לבחי' דלית מח' תב"כ צ"ל תחלה ע"י בחי' שם אלקים שיתבונן בגדולת אוא"ס ב"ה והתפשטותו בנבראים ומזה ישוב לאהבה את ה' דלית מ"ת כו', וזהו וידבר אלקים אל משה⁷² ויאמר אליו אני הוי' שע"י בחי' אלקים הוא גילוי שם הוי', ועי"ז וארא אל אברהם ויצחק כו' הם המדות אהוי"ר שנולדו מזה כי⁷³ אברהם יצחק ויעקב הם המדות חג"ת⁷⁴ שהוא בחי' ירושה מאבותינו שיש לכל אחד בחי' אוי"ר ורחמים⁷⁵, אין קורין אבות⁷⁶ אלא לשלשה, לפי שבחי' אבות יש לכל אחד, אך הנה נודע כי האהבה שממטה למעלה עיקרה כדי להגיע שתהא באה על האדם מלמעלמ"ט האהבה העליונה⁷⁷ שהיא העיקרית, וזהו שנא' בשה"ש הנך יפה רעייתי⁷⁸ הנך יפה ב"פ, והיינו כי יופי הוא התכללות מג' גוונים⁷⁹ דוקא, כי גוון א' אין לו יופי כ"א כשהוא כלול מג' בחי' חיור סומק ירוק שהוא בחי' ג' מדות אוי"ר ורחמים, וכתי' ב"פ הנך יפה, היינו היופי שממטה למעלה והיופי שנמשך מלמעלה והיינו התגלות המדות עליונות מלמעלמ"ט, בנפש האדם, וזהו וארא אל אברהם כו' המשכות התגלות אהוי"ר מלמעלמ"ט, ע"י אוי"ר שמעורר האדם מלמטה עי"ז נמשך התגלות אוי"ר מלמעלה. אך מי הגורם ומחבר אהבה העליונה שמאתעדל"ע שהוא בחי' א"ס להיות שורה ומתגלה באתעדל"ת⁸¹ בנפש האדם שהוא בחי' גבול ונברא יש מאין, והנה ע"ז נא' באל שדי⁸⁰, והיינו כי שדי הוא בחי' שין וד"י, שין הוא בחי' ג' מדות⁸²

ומב
וד"י הוא בחי' מה שא' לעולמו די⁸³ שנעשה מקור לעולמות, והיינו ששם שדי הוא כלול מב' הבחי' דהיינו מבחי' המדות שהוא בחי' א"ס ומבחי' הנעשה מקור לעולמות ע"כ יכול לחבר שיהי' המשכת אוי"ר עליונים למטה בבחי' אוי"ר שבנפש האדם שהוא גבול ונברא כו', וזהו ג"כ מ"ש היא מתהלכת בין החיות⁸⁴, והיינו כי ידוע שיש בחי' חיון עילאין וחיון תתאין⁸⁵ שהוא מרכבתא תתאה ומרכבתא עילאה⁸⁶, מרכבתא תתאה הוא בבריאה שהם בחי' האבות הן המרכבה⁸⁷ שהאבות עצמן הם⁸⁸ בבריאה* כו' (ע' בס' המתחיל כי ידעתיו⁸⁹ בד"ה קיצור מד"ה וידבר כו' וארא⁹⁰ סעי' ד', וססעי' ה') וחיון עילאין הוא בחי' מרכבתא עילאה דהיינו בחי' מדות עליונות, וכדי שיתחברו החיות יחד זהו ע"י בחי' הוא⁹¹ שהוא בחי' מל'⁹² המתהלכת בין החיות דהיינו בין חיון עילאין ובין חיון תתאין, כי המל' מקבל מבחי' מדות עליונות ומשפעת לחיון תתאין מרכבה דבריאה כו', ובעבודה ב' בחי' יופי הוא ענין פסוד"ז ובחי' ק"ש, כי פסוד"ז הוא בחי' אוי"ר שבאה ע"י עבודת האדם בבחי' התבוננות גדול הוי' ומהולל מאד כו', וק"ש הוא בחי' אוי"ר הבאה מלמעלה בבחי' אתעדל"ע, אך ושמי הוי' לא נודעתי להם כי שם הוי' לא נתגלה רק ע"י יצ"מ ומ"ת וכמ"ש לכן⁹³

ז*)שהאבות^א עצמן הם בבריאה, צ"ל הטעם מפני כי אברהם אברהם פסיק טעמא^ב.

חמג
אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' וידעו כי אני הוי'⁹⁴ כו', והיינו כי אף שנא' באברהם ג"כ וירא ה'⁹⁵ כו' וארא אל אברהם כו', אך הנה כ"ז הוא בחי' ש' הוי' המאיר בש' אלקים* וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקים כו', משא"כ ע"י התורה מתגלה עצמות ש' הוי' שלא ע"י ש' אלקים וכמשארז"ל ע"פ מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש⁹⁶ שאני עמלא דאורייתא דהיא לעילא מן שמשא⁹⁷, והיינו כי שמש הוא בחי' מ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים⁹⁸ שש' אלקים הוא בחי' מגן ונרתק על בחי' ש' הוי' ששם אלקים הוא מסתיר ומעלים כו', אך ע"י התורה היא^*99 מתגלה עצמי' ש' הוי' שלמעלה שהוא לעילא מן שמשא בחי' שמש הוי' המאיר ע"י ש' אלקים כו' וכמו שיהי' לע"ל שעתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה⁹⁹ שנא' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו¹⁰⁰ כו'.

טוביאור הענין הוא, דהנה בפתח אלי' איתא אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כו' חסד דרועא ימינא גבורה כו' ומסיים ולאו מכא"מ כלל¹⁰¹ ולא נא' מכל אינון חכ' ובינה, אך הענין הוא דהנה מדות הם שייכים לעולמות¹⁰² שאם לא הי' העולם על מי הי' נקרא חנון ורחום¹⁰³ ועל מי הי' מתחסד כו', וזהו מ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה¹⁰⁴ שבחי' רחמים וחסדים הם רק השייכים לעולמות, וזהו

י*)וכשוארא ע"י ש' שדי לג' אבות ונתחבר חוין^ג עולאין^ג עם חיון תתאין האורג על האבות הארת ש' הוי' כמו שמתגלה ע"י שם אלקים.

יאמד
כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁰⁵, שיש לפרש ב' פי'¹⁰⁶ הא' שיבנה קאי על העולם שע"י החסד יבנה העולם, והב' שכדי שיהי' העולם צריך לבנות את החסד שעד שלא נבה"ע אינו שייך בחי' חסד כלל כו', משא"כ בחי' חכ' שייך גם אפי' אם לא הי' נבה"ע כי חכ' שייך לעצמו¹⁰⁷ ואינו כמו המדות שהם רק לזולתו, משא"כ החכ' הוא אפי' כמו שהוא בעצמו יכול ג"כ להשכיל השכלות כו', ולזה לא נא' רק ולאו מכא"מ הוא כלל לפי שמדות אינם שייכים רק לעולמות כו', משא"כ חכ' לא שייך לעולמות. והנה באבות לא נתגלה רק בחי' ש' הוי' המאיר בש' אלקים, שהוא בחי' מדות עליונים, לפי שהאבות היו מרכבה לבחי' מדות שהוא בחי' השייך לעולמות, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים כו' שהוא בחי' מדות עליונות, משא"כ עצמות ש' הוי' כמו בחכ' וכמ"ש הוי' בחכ'¹⁰⁸ לא נודעתי להם כו', אך ע"י התורה נתגלה שם עצמיות ש' הוי' כמו שהוא בחכ' לפי שאורייתא מח"ע נפקת¹⁰⁹ אלפיים שנה קדמה לעולם¹¹⁰ אאלפך חכ' אאלפך בינה¹¹¹ כו' שלמעלה מבחי' מקור לעולמות כו', והיינו לפי שבתומ"צ הוא התגלות עצמות המוחין. וזהו שביקש משה הראני נא את כבודך¹¹² והשיב לו הקב"ה וראית את אחורי¹¹³ ופני לא יראו וארז"ל מלמד שהראהו קשר של תפילין¹¹⁴, והיינו שביקש הראני נא את כבודך הוא בחי' פנימי' ח"ע כי כבוד בגימ' ל"ב¹¹⁵ נח"ע¹¹⁶ שהוא בחי' תפילין דמארי עלמא¹¹⁷, והיינו כי מארי עלמא הוא בחי' מדות עליונות שנעשים מקור לעולמות ותפילין דמארי עלמא הוא בחי' מוחי' שנמשכים במדות, וזהו הקב"ה מניח תפילין¹¹⁸ הקב"ה הוא בחי' ז"א¹¹⁹ דאצי' שהוא בחי' קדוש ו' מניח תפילין שהם המשכת ד' מוחין¹²⁰ כו' שנמשכים במדות כו' וביקש משה הראני נא את כבודך שהוא בחי' ח"ע,

יבמה
תפילין דמארי עלמא, והשיב לו הקב"ה כי לא יראני האדם וחי¹²¹ והראה לו רק קשר של תפילין שהוא בחי' מל' דתבונה¹²², אבל תפילין עצמן א"א שיומשכו בבחי' ראי' והשגה ממש, אך ע"י שמניח אדם תפילין בגשמי' עי"ז נמשך בחי' תפילין דמארי עלמא, נמצא שע"י המצות נמשך בחי' עצמות המוחין שהוא בחי' עצמות ש' הוי' שלמעלה מבחי' ש' הוי' המאיר ע"י שם אלקים כו' מה שלא נתגלה להאבות כו' וגם לא למשה בבחי' ראי' והשגה, אבל מה שנמשך ע"י קיום המצות זה בודאי נמשך גם למשה כי משה קיים ג"כ מצות תפילין רק שלא נמשך לו בבחי' ראי' ממש.

יגועתה י"ל מ"ש הוא אהרן ומשה, והענין הוא דהנה מתחלה צ"ל ההפרש שבין אברהם לאהרן, דהנה אברהם הוא בחי' חסד¹²³, והנה אהרן הוא ג"כ בחי' חסד¹²⁴, אך הענין הוא דהנה ידוע שאית חסד ואית חסד¹²⁵, אית חסד דאקרי חסד עולם ואית חסד דאקרי רב חסד¹²⁶, וזהו שבאברהם נא' הלוך ונסוע הנגבה¹²⁷ שכל עיקר עבודתו ותשוקתו הי' כדי לבא לבחי' הנגבה שהוא בחי' מנורה בדרום¹²⁸ דהיינו בחי' אהבה העליונה כו', אך הנה באהרן כתי' בהעלותך את הנרות¹²⁹ שהתחלה שלו הי' בבחי' מנורה, ואדרבה שהוא מעלה את המנורה, והיינו כי אברהם הוא בחי' חסד עולם דהיינו בחי' חסד השייך לעולמות, משא"כ אהרן הוא בחי' רב חסד¹³⁰ שלמעלה מעולמות, והגם שנא' באברהם ג"כ וארא שהוא בחי' התגלות ש' הוי' הבאה מלמעלה, אך יש שני בחי' וכמו שיש בשם הוי' גופא שני בחי' אוי"ר, כי ד' אותיות ש' הוי' הוא בחי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו¹³¹, והיינו כי ו"ה הוא בחי' דו"ר, וי"ה הוא בחי' רו"ד, והנה באברהם שהי' בחי' התגלות אוי"ר הוא בחי' דו"ר שנמשך מבחי' ו"ה, משא"כ אהרן הוא ממשיך בחי' רחימו

ידמו
ודחילו מבחי' י"ה שמאיר בו"ה מבחי' רב חסד כו'. והנה אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא¹³² ומשה הוא שושבינא דמלכא¹³³, והיינו שאהרן הוא מעלה את נש"י והיינו כי כדי שיהי' המשכת ש' הוי' שלמעלה מבחי' שמש הוי' צריך שיהי' העלאה לזה דהיינו שיהי' לו רצון ותשוקה לעצמותו ית' כו', וזהו ע"י אהרן שניתן לו כח מלמעלה שיכול להעלות את נש"י, ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא שהוא ממשיך את בחי' ש' הוי' מלמעלה למטה. ובזה יובן התירוץ של רבינו ז"ל שכדי להוציא בנ"י ממצרים הי' אהרן העיקר והיינו לפי שתחלה צריך שיהי' העלאה מלמטה למעלה ועי"ז יוכל אח"כ להיות המשכת ש' הוי', ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה את נש"י ע"כ בפסוק הוא אהרן נא' מתחלה הוא אהרן ומשה, אך לדבר אל פרעה מלך מצרים הי' משה עיקר. והענין הוא שפרעה אותיות הערף¹³⁴ בחי' עקשות קשה עורף¹³⁵ והגביה א"ע בחוצפא לומר לא ידעתי את הוי', מי הוי'¹³⁶ כו', שזהו בחי' גיאות מאד, ולכן הי' צריך להיות נמשך מבחי' כי גאה גאה, שמתגאה על גיוותנייא¹³⁷, אך בחי' כי גאה גאה אינו שורה כ"א במי שבטל אצלו בתכלית, וכמו שהשראת אוא"ס הוא בחכמה לפי שחכ' הוא כח מה¹³⁹ ביטול כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה¹³⁸, וזהו בחי' משה דוקא שהי' בבחי' מה בחי' ביטול וכמ"ש ונחנו מה¹⁴⁰, והגם שקאי על אהרן ג"כ, וכתי' ואהרן מה הוא¹⁴¹, מ"מ אהרן הוא בחי' ב"ן דמ"ה ומשה הוא בחי' מ"ה דמ"ה¹⁴², לכן המדבר אל פרעה הי' משה עיקר, וזהו שבפסוק הם המדברים כו' מסיים הוא משה ואהרן. והנה מ"ש הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן שהי' צריך לכתוב הם משה ואהרן, הענין הוא דהנה עתה ש' הוי' ושם אלקים הם שני בחי' ששם אלקים מסתיר על ש' הוי' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים שהוא בחי' מאור הגדול ומאור הקטן¹⁴³, אך במשה ואהרן הי' שני הבחי' של ש' הוי' ושם אלקים הכל בחי' א' וכמ"ש וידעת היום¹⁴⁴ כו' כי הוי' הוא האלקים שכולא חד¹⁴⁵ כו', וכמ"ש ויעש אלקים את שני המאורות

טומז
הגדולים¹⁴⁶ שקודם החטא היו שניהם שוים כו', וכך במשה ואהרן הי' מאיר בחי' ש' הוי' בעצמו ולא הי' שם אלקים מסתיר כלל, לפי ששניהם הם בחי' המאורות הגדולים וע"כ נא' הוא משה ואהרן ששניהם שוין שכולא חד כו'.

טזומעתה יובן ג"כ מ"ש שלא מנה רק ג' שבטים אלו, היינו כדי רק להודיע שמשה הי' דור שביעי שהוא כמו שבת לגבי חול כנגד אברהם שמשמע מזה שהוא גדול מאברהם, ומהמדרש שא"ל במקום גדולים אל תעמוד משמע שאברהם גדול ממשה. אך הענין הוא דהנה כתי' אלה תולדות מלא והיינו שבשעת בריאת העולמות הי' מאיר בחי' הששה מדות בבחי' גילוי כו' ואח"כ ע"י חטא אדה"ר כתי' תולדת חסר ו'¹⁴⁷ שאינו מאיר המדות בבחי' גילוי כו', ולכך נחסר ו' דברים¹⁴⁸ כו', אך תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם היינו שאברהם המשיך את בחי' ו' מדות בבחי' גילוי כמו קודם חטא עה"ד וכמו שהיו מאירים בשעת בריאת העולמות שהי' תולדות מלא כו', וכך אברהם המשיך את המדות בגילוי כו', אך מ"מ הששה מדות נק' ששת ימי החול וכמ"ש כי ששת ימים עשה¹⁴⁹ כו', משא"כ בשבת כתי' ויברך אלקים את יום השביעי שהוא שביעאה דהיינו בחי' בינה¹⁵⁰, וגם שבת דיומא¹⁵¹ הוא בחי' מוחין דאבא¹⁵² שלמעלה הרבה מבחי' מדות שאינם בערך כלל, לפי שמדות לגבי בינה נק' בחי' בריאה מאין ליש וכמ"ש מי ברא אלה¹⁵³, אלה הוא ו"ק¹⁵⁴, ופ"ו הוא בגימ' אלה, מבטן מי יצא הקרח¹⁵⁵ כו', נמצא ששבת הוא אינו בערך לגבי בחי' מדות כו', והנה משה שהי' דור שביעי הוא כמו בחי' שבת לגבי אברהם, לפי שמשה הוא בחי' חכ'¹⁵⁶ שהוא בחי' שבת, והגם שאהרן הי' ג"כ דור שביעי כו', אך י"ל ההפרש שבין משה לאהרן הוא כמו בין שבת ליו"ט¹⁵⁷ שביו"ט העיקר הוא מוחין דאימא רק שנמשך הארה מבחי' מוחין דאבא לבחי' מוחין דאימא וכמ"ש מקרא קדש¹⁵⁸ כו', משא"כ שבת העיקר הוא מוחין דאבא כו', וזהו ג"כ ההפרש שבין

יזמח
אהרן למשה ששניהם הם בחי' דור שביעי, אך אהרן הוא בחי' מוחין דאימא בחי' בינה ומשה הוא בחי' מוחין דאבא בחי' חכ'¹⁵⁹ שהוא בחי' שבת, נמצא שמשה הי' למעלה מאברהם, אך אעפ"כ מה שמשה הוא למעלה ונק' שבת אין זה מצד כח עצמו רק שניתן לו כח וגדולה מלמעלה וכמשארז"ל ע"פ לך רד כלום נתתי¹⁶⁰ לך גדולה אלא בשביל ישראל ולא שזכה לגדולה זו מצד עצמו, משא"כ אברהם זכה לבחי' זו מצ"ע וכמ"ש באברהם התהלך לפני¹⁶¹ כו' שהי' הולך מצ"ע בלי סיוע מלמעלה, והגם שנא' בנח ג"כ את האלקים התהלך נח¹⁶², אך מ"מ כתי' את האלקים שהיו מסייעין אותו מלמעלה, משא"כ אברהם התהלך בכח עצמו בלי סיוע מלמעלה, וכל מה שהגיע למעלה הי' הכל ע"פ אתעדל"ת שלו בלי סיוע מלמעלה, ובבחי' אתעדל"ת הי' אברהם גדול ממשה. והנה משה רצה להדמות א"ע לאברהם באתעדל"ת ועבודה שלו לזה א' לו אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד אף שהי' משה למעלה מאברהם אך זהו מצד הכח והגדולה שניתן לו מלמעלה אבל לא מצ"ע כו' כי בבחי' זו הי' אברהם גדול ממשה אחד הי' אברהם¹⁶³, האדם הגדול בענקים¹⁶⁴, שבבחי' זו אברהם נק' גדול, וע"כ במקום גדולים אל תעמוד כו'.