Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·And the Festival of Reaping First Fruitsתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·וחג הקציר בכורי מעשיך

אוחג הקציר בכורי מעשיך
וחג הקציר דחה"ש
וחג הקציר בכורי מעשיך¹ אשר תזרע² כו', וי"ל למה כל המועדים נק' ע"ש התבואה³, והם בזמן שנגמרת התבואה, כי חג הפסח הוא בחדש האביב וכמ"ש למועד חדש האביב⁴ שהוא זמן קצירת שעורים⁵, וחה"ש הוא בזמן ביכורי חטים⁶ כו' וחג הסוכות נק' חג האסיף באספך את מעשיך מן השדה⁷ כו'. אך להבין זה י"ל⁸ מ"ש והי' אמונת עתך חוסן ישועות חכ' ודעת יראת ה' היא אוצרו⁹, ומפרש בגמ'¹⁰ אמונת זה סדר זרעים כו'¹¹, עתך זה סדר מועד, חסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכ' זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי אי איכא¹² יראת ה' אין אי לא לא¹³, ובמדרש מביא משל ע"ז¹⁴ משל לא' שהי' לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סלת א' לו א' יש לך אוצר להניחם שם מוטב וא"ל אין לך בידך כלום, כך אי איכא יראת ה' אין אי לא לא כו'. והנה להבין כ"ז י"ל מתחלה מה שאמרו שאמונת הוא סדר זרעים, והנה התוס' מביא בשם הירושלמי¹⁵ דלכך נק' אמונת

בשיז
זרעים ע"ש שמאמין בחיי עולם וזורע¹⁶, ולכאו' אינו מובן¹⁷ מה שייך ע"ז אמונה שמאמין בחיי עולם וזורע, שהרי טבעית העולם כך הוא כשזורעין הוא מצמיח ולמה צריכים לזה אמונה. אך הענין הוא, דהנה כתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא¹⁸ שהמצות נק' בשם זריעה¹⁹ וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד²⁰, זורע צדקות מצמיח ישועות²¹, אשריכם זורעי על כל מים²² כו', והנה הזריעה זהו ענין מ"ש אור זרוע לצדיק²³, דהיינו אור שנברא ביום ראשון שהיו מביטין בו מסוף העולם ועד סופו²⁴ שנא' בו וירא אלקים את האור כי טוב²⁵ לגנוז²⁶ והיכן גנזו בתורה²⁷, והאור הזה ע"י המצות הוא נזרע, והיכן זרעו בג"ע, וזהו אור זרוע לצדיק כו'.

ג(לענין אור שנברא ביום ראשון כו' מסוף העולם ועד סופו, וגנזו בתורה כו', יש לבאר, שלכאו' צ"ל מהו מסוף העולם כו' דהל"ל מתחלת העולם כו', אלא שהכוונה בב' עולמות עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי'²⁸ כמ"ש בביאור אם בחוקתי (רכ"ו²⁹) ע"ש באריכות, ויש להוסיף כי כלליות ההשתלשלות נכלל בב' עולמות אלו,

דשיח
ע"ד ג"ע שיש ריבוי בחי' ועכ"ז נכלל בב' בחי' ג"ע התחתון והעליון³⁰ כן הגם דכתי' ועלמות אין מספר³¹ שפירוש ועולמות אין מספר ע' בד"ה אז ישיר עלי באר הקטן³², שלא נדפס, עכ"ז נכללי' בב' בחי' עדאת"כ ועלדאת"ג, שע"ז שאה"כ ברוך כו' מן העולם ועד העולם³³ מעדאת"כ לעלמדאת"ג כו', ושרש ב' עולמות אלו הוא ב' שמות הוי' שלפני יגמה"ר³⁴ כמ"ש בזהר ויצא כמדומה דקנ"ו³⁵, שנמצא ש' הוי' דלעילא הוא שרש עדאת"כ וש' הוי' דלתתא הוא שרש עלמא דאתגלי', והנה אור שנברא ביום ראשון איתא במד"ר שהי' מכהה גלגל חמה³⁶, והיינו כי שמש ומגן ה' אלקים³⁷, ששמש הוא בחי' ש' הוי', ואור שנברא ביום ראשון, י"ל ז' ימי בראשית ז"ת דע"י³⁸, ואור שנברא י"ל³⁹ חסד דעתיק וענין מה שאמרו לשון שנברא הוא מל' וברא אותם בחרבותם⁴⁰ או שמא הבריא⁴¹ שא' עולא גבי ושט שניקב, שהוא לשון גילוי, וא"כ בחי' אור זה גבוה גם מבחי' ש' הוי', וע' מענין חמה בלק"ת בדרוש המילואים⁴² ובד"ה שחורה אני, בענין משתשקע החמה, וגבי נר חנוכה⁴³, והאור הנ"ל הי' מכהה גלגל חמה להורות שזהו למעלה מבחי' ש' הוי', וע' במד"ר בפי' תולדות מלא⁴⁴ שהעולם על מילואו נברא⁴⁵ וזהו שהאיר אור שנברא ביום ראשון, ולכן הי' אדם מביט (פי' שלא נגנז עד לאחר השבת בראשית והביט אדה"ר בו משעה שנברא עד לאחר השבת) מסוף העולם ועד סופו פי' בב' עולמות הנ"ל עדאתכ"ס ועדאת"ג, ששרשם ב' שמות הוי', ראה שאין העולם כדאי פי' ראה הוא צמצום החכמה שנק' קצת דין

השיט
כמ"ש החייט הובא במערכת⁴⁶, גנזו כמ"ש וימנע מרשעים אורם⁴⁷ שלא יאיר בחי' אור הנ"ל, כי שם בעצם כחשיכה כאורה בשני כפין כמ"ש בד"ה מצה זו בלק"ת⁴⁸, וע"ד מ"ש במד"ר ועדיין א"י באיזהו מהן חפץ⁴⁹, פי' שבבחי' חפץ הוא פנימיות הרצון⁵⁰ היינו בחי' עת"י א"י איזהו מהן כי אינו תופס מקום כלל, רק כשראה ע"י בחי' צמצום דחכ' כנ"ל גנזו, והיכן גנזו גנזו בתורה לפי שאורייתא מחכמה נפקת⁵¹ שהוא בחי' מ"ה המברר⁵², שבחכ' אתברירו⁵³, שלא יומשך כ"א למקום הראוי וכמ"ש בלק"ת ד"ה מצה זו⁵⁴ הנ"ל בענין לי ולא לו, שזהו ונפלינו⁵⁵ שבקש משה שגם מבחי' פלא לא יומשך כ"א לי ולא לו כו', וע"י הזריעה של המצות יומשך לע"ל הצמיחה בחי' גילוי אור שנברא ביום ראשון כו').

ווהטעם שנק' המצות בשם זריעה דהיינו כמו למשל הזריעה שזורעין גרעין שאין בו טעם וריח ונרקב מקודם בארץ ועי"ז הוא נצמח⁵⁶ ונעשה אילן עם פירות שטוב למראה ונחמד למאכל, וכן ע"י הזריעה נעשה ברכה בתוס' וריבוי, וכך ע"י מעשה המצות אף שנתלבשו בגשמיות מאד אעפי"כ עי"ז נעשה צמיחה והמשכה למעלה תוס' אורות עליונים, וזהו ענין סדר זרעים שהוא קאי על המצות שנק' בחי' זריעה, וזהו שמפרש התוס' שמאמין בחיי עולם וזורע לפי שע"ז שייך אמונה שמאמין שעי"ז שיעשה המצוה למטה עי"ז יומשך מלמעלה תוס' אורות, כמו ע"י ל"ב חוטין דציצית ימשיך ל"ב נ"ח⁵⁷ וכו' שלזה צריך אמונה שעפ"י שכל אינו מושג כלל למה יהי' זה שע"י שילבש ציצית ל"ב חוטין עי"ז יהי' נמשך ל"ב נ"ח כו', וזהו שסדר

זשכ
זרעים הוא כנגד מדת החסד⁵⁸, והיינו לפי שענין המצות הוא רק בחי' חסד שהוא המשכת אלקות כי רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא⁵⁹ שממשיכים גילוי חיות הנפש, וכן בדרך פרט כל סדר זרעים הוא רק בחי' חסד, שענין סדר זרעים הוא ענין מצות פיאה תרומות ומעשרות לקט שכחה⁶⁰ כו', וזהו והי' אמונת זה סדר זרעים כו'*.

ח*)נרשם בשולי היריעה: (ובחי'^א זו שבתורה שמחכ' נפקת זהו בחי' נובלות חכ' כמ"ש בלק"ת בד"ה תורה ציוה^ב הנ"ל^ג בענין ותמלא כדה, אמנם שרש התורה הוא מבחי' הכתר^ד לכן היא הכלי לבחי' האור שנברא ביום ראשון הנ"ל, שבגמר הבירורים שבחכמה איתברירו יאיר בחי' אור הנ"ל ונגלה כבוד ה'^ה ולא יכנף כו' והי' עיניך רואות^ו כו', וכתי' ובאו במערות צורים^ז, ובנקיקי^ח כו'^ט מפני פחד ה'^י וכו', י"ל מה שעכשיו מזלייהו חזי^יא כמ"ש בביאור בשעה שהקדימו בלק"ת^יב, ובד"ה יונתי בחגוי^יג, שרק מזלייהו שורש ומקור הנשמה כמו שהיא למעלה רואה ושומעת, וג"ז רק חזי לשון תרגום^יד בחי' אחוריים^טו ע"ד וראית את אחורי דכתיב במשה, אחוריים דאבא^טז, קשר של תפילין^יז, או גם אחורים מבחי' כבודך^יח דכתר ע' בד"ה הנה אנכי שולח מלאך^יט, ובד"ה הנה אנכי כורת ברית דר"י^כ, ועד"ז יובן ענין מזלייהו שפי' בלק"ת בד"ה האזינו^כא הראשון בסופו שזהו ב' מזלות דנוצר ונקה, ששם חזי אבל למטה רק חרדה גדולה נפל עליהם מחמת הרגש המקיף כו', אבל לע"ל שיהי' ונגלה כבוד ולא יכנף בבחי' לבושי' המסתירים לכן יאיר בחי' יראה עילאה דבחי' מזלייהו חזי בגילוי גמור עד שיורגש כ"כ בחי' פחד ה' שיבוא במערות צורים כמו ונצבת על הצור^כב דמשה, וע' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי^כג בענין ושמתיך בנקרת הצור, ובנקיקי הסלעים י"ל ע"ד ההפרש בין קטנות לגדלות כמ"ש במ"א בענין צור וסלע ע"פ המד"ר כשהוא קטן^כד רבו מכה אותו ומלמדו משהגדיל בדברים הוא מיסרו ודברתם אל הסלע, מפני בחי' פחד הוא בחי' יראה עילאה, ואותה אנו מבקשים בר"ה ויוהכ"פ שנק' ימים נוראים מקור היראה^כה ובכן תן פחדך^כו הוא גילוי בחי' יראה עילאה וע"ד ובמורא גדול זה גילוי שכינה^כז מל' דא"ס^כח ממה"מ כו', רק שביצ"מ הי' באתעדל"ע לבד^כט לפי שעה, ולע"ל בגמר הבירורים שיהי' בחי' ישמח ה' במעשיו^ל שמח אינו אומר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח, שהשמחה הוא מצד הגילוי, והגילוי גורם שמחה כמ"ש בד"ה מי יתנך^לא כיוסף לבנימין, וע' מענין ישמח ה' במעשיו בלק"ת בד"ה ה' לי בעוזרי פ"ד^לב).

טשכא
ך הוא סדר מועד, והענין הוא דהנה סדר זרעים שהוא מעשה המצות הוא רק בחי' הזריעה, זורע צדקות, אך מהזריעה נעשה צמיחה, והצמיחה הוא ענין סדר מועד כו', שבמועדים הוא ענין הצמיחה שנעשה מהזריעה, ועיקר הצמיחה יהי' לע"ל שאז יהי' התגלות אלקות למטה ממש, ישמח ה' במעשיול, ישמח ישראל בעושיו⁶¹, שענין הצמיחה הוא בחי' שמחה וכמ"ש ברנה יקצורו⁶² שהוא קאי על

ישכב
לע"ל, אך במועדים מאיר ג"כ התגלות מעט בחי' צמיחה שנעשה ע"י זריעת מעשה המצות וכמ"ש מועדים לשמחה⁶³, שבכל יו"ט נמשך התגלות בחי' שמחה עילאה שהוא ענין הצמיחה כנ"ל. וזהו שמועד הוא כנגד מדת הגבורה⁶⁴, והיינו לפי שמועד הוא מתחיל במס' שבת, והנה ענין השבת הוא בחי' גבורה⁶⁵ וכן יש בו ג"כ דינין⁶⁶ כי שבת הוא בחי' העלאת העולמות⁶⁷, והנה כל העלאה א"א להיות כ"א ע"י גבורה, וע"כ מועד הוא בחי' גבורה, וכן יש בו ג"כ בחי' המשכה למטה כו' כי מועדים הוא ענין המשכה וכמ"ש מקדש ישראל והזמנים⁶⁸ שהוא בחי' המשכה מבחי' קדש בזמנים, והיינו שמה שמועד הוא בבחי' גבורה אינו בחי' גבורה בעצם רק שהוא בחי' גבורה שבחסד⁶⁹, וכמו מיכאל וגבריאל ששניהם הם מבחי' החסד⁷⁰, רק שמיכאל הוא מחסד שבחסד⁷¹ וגבריאל הוא מבחי' גבורה שבחסד⁷², וכך הוא ענין סדר זרעים וסדר מועד שסדר מועד הוא מבחי' גבורה שבחסד וע"כ יש בו בחי' העלאה והמשכה ג"כ שבת הוא העלאה ומועדים הוא בחי' המשכה. ובזה יובן מה שהמועדים נקבעו בזמן הקציר, פסח הוא ע"ש קצירת שעורים, והענין הוא דהנה שעורים הוא שיעור ה'⁷³, ה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם⁷⁴, ושיעור ה' הייינו שנמשך בכל חד וחד לפום שיעורא דילי'⁷⁵, דהיינו להתבונן ברוממות אלקות איך ששרש כל העולמות הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא⁷⁶ שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא ועי"ז נופל עליו יראה ופחד מאלקות, לפי שע"י התבוננות הרוממות עי"ז נמשך בחי' יראה, וזהו ענין קבלת עומ"ש, והנה פסח הוא ענין התגלות היראה וכמ"ש בפסח ובמורא גדול⁷⁷, שאז ביצ"מ קבלו עליהם עומ"ש, וע"כ נק' הפסח ע"ש קציר שעורים

יאשכג
לפי שאז נמשך בהתגלות בכאו"א בחי' שעורה שיעור ה'. ושבועות נק' ע"ש קציר חטים לפי שאז הי' מ"ת⁷⁸ שהוא ענין חטים כי חטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא⁷⁹, וזהו ענין שתי הלחם שהיו מביאין בעצרת⁸⁰ שהוא ענין תשב"כ ותשבע"פ⁸¹, והיינו שבשבועות הוא ענין השגת אלקות בבחי' פנימיות רזין דאורייתא, וחג הסוכות הוא בחי' אסיפה מן השדה לבית, כי פסח ושבועות אף שהוא זמן קצירה שהוא בחי' גילוי, אך כ"ז הוא רק בבחי' שדה, דהיינו שהוא המשכה למעלה, אבל בסוכות הוא זמן אסיפה לבית, דהיינו שיומשך בכאו"א בפנימיותו כו'.

יבחסן⁸² זה סדר נשים⁸³, והענין הוא דהנה ידוע שיש עולם שנה נפש⁸⁴, והנה זרעים מועד הוא המשכה בבחי' עולם ושנה שהוא זרעים המשכה בעולם כי הזריעה היא בארץ דוקא, והזריעה צריכה לגשמים מן השמים וכמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה⁸⁶ את הארץ והולידה והצמיחה⁸⁵, נמצא שענין סדר זרעים הוא המשכה בעולם, ומועד הוא המשכה בבחי' שנה כי מועדים הוא בזמן דוקא שיש זמן ועת מיוחד לכל מועד ומועד, ונשים הוא המשכה בבחי' נפש שהוא המשכה בבחי' פנימי' בבחי' נפש שזהו ענין סדר נשים שהוא יחוד וזיווג שהוא המשכה פנימי' כו'. וזהו שסדר נשים הוא כנגד מדת התפארת⁸⁷ שהיא בחי' יעקב⁸⁸ שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה⁸⁹, שיש קצה וקצה וכמ"ש ולמקצה השמים דלעילא עד קצה השמים⁹⁰ דלתתא, קצה השמים דלעילא

יגשכד
הוא בחי' סוכ"ע, וקצה השמים דלתתא הוא בחי' ממכ"ע⁹¹, ויעקב הוא המבריח וממשיך מבחי' סוכ"ע בממכ"ע. והנה כתי' אלה תולדות יעקב יוסף⁹², ולכאו' אינו מובן שהרי ליעקב היו י"ב שבטים ולמה א' רק תולדות יעקב יוסף לבד, אך הענין הוא דהנה יוסף הוא ע"ש תוס' אורות וכמ"ש יוסיף ה' שנית ידו⁹³, וזהו בן פורת יוסף, פורת הוא מל' פרי' ורבי'⁹⁴, שיוסף שהוא בחי' תוס' אורות וע"י בחי' תוס' אורות עי"ז הוא נמשך למטה ג"כ, וזהו ענין נשים שהוא בחי' הולדה שנמשך בבחי' תוס' וריבוי כו'. וזהו פי' חסן שהוא לשון חיזוק⁹⁵, כי נשים הוא המשכה מבחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שהוא ענין חוזק, וכמו בגשמיות שהבריח התיכון הי' מחזק את הכתלים, וכך למעלה המשכת בחי' בריח התיכון הוא המשכה חזקה דהיינו המשכה מעצמות אוא"ס ב"ה. ועוי"ל חסן הוא בחי' ירושה⁹⁶ וכמ"ש בזהר בן מסטרא דדעת⁹⁷ דירית אחסנתי' מאבא ואמא, וזהו מ"ש מי כמוכה חסין י"ה⁹⁸, והענין הוא דהנה לפעמים כתי' אין השם שלם⁹⁹ דהיינו שאינו מאיר בחי' י"ה בו"ה¹⁰⁰, ולמטה בנפש האדם היינו שאינו מאיר בחי' מוחין במדות אף שהוא משיג אלקות בהשגה ושכל מ"מ אינו נוגע כלל לפנימיותו, והיינו לפי שאינו מאיר ההשגה שמשיג במוחו ללב, וזהו אין השם שלם, אך חסין י"ה היינו שיהי' הבן שהוא בחי' מדות שהוא בחי' ו"ה יהי' ירית בחי' י"ה שיהי' מאיר גילוי עצם בחי' י"ה בו"ה, וע"ז נא' חסין י"ה דירית מאבא ואמא שהוא בחי' ירושה שמקבל מפנימי' י"ה, וזהו חסן זה סדר נשים כי סדר נשים הוא המשכה פנימי' בבחי' תוס' וריבוי מבחי' בריח התיכון כו' שהוא המשכה מפנימי' או"א וע"כ נקרא חסן שהוא בחי' ירושה דירית מאבא ואמא.

ידישועות זה סדר נזיקין¹⁰¹, והענין הוא דהנה יש ארבע אבות נזיקין¹⁰², זהו ענין עון ומשחית אף וחימה¹⁰³, וע"ז נא' והוא רחום יכפר

טושכה
עון¹⁰⁴ כנגד קליפת עון ולא ישחית כנגד משחית והרבה להשיב אפו כנגד אף, ולא יעיר כל חמתו כנגד חימה, והיינו שבפסוק והוא רחום יכפר עון יש י"ג תיבות¹⁰⁵ כנגד י"ג מדה"ר¹⁰⁶ שממשיכים יגמה"ר כדי להציל מד' קליפות אלו, וזהו ענין ישועות הוא סדר נזיקין, דהנה ענין סדר נזיקין הוא ענין דין ומשפט שיש בין אדם לחבירו, והנה בדין ומשפט שבין אדם לחבירו צריך שלשה דיינים וכמ"ש במשנה סנהדרין פ"א דיני ממונות בג', ויש ג"כ איזה דינים שצריכים ך"ג וע"א¹⁰⁷, אך שלשה הוא אפי' בדיני ממונות לבד. והנה לכאו' אינו מובן שהרי באיסור והיתר יחיד יכול להורות ובדיני ממונות צריך דוקא שלשה, והנה שלשה יש להם כח הרבה יותר מאחד וכמ"ש בברכת הזימון בשלשה אומר נברך¹⁰⁸, שאחד מי שיהי' אפי' משה רבינו אינו יכול לברך, שענין נברך היינו להמשיך בחי' בריכה עליונה מקור כל הברכות כידוע שיש ג' בחי' מעיין בריכה ומקור¹⁰⁹, וכדי להמשיך בחי' בריכה עליונה ממקור זהו דוקא בשלשה שלשלשה דוקא יש להם כח להמשיך את הבריכה, משא"כ א' אינו יכול לומר נברך רק ברוך שהוא המשכה מצומצמת, אבל בחי' בריכה אינו יכול להמשיך, וא"כ כיון שיש לשלשה זה הכח למה צריך לדיני ממונות שלשה דוקא. אך הענין הוא, דהנה דיני ממונות היינו מה שיש בין אדם לחבירו שהוא ענין עת אשר ישלוט האדם באדם¹¹⁰ לרע לו, דהיינו שמקבל אדם בליעל¹¹¹ מאדם דקדושה, ולזה צריך שלשה דוקא כי לא' ולשנים אין להם זה הכח להציל את העשוק מיד עושקו דהיינו להציל אדם דקדושה מאדם בליעל, כי את זה לעו"ז עשה האלקים¹¹² כי לעומת ימין יש שמאל ע"כ כדי שיכול לעשות דין ומשפט זהו ע"י שלשה דוקא כי שלשה ממשיכים מבחי' כי לא אדם הוא¹¹³ שלמעלה מבחי' אדם

טזשכו
שאין שם לעו"ז כלל וכמ"ש בזהר לית שמאלא בהאי עתיקא¹¹⁴ וע"כ עי"ז יכולים להציל את העשוק מיד עושקו מאדם בליעל. וזהו מ"ש הושיעה ימינך וענני¹¹⁵, שכשצריך להתגבר על השמאל צריך להמשיך בחי' ישועה בימין, כי לעומת ימין יש שמאל ע"כ צריך להמשיך ישועה בימין מבחי' שלמעלה מב' הבחי' כדי לאכללא שמאלא בימינא¹¹⁶, שענין זה אין בכח הימין עצמו להתגבר על השמאל רק שנמשך ישועה מלמעלה בימין כדי להתגבר על בחי' שמאל, ובנפש האדם הוא ענין מ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע¹¹⁷ כו'. וזהו ענין ישועות הוא סדר נזיקין, שכדי להציל את העשוק מיד עושקו ולעשות דין בין אדם לחבירו זהו ע"י הישועות שנמשך מלמעלה שהוא ע"י שלשה שיש להם כח זה להמשיך את בחי' הישועות הנ"ל. ובזה יובן משארז"ל בשני דרב יהודא כולי תנויי בנזיקין הוה¹¹⁸, דלכאו' אינו מובן שהרי רב יהודא הי' גדול מאד שהרי הוה מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין¹¹⁹, מפני שתורתו אומנתו¹²⁰ פטור מהתפילה¹²¹, וכל תנויי לא הוה רק בנזיקין. אך לפי הנ"ל מובן זה לפי שעיקר לימודם הי' כדי להציל מיד ארבעה אבות נזיקין, וזהו ישועות הוא סדר נזיקין כי כדי להציל מיד ארבעה אבות נזיקין צריך להמשיך מבחי' ישועות הושיעה ימינך וענני, וזהו חסין י"ה בחי' חוסן ישועות וכמו אמונת עתך שאמונת שייך לעתיך כך חוסן ישועות, וע"י חוסן שהוא סדר נשים שהוא המשכה פנימי' עי"ז נמשך ישועות דהיינו שיהי' הושיעה בבחי' חוסן בבחי' חיזוק שיהי' ישועה באמת. וזהו שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא¹²², שע"י משפט וצדקה נמשך בחי' ישועה. וע"כ ישועות הוא סדר נזיקין כו'.

יזחכ' הוא בחי' סדר קדשים ודעת הוא סדר טהרות¹²³, והנה לכאו' אינו מובן שהרי דעת הוא למעלה מחכ', וכמו שפרש"י דעת עדיף מחכ'¹²⁴, וקדשים הוא למעלה מסדר טהרות, שהרי טהרה מביאה לידי קדושה¹²⁵ וא"כ למה חכ' הוא קדשים ודעת

יחשכז
הוא טהרות. אך הענין הוא דהנה במשנה מתחיל קודם מאימתי קורין את שמע בערבית¹²⁶ ופריך בגמ' למה אינו מתחיל מאימתי קורין את שמע בשחרית, ומשני¹²⁷ כברייתו של עולם ברישא חשוכא¹²⁸ והדר נהורא, והנה אנו רואים שענין קדשים הוא חלוק מברייתו ש"ע, שברייתו ש"ע היום הולך אחר הלילה¹²⁹ וכן שבת ומועדים מתחיל מהלילה, ובקדשים הוא להיפוך שהלילה הולך אחר היום¹³⁰, שהרי קדשים שנאכלין ליום ולילה א' היינו הלילה שאחר היום¹³¹, וכן הקטר חלבים ואברים¹³² מצותן עד שיעלה עמוד השחר שהלילה הולך אחר היום, והענין הוא דהנה ארז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי¹³³ ומשני כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא, והיינו כי עזי הוא בחי' הרשעים¹³⁴, ואימרי הוא בחי' צדיקים¹³⁵ ע"ש את ה' האמרת היום¹³⁶, ומ"ט מסגי ברישא ומשני כברייתו ש"ע, והיינו לפי שטבע הבריאה הוא שמתחלה הוא החשך ואח"כ התגלות האור כי קליפה קדמה לפרי¹³⁷ וכן קש ותבן נגדלים מקודם ואח"כ התבואה¹³⁸, אך אח"כ כשנגמר התבואה זורקין את הקש והתבן לחוץ ונוטלין את התבואה כי העיקר הוא התבואה רק שא"א ליצמח כ"א שמתחלה יהי' נגדל הקש כו', וכן ביחזקאל נא' והנה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב¹³⁹, שמתחלה ראה את הקליפות הסובבים את המרכבה ואח"כ ונוגה לו שאז נגה מעט אור, ואח"כ ראה את המרכבה בשלימות כו', והיינו כי טבע הבריאה שהקליפה היא קדמה לפרי כו', וע"כ נא' ויהי ערב ויהי בקר¹⁴⁰

יטשכח
שמתחלה הוא הערב ואח"כ נעשה בוקר שהוא האור, אך כ"ז הוא בבחי' בריאת העולם הוא ברישא חשוכא לפי שבעולם הוא בחי' הסתר, אבל בקדשים הוא להיפוך שהלילה הי' הולך אחר היום, והיינו לפי שארז"ל שההוד זו בהמ"ק¹⁴¹, והנה בהוד יש שני פירושים¹⁴² הא' ל' הודאה, והב' הוא מל' הודו על ארץ ושמים¹⁴³ שהוא בחי' הוד וזיו וכן כתי' כסה שמים הודו¹⁴⁴, ובאמת שני הפירושים הם א', דהיינו שע"י הודאה וביטול עי"ז נמשך בחי' הוד וזיו שהוא בחי' התגלות האור, והיינו שבבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות בחי' הוד וזיו כו' וע"כ שם הי' הלילה הולך אחר היום, לפי שהי' הלילה בטל ליום לפי שהי' מאיר גילוי בחי' אלקות שהוא בחי' יום, וזהו חכ' זה סדר קדשים, כי חכ' הוא בחי' התגלות וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו¹⁴⁵, יאר הוי' פניו אליך¹⁴⁶ שהוא בחי' הארת פנים שמאיר בבחי' גילוי כו' וזה הי' בבהמ"ק ע"כ חכ' הוא בחי' סדר קדשים. (ועוי"ל שענין ברישא חשוכא, זהו בשביל בירור התהו, שקליפה קדמה במעלה לפרי רק שנפלה בשבה"כ, וקודם חטא עה"ד שהיתה שומר לפרי¹⁴⁷ י"ל בחי' או"מ לפי שא"א לבא בבחי' הפנימי', רק שע"י חטא עה"ד נעשה מנגד, וע"י הבירור נמשך יתרון האור מתוך החשך¹⁴⁸, וזהו דכתיב וראיתי שיש יתרון לחכ' מן הסכלות¹⁴⁹ דוקא, שע"י בירור הסכלות נמשך יתרון בבחי' החכ', ולכן ד' סדרים הראשונים שהם בחי' הבירורים בעולם שנה נפש כמשנ"ת לעיל היום הולך אחר הלילה פי' יום הוא גילוי האור והוא הולך אחר הלילה פי' לפי ערך בירור הלילה הוא בחי' חשך דתהו כמ"ש והארץ כו' וחושך ע"פ תהום¹⁵⁰, ולפי ערך בירור החשך שהוא ברישא חשוכא הוא ענין כמו הראש שקדם במעלה על הגוף, כן התהו קדם במעלה לגבי התקון¹⁵¹, רק שנפל, ולפי ערך הבירור נמשך הגילוי, ולכן היום שהוא גילוי נמשך אחר הלילה פי' לפ"ע בירור שמבררים מבחי' החשך דלילה כו', משא"כ בקדשים ובהמק"ד שענין הקרבן שהוא המשכת אורות עליונים בזה אינו שייך שהיום ילך אחר הלילה, והלילה בטל כנ"ל).

כלענין חכמת זה סדר קדשים, בענין ההפרש בין ד' סדרי' הראשונים שזהו הנמשך ע"פ סדר השתלשלות, ולכן זהו כמו בברה"ע ברישא חשוכא כו' משא"כ בהמק"ד הקרבנות ז"ע יחודים להמשיך אורות עליונים כו'.

כאשכט
ודעת הוא סדר טהרות, והענין הוא דהנה בבהמ"ק אף שהי' מאיר שם גילוי אלקות בבחי' גילוי ממש, מ"מ זה הי' רק בבהמ"ק לבד, אבל העולם לא נזדכך עדיין והי' בעולם רע ג"כ, ולא הי' נוגע זה כלל מה שבבהמ"ק הי' גילוי אוא"ס, אך לע"ל כתי' ואת רוה"ט אעביר מן הארץ¹⁵² שלא יהי' בחי' רע כלל לפי שהעולם יזדכך וכמ"ש ושמחת עולם על ראשם¹⁵³, וזהו ענין טהרות שיטהר העולם לגמרי ולא יהי' בחי' רע כלל, וזהו שטהרות הוא למעלה מקדשים, כי קדשים הוא רק בחי' חכ' והנה חכ' הוא מברר בין טוב לרע וכמ"ש בחכ' אתברירו, אך החכ' הוא רק מברר דהיינו שהוא מפריד בין טוב לרע, אבל הרע נשאר בתוקפו, וזהו כמו שהי' בבהמ"ק שבבהמ"ק הי' מאיר בחי' גילוי ובעולם הי' בחי' רע ג"כ, משא"כ טהרות הוא ענין טהרה לגמרי, שלא יהי' בחי' רע כלל. ודרך כלל בעבודה חכ' הוא בחי' אתכפי' שמפריד הטוב מן הרע, אבל הרע נשאר עדיין בתקפו, אך טהרות הוא בחי' אתהפכא שנתהפך מחשוכא לנהורא. ועוי"ל שענין טהרות הוא כמ"ש ביוהכ"פ לפני הוי' תטהרו¹⁵⁴. דהנה יוכ"פ נק' שבת שבתון¹⁵⁵, והיינו כמו שיומין דחול לגבי שבת אינו בערך שזה נק' חול וזה נק' קדש, כך אין ערך שבת לגבי יוכ"פ שיוכ"פ הוא בחי' קדש הקדשים, וע"כ ביוכ"פ הי' כה"ג נכנס לפני ולפנים שהוא קדה"ק, וע"כ כתיב ביוכ"פ לפני הוי' תטהרו שהוא מטהר לגמרי כמו למשל מי שטובל במקוה שהוא נעשה טהור, כך יוכ"פ ע"י תשובה שהוא מטהר לגמרי שזדונות נעשו כזכיות¹⁵⁶, ובזה הוא למעלה מבהמ"ק שבבהמ"ק שהיו מקריבין לא הי' מכפר כ"א על שוגג¹⁵⁷, אבל על המזיד לא הי' מכפר¹⁵⁸, אך יוכ"פ הוא מכפר גם על המזיד, וזהו ג"כ ענין טהרות שהוא כמ"ש מי יתן טהור מטמא¹⁵⁹, שהטמא נעשה טהור ולא יהי' בחי' רע כלל, וזהו שטהרות הוא בחי' דעת, כי דעת הוא בחי' ומדרגה דלע"ל וכמ"ש

כבלענין^לג טהרות, מה שמביא ראי' שמקדש קדשים הי' אומר הכה"ג תטהרו שטהרה גבוה מקדושה, צ"ע שפי' תטהרו הוא שפועל הטהרה בזולתו וזהו גבוה מקדושה, אבל עצם מדריגת הטהרה אינו ראי' שגבוה יותר, והרי אמרו טהרה מביא לידי קדושה כנ"ל בשם המהרש"א^לד.

כגשל
ומלאה הארץ דעה¹⁶⁰ את הוי' כו' וכתי' ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי¹⁶¹ כו', וטהרות קאי ג"כ על בחי' דלע"ל וע"כ דעת מוקי הגמרא שהוא טהרות שלמעלה מקדשים כו', ואעפ"כ יראת ה' היא אוצרו¹⁶² אי אית בי' יראה אין¹⁶³ אי לא לא.

כדוהענין הוא, דהנה אהבה נק' דכר¹⁶⁴ וכמ"ש כי זכר חסדו¹⁶⁵, משא"כ יראה היא בחי' נוק'¹⁶⁶ וכמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל¹⁶⁷, שהיא בחי' כלי, והיינו שיראה היא בחי' כלי שמחזיק, והנה אנו רואים שהעיקר הוא הכלי, שאם אין כלי אינו כלום*, וכמו למשל שאנו רואים שכח הצומח מלובש בארץ דוקא, וכשזורעין בארץ אז מצמיח לפי שהארץ היא כלי להצמיח כו', וכן בנמשל שהמצות נק' בשם זריעה צריך שיהי' ג"כ בחי' כלי לזה שעי"ז יצמח, דהיינו שישראל דוקא יקיים את המצות לפי שישראל הם כלי לזה משא"כ עובדי כוכבים אף שיקיים מצות ויניח תפילין לא יצמיח כלל ולא ימשיך עי"ז כלום לפי שאינו כלי לזה כלל, וכך יראה דוקא היא בחי' כלי, ע"כ העיקר הוא היראה ואם אין לו יראה אינו כלום לפי שאין לו כלי כו'. וזהו ענין המשל של המדרש לא' שהיו לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת, דהיינו שהוא ענין חב"ד כי שמן הוא חכ'¹⁶⁸ ויין הוא בחי' בינה¹⁶⁹ ודעת הוא בחי' סלת¹⁷⁰ וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א¹⁷¹ עד

כה*)להעיר^לה מענין אין עוד כלי^לו ויעמוד השמן.

כושלא
שיטעום דגן דוקא כו', ואעפ"כ אי אית לי' אוצר י"ש אין אי לא לא, שהעיקר הוא היראה שהוא הכלי כו'. וזהו ענין שבע ביום הללתיך¹⁷² שהוא בחי' השבעה בחי' אלו, דהיינו מה שחשיב כאן בחי' הששה סדרי משנה עם היראה שהוא כנגד הז"מ לך הוי' הגדולה והגבורה¹⁷³, וז"ע יחוד ו"ה, וי"ו הוא בחי' ששה סדרי משנה שהוא בחי' המשכה גבוה בחי' יחיד חי העולמים מלך¹⁷⁴, חי העולמים הוא בחי' וי"ו¹⁷⁵ שהוא בחי' המשכת הקו¹⁷⁶ שהוא אות אמת כי אות אמת דא אות וי"ו¹⁷⁷ שהוא מחבר מבחי' יחיד למלך, והמשכה צריך שיהי' נמשך בה' שהוא בחי' מל'¹⁷⁸ בחי' יראה¹⁷⁹ דוקא כי היראה הוא הכלי שיומשך בה כל ההמשכות כו' כנ"ל.

כזלענין^לז הקבלת פני רבו^לח יש להעיר מענין תיקון ואמת שנת' בלק"ת בביאור מסעי השלישי, פ"ג דצ"ג ע"ב^לט, ומענין תרין תפוחין שנת' שם^מ וגם ממארז"ל הא דחכימנא מחבראי^מא דחזיתי לר"מ מאחוריו, ומענין דכתי' לע"ל ולא יכנף, והי' עיניך רואותו את מוריך.