Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אוירא ישראל
שש"פ מ"א
וירא ישראל את היד הגדולה1 אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'2, הנה איתא ברבות פ' שמות תוך פ' ה'3 לפי שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו4 לכך לקה על הים שהוא אותיות מי5 דהיינו חמשים מכות, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה שהיא חמשים מכות שלקו המצרים על הים כי כמה לקו באצבע6 עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות7, וצ"ל שהרי היד הגדולה הוא בחי' חסד8 ואיך מיד הגדולה שהוא בחי' חסד נמשך דוקא המכות שהוא בחי' דין וגבורה9, ועוד צ"ל מה שנא' מתחלה וירא ישראל ואח"כ ויאמינו, מאחר שראו מה
שש"פ מ"א
וירא ישראל את היד הגדולה1 אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'2, הנה איתא ברבות פ' שמות תוך פ' ה'3 לפי שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו4 לכך לקה על הים שהוא אותיות מי5 דהיינו חמשים מכות, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה שהיא חמשים מכות שלקו המצרים על הים כי כמה לקו באצבע6 עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות7, וצ"ל שהרי היד הגדולה הוא בחי' חסד8 ואיך מיד הגדולה שהוא בחי' חסד נמשך דוקא המכות שהוא בחי' דין וגבורה9, ועוד צ"ל מה שנא' מתחלה וירא ישראל ואח"כ ויאמינו, מאחר שראו מה
ברל
שייך להאמין אח"כ10, וכמ"ש רז"ל במדרש שה"ש בפסוק אתי מלבנון11 דך"ו ע"ב אית מאן דחזי12 ולא מהימן בתמי'13.
שייך להאמין אח"כ10, וכמ"ש רז"ל במדרש שה"ש בפסוק אתי מלבנון11 דך"ו ע"ב אית מאן דחזי12 ולא מהימן בתמי'13.
גאך הענין הוא, דהנה צ"ל מ"ש (תהלים סי'15 ל"ד) יראו את ה'14 קדושיו כי אין מחסור ליריאיו, שהרי נאמר מתחלה במזמור ל"ג יראו מה'16 כל הארץ ולמה נאמר כאן יראו את ה' קדושיו דוקא, וגם מהו נתינת הטעם ע"ז כי אין מחסור ליריאיו. אך הענין הוא, דהנה יש ב' בחי' יראה17, יראה תתאה ויראה עילאה, והנה מ"ש יראו מה' כל הארץ היינו בחי' יר"ת18 דהיינו בחי' יראה הנמשכת מהתבוננו' התהוות העולמות וכמ"ש שם יראו מה' כל הארץ כו' כי הוא אמר ויהי19, דהיינו כשיתבונן איך שבאמירה אחת דוקא נברא העולם וכמשארז"ל בעשרה מאמרות נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות20, וכן נאמר ברוך שאמר והי' העולם דהיינו שבאמירה אחת21 נבה"ע, וכשיתבונן בזה אז תפול עליו יראה ופחד, אך עכ"ז נק' בחי' יר"ת לפי שיראה זו נמשך מהתבוננות העולמות שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, ששרש העולמות נמשך רק מבחי' מאמר ודבור לבד בהבראם בה' בראם22 שהיא בחי' אתא קלילא23 דלית בי' מששא, ולזה נק' בחי' יראה תתאה. והנה בבחי' יראה זו כולם שוים ולזה נאמר כאן יראו מה' כל הארץ, והיינו בחי' יראה מרחוק24 שהוא רחוק מה', פי' מהוי' אינו עצמיות כ"א הארה בעלמא שהוא בחי' דבור ע"מ (שבהם נז' רק ש' אלקי' כנודע של"ב פעמים ש' אלקים נא' בע"מ25 שהוא בחי' כח הפועל בנפעל26 שאמר ויהי, ולכן נא' בראשית ברא27, משא"כ בש' הוי' עצמו כתי'
דרלא
יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו28 מאליו כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי29, וזהו מהוי' היינו מבחי' הארת ש' הוי' ולא עצמיות ש' הוי', ומ"מ נק' מהוי' לפי שמה שהוא אמר ויהי דהיינו המאמרות דש' אלקים זהו עצמו מה שהוא ציוה ויעמוד30 שזה קאי על ש' הוי' כמ"ש ש' הוי' צוה כו' ויעמידם לעד לעולם31, לכן נק' מהוי' כו') אבל יראו את ה' קדושיו קאי על בחי' יר"ע32 דהיינו יראה הנמשכת מהתבוננות עצמותו ית', איך שלך ה' הגדולה33 שמדת הגדולה בטל וטפל לך כו' (ופי' לך ה' הגדולה כמארז"ל ברכות דנ"ח ע"א הגדולה זה מע"ב שבחי' גדולה זו בטל וטפל לך כי גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר34 שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל כדפי' בת"א בד"ה וישט המלך לאסתר דקנ"ז ע"ב35, שגדולה זו הוא ענוה והשפלה, ולכן לך ה' הגדולה שבחי' גדולתו זו בטל וטפל כו'), וזהו יראו את ה' קדושיו היינו שהוא טפל לבחי' הוי' וכמו שארז"ל את בשרו36 את הטפל לבשרו37 כו', ופי' קדושיו הוא בחי' המצות וכמו שאנו מברכים על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, וע"י המצות מגיעים לבחי' יראו את ה' וכמו שארז"ל במשנה סוטה38 קדושה מביאה לידי ענוה39 וענוה מביאה לידי יראת חטא, (וכמ"ש בפ' ואתחנן ויצונו ה'40 לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו), והנה בפי' מצוה יש שני פירושי', א' לשון ציווי כמו צו את בנ"י42, והב' ל' צוותא41 וחיבור וכמו שארז"ל בפ"ק דברכות ד"ו סע"ב כי זה כל האדם43 כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו28 מאליו כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי29, וזהו מהוי' היינו מבחי' הארת ש' הוי' ולא עצמיות ש' הוי', ומ"מ נק' מהוי' לפי שמה שהוא אמר ויהי דהיינו המאמרות דש' אלקים זהו עצמו מה שהוא ציוה ויעמוד30 שזה קאי על ש' הוי' כמ"ש ש' הוי' צוה כו' ויעמידם לעד לעולם31, לכן נק' מהוי' כו') אבל יראו את ה' קדושיו קאי על בחי' יר"ע32 דהיינו יראה הנמשכת מהתבוננות עצמותו ית', איך שלך ה' הגדולה33 שמדת הגדולה בטל וטפל לך כו' (ופי' לך ה' הגדולה כמארז"ל ברכות דנ"ח ע"א הגדולה זה מע"ב שבחי' גדולה זו בטל וטפל לך כי גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר34 שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל כדפי' בת"א בד"ה וישט המלך לאסתר דקנ"ז ע"ב35, שגדולה זו הוא ענוה והשפלה, ולכן לך ה' הגדולה שבחי' גדולתו זו בטל וטפל כו'), וזהו יראו את ה' קדושיו היינו שהוא טפל לבחי' הוי' וכמו שארז"ל את בשרו36 את הטפל לבשרו37 כו', ופי' קדושיו הוא בחי' המצות וכמו שאנו מברכים על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, וע"י המצות מגיעים לבחי' יראו את ה' וכמו שארז"ל במשנה סוטה38 קדושה מביאה לידי ענוה39 וענוה מביאה לידי יראת חטא, (וכמ"ש בפ' ואתחנן ויצונו ה'40 לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו), והנה בפי' מצוה יש שני פירושי', א' לשון ציווי כמו צו את בנ"י42, והב' ל' צוותא41 וחיבור וכמו שארז"ל בפ"ק דברכות ד"ו סע"ב כי זה כל האדם43 כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
הב) ולהבין פי' וענין מצוה לפי' הב' שהוא בחי' התחברות, הענין הוא דהנה ארז"ל בשבת פ"ט דפ"ח ע"א, ע"פ ויהי ערב כו' יום הששי45, תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"ל44 כו', וכן איתא במד"ר בראשית פ"ה46 ובבשלח פך"א47 לאיתנו לתנאו48, וקרי"ס הי' הקדמה למ"ת49 כנודע,
ורלב
וצ"ל מהו שייך ברה"ע לתורה. אך הענין הוא, דהנה איתא במדרש50 ובזהר ויקרא די"א סע"ב51 עשרה עשרה הכף52 שעשה"ד הוא מכוון כנגד עשרה מאמרות דבור של אנכי53 הוא כנגד מאמר יהי אור54 כו', וע' שם בזהר שחשיב כל העשה"ד וע"מ, שנמצא מובן שעש"מ תלוים בעשה"ד דוקא שקיום העולם תלוי בתורה, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי55, וכמארז"ל הנ"ל שתנאי התנה כו' אם יקבלו ישראל את התורה. והענין הגם דאיתא בגמ' רפ"ב דחגיגה שבעשרה דברים56 ברא הקב"ה את העולם בחכ' ובתבונה ובדעת כו' שנא' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה57 ובדעתו58 תהומות נבקעו59, וזהו מ"ש בראשית ברא אלקים ות"י בחוכמתא ברא60, מ"מ הנה כתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו61, פי' נפלאותיך ומחשבותיך כו' והיינו שבחי' עשית דהיינו בחי' בריאת העולם נמשך מבחי' נפלאותיך וכמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות62 פליאות חכ' חקק כו' וברא את עולמו, ובחי' ענין שלשים ושתים נ"ח הם כנגד עשרה מאמרות וכ"ב אותיות63, ומחשבותיך הוא בחי' חכ' שנמשך למדות, דהנה כתי' כי ששת ימים64 עשה ה' את השמים שהתהוות העולמות נתהוה ע"י בחי' מדות שהמדות הם ששה מדות כו' וכדי שיומשך מבחי' חכ' למדות זהו ע"י המח' כי מחשבה הוא ממשיך מן החכ' למדות כו', וזהו נפלאותיך ומחשבותיך ששרש העולמות נמשך מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך דהיינו מבחי' חכמה ומדות כו', אך כ"ז הוא אלינו דהיינו שמה שנק' נפלאותיך כו', דהיינו פליאות חכ' הוא רק אלינו, אבל לגבי עצמות אוא"ס אין ערוך אליך65 ממש וכמ"ש כולם בחכ' עשית66 שאפי' ח"ע נחשבת כעשי' גשמי'67 ונק' אדון הנפלאות68,
וצ"ל מהו שייך ברה"ע לתורה. אך הענין הוא, דהנה איתא במדרש50 ובזהר ויקרא די"א סע"ב51 עשרה עשרה הכף52 שעשה"ד הוא מכוון כנגד עשרה מאמרות דבור של אנכי53 הוא כנגד מאמר יהי אור54 כו', וע' שם בזהר שחשיב כל העשה"ד וע"מ, שנמצא מובן שעש"מ תלוים בעשה"ד דוקא שקיום העולם תלוי בתורה, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי55, וכמארז"ל הנ"ל שתנאי התנה כו' אם יקבלו ישראל את התורה. והענין הגם דאיתא בגמ' רפ"ב דחגיגה שבעשרה דברים56 ברא הקב"ה את העולם בחכ' ובתבונה ובדעת כו' שנא' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה57 ובדעתו58 תהומות נבקעו59, וזהו מ"ש בראשית ברא אלקים ות"י בחוכמתא ברא60, מ"מ הנה כתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו61, פי' נפלאותיך ומחשבותיך כו' והיינו שבחי' עשית דהיינו בחי' בריאת העולם נמשך מבחי' נפלאותיך וכמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות62 פליאות חכ' חקק כו' וברא את עולמו, ובחי' ענין שלשים ושתים נ"ח הם כנגד עשרה מאמרות וכ"ב אותיות63, ומחשבותיך הוא בחי' חכ' שנמשך למדות, דהנה כתי' כי ששת ימים64 עשה ה' את השמים שהתהוות העולמות נתהוה ע"י בחי' מדות שהמדות הם ששה מדות כו' וכדי שיומשך מבחי' חכ' למדות זהו ע"י המח' כי מחשבה הוא ממשיך מן החכ' למדות כו', וזהו נפלאותיך ומחשבותיך ששרש העולמות נמשך מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך דהיינו מבחי' חכמה ומדות כו', אך כ"ז הוא אלינו דהיינו שמה שנק' נפלאותיך כו', דהיינו פליאות חכ' הוא רק אלינו, אבל לגבי עצמות אוא"ס אין ערוך אליך65 ממש וכמ"ש כולם בחכ' עשית66 שאפי' ח"ע נחשבת כעשי' גשמי'67 ונק' אדון הנפלאות68,
זרלג
עושה פלא69, שאפי' בחי' פלא היינו ל"ב נתיבות פליאות חכמה, כעשיי' גשמיות נחשבת לפניו ית', ולכן אין ערוך אליך.
עושה פלא69, שאפי' בחי' פלא היינו ל"ב נתיבות פליאות חכמה, כעשיי' גשמיות נחשבת לפניו ית', ולכן אין ערוך אליך.
חוהנה מאחר שאין ערוך אליך לזה צריך להמשיך אוא"ס בע"מ, וכמ"ש את ה' האמרת היום70 שצריך להמשיך המשכת אוא"ס בע"מ (ופי' האמרת להמשיך אותו ית' שיהי' אומר גם עכשיו המאמרות, כי לעולם ה' דברך נצב בשמים71 שפי' במד"ת72 ובסש"ב ח"ב בשם הבעש"ט ז"ל73 שדבר ה' עומד תמיד בשמים להוותו ולהחיותו, ואם הי' מסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס מן השמים, וכ"ה בכל הנבראים שלכל נברא יש איזה צירוף מע"מ המחי' אותו ע"י חילופים ותמורות כמ"ש בסש"ב ח"ב ע"ש, וא"כ מוכרח שיאמר תמיד המאמרות שהם מחיים ומהוים כלליות הנבראים שנבראו בשמים ובארץ) וזהו ע"י התורה כי אורייתא מח"ע נפקת74 ואורייתא וקודב"ה כולא חד75 ולכן ע"י התורה ממשיכים אוא"ס בע"מ, וזהו ענין שעשה"ד הוא מכוון כנגד עש"מ דהיינו שע"י עשה"ד עי"ז נמשך בע"מ, דהנה עשה"ד הוא כללות כל המצות76 (שאנכי כולל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך78 כולל שס"ה ל"ת77 כמ"ש בסש"ב רפ"ך ובזח"ב יתרו דצ"א ע"א, ובד"פ יותר הנה) רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים80 דמלכא79 (ושס"ה ל"ת הם שס"ה82 גידים81, וכללותם הוא בחי' אדם), והנה אנו רואים שבאדם אף שיש לו רמ"ח אברים (ושס"ה גידים) אעפ"כ נכללים בעשר בחי' דהיינו שהראש הוא כולל תלת מוחין חב"ד וגלגלתא דחפי' על מוחא83, וגוף ותרין דרועין שהיא בחי' חג"ת, ונו"ה תרין שוקין ויסוד הוא סיומא דגופא אות ברית קדש84, וכך רמ"ח פקודין שהוא בחי' רמ"ח אברי' דמלכא
טרלד
נכללים בעשר בחי' שזהו ענין עשה"ד, ולכן יש בעשה"ד תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות (וז' הנוספות הם נגד ז"מ דרבנן86 כמ"ש במד"ר85) לפי שהם כללות כל המצות שנק' בשם אדם וכמ"ש זאת התורה אדם87 כו' שהתורה הוא בחי' אדם, והגם שברה"ע הי' ג"כ בעשרה דברים ובע"מ י"ל שהם ע"ס שבמל', א"נ ע"מ הם ע"ס שבמל' והעשרה דברים שברא בהם הקב"ה בחכ' כו' הם בחי' מל' שבכל ספירה כנודע שמבחי' מל' שבחכ'88 נעשה חכ' שבמל', אבל התורה היינו בחי' עשרת הדברות הם ע"ס עצמם, או שהעשרה דברים שבהם ברא הם ע"ס דז"א שכולל גם מוחין דז"א, והעשרת הדברות הם ע"ס שבחכ' והשראת אוא"ס הוא בחכ' דוקא כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, לכן ע"י עשה"ד נמשך המשכת אוא"ס גם בעשרה דברים הנ"ל ובעש"מ שהוא בחי' ע"ס דז"א ומל'.
נכללים בעשר בחי' שזהו ענין עשה"ד, ולכן יש בעשה"ד תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות (וז' הנוספות הם נגד ז"מ דרבנן86 כמ"ש במד"ר85) לפי שהם כללות כל המצות שנק' בשם אדם וכמ"ש זאת התורה אדם87 כו' שהתורה הוא בחי' אדם, והגם שברה"ע הי' ג"כ בעשרה דברים ובע"מ י"ל שהם ע"ס שבמל', א"נ ע"מ הם ע"ס שבמל' והעשרה דברים שברא בהם הקב"ה בחכ' כו' הם בחי' מל' שבכל ספירה כנודע שמבחי' מל' שבחכ'88 נעשה חכ' שבמל', אבל התורה היינו בחי' עשרת הדברות הם ע"ס עצמם, או שהעשרה דברים שבהם ברא הם ע"ס דז"א שכולל גם מוחין דז"א, והעשרת הדברות הם ע"ס שבחכ' והשראת אוא"ס הוא בחכ' דוקא כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, לכן ע"י עשה"ד נמשך המשכת אוא"ס גם בעשרה דברים הנ"ל ובעש"מ שהוא בחי' ע"ס דז"א ומל'.
יג) והנה דרך כלל נחלק התורה בג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, שזהו משארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח89, פי' עבודה שהוא בחי' הקרבנות90 הוא בבחי' העלאה ממטה למעלה91, וגמ"ח הוא בחי' המשכה92 מלמעלה למטה, ותורה היא בחי' קו האמצעי כו'. ולהבין ענין העבודה שהוא בחי' העלאה, הנה עיקר הקרבנות שהוא בחי' קדשי קדשים הי' שחיטתן בצפון93 וכמ"ש ושחט אותו על ירך המזבח צפונה94 כו' וכתי' הר ציון ירכתי צפון95, וכן ארז"ל במשנה העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון96, וצ"ל מפני מה קד"ק שחיטתן בצפון דוקא שהרי צפון הוא בחי' גבורה97, וכן תפלה שבמקום קרבנות98 צ"ל
יארלה
ג"כ ע"ד שמאלו תחת לראשי99. אך הענין הוא דהנה צפון אף שהוא בחי' גבורה מ"מ הנה יש מעלה בבחי' גבורה שהוא בבחי' תגבורת החיות100 וכמו גבורות גשמים101 שיורדין בגבורה, והם השפעת החיים וחסד וכמו שאומרים מוריד הגשם102 מכלכל חיים בחסד, וכן הדם שהוא בחי' גבורה103 מ"מ עיקר החיות של האדם מלובש בדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש104, והיינו מפני כי תגבורת החיות הוא מבחי' הגבורה דוקא, וכתי' ימי שנותינו כו' ואם בגבורות שמונים שנה105, שמבחי' הגבורה שהוא תגבורת החיות נמשך אריכת ימים יותר106 כו', וזהו ג"כ הטעם מה שקד"ק שחיטתן בצפון בחי' גבורה לפי שקרבנות הם בבחי' העלאה ממטה למעלה שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והי' נכללת באש שלמטה ואש שלמעלה107 בחי' ארי' דאכיל קרבנין108, וכל העלאה הוא ע"י גבורות, והיינו מטעם הנ"ל כי להיות כי הגבורה הוא בחי' תגבורת החיות לכן כל בחי' העליות הוא ע"י הגבורה דוקא, כי כדי שיהי' בו כח להתעלות זהו ע"י בחי' תגבורת החיות כו', ולכן הי' שחיטתן בצפון, וזהו העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון, לפי שעולה היא העלאה בבחי' קדש הקדשים שהוא בחי' גבוה מאד לכן שחיטתה בצפון כו' שהעלי' הוא ע"י הגבורות. והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו109, ולכן צריך שיהי' התפלה ג"כ בבחי' העלאה בבחי' רשפי אש התשוקה להיות נכלל למעלה, וצריך לשרוף את כל ההרהורין בישין ומחשבות זרות אשר לא לה' המה כמו שהיו שורפין את הקרבן ע"ג המזבח וכמו שע"י שריפת הקרבן עי"ז הי' עולה לה' בבחי' אשה ריח ניחוח110, כך ע"י שריפת הנה"ב שהוא שורף את כל המחשבות והרהורין בישין עי"ז עולה לה' לריח ניחוח, והיינו שהרתיחות הדמים שיש לו להבלי העולם יהפוך אותם להיות בתשוקה ורשפי אש לאלקות.
ג"כ ע"ד שמאלו תחת לראשי99. אך הענין הוא דהנה צפון אף שהוא בחי' גבורה מ"מ הנה יש מעלה בבחי' גבורה שהוא בבחי' תגבורת החיות100 וכמו גבורות גשמים101 שיורדין בגבורה, והם השפעת החיים וחסד וכמו שאומרים מוריד הגשם102 מכלכל חיים בחסד, וכן הדם שהוא בחי' גבורה103 מ"מ עיקר החיות של האדם מלובש בדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש104, והיינו מפני כי תגבורת החיות הוא מבחי' הגבורה דוקא, וכתי' ימי שנותינו כו' ואם בגבורות שמונים שנה105, שמבחי' הגבורה שהוא תגבורת החיות נמשך אריכת ימים יותר106 כו', וזהו ג"כ הטעם מה שקד"ק שחיטתן בצפון בחי' גבורה לפי שקרבנות הם בבחי' העלאה ממטה למעלה שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והי' נכללת באש שלמטה ואש שלמעלה107 בחי' ארי' דאכיל קרבנין108, וכל העלאה הוא ע"י גבורות, והיינו מטעם הנ"ל כי להיות כי הגבורה הוא בחי' תגבורת החיות לכן כל בחי' העליות הוא ע"י הגבורה דוקא, כי כדי שיהי' בו כח להתעלות זהו ע"י בחי' תגבורת החיות כו', ולכן הי' שחיטתן בצפון, וזהו העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון, לפי שעולה היא העלאה בבחי' קדש הקדשים שהוא בחי' גבוה מאד לכן שחיטתה בצפון כו' שהעלי' הוא ע"י הגבורות. והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו109, ולכן צריך שיהי' התפלה ג"כ בבחי' העלאה בבחי' רשפי אש התשוקה להיות נכלל למעלה, וצריך לשרוף את כל ההרהורין בישין ומחשבות זרות אשר לא לה' המה כמו שהיו שורפין את הקרבן ע"ג המזבח וכמו שע"י שריפת הקרבן עי"ז הי' עולה לה' בבחי' אשה ריח ניחוח110, כך ע"י שריפת הנה"ב שהוא שורף את כל המחשבות והרהורין בישין עי"ז עולה לה' לריח ניחוח, והיינו שהרתיחות הדמים שיש לו להבלי העולם יהפוך אותם להיות בתשוקה ורשפי אש לאלקות.
יבובזה יובן מ"ש במדרש שה"ש בפסוק לסוסתי ברכבי פרעה112 דף יו"ד111 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם113, והמים להם חומה מימינם זה ק"ש
יגרלו
ומשמאלם זה תפלה, והקשו המפרשים למה נק' התפלה משמאלם, והמ"כ תירץ114 לפי שתפלה הוא חיי שעה115 ותורה היא חיי עולם116, ולכן נק' התפלה משמאלם כי בד"כ העוה"ב נק' ימין ועוה"ז נק' שמאל117 ולכן תפלה שהיא בקשת חיי העוה"ז לכן נק' בחי' שמאל, וזהו תירוץ, אך הפי' האמיתי הוא לפי שתפלה צ"ל ג"כ בבחי' רשפי אש התשוקה בבחי' רצוא להיות נכלל למעלה שזהו ע"י גבורה בחי' שמאל דוקא כנ"ל.
ומשמאלם זה תפלה, והקשו המפרשים למה נק' התפלה משמאלם, והמ"כ תירץ114 לפי שתפלה הוא חיי שעה115 ותורה היא חיי עולם116, ולכן נק' התפלה משמאלם כי בד"כ העוה"ב נק' ימין ועוה"ז נק' שמאל117 ולכן תפלה שהיא בקשת חיי העוה"ז לכן נק' בחי' שמאל, וזהו תירוץ, אך הפי' האמיתי הוא לפי שתפלה צ"ל ג"כ בבחי' רשפי אש התשוקה בבחי' רצוא להיות נכלל למעלה שזהו ע"י גבורה בחי' שמאל דוקא כנ"ל.
ידד) ועוי"ל דלכך נק' התפלה בחי' שמאל לפי שהתפלה צ"ל בבחי' שמאל דוחה119 ועי"ז נעשה תחת לראשי118, וכמו שארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש120 (שהוא בחי' הכנעה ושפלות שמשפיל א"ע), וזהו שאומרים בתפלה סלח לנו121 כי חטאנו, ולכאו' אינו מובן למה אומרים זה בשמ"ע שהוא אחר פסוד"ז וק"ש, שהרי בק"ש כבר קיבל ע"ע בחי' מס"נ באחד122 וגם בחי' אהבה בכל מאדך123 שנתקרב יותר אל אלקות ולמה אומרים אח"כ סלח לנו כי חטאנו, והי' מהראוי לאומרו קודם פסוד"ז וק"ש, אך הענין הוא דהנה כתי' (משלי סי' י"ז ך"א124) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, וכן כתי' (משלי סי' ך"ה ה'125) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, והיינו שמתחלה מעורב הסיגים עם הכסף ונראה גם הסיגים שהוא כסף, אך ע"י המצרף שהוא מצרף ומפריד הסיגים מכסף ואז נראה לכל שהוא סיגים, וכך הוא בעבודת האדם שמתחלה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו126, וכשאינו עושה עבירה בפו"מ וגם הוא לומד תורה אז נדמה לו שהוא קרוב לאלקות, אך באמת כספך הי' לסיגים127, דהיינו שכסף הוא בחי' האהבה128, והאהבה שקודם התפלה עדיין היא מעורבת עם סיגים ופסולת כו', אך ע"י פסוד"ז וק"ש שמקבל ע"ע בחי' מס"נ באחד ואהבה עי"ז נפרד הפסולת ואז הוא
טורלז
מבין ומרגיש איך שהוא עדיין רחוק מאלקות, וזהו ואיש לפי מהללו שלפי ההילול ושבח שבפסוד"ז וק"ש עי"ז הוא נצרף ונפרד הרע מהטוב כו', ולכן אומר בשמ"ע סלח לנו כי חטאנו, וזהו ענין שמאל דוחה שבתפלה נעשה בחי' שמאל דוחה, שדוחה ומשפיל א"ע, והנה עי"ז שהוא דוחה ומשפיל א"ע ואומר כי חטאנו ועי"ז נעשה בחי' תחת לראשי שעי"ז נעשה בחי' נשיאות ראש שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בבחי' אהבה ברשפי אש התשוקה, וכמ"ש אם נבלת בהתנשא129 כל המשפיל א"ע130 הקב"ה מגביהו, וזהו מ"ש בגמ' פסחים ד"נ ע"א גבי רב יוסף ברי' דריב"ל שראה עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, שבחי' עולם ברור תחתונים למעלה, שכל מה שהוא בעיניו תחתון יותר בעוה"ז הוא למעלה יותר בעולם העליון כו' (וכמו שאמר רב מתיבתא בזח"ג פ' שלח131 מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב כו').
מבין ומרגיש איך שהוא עדיין רחוק מאלקות, וזהו ואיש לפי מהללו שלפי ההילול ושבח שבפסוד"ז וק"ש עי"ז הוא נצרף ונפרד הרע מהטוב כו', ולכן אומר בשמ"ע סלח לנו כי חטאנו, וזהו ענין שמאל דוחה שבתפלה נעשה בחי' שמאל דוחה, שדוחה ומשפיל א"ע, והנה עי"ז שהוא דוחה ומשפיל א"ע ואומר כי חטאנו ועי"ז נעשה בחי' תחת לראשי שעי"ז נעשה בחי' נשיאות ראש שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בבחי' אהבה ברשפי אש התשוקה, וכמ"ש אם נבלת בהתנשא129 כל המשפיל א"ע130 הקב"ה מגביהו, וזהו מ"ש בגמ' פסחים ד"נ ע"א גבי רב יוסף ברי' דריב"ל שראה עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, שבחי' עולם ברור תחתונים למעלה, שכל מה שהוא בעיניו תחתון יותר בעוה"ז הוא למעלה יותר בעולם העליון כו' (וכמו שאמר רב מתיבתא בזח"ג פ' שלח131 מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב כו').
טזוהנה בקרבנות הי' ג"כ בחי' שמאל דוחה, והיינו שזה הי' עבודת תרומת הדשן132, דהנה הדשן הוא האפר והפסולת שנשאר מהקרבן, שהטוב של הקרבן עולה לריח ניחוח לה' והאפר נשאר שהוא ענין בחי' שמאל דוחה, והנה בתרומת הדשן יש ג"כ שני בחי' דהיינו מה שהיו מניחין הדשן אצל המזבח וכמ"ש והרים את הדשן ושמו אצל המזבח133 והי' נבלע שם134, והב' מה שהיו מוציאים הדשן מחוץ למחנה וכמ"ש והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה135, והיינו שהאפר גופא הגם שהוא פסולת אעפ"כ יש בו גם בחי' טוב עדיין שהוא יכול לעלות למעלה וכמ"ש ביעקב ויאבק איש עמו136 עד עלות השחר, וארז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ137, ופי' בזהר וישלח דק"ע138 אבק דאשתאר מן נורא, והיינו שיעקב העלה גם בחי' האבק, וכמו"כ הדשן שהיו מניחין אצל המזבח הטוב שבו הי' נבלע במקומו, וזהו עלייתו, אך הדשן שהיו מוציאין מחוץ למחנה היינו מה שלא הי' יכול לעלות, ובעבודה ב' בחי' אלו זהו ענין מרירות על הריחוק ועצבות139, שהמרירות אף שהיא בחי' שמאל דוחה, אעפ"כ עי"ז נעשה תחת לראשי, בחי' ימין מקרבת140 שעי"ז נעשה ויצעקו אל ה'141 בצר
יזרלח
להם, ואח"כ ע"י המרירות יבא לבחי' שמחה142, כי כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וזוכה לנשיאות ראש, והיינו ע"י התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך דגם חשך לא יחשיך ממך143, ומרחוק ה' נראה לי144, בזאת יהי' מן השפלות העלאת מ"ן145 להכלל באחדות ה' כו', משא"כ עצבות הוא אסקופה הנדרסת146 לכל העוונות שמייאש א"ע מכל וכל וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל, וזהו ענין האפר שהוציאו מחוץ למחנה כו', וז"ע הקרבנות בחי' עבודה תיקון קו השמאל כו'.
להם, ואח"כ ע"י המרירות יבא לבחי' שמחה142, כי כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וזוכה לנשיאות ראש, והיינו ע"י התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך דגם חשך לא יחשיך ממך143, ומרחוק ה' נראה לי144, בזאת יהי' מן השפלות העלאת מ"ן145 להכלל באחדות ה' כו', משא"כ עצבות הוא אסקופה הנדרסת146 לכל העוונות שמייאש א"ע מכל וכל וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל, וזהו ענין האפר שהוציאו מחוץ למחנה כו', וז"ע הקרבנות בחי' עבודה תיקון קו השמאל כו'.
יחאך הנה הקרבן הי' מקריב אותו הכהן147 דוקא שהוא בחי' חסד148, דהנה עיקר המכוון מבחי' שמאל דוחה הוא כדי שיהי' לאכללא שמאלא בימינא149 שזהו עיקר תיקון קו השמאל, שעיקר המכוון מבחי' העלאה הוא כדי שיהי' אח"כ בחי' המשכה מלמעלה למטה בחי' ימין מקרבת. וזה הי' חטא קרח שרצה להפריד את השמאל150 מבחי' ימין ולא רצה שיהי' נכלל שמאל בימין ע"כ נענש, כמ"ש בזהר ר"פ קרח, כי עכשיו העיקר הוא קו הימין, כי מבחי' קו הימין לא נמצא יניקת החיצונים כ"כ כמו מקו השמאל כמ"ש בלק"ת בד"ה זאת חקת151 התורה פ"ב, ובכמה דוכתי, ולזה הקרבנות הי' ע"י הכהן דוקא שהוא איש החסד כו'. וזהו ענין גמ"ח שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה, וזהו ג"כ ענין מדת אברהם שהי' ג"כ איש החסד152 שכל עיקר עבודתו הי' כדי להמשיך אלקות מלמעלה למטה ולזה הי' מאכיל ומשקה גם לערביים153 והי' אומר להם דעו למי מברכים154 שהי' מודיע אלקותו ית' בעולם, ועי"ז הי' ממשיך אלקות מלמעלה למטה שיהי' ש"ש מתאהב ע"י155, וזהו מ"ש אלה תולדות יצחק156 בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שנא' ב"פ אברהם157, שבתחלה
יטרלט
צ"ל מדת אברהם שהוא בחי' חסד כדי לעורר את בחי' העלאה שהוא בחי' המשכת המ"ד כדי לעורר העלאת המ"ן158, ואח"כ ע"י העלאה בחי' יצחק קו השמאל נמשך המשכה מבחי' קו הימין בחי' ימינו תחבקני159 שהיא בחי' המשכת המ"ד לאחר העלאת המ"ן כו'.
צ"ל מדת אברהם שהוא בחי' חסד כדי לעורר את בחי' העלאה שהוא בחי' המשכת המ"ד כדי לעורר העלאת המ"ן158, ואח"כ ע"י העלאה בחי' יצחק קו השמאל נמשך המשכה מבחי' קו הימין בחי' ימינו תחבקני159 שהיא בחי' המשכת המ"ד לאחר העלאת המ"ן כו'.