Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·All That Hashem Pleasesתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·כל אשר חפץ ה'

אכל אשר חפץ ה'
בס"ד
כל אשר חפץ ה' עשה¹ בשמים ובארץ².

במה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית³, משמע שכל מה שנעשה במע"ב זהו הכל מבחי' החכ' כמ"ש כולם בחכ' שקאי על כל בחי' ריבוי המעשים שנבראו בשי"ב שעליהם אמר דהע"ה מה רבו מעשיך כמ"ש במזמור ק"ד שבתילים שחשב כל מה שנברא ונוצר ונעשה ועלי' אומר מה רבו מעשיך ע"ש. וכן ת"י על בראשית ברא בחוכמתא⁴ ברא, וכן כתי' ה' בחכמה יסד ארץ⁵. ולכאו' צ"ל הלא כתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שמשמע שמה שעשה בשמי' ובארץ נמשך מבחי' חפץ, שנודע שבחי' חפץ הוא פנימיות הרצון⁶ שזהו גבוה יותר למעלה ראש מבחי' החכמה, ואונקלס⁷ תירגם על בראשית בקדמין⁸ שנודע שקדם הוא למעלה מן החכ'⁹ וקרוב לבחי' חפץ הנ"ל כו', ופעם כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁰ שיש בזה ב'

גוביאור^א הענין כי מדות שייך לזולת דוקא^ב, ולכן כדי שיהי' מציאות נבדל זהו ע"י המדות. ויאמר מד"ר ביטל הגזירה^ג וירד כו' עה"ס^ד

דשז
פירושים הא' שהעולם נבנה ע"י החסד, והב' שבכדי שיהי' עולם צריך לבנות מדת החסד, שאוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אילון מדות¹¹ איהו כלל, וכדי שיהי' התהווות העולמות צריכין לבנות מדהח"ס שבה וע"י יומשך חיות העולם כמ"ש מכלכל חיים בחסד¹² כו', ולפעמים מצינו דכתיב בדבר ה' שמים נעשו¹³ כו' שמשמע שנברא ע"י הדבור, וכמו שארז"ל בע"מ נברא העולם¹⁴, וכן כתי' במע"ב ויאמר אלקים¹⁵. אך הענין הוא שיובן ע"פ משנת"ל¹⁶ בפי' והלא במאמר אחד יכול להבראות¹⁷ לפי' הא' שמאמר א' הוא מה שעלה ברצונו, והוא מאמר דבראשית בחוכמתא, כי כאשר עלה ברצונו הפשוט¹⁸ התהוות העולמות נמשך בבחי' חו"ב שיהי' נמדד ע"פ החכ' שיהי' כך ולא כך וע"י הבינה נמדד פרטי כל בחי' ההשתלשלות כו', ונת' לעיל¹⁹ שלא מחשבותי מחשבותיכם²⁰ ולכן כאשר עלה במח' תומ"י נתהוה כו', וזהו בחי' המאמר אחד שהוא מאמר כללי שכולל כל כלליות ההשתלשלות, ולכן ת"י עליו בחוכמתא שזהו ע"פ מדידת חו"ב כנ"ל, וכדכתי' כולם בחכמה עשית, ונודע כי עשית בבינה²¹, ואונקלס תרגם בקדמין, היינו בחי' הרצון מה שעלה ברצונו שזהו ג"כ מכוון אחד עם בחי' המדידה דחו"ב הנ"ל, כי המדידה היא ע"פ הרצון כו' רק שהרצון כולל כל פרטיות המדידה, ולכן כוללם הת"א יותר בפירושו שמפרט בקדמין שזהו כלל כל הפרטים ומדידת דחו"ב, ואמנם גם המדידות דחו"ב ג"כ בבחי' הכלל דמאמר אחד יחשב, להיותו בחי' אחד עדיין, כי פי' אחד הוא כמארז"ל כד אמליכתי'²² למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכות²³ שזהו תכלית היחוד, שהחי"ת רומז לז"ר וארץ והד' רומז לד' רוחות העולם²⁴, וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכה²⁵ איך שזו"נ שרש ז"ר וארץ, ושרש ו"ק שהם ד' רוחות ומעלה ומטה בטלים בתכלית היחוד בבחי' אל"ף אלופו ש"ע²⁶, ועד"ז יובן ענין מאמר אחד שהוא איך שכל הפרטים שנבראו ונוצרו ונעשו אח"כ עומדים הכל בתכלית היחוד בבחי' הכלליות כמו בבחי' עקודים ששם עקוד כל האורות דיו"ד ספירות בכלי אחד²⁷ כו' ולכן ת"י בראשית

השח
בחוכמתא, כי החכמה היא בחי' יו"ד דש' הוי'²⁸ כנודע, ונודע כי ביו"ד יש בו ג' קוצין²⁹ ומקוץ התחתון נמשך ההי"א כמ"ש³¹ הפרד"ס³⁰ הובא בת"א ד"ה ענין לך לך³², וקוץ העליון זהו בחי' הרצון³³, ועצם היו"ד זהו בחי' חכ', ונמצא כי היו"ד שהוא החכ' כולל כח"ב, ולכן תרגם על בראשית בחוכמתא, ואונקלס תרגם בקדמין לרמז על בחי' הרצון בחי' קוש"י כו', שהוא שרש בחי' המאמר אחד כו'.

וואמנם כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכ"ט לצדיקים³⁴ היינו בכדי שיהי' שכר ועונש, שזהו דוקא ע"י שהבחירה תהי' חפשית, ולכן אם הי' נברא ממאמר אחד הנ"ל הי' העולמות בטלים בתכלית, ובכלל זהו ע"ד הביטול דעלמא דאתכסיא³⁵

זיו"ד^ה דחכ' וא"ו ד' כלולים בו^ו, וגם קוש"י רצון, וקוץ התחתון זהו מקור ההי"א ע' בד"ה לך לך בת"א בענין ג' קוצין שביו"ד כו', נמצא בחוכמתא כולל כל הע"ס עם הרצון. א' ב' יודי"ן וא"ו באמצע^ז, עם קוץ העליון שבאלף זהו ג"כ כל הע"ס עם הרצון, א"כ אחד ויו"ד דש' הוי' ענינם אחד, ובזה יובן שת"א ות"י כוונתם אחד הוא. אלף מציאותו בחי' יו"ד, כי יו"ד בראש ויו"ד בסוף, וא"ו באמצע שענין הוא"ו הוא ג"כ יו"ד בראשח כנודע.

חשט
שהנשמות ומלאכים שבעלמא דאתכסיא נק' בשם נוני³⁷ ימא³⁶ ע"ש שהם בטלים בתכלית במקור חיותם הוא האין אשר מהוה אותם וא"י ליפרד ממנו כלל כמו דגים הגשמיים שמיד שפורשים³⁸ מן המים ה"ה מתים מפני שנפסק קבלת חיותם כו', שמוכרחים להיות תמיד במקום הווייתם דוקא, מפני שהם נבראו באופן כזה. (ובזה יתורץ דלכאו' שרש ענין שם בריאה הוא שנעשה יש ודבר נפרד, פי' כי ענין בריאה הוא דבר חדש מה שלא הי' תחלה, כמו ואם בריאה יברא³⁹ שפירושו, שאם כבר נברא פה לארץ, א"צ שיברא כעת, ואם לא נברא עד עכשיו יברא היינו שיהי' דבר חדש מה שלא הי' עד כה, ועד"ז יובן ענין בריאת יש מאין, היינו כי אצילות הוא בחי' גילוי ההעלם⁴⁰ כו' כנודע וכמ"ש במ"א, וא"כ אין זה דבר חדש כלל, כ"א בריאה הוא דבר חדש, היינו שיהי' מציאת איזה דבר שא"ז גילוי ההעלם כ"א נברא להיות מציאות יש ודבר מאין⁴¹ ואפס המוחלט, וכמ"ש מזה במ"א באריכות, ולפ"ז בדגים שבים עד"מ שהם נבראים בע"ג נמצאים ליש ודבר נפרד, כמו הנבראים שנבראו ונוצרו ונעשו ביבשה, ועכ"ז נמצא בהם בחי' הביטול כ"כ עד שכאשר יפרדו ממקום הוויתם היינו מבחי' האין המהוה אותם הם מתבטלים לגמרי שזהו לכאו' היפך בחי' המציאות והפירוד שזהו שרש ענין בחי' התחדשות הבריאה כו'. אך ע"פ הנ"ל יתורץ זה שנבראו באופן כזה פי' שנתחדשו מאין להיות מציאות יש חי באופן כזה דהיינו שיהי' מובלע תמיד בבחי' האין המהוה אותו אז יהי' בו חיותו שיורגש ענין מציאותו שזהו פי' וענין חי כו', משא"כ כאשר יובדל ממקורו הוא האין נפסק חיותו הוא בחי' הרגש עצמותו היינו בחי' חיות שלו, והגוף קיים רק בלתי חי (כי הגוף יש לו שרש בפ"ע⁴² ושרשו מבחי' הרשימו⁴³ ובמ"א נת' שזהו בחי' סוכ"ע⁴⁴ כמ"ש במ"א). ועד"ז יובן במלאכים ונשמות דבריאה שהם הנק' בשם נוני ימא שאם⁴⁵ היות שהם נבראים

טשי
עכ"ז אופן קבלת חיותם הוא שיהיו מובלעי' במקור חיותם פי' שיהי' תמיד בטלים בבחי' האין המהוה אותם ולא יהי' נפרדים ממנו לגמרי, כ"א בזאת הם נפרדים במה שמרגישים חיותם להרגש מציאות נבדל כמו אדם חי שמרגיש חיותו, משא"כ כשנפרדים ממקורם ה"ה מתים היינו שנפסק הרגש חיותם כמו המת שנפרד נשמתו המחי' הגוף, שהגוף קיים לפי ששרשו הוא מבחי' סוכ"ע, וחיותו מבחי' ממכ"ע נפרד מהגוף כו'.

יובמ"א נת' שלפי שעולם הבריאה הוא ראשית התהוות היש לכן שם מורגש יותר בחי' האין⁴⁶ המהוה היש. וגם לפי' זה מוכרח לומר שגם לאחר שמרגישים את האין יותר מ"מ בחי' האין הוא בבחי' העלם והסתר מהם, דאל"כ לא הי' יכול להוות ע"ד יש מאין כ"א בחי' השתלשלות עו"ע כמ"ש בד"ה מי כמוכה באלים⁴⁷ באריכות, וגם לא הי' נק' בשם אין, כי ש' אין פירושו שאינו מושג⁴⁸ כמו והחכ' מאין תמצא⁴⁹ שנק' בשם בחי' מציאה שענין המציאה פירושה שלא נודע כלל מאין באה, עד שחייב להכריז⁵⁰ אולי יתודע ע"י הסימנים מי הוא בעל החפץ הזה כו'. ועד"ז פי' האין המהוה היש הוא ג"כ על דרך זה שהוא אינו מושג כלל, דאל"כ אינו נק' אין כ"א עילה כו'. וא"כ במה יודע איפה בבחי' עולם הבריאה בחי' האין מאשר יודע ביצירה ועשייה כו', א"ז כ"א בבחי' ידיעות^*51 המציאות ובהרגש חיותו שמה שהוא חי ה"ה מרגיש יותר שיש דבר המחי' ומהוה אותו מכמו ההרגש ביצירה ובעשייה כו', ונברא באופן כזה שיהי' תמיד מובלע בחיותו, וכשיפסוק מלהיות מובלע יופסק חיותו. כמו שמצינו גם בנבראים שביבשה כמו בצומח שכ"ז שצומחים מוכרחים להיות מקושרים להארץ, וכשיבדילו ביניהם לא יצמח כלל, רק לאחר שכבר נצמח אז יכולים להבדילו מהארץ, ובברואים שבים גם לאחר שכבר נגדל כל צרכו מוכרח להיות במים שאל"כ יופסק חיותם. ועפ"ז יובן שבנשמות שמעלמא דאתכסיא שמפני שמוכרחים להיות תמיד מובלעים במקורם הוא בחי' האין המהוה אותם, לכן גם בהיותם מלובשים בגוף בעשייה הגשמיית בחי' ארץ שאם היות חיבור נשמתם בגופם הגשמי תלוי באכו"ש הגשמיות שמקבלים חיותם מהארץ גם בהיותם נפרדים ממנה כמו בהיותם באויר או שטים ע"פ המים, וגם כל עיקר קבלת חיותם אינו ע"ד להיות מובלע (כמו כל הנבראים שמעלמא דאתגלייא⁵¹ כו') מ"מ שרש נפשם גם בהיותם בגוף הוא מובלע בבחי' האין המהווהו כו', וה"ה נברא שיש בו בחי' ביטול יותר מכמו הנבראים שמעלמא דאתגלי', וע"ד משה דכתיב בו מן המים משיתיהו⁵², פי' שנמשך מעלמא דאתכסיא לעלדאת"ג, הי' כבד פה וכבד לשון⁵³ שלא הי' יכול

יאשיא
להשפיל א"ע גם בבחי' התורה שמקרא בעשייה ומשנה ביצירה⁵⁴, לכן הי' כבד פה לגבי תושבע"פ וכבד לשון לגבי תושב"כ⁵⁵ כו', וגם בהיותו בגוף אמר ע"ע ונחנו מה⁵⁶ שהי' תמיד בבחי' מה כו'.

יבועד"ז יובן שאם הי' נברא העולם מבחי' מאמר אחד, היו כל העולמות בטלים בתכלית, ולא הי' בחירה כלל, וממילא לא הי' שכר ועונש, ולכן כדי להפרע כו' וליתן שכ"ט לזה נברא בע"מ היינו שנפרטו אח"כ בבחי' הדבור עד שנוצרו ונעשו עולמות שהם בבחי' מציאות היש כ"כ עד שמסתירים על בחי' האין המהוה אותם, ואינם בבחי' הביטול, וכמו עד"מ ברואים שביבשה שאם היות שקבלת חיותם הוא מן הארץ, שהרי ארץ ממנה יצא לחם⁵⁷, ואם יושבת ח"ו צמיחת הארץ כל צמח האדמה יופסק חיות כל הנבראים שע"פ האדמה, מ"מ הנבראים שבארץ הנם נפרדים מן הארץ, שגם בעת קבלת חיותם אינם מוכרחים להיות מובלע בארץ כו', ורק הצומח בעת צמיחתו מוכרח להיות מחובר כנ"ל, שי"ל שז"ע הוויתו כו' שבכ"י מתהוה מעט מעט עד שמתגדל ואז א"צ לארץ המגדלו כו'. ועד"ז יובן בנבראים שמעלמא דאתגליא שאם היות שמקבלים חיותם מבחי' האין המהוה אותם עכ"ז החומר מסתיר כ"כ עד שגם כשמרגיש בחי' האין המהוה אותו עכ"ז אינו בטל ומובלע בו ע"ד בחי' הנבראים מלאכים ונשמות שנק' בשם נונא ימא כו', והבחירה ניתנה חפשית, ולכן יש שכר ועונש, וזהו כדי להפרע וליתן שכ"ט כו' שמציאות זה זהו דוקא כאשר נברא בע"מ משא"כ אם הי' נברא ממאמר אחד כו' וכנ"ל.

יגולכאו'^ט צ"ל א"כ לא הי' משה בעל בחירה, וגם איך נענש בצרעת ע"ז שהוציא דיבה^י במה שא' הן לא יאמינו^יא כו', שמזה מובן שהוא בעל בחירה, וצ"ל שבחיבור נשמה בגוף בזה תלוי בחירתו, אך א"כ הי' אפשר לברוא במ' א' ועכ"ז הי' הבחירה חפשית, וצ"ל שמפני שנברא בע"מ לכן גם בנשמות דנונא ימא הבחירה חפשית, משא"כ אם הי' נברא במא' א', אך א"כ איך א' יוכל להבראות הלא לא הי' בחירה, וגם איך יתורץ יוכל להבראות הלא נברא תומ"י כשעלה ברצונו.

ידשיב
אך הנה עדיין צ"ל שלפי משנת"ל שאם הי' נברא במאמר אחד לא הי' בחירה כלל ושזהו כמשל הנבראים שנק' בשם נוני דימא רבא⁵⁸ כו', דאינו מובן היתכן לומר שהמלאכים ונשמות שמעלמא דאתכסיא כמו משה וכדומה לא היו בעלי בחירה, והלא מצינו שנענש משה על מי מריבה⁵⁹ שמזה מוכרח לומר שהי' בו הבחירה חפשית, דאל"כ איך הכה את הסלע⁶⁰, ואיך נענש, וגם בתחילת שליחותו למצרים כשאמר והן לא יאמינו לי⁶¹ נענש ע"ז במה שלקה ידו בצרעת והיינו על שהוציא דיבה⁶² על ישראל שלא יאמינו כו', וא"כ משה דכתי' משה משה ולא פסיק טעמא⁶³ שנת' פירושו במ"א שמשה כמו שהי' למעלה כן נמשך גם למטה בלי שינוי, מ"מ הי' הבחירה אצלו חפשית כ"ש שאר הנבראים שמעלמא דאתכסיא שלא נא' בהם כעין שנא' במשה ולא פסיק כו' בודאי שאצלם הבחירה חפשית, וא"כ גם אם הי' נברא במא' אחד ג"כ הי' הבחירה חפשית, ולפ"ז הי' גם שכר ועונש ולמה נברא בע"מ כו', הלא שכר ועונש יכול להיות גם ממאמר אחד, והדרא קושי' לדוכתי' שהיתכן כשמאבד חפץ שמחירו זהב אחד יצטרך לשלם עשרה זהובים⁶⁴ מפני שבעל החפץ שילם עבורו עשרה זהובים כו'.

טואך הענין יובן ע"פ משנת"ל⁶⁵ בענין וכדי ליתן שכ"ט לצדיקים שמקיימים כו' פי' שממשיכים בחי' מאמר אחד בעולם, היינו להיות בחי' גוי אחד בארץ⁶⁶, שגם בארץ בחי' טורי דפרודא⁶⁷ עכ"ז יהי' גם בארץ בחי' אחד⁶⁸.

טזוהענין^יב עדאת"כ ג"כ עולם הנברא ובה שכר ועונש, ואינו משל למא' אחד אלא ע"ד שנמצא הביטול בעדא"ת^יג ע"ד^יד יובן איך בשרש ומקור מא' אחד הנ"ל, ב' י"ל שמה שיש בחירה בנבראים דנונא ימא זהו כשנפרטו בט' מאמרות^טו, והגם כי עדאתכ"ס זהו מבחי' מח' מאמר אחד עכ"ז הלא נשמה שנתת כו' בראת אתה נפחת^טז שירדה בעשי' לכן הגם כי לא פסיק טעמא מ"מ אזלית לקרתא עבדית כנמוסהא^יז, ולכן גם משה הי' בעב"ח^יח, משא"כ אם הי' נברא במאמר אחד לא הי' מציאות נפרד לגמרי כו', ויובן זה מהמשכת הצדיקים בחי' מא' אחד ומ"מ אינו מתבטל הבחירה אך מזה אין ראי' ע"ד שאינו מתבטל העולם מהמשכת הקו כו', ויובן מענין ד"ע וד"ת שד"ע אינו מכריח הבחירה, ומ"מ בד"ת הוא ישר כמו בד"ע, ועד"ז מאחר^יט.