Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אכתר יתנו לך
ש"פ אמור מ"א
כתר יתנו לך1 כו' מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל2, משמע שרק כתר אחד יתנו לך, ובמד"ר פ' קדושים פך"ד3 העליונים מכתירים לך כו' ג' קדושות ופי' שם שהם ג' עטרות. ויובן בהקדם: מה דאיתא בספר ערה"כ.
ש"פ אמור מ"א
כתר יתנו לך1 כו' מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל2, משמע שרק כתר אחד יתנו לך, ובמד"ר פ' קדושים פך"ד3 העליונים מכתירים לך כו' ג' קדושות ופי' שם שהם ג' עטרות. ויובן בהקדם: מה דאיתא בספר ערה"כ.
בויובן עוד ענין שייכות בחי' קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני5, ע"פ4 מה דאיתא בספר ערה"כ של הסה"ד בערך נשמה בשם התיקונים6 שהנשמה בגוף האדם היא בדרך הלואה, שהקב"ה הוא המלוה כו', ובערך הלואה הביא בשם ספר שמנה לחמו7, שנק' בשם הלואה ועיסקא, והנה בדין היתר עיסקא8 אמרו אי פלגא באגר תרי תילתא בהפסד, ואם המלוה אינו רוצה לקבל תרי תלתא בהפסד כ"א פלגא הפסד אזי לא יקבל באגר כ"א תלתא לבד, וע' בגמרא ב"מ פ' איזהו נשך דס"ח סע"ב וריש דס"ט, ובתוספות ד"ה אי פלגא באגר, והנה מצינו בגמ' שבת דף פ"ט ע"ב ע"פ כי אתה אבינו (ישעי' ס"ג ט"ז) שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו שאברהם לא כו' וישראל כו' והיינו שיצחק כשיאמר לו הקב"ה בניך חטאו יעשה החשבון מע' שנה דל
גרפא
ך' שאינו בר עונשין, וך"ה דלילותא, וי"ב וחצי דצלוי ומיכלא ובהכ"ס, ונשאר י"ב וחצי, אם אתה סובל את כולם מוטב וא"ל פלגא עלי ופלגא עלך, ונמצא שכאשר הלוה מקבל פלגא בהפסד צריך המלוה לקבל רק שליש מהרויח בכדי שלא יהי' ריבית, והנה עפ"ז יובן מה דאיתא במד"ר פ' קדושים פך"ד משל על קדושים תהי' כי קדוש אני, למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות כו' נטל אחת ונתן בראשו, ושנים בראש בניו, וכך קדושים תהיו, וכתי' והתקדשתם והייתם קדושים10 זהו שנים שנתן בראש בניו, וא' נטל לעצמו זהו דכתי' כי קדוש אני וע' במת"כ שם11. ונמצא זהו לפי היתר עיסקא שכאשר המלוה מקבל פלגא הפסד אזי א"צ לקבל ברויח9 כ"א שליש, וז"ע העטרה א' שנתן בראשו. והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח12, והיינו שג' דברים אלו ז"ע ג"פ קדוש13 שהם ג' עטרות הנ"ל וכמ"ש בנוסח קדושת מוסף כתר יתנו כו' מלאכים כו' ועמך כו' וקרא כו' ואמר קק"ק ה' צבאות14 כו' שזהו ג"פ קדוש שמהם נעשים ג' עטרות וכתרים, ומה שחשיב מלאכים קודם כמ"ש מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל הגם כי באמת ארז"ל בחולין דצ"א סע"ב ואין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה שנא' (איוב ל"ח זיין) ברן יחד כוכבי בקר, היינו ישראל שקוראים ק"ש בבקר והדר ויריעו כל בני אלקים היינו המלאכים, זהו מפני כי השירה דישראל אינו קדוש כ"א ק"ש15 שמע16 כו', אך לפי מה שתקנו בברכת ק"ש לומר ג"פ קדוש והמלאכים אינם אומרים שירה קודם השירה דק"ש דישראל א"כ קדוש דיוצר הוא ג"כ קודם קדוש דמלאכים, ולמה תיקנו לומר בקדושה דמוסף מלאכים כו' ואח"כ ישראל, וי"ל שזהו מפני שהעטרה והכתר שנעשה למעלה מתפילותיהם של ישראל זהו ע"י המלאכים כמארז"ל מט"ט (ופעם אמרו סנדל18) קושר כתרים לקונו17 מתפילותיהם ש"י, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון19 וכמ"ש הפי' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהביאור20 שהדבור שלהם הוא זך כערך
ך' שאינו בר עונשין, וך"ה דלילותא, וי"ב וחצי דצלוי ומיכלא ובהכ"ס, ונשאר י"ב וחצי, אם אתה סובל את כולם מוטב וא"ל פלגא עלי ופלגא עלך, ונמצא שכאשר הלוה מקבל פלגא בהפסד צריך המלוה לקבל רק שליש מהרויח בכדי שלא יהי' ריבית, והנה עפ"ז יובן מה דאיתא במד"ר פ' קדושים פך"ד משל על קדושים תהי' כי קדוש אני, למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות כו' נטל אחת ונתן בראשו, ושנים בראש בניו, וכך קדושים תהיו, וכתי' והתקדשתם והייתם קדושים10 זהו שנים שנתן בראש בניו, וא' נטל לעצמו זהו דכתי' כי קדוש אני וע' במת"כ שם11. ונמצא זהו לפי היתר עיסקא שכאשר המלוה מקבל פלגא הפסד אזי א"צ לקבל ברויח9 כ"א שליש, וז"ע העטרה א' שנתן בראשו. והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח12, והיינו שג' דברים אלו ז"ע ג"פ קדוש13 שהם ג' עטרות הנ"ל וכמ"ש בנוסח קדושת מוסף כתר יתנו כו' מלאכים כו' ועמך כו' וקרא כו' ואמר קק"ק ה' צבאות14 כו' שזהו ג"פ קדוש שמהם נעשים ג' עטרות וכתרים, ומה שחשיב מלאכים קודם כמ"ש מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל הגם כי באמת ארז"ל בחולין דצ"א סע"ב ואין המלאכים אומרים שירה עד שיאמרו ישראל תחלה שנא' (איוב ל"ח זיין) ברן יחד כוכבי בקר, היינו ישראל שקוראים ק"ש בבקר והדר ויריעו כל בני אלקים היינו המלאכים, זהו מפני כי השירה דישראל אינו קדוש כ"א ק"ש15 שמע16 כו', אך לפי מה שתקנו בברכת ק"ש לומר ג"פ קדוש והמלאכים אינם אומרים שירה קודם השירה דק"ש דישראל א"כ קדוש דיוצר הוא ג"כ קודם קדוש דמלאכים, ולמה תיקנו לומר בקדושה דמוסף מלאכים כו' ואח"כ ישראל, וי"ל שזהו מפני שהעטרה והכתר שנעשה למעלה מתפילותיהם של ישראל זהו ע"י המלאכים כמארז"ל מט"ט (ופעם אמרו סנדל18) קושר כתרים לקונו17 מתפילותיהם ש"י, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון19 וכמ"ש הפי' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהביאור20 שהדבור שלהם הוא זך כערך
דרפב
המחשבה שלנו21, וגבוה מעל גבוה22 כו' עד משכן מלאך מט"ט כו', לכן הקדימו המלאכים, ומזה הטעם אמרו במד"ר ג"כ העליונים מכתירים בכי"ו ויום ג' עטרות, והיינו שלבד שהשרפים אומרים ג"פ קדוש23 הנה הקדוש שאומרים ישראל ג"כ נעשה הכתר ע"י המלאכים כנ"ל.
המחשבה שלנו21, וגבוה מעל גבוה22 כו' עד משכן מלאך מט"ט כו', לכן הקדימו המלאכים, ומזה הטעם אמרו במד"ר ג"כ העליונים מכתירים בכי"ו ויום ג' עטרות, והיינו שלבד שהשרפים אומרים ג"פ קדוש23 הנה הקדוש שאומרים ישראל ג"כ נעשה הכתר ע"י המלאכים כנ"ל.
הב) ולהבין זה צ"ל שרש ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא צורך עליה24 מהו העליה הלא הנשמה25 כמו שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף ונה"ב הנה כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו26 שהי' למעלה בבחי' עמידה וביטול לאלקות27 והיא מבחי' טהורה היא כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא28, ולמה היתה כזאת מלפניו שתרד בגוף ותתלבש בגוף ונה"ב, אין זה כ"א שזהו צורך עליה, וצ"ל מהו העליה. אך הנה עלי' זו היא ע"ד שארז"ל מקום שבע"ת עומדין29 אין צד"ג יכולים לעמוד שם, כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף הי' בבחי' צדיקים כי ענין הצדיקים הוא שלא חטא מעולם30, וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בלא חטא ועון, וזהו טהורה היא, אך אחר ירידתה בגוף היא נעשה במדרגת בע"ת31, ולא ע"י חטא ועון ח"ו, כי התשובה אינה מעבירות דוקא32 כו', וזהו ענין העלי' שאחר הירידה. ולהבין ביאור ענין ירידת הנשמה בגוף וענין עלייתה, הנה איתא בזהר שהמלאכים נקראים בשם נוני ימא33, והיינו כמו שהדגים שבים הם מובלעים בים כך הנה המלאכים האלו הם תמיד בבחי' ביטול בתוך הים, וכך הנה יש נשמות שהם ג"כ בטלים בים והיינו הנשמה קודם התלבשותה בגוף היא עומדת בבחי' ביטול, שזהו מ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכמו"כ המלאכים נקראים ג"כ עומדים כמ"ש שרפים עומדים34,
ורפג
שהנשמות קודם התלבשותם בגוף והמלאכים הם במדרגה אחת שעומדים בבחי' ביטול וזהו בחי' ים, ובחי' יבשה היא בחי' ארץ נפרדים, וזהו ענין הירידה מבחי' ים לבחי' יבשה ארץ נפרדים. וביאור ענין ים ויבשה, הנה כתי' לרוקע הארץ על המים35, פי' כי הנה מתחלת הבריאה היו המים מקיפים את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים ועל המים הי' בחי' הרוח כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים36, והיינו כי יש ד' יסודות ארמ"ע37, וכל היסוד שהוא גשמי יותר הוא למטה ביותר והיסוד הרוחני ממנו שוכן עליו, ולכן יסוד העפר שהוא גשמי' יותר מכל הד' יסודות לכן הי' למטה יותר מכל הד' יסודות, ויסוד המים שהם רוחני' יותר מיסוד העפר הי' מקיף את העפר, והרוח שהוא רוחני יותר מיסוד המים הוא שוכן על יסוד המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, וזהו מצד טבע הבריאה, ואח"כ גזר שיקוו המים38 מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה דוקא שהמים לא יחופו על העפר כ"א המים יסתלקו למקום אחד ותראה היבשה, וזהו לרוקע הארץ על המים שיהי' הארץ על המים דוקא, כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאת האדם וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ39 ואדם עליה בראתי, ובריאת האדם א"א כ"א בארץ דוקא ולא בים כו'. ולכן כתי' יורדי הים40 שעכשיו לאחר הגזירה כשצריכין להלוך על הים נק' ירידה כי העפר הוא למעלה מבחי' הים, וזהו ע"פ פשוט.
שהנשמות קודם התלבשותם בגוף והמלאכים הם במדרגה אחת שעומדים בבחי' ביטול וזהו בחי' ים, ובחי' יבשה היא בחי' ארץ נפרדים, וזהו ענין הירידה מבחי' ים לבחי' יבשה ארץ נפרדים. וביאור ענין ים ויבשה, הנה כתי' לרוקע הארץ על המים35, פי' כי הנה מתחלת הבריאה היו המים מקיפים את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים ועל המים הי' בחי' הרוח כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים36, והיינו כי יש ד' יסודות ארמ"ע37, וכל היסוד שהוא גשמי יותר הוא למטה ביותר והיסוד הרוחני ממנו שוכן עליו, ולכן יסוד העפר שהוא גשמי' יותר מכל הד' יסודות לכן הי' למטה יותר מכל הד' יסודות, ויסוד המים שהם רוחני' יותר מיסוד העפר הי' מקיף את העפר, והרוח שהוא רוחני יותר מיסוד המים הוא שוכן על יסוד המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, וזהו מצד טבע הבריאה, ואח"כ גזר שיקוו המים38 מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה דוקא שהמים לא יחופו על העפר כ"א המים יסתלקו למקום אחד ותראה היבשה, וזהו לרוקע הארץ על המים שיהי' הארץ על המים דוקא, כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאת האדם וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ39 ואדם עליה בראתי, ובריאת האדם א"א כ"א בארץ דוקא ולא בים כו'. ולכן כתי' יורדי הים40 שעכשיו לאחר הגזירה כשצריכין להלוך על הים נק' ירידה כי העפר הוא למעלה מבחי' הים, וזהו ע"פ פשוט.
זג) ולהבין זה בלשון החסידות, הנה מי הים הם מלוחים41 בטבע שא"א לשתות אותם מחמת שהם מלוחים, והנה המים אלו שבים גופא כאשר בוקעי' את עפר הארץ42 ויוצאין אזי הם נעשים מים חיים43 שאז הם מתוקים ועריבים לשתות כו', וכך הנה הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים כנ"ל שהמים הם מלוחים ובירידתם לגוף שנמשל לארץ אזי כשבוקעים את הסתר הגוף נעשים עי"ז בשם מים חיים כו'. ולפ"ז הנה מים מלוחים הם חסרון44 כו', אך באמת הנה מים מלוחים הם ג"כ מדריגה גבוה, אך אינם כמו מים חיים כו', כי הנה כתי' ולא תשבית מלח ברית אלקיך, על כל קרבנך45 תקריב מלח, ובאהרן כתיב ברית מלח עולם46
חרפד
כו', שענין המלח הוא שנותן טעם47 בדבר הנמלח בו וכמו כאשר מולחי' בשר הנה ראשית פעולתו שמוציא את הדם48 שהוא בחי' פסולת, ואח"כ נותן טעם בהבשר שבלא מלח א"א לאכול וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח49 שהמלח משלים הדבר ומקיימו כשמולחים לקיום, כך הנה יובן למעלה ששרש המלח הוא מבחי' טעמים50 שהוא גבוה מאד, וז"ש מלח ברית אלקי' שממתיק הגבורות דש' אלקים51, והענין הוא דאיתא בכתהאריז"ל מלח כחשבון ג' שמות הוי'52, ולכן נא' באהרן ברית מלח עולם, כי הכהנים מברכים את העם בג' שמות הוי' דיברכך יאר ישא53, וא"כ פי' ברית מלח שהמלח הוא ברית המקשר ומחבר בחי' ש' ה' בש' אלקים54 וזהו ברית אלקי' וז"ע מה שמי הים הם מלוחים, כי הנה בש' אלקים יש ק"ך צירופי'55 שיש בו ה' אותיות וכל אות יש בו ך"ד צירופי'56, והנה משני אותיות אחרונים שהם אותיות ים יכול להיות יניקה57 לחיצוני', וכמו מצרים מיצר ים58, וזהו פעולת המלח שהוא בחי' טעם והיינו מבחי' חכמה59, שבחכ' אתברירו60 שלא יהי' יניקה לחיצוני' ולכן מי הים מלוחי' כו', כדי שלא יהי' יניקה לחיצונים מבחי' ים אותיות אחרוני' דש' אלקים, והנה כאשר מי הים בוקעים את עפר הארץ אזי הם נעשים מים חיים, שבחי' מים חיים הם גבוהים יותר מבחי' מי הים וכמשארז"ל שהמעיין מטהר61 אפי' טומאות חמורות זבין62 וזבות (ע' בב"י ביו"ד רסי' ר"א63)
כו', שענין המלח הוא שנותן טעם47 בדבר הנמלח בו וכמו כאשר מולחי' בשר הנה ראשית פעולתו שמוציא את הדם48 שהוא בחי' פסולת, ואח"כ נותן טעם בהבשר שבלא מלח א"א לאכול וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח49 שהמלח משלים הדבר ומקיימו כשמולחים לקיום, כך הנה יובן למעלה ששרש המלח הוא מבחי' טעמים50 שהוא גבוה מאד, וז"ש מלח ברית אלקי' שממתיק הגבורות דש' אלקים51, והענין הוא דאיתא בכתהאריז"ל מלח כחשבון ג' שמות הוי'52, ולכן נא' באהרן ברית מלח עולם, כי הכהנים מברכים את העם בג' שמות הוי' דיברכך יאר ישא53, וא"כ פי' ברית מלח שהמלח הוא ברית המקשר ומחבר בחי' ש' ה' בש' אלקים54 וזהו ברית אלקי' וז"ע מה שמי הים הם מלוחים, כי הנה בש' אלקים יש ק"ך צירופי'55 שיש בו ה' אותיות וכל אות יש בו ך"ד צירופי'56, והנה משני אותיות אחרונים שהם אותיות ים יכול להיות יניקה57 לחיצוני', וכמו מצרים מיצר ים58, וזהו פעולת המלח שהוא בחי' טעם והיינו מבחי' חכמה59, שבחכ' אתברירו60 שלא יהי' יניקה לחיצוני' ולכן מי הים מלוחי' כו', כדי שלא יהי' יניקה לחיצונים מבחי' ים אותיות אחרוני' דש' אלקים, והנה כאשר מי הים בוקעים את עפר הארץ אזי הם נעשים מים חיים, שבחי' מים חיים הם גבוהים יותר מבחי' מי הים וכמשארז"ל שהמעיין מטהר61 אפי' טומאות חמורות זבין62 וזבות (ע' בב"י ביו"ד רסי' ר"א63)
טרפה
ומצורעים64 וכן לקידוש מי חטאת65 אינו כ"א מ"ח דוקא, אבל מי הים יש דיעה שמי הים אינם אלא כמקוה66 ויש דיעה שמטהרים בזוחלים67, אבל עכ"ז אינם כמו מים חיים68, וזהו הירידה צורך עלי', כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שמי הים הם מלוחי' בחי' טעם דהיינו שהיתה בבחי' טעם והשגה באלקות, אבל אחר ירידתה בגוף יכולה לבא לבחי' מים חיים שגבוהים יותר מבחי' מי הים.
ומצורעים64 וכן לקידוש מי חטאת65 אינו כ"א מ"ח דוקא, אבל מי הים יש דיעה שמי הים אינם אלא כמקוה66 ויש דיעה שמטהרים בזוחלים67, אבל עכ"ז אינם כמו מים חיים68, וזהו הירידה צורך עלי', כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שמי הים הם מלוחי' בחי' טעם דהיינו שהיתה בבחי' טעם והשגה באלקות, אבל אחר ירידתה בגוף יכולה לבא לבחי' מים חיים שגבוהים יותר מבחי' מי הים.
יד) ולהבין זה בעבודה, הנה יש ב' מיני אהבות, והם אהבה דבכל נפשך ואהבה דבכל מאדך69, והנה אהבה שבכל נפשך היא אהבה שע"פ טעם ושכל וכמשל הנפש שמחיה את הגוף, הנה אם האדם אינו בשלימות בריאותו ירצה מאד שיתפשט הנפש שנית להחיות את הגוף מפני שיודע שטוב לו יותר כו', וכמ"כ יובן למעלה שהקב"ה מחי' את כל העולם לכן הוא אוהב אותו וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך70 כו', אכן אהבת בכל מאדך היא אהבה שלמעלה מן הטעם ודעת שהיא בלי גבול71, ואהבה זו היא באה דוקא כאשר הנפש מתלבשת בגוף דוקא כמו המים כאשר סותמים אותם72 לבלי יצאו הנה עי"ז מתגברים המים יותר ושוברים הסתימה והולכים בתגבורת יותר כן ממש הנה הנפש כמו שהיא למעלה בגוף73 היתה בבחי' אהבה בכל נפשך, שהיא האהבה שע"פ טעם שז"ע מה שמי הים מלוחים כנ"ל שמלח נותן טעם כו' ששרשו מבחי' טעמי' שבחכמה74 כו', אך לאחר ירידתה בגוף שמסתיר ומעלים ונמשל לעפר שמסתיר ומעלים, הנה כשבוקע את עפר הארץ דהיינו הגוף ונה"ב המסתירים נעשה בחי' מים חיים שהיא אהבה שבכל מאדך שהיא בלי גבול בבחי' מס"נ, ונמשלה אהבה זו לבחי' מים חיים היינו שכמו שהמים הנובעים מן המעיין הם נובעים תמיד כך הנה אהבה זו יכולה להיות בתמידות, וזהו מ"ש זכור
יארפו
אב נמשך אחריך כמים75 שאהבה זו היא כמים76 שנמשכים תמיד מן המעיין כי יש אהבה שהיא ברשפי אש והיא בחי' אהבה דבכל נפשך, אך הנה אהבה זו היא מחמת הטעם כנ"ל ולכן בהחלף ההתבוננו' הנה חולף ועובר גם האה' הנולדה מההתבוננות, אבל בחי' אהבה זו שבכל מאדך יכולה להיות בתמידות בבחי' באר הנובעות תמיד מפני שהיא למעלה מן הטעם כו', וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' זו באה דוקא ע"י בחי' ארץ הוא בחי' הגוף דוקא כדמיון המים כאשר בוקעים עפר הארץ נעשו מים חיים, כן הוא כאשר פועל בעבודתו להיות יוצא מהגוף במס"נ באהבה דבכל מאדך היא יותר נעלה מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף שהיתה בבחי' אהבה דבכל נפשך כו', והנה הבהמ"ק נק' בשם באר כמ"ש הרמב"ן שענין הבארות שחפר יצחק77 זהו ענין המקדשי' בית ראשון ובית שני ע"ש, והנה בבהמ"ק היו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והיו מעלים אותה ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנום78 ובתפלה הוא בחי' העלאת הנפש באהבה דבכל מאדך ולכן אומרים אחר שמו"ע אליך ה' נפשי אשא79 שהוא בחי' מס"נ אהבה דבכל מאדך, וזה"ע עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע דוגמת עבודת הקרבנות80 שהי' מלמטלמ"ע81, וזהו בחי' רצוא, והוא בחי' קדוש הא'82 שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז ממשיכין בחי' קדוש הא'.
אב נמשך אחריך כמים75 שאהבה זו היא כמים76 שנמשכים תמיד מן המעיין כי יש אהבה שהיא ברשפי אש והיא בחי' אהבה דבכל נפשך, אך הנה אהבה זו היא מחמת הטעם כנ"ל ולכן בהחלף ההתבוננו' הנה חולף ועובר גם האה' הנולדה מההתבוננות, אבל בחי' אהבה זו שבכל מאדך יכולה להיות בתמידות בבחי' באר הנובעות תמיד מפני שהיא למעלה מן הטעם כו', וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' זו באה דוקא ע"י בחי' ארץ הוא בחי' הגוף דוקא כדמיון המים כאשר בוקעים עפר הארץ נעשו מים חיים, כן הוא כאשר פועל בעבודתו להיות יוצא מהגוף במס"נ באהבה דבכל מאדך היא יותר נעלה מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף שהיתה בבחי' אהבה דבכל נפשך כו', והנה הבהמ"ק נק' בשם באר כמ"ש הרמב"ן שענין הבארות שחפר יצחק77 זהו ענין המקדשי' בית ראשון ובית שני ע"ש, והנה בבהמ"ק היו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והיו מעלים אותה ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנום78 ובתפלה הוא בחי' העלאת הנפש באהבה דבכל מאדך ולכן אומרים אחר שמו"ע אליך ה' נפשי אשא79 שהוא בחי' מס"נ אהבה דבכל מאדך, וזה"ע עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע דוגמת עבודת הקרבנות80 שהי' מלמטלמ"ע81, וזהו בחי' רצוא, והוא בחי' קדוש הא'82 שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז ממשיכין בחי' קדוש הא'.
יבה) והנה אחר הרצוא הוא ענין השוב וכמ"ש והחיות רצוא ושוב83, והשוב הוא בחי' עמוד הגמ"ח שהוא בד"כ כל המצות שנקראים בדרך כלל בשם מצות הצדקה84 וחסד כו', כי הנה אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים מבחי' אשר תענוג85 עליון, דהנה כתי' תחת אשר לא עבדת86 את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' כי ענין עבודת המצות הוא יותר טוב מרוב כל, כי פי' כל
יגרפז
הוא עמוד87 המחבר געה"ת וגעה"ע88, ופי' רוב כל היינו יש89 כמה בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון90 כמ"ש במ"א, ועשיי' המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל בחי' הג"ע כי אף שהג"ע הוא תענוג נפלא מאד, וכמשארז"ל מוטב דלידייני'91 וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לבחי' ג"ע, אך עכ"ז הנה המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל תענוג שבג"ע, וזהו כמשארז"ל יפה שעה אחת92 בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב בג"ע התשלום שכר הוא רק הארה מבחי' המצוה כנודע ולא המצוה עצמה אכן למטה בעשיית המצוה הנה הוא עושה כל המצוה כו', וזהו לרוקע הארץ דוקא שבחי' זו היא ג"כ בארץ דוקא, כי המלאכים ביקשו שינתן להם התורה והיינו שביקשו שיותן להם פנימית התורה93 היינו כי ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות החכ'94 ורצו שישיגו בחי' ל"ב נתיבות החכ' כו' וכדומה, ולא ניתן להם כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא, והיינו מפני שמה שהוא גבוה מאד הנה הוא נשפל למטה מאד95, וכמו משל האותיות כאשר הם חקוקי' על האבן טוב הנה מחמת בהירות האבן טוב אינם ניכרים כלל כ"א כאשר חותמים אותם על השעוה אז הם ניכרים דוקא, או כמו משל ראי' ושמיעה96 שכח הראי' הוא רוחני יותר מכמו השמיעה, וכמשארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'97 שכח הראי' נעלה יותר ואעפ"כ הנה כח הראי' תופס דבר גשמי דוקא ולא רוחני כמו כח השמיעה שאינו תופס כ"א דבר רוחני שהוא הקול כו', והיינו מפני שכל שהוא רוחני יותר הוא
הוא עמוד87 המחבר געה"ת וגעה"ע88, ופי' רוב כל היינו יש89 כמה בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון90 כמ"ש במ"א, ועשיי' המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל בחי' הג"ע כי אף שהג"ע הוא תענוג נפלא מאד, וכמשארז"ל מוטב דלידייני'91 וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לבחי' ג"ע, אך עכ"ז הנה המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל תענוג שבג"ע, וזהו כמשארז"ל יפה שעה אחת92 בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב בג"ע התשלום שכר הוא רק הארה מבחי' המצוה כנודע ולא המצוה עצמה אכן למטה בעשיית המצוה הנה הוא עושה כל המצוה כו', וזהו לרוקע הארץ דוקא שבחי' זו היא ג"כ בארץ דוקא, כי המלאכים ביקשו שינתן להם התורה והיינו שביקשו שיותן להם פנימית התורה93 היינו כי ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות החכ'94 ורצו שישיגו בחי' ל"ב נתיבות החכ' כו' וכדומה, ולא ניתן להם כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא, והיינו מפני שמה שהוא גבוה מאד הנה הוא נשפל למטה מאד95, וכמו משל האותיות כאשר הם חקוקי' על האבן טוב הנה מחמת בהירות האבן טוב אינם ניכרים כלל כ"א כאשר חותמים אותם על השעוה אז הם ניכרים דוקא, או כמו משל ראי' ושמיעה96 שכח הראי' הוא רוחני יותר מכמו השמיעה, וכמשארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'97 שכח הראי' נעלה יותר ואעפ"כ הנה כח הראי' תופס דבר גשמי דוקא ולא רוחני כמו כח השמיעה שאינו תופס כ"א דבר רוחני שהוא הקול כו', והיינו מפני שכל שהוא רוחני יותר הוא
ידרפח
משפיל למטה ביותר, כך הנה המצות מחמת שהם גבוהים בשרשן מאד א"א להם להיות נגלי' למעלה למלאכים כ"א למטה דוקא בארץ לנשמות כו', וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח שהוא בחי' המשכת החסדים שבדרך כלל נק' התורה ג"כ בשם חסד98 וכמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה99 כו', וזהו בחי' קדוש הב' שנמשך ע"י המצות.
משפיל למטה ביותר, כך הנה המצות מחמת שהם גבוהים בשרשן מאד א"א להם להיות נגלי' למעלה למלאכים כ"א למטה דוקא בארץ לנשמות כו', וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח שהוא בחי' המשכת החסדים שבדרך כלל נק' התורה ג"כ בשם חסד98 וכמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה99 כו', וזהו בחי' קדוש הב' שנמשך ע"י המצות.
טווא"ו) וזהו מה שתרגם על הפסוק קק"ק קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי' והיינו קדוש הא' שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך המשכה למעלה וזהו בשמי מרומא עילאה בית שכינתי', וקדוש הב' הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה, וזהו מה שתרגם קדיש על ארעא עובד גבורתי' שהוא בחי' המשכה למטה בארץ, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא זהו בחי' קדוש הג' שהוא בחי' קדוש דתורה, והיינו שכדי שיכול להיות ההעלאה מלמטלמ"ע וההמשכה מלמעלמ"ט צ"ל כח ע"ז מלמעלה, הן אמת שע"י שבוקעים את עפר הארץ דהיינו הגוף נעשה בחי' מים חיים, אך הכח ע"ז שיוכל לבקוע את עפר הארץ הוא הגוף צ"ל כח ע"ז מלמעלה, וכמו"כ בענין ההמשכה ע"י המצות זהו מעלת ומדרגת התורה, כי התו' יש בה בחי' העלאה ובחי' המשכה100, כי הנה בתורה יש דבור התורה ובחי' עיון התורה101, דבור התורה הוא בחי' המשכה ועיון התורה הוא בחי' העלאה102, כי העיון הוא שמקשר שכלו ומחשבתו בתורה, ובדרך כלל הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ בחי' דבור וכמ"ש וידבר לאמר104 כו' ותושבע"פ העיקר הוא בבחי' עיון103 כו', וזהו הנותן כח לבוא לבחי' ההעלאה הוא בחי' עיון התורה והנותן כח לבוא לבחי' המשכה דמצות זהו בחי' דבור התורה כו', וזהו קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שכח זה ניתן לעלם ולעלמי עלמיא פי' שניתן כח זה לדורות ע"י התורה כדי שיוכל להיות בחי' העלאה והמשכה כו', וכמ"ש במ"א בפי' לאמר שבעשה"ד שלכאו' הוא מיותר105 שהרי כל ישראל שמעו עשה"ד, אלא שזהו הכח לדורות106 ע'
טזרפט
בהגהות107 לד"ה בחדש השלישי* שבת"א פ' יתרו108. וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני, פי' כי קדוש אני הוא בחי' הנותן כח בכם שתוכלו להיות קדושים, והוא בחי' עמוד התורה הנותן כח שיוכל להיות ב"פ קדוש ע"י העלאה והמשכה כנ"ל, וזהו פי' א' בפי' כי קדוש אני, וא"כ לא קשה מידי מהו דמיון הערך קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני, כי בחי' קדוש אני הוא הנותן כח שתוכלו להיות בחי' קדושים כו'. ואפ"ל שג"פ קדוש זהו ענין ג' פרשיות של ק"ש109, פ' ראשונה הוא בחי' העלא' ש'111 מ"ב110 וכמ"ש בזהר שש' מ"ב עולה ואינו יורד112, ופ' שני' הוא בחי' המשכה ש'114 ע"ב113, ופ' ציצית הוא כנגד עמוד התורה הנותן כח שכתי' בה אני ה' אלקיכם115 אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, פי' אני הוא שנתתי בכם כח שתוכלו לצאת ממ"ט שע"ט116 שהייתם באמ"צ כו', ואמנם ע"פ המדרש הנ"ל במשל למלך כו' נטל עטרה א' ונתנה בראשו ושנים בראש בניו, צ"ל מ"ש כי קדוש אני קאי על עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה בכל מאדך ואינו נמשך מהעלאה זו למטה כלל כ"א ע"י העלאה זו נמשך למעלה, וזהו נטל עטרה א' דהיינו בחי' קדוש א' לעצמו, שז"ע שליש הרויח שמקבל המלוה כו', ושנים בראש בניו שהם ב' בחי' קדוש דהיינו בחי' קדוש דתורה וקדוש דגמ"ח הם בחי' המצות כנ"ל, ולפ"ז פי' קדושים תהיו כי קדוש אני שמפני שאתם צריכים להמשיך אותו ית' שאני קדוש, לכן תהיו אתם קדושים שתהיו כלי להמשכה זו, וע' בדרוש בהרת ספ"ג בס' רל"ה דקפ"ז117**, והכח שיש
בהגהות107 לד"ה בחדש השלישי* שבת"א פ' יתרו108. וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני, פי' כי קדוש אני הוא בחי' הנותן כח בכם שתוכלו להיות קדושים, והוא בחי' עמוד התורה הנותן כח שיוכל להיות ב"פ קדוש ע"י העלאה והמשכה כנ"ל, וזהו פי' א' בפי' כי קדוש אני, וא"כ לא קשה מידי מהו דמיון הערך קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני, כי בחי' קדוש אני הוא הנותן כח שתוכלו להיות בחי' קדושים כו'. ואפ"ל שג"פ קדוש זהו ענין ג' פרשיות של ק"ש109, פ' ראשונה הוא בחי' העלא' ש'111 מ"ב110 וכמ"ש בזהר שש' מ"ב עולה ואינו יורד112, ופ' שני' הוא בחי' המשכה ש'114 ע"ב113, ופ' ציצית הוא כנגד עמוד התורה הנותן כח שכתי' בה אני ה' אלקיכם115 אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, פי' אני הוא שנתתי בכם כח שתוכלו לצאת ממ"ט שע"ט116 שהייתם באמ"צ כו', ואמנם ע"פ המדרש הנ"ל במשל למלך כו' נטל עטרה א' ונתנה בראשו ושנים בראש בניו, צ"ל מ"ש כי קדוש אני קאי על עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה בכל מאדך ואינו נמשך מהעלאה זו למטה כלל כ"א ע"י העלאה זו נמשך למעלה, וזהו נטל עטרה א' דהיינו בחי' קדוש א' לעצמו, שז"ע שליש הרויח שמקבל המלוה כו', ושנים בראש בניו שהם ב' בחי' קדוש דהיינו בחי' קדוש דתורה וקדוש דגמ"ח הם בחי' המצות כנ"ל, ולפ"ז פי' קדושים תהיו כי קדוש אני שמפני שאתם צריכים להמשיך אותו ית' שאני קדוש, לכן תהיו אתם קדושים שתהיו כלי להמשכה זו, וע' בדרוש בהרת ספ"ג בס' רל"ה דקפ"ז117**, והכח שיש
יז*)נרשם בכת"י מעתיק בשולי היריעה (אחרי הערה שלאח"ז) ללא ציון מקומו בפנים, ואולי שייך כאן: להעיר מענין לאמר שבעשה"ד כמ"ש בד"ה בחדש השלישי. **)נרשם בשולי היריעה (בכת"י מעתיק) ללא ציון מקומו בפנים, ואולי שייך כאן: וע' בס' רלה בדרוש בהרת ספ"ג דקפ"ז שפי' קדושים תהיו כו' כי קדוש אני שמפני שאתם צריכים להמשיך אותו ית' שאני קדוש לכן תהיו אתם קדושים שתהיו בחי' כלי להמשכה זו.
יחרצ
בנש"י שיכולים לקבל ב' בחי' קדוש אלו זהו מפני שהם בני ישראל, וזהו מ"ש כאן דבר אל כל עדת בנ"י118, פי' כי האבות נקראים ישראל כמשנ"ת לעיל120 ממארז"ל במד"ר119 שאברהם נק' ישראל ממ"ש ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה121, והתחלת החשבון הוא מאברהם122, א"כ נק' אברהם ישראל, וכמו"כ יצחק כו' יעו"ש, ופי' ישראל הוא ל' שררה מל' כי שרית עם אלקים123 שהוא בחי' ש' הוי' המושל על ש' אלקים124, כי האבות היו מרכבה125 לבחי' חג"ת126 שלמעלה מבחי' ש' אלקים כו' ונש"י הם בנ"י לכן הם הזוכים לקבל ב' בחי' קדוש אלו, וע"פ הקבלה הנה ג"פ קדוש127 אלו הם כתר דאריך וכתר דז"א וכתר דמל', והנה פי' עטרה א' שנטל לעצמו הוא בחי' כתר דאריך שנמשך ע"י בחי' בכל מאדך שהיא מגעת בעצמיות אוא"ס, כי מאד היא בלי גבול128 ולכן מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' גבול, ושנים שנתן בראש בניו הם בחי' כתר דז"א וכתר דנוק', וישראל מפני שהם בני ישראל בחי' אבות הם המרכבה לבחי' חג"ת לכן הם הזוכים לקבל בחי' כתר דז"א וכתר דמל'.
בנש"י שיכולים לקבל ב' בחי' קדוש אלו זהו מפני שהם בני ישראל, וזהו מ"ש כאן דבר אל כל עדת בנ"י118, פי' כי האבות נקראים ישראל כמשנ"ת לעיל120 ממארז"ל במד"ר119 שאברהם נק' ישראל ממ"ש ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה121, והתחלת החשבון הוא מאברהם122, א"כ נק' אברהם ישראל, וכמו"כ יצחק כו' יעו"ש, ופי' ישראל הוא ל' שררה מל' כי שרית עם אלקים123 שהוא בחי' ש' הוי' המושל על ש' אלקים124, כי האבות היו מרכבה125 לבחי' חג"ת126 שלמעלה מבחי' ש' אלקים כו' ונש"י הם בנ"י לכן הם הזוכים לקבל ב' בחי' קדוש אלו, וע"פ הקבלה הנה ג"פ קדוש127 אלו הם כתר דאריך וכתר דז"א וכתר דמל', והנה פי' עטרה א' שנטל לעצמו הוא בחי' כתר דאריך שנמשך ע"י בחי' בכל מאדך שהיא מגעת בעצמיות אוא"ס, כי מאד היא בלי גבול128 ולכן מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' גבול, ושנים שנתן בראש בניו הם בחי' כתר דז"א וכתר דנוק', וישראל מפני שהם בני ישראל בחי' אבות הם המרכבה לבחי' חג"ת לכן הם הזוכים לקבל בחי' כתר דז"א וכתר דמל'.