Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·See I Have Called by Nameתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·ראה קראתי בשם

אראה קראתי בשם
בס"ד פ' תשא
ראה קראתי בשם¹ בצלאל בן כו' למטה יהודה², ואמלא אותו³ כו' לחשוב מחשבות⁴ כו', ואח"כ כתיב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן⁵, וצ"ל מ"ש ראה קראתי בשם, דהל"ל קראתי בשם בצלאל כו', ופי' במד"ר⁶ שכשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן כו' בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה א"ל משה כו' אין לך רשות לעשות כו' אלא

בנרשם בשולי היריעה: ראה קראתי בשם זח"א דף ב' סע"א אדכרנא שמי לאתקיימ' בצלאל על קיום אשלמותיה, ופי' במק"מ שם אל שבשם בצלאל הוא המסייע לבצלאל^א.

גקא
אמור להם והם עושים ולא א"ל למי יאמר, אמר משה למי אומר, א"ל אני מראה לך, ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהם עתידים לעמוד מבראשית עד תחה"מ כו' דור דור ונביאיו א"ל כאו"א התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותו שעה התקנתיו הוי ראה קראתי בשם בצלאל כו', ואח"כ כתי' ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן והיינו שעיקר עשיית המשכן והכלים היו ע"י בצלאל משבט יהודה, ואהליאב משבט דן, וצ"ל מהו משני שבטים אלו דוקא. הנה ארז"ל (ברכות ל"ג ע"א) גדול מקדש שניתן בין שני^*7 אותיות, שנא' פעלת הוי' מקדש אד'⁷, והנה בענין הדעת ארז"ל שם ג"כ גדולה דעה שניתן⁸ בין שתי אותיות שנא' כי אל דעות הוי'⁹, רק שבמקדש נא' ש' הוי' תחלה ואח"כ ש' אד', ובדיעות נא' שם אל תחלה ואח"כ ש' הוי', והענין הוא דהנה ארז"ל ברכות דנ"ה ע"א א"ר יהודה א"ר יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כתי' הכא (בפ' ויקהל ל"ה ל"א) וימלא אותו רוח אלקים בחכ' בתבונה¹⁰ ובדעת וכתיב התם (בבריאת שמים וארץ) ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתי' בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' י"ט כ'), ופי' בדעתו תהומות נבקעו הוא ענין הגשמים שמחברים שמים וארץ כי הגשם מן השמים על הארץ וארז"ל אין לך טפה¹¹ יורד מלמעלה שאין טפים עולים כנגדה, נמצא שהגשמים מחברים שמים וארץ וזהו ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה והדעת מחבר שמים וארץ, וזהו בדעתו תהומות נבקעו שע"י הדעת נעשה התחברות בחי' תהומות מעלה ומטה, ולכן הד' מינים שבלולב^*12 שהם בחי' דעת¹² באים לרצות על המים¹³, ובבצלאל נא' ג"כ ג' דברים אלו לכן ארז"ל שהי' יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ולכאו' צ"ל למה הי' בצלאל צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, ואיתא התירוץ בספרים¹⁴ שמפני שמעשה המשכן הי' מכוון כנגד בריאת העולם שכמו שבברה"ע נא' בראשית ברא כו' את השמים¹⁵, כמו"כ יש בחי' שמים במעשה המשכן שהוא בחי' יריעות המשכן וכמ"ש נוטה שמים כיריעה¹⁶, בבריאת העולם נא' יהי אור,

דקב
במשכן הי' הארון והמנורה¹⁷, בברה"ע נא' יהי רקיע ויהי מבדיל¹⁸ במשכן כתי' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק¹⁹*, ועד"ז כל מה שיש בברה"ע הי' במשכן ג"כ לכן כדי שיוכל בצלאל לעשות המשכן הי' צריך לידע אותיות שנבראו בהם שמים וארץ.

ה(ב) ולהבין זה, הנה ארז"ל עוד בברכות קודם מאמר הנ"ל²⁰ בצלאל ע"ש חכמתו נקרא בשעה שאמר הקב"ה למשה לך עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והיפך ואמר ארון וכלים ומשכן א"ל בצלאל אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכן כלים, כלים שאני עושה להיכן אכניסן שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים א"ל בצל אל היית וידעת, וצ"ל מפני מה שינה משה והיפך. הנה כתי' ועשו לי מקדש²¹ ושכנתי בתוכם, וארז"ל בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל שגם בזמן בהמ"ק הי' עיקר השראת השכינה בתוך כאו"א, ועכשיו שאין לנו בהמ"ק מ"מ בתוך כאו"א יש גם עכשיו בחי' המשכן, ובזה יתורץ מארז"ל כ"מ שנא' לי²² אינו זז כו' ולא בעוה"ז הלא עכשיו אין לנו בהמ"ק, אלא שבכאו"א יש בחי'

ו*) בע' בפ"ע נעתקו הגהות ולא נסמן מקומן בפנים וכנראה שייך לכאן: לד"ה ראו^ב — פ"ש נא' ראה קראתי^ג — ולא הועתק כ"א הנמחק^ד בשלישי יקוו המים^ה, ובמשכן ועשית כיור נחשת^ו, ברביעי יהי מאורות^ז, ובמשכן ועשית מנורת זהב טהור^ח, בחמישי ועוף יעופף^ט, ובמשכן והיו הכרובים^י, בששי נברא אדם^יא, ובמשכן ואתה הקרב כו' אהרן אחיך (שמות ך"ח^יב), בשביעי כתי' ויכולו השמים^יג, ובמשכן ותכל כל עבודת המשכן^יד, בברי"ע כתי' ויברך^טו, ובמשכן ויברך אותם (שמות ל"ט)^טז, במד"ר פ' נשא תוך פ' י"ב^יז ע"פ את המשכן^יח, וע' בפי' בעלי התוספת בס"פ פקודי^יט שכנגד הארץ ופרי הארץ הי'^כ השולחן ושתי מערכות של לחה"פ, שש המערכות כנגד ששה עתים זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף עכ"ל.

זקג
המקדש בעבודה כו', ולכאו' צ"ל איך הוא השראת השכינה בתוך כאו"א, הנה כתי' ואהבת את הוי' אלקיך²³ בכל לבבך פי' ב' של בכל לבבך הוא ב' השימוש שבתוך כל הלב²⁴ היינו בחלל הימני וחלל השמאלי יהי' הוי' אלקיך, וזהו ואהבת מל' אבה²⁵ ל' רצון שיהי' הרצון שבחי' הוי' אלקיך יהי' בכל לבבך דהיינו בתוך כל הלב, דהנה יש פי' בואהבת בכל לבבך ל' הבטחה²⁶ שהאהבה תהי' בכל לבבך, אבל כאן הפי' שהבית היא ב' השימוש דהיינו להיות בבחי' רצון שהוי' אלקיך יהי' בתוך כל הלב כו'.

חוהענין הוא דהנה כתי' וידעת היום²⁷ והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' שענין הידיעה שהוי' הוא האלקי' הוא מצות לייחדו, שזהו מה שאנו אומרים בנוסח הקדושה ממקומו הוא כו' לעמו המייחדים שמו ערב ובקר בכי"ת²⁸ כו' שמע ישראל כי שמע ישראל ופסוק וידעת הוא ענין אחד שהם מצות לייחדו²⁹, וכמו שלבוא לידי ואהבת בכל לבבך שהיא מדה שבלב א"א כ"א ע"י³¹ התבוננות³⁰ בפסוק

טקד
שמע כו' כמ"ש במ"א, כן א"א לבוא לבחי' והשבות אל לבבך כו' כ"א ע"י בחי' וידעת³² בבחי' דעת והכרה כי הוי' הוא האלקי'. והענין הוא דהנה כתי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש³³, פי' תחת השמש כי שמש ומגן הוי' אלקים³⁴ שכמו שאור השמש א"א לקבל כ"א ע"י המגן ונרתק רק לע"ל ארז"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה³⁵ מפני כי לע"ל יזדכך העולם ויוכל לקבל אור השמש בלא המגן אבל עכשיו אין יכולים לקבל אור השמש בלא הנרתק כ"א ע"י הנרתק דוקא, וזהו מ"ש לשמש שם אהל בהם³⁶, ועד"ז יובן למעלה בענין שם הוי' ושם אלקים שהוי' ואלקים הוא כמשל שמש ומגן שפי' ש' הוי' ל' התהוות³⁷ ששרש ההתהוות הוא משם הוי' וכמ"ש יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו³⁸, ולכאו' הלא כתי' בראשית ברא אלקים³⁹ ובכל ע"מ לא נז' כ"א שם אלקים של"ב פעמים אלקים נא' בע"מ⁴⁰ ולא נזכר כלל שם הוי' כ"א אח"כ באדם ובבע"ח נא' וייצר ה' אלקים⁴¹, אבל בכל ע"מ לא נז' שם הוי' וגם במאמר נעשה אדם⁴² לא נז' שם הוי' כ"א שם אלקים, והיינו הגם כי שרש ההתהוות הוא משם הוי', אבל כדי שיתהוה העולם ליש ודבר נפרד זהו ע"י שם אלקים דוקא כי ש' אלקים הוא מדת הצמצום⁴³ המעלים ומצמצם כדי שיוכל להיות נבראים בע"ג, אבל אם הי' ההתהוות מש' הוי' לבד הי' העולם בטל במציאות ע"ד עולמות עליונים כו'.

י(ג) והענין הוא, דהנה שם אלקים הוא בחי' אותיות⁴⁴ וכמו שאנו רואים שהאותיות מסתירים על השכל⁴⁵ כמו תושב"כ שאין מושג⁴⁶ פנימיות ועמקות רזין דאורייתא המלובש בהאותיות מפני שהאותיות מסתירים על הפנימיות המלובש בהאותיות, ואפי' גם במשנה בחי' תושבע"פ הנה אין מבינים ביאור עומק המכוון

יאקה
וטעם הדבר בהמשנה כ"א ע"י ריבוי יגיעה והיינו ג"כ מפני שהאותיות מסתירים, כמו"כ יובן למעלה שש' אלקים הוא בחי' האותיות שזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו⁴⁷, עיר אלקינו הוא בחי' צירופי אותיות הדבור שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים כו' כמ"ש בס"י⁴⁸, ומפני שהאותיות מסתירים לכן יכול להיות יש ודבר נפרד, אבל אם הי' ההתהוות רק מש' הוי'^*49 לא היו מתהוים הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד כי ש' הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי'⁴⁹, ולכן הגם כי עיקר הבריאה הוא מש' הוי' שש' הוי' הוא מקור כל ההתהוות אעפ"כ נא' כי הוא צוה ונבראו ממילא כו', אבל בש' אלקי' נא' בראשית ברא אלקים שברא הוא לנוכח בחי' כח הפועל בנפעל⁵⁰ כי להיות הבריאה ליש ודבר זהו ע"י ש' אלקים דוקא כנ"ל, ומצות לייחדו היינו לייחד ב' השמות ה' ואלקי', וזהו וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים כולא חד⁵¹ כי מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו מצד בחי' ש' אלקים המסתיר כנ"ל, אבל באמת מצד בחי' ש' הוי' כולא קמי' כלא חשיב⁵² והי' והוה ויהי' כא', וזהו מ"ש אני ראשון ואני אחרון⁵³ ומבלעדי אין אלקים (אני ראשון לפני ההשתלשלו' ואני אחרון לאחר כל ההשתל' ומבלעדי באמצעיתא⁵⁴ אין אלקי' שאינו מסתיר רק לעינינו כו'), וזהו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש פי' תחת השמש הוא בחי' שם אלקים, דהנה אף אם יודע בש' אלקים דהיינו ענין הבריאה בראשית ברא אלקים מה יתרון בעמלו שזהו כמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'⁵⁵, אבל מש' אלקי' ידע שהרי יוסף אמר לו אלקים יענה את שלום פרעה⁵⁶, ומשה הודיע לו גם בחי' ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' וע"ז אמר לא ידעתי כו', ועיקר מצות היחוד שנצטוינו ליחדו הוא יחוד ב' השמות כי הוי' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא, וז"ע יציאת מצרים⁵⁷ לצאת מהמצרים וגבולים דש' אלקים ולידע שהוי' הוא האלקים כו', וזה הי' כללות ענין המשכן⁵⁸ היינו המשכת גילוי ש' הוי' בשם אלקים, הגם כי בברה"ע הי' ג"כ ע"י

יבקו
ש' הוי' בש' אלקים, אך הנה ש' אלקים מסתיר על שם הוי' שלכן נתהוה הבריאה שיהי' נראה לעינינו ליש ודבר נפרד, אבל ענין המשכן היינו שיהי' גילוי ש' הוי' בשם אלקי' וש' אלקי' לא יסתיר⁵⁹ גם לעינינו, וזהו שלש פעמים בשנה יראה כו' פני האדון הוי' (כי תשא ל"ד ך"ג), וארז"ל כדרך שבא לראות⁶⁰ כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו כו', וכתי' ושאבתם מים בששון⁶¹, וארז"ל שמשם שואבים רוה"ק⁶². ויובן זה ע"פ מה שפי' רש"י בחומש ע"פ ואמלא אותו רוח כו' (תשא ל"א ג') דעת⁶³, רוח הקדש, וממילא מובן שכאשר בצלאל לצורך עשיית המשכן הי' צריך שיהי' לו רוח הקדש, כ"ש שכאשר נגמר מלאכתו כו' וכבוד ה' מלא את המשכן⁶⁴, וכן בבהמ"ק שפי' יראה שנז"ל הוא כדרך שבא לראות כו' מה לראות בשתי עיניו כו' שנת' לקמן⁶⁵ שזהו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת, שהם ד"ע וד"ת, הרי האיר בחי' ד"ע בד"ת שזהו עוד מבחי' היותר גבוה מד"ע כמשנ"ת שם, מובן שע"י מצות ראי', וכן ע"י שאיבת מים חכ' בששון בינה כמ"ש בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון השני פ"ב⁶⁶, שאבו רוח הקדש כו', וזהו יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. הנה האלשיך פי' שבצלאל המשיך⁶⁷ בחי' ומדריגת בריאת העולמות בהמשכן, לכן הי' צריך לידע האותיות שנבראו בהם שמים וארץ, אבל הה"מ נ"ע פי' בהיפך⁶⁸ דבאמת מצינו שהמשכן גבוה יותר מבחי' ברה"ע כמשארז"ל (כתובות דף ה' ע"א) גדולים מעשה צדיקים ממעשה⁶⁹ שמים וארץ דאלו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים⁷⁰ ובמעשה צדיקים⁷¹ כתי' מקדש אד' כוננו ידיך⁷² פי' ב' ידות, והגם כי במעשה שמו"א כתי' ג"כ ידי וימיני אך הנה ידי יד שמאל יסדה ארץ בפ"ע וימיני טפחה שמים בפ"ע, וכמארז"ל נטה ימינו וברא שמים⁷⁴ נטה שמאלו וברא ארץ, אבל במקדש כתי' כוננו ידיך ב' ידות ביחד בחד מעשה⁷³ כו', והיינו כי המשכן הוא בחי' המשכת ש' הוי' שיהי' גילוי ש' הוי' בש' אלקים, משא"כ בחי'

יגקז
בריאת העולם שהי' ע"י ש' הוי' וש' אלקים, אבל ש' אלקים מסתיר על אור הוי' עד שנתהוה העולם שנראה ליש ודבר נפרד, וזהו שהי' בצלאל צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כי ע"י המשכן נמשך ש' הוי' בגילוי בבחי' שם אלקי' שהוא בחי' בריאת העולם לכן הי' צריך לידע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ דהיינו האותיות דש' אלקים⁷⁵, וזהו שנא' בבצלאל ולחשוב מחשבות כו' שהמשכת ש' הוי' הוא ע"י לחשוב מחשבות.

יד(ד) (ואפ"ל דהנה נת' לעיל⁷⁶ ששם אלקים הוא בחי' אותיות הדבור בחי' עיר אלקינו כו', וש' הוי' הוא ג"כ בחי' אותיות שהרי כתי' אני הוי' הוא שמי⁷⁷ רק שהוא ע"ד אותיות המחשבה⁷⁸, שבלבושי האדם הם אותיות היותר נעלים⁷⁹, לכן כדי שיוכל להמשיך מבחי' ש' הוי' זהו ע"י לחשוב מחשבות, ועוי"ל שבנפש שמים הוא בחי' שכל ומחשבה שהם מקיפים לגבי מדות ודבור, שהמח' מקפת הדבור והמחשבה אם⁸¹ היות שהיא לבוש להנפש עכ"ז היא לבוש הפנימי⁸⁰ ומתאחדת עם השכל כהדין קמצא⁸² דלבושא מיני' ובי' שהרי הדבור אם ירצה האדם לא ידבר אבל בלא לבוש המח' א"א שבע"כ יהרהר כו' כמ"ש מזה בביאור שובה ישראל הא'⁸³ בפי' הוי' הוא האלקי' בביאור פי' הראשון, ולכן ע"י שהי' בצלאל יודע לחשוב מחשבות שז"ע התדבקות בש' הוי' בחי' סוכ"ע⁸⁴ הי' יכול לעשות המשכן שענינו הוא בחי' המשכת ש' הוי' סוכ"ע בש' אלקי' וש' אד'⁸⁶ בחי'⁸⁷ ממכ"ע⁸⁵ ושלא יסתיר בחי' ההסתר דש' אלקים וש' אד' כו'). וזהו בצלאל למטה יהודה ואהליאב למטה דן שמשני שבטים אלו⁸⁸ דוקא הי' עשיות המשכן והיינו מפני כי דן הוא בחי' ש' אד'⁸⁹

טוקח
כי אד' הוא א'⁹¹ דין⁹⁰ ויהודה הוא בחי' ש' הוי'⁹² כי כל הד' אותיות דש' הוי' נמצאים ביהודה* והיינו שע"י בצלאל ואהליאב⁹³ נמשך בחי' ש' הוי' בש' אד' וש' אד' וש' אלקים הכל בחי' אחת⁹⁴. וזהו דכתיב בפ' ויקהל ראו קרא הוי'⁹⁵ בשם בצלאל, פי' שבצלאל קרא והמשיך בחי' ש' הוי' בשם דהיינו ש' אד'. והנה זה הי' ע"י בהמ"ק ומשכן כו', ועכשיו אנו ממשיכים זה ע"י הדעת הוא בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא כלל, שמה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו אבל באמת כולא קמי' כלא חשיב ממש לגבי ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' כא' שהוא בחי' ביטול הזמן בעבר הוה ועתיד, וכן הוא ביטול המקום כי שניהם מחודשים מאין ליש⁹⁶ כו', ועי"ז ממשיכים גילוי ש' הוי' בשם אלקים כו'.

טז*) המשך להגהות (ראה לעיל ספ"א והערה ב) ולא נרשם מקומו בפנים ואולי שייך כאן: ואולי י"ל שאות ד' שבתיבת יהודה זהו מש' אד' להורות על בחי' שילוב ש' אד' בהוי'^כא, וכמ"ש בלק"ת בביאור שובה ישראל הא' שזהו כלל בפע"ח שאות הראשון גובר^כב, וביהודה ג' אותיות קודם הד', וזהו ע"י בצלאל המשכת ש' הוי' בש' אד', וש' אד' לא יסתיר כו', ומ"מ הי' צ"ל אתו אהליאב משבט דן כי כאן המכוון שיהי' יראה את פני האדון הוי'^כג כמארז"ל לראות בשתי עיניו^כד בחי' יחוד ב' השגחות, ולכן הי' צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו ד"ת, והוא אתו היינו את בצלאל היינו שילוב ש' אד' בהוי', ולא ש' הוי' בש' אד' שאז ש' אד' גובר שמזה נמשך ההסתר כ"א שילוב ש' אד' בהוי' שיומשך הגילוי במשכן ומקדש כו' וע' לקמן^כה המובא מלק"ת מביאור כי תשמע בקול, ובלק"ת בד"ה ביאור שובה הנ"ל. אך א"א לומר כן שהרי יהודה וש' אד' שניהם^כו במל'^כז, רק י"ל שיהודה הוא ע"ד בחי' ש' אלקי' כמו שנת' בפי' הראשון דהוי' הוא האלקי' שהצמצום הוא בכדי שיוכל להיות ההתהוות, בד"ה שובה ישראל הראשון^כח, ולכאורה זהו כמו בבריאת העולם שזהו ג"כ ע"י ש' הוי' וש' אלקים, אך המעיין בת"א ד"ה וידבר אלקי' וארא^כט זהו בחי' יחוד הוי' ואלקים, וש' אד' הוא כמו סתם ש' אלקים. וע' בסידור בד"ה אד' שפתי תפתח^ל ש' אד' א' דין כמדומני שא' ממתיק הדין דאד' ולפ"ז הי' מתאחד עם משנת"ל שיהודה זהו כמו שילוב ש' אד' בש' הוי'.

יזקט
וזהו גדול מקדש שניתן בין ב' אותיות⁹⁷ להיות כי ע"י בחי' המקדש ממשיכים מבחי' ש' הוי' בשם אד', פי' שגם בבחי' ש' אד' הוא בחי' ד"ת יהי' ג"כ גילוי ש' הוי' איך שקמי' כלא חשיב, כי הנה כתי' כי אל דעות⁹⁸ הוי'⁹⁹ שיש ב' דעות הא' הוא בחי' ד"ע איך שקמי' כלא חשיב ולא יש שום מציאות כלל זולתו ית' ולמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין, אבל בחי' ד"ת הוא שהבריאה הוא יש מאין פי' שנתהוה למטה בחי' יש ודבר מאין פי' שאינו נראה ונגלה כו'¹⁰⁰, ובשם זה של אל כולל ב' הדיעות יחו"ע ויחו"ת היינו ד"ע וד"ת, להיותו בחי' תיקון הראשון מי"ג ת"ד¹⁰¹ ולכן כולל ב' הדיעות¹⁰² כמ"ש היוצר יחד לבם¹⁰³ המבין אל כל מעשיהם, ולכן מבחי' שם אל זה יכול להיות שגם בבחי' ד"ת יחו"ת ביטול היש לאין יומשך בחי' גילוי ש' הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב כי המגביהי לשבת המשפילי לראות¹⁰⁴ בשמים ובארץ בשוה. וע"ד דוגמא מה שמצינו בזהר באד"ר דקל"ב א' בענין תלת עלמין דנפקי¹⁰⁶ מתקונא קדמאה כו' שהתלת

יחקי
עלמין הם ג' עולמות בי"ע^*107 והם נמשכים מהתיקון הראשון די"ג ת"ד¹⁰⁵ שהוא בחי' מי אל כמוך¹⁰⁷, ולכאו' יפלא¹⁰⁹ איך יהי' דילוג המדרגה כ"כ¹¹⁰ מבחי' י"ג ת"ד דא"א מקור כל¹¹¹ האצי' שיומשך מזה ג' עולמות בי"ע, אך הענין הוא דהיא הנותנת שכדי¹¹² שיבא האור עד למטה כ"כ בעולמות בי"ע צריך שיבא ממקום הנעלה ביותר¹¹³ כי לעוצם הרוממות יוכל להשפיל א"ע למטה יותר כו', ולכן כדי¹¹⁴ שיהי' התהוות ג'¹¹⁵ עולמות בי"ע הוא¹¹⁶ דוקא ע"י ההמשכה מתיקון הראשון די"ג ת"ד¹⁰⁸ כו'. ועד"ז יובן כאן¹¹⁷ שלהיות ההמשכה במשכן ובמקדש בחי' ש' הוי' בחי' ד"ע בגילוי בש' אד' בחי' ד"ת, להיות הגילוי ע"י המשכן ומקדש שיגיע לכ"א בחי' הארת ש' הוי' להיות יראה כל זכורך¹¹⁸ כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו של מקום כו' שפי' בלק"ת פ' ראה¹¹⁹ בביאור הדברים בד"ה כי תשמע בקול ובהג"ה שם שזהו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת, ונת' שם בהג"ה שכדי להיות יחוד ב' השגחות שיהי' ביחו"ת כמו ביחו"ע זהו תכלית ועיקר מכוון הבריאה, וזהו עדיף מבחי' השגחה דיחו"ע עצמה והיינו שזהו ע"י המקדש מה לראות בשתי עיניו כו', ועוד פי' שם שכדי להיות ביחו"ת הגילוי כמו ביחו"ע זהו ע"י המשכה מלמעלה מב' הבחי' דיחו"ע ויחו"ת, וי"ל שזהו שם אל הכולל ב' הבחי' יחד, וע"ד קורא אני עליהם¹²⁰ יעמדו יחדיו, וע' במק"מ בפי' הזח"א דף ב' סע"א ששם אל שבבצלאל הוא המסייע לבצלאל, ולכן בצלאל שיש ש' אל בשמו¹²¹ קרא והמשיך ש' הוי' יחו"ע בשם היינו ש' אלקים ושם אד' היכל גימ' אד'¹²² כו', והכח ע"ז הי' מפני שיש שם אל בשמו, ועכשיו ממשיכים זה ע"י הדעת, וזהו כוונת אמרם ז"ל גדולה דיעה שניתנה¹²³ בין שתי אותיות אל דעות הוי', שע"י הדעת כי הוי' הוא האלקי' כולא חד עי"ז ממשיכים ש' הוי' כמו במקדש שקראו את השם ככתבו¹²⁴ מפני שהאיר שם ש' הוי', וכן הוא עכשיו ע"י הדעת, ולכן במקדש שם הא' ש' הוי' והשני ש' אד' לרמז על

יטקיא
ההמשכה מש' הוי' לשם אד' וש' אד' לא יסתיר כ"א שגם לעינינו יושג בחי' ד"ע, ובדיעה שם הא' הוא שם אל והשני ש' הוי' לרמז שכדי שיומשך ד"ע בד"ת ש' הוי' בש' אד' בגילוי זהו ע"י שם אל שכולל ב' הדיעות וי"ל שז"ע בצלאל בצל אל כמ"ש בזח"ב פ' תרומה דקנ"ב סע"א בצל אל ההוא דאקרי אל עליון, ועמ"ש בענין אל עליון גומל חסדים טובים בביאור ע"פ אלה מסעי השני שבלק"ת פ"ג¹²⁵ דהיינו שהיסוד מושך השפע מהבינה ומבחי' כתר, ולכן בצלאל בחי' יסוד¹²⁶ קרא ה' בשם ש' אד'. ובזה יובן מאמר המד"ר הנ"ל שהראה הקב"ה למשה בספרו של אדה"ר, שפי' ספרו של אדה"ר¹²⁷ הוא ע"ד שנת' במ"א* בפי' קורא הדורות מראש¹²⁸ היינו מבחי' א"ק אור כללי¹²⁹ בחי' מחשבה הקדומה¹³⁰ כו', ואפ"ל שז"ע מה שא"ל משה בצל אל היית שי"ל שזהו בחי' מח' הקדומה, שהו"ע בחי' צל בחי' מקיף כו' היית וידעת, ועכשיו זהו ע"י מצות ליחדו שזהו ע"י הדעת והכרה שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל סוכ"ע וארץ מתחת בחי' ממכ"ע, עי"ז והשבות אל לבבך כמו ואהבת בכל לבבך ע"י שמע ישראל כו'.

כ*) בצד הימיני של העמוד נרשם: כ"פ בס' שמות ח"ג דקל"ב ע"א בד"ה ראה קראתי^לא.