Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אהנסיעה לישיבה
בהלימודים בעיר זוראוויץ - הנסיעה לישיבת לידא - הרפתקאות בדרך - ההחלטה לנסות את ליובאוויטש
גבעירינו זוראוויץ לא היה מלמד שאוכל ללמוד אצלו, בילדותי למדתי גמרא שתי שנים ומחצה אצל המלמד ר' לוי יצחק. במלאות לי לערך אחד עשרה שנה, בחורף תרס"ז, מסרני אבי מורי ז"ל ללמוד אצל הרב דאשכנזים דעירנו, הרב ר' ברוך רבינוביץ (ד). למדתי אצלו מסכת בבא בתרא, ומצאתי חן בעיניו, אבל לא היה לי חבר עם מי ללמוד, והובלט ההכרח לנסוע לאיזה ישיבה ללמוד.
דהרב דיבר על לב אבי ז"ל לנסוע לעיר לידא, לישיבת ריינעס, כי שם לומדים גם לימודי חול ולשון הקודש המודרני (ה). הרב הנ"ל הי' לו הכירות עם הרב ריינעס ע"ה, ובא בחליפות מכתבים עמו, ונתקבלתי בישיבה ע"י מכתבי ההמלצה אודותי.
הבעירינו התגורר אז אחד מחסידי ליובאוויטש, שמו הי' ר' מיכל מעיר לוצין גליל דווינסק (ו), והוא הרבה לדבר על לב אבי ז"ל שיוביליני לליובאוויטש, והפליא את הישיבה: הבחורים לומדים דא"ח, הולכים לטבילה ביום ב' וה', נעורים כל ליל ששי.
והרב יצחק יעקב ריינעס - ראש ישיבת לידא
זהענינים האלו היו זרים לי. בעירינו זוראוויץ אף שהיו שם שתי בתי כנסת, נוסח אר"י ונוסח אשכנז, בכל זאת חסידות חי' לא הי' אז בעירינו (ז).
חאבי מורי ז"ל היה אז במבוכה מה לעשות, והוחלט אז לנסוע דרך עיר באברויסק, להוועץ עם דודו (של אבי מורי ז"ל) ר' טוביה שו"ב ז"ל.
טבמוצאי ש"ק פר' בראשית, אור ליום א' כ"ח תשרי תרס"ח, יצאנו מביתינו עם עגלה רתומה לנסוע לעיר ראגאטשאוו, ובאנו לשם ביום א' בקר, וביום א' לעת ערב שוב נסענו עם עגלה מכוסה (הנק' דולעזאנס) לעיר באברויסק, מרחק לערך ששים וויארסט רוסיא, ובאנו לשם ביום ב' בוקר.
יאף שדעת דודי זקני הנ"ל היתה נוטה לנסוע לליובאוויטש, אבל לבי משך אותי לנסוע ללידא, ואמרתי לאבי מורי ז"ל, ננסה נא על שנה אחת לנסוע ללידא.
יאסרנו למר אלכסנדראוו, ממשכילי הדור הקודם, גדול בתורה ג"כ ממכיריו של הרב ריינעס ז"ל, והוא שאלני באיזה מקומות בלימודי, ולא הצלחתי (זה היה הפעם הראשון שאני נוסע נסיעה ארוכה כזו, ונפגש עם אנשים שונים. ואף שהייתי בקי במסכתות ב"ק וב"מ בע"פ הרבה דפים עם האותיות, אבל תשובותי לא עלו כהוגן). אבל בקראו את מכתב הרב ר' ברוך רבינוביץ הנ"ל, הוסיף גם הוא דברי המלצה.
יביצאנו לדרכנו במסלת הברזל ללידא. בהתחנה מאלאצעצנא עלינו להחליף לרכבת אחרת של מסלת הברזל. ירדנו שם בבוקר בשעה 7 לערך, ישבנו כחצי שעה על התחנה.
יגנגש אלינו איש גבה קומה, זקנו מיושרה בתספורת, והתחיל לשוחח: בטח נוסעים אתם להישיבה? כן! השיב אבי מורי ז"ל. והתחיל לדבר מעניני הישיבה, ובהתעניינות גדולה התחיל אבי מורי ז"ל להוציא ממנו מלין.
ידהוא אמר שהוא משולח עבור הישיבה, ומתוך דבריו נודענו שנכון להשתדל שאלמוד בהמיצר, לא בהחומה, כי שם בחורים גדולים וספרי חול נמצאים בתיקם, וגם עלולים לעשן מקטורת ביום הש"ק.
טורפיון ידים חזק עשה עלינו הפ"ש, שנודענו מהמשולח הנ"ל. אבל בכל אופן עלינו לחכות בלא"ה למכונת הקיטור (פאיעזד) הנוסע לאיזה מקום שהוא, ובין כה חשבנו, אולי נפגש עם עוד מי שהוא.
טזישבנו כל היום על התחנה. הפאיעזד ללידא היה צריך לבוא בשעה הרביעית אחר הצהרים, ובשבתנו שם נכנס איש אחד בהדרת פנים, זקנו לבן, ושאל ג"כ לאן אנו נוסעים, בטח ללידא, והתחיל לדבר על הרב ריינעס.
יזאינני זוכר פרטי הדברים, אבל רושם דבריו בהתרגשות, ואמר: לאיש שעמד על הבימה עם אשה חצי' ערומה תמסרו את בנכם? וסיים דבריו: אני מתנגד, חפצים אתם שבנכם ישאר איין ערליכער איד, פירט אים אין ליובאוויטש.
יחכאשר הלך האיש שאלני אבי, מה אתה אומר בני כעת, מה נעשה (ח)? התחלתי לבכות.
יטאמר לי אבי מורי ז"ל, אם אינך חפץ נחזור הביתה.
כנזכרתי המצב בביתי, אין לי עם מי ללמוד, לא חבר ולא שום סביבה. הוצאות הנסיעה עלו לסכום כבד לפי"ע מצב אבי; ומצד השני אבי אמר לי שבליובאוויטש לא אוכל להמשיך לימודי לשון הקודש, וכן שפת המדינה, אשר התחלתי בשנת תרס"ז ללמוד (ט), לא אוכל להמשיך, והייתי מסובך ברעיונותי.
כאהתחלתי לבכות, ואמרתי לאבי ז"ל ניסע לליובאוויטש.
כבעייף הייתי מטלטול הדרך זה כשלשה ימים, אשר לא נסיתי עדיין בזה, והמצב הכבד העיק, ואמר לי אבי: שכב לנוח ואח"כ ניסע, עוד הרבה זמן לנסיעה (כי עם הפאיעזד שהי' צריך לנסוע בשעה 11 בצהרים לא נסענו), ואני אעיר אותך כשנצטרך לנסוע.
כגאמרתי: ואתה הלא תשב בפה, אולי יזדמן לך להפגש עם עוד מי, שתוכל להוודע עמו מה ולהתדבר.
כדישנתי איזה שעות, וכשהעירותי משנתי אמר לי אבא ז"ל, הפאיעזד ללידא נסע, ובעוד איזה שעות יבוא הפאיעזד הנוסע לליובאוויטש.