Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרס"ח
בהשו"ב ר' שלמה חיים ותלמידיו - סדר אמירת דא"ח בשבת - הבחינה וקבלת התלמידים בישיבה - המלמד ר' ליב באבין - אשל בבית ר' ישעי' ביילין - הדרכת ר' גרשון חן - השריפה באולם - הרצון לנסוע לבית לחה"פ - אכילת ימים - התוועדות חה"ש והמאמר - הלימוד במחלקת ר' יחיאל קאמיסאר והבחינות
גביום ד' בדר"ח מ"ח בצהרים באנו לליובאוויטש, וסרנו לבית ש"ב השו"ב ר' שלמה חיים קוטאין (י).
ד[אז התלמדו אצלו אומנות השו"ב אחדים מהתלמידים של הזמן ההוא (יא): השו"ב ר' מרדכי ע"ה הי"ד חפץ (יב), ר' שמואל ליב לעווין מפאריטש (יג), הת' אברהם [...] קראו אותו אברהם דער מלאך, הת' ר' פייוויש מסרקיסצענע (שהי' אח"כ שו"ב בראקשיק, כמדומני), ועוד אחדים שאין אני זוכר אותם.
התמיד היו כעשרה תלמידים מתלמדים האומנות הלזו (יד).
ובין התלמידים שהתלמדו אצל רש"ח ז"ל היה גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (טו).
זר' שלמה חיים בכללות מהותו הי' א בעל'בתישער איד, אבל באומנות השו"ב היה אומן יד].
ח* * *
טביום ה' הלכנו למשרד ובאנו בערב בזמן יחידות (כנהוג תמיד שביום א' ג' וה' בשבוע בערב מקבלים על יחידות), ונכנסנו גם אנחנו, אבי מורי ז"ל ואני, להיכל קדשו של אדמו"ר קודש הקדשים הרש"ב נבג"מ. זהו הפעם הראשון בחיי שאני רואה פני אדמו"ר מליובאוויטש ונכנס להיכלו ביום ה' לסדר נח, ב' לחודש מר-חשון תרס"ח. אודותי אמר אשר נפנה להנהלת הישיבה.
יביום ו' היינו אצל המשגיח ר' יחזקאל הימלשטיין (טז), והוא מסר אותי להרב ר' יחיאל קאמיסאר (יז) לבחון אותי, ובחן אותי [במוצש"ק], ונכנסתי למחלקת ר' ליב באבין, שהיה נקרא דער וויעטקער מלמד, כדלקמן.
יאבש"ק פר' נח, כמדומני שהיה זה אחר קבלת שבת בבית הכנסת, נכנס כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם הקטן (יח) הנקרא "קליינער זאל" (באותה תקופה עדיין היה אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אומר דא"ח שם).
יבאת המאמר היה אומר בקרן מזרחית דרומית. אצל מקום מושבו עשו כתבנית מ"ם סתומה (צד מזרח וצד דרום היה מכותלי בית המדרש, מצד מערב קרבו את מקומות התפילה (יט), ולצד צפון העמידו שלחן).
יגהמקום לא היה גדול, וארכו היה עד סמוך להעמוד, שהיה עומד קרוב לארון הקודש, שעמד באמצע בית הכנסת בצד דרום.
ידכ"ק אדמו"ר הריי"צ בא לבית המדרש קודם, לבוש בגדי שבת ושטריימעל (כ). הבחורים שוררו ניגונים. מבין המשוררים זוכר אני את הרב ר' שאול דוב נ"י זיסלין (שהי' אז בחור) רב בתל אביב. מן הנגונים זוכר אני ששרו אז את הנגון ידיד נפש הידוע בליובאוויטש.
טופתאום נעשה הס דום, ונעשה דרך רחבה, ונכנס כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, ואמר המאמר.
טזכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע
יזאינני זוכר לא את תחלת המאמר ולא את הענין. זהו הפעם הראשונה בחיי לראות מחזה נפלא כזה, ונשאר אצלי רק רושם המחזה, אבל המאמר לא הייתי שייך אז לשמוע ולהבין.
יחאחרי גמרו המאמר נכנס לחדר שני להנפש.
יט* * *
כהבחינה היתה במוצאי ש"ק. נתנו לי ללמוד בעצמי עמוד גמרא, וביום ב' או ג' בשבוע אמרו שנתקבלתי לישיבה.
כארושם עז היתה עושה התקופה של משך הזמן (שבוע או שבועיים) של קבלת התלמידים. הרבה תלמידים עם אביהם והרבה באו בעצמם. האבות מתדברים זה עם זה, וכל אחד לבו נוקפו אם יתקבל בנו; כי כבר שמה של הישיבה נודעה ובאים הרבה תלמידים ומקבלים רק בעלי כשרונות טובים, ואלה שלא נתקבלו לא בנקל הם עוזבים את ליובאוויטש.
כבמתחילים לדפוק על דלתות הלשכה, מבקשים השתדלות, נכנסים לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, שהיה אז מנהל הישיבה, רצים לרבנית הזקנה הצדקנית מרת רבקה ע"ה, שופכים דמעות ומתחננים, וישנם שמצליחים ובקשותיהם נשמעות ומתקבלים לישיבה (כא).
כג* * *
כדעל הזמן ההוא, היינו חורף תרס"ח, נתקבל למלמד בתו"ת ר' ליב באבין, שהיה נקרא דער ווייעטקער מלמד (כב).
כהכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אמר עליו שלא נשאר ממנו רק המלמד. היה גבה קומה צנום, ממש עור ועצמות, לא היה יכול לשבת על כסא או להיות נסמך על השלחן אם לא היה מונח איזה דבר, כמו בגד חורף (א פאלטא) או איזה דבר רך אחר. היה בקי את המסכתות ב"ק וגטין בע"פ ועוד מסכתות אחרות שלומדים בחדרים וישיבות קטנות.
כונכנסתי אצלו במחלקה הקטנה. למדו אז מסכת ב"ק. את המסכת למדתי בהתחלת למודי, והרבה דפים עד שור שנגח את הפרה הייתי בקי בע"פ עם האותיות, ובנקל עלה לי לדעת את השיעורים.
כזבאמצע הזמן העבירוני למחלקה השניה הגבוהה, שם למדו מסכת גטין. התחילו ללמוד עמנו תוספות.
כחבגשמיות הסתדרתי אצל ר' ישעי' ביילין, גיסו של השו"ב ר' שלמה חיים קוטאין. הי' איש בן תורה ויר"ש, אך שמש ההצלחה לא זרחה לו. ניסה בכמה פרנסות ולא הצליח. נסע לחפש פרנסה למקומות שונים ולא הצליח. הי' לו התקרבות גדולה מאת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. אבי ז"ל שכר לי אש"ל (אכילה שתיה לינה) אצל זוגתו, בעד ששה רובל ועשרים וחמשה קאפקעס לחודש.
כטבנם מר אלטער יחי' בן גילי בשנים למד אתי ג"כ בהמחלקה (הוא כעת גיסי, השו"ב ר' אלטער ביילין, בעלה של אחותי סאשע הינדע תחי').
לכאשר הביאני אבי מורי ז"ל לליובאוויטש, ועדיין לא הייתי בן שנים עשרה שנה, מסרוני על יד התמים הרב ר' גרשון חן (שהי' אז בחור בהאולם) שישגיח עלי, כי היה לנו קירוב משפחתי, היינו שדודי (אחי אמי מורתי ע"ה) ר' ברוך מאיר מאלקאוו נשא את דודתו (אחות אמו מעיר ראגאטשאוו), ולכן בקשו אבי ז"ל שישגיח עלי.
לאזכורני פעם אחת באמצע החורף תרס"ח נתקררתי (פארקילט). נער בן י"ב שנה ולא הורגלתי להיות נד מביתי. הלכתי להבחור גרשון חן הנ"ל לשאול מה לעשות, והוא הובילני להבחור יעקב זכרי' מאסקאליק. בליובאוויטש היה נקרא ר' יעקב זכרי' הנ"ל בשם "די מאמע", שהיה מקרב ומחבק את התלמידים הקטנים ומתעניין בהם (כג). ושאל: ישראל איז פארקילט? לך הביתה ותשתה ב' כוסות טה עם חלב ועם צוקער ואח"כ תלך לישון.
לב* * *
לגבבואי לתות"ל בשנת תרס"ח הי' משגיח על דא"ח באולם הגדול ר' שלמה ריסין מראגאטשאוו
לד[הי' נקרא שלמה בן דוד (אביו היה נקרא דוד), איש רך הטבע.
להאח"כ הי' רב בעיר אוואראוויטש הסמוכה להומיל].
לור' אלחנן דובער מרוזוב
לזבאמצע החורף נתמנה למשגיח על דא"ח באולם הגדול הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב (כד).
לחכשהתמנה ר' אד"מ הנ"ל בא ר' אליעזר קאפלאן (מנהל הלשכה, כמדומה שהי' נק' גם סגן מנהל תות"ל) לאולם הגדול, וקרא מכתב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות התמנות הרב אד"מ למשגיח על חסידות.
לט* * *
מבאמצע חורף תרס"ח היתה שריפה באולם הקטן. ימי החורף באירופה בגליל ההוא היו קשים מאוד, והיו מסיקים את תנורי החורף הרבה. בשעת בין השמשות ראינו ניצוצים אש יוצאים מן הקוימען וספרנו למורינו ר' ליב הנ"ל, וגער עלינו: מה זה עסקכם? למדו! ובעוד חצי שעה התפשט האש.
מאכפי המצב אז בעיירות הקטנות, מכונות מודרניות לכיבוי שריפות לא היו, אבל התלמידים הצטיינו בהבאת מים בחצר של הישיבה, וכל המשפחות של אדמו"ר ובנו ואמו שדרו שם. היו שני בארות מים, והיו שואבים בחביות גדולות ובמרץ רב עבדו התלמידים, וכבו את השריפה.
מבכ"ק אדמו"ר הרש"ב ובנו הריי"צ נבג"מ באו לבית המדרש אחרי אשר שקעה האש, והתלמידים עוד מביאים ושוברים התקרה והכותל של עזרת נשים. אחרי אשר כבו את השריפה עבר משך זמן של איזה ירחים שלא התפללו באולם הקטן, וכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ התחיל מאז לאמר דא"ח באולם הגדול.
מג* * *
מדכאשר קרבו ימי הפסח לבוא, חשבתי שבודאי אסע הביתה על חה"פ, אך אמרו לי שעלי ליקח רשות מהמשגיח הר"י הימלשטיין.
מההיות שבחן אותי במשך הזמן פעמיים והצלחתי בבחינות, וגם לא יכולתי להבין מדוע לא יניחוני לנסוע הביתה, ואיך אשאר על חה"פ שלא בביתי לא אצל הורי; ע"כ כתבתי להורי שישלחו לי על הוצאות ואבוא אי"ה הבית על חה"פ.
מואבל בסוף, כאשר הגיע קרוב לחה"פ ושאלתי רשות, לא נתנו לי.
מזאבי מו"ר ז"ל לא התרגז כ"כ עבור זה, כי לבד שמן הסתם הבין שכן צ"ל, עוד נוסף על זה ההוצאות היו לו להוצאה נוספת, אשר לפי מצבו אז גם ההוצאה של אש"ל עלתה לו בקושי מאד, ונשארתי בליובאוויטש על חה"פ.
מחאחרי חג הפסח הודיעני אבי מורי ז"ל, שכבד לו להחזיק אותי, וע"כ אשתדל להשיג תמיכה מהישיבה.
מטאז הותחלו אצלי חיי ישיבה של "והוי גולה" לפי ערך השגתי אז. סודר לי:
נא) הרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע התחילה אז את תמיכתה שהיה נקרא דער רעביצינס קרופניק, היינו שהיתה נותנת פעם אחת ביום תבשיל עבור התלמידים של המחלקות פת, ולפעמים איזה פאר-שפייז ותבשיל עם מעט בשר, ושכרה זה אצל ר' שמעון דובער ליפשיץ (כה) (איני יודע פרטי התנאים שלו איך היו). החזיק אכסניא, שגם בליובאוויטש לא היתה ממדריגה ראשונה, ואצלו סדרו עבורינו את בית האוכל.
נאעבור סעודת הערב קבלתי א' רו"כ לחודש מלשכת הישיבה, א' רו"כ לחודש נתנו לי מקופת בחורים, חצי רו"כ לחודש נתנו לי מלשכת הישיבה על עוגות (קיכלאך), זהו לסעוד הלב בבוקר עד סעודת הצהרים.
נבשבת קודש אכלתי אצל בעל הבית. השבת הראשונה אשר לא הורגלתי להיות סמוך על שלחן אחרים אירע עוד אי נעימות:
נגהשגת ה"ימים" (כו) היה מה שבחור אחד היה מוסר עפ"י רוב לחבירו, כשנזדמן לו להתחיל לאכול אצל בעה"ב אחר, או כאשר תלמיד אחד נסע מהישיבה, או איזה סבה שהיא.
נדאז אמרו לי שאוכל לאכול אצל ר' ליב באגאד (כז) על ש"ק. התפללתי תפלת שבת, ובלב דופק ורוח נכאה נכנסתי לביתו, ופגשתי שם את ר' אברהם פאפאק. בטעות, שאיני זוכר כעת איך אירע זה, שלחו גם אותו למקום זה על ש"ק. ואמרה בעלת הבית: אנה תלך כעת, תהיו שניכם פה. על ש"ק הבא הסתדרתי אצל שרה'קע ישעי' יודא'ס (כח).
נה* * *
נובחג השבועות תרס"ח אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ דא"ח בסעודה שנערכה בבית אמו הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה, אשת אדמו"ר מוהר"ש נבג"מ.
נזשלחן ארוך עמד בבית האוכל (הנקרא דיינינג רום) ממזרח למערב. בראש השלחן ישב אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. לימין השלחן היו המדרגות המוליכות לחדר משכבה של הרבנית ז"ל.
נחכפי מה שספרו לי הנה בשבועות תרס"ז היה הפעם הראשונה שכ"ק אדמו"ר הרש"ב ז"ל אמר דא"ח בעת הסעודה ביום ב' דחג השבועות, מאמר קצר וקל הבנה, ד"ה כשעלה משה למרום, וכל התלמידים גם הצעירים חזרו אותו.
נטהנחה מהמאמר של חה"ש תרס"ז
סבביכל שבעזבון המחבר
סאחשבנו שגם בשנה זו יאמר מאמר קצר וקל, דחקנו עצמינו בין הבאים כל הבית היה מלא מפה אל פה, והמאמר היה עמוק מאד, בהמשך למאמרים דשני ימים דחג השבועות שנאמרו אז, והבחורים הקשישים שאלונו (בשחוק על השפתים) האם יודעים אתם את המאמר?
סב* * *
סגבלימוד העלוני למחלקת ר' יחיאל קאמיסאר, אשר אז, לפי מה שקבלוהו, היה אז ירידה ממדריגתו, והותחל אז החיפוש לר"מ גבוה.
סדלמדנו מסכת כתובות. אותי הושיבו במחלקה א' (כפי מה שהיה אז היה כל מלמד לומד עם שני מחלקות, עם א' היה לומד והשני' לומדת לעצמה, מכינה השיעור וחוזרים על מה שלמדו מקודם).
סההתחלתי אז ללמוד בעצמי תוספות. לפי השערתי אודות כשרונותי וידיעותי היה עלי להיות במחלקה השניה הגדולה, והשתדלתי אצל הר"מ הימלשטיין ז"ל שיעביר אותי למחלקה השניה, והוא דחה אותי מפעם לפעם. עד שפעם אמר לי שכשאוכל ללמוד תוספות בעצמי (אפלייענען א תוספות) אז יעביר אותי למחלקה הגבוהה.
סופעם למדתי בעצמי התוספות ר"א אמר בזר שאכל כו' וקרע שיראים כו' (בדף ל' ע"ב), ואמרתיו בהשיעור בחלקת לשון ובהסברה מפורטה, שלקח כארבעים מינוטין, ובנצחון הלכתי למשגיח, שכעת בודאי עליו להעביריני למחלקה הגבוהה; אבל שוב פעם דחה אותי, ונשארתי שוב במחלקה א'.
סזבסוף ימי הקיץ הדביקו מודעות מהמשגיח שמיום ב' פר' כי תבוא תהי' בחינה לכל התלמידים מכל מה שלמדו במשך הזמן, ובאזהרות חמורות שכל התלמידים חייבים לדעת היטב כל מה שלמדו.
סחכל התלמידים למדו וחזרו בהתמדה יתירה וידעו היטב כל מה שלמדו. אך לפועל בחנו רק שנים או שלשה תלמידים מכל מחלקה.