Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרע"ז
בר"ה בסלאוויאנסק - חה"ס ברוסטוב - התוועדות שמח"ת - החזרה לטשערניגוב - הרד"צ חן - בנו הרמ"מ חן - פתיחת מחלקה בחרסון - הנסיעה לחה"פ לבית - הנסיעה עם האח לליובאוויטש - קופת בחורים - השריפה בליובאוויטש - נסיעה נוספת לטשערניגוב
געל ר"ה נסעתי אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נבג"מ, שהי' בקיץ תרע"ו במקום המרפא (ממרחצאות מי הים) סלאוויאנסק, ונשאר שם עד אחר ר"ה (ק).
דכמדומה שהיתה אז פקודה מאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (שהי' אז מנהל הישיבה) ששום אחד מהתמימים לא יבוא על ר"ה. ואעפי"כ באו כמעט כל התלמידים מהאולם מליובאוויטש על ר"ה. ואח"כ נתנו להם כרטיסי מסע חזרה, אבל הכריזו צו ששום אחד לא יהין לנסוע על חה"ס לראסטאוו. ואעפי"כ נסענו אחדים מהתלמידים לראסטאוו.
הסלאוויאנסק הוא מקום המרפא ממרחצאות מי הים, שבאים לשם לימי הקיץ, ולפי מצב הגליל ההוא, בתקופת ר"ה כבר עבר הקיץ והחל זמן הסתיו, ונשארו הרבה בתים פנוים, והי' לנו התלמידים (שלא הי' לנו במה לשלם לשכור דירה ללון) מקומות בבתים הפנוים ללון.
ואינני זוכר כעת הציור של הבית של כ"ק אדמו"ר שדר שם, וגם את מקום התפלה, ורק זאת אני זוכר, שבאו אורחים הרבה. בלילה הראשונה של ר"ה הי' מספיק אוכל עבור כל האורחים והתלמידים [את האכסניא הכין הקצב מבאריסאוו, שכחתי שמו, אך זכורני שהת' ליב גארעליק מבויד הי' חתנו], ועל שאר סעודות יום א' וב' דר"ה הי' רק עבור אורחים היותר חשובים, ואנו התלמידים הי' לנו לחם שחור ישן עם טיי.
זדירת כ"ק אדמו"ר נבג"מ היתה במעונות הקיץ רחוק מהעיר; ואף שבעיר היתה מקוה, אך המהלך הי' רב, וחפצו לעשות מקוה בשכונתינו.
חהגביר ר' צבי גורארי' הי"ד קנה בית קטן ובנו שם מקוה, ובליל זכור ברית השתדלו למלאותה מים, והניחו חתיכות קרח, והתעסקו בזה עד השעה השני' אחר חצות לילה, ושפכו מים קרים וחמין. אך לפי הנראה עוד לא התייבש היטב הצעמענט, או שלא הי' עב כ"כ, ונתבקעו הכתלים.
טכ"ק אדמו"ר נבג"מ הוכרח ללכת ביום ר"ה בבוקר למקוה שבעיר, מהלך רב. אנחנו הלכנו לים; אף שהאויר לא הי' חם ומי הים הם מלוחים. הלכנו שם גם בעשי"ת.
ילחג הסכות נסענו לרוסטוב כנ"ל. מאתרוגי קלבריא הי' מספר מצומצם, אינני זוכר כמה היו.
יאזאת היתה הפעם הראשונה שנפגשנו עם התלמידים של נאווארדאק, ההולכים בשיטת ר' יוסף יוזל הבעל מוסר המפורסם, כי התאחסננו אצל ר' מרדכי גערצולין, נכון יותר אצל אמו מרת חנה, שהיתה אשה צנועה ובעלת עובדין טבין, ושם התאכסנו גם תלמידי נאווארדאק, שגם ר' מרדכי הי' נחשב לתלמידם, ואמו היתה מקרבת אותם.
יבהתווכחנו אתם, הם הביעו שההתעוררות שלהם בתפלה הוא רק ע"י אמירת התיבות כמה פעמים ובקול, וזה מעורר הכוונה ופועל הטבת מדותיהם כו'.
יגהאכסניא היתה אז בבאלשאי פראספעקט 5 (, אבל על חג הסכות לא הי' ביכלתינו להסתדר על האכסניא, פשוט מחסרון אמצעים. גם לא הי' ביכולת לעשות שם סוכה. והסתדרנו בניעזניע בולווארינע 12, מקום הבית שקנו עבור התלמידים ילידי רוסטוב שלמדו בליובאוויטש (שכתבתי כבר אודותם), וכעת ניתוספו עליהם עוד תלמידים, סידרו עבורם בית מיוחד ללימוד כל היום, והר"מ ראזענבלום הי' המלמד שלהם.
ידבנינו שם סוכה וקנינו דגים ואווזות, ומרת חנה, אמו של ר' מרדכי הכינה ובישלה המאכלים עבורינו, כעשרים אורחים, אברכים ובחורים.
טוהיות שזה הי' באמצע המלחמה הודיעו שבל יבואו להתפלל לבית רבנו - רק אורחים ולא בחורים, והיינו באים רק לשמוע דא"ח.
טזעל שמח"ת באנו והי' הקפות למטה בבית המדרש, ורקדו על סופי הרגלים (די דיבעצקעס).
יזהגבאי המכריז הי' הר"ר אלחנן דוב מאראזוב, הכרזת פסוקי אתה הראת ומכירתם (כרגיל בליובאוויטש) הי' בחשאי, ואחר ההקפות הכריז שכל אחד ילך לביתו, ושהיום לא תהי' שום התוועדות.
יחאנו (שבעה בחורים) נשארנו לחזור המאמר שאמר אדמו"ר נבג"מ בלילה של שמח"ת (איני זוכר את כולם, רק את הר"י פייגין, זלמן דוד מיכלין ע"ה מעיר מגלין (הנק' אמלין)).
יטבאמצע החזרה שמענו שבדיוטא העליונה מתרחש משהו, מזיזים שלחנות והדלת נפתחת לפרקים קרובים ומוליכים כסאות.
כבינתיים נכנס הערל וכיבה את העלעקטריק בדיוטא התחתונה, ואנחנו המשכנו לחזור המאמר (כמובן בחשאי) אחורי המדרגות המוליכות לדיוטא העליונה.
כאכשגמרנו לחזור את המאמר עלינו למעלה, והנה כ"ק אדמו"ר נבג"מ יושב במסבה עם אנ"ש, לערך שלשה מנינים.
כבבתחלה ראתה אותנו הרבנית שטערנא שרה נ"ע ושאלה אותנו איך נכנסנו (כי השער הי' סגור), האם טפסנו על הגדר? וזה הי' אז סכנה ממש, כי הי' אז מצב מלחמתי (ווייענא פאלאזעניא), שעל דבר כזה היו יכולים גם להרוג בירי' על אתר.
כגאמרנו לה שח"ו לחשוב כן, רק שחזרנו את המאמר למטה.
כדהיא קבלה אותנו בנעימות. פתחנו הדלת וראה אותנו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. א"א לתאר במלין אותה הקורת רוח ועונג שהשתפכה על פני כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וציוה תיכף להביא עבורינו שלחן, כי לא הי' מקום אצל השלחן של האורחים. הפסיק וחיכה עד אשר כל אחד מאתנו קדש ונטל ידיו וברך המוציא.
כהכל אחד מאתנו אמר לו לחיים. דבר כזה לא הי' אז בגדר, שתלמיד יאמר לחיים לאדמו"ר. גם הרבה מהאורחים לא היו אומרים לחיים לאדמו"ר, שזה הי' נחשב להעזה, ובפרט בחורים; אבל גודל שמחתו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ פרצה כל הגדרים.
כואחרי אשר אמר כאו"א מאתנו לחיים המשיך הפארבריינגען. מהענינים שאני זוכר מה שדיבר אז כ"ק אדמו"ר נבג"מ:
כזרע, אז מען ווייס פון דעם איז א סימן אז מען האט צו דעם א שייכות, איז במחשבה (אולי הכוונה, שעצם הידיעה שיודעים מזה הלא נתפסת הידיעה מאיזה הארה מהנפש), וממילא צריכים לברר זה.
כחזייענדיק אין ליובאוויטש האב איך זיך ניט פארגעשטעלט אזא רע ווי דא איז, ממילא ווען מצד אין סוף קען זיין רע, רעדט מען דאך ניט ווי עס איז ידוע אין דעם ענין פון ז' ארצות -
כט[אביו זקנו של אדמו"ר שליט"א, ר' ברוך שניאור שניאורסאהן ז"ל, התחיל למנותם: ארץ ארקא תבל; ואמר אדמו"ר נבג"מ]
לכן, אבער וואס מיר ווייסן איז, אז זייענדיק אין ליובאוויטש האב איך ניט משער געווען אז עס קאן זיין אזא רע. געזינטער איז רע אז מ'ווייס פון אים ניט, געשמאקער איז אז מען ווייס און מען איז דאס מברר. וויבאלד אז מען ווייס פון דעם רע, איז א הוראה אז מען דארף דאס מברר זיין, און דערמיט וועט זיין א סוף.
לאחשבנו אז שהכוונה שאז תהי' הגאולה, אך לפה"נ דבריו רמזו להסתלקות שהיתה בשנת תר"פ.
לבהי' אז בתנועה של קירוב. הלך ריקוד באמצע הסעודה עם ר' ישראל לעווין מנעוויל.
לגאמר: משה (ראזנבלום) איז א נשמה, מיכאל (דווארקין) איז א מלאך (הם היו בעת ההתוועדות.
לדלערך בשעה שלוש וחצי אחר חצות לילה הלך ריקוד עם כל המשתתפים והלך לחדרו.
להאחר חה"ס נסעתי חזרה לעיר טשערניגוב.
לופרק מעניין מאד, והרבה פעל עלי היותי בטשערניגוב אצל הרב ר' דוד צבי (הרד"צ) חן ז"ל. זכיתי להסתופף בצל מיוחד מזקני החסידים המפורסמים בדורינו אז. הוא הי' איש נלבב בעל מדות טובות מצויינות, מופשט מהעולם, עובד ומשכיל ומגדולי ההוראה וחכם (קא).
לזהרב ר' דוד צבי (הרד"צ) חן מטשערניגוב
לחישבנו שם חמשה בחורים, אני, סענדער יודאסין, משה יוסף גאטליב, זעליג אראנאוו מקאחאנוב, ברוך פוטערמאן ועוד אחד, איני זוכר מי.
לטבחרנו מקום ללמוד בגליל לעסקאוויטש, במורד העיר (כמו קאנארסי בברוקלין), בבית הכנסת של הבעלי-עגלות, כי הם היו מתפללים בהשכמה והי' הביהמד"ר פנוי ללימוד בשעות הבוקר.
מהרד"צ התאונן, שאיך הוא יכול לאסוף אצל הבע"ב עבור החזקתינו, בשעה שאנו לומדים במקום שאין מי שרואה אותנו.
מאהוא הי' חפץ מאד שנהי' אצלו, והיתה לו קורת רוח מזה (אצל בנו הגאון הרב מנחם מענדל זצ"ל הרב מניעזין הי' כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ שולח תלמידים להשתלם להוראה).
מבהיינו באים אצלו לפרקים קרובים, והי' אומר לפנינו לפעמים דא"ח.
מגבב' וה' הי' הולך לטבילה, והיינו הולכים עמו ללוותו, ואח"כ היינו הולכים עמו לבית הכנסת לשמוע קדושה וברכו וקרה"ת.
מדבכל פעם שהיתה עוברת מכונית הי' מביט ואומר: נפלאות הבורא, נוסעת עגלה במרוצה בלי סוסים.
מהסיפרו לנו השו"בים דשם, שלפני שלושים שנה, היינו לערך בשנות מ"ו-מ"ז, הי' אומר כן גם אודות אופניים (וועלאסיפערס, הנק' באיסיקעל): נפלאות הבורא, נוסע אדם על שני אופנים ואינו נופל.
מוטאבאק להריח הי' כורך לפעמים בשטר מעות של א' רו"כ או שלושה רו"כ, כפי מה שהי' נמצא בכיסו.
מזעל מטבעות קטנות של נייר, שהוציאה הממשלה אז, לא הביט, כי היו עליהם צורות, רק נתן לנו להביט ולומר כמה הן.
מחדא"ח הי' אומר לפנינו - פעם לקו"ת או תניא, אבל הי' זמן שהיינו צריכים לחכות י"ב שעות או יותר ואח"כ הי' אומר שורות אחדים מהפרק תניא או מהמאמר, ואח"כ הי' אומר ביאור כשעה או יותר, ואח"כ הי' מסיים: גייט לערנען יעצט.
מטוכן הי' כשבאתי בשנת תרע"ז מרוסטוב, ושאל אם הבאנו המאמרים, ונתתי לו, ואמר שנבוא למחר ויאמר לפנינו המאמר, ובאנו ואמר לפנינו הקדמה מהתוכן של המאמרים לערך יותר משעה, ואח"כ אמר: גייט לערנען דעם מאמר.
נפעם ישבנו בביתו והיו שם גם השוחטים, ובתוך הדברים התחיל אחד מהמסובים לדבר על אחד. פנינו לראות, והנה הרד"צ צדד פניו וסתם אזניו.
נאפעם סבבנו המדובר אודות ר' חיים אליעזר ביחאווסקי (שהי' אז מחלוקת ע"ד צדקת רמב"ן בין ליובאוויטש - קאפוסט-באברויסק, והוא הי' מעורב בזה, ודיבר במכתביו קשות נגד אדמו"ר הרש"ב נבג"מ), ואמר: ער איז א אדם.
נבהוא ראה שאנו מתפלאים, ואמר: איי! (כאומר, הלא איני מבין מעשהו בדבר הנ"ל), נו! טרף נתן ליראיו, טירוף נתן ליראיו.
נגקבלת שבת הי' מתפלל מנין בביתו. הוא בעצמו התפלל לפני התיבה, אבל לא הי' יכול להגביל את עצמו, ובהתלהבות גדולה הי' מתפלל, פניו למזרח למערב לצפון ולדרום. אחר קבלת שבת הי' המנין ממשיך להתפלל ערבית והוא הי' נכנס לחדרו, והי' בא לשמוע ברכו אחר מזמור לדוד, ואח"כ בשעה מאוחרת בלילה (בחורף בשעה 10 בלילה) הי' מתפלל וסועד סעודת שבת.
נדבכל פעם בעת אמירת דא"ח שהי' אומר בזמן רעד"ר הי' מדבר באמצע בעניני עבודת ה' והי' בוכה, וכן לפרקים בעת אמירת המפטיר.
נהפעם נכנסתי אליו באמצע היום וראיתי אשה אחת קשת לב באה לפניו ונתנה לו צעטל וקיבל ממנה.
נוטרם החורף קנו עבורי בגד חורף תפור בלתי חדש, ושאלתי את הרד"צ ז"ל אם עלי לבדוק משעטנז, ואמר לי שאין צריך, כי ראשית הלא מדאורייתא צ"ל שוע טווי ונוז, ושנית אין אנו בקיאים להכיר, וע"כ אין צריכים לקרוע הבגד לבודקו (בנסיעתי לרוסטוב גנבו אותו ממני).
נזהרבנית היתה פאראליזירט בצדה האחת ולא יכלה לדבר, רק ברהמ"ז וברכות ואמן היתה אומרת בלשון זך וברור.
נחפעם ראיתיו דערשלאגן מאד (קב). לבי בכה מצער. מעולם לא ראיתיו כ"כ דערשלאגן. אף פעם לא הי' ניכר עליו איזה נפילת רוח ממצבו הגשמי. לפה"נ הי' הסיבה לזה שלא הי' לו מקום כראוי, לא הי' מי שידאג עבורו, פשוט בעלת הבית, ולא היו בגדיו נקיות כראוי.
נטפעם קיבל טלגרם מבנו הגאון הרמ"מ זצ"ל חן (קג), אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב מבקש אותו לנסוע לפטרבורג להפגש עמו שם בדבר עניני הכלל, ואמר לנו שנשלח טלגרם שיסע במסילת הברזל במחלקה 2 (צווייטע קלאס).
סאח"כ אמר לנו, אולי אין בדעתו לנסוע, ואם אכתוב לו כך אזי יסע מחמת כיבוד אב, לכן תכתבו לו, שאם הוא נוסע שיסע במחלקה 2.
סאאח"כ שאל מתי תתקבל הטלגרם? בלילה? אולי יעוררוהו משנתו? ע"כ תשלחו את הטלגרם באופן שלא תתקבל בזמן השינה (כ"כ גדלה אהבתו לבנו הנעלה הנ"ל).
סבלרגלי כובד המלחמה הי' חשש שיקחו גם בילעטן אדומים (עד בני חמשים שנה) לעבודת הצבא, ואבי מורי ז"ל חשש עבור עצמו. נסעתי לניעזין אצל הרה"ג הרה"ח ר' מנחם מענדל חן ז"ל להוודע, אולי יהי' באפשרותו להשיג פטור מהמלחמה על סמך שאבי הוא שו"ב. שהיתי שם יום אחד אצל האדם הגדול והקדוש הנ"ל.
סגלערך בשעה האחת עשרה לילה הלכתי לישון, והוא ישב ללמוד. בזמן קצר נרדמתי ולא ידעתי עד כמה ישב, אבל אופן הלימוד בהתחלתו נחקק ברעיוני: התחיל מהמשנה, רש"י, גמרא ותוספות, און ער האט אפגעטייטשט יעדן ווארט כמו שלומדים עם נער קטן.
סדהייתי בטשערניגוב עד קרוב לי"ט כסלו תרע"ז, שאז קבלתי מכתב מהרש"ז ז"ל האוולין בשם כ"ק אדמו"ר נבג"מ: היות שמתייסדת ישיבת תו"ת בעיר חרסון ע"כ אסע לשם (קד).
סהכמו"כ כתב גם לחברי מר שמואל קדיש ברטנובסקי (הנק' שמואל ראמענער), זעליג אראנאוו, סענדער יודאסין ומשה [יוסף] גאטליב.
סולפי מצב ההווה במשמעת התלמידים, עומדת לפני התמונה ההיא, שלא עלה שום רעיון או מחשבה כי אם תיכף לקחתי חפצי ונסעתי.
סזבדרך נסיעתי במסלת הברזל הייתי צריך להחליף למסלה אחרת בתחנת זמעיינקא. זה הי' אחרי השעה העשירית בוקר ועוד לא התפללתי. על התחנה הי' סאון אנשים נוסעים ואנשי חיל, כי היא היתה תחנה מרכזית. חפשתי מקום להתפלל באיזו פינה או חדר צדדי, והנה לנגד עיני החסיד ר' בן ציון רסקין מגזאטצק. פניתי אליו לייעצני איך למצוא מקום מוצנע להתפלל, ואמר לי: מפני מי יש להתפעל, עמוד להתפלל פה, אל תבוש מהם.
סחכל פעם שאני מעלה על זכרוני אותו המאורע מכיר אני יותר ויותר את מעלת האיש החסידי הזה. מאורעות כאלו הם הדרכות יסודיות בחיי החסידים.
סטבאתי לחערסאן, ושם היו כבר מספר תלמידים צעירים. הר"מ הי' ה"ר צבי גאטליב מקאוונא (אשר למדתי אצלו בשנת תרס"ט בליובאוויטש, וגם אז הי' זה הפעם השני' שקבלוהו לר"מ בתו"ת). משפיע בדא"ח לא הי' אז.
עהישיבה (קה) התנהלה ע"י בעלי בתים שהיו מסורים בכל לב לטובתה של הישיבה:
עאר' ישראל טשערטאק (גבאי ביהכנ"ס שלמדנו שם, סמוך לחוף הנהר דניעפער), האחים בעזפאלאוו ר' זלמן ור' דובער ניסן (בני הרה"ג הרה"ח ר' יעקב מרדכי ז"ל רב דפולטבה, שהיו שם בחערסאן מנכבדי הבעלי עסקים), ר' נטע האנזבורג (דודם, אחי אמם), ר' ארי' ליב ננס וזוגתו, האחים פלאטקין, ר' אברהם יעקב שקליאר ע"ה (קו) (שהי' אח"כ פה) ור' משה שו"ב חאריטאנאוו. הראשונים התפללו בביהכנ"ס שלמדנו שם. כל הצטרכותינו הספיקו לנו ביד רחבה.
עבבשלהי החורף ההוא, בעת למדי בחערסון, נעשית המהפכה ברוסיא והורידו את המלך ניקאלאי השני ממלכותו ונעשית הממשלה הזמנית.
עגתקופת הזמן ההוא כתובה ע"י סופרים שונים, בזמן ההוא החלו להתארגן מפלגות שונות תחת דגל התורה והמסורה. גם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ יצא אז בג' מכתבים: הא' לברך את הממשלה הזמנית בהצלחה, ב' מכתב התעוררות להשתתף בקניית מניות בההלוואה המדינית שהוציאה הממשלה, ג' קול קורא לאנ"ש ולכל החרדים להתארגן ולהשתתף בבחירות של כנסיות ציבוריות וחזוק היהדות אחרי שניתן חופש ליהודים ככל אזרחי המדינה.
עדזכורני פתגם אחד במכתבו: אחינו היראים מצויינים בהתרשלות.
עהלפני חג הפסח נפטרה אמו של חברי שמואל קדיש ברטנובסקי. נסעתי עמו עד ניקאליוב ללוותו בדרכו, ואני חזרתי לחערסון, אח"כ נסעתי גם אני לביתי על חג הפסח.
עור' שמואל קדיש ברטנובסקי
עזאחר חג הפסח נסעתי לליובאוויטש, ולקחתי עמי את אחי שלמה צבי יחי' ללמוד שם. מסילת הברזל היתה אז שלא בסדר ונסענו עד מוהילוב, ומשם באני' (פאראחאד) עד ארשא (שם ראיתי את התמים הלל ליברוב [ראיתיו גם אח"כ, אבל זה הי' כבר בשנים שאחר חתונתו], ומשם בעגלה דרך שצערבינא (הייתי אז בביתו של ר' מיכל משצערבינע, בנו של זלמן, חסיד מפורסם).
עחכשבאתי לליובאוויטש (קז), ירידתה של גאון ליובאוויטש עשתה עלי רושם מר. בית הרב חרבה. ר' זלמן פראדקין נכנס לפעמים בבית האוכל של הבחורים וניכר שסובל רעב, פרוסת לחם או איזה תבשיל הוא לוקח בשתי ידיו. התלמידים הצעירים מהשיעור מחלקים להם א' ליטרא לחם בשעה 12 בחצות היום, וסובלים רעב.
עטהתעוררתי אז לחזק את חברת קופת בחורים, שמטרתה היתה לתמוך את התלמידים שאין הישיבה נותנת להם די סיפוקם (קח).
פקראתי לאסיפה מהתלמידים הקשישים שהיו אז ויסדנו שנית את החברה.
פאשלחנו מכתבים לתמימים הנשואים שדרו בעיירות שונות שישתדלו כל אחד כפי יכלתו לסייע, ות"ל הצלחנו וסידרנו תמיכה לתלמידים עד כמה שעלה בידינו.
פבלסיבת הרעוואלוציע והמלחמה נעשה היוקר והתחילו לצמצם בהוצאה של הישיבה. חלות לשבת התחילו לאפות קטנות ומקמח פשוט של חטים. גם בבשר התחילו לצמצם. גם התחילו לתת לחם במשקל, לערך שני ליט לחם לתלמיד ליום (כעת בפה כבד לנו לצייר זאת, איך זה יכול אדם אחד לאכול ב' ליט ליום), ועוד היו תלמידים שהי' חסר להם המשקל הנ"ל.
פגבקיץ תרע"ז פרצה שריפה בליובאוויטש. זה הי' בבוקר, ואני הייתי אז במקוה. גם הי' אז במקוה הרה"ח ר' אברהם דוד פויזנער מקלימאוויטש (קט).
פדכששמענו בפעמון שיש שריפה, יצאנו מהמקוה במהירות וראינו שהעשן הולך וגדל. נראה הי' לנו שזהו מהבתים של אברהם ליאדיער והלאה (ובאמת הי' בשורת הבתים שכנגדן), ואשר האש הולכת לדרום (ובאמת הלך לצפון), וא"כ יש סכנת השריפה גם לדירתו של הרא"ד פויזנער, שהיתה בשכונת מורד העיר, סמוך למקוה.
פהע"כ התחיל לבקש אותי בבקשה היוצאת מקירות הלב, אשר לא ראיתי עליו מעולם (להיותו בלתי בעל התפעלות ניכרת), באמרו: ישראל, קום העלף מיר ראטעווען מיין ש"ס (הי' אצלו ש"ס דפוס ווילנא). הצלנו את הספרים על המישור שנעשה אז מהנחל, שהובישוהו ע"י שהמשיכו את מימיו למקום אחר.
פואח"כ הלכתי לישיבה, ונוכחתי לדעת אשר השריפה היא לצד השני (לצפון), ואשר היא אצל מקום דירתי, בביתו של ר' מיכאל קצנלנבויגן.
פזרצתי לדירתי וראיתי שהשריפה כבר התחילה לאכול את הגג של בתינו ולא הי' בגדר להציל יותר, ואחי שלמה צבי שומר את תיבת הכרים והכסתות שלנו. ראיתי שכמה בחורים באו לעזור לנו (בשעה שאני הייתי בבית הרא"ד כנ"ל), זה התחיל להציל את המנורה (היינג לאמפ) ולא הי' יכול להסירו, וזה חפץ להוציא שופלאד מהקאמאד (מגירה מהארון) ולא יכל, ואת הספרים לא הצילו.
פחאצלי היו ספרים וכתבים, ובבית הסמוך עמדו שני קלאזעטס מלאים ספרים של הר"ר אלחנן דוב מאראזוב, והכל נשרף.
פטבשלהי קיץ תרע"ז הייתי שנית בטשערניגוב (איני זוכר בדיוק אם זה הי' בסוף שנת תרע"ז או בתחלת שנת תרע"ח). כי עוד הפעם קראו את האנשים, גם אלה שהשתחררו לגמרי (הנק' ווייסע בילעטן). השתחררתי שנית מהצבא ע"י הצנורות הראשונים.
צאז היו ההכנות לאסיפה המדינית של כל היהודים, כמדומני בעיר חרקוב, לבחור ועד בחירי ישראל ולתקן כל עניני הדת והחנוך, במלות אחרות להשתמש בחופש שניתן ליהודים להיות ככל אזרחי המדינה.
צאגם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ השתדל ועורר את היהודים החרדים להשתתף בבחירות ולשלוח צירים למען שלא יקחו החפשים תחת ידם ההנהלה של הקהלות, והיו נוסעים ממפלגות שונות לבקר בעיירות להטיף לטובת מפלגות שונות.
צבהי' אז בטשערניגוב רב אחד שבא לטובת מפלגה דתית (שנקראה כמדומני נצח ישראל או כדומה לזה), והרד"צ ז"ל השתתף בעצמו באסיפה.
צגהאסיפה היתה במקום מרכזי בפומבי, והתאסף עם רב, אך בין הנאומים הרגיש הרד"צ ז"ל שאין זה כפי הרצוי במפלגה דתית, או בתנועה חרדית בלתי מפלגתית. הוא עשה בחכמה (למרות היותו בד"כ מופשט מעניני העולם) וביטל את האסיפה ולא בחרו צירים למפלגה הנ"ל.
צדאמנם לבסוף לא התקיימה האסיפה הכללית, כי בינתיים הפילו את הממשלת קרנסקי, והבאלשעוויקים בטלו את כל החברות והמפלגות הדתיות.