Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרע"ח
בר"ה ברוסטוב - המגפה רח"ל - התוועדות שמע"צ ושמח"ת - המהפכה השניה - שילוח תלמידי השיעורים מליובאוויטש לאריאל - מגבית חירום לישיבה בליובאוויטש - הנסיעה למוסקבא - נסיעת הבחורים מליובאוויטש - הנסיעה לרוסטוב - החזרה לליובאוויטש - ההעתקה מליובאוויטש לקרעמענטשוג
געל ר"ה תרע"ח נסענו, כל הבחורים מהאולם הגדול, לרוסטוב. התאכסנתי אז אצל האכסניא הקודמת, אצל ר' מרדכי גערצולין (קי) המוסר'ניק הנ"ל, אבל כעת היתה דירתו ברחוב סטארא פאטשטאווע 122.
דבר"ה שנה ההיא היתה מהלכת מחלת שפאנקע (קיא), זה הי' כמו הצטננות, אבל עמה הי' בא מה שהיו קוראים ארויף און אראפ (הקאה ושלשול). א"א לתאר בדברים את גודל היסורים שסבלו מזה. אותי חטפה המחלה בליל ראשון דר"ה. ארבעים אנשים לערך לא יכלו להיות בעת הקריאה ותק"ש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ ושכבו למטה במדור התחתון.
הבין כסא לעשור פגעה המחלה ב[ר' זאב וואלף ברונשטיין] אביהם של האחים ברונשטיין מטשערקאס (חיים עזרא, [נתן, מרדכי] והערשקא. ואח"כ נתקבל לגיסם, שלקח את אחותם, הת' שלמה חיים קסלמן, כעת משפיע בתו"ת באה"ק בלוד) ושחל"ח (קיב).
והאחים ר' חיים עזרא ור' מרדכי ברונשטיין
זאנו הבחורים שנשארנו ברוסטוב על חה"ס, אחדים מאתנו ואחדים מהאורחים עסקנו בכל הענינים כמו ח"ק וכו'.
חעל חג הסכות היו אצל אדמו"ר נבג"מ כמה אתרוגים מקלבריא (קיג), ונתן אחד עבור אנ"ש לברך עליו.
טבאמצע חוה"מ סכות בא פסח וואלף מזיטאמיר (קיד), באמצע היום, ועדיין לא בירך על אתרוג. ר' מ"מ משרת הוציא לו אתרוג לברך עליו, ובטעות הביא את האתרוג של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. אח"כ היתה שקו"ט אם יצא, או שצריך לברך שנית.
יבשמע"צ ושמח"ת היתה התוועדות יוצאת מן הכלל. כללות הנושא של כל ההתוועדות של ליל שמח"ת קודם ההקפות ושל אחר ההקפות ושל יום שמח"ת הי' בנושא הכרחיות ענין העבודה (בליובאוויטש הלא זהו המכוון), בדבר ענין אריכות התפלה.
יאהשיחות בד"כ ישנם בקופיר ובדפוס של תורת שלום (קטו). אביא כאן רק איזה פרטים ומאורעות מענינים שנרשמו בזכרוני.
יבבלילה בהתוועדות שלפני ההקפות ישבו אצל השלחן נכבדי אנ"ש. בזמן ההוא נמצאו ברוסטוב הרבה מפליטי המלחמה מפולין (עד אשר, כמדומני שזה היה בתחלת שנות פ"א ואילך, התחילה החזרה לביתם ברשיון הממשלה. סיפרו אז בשם הבעל חפץ חיים ומשנה ברורה שאמר שמותר לנסוע מרוסיא אפי' ביוהכ"פ שחל להיות בשבת), והיו ביניהם אנשים בעלי צורה וחסידי חג"ת (כלשון אדמו"ר הריי"צ נבג"מ), גור ואלכנסר ועוד. הם היו באים לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לזמני התוועדות ועל יחידות, ומהם שנשארו מקושרים (קטז).
יגבין המסובים אל השלחן הי' רב נכבד מעיר ט. פולין, איש זקן עם שערות לבנים. כנגדו ישב הגביר החסיד ר' צבי ז"ל גורארי' הי"ד. הרצ"ה הושיט לו כוס יי"ש להרב הנ"ל, וכשרצה לקחת לקחו הרצ"ה בחזרה. ושוב פעם עשה כן. מובן שהרצ"ה לא היתה כוונתו צו רייצן זיך, כ"א געבן אים א חסידישען ריב?.
ידכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ הבחין בזה ואמר לו: קוועטש א שטיין. כלומר, הוא איננו כלי לביטושים כאלו ולא יפעול עליו עי"ז את הנרצה בזה.
טור' אנשיל מקאפוטקעוויץ (קיז) (פלך מינסק) בא אז אל כ"ק אדמו"ר נבג"מ לרוסטוב, ואחרי ההקפות הוא הלך לביתו (בליובאוויטש אחרי ההקפות, שהיו בד"כ בשעה מאוחרת בלילה, היו נכנסים לסעודה לבית אדמו"ר רק יחידי סגולה).
טזכשבא ר' אנשיל בבוקר ומצא שאדמו"ר יושב בהתוועדות, שאל אותו אדמו"ר נבג"מ: ר' אנשיל, איר האט שוין געזאגט ברכות? זאגט לחיים! ונתן לו כוס משקה ואמר לחיים.
יזהרבנית מרת שטרנא שרה הצטערה מזה שאדמו"ר יושב זמן רב כ"כ בהתוועדות, אחרי העבודה של כל הלילה בהתווועדות והקפות. וביקשה אצל ר' לייב זלמנזאהן (הי' נקרא לייב פערלא דבורה'ס, אחד מקרובי המשפחה שהי' דר בליובאוויטש, ועל חג הסכות הנ"ל הי' ברוסטוב) שיפתח את הלאדן (תריסים) ויכנס אור השמש.
יחכשפתח את הלאדן האירה השמש בתוקף, ואמר אדמו"ר: מה זה? מספרים שיש שמש בעולם? אנו יודעים שהקב"ה ברא שמש בעולם!
יטאחרי השעה התשיעית בוקר ברכו ברהמ"ז.
כבעת ברכת המזון הי' הר"ש קוראטין מבושם ביותר וישב אצל השלחן. כ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר שייראו שיברך ברהמ"ז, ונשאר אדמו"ר נבג"מ לחכות עד שיברך.
כאהתחילו לומר לרש"ק שיברך והתחיל לומר שיר המעלות, ואמר פסוק ראשון ונשתתק. אמרו לו שוב שיברך והתחיל עוד פעם כנ"ל, וכן עשה כמה פעמים. אח"כ התחיל לומר רבותי מיר וועלן בענטשען ג"כ כנ"ל, ואמרו לו שיתחיל מברוך אתה, והוא אמר כל הנוסח: ברשות אדונינו מורינו כו'. וכ"ק אדמו"ר ישב אצל השלחן עד אשר גמר את ברכת הזן את הכל.
כבכעבור שלושת רבעי שעה, אחר שקמו מהשולחן, הלכו להתפלל שחרית.
כגלערך בשעה 3 וחצי אחר הצהרים כבר ישבו להתוועדות סעודת יום שמח"ת.
כדמה שנשאר בזכרוני מהתוועדות היום, אמר אדמו"ר נבג"מ: ששאלת מה שאמר אדמו"ר הזקן שאם ישאלו: ליוביש טי בא-גא? (האוהב אתה את השם) וועט ער זאגן: ליובלי ליובלי! (אני אוהב אני אוהב).
כההשאלה היתה של הרז"ה ע"ה האוולין (קיח).
כוההתוועדות נמשכה עד שעה מאוחרת בלילה, לערך קרוב לחצות רקדו בבית סביבות כל החדרים.
כז* * *
כחביחידות שהייתי אצל אדמו"ר נבג"מ בשנת תרע"ח (קיט), והייתי אז מהמאריכים בתפלה, אמר לי ללמוד על הוראה. ואמר בזה"ל: דער טאג איז גרויס, מען קאן ביידע זאכן טאן.
כט* * *
לבתחלת שנת תרע"ח נעשית המהפכה האדומה ברוסיא. התחילו אז הפרעות ודוחק בכל הדברים וגם במזון.
לאהתחילה אז המלחמה האזרחית ברוסיא, הרוסים האדומים הפסיקו ללחום ומלכות אשכנז הלכה וכבשה בכל מרחבי רוסיא, ביחוד במקום מושב היהודים (קכ).
לבכ"ז גרם לקושי המצב בישיבה, היוקר ומיעוט ההכנסה ודוחק בהשגת מיני מזון והתקרבות האשכנזים למחוז ארשא. התחילו אז לצמצם בהוצאות. הפסיקו לתת בשר לתלמידים בימי החול וכו'.
לגאז התחילו לחשוב על העתקת הישיבה מליובאוויטש.
לדר' יהודה אידל באנק מגערמאנאוויץ
להבתחילה שלחו את תלמידי השיעורים לאריאל; שם דר השו"ב התמים ר"י פאנטילעיאוו (קכא) וגם מר שמולעוויץ, שהי' איש אמיד והתקשר אל כ"ק אדמו"ר נבג"מ. יחד עם תלמידי השיעורים שלחו מליובאוויטש שלושה בחורים: שמואל חיים שעכטמאן מזלאבין ואבא מבאלהאקאוו, והשלישי כמדומני הר"ר ישראל זובער (שנהרג בבוסטון ע"י רוצחים) הי"ד.
לוהמצב הלך וגרע, והאשכנזים התקרבו יותר לליובאוויטש. נסע אז התמים ר' אידל באנק מגערמאנאוויץ לרוסטוב, לשאול מאת אדמו"ר נבג"מ מה לעשות עם תלמידי האולם.
לזהמצב הכלכלי בישיבה הכריח לנסוע לעיירות הגדולות (קכב), מקום מושב אנ"ש בעלי יכולת, להתרימם להחזקת הישיבה.
לחהר"ר שילם קוראטין נסע לפטרבורג, ר' אליעזר קאפלאן נסע לוויטעבסק ונעויל, אותי שלחו למוסקבא, ונסע אתי גם התמים ר' ליב קרסיק.
לטיצאנו באור ליום השני י"ג אדר, קראנו את המגילה בלילה ועלינו לרכבת (קכג).
מעלינו הי' לקחת בבוקר את הרכבת של מסלת הברזל בתחנה שבעיר קראסניע ולהגיע באמצע הלילה למוסקבא. אמנם הרכבת באה לעת ערב, בערך זמן המנחה.
מאמסיבת הקירוב לשדה המלחמה רבו הנוסעים, אנשי חיל ואנשים הבורחים משדה המלחמה, ובפרט שהרכבת באה באיחור, לכן היתה מהומה ודוחק גדול. סוכ"ס נכנסנו לרכבת ועמדנו צפופים ואיבדנו זה את זה.
מבבאמצע הדרך, לערך בשעה העשירית בוקר, מצאנו איש את רעהו, ואחרי חיפושים רבים מצאנו גם את החפצים שלנו (קכד).
מגהיינו צריכים לבוא למוסקבא בשעה 11 בוקר, וחשבנו להתפלל ולקרוא המגילה במוסקבא; אך גם בדרך התעכבה הרכבת, ובראותינו שכבר קרוב לשעה השלישית אחר הצהרים ועדיין לא הגענו לסמיכות עיר מוסקבא, שכרנו מאת הקאנדוקטער את החדר שלו למשך שעה (במחיר שבעה רו"כ), התפללנו בו וקראנו את המגילה.
מדבתחלת הערב באנו לעיר מאזאייסק. כשירדנו על התחנה לשתות מים, ניגש אלינו ראש התחנה (נאטשאלניק סטאנציע) וביקש מאתנו פרוסת לחם ונתננו לו. ובבואינו למוסקבא על התחנה חטפו מאתנו פרוסות לחם. כ"כ גדל שם הרעב.
מהסרנו לבית ידידינו ר' ברוך שלום ע"ה כהן. הוא לא הי' בביתו, ובמשך איזה זמן בא וכיבד אותנו בסעודת פורים, פת מן תפוחי אדמה עם מעט קמח שעורים וקמח דגן.
מוסיפרנו לו את מטרת בואינו, ותיכף למחרת בבוקר הלך עמנו ללשכת הגביר ר' זאלקא פערסיץ ע"ה, והתחיל לצלצל על הטלפון, ובמשך היום נאסף שמונה עשר אלף רו"כ.
מזתפרנו בבגדינו, כל אחד תשעה אלפים, וחזרנו לליובאוויטש.
מחגם הר"ש קוראטין בא מפעטערבורג, והר"א קאפלאן בא מוויטעבסק ונעויל והביאו סכומים מסוימים, ועול החובות נוטל כמעט.
מטאמנם הפחד של האשכנזי הולך וגדול, כי הולך וכובש ומתקרב לליובאוויטש. ובכן פנו אלי הר"ש קוראטין והר"א קאפלאן בבקשה שאסע לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, לשאול חוות דעתו הקדושה מה לעשות עם הישיבה, אם האשכנזי יכבוש את ליובאוויטש (קכה).
נהם ביקשו גם לשאול אודות עצמם, שהם בעלי משפחה, ויראים פן תופסק הדרך, ולא יוכלו לבוא בקישור עם משפחותיהם. והר"ר יעקב ברוך קאראסיק ביקש לתאר את מצבו לפני אדמו"ר, שהוא מטופל במשפחה ויש לו בפה פרה, ואיך יוכל להתפרנס אם תיסע הישיבה מליובאוויטש. גם הרש"ג ביקש לתאר מצבו לפני כ"ק אדמו"ר נבג"מ.
נאגם היו צריכים להוביל אל כ"ק אדמו"ר נבג"מ את הקמח שמורה שטחנו עבורו בליובאוויטש ברחים של יד, ושלחו אותו על ידי.
נבביום ד' (קכו) בבוקר חזרתי ממוסקבא, ומיד באור ליום ה' נסעתי לרודניא, והייתי צריך לבוא לאריאל ביום ה' לעת ערב; אמנם הדרכים היו מלאים אנשי חיל הנסוגים אחור משדה המערכה, כי האשכנזי הולך וכובש, וגם הרכבות לא הלכו בזמנם מטעם הנ"ל, ומטעם הפרעות ושינוי הממשלה ושלטון האדומים, ולכן באתי לאריאל ביום ו' בצהרים.
נגסרתי לבית ידידינו התמים השו"ב ר' יעקב ע"ה פאנטיליוב, שם היו השיעורים, היינו תלמידי השיעורים. ביהמד"ר שלמדו בו הי' גדול ורחב ידים והחזיקו את התלמידים בכל הצריך להם, אבל רוח העיר פעל על התלמידים. בית עקד הספרים העירוני (ביבליותעק) הי' סמוך לביהמד"ר והתלמידים לקחו משם ספרי קריאה, והורגש ההכרח להוציאם משם.
נדבמוצש"ק יצאתי מאת ידידינו ר' יעקב ע"ה. לנסוע דרך קורסק חארקאוו לרוסטוב כבר לא הי' אפשר, כי האשכנזי הפסיק את הדרך בכיבוש עיירות באמצע.
נההוכרחתי א"כ לנסוע דרך קאזלאוו, סאראטאוו, טאמבאוו, צאריצין, נאווא טשערקאס, ליחיא. התיישבתי ברכבת בליל מוצש"ק ובאתי לראסטאוו באור ליום ה'.
נובכל הדרך הי' אצלי רק חלה אחת של מזונות, שנשאר אצלי ממה שנתנו לי בליובאוויטש צדה לדרך, ומן יום א' ערב עד יום ד' ערב, שלשה מעל"ע, באו לפי רק שנים או שלושה תפוחים ואיזה חתיכות צוקער.
נזכשהגעתי לרוסטוב נכנסתי לבית ר' אברהם ליאדיער על האכסניא, ותיכף כאשר עברתי את מפתן הבית אמרו לי: הלא באת לכ"ק אדמו"ר, צא מפה, כי פה יש חולים בחולי הטיפוס, ולא תוכל להכנס אח"כ לבית כ"ק אדמו"ר. יצאתי משם ונסעתי ישר לבית אדמו"ר.
נחתיכף הודיעו לכ"ק אדמו"ר נבג"מ שבאתי. האדמו"ר יצא ושאל אצלי: כמה שמורה הבאת? אמרתי שאין ידוע לי (כי אני באתי לליובאוויטש ביום ד' בוקר ובלילה הי' עלי לנסוע), רק התלמידים הכינו הכל. הוא ניסה להגביה את החבילה ולא יכל, ואמר לי, שכנראה יש כאן יותר מעשרים ליט. אח"כ שאל אצלי: מהו מחיר הלחם בליובאוויטש, ואמרתי שיותר מששים רו"כ א פוד. ושאל מהו המצב, וספרתי לו מהנסיעות למוסקבא פעטערבורג וויטעבסק ונעויל ומההוצאות. ושאל אם יש מה לאכול, ואמרתי שת"ל אין סובלים רעב. ואמר שאי"ה מחר אבוא.
נטהלכתי לאכסניא של ר' מרדכי ומרת חנה גערצולין, ספרתי להם שזה שלושה ימים שלא אכלתי; אבל גם בביתם לא הי' לחם. שתיתי כוס חמין והלכתי לישון.
סלמחרת בבוקר הלכתי להתפלל, והנה מחפשים אותי, כ"ק אדמו"ר הריי"צ בן אדמו"ר אמר שתיכף אבוא.
סאבאתי ואמר לי שכ"ק אדמו"ר נבג"מ מסר, שתלמידי הזאל ישארו בליובאוויטש, ואני אסע לקרעמענטשוג לסדר שם את תלמידי השיעורים, שבימות החול יאכלו בישיבה ועל ש"ק יוכלו לאכול אצל בעלי-בתים, ושאנ"ש בקרעמענטשוג יתנו עשרת אלפים רו"כ עבור תו"ת.
סבאמרתי אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ אולי יכול אני להשאר פה עד אחר ש"ק, וגם לא אכלתי מאומה זה איזה ימים. והשיב: חפץ אתה לשמוע דא"ח? אשאל את פי אאמו"ר (קכז).
סגיצא ואמר לי שכ"ק אדמו"ר נותן לי רשות להשאר על ש"ק. ובדבר סעודה אמר שכבר סידר שיתנו לי לאכול, ור' אברהם ליאדיער, שהי' אז גבאי ומשרת בבית נתן לי סעודה.
סדבשבת (פר' החודש) אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ המאמר החודש הזה (קכח).
סהבמוצש"ק נכנסתי להיכל קדשו של אדמו"ר נבג"מ, ושהיתי ארבעים מינוטין (לפי הסדר של יחידות אז הי' זה זמן רב).
סוכ"ק אדמו"ר נבג"מ דיבר אודות ההעתקה מליובאוויטש, והביע חו"ד הקדושה: א) אמר שהוא חושב שהאשכנזי לא יקח את העיר ליובאוויטש. ב) גם אם יקח את העיר הוא חושב שלא ישלטו שם בחוזק כמו שהיא מדינתם, ויוכלו ללמוד עכ"פ קבוצות של חמשה חמשה או יותר בבתים. ג) אם גם זה לא יעלה, אז הוא חושב שהגבול לא יהי' גבול חזק, ויוכלו לעבור דרך הגבול ולצאת מתחת ממשלתם. אמנם להעתיק מליובאוויטש, "דער אור וועט זיך דאך פעלן", ודיבר עוד איזה דברים בזה. ואמר ששלחו טלגרם לליובאוויטש שתלמידי האולם הגדול לא יסעו מליובאוויטש (קכט).
סזאחרי גמר היחידות עמד כ"ק אדמו"ר ממקומו (ואף שזה הי' מצד שלא הי' אז זמן יחידות, ולא הי' צריך עוד מישהו להכנס, אבל) ליווה אותי עד הדלת וברך אותי (קל).
סחלמחר בוקר עוד הספקתי להכנס לבית אדמו"ר לשמוע חזרה מהמאמר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ גער בי: עד מתי אתה מתעכב פה? ונסעתי תיכף לתחנה, אף שהי' עוד יותר משתי שעות עד זמן נסיעת הרכבת.
סטבהגיעי לתחנה (קלא) נדהמתי בראותי שורות של מחכים לקניית כרטיס, ויש מהם שעומדים מתחלת הלילה. אודות השגת כרטיס ליום א' כבר התייאשתי, ובקושי רב השגתי כרטיס על יום ב' למחרתו.
ענלוה אלי ר' שמעון לעוין, מגדולי המשכילים בדא"ח בעיר קרעמענטשוג, ונסענו יחד.
עאאמנם שדה המערכה התקרב גם לרוסטוב. נסענו שתי שעות והוכרחנו לצאת ולחכות על רכבת אחרת, וכה נסענו בהפסקות. דרך חרקוב לא יכלנו לנסוע, ונסענו דרך קאנסטאנטינאווקע לפאלטאווע.
עבבאנו לעיר פאלטאווע ביום ג' בוקר. שאלנו אודות רכבת לקרעמענטשוג, ראינו שעוד הרבה יהודים וא"י מחכים, ואמרו שאין ידוע מתי תבוא, ואין ידוע אם תהי' רכבת ומתי תהי'.
עגחפצנו לילך לעיר, אבל יראנו פן בינתיים תבוא רכבת.
עדלא נתנו שום תקוה על ביאת רכבת, והתחלנו לחשוב אודות לנסוע בעגלות (אוטובוסים ורכבות קיטור (מכוניות) לא היו אז ברוסיא בריבוי), אבל התחילו לספר שמחנות רוצחים נמצאים בדרכים ושודדים והורגים יהודים, ונהרגו כמה קבוצות בנסיעתם מעיר לעיר. נשארנו מחכים.
עהלעת ערב באת רכבת משא, ואמרו שנוסעת לקרעמענטשוג. נכנסנו בה ובאנו ביום ד' בוקר לקרעמענטשוג.
עובבואי לקרעמענטשוג נודע לי שקבוצות התלמידים כבר עזבו את ליובאוויטש, וזה הי' על סמך טלגרם קודם שהתקבל מכ"ק אדמו"ר נבג"מ מרוסטוב, עפ"י הידיעות שהביא לאדמו"ר התמים אידל באנק מגערמאנאוויטש (קלב).
עזבשבוע הבא, באור ליום ועש"ק באו אנשים מפאלטאווע וסיפרו שעל התחנה הרגו שנים עשר תלמידים מליובאוויטש, בדרכם לקרעמענטשוג.
עחנדהמנו ורעדה אחזתנו. התחלנו לחקור אחרי הידיעות ודיברנו עם האנשים הבאים וספרו לנו שביום ה' נסעו התלמידים עמהם ועכבו אותם בתור מרגלים.
עטבין התלמידים הי' בחור אחד, שמו זלמן בירנבוים מפולין, לבוש כובע קטנה פולנית, והי' רץ מהרכבת על התחנה להשיג מה לשתות או לאכול. הלבוש הפולני וההילוך בזריזות כפולני העלה חשד.
פתפשו את כל התלמידים כמרגלים, הובילו אותם בלילה רחוק מן התחנה בקרון (וואגאן) אחד, ואח"כ שמעו קול יריות בלילה.
פאבבוקר כשנתבררו הידיעות פרץ נחל של דמעות מעיני. התחלנו להשתדל מיד, יחד עם התמים ר' יחזקאל פייגין הי"ד (שהי' אז בחור מלמד אצל ר' נתן ע"ה גורארי' ורמ"מ ע"ה גורארי'), להוודע אם הם עדיין חיים.
פבהגביר החסיד ר' צבי גורארי' היתה לו הכירות רבה עם כל שרי המלחמה (אף שכבר התחילה ממשלת האדומים ולקחו ממנו את הבית חרושת). צלצלו בטלפון לשר המלחמה של פאלאטאווא, ואמרו שעודם בחיים, ובקשו ממנו שלא יהרגום ויחכו עד שיבוא מישהו מקרעמענטשוג ויעיד על ישרותם, שאינם מרגלים.
פגר' צבי הירש גורארי'
פדרכבות אזרחיים כבר לא הלכו אז מקרעמענטשוג לפאלטאווא, ופעל ר' צבי גורארי' הנ"ל ונתנו רשות שיסע אחד מאתנו עם רכבת צבאית עם אנשי חיל, וביום ו' עש"ק לעת ערב נסע התמים ר' מרדכי אהרן פרידמאן לפאלטאווא עם רכבת צבאית.
פההוא סיפר לנו אח"כ שעמד בפנה בפרוזדור וראה איך שעל הרצפה מתגוללים כלי זיין שונים, ואנ"ח שיכורים משוחחים ברכבות.
פובש"ק בוקר בא לפאלטאווא, והלך תיכף לממשלה של הצבא, ואמרו שצריכים להביא מכתב חתום מהרבנים של העיר שהם ערבים בעדם שיבואו למשפט. חתמו הרב ר' דובער גרינפרעס ז"ל (בנו של ר' יחזקאל גרינפרעס מראמען) וכמדומני שהחותם השני הי' הרב ר' אלי' עקיבא ראבינאוויץ (בעל הפלס), ושחררו אותם (קלג).
פזבין האסורים היו התמים ר' אברהם אלי' אקסלרוד ז"ל (שהי' אח"כ רב בבאלטימור ונפטר בשנת תשי"ב) והתמים ר' יהושע אייזיק ברוך (ר"מ בחדרי יבנה בקאוונא ומשפיע), התמים ר' שניאור זלמן וויינשטיין מבריסק (שהי' אח"כ סופר סת"ם בווארשא פולין). אלה אני זוכר.
פחאני לא יכלתי לנסוע לליובאוויטש, כי הדרכים נפסקו ולא הלכו במסלות הברזל רכבות עם אנשים אזרחים, רק של אנשי חיל. וממש קודם חג הפסח נכנסו האשכנזים.
פטנשארתי על חה"פ בקרעמענטשוג והתאכסנתי אצל ר' נתן גורארי' ז"ל. ביתו היתה פתוחה לכל.
צבינתיים נאסף הסך של עשרת אלפים דולרים עבור תו"ת, כהוראת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ.
צאגם המשולח ר' יחיאל ז"ל האלפרין הי' שם, ור' אלחנן דוב מרוזוב (אד"ם). בי"ג ניסן (?) היתה התוועדות בביהכ"נ של הגורארי' ור' אד"מ הי' ראש המדברים. באחרון של פסח היתה התוועדות אצל ר' צבי גורארי', און מען האט פארבראכט עד שעה מאוחרת בלילה.
צבבמשך זמן שבתי שם עשו את ההכנות עבור תלמידי השיעורים. בנות הגביר ר' נתן גורארי', מרת פערלא ומרת לאה תחי' (כעת אשת התמים ר' אליעזר קרסיק בארה"ק) הן בעצמן לבנו (סיידו) את הכתלים ורחצו את הרצפות והתעסקו בכל לבן להכין הכל עבור התלמידים.
צגלערך בר"ח אייר נסעתי מקרעמענטשוג לליובאוויטש. נתנו לי העשרת אלפים רו"כ והנחתי אותם תחת הפוזמקאות בנעלי, ונסעתי בכל הדרך במנוחה בלי פחד.
צדכל הדרך הי' כבר נקי מהאדומים, אך לא נסתדר עדיין ממשלה מקומית, כי האשכנזי לא חפץ לכבוש את הגליל, רק העמיד מהפלכים עצמם ממשלה תחת ממשלתו.
צהבשעה מאוחרת בלילה באנו לארשא, תחנה טאווארנא (רכבות משא), מקום גבול האשכנזים, ומשם עברו לתחנה פאסאזשירסקע (רכבת נוסעים), מקום גבול הרוסים, וביניהם הי' לערך מהלך ג' מיל.
צויצאנו מהרכבת ואמרו לנו האנשי חיל העומדים על הגבול, שעפ"י תנאי השלום בין הרוסים והאשכנזים יוליכו הם אותנו עד סוף גבול האשכנזים ומשם נלך בעצמינו עד אשר נבוא לגבול הרוסים. הלכו אתנו כערך מיל מן התחנה ואמרו לנו שהלאה אין להם רשות ללכת אתנו, והלכנו לבד.
צזנו! באישון לילה בחושך ובין הנוסעים היתה יהודית אחת זקנה והתחילה לבכות שאין בכוחה לשאת את חפצי' ולהחזיק הילוכה ביחד עם כל המהלכים והוכרחתי לעזור לה ונשארנו בקצה התהלוכה ובפחדים עברנו עד לעבר השני לצד הרוסים.
צחנכנסתי לתחנה (וואקזאל) של ארשא שתחת הרוסים, ואין שם שום מקום לשבת לנוח. על הרצפות בכל החדרים שוכבים ויושבים אנ"ח ואנשים ונשים וטף. בסוף הלילה הקור עדיין נכנס בכל הגוף. האשפה מלאה בכל התחנה, לא טאטאו.
צטבערך בשעה הרביעית באה רכבת טאווארנע ונכנסתי בה, קניתי כרטיס ובאתי לקראסנא בבוקר.
קשלמה הפסח פגשני און האט זיך מיט מיר ארומגעכאפט כמו עם רע וחבר שלא התראה אתו שנים רבות, ולקח אותי לליובאוויטש.
קאבאתי לליובאוויטש ומצאתי שנים עשר בחורים שלא נסעו עדיין (קלד), הרש"ג וזוג' ובתו, הר"ש קוראטין וב"ב, ר' אליעזר קאפלאן וב"ב (ר' יעקב ברוך נסע לקרעמענטשוג), ושהינו בליובאוויטש עד קרוב לחודש אלול (קלה).
קבסיפרו לי כי בתחלה נתקבלה טלגרם (אחר נסיעת התמים אידל באנק) שהתלמידים יסעו מליובאוויטש. אחרי בואי לרוסטוב נתקבלה טלגרם שלא יסעו; אך כבר נתאחר הזמן, כי בינתיים נסעו כל התלמידים ולא נשארו רק אלה הנ"ל.
קגאת החפצים שלי לקחו התלמידים בנסעם עד התחנה עם העגלה, אך לקחתם ברכבת לא הי' מי שיקחם ושלחום בבאגאזש, ונאבדו בדרך בעת שערורי' כזו כמובן.
קדהתחלנו לטכס עצה איך לנסוע לקרעמענטשוג, כי שם נתאספו התלמידים במשך הקיץ.
קהשמועה הגיעה למחנינו שסמוך לבריאנסק עוברים מגבול הרוסים לגבול אוקראינא בשררות האטאמאן תחת ממשלת האשכנזים. נסעתי לשם ונודעתי שיש ממש בדבריהם, אך לא ידעתי בפרטיות. בכל אופן סדרנו והחלטנו לנסוע דרך זה.
קוטרם נסיעתינו, ז.א. אחרי אשר התכוננו לנסוע לגמרי מליובאוויטש, סדר ר' אליעזר קאפלאן שיסדרו את החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר.
קזהרבה חפצים הבאנו אל האולם של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, לשם אספנו החפצים כמעט מכל החדרים של כ"ק אדמו"ר ובנו נבג"מ, כלי זכוכית וקערות וכלי אכילה, חפרנו במרתף בעומק והצנענו אותם שם (קלו).
קחבמרתף הי' ג"כ הרבה יין של כ"ק הרה"ח ר' אברהם חותן כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, שהי' שולח בחביות ובקבוקים. לקחנו בקבוקים אחדים להתוועדות אצל הרש"ג, בש"ק מברכים אלול, טרם עזבינו את ליובאוויטש.
קטאין מלים בפי לתאר את הרגש בעת ההתוועדות וכל משך הזמן; אף שהתנחמנו שזהו דבר החולף, ועוד יעבור זעם ונשוב לליובאוויטש, כי לא הי' שייך אפילו בדמיון לצייר אחרת. בפרט שר' אליעזר קפלן נשאר בינתיים בליובאוויטש, אבל כל אלה לא הסירו את הרגש אז מען זעגענט זיך מיט ליובאוויטש.
קיגם בשבתינו בליובאוויטש במשך הקיץ הורגשה גלמודיות, בשעה שמקרעמענטשוג ורוסטוב התקבלו ידיעות מעודדות.
קיאנסענו מליובאוויטש, כמדומני ביום ג', ואולי ביום ד', לעת ערב. לקחנו את הרכבת ההולכת לעיר בריאנסק. אמנם לא הרשו להכניס בקרון את כל החפצים, והוכרחנו אני והת' ליב קרסיק ע"ה להשאר בתחנת רודניא, לעשות מהם חבילות קטנות ולמוסרם לבאגאזש, ונסענו באמצע הלילה.
קיבבאנו לבריאנסק לערך בשעה 10-11 בוקר, וכל המחנה שלנו מחכה לביאתינו. על התחנה נודענו שבקרוב ניסע הלאה בדרך פאלעסי'. מכרו לנו כרטיסים עד תחנת קלינצי פלך טשערניגוב. משם נסענו ברכבת מיוחדת חצי תחנה (נק' בלשון רסיא פאול סטאנאק) ויצאו כל הנוסעים מן הרכבת.
קיגביצאינו עמדו שם עגלות פשוטים של נכרי הכפרים, כמו ביום שוק גדול, ובמשך חצי שעה התרוקן המקום.
קידאנחנו לא ידענו ממהלך הדבר, אך בראותינו איך שהבאים עמנו ברכבת מזדרזים וחוטפים עגלה ונוסעים, והככר מתרוקן מרגע לרגע, נוכחנו המצב, ותיכף התחלנו גם אנחנו לשכור עגלות ולנסוע.
קיהתחלה סדרנו את הרש"ג וב"ב, ב"ב של הרי"ב קרסיק וב"ב של ר' שילם קוראטין, ואת החפצים שלנו (כשמונים פוד, כל פוד ארבעים ליט). חפצנו לקמץ בהוצאות ואמרנו שאנו נלך רגלי עם העגלונים, להבדיל.
קיוטרם עזבנו את קלינצי נודע שצריכים שמירה, ושכרנו מאת הצבא שלושה אנשי חיל שילוו אותנו בדרך, היינו כל מחנה הנוסעים.
קיזלא הי' בערך שנוכל ללכת רגלי את כל הדרך. ראשית הושבנו את הר"ש קוראטין בעגלה, אח"כ את הבחורים החלשים ארי' שלום ע"ה ווארשאווסקי, ולאט לאט התיישבנו כולנו בעגלות, והעגלונים הורידו לנו מהמחיר.
קיחלערך בשעה 10 בלילה באנו לכפר אחד ואמרו לנו האנ"ח שעד פה יכולים הם ללכת ומכאן עד גבול האשכנזים זהו הנק' נייטראלנא זאן (שטח הפקר) ואין להם רשות ללכת. אמנם ביקשו שניתן להם שלש מאות רו"כ (בנוסף לב' אלפים ששלמנו לצבא בעד שילוח האנ"ח האלה) וימשיכו אתנו. מובן שנתנו להם, שהרי זה הי' בכפר של אינם יהודים במקום הפקר בלילה.
קיטאך יצאנו מאת הכפר ובאנו לשדה, אמרו לנו העגלונים שפה ננוח איזה שעות, וכל בקשותינו לא הועילו. למרות הפחדים שהי' לנו, להשאר באמצע הלילה בשדה במקום הפקר שאין לו שום מושל, לא יכולנו לפעול מאומה.
קכבשעה השני' אחר חצות הלילה שמענו אורחת אנשים באים בעגלות, ויפול לבנו; אך בהתקרבם ראינו שרובם הם אנשים יהודים, אשר זהו מסחרם התמידי וזוהי דרך סלולה, אשר נוסעים מעבר לגבול האשכנזים וקונים קמח חטים לבן וצוקער והדומה, מהדברים שברוסיא לא נמצא תחת ממשלת האדומים, ומרויחים מזה.
קכאאחרי עברם אמרו העגלונים שלנו שנוסעים גם אנו. כשבאנו קרוב לאור היום לגבול האשכנזים, כמדומני שזה הי' סמוך לתחנה זלינקא, פגשו בנו שומרי הגבול האשכנזים ואמרו בלשונם: אלעס צוריק אלעס נאך ראפציק (הכל בחזרה הכל לראפציק).
קכבראפציק היא תחנה שדרך שם עוברים את הגבול באופן אפיציאלי, וצריכים לשהות שם איזה ימים בקאראנטין.
קכגיצאה אשה אחת מהמחנה שלנו ובאה בחזרה ואמרה שמבקשים שלשה רו"כ בעד כל אחד מהעוברים. נתנו להם, והלכו השומרים לביתם ואנחנו עברנו את הגבול.
קכדהאכרים נסעו במהירות, ולא יכולנו להשיג איש את רעהו, וכה רצנו את השלושה - ארבעה מלין, עד אשר באנו עד התחנה.
קכההאכרים ביקשו עוד איזה סך, יותר מכפי שהתנינו עמהם בתחלה. הר"ש קוראטין התחיל להתווכח עמהם, וסיפרו לשוטר של התחנה, שהצדיק אותם, ועוד כיבד את הר"ש קוראטין בהכאה ברצועה (נאגאייקע).
קכומשם נסענו להומיל ושהינו בהומיל עד אחר ש"ק, וביום א' נסענו לקרעמענטשוג.