Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרפ"ב
במחלקת תו"ת בהומיל - ישיבת נאווארדאק בהומיל - חיזוק הרדיפות על הדת - המחלה - נסיעה לליובאוויטש להתראות עם אדמו"ר הריי"צ נבג"מ - היחידות - המשך קיום הישיבה
גבשמח"ת תרפ"ב, בשבתינו בהתוועדות בביתו של ידידינו ר' שמואל ביאלע דער זייגער מאכער, דיברנו אודות שכבד כעת המצב של שילוח תלמידים לליובאוויטש, ובמקום שנמצאת ידענו שנעים ונדים ממקום למקום, לכן התעוררנו לעשות מחלקת תומכי תמימים בעיר הומיל.
דשלחתי מכתב אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בשם אנ"ש, שבקשתינו לתת לנו רשות לפתוח ישיבה בהומיל ושישלח לנו ר"מ. בקשנו שישלח לנו את ר' ישראל הלוי לוין מנעויל.
הכ"ק אדמו"ר השיב לנו וזה לשונו הקדוש:
ובשמחה קראתי את מכתב תלמידינו התמימים היקרים יחיו ע"ד הישיבה אשר יסדו במחנם, ובאוות נפש הנני מעטרה בשם "מערכת תומכי-תמימים דליובאוויטש אשר בהאמי'".
זאמנם לא השיב אודות שילחו הר"י לוין לר"מ, ואמר שישלח את מישהו.
חבינתיים בא אלינו ר' יחזקאל פייגין ז"ל, כי הוא התחתן אם אחות גיסי ר' אהרן אליעזר ע"ה צייטלין.
טבתחלה הי' דר בקרעמענטשוג [והי' מלמד אצל משפחת גורארי'], אך כשהתחיל הרעב לדחוק אותו (ועסק הפאפיראסן [של משפחת גורארי'] חדל) בא לבית חותנתו בהומיל.
יהתדברנו עמו והסכים לקבל משרת ר"מ בישיבה, וגם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הסכים עליו.
יאבחנוכה תרפ"ב פתחנו את הישיבה. התלמיד הראשון הי' הלל שקליאר, בנו של ר' אברהם יעקב ע"ה שקליאר מזלאבין. בשלושה השבועות הראשונות הי' הוא התלמיד היחידי.
יבמחירי השכירות התנה הר"י פייגין ז"ל שיהי' בקמח, היינו שנשלח בכל שבוע במחיר של שלשה פוד קמח, כפי השער של אותו שבוע.
יגעשינו ועד מאנ"ש לשלם לו את השכירות, אבל לבסוף נפל העול עלי ועל התמים ר' חנן שאגאלאוו ביחוד. בכל יום ד' וה' היינו יוצאים ברחוב ובשוק בחנויות לאסוף המעות.
ידמכתבו של ר' אלחנן שגלוב אל המחבר
טובטבע הנני ביישן, וכבד הי' עלי הדבר מאד ללכת לבקש נדבות, והייתי מתחבא אחורי כתפו של שותפי הנ"ל, עד שהרגיש בדבר ואמר מדוע אתה מתחבא אחורי כתפי, וכשהיינו מגיעים לאיזה חנות הי' עומד אחורי כתפי. אבל ההכרח אלץ אותנו ללכת, כי ידעתי שעלי לשלם את השכירות לר"י פייגין, כי הוא קיבל את ערבותי.
טזהיו מאורעות אשר סבלתי מאד מזה שלא הכרתי את האנשים בעיר, כי הייתי רק שתי שנים בעיר. זכורני פעם נכנסתי לחנות אחת ועלי הי' לבקש, והתחילו לדחות בטענה: ישיבה? אי' היא הישיבה? השבתי: הלא היא פה בביהכנ"ס באבושקין, יכולות אתן לשלוח בו את בניכן. ראיתי דאזיל סומקא ואתי חיוורא. כשיצאנו אמר לי שותפי הנ"ל שאלו הן בתולות זקנות.
יזגם הי' כבד לנו להשיג ביהכנ"ס שיסכים שילמדו בו, כי אמרו שמפחדים שהתלמידים ישברו את החלונות ואת הספסלים, עד אשר פעלנו אצל הביהכנ"ס שנקרא באבושקין'ס שול.
יחלאט לאט התחילו להווסף תלמידים בישיבה, עד אשר בתחלת אדר הוצרכנו לקבל מסייע לר"מ, וקיבלנו את הרב ר' יוסף ברוך (קנב).
יטגם התלמיד מאיר שור מפאדאבראנקא בא להומיל, און האט זיך געוואלגערט בביתי, ועשיתיו לסגן משגיח.
כהמקום הי' דחוק וחפצנו להחליף את ביהכנ"ס, וכבר הסכימו לתת לנו מקום בכמה בתי כנסת; אבל אנשי ביהכנ"ס דבאבושקין טענו שהם מוחזקים, כי הם נתנו לנו מקום בעת ששאר בתי הכנסת לא חפצו לתת. נשארו א"כ בביכנ"ס זו, והם נתנו לנו רשות להעמיד שולחנות ארוכים בכל ביהכנ"ס.
כאקודם הפורים תרפ"ב אירע התנגשות עם ישיבת נאוואראדאק. תלמידי נאוואראדאק היו נפוצים בכמה עיירות ברוסיא, והיו מייסדים ישיבות קטנות, ויסדו ישיבה גם בהומיל. הם היו מקרבים ליהדות תלמידים מהשוק.
כבהמצב עדיין לא הי' מאויים כ"כ, כי זה הי' בתחלת ממשלת האדומים, אבל כבר הורגשה ההפקרות, והם הצילו כמה נפשות.
כגאמנם לא הי' להם סדר בלימוד, ועיקר הדגשתם הי' על מוסר, וגם זה הי' בדרך מוזר: בירזע, רעדול, פעולות, היינו שכל תלמיד הי' צריך לרשום את סכום פעולותיו הטובות ומה הן.
כדלדוגמה אם היו אוכלים אצל השלחן ולא הספיקה כף אחת ונתן הא' את הכף לחבירו והוא חכה עד אשר ימצא כף אחרת, זוהי פעולה.
כהאו פעולת ענוה, להכנס לחנות של בגדים ולבקש למכור מסמרים. או לבקש לתת את הסחורה היותר יקרה, עד שהיו מראים לו סחורה בסך ששה רו"כ בעד מעטער, ובקש שיתנו לו בעד חמש קאפקעס. וכששחקו ממנו או גרשוהו מן החנות זהו פעולת ענוה, והדומה.
כוואילו אצלנו בישיבה הי' סדר מסודר ללמוד, ונהרו אלינו תלמידים, וגם התלמידים מישיבתם באו אלינו.
כזפעם באו שני תלמידים קשישים מישיבת נאוואראדאק לישיבתינו, אחד הי' התלמיד מאיר מבריסק והשני אינני זוכרו.
כחהם באו לישיבה ואמרו להר"י פייגין ע"ה שלא יניחוהו לאמר השיעור עד שיחזיר את התלמידים שלהם אליהם.
כטהרי"פ שלח לקרוא אותי (זה הי' בשעה אחד עשר בוקר לערך). באתי וחזרו ושנו לפני את דבריהם.
לאני הייתי מכירם ויחס של ידידות שררה בינינו, ואמרתי להם הכי שלחנו לקרוא את התלמידים מישיבתכם, הרי הם באו אלינו ובקשו להתקבל בישיבתינו, אין אנו דורשים יחוס תולדותיו של תלמיד הבא ודופק על פתחי ישיבותינו.
לאוהם באחת, שלא יתנו ללמוד עד שיחזירו להם את התלמידים, או עד שיזרקו אותם עצמם מהישיבה.
לבזה נתן לי מקום לחשוב שזה אצלם מגדר "פעולה" או "מס"נ" עבור הפצת שיטתם, או כדי לקבל בזיונות.
לגאמרתי להם אם חפצים אתם שאוציא אתכם מהישיבה אעשה זאת, אבל הלא אתם בעצמכם עליכם לחשוש ע"ד ביטול תורה שאינכם מניחים לאמר השיעור.
לדכאשר דברי לא הועילו, לקחתי את מאיר בזרועו (הוא לא עמד לנגדי) והרי"פ סייע בשני, ויצאו מהישיבה.
להאח"כ הלכתי ברחוב לרגלי עסקי ונכנסתי לבית אחד מאנ"ש ר' שמואל ביאלע זייגער מאכער (שבביתו היתה מסבת מרעים בשמח"ת שבה התעוררנו לייסד את הישיבה) לספר לו מהמאורע.
לובאותה שעה הי' בהומיל הר"מ של ישיבת נאוואראדאק, הרב ר' אברהם יפין (הנמצא כעת בפה בברוקלין).
לזכשראוני אמר ר' שמואל ביאלע, הנה בודאי תספר המאורע כמו שהי'. ספרתי הכל כנ"ל, ואמר לי ר' אברהם יפין: אבל הרמת יד!? אמרתי לו שלא הרימותי ידי עליהם.
לחכשהתחיל דינגען זיך בזה אמרתי לו בלשון וכו', וזה הוא לא הי' יכול לקבל כלל כמובן.
לטהמאורע הי' סמוך לפורים, ואעפי"כ אפינו מצה ביחד.
מאחרי חג הפסח התחילו להתחזק הרדיפות על הדת והתחילו הגזירות על ישיבות וחדרים; אך עדיין לא הורגלנו ולא הבינו דרכיהם.
מאהם קראו לאסיפה פומבית לדון אודות הדת, ויצא הרב רפאל מרדכי בארשאנסקי נגדם, והוא הי' מטיף גדול, ומובן שלא מצאו ידיהם נגדו. אח"כ העלילו עליו והושיבוהו למשפט.
מבבין השופטים הי' איש אחד, כמדומה שמו הי' שלום, שהי' משרת אצל הרב, ובמהפכת האדומים נספח אליהם, ואף שלא הסיר את זקנו האדום מ"מ הי' בעוכרי הדת. הם הושיבו את הרב בארשאנסקי במאסר, ואח"כ ע"י השתדלות רבה עלה להצילו מבית האסורים, ונסע לאמריקה.
מגאחרי חג הפסח חליתי במחלת פלעק טיפוס אשר היתה אז מחלה מהלכת עפידעמיע ולקחוני לבית החולים. זוגתי תחי' ממש הצילה את חיי במסירות נפשה. היא היתה באה ממש בכל יום לבית החולים ומביאה לי מיני מזון (כי בבית החולים לא הי' אפילו במה להשיב את הנפש ולא רפואות) וגם קרח להסיר החום לא הי', וסמוך למטתי גועו אנשים.
מדאח"כ בבואי לביתי כשעברה המחלה, עמדה כל היום והכינה לי מיני מעדנים להשיב את נפשי.
מהכששבתי לאיתני, למרות מצבינו הדל, ראיתי את המצב בישיבה והתייעצנו מה לעשות (קנג). הוחלט אצלנו לשלוח את הר"י פייגין למוסקבא (כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הי' אז במוסקבא לרגלי עניני הכלל (קנד)) לשאול עצת קדשו מה לעשות.
מוכ"ק אדמו"ר נבג"מ עכב אותו, ושלח אותו לפולטבא, לנהל את ישיבת תו"ת המרכזית שהיתה אז בפולטבא, ולא הי' אז מי שינהל אותה.
מזנשארנו בידים רפויות. התמים ר' ברוך דוכמאן הי' בקיץ מסייע להרי"פ, ואמר שהוא מקבל על עצמו להמשיך את הנהלת הישיבה.
מחר' ברוך דוכמן
מטבינתיים נתפשטה השמועה אשר כ"ק אדמו"ר נבג"מ יהי' בער"ח אלול על אהלי האדמו"ר בליובאוויטש (קנה).
נבשנה הזאת כבר הוסרו ההגדרות והותרה הנסיעה לכל מקום בלי דרישת רשיון.
נאתיכף באתי בכתובים עם אנ"ש שדרו אז בליובאוויטש, התמים ר' יוסף וויגאן (נכדו של ר' זלמן משצערבינא (קנו)) והתמים ר' משה חיים בלינער (נכדו של ר' מיכאל בלינער), ובקשתי מהם שכשיתאמת הדבר יודיעוני ע"י טלגרם.
נבביום כ"ח מנ"א שעה 11 בוקר קבלתי טלגרם מהם אשר כ"ק אדמו"ר יבוא על ער"ח אלול לליובאוויטש, ובשעה הרביעית אחרי הצהרים יצאנו במסלת הברזל מהומיל לליובאוויטש (לפנ"ז לא היתה רכבת), אני, הת' ר' שמואל פויזנער (קנז) (בנו יחידו של ר' מרדכי פויזנער, ואביו של המדפיס ר' שלום דובער פעווזנער [ע"ה] שי', שותפו של ר' מרדכי שוסטערמאן), ר' זלמן חסדן שו"ב, ר' דובער באבראוו מלמד ור' אברהם קצנלסון (אביו של שלמה'קע אוואראוויצער). באנו לקראסניא בער"ח אלול בשעה התשיעית בוקר.
נגר' שמואל פויזנער
נדכשיצאנו מן הרכבת והנה כ"ק אדמו"ר נבג"מ עומד נשען על כותל הבית נתיבות כנגדנו. נגשנו קרוב וכ"ק אדמו"ר נבג"מ נתן שלום לר' זלמן שו"ב, לר' אברהם קצנלסון ולר' דובער באבראוו, ושאל אותנו מה שלומך? מה שלומך? ואמר קחו כרטיסים וסעו.
נהפניתי להתמימים יוסף וויגאן ומשה חיים בלינער, ואמרו שכ"ק אדמו"ר נבג"מ בא אתמול לליובאוויטש ואמר דא"ח בבית החומה (מויער), כי שם הי' ביהכנ"ס העירוני (יתר הביהכנ"ס נשרפו), והיום בבוקר התפלל והי' על האוהל, ובא אל התחנה, ונוסע הוא ברכבת זאת למוסקבא, ואתו עמו הגביר ר' שמואל אבא דוליצקי.
נוכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע
נזהעגלון שלמה (בנו של פסח העגלון המפורסם, חתנו של ר' שמואל בלינער, גיסו של משה חיים בלינער) שאל מאת כ"ק אדמו"ר: ווען וועט דער רבי קומען נאך א מאל? והשיב כ"ק אדמו"ר: הלא יודע אתה המאמר הארב נאר איבערגעריסן די פונטע, שהיא מליצה השגורה אצל העגלונים, שהיו מוציאים את הסוסים בלילה או ביום לרעות בשדה, ולשמירה שלא ינוסו היו כופתים את רגליו בחבל או בשלשלת של ברזל, שלא יוכל ללכת בנקל, ומכל שכן לרוץ, והי' רגיל הפתגם, שאך כשינתקו את החבל אז יכול הוא ללכת חפשי. וזאת השיב כ"ק אדמו"ר, שאך בא בפעם הראשון מאת שעזבו את ליובאוויטש, ומעת שקיבל את הנשיאות ונתחדש הקישור עם ליובאוויטש.
נחאח"כ נגש יצחק (אחיו של פסח דוב), הנקרא איצ'ע פייסאצאנאק (קנח), ואמר: רבי איר קאנט מיר? ואמר כ"ק אדמו"ר: יע יצחק. ואמר הנ"ל: פסח בערע'ס ברודער. ואמר כ"ק אדמו"ר: איך ווייס.
נטמי שהי' יודע היחס של מיעוט דרך ארץ עבור בית חיינו בכלל (קנט), ובפרט מהמשפחה הנ"ל, ידע להעריך את גודל הביטול של הנ"ל בשאלתו, ואופן עמידתו בביטול כחסיד מלידה.
סנגשנו לקנות כרטיסים ואין מוכרים לנו. בקושי השיגו כרטיסים עבור כ"ק אדמו"ר נבג"מ ור' שמואל אבא, ואנחנו הלכנו אחר אדמו"ר, וכשהתחילו להכנס, הנה השלושה שנתן להם כ"ק אדמו"ר שלום לא הניחום להכנס. כל הוואגאן הי' פנוי, רק מרשעתם לא חפצו למכור כרטיסים.
סאכשהתחילה הרכבת לנסוע נכנסו תיכף הקאנדוקטאר לבקש הכרטיסים, ושלמנו פי עשרה - מהתחנה ארשא, שהיא התחנה המרכזית.
סבכל הוואגאן הי' פנוי כנ"ל, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ ישב במקומו ור' שמואל אבא דוליצקי ישב כנגדו. בכל ספסל הי' מקום לשלושה אנשים.
סגעמדנו ולא ידענו מה לעשות. פנה אלינו אדמו"ר ואמר, לקבל על יחידות, יתקרב ר' שמואל פויזנער, ער איז דאך עלטער.
סדאדמו"ר קם ממקומו והתיישבת במחלקה שני' שבאותו וואגאן שבה הי' כסא למושב איש אחד, ור' שמואל הי"ד ניגש [אדמו"ר אמר לו שיסע למוסקבא].
סהכעבור כמה רגעים אמר התמים ר' שמואל שאתקרב אני.
סונגשתי ודברתי אודות הישיבה, מה שלקחו את הרי"ף, להיות מנהל הישיבה בפולטבא, ואפשר שישלחו איש אחר על מקומו. שאל כ"ק: את מי אפשר למנות מבין אלו שנמצאים על אתר? אמרתי שהת' ר' ברוך דוכמאן חפץ במשרה זו, ואמר כ"ק שיקבלו אותו.
סזאח"כ שאלתיו אודות פרנסתי, ואמר שלא אחזיק חנות רק כמו סרסרות והדומה.
סחמכתב הרמ"ש חן אל גיסו המחבר
סטאודות גיסתי מרת עלקא (קס) שנסעה עמדי, ע"ד ההצעה עם הרמ"ש חן ע"ה, אמר: מה שאומרים שהוא א קארגער, דאס איז נאר פאר זיך, ומה שהוא עלטער, נו! דאס איז דאך פארט מאיר שמחה.
עכשחזרתי להומיל, ר' ברוך דוכמאן ניהל את הישיבה והמשכנו להחזיק אותה.
עאואודות פרנסתי, לקחתי לי שותף את משה נתן גארעליק (גיסו של חנן שאגאלאוו הנ"ל) וסחרנו בשוק.
עבר' משה נתן גרליק
עגהשותף הנ"ל מצד מהותו האט זיך אינגאנצען אריינגעפאסט צו אזא ענין און צו אזא עסק, אמנם מובן שאני לא מצד טבעי ולא מצד חינוכי יכולתי להתכווץ למצב כזה. כבד הדבר לתאר את ההרגשים, כשעוברים ממצב למצב, מן כתלי הישיבה תומכי תמימים לעמוד בשוק כשולחני ואיזה מיני גאלאנטעריי מונח, ועוד שזה הי' עם שותף.