Chabad Library · Around Chassidus
Avodas HaKodesh·
אקיג. לדבר בם – משעה שהבן יודע לדבר
בשיחת
בשיחת
בש"פ בלק תשכ"ח אמר הרבי (תורת מנחם חנ"ג ע' 281):
גזה כמה שנים שמפני קוצר הזמן
דנשארים כמה מהענינים שמדברים אודותם בהתוועדויות באופן שלא נשלמו הדברים, ויש גם
הענינים שנאמרים מלכתחילה באופן דלחדודי כו', ואעפ"כ לא שואלים מאומה.
וובהמשך
זלזה בשיחת ש"פ פנחס (תורת מנחם חנ"ג ע' 324):
חהמדובר בהתוועדות שלפני זה
טאודות חוסר ההתענינות בדברים שנאמרים בהתוועדות, שלכן לא שואלים מאומה וכו'.
יבהמשך
יאלדברים אלה, כאשר משהו לא הי' מובן לי בשיחות, הייתי כותב בשאלה, ולפעמים הי' משיב
יבעל הגליון.
יגאחרי
ידהתוועדות ש"פ עקב תשכ"ח, כתבתי:
טובשבת פר' עקב דובר [=תורת
טזמנחם חנ"ג ע' 417]: שהוכחת רש"י [עקב יא, יט] שמפרש לדבר בם משעה שהבן
יזיודע לדבר, הוא כיון שהכתוב אומר לדבר בם.
יחולכאורה הרי גם בואתחנן [ו,
יטז] נאמר ודברת בם, ועם כל זה אין הפירוש משמתחיל לדבר, ואם כן גם כאן יכל לפרש
כרש"י בבן גדול.
כאוהאם מטעם זה הובא עוד טעם
כבלזה בהתוועדות הנ"ל, והוא כיון דאי לאו הכי מדוע נשנה כל הכתוב, הרי הוא כבר
כגנאמר בואתחנן?
כדוהרבי
כההשיב:
כו(לדבר בם) קאי על בניכם.
כז(ודברת בם) לזה המחוייב
כחבוקשרתם – גדול.
כט**
ל**
לאקיד. ושבת הוא סיפור דברים
אחרי
אחרי
לבהתוועדות ש"פ ראה תשכ"ח, כתבתי:
לגהנה בשבת פר' ראה דובר:
לדשהרמב"ם מביא ראי' מיעזוב רשע דרכו, שזה לא כתוב בתורה. ולכן אינו מונה את
להמצות התשובה למצוה מיוחדת במנין התרי"ג, ומ"ש ושבת עד ה' אלקיך, אין זה
לוציוויי אלא סיפור דברים, ע"כ.
לזולפי זה שוב לא מובן מדוע
לחכתב הרמב"ם מצות עשה אחת. ואף שאפשר לתרץ כמ"ש רש"י גבי בכור
לט(ב"ב קכ"ג ע"א ד"ה ת"ש ובני), דנהי דדברי תורה מדברי
מקבלה לא ילפינן, גלויי מלתא בעלמא הוא, דלא היינו יודעים אם ושבת הוא ציווי או
מאסיפר דברים, ושמעינן מהתם דציווי הוא.
מבאבל אם כן שוב קשה למה לא
מגימנה הרמב"ם את מצות התשובה למצוה מיוחדת במנין התרי"ג.
מדואף שזה מצוה שבמחשבה, הרי
מהישנם כמה מצות שבמחשבה ועם כל זה מונים אותם.
מווהרבי
מזהשיב:
מח(ושבת) להרמב"ם הוא
מט(סיפור דברים) (הל' תשובה פ"ז ה"ה).
נ(דציווי) לחזור מחטאו (לא
נאשזהו מצוה בפ[ני] ע[צמה]).
נב**
נג**
נדקטו. אחדות בקליפות
מאז
מאז
נהתשכ"ז, מונו מספר תמימים להשתתף בכתיבת הנחות מהשיחות והמאמרים שנאמרו
נובהתוועדויות.
נזבשנת
נחתשל"ב, הי' התמים נחמן שפירא רושם הנחות מהמאמרים.
נטבכסלו
סתשל"ג הוא מונה ל"ועד להפצת שיחות", להכין ההנחות של השיחות להגהה
סאעל ידי הרבי. ובאותה שעה התחלתי לרשום ההנחות של המאמרים (כך עד לנישואיי בכסלו
סבתשל"ד).
סגבמאמרי
סדיו"ד שבט וש"פ בשלח וש"פ יתרו תשל"ג, נתבאר ענין אחד, שלא
סההובן אצלנו די צרכו, ושאלתי:
סולאחרונה התחלתי להשתתף
סזבכתיבת ההנחות של המאמרים, ואבקש ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א שאתפוס
סחהענינים על בורים, ושיהי' כל זה בהצלחה.
סטאחד מהענינים הכלליים
ע(בהמשך
עאהמאמרים דיו"ד שבט ואילך) שלא תפסנו בבירור:
עבבמאמר ד"ה ובני ישראל
עג(ש"פ בשלח) נתבאר, שאעפ"י שבכל סדר ההשתלשלות, ובהעולם, ולמטה מעולם,
עדישנם ב' קוין, הנה על ידי העבודה צריך להיות מורגש האחדות בשני הקוין, ועל זה הקשה
עהבהמאמר דלכאורה איך אפשר להיות מורגש האחדות בשני הקוין דקרירות בעניני קדושה
עווחמימות בעניני העולם, והרי קרירות וחמימות הנם שני קוין הפכיים.
עזלאחר זה נתבארה יותר
עחהקושי':
עטוהרי בענין הקרירות שבענינים רוחניים לא נרגש ענין הרוחניות, ובהחמימות בעניני העולם
פלא נרגש ענין הרוחניות, ואם כן איך יכול להיות מורגש בהם ענין האחדות.
פאוהנה באם כן הי' ביאור
פבהקושי', הרי לכאורה לאו רישא סיפא, ולאו ספא רישא, שבתחלה היתה הקושיא איך יכול
פגלהיות מורגש האחדות בקליפה
פדגופא בין שני הקוין שבה,
פהולבסוף סיים בהקושיא איך יכול
פולהיות מורגש האחדות, בין עניני העולם וכו', לענין הרוחניות וקדושה!?
פזוהרבי
פחענה:
פטכל הני קושיות איתנהו – ולאו
צבכל פעם צריך למנותם כולם.
צאכן בנוגע לבי[אור] – ע[ל] י[די]
צבההסברא איך שבדרגא אחת אפ[שר] ל[היות] התאחדות מובן שע[ל] ד[רך] ז[ה]
צגהוא בהשאר, שהרי מצרים (ערות הארץ) בן חם – הוא ממ"ח צירופים אחרונים דשם
צדאלקים דשרשו: צמצום הא', לא מטי, היכולת שלא להאיר.
צה**
צו**
צזקטז. לארקא ולאמשכא ולאנהרא
במאמר
במאמר
צחש"פ עקב, כ"ף מנ"א תשל"ג הובא מאמר הזהר (ח"ג רעא, א)
צט"לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין", ומה שביאר בלקוטי לוי יצחק (לקוטי
קלוי יצחק, הערות לזהר, ע' תנח): "הג' לשונות, לארקא, לאמשכא, לאנהרא, יש לומר
קא... כי חכמה כולל בינה ודעת גם כן, י' חכמה ו' דעת ד' בינה. זהר לארקא מי', ולאמשכא
קבמו', כי ו' הוא המשכה, ולאנהרא מד', כי הארת אור הוא בהתפשטות והיינו שטח".
קגאמנם
קדבאמירת המאמר שינה, ואמר: לאנהרא מי' שהוא ענין החכמה ... לאמשכא מו' שהוא ענין
קההבינה, ולארקא ד' שהוא הדעת.
קוולא
קזהובן טעם השינוי. גם שאלתי אצל החוזר ה"ר יואל כהן, והתבונן בזה, ואמר שאינו
קחמבין. וכין שלא ידעתי איך לרשום בהנחה של המאמר, כתבתי בשאלה אצל הרבי, מהו פירוש
קטהדברים.
קיאחרי
קיאכתיבת השאלה, נסעתי להשתתף ב"ירחי כלה" במחנה גן ישראל (לכבוד כ' מנחם
קיבאב).
קיגלפתע
קידקורא הרבי למזכירים, ואומר להם שרוצה לענות למכתב השאלה, אלא שאינו מוצא את דף השאלה.
קיהולכן יבקשוני למסור עותק נוסף של השאלה, שיוכל לענות עליו.
קיוהמזכירות
קיזחיפשה אותי, וענו להם מהספריה, שזה עתה יצאתי במכונית לירחי כלה, ויקח קרוב לג'
קיחשעות עד שאגיע למחנה גן ישראל, ששם יהי' אפשר לדבר אתי בטלפון[53].
קיטפנו
קכמהמזכירות להחוזר ה"ר יואל כהן, שהשיב שהוא יודע בדיוק מה כתבתי בשאלתי. הוא
קכאכתב את תוכן השאלה, ומסר למזכירות.
קכבוהרבי
קכגהשיב בפרטיות לשאלה, המתחלת:
קכדהנ"ל נתוסף בעת האמירה
קכהולכן בא בקיצור ור[אשי] פ[רקים] [ובמאמר המוסגר, ואפשר בהשטנציל[54]
קכוגם
קכזלהשמיטו],. הנקודות: ...
קכחאז
קכטערך הר"י הכהן את החלק הזה של המאמר, לפי המענה הזה. הרבי הגיהו שוב, וכך
קלנדפס אז בסטנסיל, ואחר כך גם בלקוטי שיחות ח"ט ע' 267, ובספר המאמרים תשל״ג
קלאע׳ רסה.
קלב**
קלג**
קלד[53] בימים הם עדיין לא הי' טלפון נייד במכונית, ולא הי' קשר אתי עד שהגעתי
קלהלמחנה גן ישראל.
קלו[54] באותה תקופה לא היו מדפיסים את המאמר בלתי מוגה, כי אם היו משכפלים אותו
קלזעל ידי מכונת סטנסיל.
קלחקיז. בצביונם נבראו
אחרי
אחרי
קלטהתוועדות ש"פ נצבים תשל"ד, כתבתי:
קממה שנתבאר בההתועדות
קמאדש"ק, בענין הזמן שלפני בריאת העולם כו', דכאשר נברא העולם – נברא בצביונו,
קמבכאילו נברא זמן רב קודם; הנה לכאורה הי' אפשר להביא לזה הוכחה מבריאת החמה,
קמגדאמרינן כן בנוגע לענין הנוגע להלכה למעשה (ובאמירת ברכה – ברכת החמה).
קמדדהנה מבואר בתוס' (ד"ה
קמהלתקופות ר"ה ח, א), דאף שבכ"ה באלול נברא העולם, מכל מקום "לתקופה
קמומניסן של תוהו מונין, שהיתה התקופה בתחלת ליל ארבעה, ונמצאת תקופת תשרי של ישוב של
קמזאחריו ביום ד' ט"ו שעות". ועל פי המבואר בפירוש להל' קדוש החודש
קמחלהרמב"ם פ"ט סוף ה"ג, נראה הכוונה, דכאשר נבראה החמה בתחלת ליל ד'
קמטבששת ימי בראשית, נבראה במקום שהוא ט"ו שעות לפני תקופת תשרי; היינו כאילו
קננבראה בזמן תקופת ניסן של תוהו.
קנאוהרי על פי חשבון הנ"ל
קנבמברכין ברכת החודש בניסן. והרי גם חשבון התקופות הוא לפי חשבון זה דוקא (ז"ט
קנגתרמ"ב לשמואל, או ט' תרמ"ב לרב אדא).
קנדוהרבי
קנההשיב:
קנולומר דכיון (כאילו נבראה בזמן
קנזתקופת ניסן של תוהו) לכן (מברכין ברכת החודש בניסן), זה א[י] אפ[שר] ל[ומר] – כמו
קנחשא[י] אפ[שר] ל[ומר] דאד[ם] הר[אשון] חי תתקל שנה ועוד כ' שנה – כיון דנברא כבן כ.
קנטוהחילוק מרישא – מובן.
קס**
קסא**
קסבקיח. שו"ת מן השמים
בהתוועדות
בהתוועדות
קסגי"ט כסלו תשל"ט נתבאר שבשו"ת מן השמים מבעלי התוס', שנאמר ונדפס לפני
קסדי"ט כסלו תקנ"ט, נזכר שי"ט כסלו הוא "יום בשורה".
קסהשאלתי
קסועל כך:
קסזבענין הנאמר בההתוועדות,
קסחשהשו"ת מן השמים נכתבו, וגם נדפסו, לפי י"ט כסליו תקנ"ט.
קסטהנה לפי מה שראיתי ברשימות
קעספרים, נדפסו השו"ת הנ"ל בפעם הראשונה בסוף שו"ת הרדב"ז
קעאח"ה בליוורנו תקע"ח; ורק שנזכר אודות שו"ת מהשמים בח"א
קעבמשו"ת הרדב"ז סי' יו"ד, הנדפס לראשונה בליוורנו תי"ב.
קעגוהרבי
קעדהשיב:
קעהלברר שנת הדפסת ש[ם]
קעוהג[דולגים] להחיד"א.
קעזכתבתי
קעחעל זה:
קעטספר שם הגדולים נדפס
קפלראשונה
קפאבליוורנו תקל"ד. ועל פי זה אולי יכתבו בההנחה: א ספר שאלות ותשובות וואס איז
קפבגעווען בזמן בעלי התוספות אין כתב יד, און ברענגט זיך אין ספרים וועלכע זענען
קפגגעדרוקט כמה שנים איידער ס'איז געווען די גאולה (ראה שו"ת הרדב"ז
קפדליוורנו תי"ב סי' יו"ד. שם הגדולים להחיד"א ליוורנו תקל"ד,
קפהמע' יו"ד אות ח"י).
קפווהרבי
קפזאישר שיכתבו כן בהנחה, אבל תיקן הלשון:
קפח(שאלות ותשובות) פון איינעם
קפטפון (בעלי התוספות).
קצ**
קצא**
קצבקיט. כשם שצריכים לידע חסרונות כו'
בשיחת
בשיחת
קצגו' תשרי תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב ח"א ע' 53):
קצדוכידוע פתגם רבותינו נשיאינו
קצה(לקו"ד כרך ד, תקפא, א) "כשם שצריכים לידע את החסרונות, כמו כן צריכים
קצולידע מעלות עצמו – הלשון הוא "מעלות עצמו", ואילו כאשר מדובר אודות
קצזהחסרונות – הלשון הוא "חסרונות" סתם, ולא חסרונות עצמו!
קצחלמחרת
קצטכתבתי:
רמצורף בזה צילום כתי"ק
ראהכרוז של אייר תרע"ז [=אגרות קודש שלו ח"ב סוף אגרת תסט], ובו הלשון הוא
רב"חסרוני עצמו".
רגוהרבי
רדהשיב לי:
רהכבר קדמוהו כו'. אבל
רוהודגש בהמ[ראי] מ[קומות] להמכ[תב] שהכוונה ל(השינוי - ב)הלקו"ד ח"ד (וע[ל]
רזד[רך] ולא ממש סיום כריתות). ומסיימים בטוב.
רחוהכוונה
רטהיא למראי מקומות בשולי הגליון למכתב כללי מערב ח"י אלול תשמ"א (לקוטי
רישיחות חכ"ד ע' 601):
ריאלהעיר מפתגם כ"ק
ריבמו"ח אדמו"ר (בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) נ"ע):
ריגאזוי ווי מען דארף וויסן די חסרונות, אזוי דארף מען וויסן די אייגענע מעלות –
רידלקו"ד כרך ד תקפא, א.
ריהוכיון
ריושהזכיר "סיום כריתות", לכן הוסיף "ומסיימים בטוב".
ריז**
ריח**
ריטקכ. מאמר אדמו"ר האמצעי בעת הגאולה
במאמר
במאמר
רכד"ה אתה אחד שנאמר בש"ק ויצא ט' כסלו תשמ"ב הזכיר הרבי את מ"ש
רכאבהתמים חוב' ב' ע' פד (פט, ד) אודות מאמר זה (שנדפס בקונטרס בפני עצמו בשנת
רכבתשכ"ה) שנאמר על ידי אדמו"ר האמצעי בש"ק האחרון בשבתו במאסר קודם
רכגתפלת המנחה.
רכדלמחרת
רכהכתבתי:
רכובענין מה שהובא בהמאמר
רכזדש"ק (מהתמים) אודות המאמר אתה אחד, יש להעיר מאגרת כ"ק אדמו"ר
רכחמוהרש"ב נ"ע (גוכתי"ק) מאור לי"ח טבת אעת"ר [אגרות קודש
רכטשלו ח"ב אגרת רפב]: "ובצאתו לשלו' אמר הדרוש אתה אחד שנתחדש לו במנחה
רלדש"ק ההוא, כן מספרים".
רלאהרבי
רלבכתב על זה:
רלגמהיר.
רלדלחפש הנמצא המאמר בעוד כת[בי]
רלהי[ד] (לבד הג' שצוינו בהקדמה).
רלורשמתי
רלזאת כתה"י שבהם מועתק המאמר, והוספתי:
רלחבכמה מהם מועתק מאמר זה בין
רלטמאמרי הצמח צדק, ובאחד מהם (696) בכותרת "ב"ה יום הששי פ' וישב שנת
רמתד"ר לפ"ק". עוד נמצא מאמר זה בנוסח אחר, בבוך מס. 535 לה, א
רמאבכותרת: "דהאמצעי, הנחת החסיד ר' יעקב קאדאנער".
רמבעל פי כל הנ"ל אולי יש
רמגמקום לשער, שהוא מאמר אדמו"ר הזקן, שחזרו עליו גם אדמו"ר האמצעי והצמח
רמדצדק.
רמההרבי
רמוסימן על הקטע האחרון "?!", ואודות כתה"י השני כתב:
רמזמהיר.
רמחלהראני.
רמטבצאתו לשלו' (ולא –
רנלא"י).
רנאהקובץ יג"ת (מד) נת'
רנבות"ח ת"ח.
רנגלהחזיר.
רנדכלומר
רנהלהחזיר לי התצלומים שצירפתי.
רנו*
רנזמסרתי
רנחאת כתבי היד, ובארתי כוונתי:
רנטמצינו כמה פעמים בין מאמרי
רסהצמח צדק, שחוזר על מאמר אדמו"ר הזקן (בתוספת הגהות), אך לא מצינו שיחזור על
רסאמאמרי אדמו"ר האמצעי. ומזה באה הסברה שהמאמר הוא של אדמו"ר הזקן (הנחת
רסבאדמו"ר האמצעי), וחזרו עליו אדמו"ר האמצעי (בתקפ"ז) והצמח צדק (בתר"ד).
רסגוהרבי
רסדהשיב:
רסהכ[מה] וכ[מה] מאמרים דביאו[רי]
רסוהז[והר] שנמצאים ע[ל] ד[רך] ז[ה] בביאו[רי] הז[והר] דהצ[מח] צ[דק], וכן דתו[רות]
רסזח[יים].
רסח*
רסטובענין
רעזמן אמירתו בתקפ"ז כתבתי:
רעאשוב נראה לומר, שאין חילוק
רעבבין המסופר באגרת רבנו נ"ע להמסופר ב"התמים", שבשניהם מסופר שהמאמר
רעגנאמר באותה שבת, בסמיכות למנחה:
רעדאלא שלפי מ"ש באגרת
רעההנ"ל "אשר יו"ד כסלו דההוא שתא הי' ביום ש"ק", אם כן יצא
רעולחירות ביום הש"ק, ונאמר המאמר בסמיכות למנחה "בצאתו לשלום".
רעזוכיון שעל פי הקביעות של
רעחאותה שנה הי' ט' כסלו ביום הש"ק, על פי זה מסופר ב"התמים" שהמאמר
רעטנאמר בבית האסורים.
רפוהרבי
רפאכתב על זה:
רפביברר (בס' עתים לבינה?) מתי
רפגחל יוד כסלו בתקפ"ז (וספק קצת אולי הגאולה) בתקפ"ו.
רפדוהכוונה
רפהבזה, כי ב"בית רבי" נזכר שהמאסר והגאולה של אדהא"מ היו בכסלו
רפותקפ"ו.
רפזבדקתי
רפחבלוח, וראיתי שהקביעות בשתי השנים היתה שוה.
רפט**
רצ**
רצאקכא. התאריכים שבס' יד החזקה להרמב"ם
בקשר
בקשר
רצבלשינוי התאריכים שבהלכות קידוש החודש שברמב"ם, נתבאר בלקוטי שיחות (ח"כ ע'
רצג547), ובאגרות קודש (ח"ט אגרת ב'תרנד):
רצדבהקדמת הי"ד משתמש בל' עתיד
רצהואחלק ההלכות ... אחלק אותו. ובכלל תמוה קצת לומר שנכתב הספר קודם לההקדמה. – והסתירה
רצושבין השנים, בהל' שמיטה ויובל (פ"י ה"ו) אלף ק"ז לחורבן ובהקדמה – אלף
רצזק"ח – הרי כבר העיר שבלאה"כ צריך בירור, מה שבהל' קדה"ח (פי"א
רצחהט"ז) נמצא אלף ק"ט (כצ"ל) לחורבן.
רצטויש להוסיף ע"ז מה שבהל'
שקדה"ח עצמן משמע קצת, שנכתבו בשנת אלף ק' לחורבן (פ"ט ה"ה).
שאוכל הנ"ל מובן ע"פ הידוע,
שבשהרמב"ם כתב ספר היד ותקנו וחזר ותקנו[55]
שגוכו' –
שד(וראה בזה רמב"ם הוצאת שולזינגער סוף כרך חמישי) –, ומובן שלא שינה במהדורא ב'
שהאלא הלכות הצריכות תקון, אבל לא כל הכת"י, ובפרט שכבר נתפשטו ההעתקות ממהד"ק
שווכמובא באגרות הרמב"ם ובנו וכו'.
שזולכן אפשר, אשר פ"ט מהל'
שחקדה"ח נכתב במהד"ק בשנת אלף ק' ונכנס הפרק כמו שהוא במהדורות שאחריו. ופי"א
שטחלו בו שינוים או תיקונים לאחר זמן, ועריכתו הסופית הייתה בשנת אלף ק"ט.
שיוההקדמה הרי נכתבה לאחר שכבר יכול
שיאהי' הרמב"ם לקבוע לא רק מספר הספרים, אלא גם ההלכות והמצות שנת' בכל ספר וספר,
שיבוכמו שמפרטן בסוף ההקדמה – היינו שכבר הי' כל ה"חומר" מוכן אצלו, אבל – קודם
שיגלכתיבת הספר, וכמו שמסיימה: ועתה אתחיל לבאר
שידמשפטי כל מצוה וכו'.
שיהוע"פ כהנ"ל מובן ג"כ,
שיושיש מקום לכל הדעות ע"ד שנת התחלת עסק הרמב"ם בספרו משנה תורה (הובאו בסה"ד
שיזובכ"מ. והמוקדמת שבהם – שנת אלף ק'. וכנ"ל)[56].
שיחובש"ק
שיטחקת תשד"מ נתבאר (התוועדויות תשד"מ ח"ג ע' 2074):
שכבפרק הראשון דשיעור היומי (פ"ט
שכאה"ה-ז) כותב הרמב"ם "שנת תשע מאות ל' וארבעת אלפים ליצירה ... שנת
שכבתתק"ל, שהיא שנה תשיעית ממחזור ר"ס". וע"פ הנ"ל נמצא,
שכגשכתיבת ענין זה היתה בשנת ד"א תתק"ל. ואילו בפרק האחרון דשיעור היומי
שכד(פי"א הט"ז) כותב "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון
שכהזה ... משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס, שהיא שנת תתקל"ח וארבעת
שכואלפים ליצירה" – שמונה שנים לאח"ז!
שכזוהרי לא יתכן שמכתיבת פרק ט'
שכחעד כתיבת פרק י"א נמשכה שמונה שנים – בה בשעה שהרמב"ם כותב (ראה
שכטשו"ת הרמב"ם ליפסיא סי' מט יח, ג) שכתיבת כל חיבורו נמשכה עשר שנים!...
שלויש לומר הביאור בזה:
שלאידוע שלאחרי שהרמב"ם כתב
שלבאת ספר היד, חזר והגיהו ותיקנו, וחזר ותיקנו כו' ... אמנם, מובן שלא שינה
שלגהרמב"ם במהדורא שני' אלא הלכות הצריכות תיקון, אבל לא כל הכת"י...
שלדמ"ש הרמב"ם בסוף
שלהפי"א "עשינו העיקר ... משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס שהיא
שלושנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה" – הי' זה בעת שהלכה זו תוקנה במהדורא
שלזשני', ולכן, כאשר הוצרך לכתוב שנה, כתב את השנה שבה עמד כאשר תיקן הלכה זו, שנת
שלחתתקל"ח, ולא כתב את התאריך הישן שבו נכתבה מהדורא הראשונה – ה' שנים
שלטלפנ"ז.
שממשא"כ בפרק ט', ששם לא
שמאהוצרך לתקן ולהגי' דבר – אזי נשארה שנת הכתיבה דפעם הראשונה, שנת תתק"ל[57].
שמבבמוצש"ק
שמגשאלתי על כך כמה שאלות:
שמדמה שנתבאר בשיחה על דבר
שמההתאריכים שנוקט הרמב"ם בהלכות קדוש החודש, שבפעם הא' כתבו הרמב"ם בשנת
שמותתק"ל ובפעם הב' בשנת תתקל"ח, שאז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח
שמזבפי"א הט"ז, צ"ע:
שמחא) תאריך זה של שנת
שמטתקל"ח הוא העיקר שעשה אותו הרמב"ם לכל החשבונות שמפי"א ואילך,
שנונזכר גם בפי"ב ה"ב, פי"ג ה"ט, פי"ד ה"ד, פט"ו
שנאה"ח ועוד. ועפ"ז יהי' צורך לומר שכל החשבונות שבפרקים אלו חישב וכתב
שנבמחדש בשעת ההגהה שבשנת תתקל"ח.
שנגב) נכון אמנם שהקדמת
שנדהרמב"ם נכתבה בשנת תתקל"ז, כנזכר בה בפירוש. ועריכת ספר הרמב"ם
שנהנמשכה כמו עשר שנים, כמ"ש בתשובתו (ונזכר בהשיחה). ולפי זה הי' אפשר לומר
שנושבשנת תתקל"ח הגיה בשניה, ולא נכלל זה בעשר השנים. אמנם בהערות לדברי ימי
שנזישראל (ח"ד ע' 353) מביא מכת"י שעריכת הספר נשלמה בח' כסלו תתקמ"א,
שנחוא"כ עדיין לא התחילה עריכתו בשנת תתק"ל, שהוא התאריך הנזכר בפ"ט
שנטה"ז, כנזכר בהשיחה.
שסג) סגנון הלשון בפ"ט "תקופת
שסאניסן של שנת תתק"ל" (ולא כמו בפי"א "משנה זו ... שהיא שנת
שסבתתקל"ח", ועד"ז בפי"ג ה"ט ואילך) נראה שלא זו השנה שעומד
שסגבה הרמב"ם בעת כתיבת הלכה זו[58].
שסדד) לפום ריהטא נראה הטעם
שסהשנקט בפ"ט שנת תתק"ל שהיא השנה שנשאר בה רק שנה אחת לאחר השלכת המחזורים
שסוהגדולים; ובזה מבאר מה שאמר בסוף ההלכה שלפני זה שלאחר ההשלכה צריך להוסיף יום אחד
שסזו' שעות לכל שנה. ועל זה מתחיל בהלכה שלפנינו כיצד, ומתחיל משנה אחת.
שסחה) עוד אחת נראה מדיוק
שסטלשונו
שעשל הרמב"ם, שבכמה מקומות משתמט מלתת את תקופת שמואל ורב אדא באותה שנה שנותן
שעאבה את תקופת האצטגנינים. שכך אנו רואים גם בספ"י, לאחר שמבאר את אורך שנת
שעבהחמה לדעת שמואל ולדעת רב אדא מוסיף ששנת רב אדא קרובה יותר לחשבון האצטגנינים, אך
שעגאינו מפרט כמה היא לחשבון הטאצטגנינים (וזאת הודיענו רק ברמז בכ"מ: א)
שעדברפי"ב מהלך השמש האמצעי ביום אחד, הוא רק לפי חשבון הצטגנינין שהשנה היא
שעהשס"ה ורביע יום פחות 11 דקות לערך. ב) פי"ב ה"ב מהלך גובה השמש
שעומהלכה בכל ע' שנה בקירוב מעלה אחת; גם זה רק לפי חשבון הנ"ל, משא"כ לרב
שעזאדא הוא לפחות מאה שנים). וכך גם לאידך גיסא שאת יום התקופה האמצעית לחשבון
שעחהאצטגנינים נותן הרמב"ם בפי"ב ה"ב לשנת תתקל"ח, משא"כ
שעטלחשבון שמואל בחר בשנה אחרת, שלא להדגיש בפירוש את הפרש הזמן שביניהם[59].
שפהרבי
שפאהשיב בתחלה, על תמצית הדברים שבשיחה הנ"ל:
שפבלא פרשתי הקלאץ ראי'
שפגע"ז, ובמילא אין איש מעוררן.
שפדהרמב"ם ע"פ פשטות
שפההדברים כתב ספרו על הסדר – ואיך זה שהל' קדה"ח – קרוב לסוף זמן
שפוהכתיבה?! ועכצ"ל, שאז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח בפי"א הט"ז.
שפזאחר
שפחכך השיב על שאלתי הראשונה:
שפטהרי הכרח הוא, כיון ששינה הראשון
שצמוכרח לתקן כל שלאחריו.
שצאועל
שצבהשאלה השלישית:
שצגכנראה גם הוא "אוחז"
שצדהתיבה ושוכח הענין. בהרמב"ם לא אמר ההלכות להנוכחים כ"א כתבו
שצהבפ"ע וידע שיגיע כתבו (פרק זה) לאחרים לאחרי כו"כ שנים – ומה
שצוטעם לכתוב זו מפני שכותבו אז?! – וכנראה שנמשך להזכירו בהל' אלו (וכוכ"פ)
שצז"שנת העיקר" – ששנת תתקל"ח זו היא כו'[60].
שצח*
שצטשוב
תשאלתי:
תאבמ"ש שעיקר הראי',
תבשחשבונות הרמב"ם לתתקל"ח ניתוספו לאחר שגמר עריכת הספר והגיהו, ש"איך
תגזה שהלכות קידוש החדש – יהי' קרוב לסוף זמן הכתיבה".
תדלא נתבררה הכוונה בזה,
תהשלכאורה קל לומר (כמבואר בלקוטי שיחות ח"כ ע' 548): "וההקדמה הרי נכתב
תולאחר שכבר ... הי' כל ה"חומר מוכן אצלו, אבל – קודם לכתיבת הספר, וכמו
תזשמסיימה: ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצוה כו'".
תחשלפי"ז לכאורה אפשר
תטלומר בפשטות שהספר נערך במשך עשרה שנים תתקל"א-מא, משנת תתקל"א עד
תיתתקל"ו הכין החומר, שאז כתב ההקדמה, לאחר זה התחיל עצם הכתיבה, כך שהלכות
תיאקידוש החדש נכתב בשנת תתקל"ח – בתחלת הכתיבה.
תיבוהרבי
תיגהשיב:
תידהמדובר לא בבנין בית (דוד
תיההכין כל החומר – ושלמה התחיל בבני') כ[י] א[ם] בכתיבת ספר אליבא דהלכתא
תיובפו[על] מ[מש], ושסומך על הכתוב בפס[קי] ד[ינים] לפני זה, ואם לדעתו ה"פשטות"
תיזשהכין הרמב"ם הכל ע[ל] הס[דר] (ו"הכל" בנד[ון] ז[ה] הפי[רוש] הפס[קי]
תיחד[ינים]) (בכעין ... כרטסי') ולאחר כ[מה] וכ[מה] שנים התחיל בכתיבה ע[ל]
תיטהס[דר], אין לי "מענה" ע[ל] ז[ה].
תכהכתוב בלקו"ש ח"כ:
תכא1) אמרתי כ[מה] פ[עמים] שגם
תכבלי מותר לומר "שלא כנ"ל".
תכג2) אפ[שר] ל[היות] הקדמה
תכדולהניח פנוי מקום מספר (המדויק של) הפרקים.
תכה3) בכמה הקדמות מוכח – שנכתבו
תכולאחר גמר כל הספר (אף שכתיבתו ע[ל] מ[נת] לתנו להמעתיקים לרבים – היינו מצוחצח
תכזהי' לאח[ר] ז[ה]).
תכח4) הלשון "חומר" י[ש]
תכטלפ[רש] ולהשתמש בו בנוגע מתחיל ממ[ראי] מ[קומות] בלבד איפוא מדובר (ע[ל]
תלד[רך] דהרמב"ם בס[פר] המצ[וות]) כרטסי' ועד קודם להנוסח המזוקק הכי
תלאסופי.
תלבלהחזיר לי כל זה[61].
תלג*
תלדשוב
תלהשאלתי:
תלולאחר כל המענות לא נתברר אל
תלזנכון מסקנת כ"ק אדמו"ר שליט"א באופן כתיבת ס' הרמב"ם:
תלחנכון אמנם שישנם כמה אופנים
תלטבכתיבת הקדמה – לפני התחלת כתיבת הספר; אחר סיומו או בין עריכה ראשונה לשניה. אך
תמבנוגע לרמב"ם ברור שכתבה בין עריכה ראשונה (שהתחילה לערך תתקל"א) לשניה (שהסתיימה
תמאבתחלת תתקמ"א). השאלה היא רק מה היתה עריכה הראשונה (שבה כבר נכתב התאריך
תמבתתקל"ו בהל' שמיטה) ומה היתה עריכה השניה (שבה נכתב התאריך תתקל"ח בהל'
תמגקדוה"ח).
תמדלוצקי, באחרית דבר
תמהלרמב"ם שולזינגר (שעם צילומי הכת"י) נראה לו שבעריכה ראשונה ערך כעין
תמוכרטיסי', אך נותן אפשרות גם שבעריכה ראשונה רק ציין ציונים על כל הלכה והלכה.
תמזבשיחת ש"ק העבר
תמח(וכ"ה גם בלקוטי שיחות ח"כ) נתבאר שבעריכה ראשונה כבר נכתב כל הספר,
תמטונכללו בו כל החשבונות של הלכות קדוש החודש וכן התאריכים שעליהם נמשכים החשבונות.
תנובעריכה השניה רק הגיה ותיקן (ואז שינה התאריכים שבהלכות קדוש החודש, וממילא הוצרך
תנאלחשב מחדש את כל החשבונות המסובכים של כל הלכות קדוש החודש
תנבפי"א ואילך).
תנגמכל מקום נזכר בכתב (ובעל
תנדפה) אתמול (והיום) שמסגנון הרמב"ם בהקדמה אפשר לומר שנכתבה ההקדמה לפני התחלת
תנההעריכה. ולענ"ד לא נתברר אם הכוונה שלפי זה לא נכתבו החשבונות שבהלכות קדוש
תנוהחודש רק פעם אחת בשנת תתקל"ח, או שגם לפי זה נכתב בראשונה בשנת תתק"ל,
תנזובתתקל"ח שינה וכתב החשבונות והתאריכים מחדש.
תנחוהרבי
תנטהשיב:
תסבפרטים שבספק – באופן
תסאשהוא הגיוני יותר. בפרטים שאינם בספק – ועתה אתחיל היינו התחלה
תסבועד"ז בהשאר.
תסגכל התאריכים כולם – מפורש בש"ס שהיו כותבים טופס
תסדואח"כ בבוא הזמן מהפכים אותו לתורף – ע"י הוספת התאריך המקום
תסהוכו'.
תסו*
תסזבהמשך
תסחלזה כתב הרי"ל גרונר לרבי:
תסטלהערת רש"ב שי' לעווין
תעוהמענה עליו – בהל' שמיטה ויובל פ"י ה"ד: שנה זו שנת אלף ומאה ושבע
תעאלחרבן ... שש ושלשים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה היא שנת השמיטה.
תעבהיינו שנה אחת לפני התאריך
תעגבהקדמתו (שם: ושנה שמינית אחר מאה ואלף לחרבן הבית).
תעדוב' שנים לפני התאריך שכותב
תעההל' קדוש החדש.
תעווהרבי
תעזהשיב לו:
תעחלשלוח לא[חד] מהקובצים.
תעטכן להעיר (בנוגע להקדמה
תפשנכתבה לאחרי הס[פר]) כ[מה] וכ[מה] ספרים בלי הקדמה כלל, מהם שו"ע אד[מו"ר]
תפאהז[קן].
תפב**
תפג**
תפד[55] ראה
תפהגם
תפולקוטי שיחות חל"ב (ע' 272 הערה 10).
תפז[56]
תפחוהיינו שסדר
תפטהעריכה הי': (א) סידור החומר וההלכות. (ב) כתיבת ההקדמה. (ג) עריכה ראשונה של
תצהספר. (ד) עריכה שני', שבה תיקן הלכות מסויימות ותיקן בהם התאריך.
תצא[57]
תצבהיינו
תצגשעריכה הראשונה היתה בין השנים תתק"ל – תתקל"ז, שאז נכתבה ההקדמה, ואחר
תצדכך התחילה העריכה השניה. ותיקוני הלכות קדוש החודש נכתבו בשנת תתקל"ח.
תצה[58]
תצוהיינו
תצזשעריכה הראשונה היתה בין השנים תתקל"א – תתקל"ז, שאז נכתבה ההקדמה, ואחר
תצחכך התחילה העריכה השני'. וחשבונות קדוש החודש נכתבו מלכתחלה בשנת תתקל"ח.
תצט[59]
500נושא זה
501נתבאר בפרטיות ב"שיעורי הלכה למעשה" ח"ב סי' מ.
502[60]
503תוכן מענה
504זה הועתק ב"התוועדויות" שם (ע' 2075) בשולי הגליון.
505[61]
506אפשר הי'
507רצונו הקדוש לערוך בירור בנושא הזה. אבל ראה לקמן במענה אל הרי"ל גרונר –
508לפרסם בירור זה באחד מהקובצים.
509קכב. קידוש החודש ע"י הרי"ף
בתשרי
בתשרי
510תשמ"ה ביאר הרבי בכמה שיחות, שעל פי מה שמצינו, שבבית דין של הרי"ף תקעו
511בשופר ביום טוב של ראש השנה שחל בשבת, כפי שנהגו בבית דין שביבנה, אם כן יש מקום
512לומר שבבית דין של הרי"ף גם היו מקדשין על פי הראי'. והאחרון שבהם – בש"פ
513בראשית התוועדות ב' (ראה שם אות לח ואילך)
514שאלתי
515על זה:
516בענין קידוש החודש על פי
517הראיה על ידי הרי"ף, גם לאחר כל מה שנתבאר בהתוועדות שבת בראשית, עדיין לא
518הבן הדבר לאשורו:
519א) מפורש בגמרא (ביצה ד, ב)
520אמר אביי כו' השתא דידעינן בקיבעא דירחי; ואילו היו מקדשין על פי הראיה גם לאחר
521זמן של אביי, האיך ידעינן בקביעא דירחא? ולכאורה אלו הם גם דברי הרמב"ם (הל'
522קדוש החדש פ"ה ה"ג) "עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו
523סומכין".
524ב) באותה הלכה נאמר
525ברמב"ם "ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי התלמיד בעת
526שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע", ונתבאר בשיחה ש"סוף חכמי
527התלמיד" יכול לכלל גם את רבנן סבוראי וכו'. האם הכוונה בזה ומר שנכלל בזה גם עד
528דורו הרי"ף; שחי יותר מ-700 שנים אחר אביי ופחות מ-100 שנים לפני
529הרמב"ם!?
530ג) הרמב"ם באמרו
531"סוף חכמי התלמיד" מפרש דבריו מיד "בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר
532שם בית דין קבוע", שבזה נמשך לתחלת דבריו שם "אין עושין אותו אלא
533סנהדרין שבארץ או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות",
534שלכאורה מוכח מזה 1) שהכוונה היא לסוף חכמי הגמרא ממש. 2) שחכמי חו"ל שלאחר
535זה אינם יכולים לקדש ע"פ הראיה, אפילו הגאונים שבבבל ומכל שכן הרי"ף
536שבפאס.
537ד) מפורש בגמרא (סנהדרין
538יד,
539א) "דלא סמכינן בחוצה לארץ", וכיון שהרי"ף היה כל ימיו בחו"ל
540לא היה ביכלתו לקבל סמיכה, אפילו לדעת המתירין סמיכה בזמן הזה. והרי מפורש כאן
541ברמב"ם שצריך להיות דוקא "בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן
542הסנהדרין רשות" – שכל התנאים האלו חסרים אצל הרי"ף.
543ה) אם היה מקדש הרי"ף על
544פי הראיה חל זה גם [על] כל תפוצות ישראל המרוחקים, מבבל שבמזרח ועד אשכנז שבפחות,
545שבכל המקומות היה ישוב בני ישראל בתקופה זו. האם שלח הרי"ף שלוחים לכל
546המקומות האלו להודיעם מתי יחולו החגים, שהוא מהלך איזה חדשים לכל צד!?
547ו) אף לאחר שיתורצו כל
548השאלות האלו, עדיין לא נתבאר בהתוועדות מה מכריח אותנו לקבל השערה כזו שהרי"ף
549קידש על פי הראיה,כדי להכנס לכל השקו"ט הזו?
550והרבי
551השיב:
552צ[ריך] ל[היות] גישה הפוכה,
553סמיכה וקידו[ש] ה[חודש] אפ[שר] ל[היות] גם בהפסק (ובפרט להרמב"ם).
554כלומר,
555שהפלא יהיה באופן הפוך, אם לא היו מקדשים על פי הראי', ואפילו אם במשך התקופה שבין
556אביי ורבא ובין הרי"ף לא קידשו החודש על פי הראי', מכל מקום אפשר לומר
557שהרי"ף התחיל לקדש את החדש מחדש על פי הראי'.
558**
559**
560קכג. הנוסח להדליק נר של שבת "קודש"
בירחון
בירחון
561"אור תורה" טבת-שבט תשל"ח, דן הרב אפרים גרינבלט בדיוק הנוסח הזה,
562ומעורר בזה איזה חששות. הרבי הורה לי להשיב על חששותיו. הכנתי מאמר בבירור הנושא
563והכנסתי.
564בהמשך
565הבירור הבאתי מה שנכתב בספר אחד, שהנוסח הזה מקורו מסידורו של רבנו הזקן, וכתבתי
566על דבריו:
567ובאמת טעות הוא בידם, כי
568נוסח זה נדפס לראשונה בסידור תהלת ה' וסידור תורה אור הנדפס בשנת תש"א
569בארה"ב, והוא על פי מנהג חב"ד בדורות האחרונים, ולמה יחסו זה לסידורו של
570רבנו הזקן.
571הרבי
572הרבה להשיב על השורה הזאת, וכתב:
573אין (נוסח) ברכות אלו בכלל
574– ומה ראיה משם?!
575ועל
576מה שכתבתי שנוסח זה נדפס לראשונה בסידור תורה אור הנדפס בשנת תש"א, כתב:
577חוששני שאין ידוע לו כלל שהברכות נמצאו בקרבן מנחה
578וכיו[צא] ב[זה]. ומהו החפזון לכתוב ובודאות – באם אין ידוע לו?! כמה
579סידורי חב"ד בדק?
580ועל
581מה שכתבתי שהוא רק מנהג חב"ד בדורות האחרונים, כתב:
582!!?? מי לדעתו בדורות
583האחרונים יכול לחדש כזה בחב"ד – באם הרבנית דאד[מו"ר] הז[קן] נהגה
584אחרת?!
585תיקנתי
586לפי זה את המאמר, והכנסתי, ותיקן פעם נוספת. וכשהבאתי מדברי הרבי, שזהו הנוסח
587המובא בסידור תורה אור שנדפס בשנת תש"א, הוסיף:
588היינו בימי נשיאות ובמחיצתו
589של כ"ק מו"ח שלו אדמו"ר (מהוריי"ץ) נ"ע.
590ובסוף
591תיקן והוסיף:
592(אבל מ"ש שכ"ה
593בסידור רבנו הזקן) – כפשוטו היינו שהדפיסו אדה"ז, (הנה) אדה"ז בסידורו
594לא הכניס בכלל (נוסח ברכות אלו), ואולי כוונתם סידורים שע"פ נוסח אדה"ז.
595ועל
596מה שכתבתי שבדקתי כמה סידורי חב"ד שנדפסו לפני תש"א ולא מצאתי בהם נוסח
597ברכות אלו, השיב:
598איזה מהם בדק? היודע שיש כו"כ:
599אור המאיר, עזרא וכו' וכו'? נוסף על קרבן מנחה הנ"ל (שגם בו אינו
600מציין השנה וכו'). אפילו הס[פרים] העוסקים בנוסח ברכה זו ונמצאים בספרי' –
601אין יודע אודותם!!
602כנראה אין לו חוש בכהנ"ל
603ואין נלמד בחפזון. וידפיס בנוסח הנ"ל (כי יותר לא אגי' בזה, ואין
604עניני להגי' כו', ובפרט בענינים פשוטים לכל העוסקים בבירור נוסחאות.
605ואין כ[ל] א[חד] וא[חד] מחוייב שיהי' לו חוש בכזה – וגם הוא בתוכם, כנראה.
606וכן
607אמנם נדפס בירחון "אור תורה" גליון קל (כסלו תשל"ט).
608**
609**
610קכד. חשבון שנות נח
בחודש
בחודש
611סיון תשמ"א כתב הרה"ת ר' לוי שי' גולדשטיין לרבי :
612בלמדי בישיבה עם כתה א' פ'
613נח נתקשה לי בנוגע למספר שני חייו של נח, דכתיב: ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים
614שנה וימת (ט, כט).
615וצ"ל: דהנה, מהפסוקים
616שלפני"ז משמע (ברור – לכאורה) שנח חי 951 שנה, וכדלקמן:
617לפני המבול כתיב: ונח בן
618שש
619מאות שנה והמבול היה מים על הארץ (ז, ו); בשנת שש מאות שנה לחיי נח
620בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים
621נפתחו (שם, יא); בסיום המבול כתיב: ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד
622לחדש חרבו המים מעל הארץ גו' (ח, יג); לאח"ז כתיב: ויחי נח אחר המבול שלש
623מאות שנה וחמשים שנה (ט, כח).
624עפי"ז, שבתחילת המבול
625הי' נח 600 שנה, והמבול נמשך שנה שלימה, ונח חי אחר המבול 350 שנה, הרי סך הכל
626ביחד – 951 שנה! ואילו בכתוב (ט, כט) נאמר שחי 950 שנה.
627ואין
628לומר:
629א) שפי' "אחר
630המבול" (ט, כח) היינו אחר תחילת המבול, זה אינו, מלבד אשר (בפשטות)
631אין הלשון משמע כן, הרי כן הוא לשון הרגיל בכתוב (בס"פ בראשית, ועוד)
632"ויחי ... אחרי הולידו ... (כך וכך) שנה", ופירושו – אחרי
633– כמשמעו.
634ב) שאין הכתוב מדייק
635בהמספרים, זה אינו, דהרי בפסוקים הנ"ל דס"פ בראשית (ובכ"מ) מדייק
636הכתוב בהמספרים ביותר.
637ג) שאין חושבים שנת המבול,
638מצד ביטול הילוך הכוכבים ומזלות וכו', זה אינו, דנוסף לזה שבנוגע לגיל העולם חשבינן
639שנת המבול, עוד ועיקר, הרי מפורש בקרא בסיום המבול: ויהי באחת
640ושש מאות שנה גו' (ח, יג).
641ויש
642לדייק, שבפסוק הנ"ל
643(ח, יג) אינו נזכר שם נח כבשאר
644הפסוקים, אף שקאי המספר על חיי נח (בפשטות). ואולי אינו נזכר שם נח בפסוק
645זה מצד שזה גופא משמיענו הכתוב, שהי' 601 שנה (אחר המבול) אבל לא (חשבינן זה) לחיי
646נח!
647ועל
648זה השיב לו הרבי:
6491) אפ[שר] ל[ומר] הפי[רוש] בתחילת
650השנה (ר"ה י, ב)[62].
6512) ראה בתו"ש (מירוש[למי])
652שם[63].
6533) האריך בכ[ל] ז[ה]
654בס[פר] דברי בנ[י] י[שראל] לבן עזרי'? [יברר השם בדיוק בהספרי'] [64].
655*
656כשפנה
657אלי, כתבתי לרבי:
658מ"ש על דבר הספר דברי
659בני ישראל לבן עזרי', אם הכוונה לס' מאור עינים לר' עזריה מן האדומים, לא מצאתי בו
660ע"ד שנה הנ"ל. ואם הכוונה לס' סדר זמנים לעקביא, אינו תחת ידינו.
661והרבי
662השיב:
663(הכוונה לס' סדרי זמנים
664לעקביא) הי' בחדרי כמה זמן.
665קבלתי
666את הספר בהשאלה ומסרתיו לרבי, ונשאר אצלו במשך זמן. ואחר כך קבלתיו חזרה והחזרתיו
667לבעליו.
668*
669אמנם
670גם תוכן המענה לא הובן לנו, וכתבתי לרבי, לנסות להבין כוונת המענה:
671במענה הראשון
672"אפ"ל הפי' בתחילת השנה (ר"ה י, ב)". לכאורה כוונתו הק',
673שאפשר לתרץ הקושי' אף למ"ד שנת מבול עולה מן המנין, ומ"ש (ז, ו) "ונח
674שש מאות שנה והמבול היה על הארץ" אפ"ל הפי' בתחלת השנה, עדמ"ש
675בר"ה (י, ב) לגבי מ"ש (ח, יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד בחדש
676חרבו המים וגו'.
677ואם זוהי הכוונה, לא
678הבנתי:
679א) משנותיו של מתושלח מוכח
680ששש מאות השנים של נח הן שלמות, כלשונו של רש"י (ז, ד) "צא וחשוב שנותיו
681של מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת שש מאות שנה לחיי נח"[65].
682ב) בב"ר (לב, ו)
683כו"ע מודו, שלענין שנותיו של נח שנת מבול אינה מן המנין (ובמפרשים שם,
684שההוכחה היא מזה שסכום הכללי של שנות נח הוא 950), והמחלוקת היא רק לענין תקופות
685וחשבונות, אם גם בזה אינה עולה מן המנין.
686ג) בכל אופן צ"ע
687בפרש"י, שאינו מביא הא דשנת מבול אינה מן המנין, וגם אינו מתרץ את אי ההתאמה
688שבין חשבון הפרטי לחשבון הכללי שבשנות נח.
689ד) מענין לענין באותו ענין:
690בלקוטי שיחות ח"י (ע' 185) "ובהתאם להמחלוקת אם שמשו המזלות בשנת המבול
691(ב"ר כ"ה ב') יהי' חילוק בכהנ"ל בשנה אחת". והיינו לדעת
692המפרשים (ידי משה שם פל"ב) שבזה תלוי אם שנת מבול עולה מן המנין: ומדוע לא
693הובא פל"ב הנ"ל, שבו מפורשת המחלוקת אם שנת המבול עולה מן המנין למנין
694התקופות והחשבונות.
695והרבי
696השיב:
697?! לשיטתו – מוכח גם
698בנוגע ללמך שביניהם ושכולם יום הולדת שלהם – באותו היום בשנה ממש מדויק
699(ולא בסיום שנת). וכן ה"צא וחשוב"[66].
700בפש[וטו] ש[ל] מ[קרא] – פשוט
701שאין הכוונה ששת אנוש וכו' נולדו ביום (סיום ו)הולדת את אביהם (היינו – כולם
702בר"ה!!).
703ועל
704מה שכתבתי אודות פרש"י "שאינו מביא הא דשנת מבול אינה מן המנין",
705השיב הטעם כי:
706זהו היפך פש[וטו] ש[ל]
707מ[קרא], כפשוט.
708*
709שוב
710שאלתי:
711מה שרציתי להוכיח משנותיו
712של
713מתושלח, ששש מאות השנים של נח הן שלמות, הוא אם נפרש בפשוטו של מקרא כמו שהוא בריש
714מסכת ר"ה, ובפרש"י שם (ב, רע"א) "ואפילו עמד בשבט או באדר
715כלתה שנתו משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה שניה". ועד"ז בענינינו
716"אפילו נולד באב או באלול כלתה שנתו משהגיע תשרי ויתחילו למנות לו שנה
717שניה". ואם כן מוכח משנותיו של מתושלח ששש מאות השנים של נח הן שלמות. וכן
718יהי' מוכח ע"פ הנ"ל מפרש"י (יט, א) כי החשבון אלף תרנ"ו מתאים
719רק אם שש מאות השנים של נח הן שלמות[67].
720[ואם נדייק ששנותיו היינו
721בכל אחד – מה"יום בשנה" שנולד, הרי ע"כ יתוספו בזה כמה חצאי שנים
722שלא נמנו, ויתוסף על המספר של אלף תרנ"ו הנ"ל].
723ובעצם הקושיה של שנת המבול,
724שלא נמנתה בשנות נח, ע"פ פשוטו של מקרא שגם שנת המבול עולה מן המנין, יש לתרץ
725בפשטות לכאורה:
726המבול הי' רק ארבעים יום,
727וא"כ מ"ש (ט, כח) "ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים
728שנה" נכללת בזה גם שנת אלף תרנ"ו, ומ"ש (ח, יג) "ויהי באחת
729ושש מאות שנה" הי' כחצי שנה לאחר סיום המבול, וכיון שעבר ר"ה קורא לה
730שנת שש מאות ואחת לנח.
731על
732הפירוש שהבאתי מר"ה ומפרש"י שם, השיב הרבי:
733!!? ישאל בן ה' הזהו פשוטו של
734מקרא[68]
735(ולא
736עוד אלא זה גם היפך הסברא, ולכן – הוכרחו לזה מהכתובים[69]
737וכו'.
738ועל
739מה שכתבתי "מתאים רק", השיב:
740??! האומנם לדעתו באם
741חסרו יום אחד הרי זה א'תרנה שנה?!
742בפשטות – כמנהג העולם.
743ועל
744מה שכתבתי, שלפי זה יתוסף על המספר של אלף תרנ"ו הנ"ל, השיב:
745הרי אפשר שאצל א[חד] הי' חסר
746חצי שנה ואצל הב' יתר חצי שנה.
747ועל
748מה שכתבתי לתרץ ש"אחר המבול" היינו אחר ארבעים היום של המבול, השיב:
749מחיל אל חיל: – כנראה מפרש (ויחי
750נח אחר המבול) כולל יא חודש שהי' בתיבה!![70]
751עדיין
752לא נתבררה אצלי הכוונה בכמה פרטים, ושוב כתבתי:
753עדיין לא נתבררו אצלי פרטים
754אחדים:
755א) מ"ש שע"י חצאי
756השנים לא נוסף על החשבון הכללי, כי "אפשר שאצל א' הי' חסר חצי שנה ואצל הב'
757יותר חצי שנה", לא נתבררה הכוונה בזה, דלכאורה צריך להיות בהכרח אצל כל אחד
758יותר חצי שנה, כי כשנאמר ויהי פלוני בן כך וכך שנה בלדת את בנו, הרי בודאי הפירוש
759שיש לו מספר שנים אלו בשלימות ועוד איזה יתרון.
760ב) מ"ש הוכחה מלשון
761רש"י (ז, ד) "שהם כלים בשנת שש מאות שנה לחיי נח" – ולא בסיום
762השנה. לכאורה עפי"ז יהי' סתירה בפי' הפשוט של הפסוקים (ז, ו) "ונח בן שש
763מאות שנה והמבול היה על הארץ" דפירושו בפשטות שנים שלימות, למש"ש (יא)
764"בשנת שש מאות שנה לחיי נח", דמשמעו לא בסיום?
765ולכאורה ממ"ש כאן
766"בשנת ... שנה" פירושו כמו בן שש מאות שנה.
767ומכל הנ"ל נראה
768שכ"ק אדמו"ר שליט"א מפרש בפירוש הפשוט שבן שש מאות שנה וכיו"ב
769יכול להתפרש לפעמים בתחלת שנת שש מאות ולפעמים – לאחר שכבר מלאו לו שש מאות שנים
770מלאות. ועד"ז מבאר בארוכה בקונטרס אחרון להלכות תלמוד תורה[71]
771שפעמים
772כך ופעמים כך – אבל שם מיירי בלשון חכמים. ובזה מתורצות שתי השאלות הנ"ל[72].
773לא
774קבלתי אז מענה על שאלה זו, אבל אחר כך נערך על פי מכתבים אלו הליקוט לפרשת נח, שהרבי
775הגיהו מחדש, ונדפס בלקוטי שיחות ח"כ ע' 25 ואילך – "ממכתבי סיון
776תשמ"א".
777**
778**
779[62]
780בר"ה
781(י, ב): "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש, רבי מאיר סבר מדאכתי יום
782אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי לה שנה, שמע מינה יום אחד בשנה חשוב שנה. ואידך אי
783כתיב בשש מאות ואחת שנה כדקאמרת, השתא דכתיב באחת ושש מאות שנה שנה, אשש מאות קאי,
784ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר".
785הרי
786שלכל הדעות שבגמרא, הכוונה בפסוק זה (נח ח, יג) הוא לתחלת שנת
787601 לחיי נח. ומזה מובן שגם מה שנאמר לפני כן (נח
788ז, יא): "בשנת שש מאות שנה לחיי נח" הפירוש הוא בתחלת שנת שש
789מאות. ומזה מובן גם שמה שנאמר לפני כן (נח, ז,
790ו): "ונח בן שש מאות שנה", גם כאן הפירוש הוא בתחלת שנת שש
791מאות.
792[63]
793בתורה שלמה
794(נח ח, יג) מביא מירושלמי (ר"ה פ"א ה"א): "ויהי באחת ושש מאות
795שנה בראשון באחד לחדש, ותני עלה שנת המבול אינו עולה מן המנין".
796והיינו
797כמובא לקמן (הערה הבאה) מ"סדרי זמנים", שהכתוב הוציא שנה זו מחשבון
798"תשע מאות שנה וחמשים שנה" שנותיו של נח, אבל אין זה משנה כלום בחשבוננו
799(שהוא בנוי רק על מספר שנות נח עד לידת שם, ושנות שם וכו').
800[64] ראה
801להלן
802שהכוונה לספר "סדרי זמנים" לאברהם ארי' עקביא (ת"א תש"ג),
803שמסודר לפני שנות עולם, ובאלף השני שנת א'תרנ"ו כותב:
804"מספר
805שנה זו (וכן גם השנה שלאחריה), כיוצא מכלל כל שאר המספרים, מסמן לא את מספר השנים
806שעברו עד שנת המבול אלא שנת המבול עצמה, כי כן מפורש בתורה בראשית ז' ו יא; ח' יג
807... ואולם בירושלמי ר"ה א' א, על הכתוב בראשית ח' יג (ויהי באחת ושש מאות שנה
808בראשון באחד לחדש חרבו המים" וכו', תני: שנת המבול אינה עולה מן המנין,
809ומשמעו לפי המפרשים: שנת המבול היתה על פי האמת לא בשנת ת"ר לחיי נח, אלא
810בשנת תר"א. ומה שכתוב בראשית ז' יא: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח",
811משמעו כפי שאנו מפרשים כל שאר המספרים (ושנת המבול לא תהיה אפוא בנדון זה יוצא מן
812הכלל): לאחר שמלאו לנח ת"ר שנה התחיל המבול בשנת תר"א לחייו ... אבל שנה
813זו של המבול אינה עולה מן המנין, לפי שהיו ימי צער וצרה, ולכן הוציא הכתוב שנה זו
814מחשבון שנותיו של נח, ונמצא כאלו שנת ת"ר לחיי נח ארכה ב' שנים: השנה הקודמת
815למבול ושנת המבול. מובן שברייתא זו אינה משנה כלום בחשבוננו, כי אם הכתוב הוציא
816שנה זו מן המנין".
817[65]
818בתחלת חשבתי
819שכוונת המענה היתה שכל פעם שנאמר בתורה "ויהיו כל ימי ... שנה וימות"
820פירושו שנים שלמות, ורק כאן בנח מפרש שהכוונה היא "בתחלת השנה".
821ועל זה
822שאלתי מפירש"י בענין שנות מתושלח, שמשם מוכח שגם לענין נח השנים הן שלמות.
823אבל
824יתבאר לקמן במענה הבא, שמפרש בפשוטו של מקרא, שכן הוא גם בכל מקום שנאמר בתורה
825"ויהיו כל ימי ... שנה וימות" שאפשר שיהי' זה בתחלת השנה. ואם כן אין
826שום הוכחה מפירוש רש"י בענין שנות מתושלח; כי בשניהם אפשר שהוא בתחלת השנה.
827[66] כי
828מזה
829שחושבים את שנות עולם לפי השנים שנאמרו בתורה, ואין מוסיפים בכל מספר עוד כמה
830חדשים, מוכרח אחד מהשנים:
831א) או
832שכולם נולדו באותו יום.
833ב) או
834שלפעמים הוא כמה חדשים יותר ולפעמים כמה חדשים פחות, עד שמשתוים.
835ופירוש
836הפשוט של מקרא מסתבר יותר כאופן השני.
837[67]
838משא"כ
839לפי מה שנתבאר במענה הנ"ל, שבפשוטו של מקרא, כל השנים האמורים בתורה הם
840לפעמים באמצע השנה (וחסרים כמה חדשים), ולפעמים באמצע השנה הבאה (ונוספים כמה
841חדשים). שוב אין הוכחה ממתושלח, ומשנת א'תרנ"ו.
842[68] ראה
843מ"ש בזה בלקוטי שיחות ח"כ (ע' 27 ס"ד והערה 23).
844[69] ר"ה
845(ב, ב): א"ר יוחנן מנין למלכים שאין מונין להם אלא מניסן שנאמר ויהי בשמונים
846שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש
847השני למלך שלמה על ישראל מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן אף
848מלכות שלמה מניסן.
849[70]
850בלקוטי
851שיחות (ח"כ ע' 25 הערה 11): ודוחק גדול לפרש מ"ש "אחר המבול"
852– אחר תחלת המבול
853(ע"ד הפירוש שהובא באבן עזרא (פרשתנו י, כא) עה"פ (יא, י) "שנתיים אחר המבול"),
854או אחר מ' יום שהי'
855המבול (פרשתנו ז, יז...) – כי בפשטות, "ויחי נח אחר המבול" כאן היינו חייו לא
856בתיבה. עכ"פ בסמיכות להציווי בתחלת הסיפור: צא מן התיבה.
857[71] פ"א
858(ס"ק א ד"ה ומה שלא כתב): "שנים שלימות דוקא ... והא דבן י' למשנה
859לא דמי לבן י"ג למצות לא איכפת ל[ו] לרמב"ם, כמו בבן י"ח לחופה".
860[72]
861היינו שאם
862זאת באמת הכוונה לפרש בפשוטו של מקרא, שכל השנים האמורים בתורה הם לפעמים באמצע
863השנה (וחסרים כמה חדשים), ולפעמים באמצע השנה הבאה (ונוספים כמה חדשים). ומשתוים
864בסוף, אם כן מתורצות במילא שתי השאלות הנ"ל.
865קכה. חשבון הלוחות שבטור או"ח
בלקוטי
בלקוטי
866שיחות השבועי לפרשת מטו"מ תשל"ח, בשולי הגליון להערה 29, מציין לכמה
867ספרים המציינים לטעות הדפוס שבלוחות אלו.
868הרבי
869ביקש אז למצוא בספריה את הספר שמדבר אודות זה, ולא מצאתי, וכעבור משך זמן מצאתי על
870כך בספר שארית יוסף. הרבי הוסיף אז השמטה, שנדפסה אחר כך בלקו"ש חי"ח ע'
871381, המתחלת:
872לאחר זמן הראני חכם א' הספר
873שארית יוסף.
874איני
875זוכר הפרטים, אבל יש אצלי פתקה שכתבתי לרבי בנושא הזה (ונראה שנכתבה כמענה לבקשת
876הרבי, למצוא הקונטרס שכתב הרב ליפשיץ בנדון זה):
877דברי ליפשיץ הם בפתיחה שלו
878לסדר זרעים הנדפס במשניות יכין ובועז. תשובת העתים לבינה עליו הוא במאמר יב.
879האם הכוונה לקונטרס נוסף
880שנכתב בנד"ז?
881והרבי
882השיב:
883(הכוונה לקונטרס) הערות (שנכתב
884בנד[ון] ז[ה]) לאחרי ההו[צאה] ל[אור] דס[פר] (עתים לבינה) (ע[ל] י[די] ליפשיץ?).
885להחזיר.
886קכו. גירסה בשו"ע אדמו"ר הזקן
בו'
בו'
887מנ"א תשמ"א קבלתי פתקה:
888לברר בדפוסים (הקודמים)
889דשו"ע אד[מו"ר] הז[קן] סשל"ו סו"ס יח: "ויו"ט"
890דלכאורה צ[ריך] ל[היות] "ולהחליף גם ביו"ט" (או כיו"ב).
891השבתי:
892בדקתי בדפוס הראשון והשני
893ועוד כמה דפוסים הראשונים, ובכולם הוא כבדפוסים שלנו. ובחיפושי לא מצאתי מי שיעיר
894בזה. גם בקצות השלחן (סקמ"ב סי"ג) מעתיק הלשון מהדפוסים ואינו מעיר.
895מענה
896זה נדפס בלקוטי שיחות חכ"א ע' 385.
897וראה
898הוספות למנחת פתים סי' שלו ס"ק יא (ועי' בשו"ע הרב דלהוסיף מים אף ביום
899טוב אסור. וצריך לומר, הא דבלולב סי' תרנ"ד מותר להוסיף, הוא משום הידור
900מצוה). הובא בקובץ אור ישראל חט"ו ע' רו.
901**
902**
903קכז. השם חיה מושקא
אחרי
אחרי
904פטירת הרבנית הצדקנית בכ"ב שבט תשמ"ח, התחילו רבים לקרוא לבנותיהן
905הנולדות בשם חיה מושקא, ולענ"ד היה נראה שצריך לבטא את השם מושׂקא בשי"ן
906שמאלית:
907בפתקא
908שכתבתי בכ"ח סיון תשמ"ט ניסיתי לבאר הדבר לענ"ד:
909רגילים היו לקרוא לרבנית
910בשם
911"מוסיא" וכך היא גם היתה רגילה לחתום (גם כאשר היתה חותמת בשפות אחרות).
912השם "מוסיא" יש לו
913גם כינוי חיבה "מושׂקא" [כך רשום באגרות כ"ק אדמו"ר
914מוהרש"ב נ"ע שנכתבו עם לידת הרבנית ע"ה וכך גם ב"היום
915יום" ובשאר המקורות].
916ה"שין" בשם "מושקא"
917היא כמובן שמאלית, שאינו אלא כינוי חיבה של השם המקורי "מוסיא". אלא שכך
918הוא דקדוק כתיבת השם הזה על פי ההלכה, שכאשר כותבים את השם המקורי "מוסיא"
919כותבים אותו ב"סמך יוד", וכאשר כותבים אותו בכינוי החיבה "מושקא"
920כותבים אותו ב"שין שמאלית".
921את זה יש לנו ללמוד מתוך
922תשובת כ"ק אדמו"ר הזקן (סי' לח) ותשובת כ"ק אדמו"ר ה"צמח
923צדק" (חאה"ע סי' ריט) בקשר לשם בתיה.
924בשו"ת אדה"ז כותב בקשר
925לשם זה "אולי נגזר משם בת שבע שנעשה ממנו קיצור השם בשא (ומה שקורין בשיא הוא
926לרפיון לשון המדינה כמו בילייע געליא ודומיהן במדינתינו ולא בשאר מדינות".
927בקובץ יגדיל תורה (חוב' מג
928סי' עב) הוכחתי שמדובר כאן בנשים שקוראים להן "בסא" ב"סמך
929מודגשת" הרגילה במדינת רוסיא, הממוצעת בין האותיות "סמך" ו"שין",
930ונשמעת כמו "בסיא". וזהו הדיון בכתיבת השם הזה, אם להדגיש את האות "סמך"
931שבו (או תיו לא דגושה) על ידי הוספת "יוד" או על ידי כתיבת "שין"
932(כמובן שמאלית).
933בשו"ת הצ"צ
934הנ"ל כותב על כך בין השאר "וצ"ל מפני שהברת שי"ן ימנית קרוב
935ממש להברה זו אם כן אין כאן יוד גמור". כלומר – מפני ש"סמך
936המודגשת" שרגילים במדינות שלנו, דומה ל"שין ימנית" ודומה גם
937ל"סמך יוד", לכן אפשר לכתוב אותה בשני האופנים "בתיה" או "בשא".
938כל זאת רק כאשר ה"סמך"
939מנוקדת "פתח" או "סגול" וכיו"ב, אמנם כאשר
940ה"סמך" מנוקדת שוא, אז אי אפשר להוסיף אחריה "יוד" (שאז יקרא
941ה"סמך" בניקוד "חיריק"), ולא נשארה אלא האפשרות השניה לכותבה
942ב"שין" (שמאלית כמובן).
943זאת היא גם סיבת כתיבת
944"מוסיא"
945ו"מושקא", כי כאשר ה"סמך" מנוקדת "פתח" מוסיפים לה "יוד"
946להדגשה, וכאשר ה"סמך" מנוקדת "שוא" מחליפים אותה
947ב"שין" (שמאלית) להדגשה.
948הרבי
949לא קיבל את הדברים, והשיב:
950לכאורה מובן שאין להכריח אדם
951בנוגע לשמו (איך שיקרא א"ע או יחתום). אפילו בשמות דתושב"כ – הרשות בידו
952(בתור שם שבוחר לעצמו) לשנות.
953הבירור העיקרי בהנ"ל –
954הנהגתו במעשה ודהסובבים אותו (בנוכחותו).
955מעולם לא שמעתי שיבטאו מוסקע (מלבד
956בכוונה דפחיתות, וזהו ראי' לסתור ולשלול המבטא הזה).
957הלכתוב דאתקריא או המכונה –
958על פי המבואר בפוסקים.
959שוב
960כתבתי:
961במענה כ"ק אדמו"ר
962שליט"א אודות השם של הרבנית ע"ה "מעולם לא שמעתי שיבטאו
963מוסקע", לא נתברר אל נכון אם הכוונה שהיו קוראים לה "מושׁקא" (בשין
964ימנית), כי על פי הבירור אצל אלו שסבבוה, כמדומה שמעולם לא קראו לה "מושׁקא",
965כי אם "מוסיא" או "מוסל" וכיו"ב. השם "מושקא"
966מופיע רק באגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק
967אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וכיו"ב, ומשם אין לדעת לכאורה אם
968ה"שין" היא ימנית או שמאלית.
969הרבי
970הדגיש את המלים "כמדומה שמעולם לא קראו לה" שבמכתבי, וכתב:
971מ[אמר] חז"ל לא ראינו אינה
972ראי' – והוא כותב יתרה מזה מעולם (הן בעבר והן בהווה)!
973אני שמעתי קוראין כן.
974שאלתי
975אם אפשר לפרסם את מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א המועתק בזה, והרבי הדגיש
976את המלים:
977אפשר לפרסם.
978ופרסמתי
979המענה בשבועון כפר חב"ד גליון 388 (ב' תמוז תשמ"ט) עמ' 21.
980קכח. זמני עלות השחר
לערך
לערך
981בשנת תש"מ כתב הרב ברוך נאה בנספח ללוח כולל חב"ד, שזמן עלות השחר לשיטת
982אדמו"ר הזקן הוא 120 דקות לפני הנץ.
983כשהרבי
984קיבל טופס, הוא שלחו אלי וכתב עליו:
985להררשד"ב שי' לוין.
986הי'
987נראה לי, שכוונת המשלוח אלי היא כדי שאכתוב הנראה לענ"ד בזה, והשבתי על כך:
988בענין המבואר בהמצורף
989בזה:
990א) מה שכתב שלדעת
991אדמו"ר הזקן זמן עלות השחר הוא 120 דק לפני הנץ, הנה ממ"ש אדמו"ר
992הזקן בסידור (סדר ספירת העומר) "וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך
993במדינות אלו הצפוניות היא בחצות הלילה ... עד יז בתמוז", מוכח דזמנו – 72 דק
994לפני הנץ (החשבון בזה כתבתי בקובץ פלפול התלמידים מונטריאל ח"ד ע' הע' 2,
995וריי"צ פייגלשטוק ביאר שם, שאינו סותר למ"ש בכ"מ ששיעור מהלך מיל
996הוא כ"ד דקות).
997ב) ומה שכתב שלדעת
998אדמו"ר הזקן צריך להוסיף ה-4 דקות – רק בשקיעה, ולא בנץ החמה. הנה בירושלמי
999ברכות פ"א ה"ב, בתוספתא שם ובתר"י שם, מפורש דגם גבי נץ החמה
1000אזלינן בתר ראשי ההרים (הבאתים בקונטרס נרות שבת קודש ח"ב הע' 8).
1001אך מכל מקום, לגבי חשבון 72
1002דקות הנ"ל דעלות השחר, מסתבר שאין חושבין אותם ה-4 דקות, וכפי שהוכחתי
1003בקונטרס הנ"ל הערה 3.
1004האמור
1005לעיל בארתי אחר כך בכמה מקומות, והאחרונה שבהם, בביאור דובר שלום לסדר הכנסת שבת
1006הערה צג.
1007**
1008**