Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 18/בית יעקב על התורה·לך לך י״ח

אואעשך לגוי גדול. הענין בזה כדאיתא בתנחומא (לך) ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, אמר לו אותך אני בורא בריה חדשה כענין שנאמר ויעש אלהים את הרקיע וכו'. והוא דהנה בשעה שנולד הצורת אדם בעולם אזי הוא הנקודה שניתן בו מהשי"ת בקטנות מצומצם בלי שום התפשטות, אכן כשיגדל וקונה קדושה לעצמו אזי מתחיל להתפשט הקדושה בכל פעם עוד יותר, וקונה לעצמו בית שדה וכרם עבדים ושפחות וקנינים רבים כאלה, ומוליד בנים ובנות, שכל אלה מרחיבין דעתו של אדם. ובאמת אף בשעה שנולד האדם גם אז כלולים בו כל הקנינים וההרחבות. אכן מפני שהחיים שלו מצומצם אז בקטנות הנקודה לכן עומדים הקנינים אז מרחוק. אמנם אחר שאדם הולך וגדל, אזי נותן השי"ת חשק ותשוקה בזו הנקודה, לשאוף ולאסוף ולכנוס אליו כל הקנינים השייכים לנקודתו וכלולים בה^קכה, ואז יתחברו יחד האדם עם כל קניניו, ואז נקרא האדם בריה חדשה. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (לך פה.) כד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתי מפרשין דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקוב"ה מזווג לון לבתר. והוא כי כל הרכושים כלולים ברזא דזיווגא. וזה הוא שדרשו ואגדלה שמך מוסיף אני ה' על שמך, והוא כי עוד לא ניתן לו כללא דברכתא רק נקודה של חיים ברכת והיה ברכה, שזה מורה על הנקודת החיים שהשי"ת נותן באדם מיום הולדו, ששואב מרחוק ההרחבות ומתברך ומתגדל בכל פעם עוד יותר. וזה הוא רק נקודה ממה שהיה עתיד להתגדל שמו בתוספת ה' שנאמר לו והיה שמך אברהם, ועתה בא לו הבטחת השי"ת שעתיד להגדיל שמו, וע"ז מורה מאמר השי"ת ואגדלה שמך, שאז הנקודה תתפשט בעוצם קדושתה, וכדאיתא בזוה"ק (ויקרא יא:) ה' בתראה דבשמא קדישא וכו' וההוא אתפשטותא דנפיק מניה כגוונא דההוא נהר וכו' (ועיין בזוה"ק משפטים קכג:):