Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 27/בית יעקב על התורה·לך לך כ״ז

אוגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. הענין שבאברהם לא כתיב אהלים רק בלוט כתיב אהלים. דהנה מה שהלך אאע"ה להציל את לוט שנולדו ממנו שבבי בישי דירושלים, כדאיתא בש"ס (סנהדרין צו:) עמון ומואב שבבי בישי דירושלים הוא, כי שורש האור הוא אברהם אבינו, אכן הכלים הוצרך להוציא מלוט, ואצל לוט לא היו להכלים שום חשיבות, כענין דאיתא בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים אורם, מרשעים דא תרח אורם דא אברהם. והוא שלא היה לתרח מצדו שום חלק בהאור שהיה באאע"ה^קסא. וכן היה בלוט, שבהיות הכלים אצלו לא היה בהם שום אור, אכן כשנתכללו הכלים באאע"ה הכניס בהם אור, אבל ללוט לא היה שום חלק בזה האור מצדו רק הכל מצד אברהם. כמו שמעט שמן הדולק יועיל להדליק ממנו כמה נרות, אבל מי שאין לו נר דולק ממה ידלק. והסיבה שהוצרך להציל את לוט הוא, יען כי אורו של אברהם כמו שהוא בלי התפשטות זה היה אף בעולם העליון, ומה חידש בבואו בזה העולם. משמע מזה שרצון השי"ת הוא שיתפשט אורו בזה העולם, מאי משמע, שאף בהכלים הנראים היפך מטובה אף אותם מילא טוב ורצון השי"ת, שכן נולדו אח"כ מלוט רות המואביה ונעמה העמונית, שיצא מהם המלך דוד נעים זמירות ישראל, שהיה לו התכללות מכל הקדושת אבות וקדושת כל ישראל^קסב, ועל הגוון היה נראה ההיפך מזה, וכדאיתא במדרש (לך מא) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום, מכל מקום היה בחיר ה' וכדכתיב (דה"י ב ו) לא בחרתי בעיר וגו' ולא בחרתי באיש וגו' ואבחר בירושלים וגו' ואבחר בדוד וגו'^קסג. וכמו שעיר ירושלים היה נראה על הגון שמשם הדינין יוצאין, ובאמת יצאו משם כל החסדים וכל השפעות טובות לישראל^קסד: