Beit Yaakov on Torah, Lech Lecha 51/בית יעקב על התורה·לך לך נ״א

אונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. מגוריך מורה על הפעולות שאדם מתיירא מהם מלשון מגור ופחד (זוה"ק וישב קפ.) ומאיזה פעולה יפחד לב האדם, מארץ כנען, והוא במקום שאדם נכנע תחת הפעולה שלא היה לו ידיעה בה לא בתחלה ולא בסוף, כי במקום שהיה לאדם איזה ידיעה במה שפעל, אזי בטוח הוא שלא ירד מעשהו זה לשאול, כדכתיב (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, ואיתא ע"ז בזוה"ק (קרח קעח.) מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למנדע למאריה וכו' הוא לא ישתאר תמן וכו'^רנ. אכן במקום שאין בו ידיעה שם האדם מתיירא. והשי"ת הבטיח לאאע"ה שרצונו ישכון אף באלו הפעולות. ואף כי גם להאומות יש להם שלות השקט ומעשיהם הם בלי חשבון כלל, אכן שלותם הוא רק לפי שעה. ולאברהם אבינו הבטיח השי"ת שלות השקט לאחוזת עולם. וע"ז מרמז מצות מילה, שהיא בתמידות עם האדם אף בשעה שאין בו שום דעת וחשבון ואף כי ישן הוא, וכדאיתא בש"ס (מנחות מג:) בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני. וזו המצוה היא בתמידות עם האדם אף במקום שאין בו שום ידיעה^רנא. והייתי להם לאלהים, היינו אף שיהיו לו כל הטובות מ"מ לא ישכח את השי"ת, והוא כענין דאיתא בש"ס (ב"ק צב.) חמרא למאריה וטיבותא לשקייה, והוא שאם מכיר האדם שנמצא מרא בעולם אזי טיבותא תהיה לשקייה, שיוכל להתפשט בהטובה שישפיע לו השי"ת^רנב: