Beit Yaakov on Torah, Noach 32/בית יעקב על התורה·נח ל״ב

אוישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ. ביאר אאמו"ר זללה"ה במי השלוח (ח"א ד"ה וישלח) כי העורב רומז על כעס, ורצה נח בזה שלא ימצא לגמרי מדת הכעס בעולם, ולשון וישלח מורה על כוונה זו, כמו דאיתא בזוה"ק (אחרי עב.) ע"פ אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן (בראשית ל״ח:י״ז) למלכא דהוה ליה ברא מאמהו חדא ואזיל בהיכלא וכו' ועל דא לא כתיב אנכי אתן אלא אנכי אשלח, אתריך ואשדר ליה דלא ישתכח בהיכלי. ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים, בזה הראה לו השי"ת כי לעת עתה כל זמן שנמצא חמדות רעות בעולם שנקראים מים, מוכרח להיות כנגדם מדה הפכיית והוא הכעס, שלפעמים אין עצה להמלט מתאוה רק במה שמכניס האדם עצמו לפי שעה במדה הפכיית דהיינו בכעס^קכו. ורק, עד יבושת המים, היינו לעתיד, אחר כל הבירורים והסבלנות שיעבור על האדם בעת ההסתר, וייגע האדם את עצמו להסיר החמדות רעות מעצמו, אזי יבוטל רוע הכעס מהעולם. אבל בעוה"ז אי אפשר להיות הכעס בטל ממציאות לגמרי, רק בדרך יצא יצוא ושוב, היינו האדם מצדו יראה שידחה את הכעס בשתי ידיו, ולא שיתבטל מכל וכל. וזה הוא הבדל שבין ישראל לאומות, שכל הטובות שהשי"ת נותן לישראל הם רוצים מקודם לברר את עצמם כפי כחם, וממילא אח"ז חותם השי"ת עליהם, מחמת שהם נקיים אגב אמם בשורש למעלה מעבודה. והאומות הם בהיפוך, שאינם רוצים לעבוד קודם בבירורים מצדם, רק שיחתום השי"ת עליהם, ומה שרוצים לקבל טובה בלי בירורים הוא לפי שאינם נקיים אגב אמם בשורש, לכן אין בכחם לברר את עצמם באמת כישראל^קכז. וזהו שמבואר בש"ס (פסחים ד:) בההוא ארמאה דסליק לירושלים ואמר מאליה ספי לי אמרי ליה אליה לגבוה סלקא בדקו אחריו אשכחו דארמאה הוא. הענין הוא לרמז ע"ז ההבדל, כי אליה הוא חלק הטוב והמשובח שבבהמה, רק לפי שרחוק מהראש אין שם חשבון ודעת כלל, ולכן אליה לגבוה סלקא, כי האדם צריך לקבל טובה מהראש ששם משכן הדעת ולברר עצמו, ע"י שממשיך כח הדעת מהראש עד שמגיע לסוף גמר פעולה בכל הענינים כפי כחו לברר בחשבון ובדעת, אבל העכו"ם שרוצים לקבל טובה שלא בדעת ובחשבון אומרים מאליה ספי לי, כלומר תיכף בלא בירורים, ועי"ז הכירוהו שהוא עכו"ם. שבישראל כתיב (דברים יה) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' היינו ע"י בירורים דוקא. וכן היה הענין כאן, לפי שמעתה התחילה צמיחת דור הפלגה שרצו בתיקון העולם ובישובה, ולכן רצה נח להסיר רוע הכעס מהעולם, שעי"ז תתחזק העולם ביתר שאת, היפוך מדור המבול שלא רצו כלל בקיום ובישוב העולם והסתפקו עצמם בחיי שעה בלבד, אמנם עדיין לא היה תיקון השלם, לפי שרצו לקבל שלא ע"י בירורים, רק שיחתום השי"ת עליהם בלא סבלנות ועבודה, ורצה שיבוטל הכעס מהעולם בלי עבודה ובחירה להתהפך ממדה למדה. ועיקר התיקון התחיל מאברהם אבינו ע"ה ואילך, והתחיל בבירורים ועבודה שיבטל האדם רוע המדות בכח מעשיו^קכח. ולעתיד כשיכלו שתי מדות ההפכיים כעס ותאוה יהיה גאולה שלמה: