Beit Yaakov on Torah, Vayechi 4/בית יעקב על התורה·ויחי ד׳

אויחי יעקב וגו'. ויחי מורה על כלל שורש החיים, ויעקב מורה על פרט (כמבואר במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויחי). וזהו ויחי יעקב, להורות שהכלל צריך לפרט והפרט צריך להכלל, כי בהכלל לבד בלתי הפרטים המסתעפים ממנו אין שום טעם והבנה בו, כמו שמביא הזוה"ק (תרומה קעו.) מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין ולא ידע בדיורי מתא. זרע חטין ואכיל חטי בגופייהו. יומא חד עאל למתא אקריבו ליה נהמא טבא. אמר ההוא בר נש דנא למה, אמרו נהמא הוא למיכל, אכל וטעם לחדא לחכיה. אמר וממה אתעביד דא, אמרו מחטין. לבתרא אקריבו ליה גריצין דלישין במשחא, טעם מנייהו אמר ואלין ממה אתעבידו אמרו מחטין. לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא. אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין. אמר ודאי אנא מארי דכל אלין דאנא אכיל עקרא דכל אלין דאיהו חטה, ובגין ההוא דעתא מעדוני עלמא לא ידע ואתאבידו מניה. כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מהוא כללא. היינו שע"י הפרט יכולין להשיג טעם והבנה בהכלל, מה שלא היה באפשרות להשיג בלתי הפרט. כי הפרט מורה פירוש בהכלל, כדוגמת הנקודות שמורים פירוש בהתיבות. כי אם היו מנוקדים האותיות בנקודות אחרים היה להם פירוש אחר. ועל דרך זה נקרא בלשון חז"ל (תנחומא שופטים) דקדוקי הדין, כלומר ששורש הדין משתנה ויוצא לאור לאמיתו לפי הדקדוק שבו, וכמו שנדרש במדרש תנחומא (פ' משפטים) מגיד דבריו ליעקב, למי שהוא מל ביעקב ומי שאינו מל ביעקב אינו בקי בדקדוקי הדין, וכמו שנתבאר (בפ' משפטים), והדקדוקים הם בחינת יעקב^טו:

בוזהו ויחי יעקב, כלומר שיעקב אבינו בכח עבודתו הופיע בעולם טעם והבנה בהנהגת השורש, ועד היכן, עד שהיה בכח עבודתו לשנות סדר הנהגה בעולם. וכמו שרמזו על זה במדרש (בחקותי לו) אמר הקב"ה עולמי אומר לך מי בוראך ומי יצרך יעקב בוראך יעקב יצרך וכו', ולזה היה בכחו לשנות גם התולדה מהשורש, כמו שמצינו אצלו שעשה את יוסף לבכור. ובאמת היודע ענינו של בכור מבין שהבכור יש לו דביקות להאם יותר מכל הבנים הנולדים אחריו^טז. כי ענינו של בכור מרמז על זה שכתוב (שמות ד) בני בכורי ישראל, להורות ההבדל שבין ישראל להאומות עובדי עכו"ם, כי להאומות האלה אין שום דבקות בהשורש ית' וכל הוייתם הוא רק בזדון, אבל ישראל נקראים בני בכורי, להורות על דבקותם בהשורש בלי שום אמצעי, כענין הדבקות והשייכות שהיה לאדם הראשון אל השורש ית' יותר מכל זרעו, כי הוא היה יציר כפיו של הקב"ה בלי שום אמצעי. ועל זה הדבקות רומז הבכור אצל ישראל. ובכל זאת היה בכח יעקב לשנות התולדה מהשורש, ועשה את יוסף בכור, כי הפרט יכול לשנות את הכלל, כמו הנקודות שמשנים הפירוש של התיבה. ולזה כתיב ויחי יעקב, להורות שיעקב אבינו חיבר תמיד הכלל עם הפרט בכל רגע, והיה מביט תמיד אל השי"ת מה הוא הארת הרצון ית' כעת^יז, ועל זה מורה השם ישראל, כמבואר בהאר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה פ' וישלח ד"ה ויקרא את שמו) רמז לו להיות כלול בו כל האבות והאמהות בשם ישראל, ראשי תיבות "יצחק "יעקב "שרה "רבקה "רחל "אברהם "לאה, כי הוא עיקר לכולם, היינו שהיה תופס בכל צד אל אשר יהיה שמה רוח השי"ת ללכת ילך: