Beit Yaakov on Torah, Vayechi 5/בית יעקב על התורה·ויחי ה׳

אויחי יעקב וגו'. כתיב (ישעיהו נ״ח:י״ג) אם תשיב משבת רגלך וגו'. היינו אם תשיב הרגלים שלך מלצאת חוץ לגבולם. כי הש"י הראה בזה העולם הכל בגבולים, שזה האדם ביכלתו לקבל הטובה שהשי"ת הקנהו, ויש אדם שאין בו כח לקבל הטובה, ואף האדם שמקנהו השי"ת הטובה יבין וידע שבאמת הטובה הזו היא מתנת חנם. ואיתא בזוה"ק (ויקהל רה:) האי יומא איהו יומא דנשמתין וכו' בגין כך משבחי בתושבחן תשבחתא דנשמתא והיינו נשמת כל חי תברך את שמך וגו' ולית תושבחתא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא, והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא ולאו דגופא. היינו שבשבת אין השי"ת מנהיג בלבושים רק בשורש הדעה, ולכך צריכין אז לצמצם את הרגלים שרומזין ליציאת האדם מגבול לגבול, והרגלים הם עושין שלא מדעת, מאחר שהם היותר רחוקים מהראש והדעה. וזהו אם תשיב משבת רגלך, לבלתי יצא חוץ לגבול לתוך ההסתר שלא מדעת, רק לקבל כל דבר מבורר. ובימי החול נכנס האדם מקודם לתוך החשך, ואח"כ מאיר לו השי"ת בזה המקום ומברר אותו לטוב. כי כל עניני הרשות בעולם הזה, כמו מאכל ומשתה וכל הנאות הגוף הם בחשך ובספק, וכפי מה שיתבררו אח"כ כן יקומו, אם יעשה בכח האכילה והנאה דבר מצוה אז גם האכילה היתה מצוה וכן להיפך^יח. וכן הוא כל הנהגת עולם הזה, שתחלה הוא חשך ואח"כ אור, כדאיתא בגמ' (שבת עז:) כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר, אבל בשבת לא כתיב ערב, וזה רומז שבשבת הוא הכל עם הדעה, שבשבת כל הנאות הגוף בקדושה הם מצוה, כי עונג שבת הוא מצות עשה וקראת לשבת עונג, לכך אינו יכול לכנוס לתוך החשך^יט:

בעשות חפציך ביום קדשי. היינו מה שהוא בהכרח, וזה הוא מעשה המצות שהאדם עושה אותם בעל כרחו, וכדאיתא בגמ' (ברכות יז.) מסובלים במצות, היינו שהאדם מכריח עצמו לקיימם, ואף שאינו מרגיש שום טעם והנאה במעשה המצות בעוה"ז, והוא כדכתיב (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור, היינו שבאם היה העולם מתנהג אלף דור בעבודה ויראה היה נקבע בלבם דברי תורה, שהיו מבינים מעצמם שדרך התורה יפה להם, והקב"ה הקדים ונתן תורה, כדאיתא בגמרא (חגיגה יד.) שנתן להם מיד, ובאם היה מעכב השי"ת מתן תורה עוד עד לאחר אלף דור, שיעבדוהו בעבודה ויראה בלי ד"ת, כעבודה שעבדוהו אבותינו הקדושים קודם מתן תורה, אזי ממילא היה נקבע בלבם אור תורה ולא היה להם שום צורך עוד לעבודה ויגיעה, אך הקדושה עצמה היה נכנס בהם מדור לדור עד שכל הקדושה עצמה היה נכנס ביניהם^כ, אלא מפני שנתן להם הש"י תורתו הקדושה קודם הזמן, לזה אין האדם מרגיש עוד האור הגנוז בד"ת ודומין עליו כמשא. וכדאיתא שם, מסובלים במצות, לפי שאין עדיין להאדם בהם שום השגה וטעם וצריך להכריח עצמו להם^כא. אבל לעתיד איתא בגמרא (נדה סא:) מצות בטלין לעתיד לבוא, היינו כי כל המצות הם רק למען יקבע בעומק הלב קדושתו ית'. וכמו מצות תפלין שכתוב בהם למען תהיה תורת ה' בפיך, ועתה היא מצוה סתומה. ולעתיד יהיה נקבע קדושת השי"ת בלב ובפה כל נפש מישראל גם בלתי עבודה בפעולה^כב. ולזה שבת שרומז על עתיד אינו זמן תפלין, ועוד כמה וכמה פעולות ומעשי המצות בטלים ביום השבת. וקראת לשבת עונג. כדאיתא בזוה"ק (בשלח מז.) מאי וקראת דיזמין ליה וכו' מבעוד יום וכו'. היינו, שיהיה האדם מוכן לכל מה שיצוה לו הש"י, וזאת ההכנה נקראת עונג שהוא עיקר החירות, כי ההיפוך מעונג הוא נגע. כדאיתא בתיקוני זוה"ק (הקדמה יב.) עונג שבת בהפוכא נגע וכו', היינו שהוא סגור שלא יוכל להתהפך ממדה למדה, והוא משוקע תחת הרגלו ותשוקתו, ובשבת צריך להיות בן חורין להיות לו בחירה חפשית לרצון השי"ת. לקדוש ה' מכובד. היינו להוסיף לקדושת השי"ת לבושים יפים, כמו קדשהו בכסות נקיה זכרהו על היין^כג. וכבדתו מעשות דרכיך. היינו שהצמצום יהיה רק במה שנוגע לעצמך, כי דרך רומז לטרדא כדאיתא (ברכות יא.) דרך וכו' טרוד וכו'. אבל טרדא דמצוה, היינו מה שנוגע לרצון הש"י, יוכל האדם לעשות בגודל התפשטות, כדאיתא בגמרא (ברכות ו:) מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללין רבנן שבתא, כיון דשמענא וכו' לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו וגו' אנא נמי רהיטנא. אמר ר' זעירא אגרא דפרקא רהטא וכו' ושבת הוא הכל חפצי שמים, שגם הנאת הגוף הוא מעונג שבת. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכמו שבארו חז"ל (שבת קיח.) אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיהו נ״ח:י״ד). לא כאברהם שכתוב בו (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שכתוב (שם כח) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה וכו'. היינו, כי לאברהם נתן קנין רק שהיה עוד בגבולים, כדכתיב בו, שא נא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו' היינו בכל מקום אשר אתה רואה כבוד שמים, שם אתננה לך ולזרעך. והוא מפני שממנו יצא ישמעאל, ובאם היו נותנים לו בלי גבול, היה הוא ג"כ נוטל מזה בלא בחירה. וכן מיצחק יצא עשו, לכך כתיב בו, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, היינו עם צמצומים, שלא היה יתכן ליתן לו גם כן בלא גבול. אבל ביעקב אבינו לא היה בו שום פסולת, לכך ניתן לו בלי שום גבולים, כדכתיב בו, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה וגו'. וזה הוא שאנו מזכירין בכל התפלות שם אבותינו אברהם ויצחק, היינו מפני שבזה העולם עוד לא נגמר הבירור, והשם יתברך נקרא עוד בשם ה' אלהים ע"י צמצומים, כדי שלא יקבלו העכו"ם גם כן, ולכן גם ישראל מקבלים ע"י צמצומים. ובשבת נזכר בהכתוב (ישעיהו נ״ח:י״ד) רק שם יעקב, שנאמר, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, מפני ששבת רומז על העתיד, שנאמר בו (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואז היא נחלה בלי מצרים חלקו של יעקב: