Beit Yaakov on Torah, Vayera 38/בית יעקב על התורה·וירא ל״ח

אויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. והענין בזה הוא, כי יש קדושה קנינית שהיא ע"י מעשה האדם, כי במה שיסגל מצות ומעשים טובים הרבה על ידם יקנה לעצמו קדושה, וזאת מכונה בשם אשה, יען כי קנין האשה ג"כ ע"י מעשיו הוא שקנאה להיות אשתו, ובקדושה זו יש בה המעלה במה שהיא יגיע כפיו וזה כל האדם, אבל יוכל להיות גם ההפסד, כי בעת שהאדם קונה מוכרח לכנוס בספיקות ונסיונות ונסתרת ממנו אז כל קדושתו, ויוכל לבוא לידי יותר קדושה אם יעמוד בנסיון, גם יוכל להפסיד כלו אם ינוצח מהרע. וזה הוא כמו קנין האשה אשר איננו עצמית ויוכל להיות פירוד. אבל יש עוד קדושה עצמית, מה שהיא בתולדה נקבעת בלב כל ישראל, וגם שלא מדעת פועלת בו לבל יפרד מדביקות הבורא ב"ה, והיא נקראת בשם אחותי, יען כי היא כמו קרבת האחוה שהיא בתולדה בלא יגיע כפים. וזו הקדושה לא יפסיד האדם יען היותה קבועה וקיימה^קלג. ולכן בעת הלך אאע"ה למצרים, ובידעו כי הוא בא למקום טומאה ערות הארץ, ויירא מאד לבל יתפתה מהרע ויפסיד כל קנין הקדושה, לכן ביקש מהשי"ת שיעזור לו מהקדושה שיש בתולדתו שהיא בבחינת אחותו, שיהיה לו שמירה לבל ימוט ח"ו. וכאן אחר אשר פעל ועשה חיל הרבה בקדושה ע"י הנסיונות ומעשיו הטובים עד שנשתלם במצות המילה, התפלל להשי"ת שכל הקדושה שקנה עד כה תהיה נקבעת בו להיות בבחינת אחותי, היינו שיהיה לישראל קדושה גם שלא מדעת, שלא תוכל לבוא עוד לידי הפסד בשום אופן, וגם אם יכנס בספיקות והסתרות, זאת הקדושה לא תכנוס לספיקות והוא יתחיל מחדש לעבוד את ה' לקנות יותר קדושה ביגיע כפיו^קלד. וכמו שאמרו חכמז"ל על ישראל שהם ניכרים באלו השלשה סימנים, שהם רחמנים ביישנים גומלי חסדים (יבמות עט.) שהם נקבעו בלב ישראל בתולדה מירושת האבות הקדושים: