Beit Yaakov on Torah, Vayera 46/בית יעקב על התורה·וירא מ״ו

אויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך וגו' אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. ועתה השבעה לי באלהים וגו'. צריך להבין בזה מה היה לאבימלך שהמתין עד כה בחפצו בכריתת הברית עם אברהם ולא מקודם, וגם מה היתה כוונתו במה שהזכיר פה את זה השם אלהים. אבל אחר העיון הביאור בזה הוא, יען ראה עתה כי הנהגת השי"ת נמסרה ביד אברהם להיותו פועל בתפלתו מה שהוא חפץ, והעד נאמן על זה הוא הבן שנולד לו למאה שנים, והשם אלהים מורה על זה, כי משמעו הוא היכולת. ובהתבוננו היטב על הסבה לזה, ראה כי עבודתו לה' על האופן היותר טוב, וזכות לבו הביאו לזה, כי זאת ידוע אשר מצד השי"ת אין שום מניעה מלהשפיע כל הטובות, והוא מוכן לזה בכל עת, אבל מצד האדם המקבל תהיה המניעה, להיותו חסר בזה שהוא כפוף תחת הטובה בחפצו לקבלה שלא על הכונה הטובה, אבל בחשך דרכו להתפעל מתענוגי העוה"ז, ולכן לא תוכל לפעול התפלה הזו החסרה בעצם, כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה:). וביתר ביאור הכונה בזה הוא, כי עיקר התפלה הוא התדבקות הנפש אל יוצרה, במה שתבטל עצמה להתכלל בשרשה, ואם הוא מכוון בזה למען טובת העוה"ז שהוא הנאת הגופני תהיה זאת ההרחקה בתכלית, וכדאיתא במס' תענית (דף ח.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו, כדכתיב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים, היינו שתהיה תפלתו זכה, וכמו שפירש"י ז"ל שם, כי בעת נשא כפינו בתפלה תהיה גם כונת הלב טובה בלתי לה' לבדו^קנד. אשר האותות האלה כולמו נראו באאע"ה, בהיות כל מעשיו רק לשם שמים, כי לא השגיח על אהבת בנו מאומה, ובעת ראה שישמעאל אינו הולך בדרך הטוב והוא איננו אהוב בעיני המקום ב"ה, אז מיד גרשו מביתו ושלחו מביתו ומעל פניו ריקם, וגם צדה לדרך לא נתן לו, אשר מזה הבין אבימלך עד היכן כחו גדול לברר עצמו בכל דבר שיהיה בלתי לה' לבדו. לכן אמר לו, אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, היינו כי עתה נוכחתי לדעת עד היכן כחך גדול בעבדות ה' לבטל עצמך לגמרי בפני רצון השי"ת, ובעבור זה אני משתוקק לכרות עמך ברית^קנה: