Beit Yaakov on Torah, Vayera 47/בית יעקב על התורה·וירא מ״ז

אויאמר אברהם אנכי אשבע וגו'. הנה מזה נראה, כי היה למשא עליו כריתת הברית עם אבימלך, אם כי הוא היה מחסידי אומות העולם. אבל הענין בזה הוא, כי אאע"ה עיניו למרחוק יביטו, ובידעו היטב כי כריתת הברית הוא על שלשה דורות, ובהיות על זה האופן הוא כבר נקרא קביעות (כמבואר בפ' בחקותי)^קנו, לכן היה ירא מאד שמא יצמח מזה שיוכלו להרע לו בכח כריתת הברית הזה אחרי כן. אבל גם זאת שקל במאזני צדק, כי שורת הדין הוא אשר מי שהוא בא להתקרב אסור לדחותו ולהרחיקו, וכדאיתא במדרש רבה (יתרו כז) אני הוא המקרב ולא המרחק, לכן אמר אנכי אשבע, וכונתו בזה הוא, אנכי אעשה את שלי כפי מה שהוא שורת הדין, הבא להתקרב מקרבין אותו, והשי"ת יגמור בעדי לטוב שלא יוכלו להרע לי בזה הכח, ובטח בה' כי הוא יגלגל הדבר שלא יתקיים כריתת הברית אלא כל זמן שייטיבו דרכם, וידעו שאברהם הוא השורש בעולם, ואז בטח לא ירעו לזרעו, אבל אם יעזבו הדעה הזאת אז יפרו המה הברית מצדם מקודם. וכמו שכן היה באמת, שהמה הפרו הברית בראשונה, וכמו שמבואר במדרש רבה (ויצא פ' עד) ובמדרש שוחר טוב (מזמור ס)^קנז: